"משנה תודעה" - מדור חדש שבו נעמיק כל שבוע על סמים, קונספציות וכל מה שמסביב, והפעם: מה בין רכיבה על סוסים לבין לקיחת אקסטזי? למען האמת לא הרבה, למעט רמות הסיכון השונות. יצאנו לפצח את אחת הסוגיות הנפיצות והמעניינות ביותר בתחום
ב-2009 פורסם בכתב העת המדעי Journal of Psychopharmacology טור משונה בשםEquasy – An overlooked addiction with implications for the current debate on drug harms, כאשר Equasy הוא ראשי תיבות של Equine Addiction Syndrome, כלומר – תסמונת התמכרות לרכיבה על סוסים. מלבד האלמנט הסאטירי הברור, מדובר בטור רציני לחלוטין שנכתב על ידי אחד פרופ' דויד נאט, חוקר מוערך בתחום הפסיכופרמקולוגיה, ומי שהיה באותה תקופה יו"ר ה-ACMD (Advisory Council on the Misuse of Drugs), מה ששקול פחות או יותר לוועדה למאבק בנגעי הסמים בכנסת ישראל. בטור הקצר שלו משווה נאט בין הסיכון שכרוך ברכיבה על סוסים לסיכון שכרוך בצריכה של אקסטזי (MDMA). מוזמנים לזרוק ניחושים, את התשובה לשאלה אני אגלה לכם בהמשך.
עצם ההשוואה בין הדברים כנראה ממש הכעיסה אנשים, משום שבעקבות פרסום המאמר הוא פוטר ממשרתו כיו"ר ה-ACMD בטענה ש"הוא לא יכול גם להיות קובע מדיניות וגם לבקר אותה". בספרו (המומלץ!) Drugs without the hot air, מצטט נאט שיחה שהייתה לו עם ג'קי סמית', שרת הפנים של בריטניה דאז, בעקבות פרסום הטור:
סמית': "אתה לא יכול להשוות בין הנזקים של פעילות חוקית לנזקים של פעילות לא חוקית"
נאט: "למה לא?"
סמית': "כי היא לא חוקית"
נאט: "למה היא לא חוקית?"
סמית': "כי היא מזיקה"
נאט: "לא כדאי לבדוק את מידת הנזק שלה כדי לדעת אם היא צריכה להיות חוקית או לא?"
סמית': "אתה לא יכול להשוות בין הנזקים של פעילות חוקית לנזקים של פעילות לא חוקית"
ייתכן שהשיחה הזאת מזכירה לכם ראיון עם פוליטיקאי מקומי מלפני כמה שנים לגבי סם לא חוקי אחר שמידת הנזק שלו מוטלת בספק, אבל מייצגת היטב את כל הרציונל של המלחמה בסמים – מישהו פעם החליט באופן שרירותי שחומרים מסוימים הם מסוכנים ולכן יש להוציא אותם מחוץ לחוק, ומאז זה פשוט נצרב בתודעה הציבורית. התפיסה הזו ממשיכה להיות מתוחזקת גם על ידי דיווחים מוטים בתקשורת – במחקר שסקר 10 שנים של דיווחים תקשורתיים על מוות כתוצאה מסמים בסקוטלנד, נמצא שבעוד התקשורת מדווחת על כל מקרה מוות שמעורב בו אקסטזי וכשליש ממקרי המוות מאמפתמין, היא מדווחת רק על אחד לכל 50 מקרי מוות מצריכה של ואליום, ורק על אחד לכל 250 כתוצאה מצריכה של פרצטמול, החומר הפעיל באקמול.
אז אם הכל כל כך מוטה, איך אפשר לדעת מה באמת מסוכן ועד כמה? גם כאן, לפרופ' דויד נאט הפתרונים. בעקבות פיטוריו מה-ACMD, הבין נאט שאין ברירה אלא להקים גוף עצמאי שיחקור את נזקי הסמים ויעסוק בהנגשה של מידע מהימן ומדויק מדעית לציבור – Independent Scientific Committee on Drugs, שכיום נקרא פשוטDrugScience. ב-2010 הוא ערךמחקרבהשתתפות 13 מומחים שהעריכו את הנזק של 20 חומרים שונים, מאלכוהול וטבק, דרך LSD ו-MDMA, ועד הרואין וקוקאין. ההערכה נעשתה באמצעות 16 קריטריונים שונים שמשקפים את הסיכון שנגרם על ידי החומר הזה למשתמשים ולסביבה שלהם. תוצאות המחקר מובאות בפניכם –
במידה ואין לכם כוח להתעמק בגרף הזה כי אתם לא חנונים כמוני, אתן הסבר קצר. כל עמודה בגרף מייצגת חומר מסוים, וככל שהעמודה גבוהה יותר – כך הנזק המוערך מהחומר גבוה יותר. החומרים שנמצאים בתחתית הרשימה הם פטריות הזיה, LSD ואקסטזי (MDMA), בעוד שהחומר המסוכן ביותר הוא לא אחר מאלכוהול, עם טבק לא רחוק מאחוריו. אפילו בנזודיאזפינים, משפחת נוגדי החרדה שכוללת תרופות כגון זנקס וקלונקס, נמצא במיקום הרבה יותר גבוהה מהרבה סמים לא חוקיים ו"מסוכנים", והציון שלהם זהה לציון של קטאמין. מטיבי הלכת (כלומר החנונים) מוזמנים להתעמק גם בתת-קטגוריות השונות שלפיהן הוערך הזנק של כל סם וסם.
לפני שאנחנו ממשיכים, חשוב להבין מה הטבלה הזאת אומרת באמת – המחקר הזה הוא לא מחקר כמותני, לא נעשו מדידות מדויקות של הנזקים השונים שכרוכים בשימוש בחומרים הללו, אלא נעשתה הערכה איכותנית גסה על ידי פאנל של מומחים (שכנראה גם הם מוטים, במיוחד אם תשאלו אתקארל הארטשהתראיין באחרונה ל"הארץ") שמבוססת על מעט המידע המדעי הזמין שישנו, ועל הניסיון שלהם. תוצאות המחקר הזה לא מכוון למשתמשים והוא לא מנסה לומר לנו שאם אנחנו רוצה לשמור על עצמינו עלינו לעשות מלא פטריות ולהפסיק עם האלכוהול. המחקר הזה פונה קודם כל לקובעי המדיניות – הוא בא להצביע על הפער העצום שיש בין התפיסה הציבורית של החומרים השונים והמדיניות לגביהם – כלומר אילו סמים מוגדרים כבטוחים וחוקיים ואילו לא – לבין הסיכון שלהם בפועל.
כאן אני רוצה להחזיר אותנו חזרה למסקנות של נאט בטור שלו מ-2009. זוכרים מה היה הניחוש שלכם? כי הנה באה התשובה – בעוד שהסיכוי לנזק גופני אקוטי כתוצאה מצריכה של אקסטזי הוא כ-1 ל-10,000, הסיכוי לנזק ברמת חומרה דומה כתוצאה מרכיבה על סוסים הוא 1 ל-350 בלבד, גבוה כמעט פי 30.
שני המחקרים הללו לא באו להגיד לנו איזה חומרים כדאי לנו לצרוך או אילו חומרים צריכים להיות חוקיים ואילו לא, אלא על סמך מה בכלל אנחנו מחליטים שיש להוציא דברים מסוימים מחוץ לחוק, ואחרים לא? למה רכיבה על סוסים, שהיא פי 30 מסוכנת יותר מצריכה של אקסטזי, היא עדיין חוקית לחלוטין בעוד שאקסטזי נחשב לסם אסור ומסוכן? מדוע כשזה מגיע לרכיבה על סוסים (וגם – נהיגה ברכב, עישון סיגריות, ועוד) אנחנו מרגישים שהדבר הנכון הוא להסביר לאנשים את הסיכונים הכרוכים בפעולה ולאפשר להם להחליט עבור עצמם, בעוד שכשזה מגיע לסמים אנחנו מיד אוסרים עליהם ומוציאים אותם מחוץ לחוק, לעתים בלי לבדוק בכלל את מידת הסיכון האמיתית שלהם? מדוע אנחנו כבר 70 שנה רודפים בצורה כל כך קשה אנשים שבוחרים לשנות את תודעתם בצורה שבדר"כ לא גוררת איתה סיכון משמעותי לעצמם ולאחרים?
כל אלו שאלות מצוינות שאנחנו צריכים לשאול את עצמינו כחברה, אבל עבור אלה שהחליטו בכל זאת לקחת את הסיכון ולצרוך סמים על דעת עצמם – תזכרו שכמו עם כל בחירה בחיים, היא כוללת הזדמנויות וגם סיכונים, וזו אחריותו של כל אדם להבין כיצד הוא ממזער את הסיכונים בפעולות שלו וממקסם את התועלות. אנחנו חיים בעידן המידע ואין שום סיבה לא לשמור על עצמינו.
כמה מילים על MDMA ובטיחות
אמנם MDMA הוא חומר הרבה יותר בטוח מהאופן שבו הוא נתפס בציבור הרחב, אבל הוא עדיין לא חומר חסר סיכונים. בשימוש כבד הוא יכול לגרום לנזקים נוירולוגיים משמעותיים ובלתי הפיכים, ולצערי יצא לי לפגוש מספר אנשים שהגיעו לשם מתוך חוסר היכרות עם הסיכונים שכרוכים בשימוש בחומר. אין לי ספק שבהמשך עוד אקדיש טור שלם לנושא, אבל בינתיים יש המון מקורות מידע מצוינים באינטרנט, אפילויש אתר שהוקדש כולו לריכוז מידע מבוסס מדעית בנושא שימוש אחראי ב-MDMA.
