Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

דורי מנור

כתבות
אירועים
עסקאות
פאוור קאפלז, ט"ו באב 2017, קולאז' שער

מיוחד לט"ו באב: הכירו את הפאוור קאפלז של תל אביב – חלק שני

מיוחד לט"ו באב: הכירו את הפאוור קאפלז של תל אביב – חלק שני

הם מוצלחים וחזקים גם יחד וגם לחוד, והם לא ויתרו על האהבה למען הקריירה או על ההצלחה למען הזוגיות. איך הם עושים את זה? על מה הם רבים וכמה הם מתייעצים? כאילו שאוגוסט לא היה דביק מספיק, הנה הם לפניכם. פרויקט הזוגות הגדול - חלק שני

פאוור קאפלז, ט"ו באב 2017, קולאז' שער
פאוור קאפלז, ט"ו באב 2017, קולאז' שער

נדב אמבון (33) ועדי אלטשולר (30)

עדי יזמת חברתית (כנפיים של קרמבו וזיכרון בסלון) ומנהלת Google בחינוך ונדב מנהלהקריאייטיב ובמאי ראשי של חטיבת הדיגיטל בתאגיד השידור כאן.יחד 12 שנה, מתגורריםבנחלת יצחק.הורים של עברי מג'יק, בן שבעה חודשים

>> כל האירועים הכי שווים לט"ו באב במסעדות
>> הפאוור קאפלז של תל אביב – חלק ראשון

צניעות, תום לב וקוליות. נדב אמבון ועדי אלטשולר (צילום: איליה מלניקוב)
צניעות, תום לב וקוליות. נדב אמבון ועדי אלטשולר (צילום: איליה מלניקוב)

האם אתה מעורבים בקריירה זה של זה?
נדב:"לאורך כל חיי המקצועיים עדי מייעצת לי, תומכת בי ומראה לי איך מכוונים גבוה. מעבר לכל הברכות שמגיעות עם חיים לצד עדי – העובדה שיש לי בבית יועצת מקצועית משלי היא ברכה גדולה נוספת. עדי עוזרת לי לממש את הפוטנציאל שאימא שלי אמרה שיש לי".
עדי:"הקול של נדב הוא המצפן שמנחה אותי ואני שואפת אליו (לא תמיד מצליחה, אבל תמיד מנסה) בכל מה שאני עושה. זהו קול של פשטות, צניעות, תום לב וקוליות. נדב מחבר אותי לקרקע, עוזר לי לאסוף את עצמי ולהאמין בעצמי מחדש כשאני נופלת ולהתמקד במשימה שבאתי לשרת כשהאגו או הפחדים שלי מסיחים אותי".

משה סקאל (41) ודורי מנור (45)

משה סופר, מומחה לדיגיטציה של התרבות, עובד כמנהל האסטרטגיה הדיגיטלית במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, אוניברסיטת תל אביב. דורי משורר, מתרגם, עורך "הו!" ואיש רדיו, דוקטור לספרות, מנהל אמנותי של אירועי שירה ומוזיקה.יחד 17 שנה, מתגוררים ביפו

וויסקי ואדוויל. דורי מנור ומשה סקאל (צילום: איליה מלניקוב)
וויסקי ואדוויל. דורי מנור ומשה סקאל (צילום: איליה מלניקוב)

איך התחיל הקשר שלכם?
"שנינו ילידי תל אביב, אבל נפגשנו בפריז. משה הגיע לגור בעיר האורות ויצר קשר עם דורי, שכבר התגורר שם. משה הכיר את השירים של דורי ואת התרגום שלו ל"פרחי הרע" מאת בודלר, והציע לו לתרגם יחד סיפור מעברית לצרפתית. שנינו היינו אחרי מערכות יחסים ארוכות ולא תכננו להתאהב, אבל אותו ערב בבר היין לא רחוק מהפומפידו התמשך לשיחה לילית ארוכה ולטיול על גשרי הסיין. משה התרשם מזרועותיו החטובות של דורי ומקיבולת האלכוהול שלו, ודורי התרשם ממעלותיו של משה כפי שנגלו לו תחת אור הפנסים הפריזאיים.
"כמה שבועות אחרי שהכרנו, כל אחד מאיתנו נסע בנפרד לביקור מולדת ארוך, והיה לנו לילה אחד של חפיפה בתל אביב. ישבנו בבר הלסבי הזכור לטוב מינרווה, ושם החזקנו ידיים בפעם הראשונה. כשחזרנו לפריז הלכנו למסיבה אצל חברה טובה של דורי, היא הכירה את משה ופקדה על דורי להתאהב מיד. דורי ציית".
על מה אתם רבים?
דורי מתאונן על החיבה המופרזת של משה למזון אורגני ובריא. משה היה רוצה שדורי יאהב לצאת לרקוד במועדונים, אבל הוא לא מעז להציע לו לעשות את זה מאז המסיבה בניו-יורק שבה דורי נס על נפשו מהמועדון ואמר למשה: "יונקים צריכים חמצן!".
האם יש ביניכם תחרות?
"פעם שאלו את משה מה ההבדל בין סופר ומשורר. הוא ענה שמשורר כותב שירים בחצות הלילה אחרי כוס וויסקי, ולעומת זאת סופר כותב בשמונה בבוקר אחרי כדור אדוויל. במלים אחרות: אין תחרות, לכל אחד יש קריירה משלו, ואנחנו משתפים פעולה בפרויקטים שקרובים ללב שנינו".
האם יש לכם טיפ לזוגות אחרים?
כל הקלישאות הנכונות: הפגינו רגישות אינסופית אחד כלפי השני, רחשו אהבה לעצמכם, התאהבו יחד במי שצריך והניחו לעצמכם להיאהב, גלו מחוזות חדשים – גיאוגרפיים ואחרים, קראו יחד שירה, אהבו את הים ואת מה שמסתתר מאחוריו. הקיפו עצמכם באנשים אוהבים ובמיוחד התרחקו משוחרי מדון. אהבו את עצמכם.
האם אתם מעורבים בקריירה של בן הזוג או מייעצים אחד לשני?
אנחנו מייעצים אחד לשני הרבה בתחומים שבהם שנינו מבינים, ובאותו זמן כל אחד מתנהל באופן אוטונומי מתוך שאיפה ליצור חיץ בריא בין החיים לעבודה. זה לא תמיד עובד, אבל אם כל אחד מאתנו היה רוצה לחיות עם אדריכל או עם נוטריון, מהלך החיים של שנינו היה בוודאי אחר. מה שבטוח, אנחנו תמיד מבינים מה עובר על השני באותו מקצוע מסעיר, מיוחד ובלתי אפשרי שבחרנו לעצמנו.

אייל שני (58) ומירי חנוך (50)

מירי כותבת מחזה שיוצג בתיאטרון חדש, דה־תדר תיאטר, מלמדת כתיבה ואקטיביסטית חתולים ואייל שף. יחד 15 שנה. שלוש ילדות, אחת משותפת

אולי תפגשו את אהבת חייכם בתחנת דלק בבאר שבע. אייל שני ומירי חנוך (צילום: איליה מלניקוב)
אולי תפגשו את אהבת חייכם בתחנת דלק בבאר שבע. אייל שני ומירי חנוך (צילום: איליה מלניקוב)

איך נפגשתם?
מירי:
"נפגשנו בטעות, התאהבנו מה שנקרא ממבט ראשון, בלילה בלתי צפוי בסילבסטר של 2002. זה היה מהיר ומוחלט ולא רצינו להיפרד מרגע שנפגשנו. שרי אנסקי לקחה אותי למסעדה שאייל עבד בה אז. מסעדה כשרה בסילבסטר בעזריאלי – אין גרוע מזה. מכאן נגזר שכדאי לפעמים לצאת מאזור הנוחות. אולי תפגשו את אהבת חייכם בתחנת דלק בבאר שבע".
יש ביניכם תחרות?
"תחרות, לא בדיוק. אנחנו מאתגרים אחד את השנייה – יותר כמו קנאת סופרים תרבה חכמה".
אתם מעורבים זה בקריירה של זו?
"מתייעצים המון, מספרים ומעורבים. אייל הוא העורך והעין הראשונה שלי".
טיפ לזוגות אחרים:
"קפה שחור מבושל בבוקר, תה מאוחר בלילה במרפסת, לגדל ילדים, חיות וצמחים, להישאר אנשים שמשחקים".

מולי שגב ושפרה קורנפלד

שפרה מנחת טלוויזיה וסופרת ומולי עורך ותסריטאי בקשת. יחד תשע שנים

אהבה במקום נטול תקווה. מולי שגב ושפרה קורנפלד (צילום: גיא נחום לוי)
אהבה במקום נטול תקווה. מולי שגב ושפרה קורנפלד (צילום: גיא נחום לוי)

קורנפלד הייתה הזוכה הראשונה ב"האח הגדול" של קשת, ושגב הכיר אותה בעת שהשתתפה בצילומי מערכון ל״ארץ נהדרת״, כעורך הממונה על התוכנית. מאז הם לא נפרדו, ועל כך כתב המשורר "מצאנו אהבה במקום נטול תקווה".

קרן מור ומנשה נוי

קרן שחקנית וקומיקאית ומנשה שחקן וקומיקאי. יחד 23 שנה

פצצה מרוכזת של סרקזם שנקינאי. קרן מור ומנשה נוי
פצצה מרוכזת של סרקזם שנקינאי. קרן מור ומנשה נוי

אחרי שפסקו השידורים החוזרים בערוץ ביפ ההיסטורי, הזוגיות של קרן מור ומנשה נוי היא השריד המתוק היחידי שנותר לנו מ"החמישיה הקאמרית". יחד הם פצצה מרוכזת של סרקזם שינקינאי, מה שמתורגם לא פעם לפרויקטים משותפים על הבמה.

צח בר ויעל אבקסיס

יעל שחקנית, דוגמנית ומפיקת סרטים וצח איש חיי לילה (תדר, פורט סעיד). יחד כשנה

קלאסיקה ומודרנה. צח בר ויעל אבקסיס
קלאסיקה ומודרנה. צח בר ויעל אבקסיס

יעל אבקסיס ידועה כאצנית למרחקים ארוכים, ובמובן זה אין לפטור את מערכת היחסים עם נסיך הלילה, הצעיר ממנה ב־11 שנים, כגחמה ברנז'אית ותו לא. יש לראות בזוגיות החיננית הכלאה סימביוטית בין קלאסיקה למודרנה.

אפרת אברמוב (37) ועומר בורשטיין (38)

אפרת קומיקאית, תסריטאית ויוצרת רשת ועומר סטנדאפיסט וחבר בשלישיית בערך.יחד 8 שנים, מתגוררים בצפון הישן.הורים של רון, בן שנתיים וחצי

בחורה שקדנית. אפרת אברמוב ועומר בורשטיין (צילום: איליה מלניקוב)
בחורה שקדנית. אפרת אברמוב ועומר בורשטיין (צילום: איליה מלניקוב)

איך הכרתם?
אפרת:
"במסגרת טור ל'גלובס' נשלחתי לקורס ברמנים בזמן אמיתי. היו שלוש כיתות וקלטתי דרך החלון את עומר מדריך באחת מהן, ישר אמרתי 'לשיעור הזה אני רוצה'".
עומר:"חשבתי שהיא תלמידה שבאה להשלים חומר".
אפרת:"חשוב לציין שאני נמשכת לסמכות".
מי התחיל עם מי?
עומר:
"כל אחד טוען שהוא. בסוף השיעור היא ראיינה אותי, היה פלירטוט ונפרדנו כידידים".
אפרת:"אחרי שעה השגתי את המספר שלו ושלחתי הודעה שאשמח להשלים חומר על דרינק. כזו אני, שקדנית".
עומר:"עשר דקות קודם כבר כתבתי לה בפייס. טכנית הייתי קודם".
אפרת:"באותו ערב כבר היינו בדייט. מאז אנחנו יחד".
עומר:"הסטוץ הכי ארוך שהיה לי".
יש ביניכם תחרות?
עומר:
"אפרת תחרותית מאוד במשחקים".
אפרת:"הוא מתכוון טובה מאוד במשחקים".
עומר:"היינו משחקים פעם ריסק עם עוד שני זוגות עד שאפרת פוצצה איזה ערב על עסקה בין יבשות שלטענתה הייתה לא חוקית".
אפרת:"זאת הייתה עסקה מלוכלכת".
עומר:"היא גם שחקנית פוקר טובה והמזל הוא שאני לא משחק פוקר".

יגאל אהובי וגלית גוטמן

גלית דוגמנית ומגישת טלוויזיה ויגאל איל נדל"ן ואספן אמנות. יחד 4 שנים

חובבי השקות. יגאל אהובי וגלית גוטמן (צילום: רפי דלויה)
חובבי השקות. יגאל אהובי וגלית גוטמן (צילום: רפי דלויה)

גלית גוטמן לא התפשרה על הטייפ הארטיסטי, ומשחתמה זוגיות עם הצלם זיו קורן החלה לצאת עם האספן יגאל אהובי. השניים מתקשים לפספס השקות מתוקשרות, אך ייאמר לזכותם שבכולן הם נראים חמודים למדי.

גאולה אבן וגדעון סער

גדעון פוליטיקאי שמתחמם על הקווים וגאולה מגישת המהדורה המרכזית של כאן. יחד 5 שנים

ויתורים כואבים. גאולה אבן וגדעון סער
ויתורים כואבים. גאולה אבן וגדעון סער

תחילה הוא נדרש להקריב את הקריירה עבורה (ועבור דוד הפעוט, כמובן), ועם חזרתו לפוליטיקה אפשר שתידרש לגמול בוויתורים מצדה. אהבתם אינה תלויה בג'וב.

מרב מיכאלי וליאור שליין

מרב חברת כנסת מהמחנה הציוני וליאור סאטיריקן ומנחה "גב האומה". יחד 10 שנים

לא משחקים לפי החוקים. מרב מיכאלי וליאור שליין
לא משחקים לפי החוקים. מרב מיכאלי וליאור שליין

יש לה פור של 12 שנים עליו, הם מתגוררים בדירות נפרדות ונראה שכרגע הם כלל לא מעוניינים בילדים. מיכאלי ושליין הבינו איך עושים את זה נכון.

הילה רהב (53) ורן רהב (53)
רני הוא יו"ר פעיל של רהב תקשורת ויחסי ציבור והילה מנכ"ל רהב תקשורת ויחסי ציבור.יחד 28 שנה, מתגוררים בסביון.הורים לבן, קצין בצה"ל

התעלמה מחיזוריו במשך שש שנים. הילה רהב ורני רהב (צילום: איליה מלניקוב)
התעלמה מחיזוריו במשך שש שנים. הילה רהב ורני רהב (צילום: איליה מלניקוב)

איך הכרתם?
רני:
"נפגשנו בתקופת בית הספר התיכון. הילה למדה בבליך ואני ברביבים ברמת גן. היינו ידידים בלבד. לאחר הצבא היא נסעה ללמוד רוקחות בחו"ל ואני שלחתי לה מכתבים במשך שש שנים. היא מעולם לא ענתה עליהם. כשהילה חזרה שלחתי לה 'שנה טובה' והיא השיבה לי במשלוח 'שנה טובה' בדואר. התקשרתי, הזמנתי אותה אליי והסברתי לה שאין לי עניין בידידות כי יש לי יותר מדי כאלה. היא ביקשה לחשוב… ומאז אנחנו יחד.
"לאחר שלוש שנים היא הציעה לי שנתחתן והסכמתי מיד. החתונה הייתה במלון דן אכדיה ביום שישי בשעה 10 בבוקר בנוכחות 3,000 איש, כולל כל ראשי הממשלות ונשיאי ישראל – רבין, פרס, שמיר, ויצמן, נבון".
על מה אתם רבים?
"אנחנו לא רבים כמעט בכלל, במידה שכן – וזה נדיר – החוק שלנו אומר שחובה להשלים עד חצות לפני שהולכים לישון. לעולם לא הולכים לישון ברוגז".
יש ביניכם תחרות?
"אין בנינו תחרות, יש כבוד עמוק מאוד. אנחנו כל הזמן מעורבים מקצועית, החברים הכי טובים בעולם. חמסה חמסה חמסה".

נדב אייל ותמר איש שלום

נדב עורך חדשות החוץ של חדשות 10 ותמר מגישת המהדורה המרכזית בחדשות 10. יחד 15 שנה

מריצים דאחקות על ספי עובדיה?נדב אייל ותמר איש שלום (צילום: עדי אורני)
מריצים דאחקות על ספי עובדיה?
נדב אייל ותמר איש שלום (צילום: עדי אורני)

על המסך הם מציגים מערכת יחסים קורקטית לחלוטין, אך אין ספק שעם הכניסה לרכב, ההלצות על הפוני של ספי עובדיה מתחילות לזרום ומסמנות את הפצעתו של ערב רווי בתשוקה.

דניאלה פיק וקוונטין טרנטינו

דניאלה זמרת ודוגמנית וקוונטין במאי ותסריטאי. יחד 4 שנים און אנד אוף, בקרוב החתונה

אוניברסליים. קוונטין טרנטינו ודניאלה פיק
אוניברסליים. קוונטין טרנטינו ודניאלה פיק

מי שהביאה לכם את "השיר הזה" פגשה את מי שהביא לכם את "ממזרים חסרי כבוד" בפרימיירה של הסרט בישראל, ומאז הם ניצחו כבר כמה פעמים את התנאים הבין יבשתיים של הקשר, שתו כמה דרינקים באימפריאל וחגגו אירוסים רשמיים ממש לפני כמה שבועות.

רפי רשף ונורית גלרון

נורית זמרת ורפי עיתונאי ומגיש טלוויזיה. יחד 34 שנה

פאוור סבתא. רפי רשף ונורית גלרון
פאוור סבתא. רפי רשף ונורית גלרון

אפשר שהסוד לזוגיות ארוכת טווח תלוי, כמו שנכתב בכל ספר עזרה עצמית, ביכולת להקשיב זה לזה, ויכול להיות שהזיקה של רפי רשף לאינטימיות איננה רק טריק שיווקי של ערוץ 10. היום הם כבר סבא וסבתא, וקשה לא להעריך את ההישג.

אימרי קלמן (31) ומוחמד (28)

מוחמד מנהל מוצר בחברת הייטק ואימרי חבר הוועד המנהל באגודת הלהט"ב, מתמודד להנהגת מרצ וכותב ספר על הקהילה הגאה בישראל.מכירים שנתיים, בזוגיות חצי שנה, מתגוררים בנווה צדק.מגדלים חתול, שני דגים ועכביש

לא יכולים להיות בתחרות. אימרי קלמן ומוחמד (צילום: איליה מלניקוב)
לא יכולים להיות בתחרות. אימרי קלמן ומוחמד (צילום: איליה מלניקוב)

איך הכרתם?
"נפגשנו בפעם הראשונה במצעד הגאווה לפני שנתיים, אימרי היה על משאית של הדרעק, מוחמד סימן אותו מרחוק".
מי התחיל עם מי?
"מוחמד כתב לאימרי בפייסבוק, אבל לא לקח הרבה זמן עד שהגלגל התהפך ואימרי חיזר אחרי מוחמד".
על מה אתם רבים?
"אנחנו רבים כמעט בכל פעם שאנחנו רחוקים זה מזה ליותר מכמה שעות, אבל החלק המעניין באמת הוא איך אנחנו משלימים :)"
יש ביניכם תחרות?
"אנחנו לא יכולים להיות בתחרות כי הניצחון שלנו הוא רק כששנינו מרוצים מהתוצאה ומרוצים מהדרך שהגענו אליה יחד".
יש לכם טיפ לזוגות אחרים?
"לדבר על הכל אבל לזכור שהדיבורים אינם מרכז הקשר אלא ההנאה מהזמן יחד".

גל פרידמן (39) ומיקה תימור (32)

מיקה מפיקת סרטים ופרסומות ("צל של אמת", סדרת מילקי של רועי כפרי) וגל שחקן ומייסד אנסמבל ציפורלה.יחד 8 שנים, מתגוררים בצפון הישן

הדבר הכי טוב שקרה לו. גל פרידמן ומיקה תימור (צילום: איליה מלניקוב)
הדבר הכי טוב שקרה לו. גל פרידמן ומיקה תימור (צילום: איליה מלניקוב)


איך הכרתם?
מיקה:
"עבדתי כמתאמת הפקה בסרט של עמוס גיתאי. בסרט שיחקה דאנה איבגי ונהיינו חברות. באותה תקופה חיפשו מפיקה בציפורלה, דאנה הביאה אותי ושם פגשתי את גל".
מי התחיל עם מי?
מיקה:
"אני איתו. לקח לו זמן להבין שאני הדבר הכי טוב שקרה לו".
גל:"זה נכון".
אתם מייעצים זה לזה בענייני עבודה?
"אנחנו מעורבים זה בפרויקטים של זו, אבל תמיד באיזון הדרוש. מצד אחד סומכים מאוד זה על זו ופתוחים לקבל רעיונות, הערות והארות, ומצד שני יודעים מתי לא להתערב ולתת הרבה ספייס לעשייה ולדרך שכל אחד עושה".

רוי גיא (23) ושרה קורי (20)

שרה מקעקעת ורוי צלם ומעצב גרפי. יחד 4 שנים, מתגוררים בצפון תל אביב ומחפשים דירה

רבים על אוכל. שרה קורי ורוי גיא (צילום: איליה מלניקוב)
רבים על אוכל. שרה קורי ורוי גיא (צילום: איליה מלניקוב)

איך הכרתם?
רוי:"המבטים שלנו נפגשו באמצע הרחוב ובאותו הערב שרה שלחה לי הודעה בפייסבוק".
על מה אתם רבים?
"בעיקר על איפה נאכל".
האם אתם מעורבים בקריירה של בן הזוג?
"אנחנו כותבים את התשובות לשאלון הזה בזמן שאני מתקעקע אצלה ואתמול עשינו צילומים יחד. אז כן".

נגה ארז (27) ואורי רוסו (29)

נגה מוזיקאית ואורי מוזיקאי. יחד 4 שנים, מתגוררים באבן יהודה

חולקים בית ומקצוע. נגה ארז ואורי רוסו (צילום: איליה מלניקוב)
חולקים בית ומקצוע. נגה ארז ואורי רוסו (צילום: איליה מלניקוב)

טיפ לזוגות אחרים?
"תהיו באותו מקצוע. יש הרבה יותר על מה לדבר".

חאדר אבו סייף (30) ואביב אגמי (33)

חאדר מנהל תחום סושיאל בברוקנר־יער־לוי ואביב איש קריאייטיב בפאזה הפקות.יחד שנה וחצי, מתגוררים ליד כיכר דיזנגוף

חאדר אבו סייף ואביב אגמי (צילום: איליה מלניקוב)
חאדר אבו סייף ואביב אגמי (צילום: איליה מלניקוב)

מי התחיל עם מי?
"לכל אחד יש את הגרסה שלו, אבל מה זה חשוב?".
על מה אתם רבים?
"מסגד אל אקצה".

איילת לטוביץ' (45) ואליוט בן־עזר (50)

איילת שפית של רשת ביתא קפה ואליוט זמרת, מוזיקאית, די.ג'יי. יחד שש שנים, מתגוררות בתל אביב. איילת אימא של אריאל בת ה־16' אליוט אימא של לוסי בת ה־13."בשנים שאנחנו יחד התחברנו למשפחה אחת גרעינית ומופלאה. הבנות הפכו לאחיות לכל דבר"

כנות תמיד, איילת לטוביץ' ואליוט בן־עזר
כנות תמיד, איילת לטוביץ' ואליוט בן־עזר

יש לכן טיפ לזוגות אחרים?
"להיות כנות תמיד, גם אם זה קשה. לחזר בנדיבות. לטפח את הזוגיות כמרחב נפרד מההורות. להשקיע בחיי הסקס. לזכור שאנחנו תמיד באותו הצד. להקפיד לגדול לחוד כדי שאפשר יהיה לגדול יחד".
אתן מעורבות בקריירה של בת הזוג או מייעצות זו לזו?
"אחד הדברים המופלאים בזוגיות שלנו הוא שלאליוט יש חוש ריח וטעם מחודדים ולאיילת יש אוזן והבנה מוזיקלית אינטואיטיבית. אז בטח. מתייעצות ומקשיבות בביטחון מלא להארות והערות".

>> הפאוור קאפלז של תל אביב – חלק ראשון
>> כל האירועים הכי שווים לט"ו באב במסעדות

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

הם מוצלחים וחזקים גם יחד וגם לחוד, והם לא ויתרו על האהבה למען הקריירה או על ההצלחה למען הזוגיות. איך הם...

עלמה זהר ושלומי חתוכה (צילום: איליה מלניקוב)

קוראים את העיר: הפגשנו מוזיקאים ושפים עם הכותבים האהובים עליהם

קוראים את העיר: הפגשנו מוזיקאים ושפים עם הכותבים האהובים עליהם

לכבוד שבוע הספר, הוצאנו חמישה אנשי תרבות לדייט עם כותבים שהם אוהבים. אז מתי עלמה זהר הרגישה סוגה נמוכה, למה סטרייטים הם גזע מוגבל והאם כל המשוררים דתיים?

עלמה זהר ושלומי חתוכה (צילום: איליה מלניקוב)
עלמה זהר ושלומי חתוכה (צילום: איליה מלניקוב)

"כשאני כותב שיר אני מסתיר את זה אפילו מעצמי"

ערן צור, בן 51, מוזיקאי.אלבומו האחרון, "המסלול המואר", יצא ב־2016

דורי מנור, בן 45, סופר, משורר ומתרגם.ב־2015 פרסם את "נפלאתה", אסופת שירה להט"בית שערך יחד עם רונן סוניס

הלחנת שיר אינה דבר מובן מאליו. דורי מנור (מימין) וערן צור (צילום: נטע לאופר)
הלחנת שיר אינה דבר מובן מאליו. דורי מנור (מימין) וערן צור (צילום: נטע לאופר)

"בואו בנים" הוא אולי השיר הפרובוקטיבי ביותר שכתב דורי מנור, שבאופן כללי אינו משורר פוריטני במיוחד. לאורך שישה בתים ארוכים הוא מזמין למיטתו את שלל סמלי הגבריות הישראלית, מנערי גבעות ולוחמי צה"ל ועד למתאמני כושר שתזונתם מבוססת על משקאות חלבון. דווקא את השיר הזה הלחין המוזיקאי ערן צור, שהפך לפזמון את המשפט "…סטרייטים הם גזע מוגבל. עובדה!".

"זה הוּק היסטרי, המשפט הזה", צוחק צור, אחרי שהשיק עם מנור כוסות יין לבן. "לא כיוונת אותי אל 'בואו בנים', אבל השיר הזה כיוון אותי אליו. כל אמירה בו היא בעלת כוח, מסוג השירים שאתה לא צריך להוסיף להם דיסטורשן כי המילים הן הדיסטורשן. אמנם אני לא חי בעולם הגייז, אבל 'בואו בנים' סקרן אותי כיוון שהתעמת עם סמלי הגבריות הישראליים. אני רואה את המשפט על הסטרייטים כסאטירה שרוצה לתת לך איזו סטירה קטנה, כדי שתתעורר. איך אתה רואה אותו?"

"זו מין אמת כללית ועל זמנית כזאת, לא?", צוחק מנור. "היום יצא לי לקרוא את השיר הזה ברדיו וראיתי את הטכנאי יושב ומחוויר שם. די נהנתי", הוא מודה. "כששרת את השיר הזה באירוע שעשינו בזאפה לכבוד הספר שלי 'אמצע הבשר', כל הקהל התחיל לחזור על הפזמון בקולי קולות. זה היה מדהים. ברור שזו סאטירה, אני לא חושב שכל הסטרייטים הם מוגבלים, אבל בהחלט רציתי לנסות לקעקע ולערער כמה דברים בתפיסת הגבריות פה, ולזה התכוונתי מאוד ברצינות".

צור, בן של מורה לספרות, הוא מהבולטים במלחיני השירה בתרבות הישראלית. בשנות ה־90 הוציא את האלבום "אתה חברה שלי" משירי יונה וולך, שהפך למיתולוגי. "אתה לגמרי לא מלחין שירה באופן המסורתי של הלחנת שירה", מעיר מנור ומדגיש ר' מתגלגלת במילה שירה. "לא כמו שבדרך כלל מלחינים פה שירי משוררים. היה לך מובן מאליו שלא תיכנס לאופן הזה?"

צור:"אני אוהב ומעריך מאוד את הדור של יוני רכטר ואברהם חלפי, אבל זו לא השפה המוזיקלית שאני מדבר בה. אחרי הרבה מאוד שנים של עבודה ויצירה, אני כבר לא רואה את ההבדל בין שירה לפזמון. הגרעין הוא אותו גרעין, אני ניגש לטקסט ומחפש את המוזיקליות שבו, הסדק שדרכו אני יכול לחדור פנימה, ואז פתאום הכוחות של הצלילים פועלים על המילים, והמוזיקה מובילה אותך בצורות מאוד ברורות".

מנור:"עצם העניין של הלחנת שירה הוא לא מובן מאליו. באופן קצת גס – זו המצאה די ישראלית. בוב דילן היה במשך 50 שנה חבר קרוב של אלן גינסברג ולא חשב להלחין שיר שלו".

צור:"יש גם הבדל גדול בין כתיבה, כשאדם יושב לבד עם עצמו בחדר, לבין העשייה המוזיקלית. מוזיקאים עובדים יחד, אתה עומד בחדר חזרות עם גיטריסט ומתופף וקלידן, ובעיניי זה אחד הדברים היפים במוזיקה. איך אתה, כמשורר, מתייחס לדבר הזה? אתה מרגיש לבד?".

מנור:"אני מזדהה מאוד עם הצורך לעבוד בחברותא, זה חסר לי מאוד ככותב. כשאני כותב שיר אני מסתיר אפילו מעצמי שאני כותב אותו. בן הזוג שלי לא יודע שאני כותב שיר, זו כמעט אמונה תפלה כאילו שאם הוא יידע זה לא יעבוד. מצד שני, קהל חשוב מאוד כדי להשלים את היצירה. ברור שקהל של שירה הוא מצומצם בהכרח, וזה לא רע כשלעצמו. יש לי איזו חיבה כמעט אליטיסטית, סליחה על המילה, לאזוטריות של שירה כתובה. זה בסדר גמור מבחינתי, אני לא חושב ששירה אי פעם פנתה לקהלים גדולים, אבל אחת הסיבות שאני מרבה לשתף פעולה עם מוזיקאים היא שברגע ששירה עולה על במה, היא יכולה להשפיע ולהדהד".

"אתה יותר תרבותניק. אני כולי וואחש, יושב ואוכל"

ישראל אהרוני, בן 67, שף,מחבר ספרי בישול ומגיש תוכניות אוכל

גיל חובב, בן 55, מחבר ספרי בישולומגיש תוכניות בישול

התלהבות של ילדה בצופים. ישראל אהרוני (מימין) וגיל חובב (צילום: איליה מלניקוב)
התלהבות של ילדה בצופים. ישראל אהרוני (מימין) וגיל חובב (צילום: איליה מלניקוב)

מי שנקלע לביתו של השף ישראל אהרוני בתל אביב הופתע ודאי כששכמע שאגות צחוק אימתניות מכיוון השירותים. במשך כ־15 שנה נח שם על מדף הספר "מטבח משפחתי" שכתב גיל חובב ושבו שזר את חיי משפחתו עם מתכוני האוכל הספרדי, הפשוט והבסיסי שעלה על שולחנה. לדברי אהרוני, ההומור המטורף וסיפורי האוכל של חובב הפכו לקאלט במשפחתו. "אבל אני חייב לשאול אותך משהו", פונה עכשיו השף לעיתונאי האוכל הידוע. "אנחנו יודעים מזמן שלאוכל יש הקשרים רחבים יותר מהדבר עצמו – הוא מגדיר זהות, הוא מלא בזיכרונות משפחתיים, וכל שף נחשב חייב להתהדר בסבתא בשלנית שהיא אקססורי נחשק".

חובב:"שם גנרי – עזיזה".

"בדיוק", צוחק אהרוני. "וברור שהמתכונים ב'מטבח משפחתי' כתובים באהבה וגעגוע. אבל אם מנקים אותם מההקשרים הנוסטלגיים, אתה חושב שהם מחזיקים בפני עצמם?"

חובב:"האמת שהתכוונתי לשמור את המתכונים פרימיטיביים, כמו שסבתא שלי בישלה אותם. לא עם הטעויות, אבל עם הוואחשיות והטעם הנפלא. האוכל אצלנו היה פשוט עד מבוכה", הוא מודה. "בבתים אחרים נתנו לאוכל יותר כבוד, ואני עד היום מפצה על זה בבישול ובהתעסקות באוכל".

המפגש הנוכחי בין השניים, במסעדת אורנה ואלה, הוא ממש לא דייט ראשון. הכתבה הראשונה של חובב אי פעם, בעיתון "כל העיר", הייתה על הספר "מבשלים בשר" של אהרוני והמסעדן שאול אברון. לאחר מכן הצטלבו דרכיהם ככותבי מדורים ב"ידיעות אחרונות", שם נחשף ההבדל המהותי ביניהם – הפלספן מול הגרגרן, אם תרצו. "אתה יותר תרבותניק ממני", מצהיר חובב. "רואה את כל ההקשרים התרבותיים של המזון, האלכסונים שעוברים בדרך המשי, ואני כולי וואחש, יושב ואוכל. אני זוכר שפעם כתבת טקסט עם אלוזיות תרבותיות על האוכל כאמנות, ואני אמרתי לך: 'אהרוני, בחייך, זה אוכל. אם זו אמנות, זו האמנות היחידה שמחרבנים אותה', ואתה ענית לי: 'אם זה נכון, אני יודע עם המדור של מי ינגבו בסוף'".

אמנות או לא, שניהם מסכימים שספרי בישול הם ז'אנר שגמר את הסוס. "בארצות הברית אומרים לי שזה עדיין עובד, אבל הישראלים עברו כבר מזמן לגוגל וליוטיוב", טוען חובב. "אפרופו דברים שעבר זמנם, מה פתאום החזרה הזאת למסעדנות, יא משוגע?!", הוא נרעש פתאום.

"זו שאלה שאני גם שואל את עצמי", מחייך אהרוני. כמעט עשר שנים מאז סגר את מסעדתו האחרונה הוא פתח לאחרונה את הירו ראמן בר – מסעדה על טוהרת אוכל אסייתי עז טעם. כשהוא לא מנשנש דגי טונה ביפן עם גידי גוב, הוא פוקד מדי יום את סניפיה של הירו במתחם שרונה ובלבונטין, מייעץ ללקוחות מה להזמין ועף על החוויה.

"לא ברור איך זה קרה, אבל אני נהנה מכל רגע. המסעדה הזאת הפוכה מכל מה שעשיתי קודם. אם בתפוח זהב הגשתי אוכל עילי על צלחות פורצלן מצרפת, הכי פומפוזי שיכול להיות, בהירו יש אוכל זמין, מהיר, כיפי, בלי שום מעוּנבוּת".

חובב מניד את ראשו כלא מאמין. "למה שמחתי כל כך לפגוש אותך? אתה פוליאנה", הוא קובע. "יש לך התלהבות של ילדה בצופים. אתה מבוגר ממני באיזה עשור ומתנפל על דברים בשמחת חיים שאני כבר קשיש מכדי לזכור. לכן זה נראה לי כל כך מטורלל – בתקופה שכולם בורחים ממסעדות כי זה מנוון או קשה מדי, אתה קופץ ראש, ועוד להרפתקה שמעולם לא עשית קודם".

"לפעמים יש לי פחות מדי מגע עם אנשים מבחוץ"

ננה שרייר, בת 49, מסעדנית.בשנה שעברה יצא הסרט "איכן שפועם ליבך", המתעד את חיפושיה אחר אמה הביולוגית

יהודית קציר, בת 53, סופרת ועורכת.ספרה האחרון, "צילה", יצא לאור ב־2013

היום מרחמים קצת על סופרים. יהודית קציר (מימין) וננה שרייר (צילום: דין אהרוני רולנד)
היום מרחמים קצת על סופרים. יהודית קציר (מימין) וננה שרייר (צילום: דין אהרוני רולנד)

מילים מפוזרות בכל חור בננוצ'קה, המסעדה והאימפריה של ננה שרייר. על המפיות מודפסים קטעי שירה, בשירותים תלויים קטעי יומן, ומאחורי הבר מכריז שֶלט "הלכתי להתפלל, תכף אשוב". "אני חושבת שבכל אחד יש שירה, גם אם הוא לא מודע לה", משתפת שרייר. "בכל בן אדם שמתבונן. אני מאוד נהנית להקשיב גם לאנשים הכי רגילים, טבחים או מובילים, שפתאום השירה יוצאת מהם".

שרייר הילדה בכלל רצתה להיות סופרת. הפחד להיות מופנמת מדי, או שלא תצליח להתנהל בעולם המעשה, הוא שגרם לה לבחור בסוף בקריירה תובענית של מסעדנות וחיי לילה. כשהיא מתיישבת מול הסופרת והעורכת יהודית קציר, המשיכה שלה לעולם הכתיבה ניכרת מאוד. שרייר מציפה את קציר בשאלות סקרניות ומדויקות, מגישה לה שמפניה וצלחות חינקלי, וכאילו בוחנת איתה איזה געגוע לתשוקה לא ממומשת.

"יש לי חבר עורך דין שתמיד אומר לי שהתמזל מזלי", פותחת שרייר, "כי אני עובדת עם אנשים ברגעים הטובים שלהם, של המנוחה, ולא מתעסקת בריב ומדון. אבל מבחינת עומס ופתרון בעיות, העסקים האלה תמיד עומדים על כרעי תרנגולת", היא משתפת. "אין מנוחה באמת. מההיבט הזה מעניין אותי המקום של סופרת, שהמילים הן בשליטתה באיזשהו מקום. יש פחות לחץ מבחוץ, לא?".

קציר:"לפעמים התחושה היא שיש לי פחות מדי מגע עם אנשים מבחוץ. מצד שני לא הייתי עומדת בסטרס של פתרון בעיות יומיומיות כמו שאת עושה. יש בי משהו שגם צריך את ההסתגרות הזאת, שמכור לשקט. כשיש לי מדי פעם איזו הרצאה או סדנה, אני נלחצת. לשמחתי זה לא קורה הרבה מדי".

אבל במצבו הנוכחי של שוק הספרים, יש מעט מאוד כותבים שיכולים להרשות לעצמם להסתגר בחדר העבודה. "כשהספרים הראשונים שלי יצאו, לא הייתה תחרות כמו שיש היום", מספרת קציר. "לא היה אינטרנט, בקושי הייתה טלוויזיה, והספרים נמכרו בעשרות אלפים. כל העולם הזה היה הרבה יותר רווחי, וגם יותר מוערך".

שרייר:"אבל זה בטח מין גלים כאלה. זה חייב לחזור, לא?"

קציר:"אני לא יודעת. אני חושבת שהיום הטלוויזיה החליפה את מקומה של הספרות בלתפוס את הנפש, את העניין. פעם להיות סופר היה וואו, והיום בעיקר מרחמים עליך קצת, כי אתה בטח מרוויח נורא מעט".

שרייר כואבת את הדברים כאילו היא זו שמתפרנסת מספרות. היא מגדירה את עצמה כ"צרכנית אובססיבית של ספרים", ואחד מספריה של קציר – "למאטיס יש את השמש בבטן" – הוא טקסט מכונן עבורה. "הוא מלווה אותי לאורך כל החיים", מעידה שרייר. "תשמעי, את נוגעת. את נצרבת בתודעה, קטעים משם הלכו איתי בהרבה מסיפורי האהבה שלי".

קציר:"אני חושבת שהתפיסה שלי לגבי אהבה הרבה יותר פסימית היום. אני פחות יכולה לכתוב מהמקום הפועם הזה, המתפעם והנרגש והמאמין. אני הרבה יותר מפוכחת".

שרייר:"אז מה את חושבת על אהבה היום? איזו צורה יש לה?".

קציר מתלבטת הרבה לפני שהיא עונה. "אהבה רומנטית נוכחת מאוד כשחווים אותה, מאוד אמיתית וקיימת, אבל היא מתכרסמת. היא נגמרת, מתקלקלת ומאכזבת. כרגע אני בתפיסה שטוב היות האדם לבדו, כי הוא לבדו בין כה וכה".

שרייר:"אני חייבת להגיד שאני מסכימה איתך. אחרי שאת חווה הרבה דברים את מבינה שהקשר תמיד יציף לך כל כך הרבה רצונות שלנו שלעולם לא יתממשו, ולעולם יתנגשו עם האדם השני, שגם הוא מוצף".

קציר: "אני חושבת לכתוב איזה המשך ל'מאטיס', רק שהוא לא יהיה שמח".

העיניים של שרייר נדלקות. "וואו, זה יהיה מדהים!", היא קוראת. "וזה בסדר, זה ממש בסדר להגיד גם את מה שבאמת קורה. אנחנו יותר מדי ניזונים מדימויים… כסופרת את בטח יודעת את זה. ואת תמיד מוזמנת לבוא לפה בערבים", היא מוסיפה. "לשבת איתי לדרינק על הבר, לשמוע את המיית הכוסות… אגב, מה המילה שאת הכי אוהבת?".

קציר: "לא חשבתי על זה אף פעם. לך יש מילה שאת הכי אוהבת?".

שרייר: "כן, יש לי. כיסופים. והמיה".

"בשבילי השיא של הכתיבה הוא תמיד שירה"

נעמי חשמונאי, בת 32, מוזיקאית ומשוררת.הוציאה בשנה שעברה את אלבום הבכורה "שמונה שורות"

שמעון אדף, סופר ומשוררזוכה פרס ספיר. ספריו האחרונים, "שדרך" ו"קום קרא", ראו אור השנה

מערכת יחסים מורכבת עם הדת. נעמי חשמונאי ושמעון אדף (צילום: דין אהרוני רולנד)
מערכת יחסים מורכבת עם הדת. נעמי חשמונאי ושמעון אדף (צילום: דין אהרוני רולנד)

"אני חושבת שאין דבר כזה משורר לא דתי", חורצת המוזיקאית והמשוררת נעמי חשמונאי כבר בדקות הראשונות של המפגש שלה עם שמעון אדף. "כל המשוררים הם רוחניים. העיסוק ביצירה מאמין כהנחת יסוד שיש איזשהו סוד, משהו בלתי מובן בעולם, ואז המילים מנסות לגרד אותו".

ומי שמאמין בסוד הזה, היא גילתה, עלול להפחיד. בשירהּ "אישה עם כיסוי ראש", שמאות אלפים צפו בו כשהפך לסרטון בסדרת "כאן שיר" של התאגיד, חשמונאי מטיחה: "אִשָּׁה עִם כִּסּוּי רֹאשׁ מְהַלֶּכֶת אֵימָה עַל הָעוֹלָם / כְּאִלּוּ אוֹמֶרֶת לַמֶּרְחָב – הִסְתַּכְּלוּ בִּי, הִסְתַּכְּלוּ בִּי/אֲנִי הוֹלֶכֶת לֶאֱכֹל אֶת שְׁאֵרִית הַחִלּוֹנִיּוּת שֶׁלָּכֶם". אבל אין לטעות בה. למרות החזות הדוסית למהדרין, היא חזרה בשאלה בגיל 15, בעטה בכל מה שגדלה עליו, עד שעשתה דרך פתלתלה מאוד חזרה לכיסוי הראש.

אדף, שמתנגד לתיוגים אבל אין ברירה אלא להציג אותו כסופר ומשורר, זוכה פרס ספיר ואחד הפוריים בכותבי ישראל, גדל בבית עם חינוך דתי "מאוד משוכלל". עם השנים הוא הפך "כופר להכעיס", ואף על פי שלראשו שלו אין כיסוי – גם הוא מעיד על מערכת יחסים מורכבת עם הרוחניות היהודית. עם זאת הוא אינו מסכים לקביעתה שכל המשוררים רוחניים. "אני יכול לחלק בין יוצרים שמוּנָעים מתחושת סוד עמוקה מאוד, ובין שירה שתפיסת העולם שלה היא לגמרי מטריאליסטית ובעצם מתעסקת רק בגלוי ובמה שישנו", הוא אומר. "זה יכול להיות מעניין, זה יכול אפילו לעורר אצלי הזדהות, אבל לרוב אני לא אחזור לקריאה נוספת. אישית, עם השנים בחרתי לחזור ולקיים אורח חיים שהיום היו קוראים לו 'מסורתי', אף שאני לא אוהב את המילה הזאת".

חשמונאי:"למה לא? כי היא מתפרשת כפשרנות?".

אדף:"כי זו דרך להגיד ליהודים שהגיעו מארצות ערב והאסלאם שהם לא דתיים. יש להם חוויה דתית לגמרי אף שהם לא מקיימים את כל ההלכות שנקבעו עלי די… מי בדיוק? אז הם נוסעים בשבת וגם הולכים לבית הכנסת. הם מאמינים שאלוהים קיים ומכוּונים לשׂיג ושיח עם האלוהים הזה. מה יותר דתי מזה?"

הכתיבה של אדף, כמו האיש עצמו, מסרבת להיכנס להגדרות. "אני מרגישה שגם הפרוזה שלך היא שירה", משתפת חשמונאי. "אני אוהבת מבע את מבע הלשון והעושר האינסופי של הכתיבה שלך, ואף שכתבת עשרה ספרי פרוזה ושלושה ספרי שירה – התחושה שלי היא שאתה יותר משורר מאשר סופר".

אדף:"אני שמח שאת אומרת את זה, כי בשבילי השיא של הכתיבה הוא תמיד שירה. הרגע שבו קורה האירוע הראשוני, החד פעמי, כשהלשון עומדת בפני עצמה ולא חייבת להתייחס לעולם – הוא הכי מעניין אותי. אבל שירה לירית הרבה פעמים מבוססת על התפרצות של העצמי, ואני מרגיש יותר ויותר שהעצמי שלי לא נגיש. יש יותר מדי רעש, התודעה שלנו היא זירת מאבק עכשיו. זה משהו שהתחזק עם השנים ולא חוויתי לפני עשר או 20 שנה. מהאזנה לאלבום ולטקסטים שלך, מעניין אותי איך זה אצלך", הוא פונה לחשמונאי. "היחסים עם העצמי פשוטים יותר? כשאת אומרת 'אני', את מתייחסת לעצמך? מבטאת את כולך או צד מסוים בך?"

חשמונאי:"השאלה הזאת הוצפה דווקא לא עם השירים של האלבום, שם הביטוי העצמי הרגשי והרוחני היה יותר נובע וישיר, אלא ב'אישה עם כיסוי ראש' שפרסמתי. אני מדברת שם בצורה אבסולוטית וחריפה מאוד, אבל סותרת את עצמי. יש איזשהו רצון של אנשים שמביטים בי מהצד לשייך אותי למקום ספציפי, ואני מבינה שיש איזשהו רצון טבעי מבחוץ שאכריע לגבי הזהות שלי, אבל אני מעדיפה לקיים את הזהות שלי מתוך אי ודאות. בשיר הזה רציתי לדבר על עצמי מתוך שלילה של כל הדברים שלכאורה מצפים ממני להיות ואני מסרבת לאמץ.היה לי חשש מאוד גדול מלפרסם את השיר הזה", היא מוסיפה. "בעיניי מוזיקה היא יותר עגולה משירה, מאפשרת הרבה יותר חופש. פה, לבוא עם טקסט כזה, נוקשות כזאת… הרגשתי כאילו אני מפרסמת מניפסט".

אדף:"כשכותבים שיר מולחן, העיבוד והלחן יכולים להיות מין סעד למילים. פראזה מוזיקלית טובה הרבה פעמים מצילה משפט בנאלי. מה יותר בנאלי מלומר 'אני אוהב אותך'? אבל עובדה שיש כאלה שיכולים לשיר את זה ולרגש. אבל השיר הכתוב צריך להסתפק רק במילים ובמוזיקה הפנימית שלהן. משורר צריך לעמוד בחלל הריק של המילים, ולהאמין בהן".

"זה חייב להיות אישי, אחרת אתה קופירייטר"

עלמה זהר, בת 39, מוזיקאית.הוציאה לאחרונה את הסינגל "כחולת עיניים" עם דודו טסה

שלומי חתוכה, בן 39, משורר ופעיל חברתי.ספרו "מזרח ירח" יצא ב־2015 בהוצאת טנג'יר

רגע לפני שעלתה להופיע בפתיחת פסטיבל השירה "מטר על מטר" בירושלים, אחת המפיקות דפקה לעלמה זהר ייבוש רציני. "היא אמרה לי משהו כמו 'באת לעשות פופ בפסטיבל שירה, אה?'", נזכרת זהר בחיוך. "מובן שרק חיכיתי לעלות לבמה כדי להגיב לה שלכבוד הוא לי לבדר עם קצת סוגה נמוכה. אני חושבת שיש מתח סמוי בין זמרים למשוררים, אולי יחסי קנאה הדדיים, וכשמישהו אומר לי שהוא משורר אני לרוב שואלת את עצמי… למה בעצם?", היא צוחקת.

למרות זאת ביקשה זהר להיפגש לקפה עם שלומי חתוכה, משורר, חבר ערספואטיקה ואקטיביסט שכּונה"דן פגיס המזרחי" בעיתון "הארץ". זהר נתקלה באיש ובפועלו כשהתראיין בנושא העלאת המודעות לחטיפת ילדי תימן ולדבריה היה בו משהו אחר – כזה שגרם לה אפילו להלחין שיר שלו. "נדיר שאני מקבלת ספר שירה וזה עושה לי משהו, אבל הספר של שלומי היה רוקנ'רול", מסבירה זהר. "הטקסטים של שלומי מוזיקליים מאוד. יכולתי לדמיין אותו כותב מין אופרת רוק מופרעת ופסיכדלית על חטיפת הילדים, וזה ריגש אותי מאוד". היא פונה לחתוכה ואומרת: "שלומי, אם היית יכול היית עושה רוקנ'רול?".

חתוכה:"לא, לא. קודם כל אני יותר בן אדם של ג'אז, ושנית, שירה היא חתיכת אתגר להלחנה. אני חושב שיש מתח בין ההבנה המוזיקלית שלנו לבין ההבנה המילולית שלנו. כשמישהו עושה מוזיקה, הרבה פעמים לא אכפת לנו מהמילים כי אנחנו מאזינים לקול השר. וזה מעניין מאוד, כי לאנשים אכפת שיהיו מילים – לא חשוב באיזו שפה – העיקר שיהיו. תוריד את המילים, שים סקסופון והם יתחרפנו".

זהר:"בעיניי מוזיקה היא דבר יותר גבוה ממלל. המלל הוא כלי של אינטלקט, והמוזיקה היא מעבר, אבל הרגשתי שהדברים ששלומי כותב צריכים להדהד".

זהר וחתוכה מעולם לא הסתירו את דעותיהם הפוליטיות, ואלו מצאו את דרכן גם לאמנות שלהם. "אנחנו לא כותבים מרצון להעביר מסר, אנחנו כותבים את עצמנו", מבהירה הזמרת. "זה חייב להיות לגמרי אינטימי כשזה נכתב, אישי לחלוטין, אחרת אתה קופירייטר וזה לא יעבוד אף פעם".

חתוכה:"אני מסכים. גם בשירה פוליטית השירה מבצבצת קצת יותר גבוה מהפוליטיקה. למשל בספר שלי 'מזרח ירח' היה לי חשוב שקודם כל תהיה אמנות. קודם כל להציב את הירח כמוטיב חוזר, עם מגוון של תפקידים ושל תחפושות, כאילו זו במה שכל לילה משחקת משהו אחר. ברגע שזה עובד, לא משנה אם ואיך אתה מזוהה פוליטית".

בין שלל הזיהויים הפוליטיים שלו, חתוכה ידוע כמי שלוחם למען הגדלת הייצוג של מזרחים בפרסומות ובמדיה. לכן אולי הוא שואל את זהר, בצחוק שניכר בו גם קמצוץ אמת: "נכון שהיה לך קל כי יותר כי את בלונדינית עם עיניים כחולות?".

זהר:"התשובה היא כן. זה מקל מאוד להיות אישה יפה – לבנה או שחורה – בטח בעולם של המוזיקה. המסלול לנשים בלתי יפות הוא בלתי נסלח, לעומת גברים לא יפים שעושים חיל. מעניין שכשקראתי את הספר שלך לא הרגשתי שאני בצד שני של איזה מתרס", היא מעירה. "אבל אני מסרבת להיות כלואה בתפקיד החוה־אלברשטייני שלי. אני משחקת עם הזהויות הפוליטיות בתוך היצירה, ואין לי בעיה לשיר מזרחית או פולק, בערבית או באמהרית".

חתוכה:"אני חושב שעלמה והרבה אמנים אחרים מנצלים את הרב תרבותיות הזאת ויוצרים מתוכה. לצערי יש פה המון אנשים שעיוורים למגוון התרבותי המטורף שיש לנו – והם המטורפים פה".

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

לכבוד שבוע הספר, הוצאנו חמישה אנשי תרבות לדייט עם כותבים שהם אוהבים. אז מתי עלמה זהר הרגישה סוגה נמוכה, למה סטרייטים...

מאתאבישי חורי4 ביוני 2017
מוזיאון תל אביב. צילום: Shutterstock

נא להצטייד בקפאין: פעילויות לילה אלטרנטיביות בעיר

נא להצטייד בקפאין: פעילויות לילה אלטרנטיביות בעיר

שתי אלטרנטיבות ראויות ללילה הלבן יתקיימו בשבועיים הקרובים בעיר: השתלטות פילוסופית על שדרות רוטשילד והשתלטות של חבורת התדר על מוזיאון תל אביב

מוזיאון תל אביב. צילום: Shutterstock
מוזיאון תל אביב. צילום: Shutterstock

עם טוגה לבנה שמכסה ומגלה שרירי חזה וכתפיים רחבות, לראשו תלתלים מבריקים וזקן עבות ועיניים שלא מפסיקות לשאול – סוקרטס עומד בין קהל של גברים נרגשים בכיכר המרכזית ומנסה להגדיר כמה מידות טובות. התמונה הכואבת מרוב ארוס קופצת לראשי בכל פעם שבה נרמזת נוכחות של דיאלקט פילוסופי במרחב הציבורי. הפעם המציאות נדמית מגרה יותר: יוזמה של המכון הצרפתי בתל אביב ושל האקדמיה לאמנות בצלאל תפגיש את הקהל הרחב במשך לילה שלם עם פילוסופים ואנשי רוח, שיעסקו בנושאים מסקרנים ומגוונים, כולם קשורים באופן כלשהו לפילוסופיה ולאמנות.

15 פילוסופים צרפתיים וכמה מקומיים, מרקעים שונים, ישתתפו במפגשים שיתקיימו בכמה מוקדים ברחבי תל אביב. מרק אליזר, ז'ראר בנסוסן, ברברה קסין, ז'אן פייר דיפווי, א"ב יהושע, זאב שטרנהל, מישל קשקה, אלוף בן, אלמוג בהר, אווה אילוז, יוסי יונה ודורי מנור ועוד ינחו רבי שיח בנושאים כגון הקשר בין חרדה ויצירה, החרם נגד ישראל וחופש הדיבור, המרקסיזם של וולטר בנימין, הפסיכואנליזה עבור הנותרים בשולי הדרך, מורשת והמצאה בשירה הישראלית. לצד אלו יוקראו טקסטים של אלבר קאמי, ז'אן פול סארטר ורנה דקארט, יוקרנו סרטים ויצירות וידיאו ארט של סטודנטים, בוגרים ומורים מבצלאל, יושמע רסיטל מוזיקה קלאסית וגם סשן תקלוט, ובשעה שלוש לפנות בוקר יוגשו מאפים של "לה בון פטיסרי" על גג המכון הצרפתי.

"הקונספט של לילה לבן של פילוסופיה ואמנות התחיל בפריז לפני ארבע שנים, ומשם הגיע גם ללונדון, לברלין, לניו יורק, לאתונה, לקזבלנקה ועכשיו הוא בישראל", מספר אוצר האירוע, ד"ר רפאל זגורי־אורלי, שגם ישתתף בשני פאנלים במהלכו. "מובן שנדרשה אדפטציה למרחב הישראלי. בחרתי לעסוק בשאלות שמטרידות את הציבור בארץ – על עתיד הדמוקרטיה, על הקשר בין דת ללאום ועל התמודדות עם טראומה. מובן שנעסוק גם בתכנים שמעניינים את כולם בכל מקום, כמו מגדר, אקולוגיה ועתיד האנושות".

זגורי־אורלי רואה חשיבות גדולה בקיום אירוע שכזה כדי להנגיש את הפילוסופיה לכולם: "אל לנו להתייאש מהפילוסופיה, סוג כזה של מחשבה חסר בדיון הציבורי. צריך להביא ממד אחר, משהו שישבור מעט את השיח המוכר לנו – הבוטה, האלים והדיכוטומי. חשוב לדעת לקיים דיון דמוקרטי חכם", הוא מנמק.

הכוונה כרגע, על פי זגורי־אורלי, לקיים את האירוע באופן קבוע פעם בשנתיים. "בשנים האחרונות מתחילה להתנסח פילוסופיה ישראלית. נדרש לכך הרבה זמן כי יש עבודה שלמה של תרגום ובנייה של השפה הפילוסופית, אבל אפשר להגיד שהיום ישנה כבר כתיבה, יש מסורת מסוימת, ואנשים שמתחילים לחשוב פילוסופיה בעברית. אני מקווה שאירוע כזה יעזור למגמה הזו".

חמישי (28.5), מ־19:00 במכון הצרפתי ובמקומות נוספים באזור שד' רוטשילד.לפרטים נוספים

אירוע לילי ורב תחומי נוסף יתקיים הלילה במוזיאון תל אביב לאמנות. במשך הלילה יתקיימו במוזיאון מופעים, הרצאות ותקלוטים שיפגישו את האמנות שמוצגת בחדריו עם סוגי מדיה אמנותיות ואינטלקטואליות שונות, וכל זאת לכבוד הגעתו של הציור "הללויה" של מקס ארנסט, שנתרם למוזיאון.

ביוזמת מוזיאון תל אביב והתדר, כל התערוכות שבמוזיאון יהיו פתוחות במשך הלילה. באירוע ישתתף גם הלייבל Raw Tapes שיביא אל גן הפסלים סט של די.ג'יי גאלו, מופע יחיד של סול מונק והופעה חיה של באטרינג טריו. במבואת רפפורט תתקיים מסיבה עם תקלוטים של Red Axes, Tamutu ו־Pilooski.

בהופעה באודיטוריום יחזור שלמה גרוניך לאלבומיו "למה לא סיפרת לי?" ו"צמר גפן מתוק". מיצגים מגוונים יתקיימו בחללים שונים ברחבי המוזיאון, בין השאר תופיע קבוצת סמרטוט של חוני המעגל באופרת הרוק "הדיבוק". גם רייסקינדר, אורי קצנשטיין ורננה נאמן יפתיעו, ורדיוטריפ ישמיעו פסקול שתוכלו לצייר לצליליו. בשעות הלילה המוקדמות יתקיימו הרצאות הקשורות בסוריאליזם מפי שחר אטואן, רותי דירקטור, ד"ר רות גולן, בועז כהן, ד"ר דורית הופ, יאיר ברק ועוד. בחצות יוקרנו סרטו של ניקולס רוג, "האיש שנפל מכוכב אחר" (1976 ( והסרט "מקס ארנסט והמהפכה הסוריאליסטית".

חמישי (21.5), מ־20:00, מוזיאון תל אביב לאמנות, 60 ש"ח

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

שתי אלטרנטיבות ראויות ללילה הלבן יתקיימו בשבועיים הקרובים בעיר: השתלטות פילוסופית על שדרות רוטשילד והשתלטות של חבורת התדר על מוזיאון תל...

מאתגיא שרמן21 במאי 2015
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!