ארבעה כיווני אוויר: המדריך המלא למתארגן התל אביבי
הרפורמה של ארדן אולי תציל אותנו ממעצר, אבל החוק, בינתיים, עדיין אוסר על רכישת סמים, קלים ככל שיהיו. הנה כמה דרכים חבריות יותר ופחות להשיג וויד (לשימוש אישי בלבד!). מוגש כשירות לתושב
בשבוע שעבר הכריז השר גלעד ארדן על פניית פרסה בהתייחסות המשטרה למעשני מריחואנה, עם מדיניות "אי הפללה – באחריות". לאחר דיונים ממשוכים של הוועדה שהקים, הודיע השר כי עברות העישון הסמים ייאכפו אך ורק במרחב הציבורי, וכי מי שייתפס בפעם הראשונה והשנייה יוכל להסתפק בתשלום קנס, בלי פתיחת תיק פלילי. מדובר בבשורה של ממש עבור אזרחים רבים, שתסיר מעליהם את אימת המעצר על שאכטה אומללה. אבל מכיוון שללא לגליזציה של ממש, הגידול והסחר בסם הלא באמת מסוכן יישארו לא חוקיים, ואפשר לנחש שהאכיפה נגדם רק תגבר כעת. אז מה עושים כדי להתארגן?
החבר שהוא דילר
הדילר שהוא חבר הוא עדיין האמצעי העיקרי כדי להשיג קצת ירוק לרפואה. הדרך להגיע אליו היא לרוב, כמובן, מפה לאוזן. לפעמים דרך או חברים, או חברים של חברים, או האפשרות האהובה עלינו – הדילר שהוא החבר עצמו. בשלב מסויים בחברות העסקית הזו מתפתחת חרדה לשלומו. יומיים שהוא לא עונה להודעות ומתחילה התהייה: אולי הוא נתפס?
בדירת חתולים אפופת עשן ריחני בלב העיר, פגשנו לשיחה את אביב (שם בדוי, מן הסתם), שסיפר איך המארגן מתארגן. "הכרתי לפני חמש שנים בחור שמגדל מחוץ לעיר. כל החברים שלי היו צריכים, אז היינו מארגנים כסף וקונים ביחד. עם הזמן המעגל התרחב והתחלתי למכור גם לאנשים שהם לא החברים הכי טובים שלי. אם יש לי, למה לא?. מאז פיתח אביב מנגנון קבוע עם "הבחור", שבמסגרתו הוא קונה את החומר אחת לכמה חודשים. שלא יהיה לכם ספק, עם כל הוויד שבעולם, הוא לא ישן טוב בלילה. "אני מפחד לאללה, בטח", הוא מודה. "אני לא יכול להגיד שאני פרנואיד ביומיום, אין לי מספר טלפון אחר כל כמה ימים, כמו למשל הבחור שאני מתארגן ממנו. אבל זה לא שאני אונס או משהו כזה, אני יודע שאני משהו שהוא בסדר. זה מה שמתסכל".
החבר החולה
כמעט עשור שבישראל מותר השימוש בקנאביס לצרכים רפואיים, אם הצלחת כמובן לצלוח את המסלול המפרך של השגת המרשם. משרד הבריאות מעדכן עם הזמן את רשימת החולים הזכאים, ונכון להיות נכללים בה חולי סרטן, חולי איידס וסובלים מאפילפסיה, מפוסט טראומה מכאבים כרוניים ועוד. חשבנו שעישון מחברים עם רישיון ילווה ברגשות אשם שנעלמים עם השאכטה הראשונה, אבל מתברר שבמקרים מסוימים הם לא מופיעים שם מלכתחילה. "אחד החברים שלי עשה תאונה שבמהלכה נשבר לו בערך כל הגוף", מספר עדי. חיפשתי כיוון ושאלתי אותו אם אני יכול לקנות ממנו, הוא אמר שבטח. אין לי רגשות אשם, כי הם בדרך כלל מקבלים הרבה יותר חומר ממה שהם זקוקים לו, וגם כי אני משלם על זה ים כסף. אולי הם צריכים להרגיש אשמים".
בעוד שהמחיר הממוצע בשוק התל אביבי למריחואנה עומד על כ-100 ש"ח לגרם, מקבלי החומר הרפואי משלמים כ-300 ש"ח בחודש, ולא משנה בכמה גרמים מדובר. לרוב מדובר בכמות גדולה בהרבה משלושה גרם. החולים לא זקוקים בהכרח לכל הכמות, ובוודאי ישמחו להכנסה מהצד. איכותו של החומר נחשבת בדרך כלל לטובה בהרבה. "ברור שעדיף רפואי. זה נמכר על פי סוגים, אני יודע מה אני קונה", מספר עדי. הוא עצמו מוגדר כסובל מפוסט טראומה בעקבות חוויה כואבת מהשירות הצבאי, אבל הוא לא ממהר להוציא רישיון: "לא ניסיתי אפילו, אין לי כוח לבירוקרטיה ולוועדות שבהן אתה צריך להוכיח שאתה באמת סובל. אני מעדיף לקנות".
עוד בנושא:
ארגון הג'וינט – סדרת כתבות בכיוון לגליזציה
בגלגול הזה – כמה כסף תחסוך לגליזציה והמדריך המלא לגידול ביתי
החבר מהטינדר
הרשתות החברתיות, כולל זאת שנועדה לארגן לנו סקס זמין במרחק הליכה, הפכה למרחב חלומי להתארגנות גם לסמים. בקבוצות סגורות שמחזיקות בשמות מתחכמים פונים המשתמשים ונענים בהקדם, והצרכנים גם משתפים זה את זה בביקורת על איכות החומר. "פעם אחת, ברגע של משבר, כתבתי באחת מהקבוצות של שכונות העיר שאני מחפשת כיוון", מספרת יעל. "תוך 20 דקות הוסיפו אותי שלושה קריפים לפייסבוק, והציעו לי שאכטה בתמורה למין". סירבתי בנימוס ומחקתי את הפוסט. בפעם נוספת כתבתי פוסט בקבוצה אחרת ואנשים אשכרה שלחו לי הודעה פרטית עם מחירים. הפעם קניתי".
טלגרם, אפליקציית ההודעות שנמחקות מיד אחרי שהנמען קורא אותן, היא כמובן פלטרומה מושלמת לסחר שכזה. "בשנייה שהורדתי את האפליקציה ואנשים גילו שיש לי אותה, חבר פנה אליי ושאל אם אני רוצה לקנות", מספר מתן שנעזר בה. "זה היה ברור לו שהורדתי טלגרם בשביל זה. ההודעות בו נמחקות אחרי כמה רגעים, אז הטלגרם הפך להיות הדרך הטובה ביותר לדבר על הדברים האלה".
מי צריך חברים?
וישנה גם האופציה המסוכנת (או הזהירה, תלוי איך מסתכלים על זה) – גידול בבית. רות, תל אביבית מלידה, גילתה כבר מזמן את סוד הצמיחה הביתית, ובעיניה זו דווקא האופציה הזהירה יותר. "החלטתי לגדל בבית כי הבנתי שאפשר ושזה לא כזה מסובך. לא רציתי שיהיו לי בחיים דמויות כלשהן של 'סוחרי סמים'. לא מכרתי מעולם ואני גם לא מתכוונת, כל מה שאני מגדלת זה לעצמי ולחברים שלי. מעולם לא פחדתי להיתפס, אני לא עונה לטייפקאסט – הסבירות שאתפס כשאני קונה ממישהו אחר גדולה יותר". את הזרעים היא הזמינה באינטרנט, דרך דארקנט (רשת שאחרי משתמשיה לא ניתן לעקוב ושבין השאר משמשת חממה לדברים מזעזעים במיוחד). הזרעים הגיעו אליה בדואר בתוך גלויה עבה שעליה נכתב "Greetings from Holland". היא קראה ולמדה כיצד לגדל את העציצים, והתוצאות היו טובות.
אחרי סבב דירות בעיר החליטה רות לחזור לגור עם הוריה מטעמים כלכליים. הם, אגב, מודעים לגמרי שבאחד החדרים מסתתר לו עציץ מלבלב. "אימא שלי התעצבנה בהתחלה, אבא שלי חשב שזה חמוד. עם הזמן, ככל שהתקשורת התעסקה בזה יותר, שניהם הבינו שזה לא כזה סיפור". קיבלנו את המסר. ביום ההולדת הקרוב פשוט תביאו לנו גלויה מהולנד.
*שימוש וסחר בסמים אינו חוקי במדינת ישראל. אין בנכתב כאן כדי לעודד צריכה של החומרים המוזכרים.
