Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

ספוטלייט

כתבות
אירועים
עסקאות
מתוך Billy Long's Halftime Walk

הסרטים שעולים לקראת עונת האוסקר הקרובה

הסרטים שעולים לקראת עונת האוסקר הקרובה

עונת הבלוקבאסטרים נגמרה ותכף מסכי הקולנוע יוצפו בסרטים שהמפיצים שלהם מקווים שיש להם סיכוי לזכות באיזה אוסקר טוב. החדשות הטובות: נראה שגל הסרטים הביוגרפיים המעיקים מתחיל להיגמר

מתוך Billy Long's Halftime Walk
מתוך Billy Long's Halftime Walk
22 בספטמבר 2016

בחנויות כבר קשה למצוא אבטיחים, ובשבועות הקרובים מתחילים לצאת למסכים באמריקה הסרטים שמפיציהם מאמינים שיש להם פוטנציאל לזכות במועמדויות לאוסקר. קיבצנו עשרה סרטים שכאלה, חלקם כבר נחשפו בפסטיבלים וקיבלו ביקורות מעודדות, אחרים נישאים על היוקרה של יוצריהם ("נורמן" של יוסף סידר, שעורר דיבורי אוסקר כשנחשף בפסטיבל טורונטו, לא ברשימה משום שכרגע הוא מתוכנן לצאת למסכים בארצות הברית רק במרץ 2017).

ג'קי

נטלי פורטמן מגלמת את ג'קי קנדי בימים שאחרי רצח בעלה. התקציר בפני עצמו מבהיר שמדובר בחומרים של אוסקר, שאוהב ביוגרפיות של אנשים מפורסמים. כבונוס נראה שזה גם סרט משובח. הבמאי הצ'יליאני פבלו לריין ("לא") קיבל לידיו תסריט בעל מבנה ייחודי (שזכה בפרס התסריט בפסטיבל ונציה) והביקורות מתפעמות מהסרט ומכוכבתו.

Billy Long's Halftime Walk

לאנג לי יש כבר שני אוסקרים על בימוי ("הר ברוקבק", "חיי פיי") והנושא האקטואלי שהוא מטפל בו הפעם הוא פיתיון אוסקרים אפקטיבי: חייל ששב ממבצע בעירק לסיבוב ניצחון באמריקה נזכר מה באמת קרה שם. לפי הדיווחים הטון סאטירי, והרכב הקאסט מפתיע: קריסטן סטיוארט, סטיב מרטין, וין דיזל וכריס טאקר.

Allied

גם רוברט זמקיס ("פורסט גאמפ") הביא כמה סרטים למפתן האוסקר, אבל הוא לא מרבה לעסוק ברומנטיקה. הפעם הוא הולך על זה בגדול במותחן על רקע מלחמת העולם השנייה. מרגל אמריקאי ולוחמת רזיסטנס צרפתייה נפגשים ומתאהבים בקזבלנקה ב־1942 במהלך משימה להרוג קצין גרמני. בראד פיט ומריון קוטיאר מגלמים את האוהבים, וזה אפילו מבוסס על סיפור אמיתי. הסרט ודאי יגרור השוואות לקלאסיקה ההוליוודית "קזבלנקה" מ־1942, ונותר רק לקוות שהן יהיו חיוביות.

הולדת אומה

זוכה פרס הסרט הטוב בפסטיבל סאנדנס משחזר את סיפורו האמיתי של עבד מורד. זה היה צריך לסלול לו כביש מהיר לאוסקר (שנדרש להכות על חטאיו אחרי השנה הלבנה שחלפה), אלא שאז התגלה שבמאי וכוכב הסרט נייט פרקר ושותפו לכתיבת התסריט ג'ין סלסטין הואשמו פעם באונס סטודנטית (שהתאבדה), ועכשיו הצורך לתמוך בחשיפת הפשע שנעשה נגד השחורים מתנגש בצורך לגנות את הפשע נגד נשים.

Loving

אם השערורייה תכשיל את "הולדת אומה", סרטו של הבמאי המוערך ג'ף ניקולס ("הסיפור של מאד") עשוי למלא את מקומו במשבצת הדיכוי ההיסטורי של שחורים באמריקה. סיפורם האמיתי של גבר לבן ואישה שחורה שנשפטו למאסר ב־1958 משום שהפרו את האיסור להינשא על פי חוקי מדינת וירג'יניה. הם סירבו להיכנע ופנו לבית המשפט העליון. ג'ואל אדג'רטון ורות נגה זכו לשבחים על הופעותיהם.

מנצ'סטר ליד הים

"מרגרט", סרטו הקודם של קנת' לונרגן, פחות או יותר נגנז, אבל במשאל מבקרים שנערך לאחרונה על ידי ה־BBC הוא נבחר כאחד הסרטים הטובים ביותר של המאה עד כה. סרטו החדש התקבל בתשואות המבקרים בפסטיבל סאנדנס, והעובדה שמאט דיימון חתום עליו כמפיק בוודאי לא מזיקה. קייסי אפלק זכה גם הוא להילולים על תפקידו כגבר שנדרש לקחת אחריות על אחיינו בן העשרה אחרי מות אביו. מישל וויליאמס היא פרודתו.

לה לה לנד

מחזמר על פסנתרן ג'אז שמתאהב בשחקנית מתחילה בלוס אנג'לס. זה נשמע כמו משהו שטותי משנות ה־30, רק שאת הסרט כתב וביים הגאון התורן דמיאן שאזל ("וויפלאש") והכוכבים הם ריאן גוסלינג ואמה סטון. בעקבות הקרנתו בפסטיבל ונציה הסרט זכה לביקורות נלהבות מקיר לקיר, ובכלל, הוליווד אוהבת סרטים על הוליווד.

Silence

שני כמרים פורטוגזים נוסעים ליפן של המאה ה־17 כדי להפיץ שם את הנצרות ונתקלים ברדיפה אלימה. ליאם ניסן, אנדרו גרפילד ואדם דרייבר בין השחקנים, והבמאי הוא מרטין סקורסזה, שחמישה מששת הסרטים שביים בשנות האלפיים היו מועמדים לאוסקר ("השתולים" גם זכה). הביקור הקודם של סקורסזה במזרח הרחוק הניב את "קונדון" הפושר (1997), אבל הפעם יש אלימות ומבחני גבריות, ואלה נושאים שהניעו את מיטב סרטיו.

Passengers

לסרטי מדע בדיוני אין מסורת אוסקר מפוארת. מצד שני ג'ניפר לורנס היא מועמדת סדרתית, והבמאי מורטן טילדום כבר היה מועמד על "משחק החיקוי", אז אולי הכללתו של הסרט ברשימה היא לא כל כך מופרכת. התסריט, שחיכה יותר מעשר שנים עד שיופק ובמהלכן זכה למוניטין כמצחיק ופקחי, מספר על חללית הנמצאת בדרכה למושבה רחוקה ונושאת כ־5,000 אנשים שהורדמו ל־120 שנה. אלא שתקלה בשניים מתאי השינה מעירה את לורנס וכריס פראט 90 שנה לפני הזמן.

The Founder

הסרט הזה יוצא להפצה מצומצמת ב־16 בדצמבר במטרה להיות בעמדת זינוק לאוסקר, ויש להניח שהאחים וויינשטיין יקדמו אותו ללא לאות. מייקל קיטון, שכיכב בשני זוכי האוסקר האחרונים ("בירדמן" ו"ספוטלייט"), מגלם את ריי קרוק, האיש שייסד את מקדונלדס (כלומר גנב את הרשת מהאחים מקדונלדס, שהקימו כמה מסעדות בקליפורניה). הבמאי ג'ון לי הנקוק הוא לא מאור הגולה, אבל הוא הביא את סנדרה בולוק לאוסקר עם "הזדמנות שנייה", וכאמור, לאוסקר יש משיכה לביוגרפיות של אנשים מפורסמים.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

עונת הבלוקבאסטרים נגמרה ותכף מסכי הקולנוע יוצפו בסרטים שהמפיצים שלהם מקווים שיש להם סיכוי לזכות באיזה אוסקר טוב. החדשות הטובות: נראה...

מאתיעל שוב22 בספטמבר 2016
לאונרדו דיקפריו זוכה באוסקר. צילום: Getty Images

אוסקר 2016: הביקורת של כריס רוק יותר חשובה מהזכייה של לאונרדו דיקפריו

אוסקר 2016: הביקורת של כריס רוק יותר חשובה מהזכייה של לאונרדו דיקפריו

לצד הזכיות הצפויות של לאונרדו דיקפריו ו"ספוטלייט", הדבר הבאמת חשוב שאירע בטקס אוסקר השנה הוא ההתמודדות עם חיצי הביקורת שהופנו כלפיו בחודשים האחרונים בעקבות הדרתם של מועמדים שחורים. כריס רוק, שלא פרש מתפקיד המנחה חרף לחצים שהופעלו עליו, היה במיטבו

לאונרדו דיקפריו זוכה באוסקר. צילום: Getty Images
לאונרדו דיקפריו זוכה באוסקר. צילום: Getty Images
29 בפברואר 2016

השאלה הגדולה היתה לא אם דיקפריו סוף סוף יזכה (הוא זכה כמובן) אלא איך הטקס בכלל והמנחה כריס רוק בפרט יתמודדו עם המרי השחור שהתעורר סביב חסרון מועמדים שחורים. ההתחלה נדמתה מהוססת ופייסנית – רוק דיבר על כך שפעם היו לשחורים סיבות אמיתיות יותר למחות, כמו לינצ'ים, וגיחך על ג'יידה פינקט סמית שקראה להחרים את הטקס ("ג'יידה מחרימה את האוסקר זה כמו שאני מחרים את התחתונים של ריהאנה. לא הוזמנתי"). אבל אז הוא שאל את השאלה הגדולה: האם יש גזענות בהוליווד? והשיב באופן ברור: יש גזענות של אחווה לבנה, של קולנוענים לבנים ליברלים שמעסיקים קולנוענים לבנים כמותם.

הדרישה ל"גיוון" הפכה לתמה הבולטת של הערב, והיא עלתה בשלל נאומים, כולל זה של המגיש עלי ג'י (האלטר אגו של סשה ברון כהן – דמות של בריטי לבן מהפרברים המאמץ מניירות מהתרבות השחורה), שהיה מודע לתפקידו הסמלי. לפניו ואחריו עלו על הבמה שלל שחורים נוספים (קרי וושינגטון, קומון, קווין הארט, מייקל ב. ג'ורדן, וופי גולדברג, אברהם אטה – הילד מ"Beasts of No Nation" – ואחרים), שהוזמנו להגיש פרסים לזוכים לבנים, וכמו הפכו לנושאי כליהם. אפילו את הלקט השנתי של תמונות המתים הגיש שחקן שחור שרובנו מתקשים לזהות – לואיס גוסט ג'וניור שזכה באוסקר לפני 34 שנים על "קצין וג'נטלמן".

כריס רוק. צילום: Getty Images
כריס רוק. צילום: Getty Images

הטון המתחסד אוזן על ידי כמה מערכונים עוקצניים וקולעים – שחקנים שחורים נשתלו לתוך סצינות בולטות מהסרטים המועמדים, והדגימו את היחס המעליב לו הם זוכים. רוק עצמו החליף את מאט דיימון בתפקיד האסטרונאוט שנשכח מאחור, וגילה שלאף אחד אין כוונות להשקיע דולרים לבנים כדי להשיבו הביתה. ובמסגרת "Black History Month" אנג'לה באסט הגישה מחווה לשחקן והמפיק שנותן השראה לבני עמו – ג'ק בלאק.

הטקס התחיל עם שלוש זכיות צפויות – פרסים לתסריטים של "ספוטלייט" ו"מכונת הכסף", ולאליסיה ויקנדר על הופעתה ב"הנערה הדנית". אבל אז הגיעה אחת משתי ההפתעות של הערב – הבריטי השקט מרק ריילנס עקף את סילבסטר סטלון ולקח את הפרס לשחקן משנה על הופעתו המשובחת ב"גשר המרגלים". ריילנס, שנחשב (בטעות) לתגלית קולנועית בגיל 55, יוסיף את האוסקר לשלושת פרסי הטוני ושני פרסי האוליביה שכבר יש לו. נאום התודה שלו היה קצר וצנוע, וסימן לבאות. הזוכים השנה נדרשו לקצר את רשימת התודות, ואלה נכתבו בשורה רצה בתחתית המסך. כתוצאה מכך רוב הנאומים היו קצת פחות משעממים מהרגיל, ורבים מהזוכים שילבו בדבריהם איזה מסר אקולוגי או חברתי.

ספוטלייט זוכה בסרט השנה. צילום: Getty Images
ספוטלייט זוכה בסרט השנה. צילום: Getty Images

ואז הגיע "מקס הזועם" והשתלט על הטקס למשך כארבעים דקות. בזה אחר זה הוא זכה בשישה פרסים בקטגוריות הנחשבות לטכניות (מה שהפך אותו לסרט עם הכי הרבה אוסקרים השנה), והיה משמח לראות שהוא מקדם נשים לא רק על המסך, אלא גם מאחוריו. הפרסים לעיצוב אמנותי, איפור, ועריכה ניתנו לנשים, והמגניבה מכולם היתה מעצבת התלבושות ג'ני ביבן, שעלתה על הבמה בז'אקט עור עם רוכסנים ואיור של גולגולת על הגב בנוסח התלבושות של מלאכי הגיהנום. יש להניח ש"מקס הזועם" היה זוכה גם בפרס הצילום אלמלא המונופול של עימנואל לובצקי, אביר השוטים הארוכים והמסחררים, שזאת זכייתו השלישית ברצף – "כוח משיכה", "בירדמן" והשנה "האיש שנולד מחדש".

אחר כך הגיע תורן של "הקטגוריות המשעממות" ודווקא כאן זכינו לנאום ההגשה הכי מוצלח ומבדר מפיו של לואי סי. קיי שהגיש את הפרס לסרט התיעודי הקצר,ודיבר על כך שהזכיה כל כך הרבה יותר חשובה ומשמעותית לקולנוענית האביונה שיוצרת סרטים תיעודיים קצרים, ותיקח את האוסקר הביתה בהונדה סיוויק שלו, מאשר למיליונרים של הוליווד. זאת היתה עוד הוכחה לכך שכשהמגיש הוא אמן סטנד אפ שכותב את הנאום שלו עצמו, ולא מדקלם איזו שטות שנכתבה בשבילו, הוא יכול להפוך קש לזהב.

מגיש בולט נוסף היה סגן נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, שעלה לדבר על התעללות מינית באוניברסיטאות, והציג את ליידי גאגא ששרה את השיר המועמד לאוסקר "עד שזה קורה לך" מתוך הסרט התיעודי "אונס בקמפוס". הליידי הגישה ביצוע עז ומרגש לשיר היפה, וכשעל הבמה עלו עשרות ניצולי התעללות מינית כל העיניים באולם ועל הספה נשטפו בדמעות. אבל הקולות נספרו עוד לפני כן, והזכייה הצפויה בהמשך הערב של השיר מ"ספקטר" היתה מאכזבת. רגע מוזיקלי מרגש נוסף, שהרים את כל הנוכחים באולם על הרגליים, היתה זכייתו הראשונה של אניו מוריקונה הגדול בגיל 87. שלא כמו דיקפריו, מוריקונה זכה לא רק בגלל שהגיע זמנו, אלא גם משום שהפסקול שהלחין ל"שמונת השנואים" הוא משובח ומגוון (גם אם חלקו בכלל הולחן בשביל סרט אחר).

אחר כך הגיעה עוד סדרה של זכיות צפויות – "הבן של שאול" (הבמאי לזלו נמש לא הודה לחממת התסריטים בירושלים), דיקפריו, ברי לארסון, ואפילו הזכיה השניה ברצף של אלחנדרו ג. איניאריטו – הבמאי הראשון שרשם את ההישג הזה מאז שג'וזף מנקביץ' זכה ב-1949 וב-1950. נותר רק להכריז על הסרט הזוכה ולצורך כך עלה על הבמה אלוהים השחור בכבודו ובעצמו, הלא הוא מורגן פרימן. כשהוא הכריז על "ספוטלייט" כסרט השנה הזוכים מיהרו לדבר על כך שהסרט נותן קול לניצולי ההתעללות המינית (אף שהסרט עוסק יותר בעיתונאים שחשפו את הסיפור) והאקדמיה שוב הוכיחה שבחירת נושא חשוב היא מהותית לעצם הזכייה. "קרול", "ברוקלין" ו"להציל את מרק ווטני" יצאו בידיים ריקות. כריס רוק, שהסביר בתחילת הטקס מדוע החליט לא לפרוש מהנחייתו למרות הלחץ שהופעל עליו, יצא מנצח.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

לצד הזכיות הצפויות של לאונרדו דיקפריו ו"ספוטלייט", הדבר הבאמת חשוב שאירע בטקס אוסקר השנה הוא ההתמודדות עם חיצי הביקורת שהופנו כלפיו...

מאתיעל שוב29 בפברואר 2016
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!