Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
אורגיית גיבורי העל: זה הולך להיות פרק הטלוויזיה הכי בוטה אי פעם
לפחות הומלנדר נראה שמח מזה. "הבנים", צילום מסך/ אמזון פריים
אחת הסדרות הכי מהנות על המסך, "הבנים", סוף סוף מקיימת הבטחה שנתנה עוד בעונתה הראשונה - השבוע היא סוף סוף תציג את הפרק המצופה "Herogasm", שכולל פסטיבל אורגיה חולני בכיכובם של גיבורי העל של הסדרה. הנה כל מה שאנחנו יודעים על הפרק הפרובוקטיבי
"אזהרה: הפרק הזה מציג סופר-אורגיה ענקית, חדירה אווירית, הטלת מומים מבוססת-דילדו, חומר סיכה חזק במיוחד, פאלוסים מנטיפי קרח וקללות. הוא לא מתאים לצפייה של אף קהל". במילים האלו נפתח הפרומו לפרק הקרב ובא של "הבנים", שצפוי לצאת לשירות הסטרימינג ביום שישי הקרוב (24.6). ותאמינו לנו, הם לא מגזימים.
הפרק המדובר, שישי מתוך שמונה שצפויים לעונה הנוכחית, נקרא "Herogasm", וכיאה לשמו – הוא צפוי להיות בוטה במיוחד. בכל זאת, מדובר בסדרה שכבר בחמש הדקות הראשונות שלה מציגה אישה מתפוצצת לרסיסים, ושהחלה את עונתה השלישית עם גיבור על דמוי אנטמן שזוחל לתוך חור השופכה של אדם אחר כחלק ממשחק מיני, ואז גדל ברגע ומפוצץ את הפרטנר שלו מבפנים. היי, מה אתם מזועזעים? בחרתם להיכנס לאייטם על אורגיית גיבורי על, זה המחיר.
הפרק המדובר מבוסס על קו עלילה של מיני-סדרה של שישה ספרי קומיקס בשם Herogasm, שכתב יוצר "הבנים" המקורי, גארת' אניס, ב-2009. קו העלילה הזה נחשב לאחד הפרובוקטיביים ביותר בסדרת הקומיקס, ומציג – בין היתר – פסטיבל אורגיה שנתי שמאורגן על ידי תאגיד גיבורי העל "ווג", סוג של חופשה מטעם החברה לאנשים ש"מצילים" את בני האנוש ביום יום. בקומיקס, האירוע מתקיים באי מבודד, בו כל גיבורי העל נפגשים לחגיגה הדוניסטית חסרת גבולות חוקיים ומוסריים כאחד.
הטיזינג לקראת פרק ההירוגזם הוא ארוך ימים ומתחיל עוד מהעונה הראשונה, אז אריק קריפקי, השואוראנר של הסדרה, הבטיח שאם "הבנים" תשרוד עד עונתה השלישית, אנחנו הולכים לראות גיבורי על מנצלים את כוחותיהם לטובת אקטים בוטים שאנחנו, בני האדם הפשוטים, לא יכולים לדמיין. "הרווחתם את זה, זה מגיע לכם, ואתם הולכים לקבל את זה", אמר קריפקי כשנשאל על הפרק המובטח בראשית העונה.
השחקן ג'נסן אקלס, שהצטרף העונה לסדרה בתפקיד סולג'ר בוי, סיפר במהלך סרטון של ואנטי פייר שחוויית הצילום עצמה לא היתה פשוטה. "אפילו הבימאי היה כזה 'אני כבר לא יודע מה אני מצלם יותר'. הצוות שלנו נראה בטראומה. אתה לא יכול שלא לראות את זה. משחת השיניים הזו לא תחזור לתוך השפופרת".
"הבנים" זמינה באמזון פריים, פרק חדש מדי יום שישי
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
דרום תל אביב, אחרי חצות. הכניסה לדארק רום היא בזוגות בלבד. בפנים עוסקים הבאים והבאות – המסודרים בזוגות, שלישיות ומבנים גיאומטריים מגוונים – בהחלפת נוזלי גוף שונים ובעינוג הדדי. הצלפות, קשירות, צעצועים. בנים עם בנות, בנות עם בנות, בנים עם בנים וקומבינציות שונות של אלו עם אלו. רעש הגניחות של הברונטית המקועקעת שעל הספה מסתיים באורגזמה קולנית וארוכה שמלווה במחיאות כפיים מצד הזוגות שבחרו רק להסתכל. אם התיאור הזה גורם לכם לנוע באי נוחות כדאי שתקראו כתבה אחרת. מסיבות סקס, שבעבר היו נחלתם הכמעט בלעדית של מועדון הדאנג'ן והמסיבות הפרטיות של חבר מביא חבר, הן היום טרנד תל אביבי כמעט מיינסטרימי, עם ליינים שונים – שאמנם משותפים להם אותו דארק רום והקפדה על קוד לבוש – אבל הם באים באריזות מגוונות ובמנעד רחב שנע מהוונילי והקונבנציונלי לפטישיסטי עד מאוד. ההשקעה רבה, אין מדובר במחתרת – מרמת התפאורה והמוזיקה ועד לפרפורמנס ומסיבות נושא (קרקס סקסי ומסיבת אולטרה סגול); ממרחב בטוח (שיכול ללמד את המועדונים ה"רגילים" דבר או שניים) עד לגיוון של הקהל, שבתורו מצביע ברגליים, ובמה שנמצא ביניהן.
"אתה ברשימה? קראת את הכללים שלנו?", מוודאת נועה (25) המארחת ("או דור ביץ', אני לא אוהבת שקוראים לי כלבה, כי זה נכון") בכניסה לליין הדו שבועי Sin Ethics במועדון הגגרין. העומדים בכניסה, רובם בשנות ה־20 וה־30 לחייהם, סוננו מבעוד מועד באמצעות הרשמה בעמוד הפייסבוק. אין סניקרס או ג'ינס. מחוכים, לייטקס ומסכות עבד – דווקא יש. קוד הלבוש מחייב שחור. אלה שיעברו את הכניסה הקפדנית יחצו את הדלת ויגיעו לרחבת הריקודים, שם בשניות השקט בין קטעי הטכנו אפשר לשמוע כף יד מכה בבשר חשוף, מראה שגרתי למדי ברחבה המעוטרת מיצגים אנושיים ומופעי במה. שתי בחורות, אחת מהן בכלוב, משתעשעות. על הבמה גבר ושתי נשים רוקדים. בינתיים זה עדין. ככל שיתארך הלילה, המופעים ילבשו חזות פטישיסטית יותר.
"אנשים אהבו תמיד לעשות סקס", אומרת נועה הדור ביץ' בניסיון להסביר איך קרה שבתוך שנתיים התמלאה העיר בשישה ליינים לפחות (סין אתיקס, קורבו, טמפל אוף לאב, לה מור, מסיבות האהבה של גילי מוסינזון, דקדנס ועוד ליינים סודיים או כאלה שמיועדים לחברים בלבד). "אולי זה היצע וביקוש, אני אף פעם לא בטוחה אם יש יותר אנשים שהולכים או יותר ליינים", היא מוסיפה. מיכאל קורדובה (40), מנהל גגרין, אומר ש"יש פריחה גדולה של כל המיניות בארץ, וזה קורה מהרבה סיבות". הוא מונה את הליינים החדשים שמקבלים צעירים ומציגים גישה פחות הארדקוריסטית ומנוכרת, את המידברן שהביא עמו קמפים שמבוססים על מיניות חופשית, וגם את החזרה של ה־BDSM למיינסטרים עם "50 גוונים של אפור" שהעלתה את רף הסקרנות, גם אצל כאלה שמעולם לא חשבו על קשירות והצלפות.
לדברי קורדובה, סין אתיקס מיועד לכאלה שיודעים מה הם רוצים ומה הם מחפשים. "אנחנו משתדלים לא להזמין את אלה שבאים רק לבדוק ולראות. אנחנו רוצים אנשים שישתתפו במשהו, אנחנו לא רוצים שמישהו יגיע לגן חיות להסתכל על הקופים. לפני כל אירוע אני מעלה פוסט ושואל על הגשמת פנטזיות ופונים אליי עם הדברים הכי ביזארים וסוטים, הכי מופרכים, ממש הזיות, ואני משתדל למצוא איזה זיווג, מישהו מהקהל שיכול לבצע ורוצה לבצע. לפעמים זה מצליח ולפעמים לא". כשקורדובה מתבקש להדגים אילו פנטזיות מבקשים ממנו הוא אומר שזה יכול לנוע מסשן קשירה עד גאנג באנג ו־ווטרספורט (תגגלו).
קמפ מידברן פלוס חדר זיונים
בעוד סין אתיקס מוגדר בקרב המבלים כמזוהה יותר עם הבדסמי והפטישיסטי, החל מגוון המופעים ועד להנגשה ברלינאית טכנואיסטית, ליין הקורבו, המתקיים במועדון הדופלקס, מזכיר יותר מסיבה של קמפ מידברן פלוס חדר זיונים. בכניסה למועדון משתרך תור ארוך, וגם כאן ממוצע הגילים הוא 30 עם קצוות לכאן ולכאן. שתי נשים מגיעות מלוות בגבר הקשור ברצועה שאותה מחזיקה אחת מהן. "זאת פעם ראשונה שלכם פה?", שואלת בחיוך הבחורה החביבה שמחלקת את החותמות בכניסה. "אל תדאגו, תתפלאו לראות כמה פרצופים מוכרים תפגשו בפנים". בזמן שהלהיט שמסרב למות "Satisfaction" של בני בנאסי מתנגן בחלל המרכזי, על העמוד רוקדים רקדנים ורקדניות באקרובטיקה ראויה לציון ובביגוד מינימליסטי שזוהר בתאורת אולטרה סגול, אחד הבליינים מלקק את הפטמה של חברו ואחרים עוצרים להצטלם. במרפסת העישון הצפופה מישהי מתלוננת על החום. ברנש במסכת עור ובלי חולצה מנסה לרמוז, לא בחן רב, שהחום הוא מפני שהוא השתין על עצמו.
אתה בטוח שנוח לך עם זה? פרפורמר בקורבו (צילום: דודי גניס)
"תפתח ווטסאפ וישלחו לך תמונה של מישהי שדוחפים לה את כל הראש לתוך הכוס. אז אני מניחה שהאדישות מעלה את סף הריגוש"
סשה רייבן, שהקים את הליין עם זוגתו סלין לפני שמונה חודשים, אומר ש"חצי מהקהל הם ברנרים, קהל מאוד אמנותי ופתוח שאוהב להתנסות. אנחנו לא רוצים להיכנס לטייפקאסט מאוד קטן אלא מכוונים מאוד גבוה כדי להיות נגישים לקהלים רחבים". סשה, סלין ומיכאל מסין אתיקס הפעילו ליין משותף לפני שנה וחצי בשם רד טיקט, והתפצלו בעקבות סכסוך עסקי. "בגדול כל הסצנה התחילה להתקדם לכיוון היותר מיינסטרים כשהתחלנו עם הרד טיקט", רייבן מספר, "לפני כן זה היה מוגבל מאוד ולא יותר מדי נגיש. לפני שמונה חודשים התחלנו את הקורבו, וזה באמת קצת שונה. אנחנו קודם כל מכוונים שהמסיבה תהיה קרחנה לכל דבר, בגלל זה אנחנו גם לא ממתגים את המסיבות שלנו כמסיבות סקס או כמסיבות אהבה או כל דבר כזה. הכיוון הוא התנסותי, כדי לחבר קהילות משנה אלטרנטיביות ולתת לאנשים את האופציה להתנסות ולפתוח את העולם שלהם". לדברי הרייבנים, אנשים מעדיפים בדרך כלל לאונן בבית מול פורנו, והקורבו מספק מרחב של חקירה מינית ללא שיפוטיות. סופי, מפיקת הליין, מסבירה ש"הקורבו היא מסיבת סקס בלי הסאדו ובלי המכות ברקע. יש אחרים שלוקחים את זה למקום אפל".
בין פרפורמנס לחשפנות
"יש יותר מודעות למסיבות לא מיינסטרימיות ויותר מעניינות, יש קהל סקרן שבודק את הליינים", אומרת אורלי פרידר, שהקימה ומנהלת את ליין טמפל אוף לאב הנערך גם הוא במועדון הדופלקס. הטמפל הוא הוותיק שבליינים ומתקיים זה שנתיים וחצי. בדבריה פרידר מתייחסת "במיוחד לדור הצעיר שיש בו יותר סקרנות לתוכני בילוי יותר מעניינים במרכאות". הסקרנות שמתארת פרידר קשורה לסף הריגוש שהתקהה בקרב הדור שגדל עם פורנו מול העיניים. נועה מסין אתיקס טוענת ש"זה קשור למציאות שאנחנו חיים בה. סקס ופורנו נהיו משהו נורא שטחי שרגילים לראות. אתה יכול לראות גם הוצאה להורג בחדשות, פעם זה היה חריג מאוד. כשאנדי וורהול לקח תמונות של תאונות דרכים מהעיתון והגדיל אותן היה לזה אפקט של זעזוע, היום לא, אנחנו כבר רגילים לזה. תפתח ווטסאפ וישלחו לך תמונה של מישהי שדוחפים לה את כל הראש לתוך הכוס. אז אני מניחה שהאדישות מעלה את סף הריגוש".
"באחת המסיבות, בחדר, היו שתי בחורות צעירות שעשו סיזרינג, אבל כל מי שהייתה פעם עם אישה יודעת שזה על גבול הלא נעים. הן כנראה ראו את זה בסרט והסיקו שזה מה שצריך לעשות"
עד כמה סף הריגוש הנוכחי משפיע על המתרחש במסיבות? ואיפה מסמנים את הקו בין פרפורמנס במסיבה למופע חשפנות? לדברי מריה (20) שמופיעה בסין אתיקס, "ההבדל בין מה שאנחנו עושים לחשפנות הוא הקונטקסט. הקונטקסט הזה הוא כמו ההבדל בין פרפורמנס שתראה במוזיאון להומלס שצועק באוטובוס. הם יכולים לצעוק את אותם הדברים, אבל הקהל והמיקום הוא מה שמשנה את זה. מה שכולנו עושים זה אמנות. להופיע על הבמה, לפעמים בתלבושות, לפעמים עם רסנים, מצבטים וכל מיני פרופס, זה נורא תלוי בהקשר של ההופעה. זה סוג של לייפסטייל, זה מביא לי אנדרנלין מטורף, בלי קשר לזה שאני מתה על זה שמסתכלים עליי, על הנרקסיסטיות". נועה טוענת ש"כפמיניסטית אני חייבת להודות שהיו לי בהתחלה ספקות לגבי העולם הזה ולאן אני נכנסת, והבנתי שזה בסופו של דבר בחירה של אנשים. הליין הוא מאוד בודי פוזיטיב, עם קבלה מוחלטת של כל הספקטרום המגדרי".
"מה שכולנו עושים זה אמנות". פרפורמרית בקורבו (צילום: תמר אלוני)
"הכל נורא מושקע, יפה ומסודר, אתה רואה שההופעות מושקעות לפי איך שמישהי קשרה מישהי אחרת קשירה כזאת מסובכת", מתארת שירי (39) את החוויה שלה בבילוי בטמפל. "הגילים היו מגוונים, הרבה צעירים בני 20 פלוס, היו גם בני 50, אבל אי אפשר להגיד שזאת מסיבה רק של צעירים או רק של זקנים. בפנים יש רחבה עם בר והכל, ואז שני מתחמים – אחד עם מיטות אפיריון עם בדים מסביב ואיזושהי אפשרות לאינטימיות. לא עשיתי כלום, ראיתי קצת. היו שם אנשים אבל זה לא שהרחבה התרוקנה וכולם הלכו לחדרים". למסיבה היא הגיעה עם זוג חברים נשוי ועם ניסיון קודם במסיבה פרטית "שהייתה סליזית ולא בקטע טוב. כולם הלכו להזדיין וגם הכל היה מגעיל. בטמפל הכל היה נקי, אתה יודע זה לא כמו בדאנג'ן שאתה נכנס והכל נראה לך מטונף".
"אצלנו בטמפל לא תראה משהו שגובל בגסות שיפה לחדרי חדרים", אומרת פרידר ומתארת את הטמפל כליין ששם בראש ובראשונה לנגד עיניו פסקול אלקטרוני איכותי לצד "אסתטיקה, שהיא שם המשחק מבחינתי – יופי, זוהר, אבל עדיין עם משהו טיפה מתובל". פרידר מתייחסת למסיבות שלה כמסיבות ארוטיות. "הן פונות לקהל המסוקרן, אנשים שלא יילכו למסיבות הארדקור, סוויגנרס או BDSM. כשהוא מגיע לטמפל הוא מקבל הכל בצורה יותר ידידותית לסביבה. המסיבות אולי יותר וניליות, אבל הרבה יותר ארוטיות מכל השאר. הטמפל הוא מותג". חבריה של שירי מצאו את המקום יותר מדי ידידותי לסביבה ולא מספיק סליזי, אבל שירי אומרת שתלך שוב, "אפילו סתם בשביל לרקוד, כי רוקדים והכל סבבה, ואם בא לך להזדיין עם מישהו אז זה מקובל, זה בסדר, זה על השולחן, בלי העמדת פנים".
פחות זיוני שכל והפלקות במחבטים
זקן סיני חכם אמר פעם שלכל אחד יש את הקיק שלו. חלק אוהבים מכת חשמל לפטמה, אחרים מעדיפים עירום מרומז של הלבשה תחתונה. "האם נהניתי? זאת שאלה מאוד רחבה", עונה מיכל (28) לגבי החוויה שלה במסיבות האלה. "היה לי מביך מאוד בפעם הראשונה וגם בפעם השנייה, זה רחוק מאוד ממה שחשבתי שזה יהיה. אני כן באה עם ניסיון במין קבוצתי וזה שונה מאוד ממה שאני מכירה, אין שם אווירה סליזית כל כך, זה מאוד סטריקט. אתה תהיה על פי רוב במגע ובאינטראקציה מינית רק עם האנשים שהגעת איתם. רק פעם אחת ייצרתי אינטראקציה עם אחרים. באחד הליינים הייתה אווירה שאנשים אפילו לא מסתכלים לכיוון שלך". לפעמים, היא מסבירה, דווקא מעטפת הסקס גורמת לאנשים להתנהג בצורה מצועצעת. "באחת המסיבות, בחדר, היו שתי בחורות צעירות שעשו סיזרינג, אבל כל מי שהייתה פעם עם אישה יודעת שזה על גבול הלא נעים. הן כנראה ראו את זה בסרט והסיקו שזה מה שצריך לעשות – גניחות, הכל מאוד מכני כזה. בליין השני שהייתי, למרות חוסר הסטייל הכללי, היה משהו יותר אותנטי – פחות זיוני שכל והפלקות במחבטים, אנשים שיותר באו להתעסק עם מין, זה הרגיש יותר כן".
שירי אומרת שהחלוקה לזוגות כחלק מהקוד הפנימי של הליינים יכולה להיות דווקא יתרון לבחורה שמגיעה לבד. "אתה רואה אצל הזוגות שהגבר מסתכל על האישה, והיא עושה לו כן, שהיא מאשרת, והאופן שבו בחורים יתחילו איתך הוא עדין יותר, לא משהו אגרסיבי, באים ורוקדים לידך. במסיבות רגילות הרבה פעמים יש התנהגויות שהן לא לעניין, שנוגעים בך, שם זה ממש לא היה, בכל מקום היו שומרים שווידאו כל הזמן שהכל סבבה. בעיניי זה דווקא היה טוב".
"לפני כל אירוע אני מעלה פוסט ושואל על הגשמת פנטזיות ופונים אליי עם הדברים הכי ביזאריים וסוטים, הכי מופרכים, ממש הזיות"
שלושת הליינים המתוארים לעיל חרטו על דגלם מרחב בטוח וקפדני. לטענת סשה רייבן, "המסיבות הן קונטרה מאוד בריאה למיניות המקולקלת והלא בריאה שיש בהמון ליינים מיינסטרימיים, בקלאבים, אפילו בליינים של גייז – נגיעות בלי רשות, אלימות מילולית". גם מריה הפרפורמרית אומרת: "במקומות של קהל פחות מסונן חושבים שמפני שעליתי לבמה עם בחור או בחורה יכולים לגעת או לתת פליק. זה נורא לא נעים ולא הקטע שלי".
כל אחד והקיק שלו. פרפורמרית בטמפל אוף לאב (צילום: איגור קרוטל)
"יש מקומות שלא מצליחים לתת את הרגשת הביטחון הזאת והקהל שלהם גם לא מצליח לקבל את הכללים", אומרת אבי (23) שמקפידה ללכת לסין אתיקס. החוויה החיובית שלה מהמקום מקורה בהבנה שהיא נכנסה למרחב בטוח. "בחור אחד שאל אותי אם אני רוצה מסאז' ברגליים או שהוא יירד לי. דחיתי אותו, והדור מנג'ר שראה את הסיטואציה ניגש אליי מיוזמתו, ובסופו של דבר הוציא אותו החוצה. "המסיבות מתאימות לכל מי שיכול לקבל באופן מלא את השונה ממנו, גם את הפטישים של השונה וגם את המגדריות השונה, ולמי שלא מפחד מפומביות", היא מוסיפה. "לגבי בני זוג, כל עוד יש להם הסכמות בינם לבין עצמם לגבי הגבולות שלהם – זה בסדר. אם אתם לא פטישיסטים באיזשהו מובן אין לכם מה לבוא למסיבת פטיש, כי זה גורם לכל שאר הקהל להרגיש לא נעים. אל תעשו את זה. מי שרוצה להיכנס לעולם הפטיש חייב לברר לאיזו מסיבה הוא הולך ושהיא מתאימה לו, כי באמת לא כל מסיבה מתאימה לכל אחד ולליינים השונים יש דברים שונים להציע. המסיבות הבאמת טובות הן כמו מסיבה רגילה עם בונוס, הפחות טובות הן אלה בהן הסקס הוא העיקר, ולצערי אלה רוב המסיבות שקיימות".
הלילה נגמר. באור ראשון של בוקר הם יוצאים בזוגות ובשלשות, מחויכים, חלקם מותשים. אולי נרקמים פה איזה סיפור אהבה פוליאמורי, או סתם תחילתה של יזיזות מופלאה. כבר כמה שנים מנסים להספיד את הסקס בדור ה־Y, אבל יש סקס אחר בלילה התל אביבי. כיאה לעיר של חטאים, גם השוליים כבר לא באמת קיימים.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
עכשיו, כשחזרתי משבוע בשדות הקטל של האיברים החשופים, אני יכולה לספר לכם שבין שאתם זוג שמחפש לתבל את מערכת היחסים המתייבשת או אלטרואיסטים הרפתקנים שרוצים לעזור לזוגות כאלה, יש פתרון והוא באפסטור. האפליקציה המדוברת עונה לשם המתבקש טרינדר (זה רק נשמע כמו אי בקאריביים) והממשק שלה פשוט לשימוש, זהה כמעט לחלוטין לאפליקציות היכרויות אחרות, עם אפשרות ליצור פרופיל עצמי או לשלוף בזריזות את זה הפייסבוקי.
היות שאני עצלנית, קסמה לי האופציה השנייה, שלא דרשה ממני בחירת תמונות או כינוי מתחכם. מתברר שעברתי על חוק בלתי כתוב (או יצאתי אמיצה מהנחוץ). בניגוד לטינדר, שם האפליקציה מתחברת לחשבון הפייסבוק הפרטי ומציפה את מיטב תמונות הפרופיל של המשתמש וחברים משותפים נבחרים, בטרינדר מרבית המשתמשים לא ששים לחשוף פרטים מזהים: לא תמונה, לא שם וודאי לא מכרים. אנחנו מוכנים להודות בכך שאנחנו רוצים לשכב עם זרים, אבל מעדיפים להצניע את העובדה שלפעמים בא לנו להגדיל את מספר האיברים המעורבים ב־50 אחוז.
הקונספט הוא פשוט – החלקת התמונה למעלה משמעה "אני בקטע" ואילו החלקה למטה מחזירה את הזוג החביב להמשיך ולהסתפק זה בזה. אפשר להירשם כזוג או כיחיד, להתחיל עם זוגות אחרים או עם יחידים. המשתמשים מתבקשים לנדב כמה מילים על עצמם לשם סינון ראשוני. בעוד אני הלכתי על "בעלת ראש פתוח", שנראה לי נועז ביותר, אחרים ציינו שלל צירופי אותיות באנגלית לכדי מה שנראה כקוד סודי למשהו. מי ידע ש־MMF איננו סימון מידה אלא ההרכב המגדרי המועדף על המשתתפים (מה זאת אומרת מי ידע? גוגל).
לגבי הפרופיל הממוצע של המשתתפים, הוא מפתיע: רובם גירדו את גיל 40 משני קצותיו, היו נשואים או בזוגיות ארוכה. התחושה הייתה שזה לא סתם איזה גימיק חד פעמי, אלא פשוט פלטפורמה חדשה לסגנון חיים שהמשתמשים מנהלים כבר זמן מה. הם היו מוכנים לשתף, להראות לי שיש בן אדם אותנטי מאחורי המסך. פשוט לא במחיר של חשיפת פרטים מזהים.
סקס אפיל של ווטסאפ משפחתי
גולת הכותרת של חוויית המשתמש שלי היא הגילוי שדור רפאלי מחזיק בפרופיל משתתף אישי פעיל (או לפחות מישהו פתח פרופיל על שמו). נכון למועד כתיבת שורות אלה לא התלקח בינינו מאץ' הדדי חרף רצוני העז. ובכל זאת, כנראה מתוקף העובדה שפרט לרפאלי הייתי האדם היחיד בתולדות האפליקציה ששם תמונה של עצמו ולא של בית שחי אקראי משאטרסטוק, המאצ'ים וההודעות עם הצעות למפגשים החלו לזרום. ההודעה הראשונה הגיעה מזוג, שלפי תמונת הפרופיל שלהם לא היו אלא ערמת רגליים מוצלבות בתנוחה שנראתה לכל הפחות בלתי נוחה. הבחור פנה אליי ותיאר לי בפירוט ומבלי שהתבקש לעשות כך מה בדיוק הם מתכננים לעשות לי לכל חור ובאילו עוצמות.
"הדבר שהכי מדליק אותי", שיתף, "הוא לראות את זוגתי דוחפת דילדו לתחת של מישהי אחרת. לפי התמונות שלך זה משהו שנשמח לעשות גם לך". הסברתי לו בנימוס שרק הרגע הכרנו וגם שבאופן עקרוני אני מאמינה שהרקטום נברא כאיבר חד כיווני. מאז לא שמעתי ממנו.
הבאים בתור היו מפורשים הרבה פחות, ולא מיהרו לפנות ישירות אל הפות. "לא חייבים לעשות שום דבר מיני" (תמיד משפט מחשיד) כתב לי הגבר, "אפשר גם סתם להיפגש שלושתנו לקפה, הכל בקצב שיתאים לך ובצורה שתרגישי בה בטוחה. אנחנו רק מחפשים לעשות נעים". הוא היה רגיש, טרח להתעדכן במצבי הבריאותי כשאמרתי שאני לא חשה בטוב ולעדכן אותי מנגד כמה הם בעניין. "אנחנו שבע שנים ביחד", סיפר, "אוהבים מאוד אחד את השני, כל יום קצת יותר. מתחילת הקשר שלנו התחלנו להיפגש עם נשים, ביחד ולחוד. הדברים עובדים בינינו בטבעיות מוחלטת, ויותר מנשמח להכיר לך את התחום". אבל כמו שקורה בחיים האמיתיים, כך גם באפליקציה – הנחמדות הובילה לתוצאה ההפוכה. במקום להתחבר למקום הרגיש והמכיל שהציע לי שותפי לשיחה, העדפתי שניפרד כידידים כדי שאוכל להמשיך ולחפש משהו קשוח יותר.
הזוג הבא היה בערך בגילי. הכל היה אמיתי בפרופיל שלהם, אפילו התמונות. מהר מאוד השיחה הידרדרה לפתיחת קבוצת ווטסאפ, שזה סקסי בערך כמו טבלת אקסל. במשך יומיים של התכתבות שמרתי על וייב פריג'ידי, עד שברגע אחד חל טוויסט בעלילה. "איך הערב שלך?", תהתה הצלע הנשית האחרת, "כי לי היה ערב נהדר. אכלתי קינוח מושלם – לבן, סמיך וקרמי". אין מה לומר, זה עבד עליי. אחרי פלרטוט יעיל של כל הצדדים החלה להתגבש הסכמה שעל המשולש לעבור מגבולות הסייבר אל בין הסדינים. אני חיה מאוד פשוטה, כל מה שצריך הוא לדבר אליי בקינוחים.
אסטרטגיה זה לא סקסי
עד שהגיע יום המפגש, שלושה ימים לאחר תקרית הקינוח, דאגו בני הזוג לתחזק את מערכת היחסים הווירטואלית שלנו בהודעות מתעניינות ומשתפות בעלי תוכן מיני כמעט מרומז ("האם את עושה משהו סקסי היום?"), בדיחות קרש קלות ("הייתי עם המון בחורות בעבר, אבל בנפרד") והמון אימוג'יז שיכולים להתפרש לשני פנים (רק אני מתחרמנת מגלידות?). זה השאיר זמן לגגל אותם (לא סקסי) ולגלגל מחשבות זימה בראש (דווקא כן).
נקודת המפגש נקבעה בבר מבאס ברחוב הירקון. בלעתי את הגאווה. לפחות לא אתקל באף פרצוף מוכר. ואכן, בכניסה למקום קיבלו את פניי ישבנים זרים, בחסות חבורת אמריקאיות יוצאות תגלית שרקדו על הבר. הכי להתקפל מפה וללכת לאונן בבית מול שלישיות ביו פורן, אבל מאחר שכבר גילחתי את הרגליים התחלנו לשתות. הצ'ייסר הראשון שלנו לווה באופן סימבולי להחשיד – הברקה של השאפל – ב"מונוגמיה" של ג'ירפות. בסופו של דבר היה דייט מוצלח ממש, עם תוספת אחת מהותית: במקום שמישהו יתמקד בי וירצה להרשים אותי, שני אנשים עשו את זה. המגלומנית שבי הייתה מרוצה. אהבתי להיות במרכז תשומת הלב ורציתי שהם ייקחו אותי הביתה ויתחרו ביניהם מי יכול לעשות לי הכי נעים, עד שזמננו תם והבר נסגר. הגיעה העת לפתוח את הרגליים.
הבעיה הייתה שאיש מיושבי השולחן לא היה אמיץ מספיק לחתור למגע פיזי. יצאנו החוצה, שיכורים לאללה ומבוהלים קלות. כשהגענו לבסוף לבית שלהם איבדתי סבלנות (בכל זאת, אין לנו את כל הלילה. אני צריכה לקום בבוקר לעבודה. בעצם, אני כרגע בעבודה). אחזתי לשניהם ביד והובלתי אותם לחדר השינה.
"איך ישנת, יקירה?", הם התעניינו למחרת בג'נטלמניות כובשת, "המשכנו גם אחרי שהלכת ותוך כדי דיברנו על מה שהיה אתמול". פחות מעודן. ככה זה בטרינדר: האפליקציה הייתה מרחב בטוח לפנטזיה. היא הפגישה אותי עם אנשים שהם בסך הכל כמוני, שכל מה שהם מחפשים זה גוד טיים עם אנשים נורמליים. אנחנו ב־2016, אין שום דבר באמת נועז בשלישיות. כולם עושים את זה או רוצים לעשות את זה, פשוט לא כולם מדברים על זה. זה בסדר, הדיבור הוא לא החלק הכיפי.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
!["מה שכולנו עושים זה אמנות". פרפורמרית בקורבו (צילום: תמר אלוני)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2019/05/IMG_5695-1024x1024.jpg ""מה שכולנו עושים זה אמנות". פרפורמרית בקורבו (צילום: תמר אלוני)")
