קתרין אוהרה תיזכר, בסופו של דבר, כאחת השחקניות הקומיות הגדולות בכל הזמנים. מהתפקידים האייקונים ב"ביטלג'וס" ו"שכחו אותי בבית" ועד הדמויות הבלתי נשכחות מ"שיטס קריק" ו"הסטודיו", היא הביאה טאץ' קומי ייחודי שגנב את ההצגה כמעט בכל סצנה שבה השתתפה. אנחנו הולכים להתגעגע מאוד
העולם אינו מקום הוגן בשום צורה ואופן, ובשבוע שעבר קיבלנו הוכחה נוספת לכך כשהשחקנית והקומיקאית הקנדית-אמריקאית קת'רין אוהרה הלכה לעולמה ממש מוקדם מדי. אוהרה מוכרת לרבים מתפקידיה בסרטי קאלט נוסטלגיים כמו "שכחו אותי בבית" ו"ביטלג'וס", או מהופעתיה העדכניות יותר בסדרות כמו "שיטס קריק" או "הסטודיו", אבל בקריירה של יותר מחמישה עשורים היא עשתה הרבה יותר. מהופעות בתכניות מערכונים קנדיות, סרטי קאלט, תפקידי דיבוב ועוד, אוהרה השאירה מאחוריה מורשת של יצירה קומית מיוחדת, ניסיונות ומצחיקה מאוד.
>> אף אחד לא עושה סאטירה אנטי תאגידית מדממת כמו הקוריאנים
>> "על כלבים ואנשים": שבעה באוקטובר מעולם לא הרגיש קרוב כל כך
היא נולדה ב-1954 בטורונטו, קנדה. בגיל 20 הצטרפה לקבוצת הקומדיה Second City, בהתחלה כמחליפה של הקומיקאית גילדה ראדנר, שבדיוק הצטרפה לקאסט המקורי של "סאטרדיי נייט לייב". ההצלחה של "סקנד סיטי" כמופע בימתי הביאה להפקתה של תכנית הטלוויזיה הקנדית "SCTV", שם כיכבה אוהרה לצד כוכבים עתידיים כמו יוג'ין לוי, ג'ון קנדי וריק מוראניס. בין הדמויות הבולטות שלה בתכנית הייתה הבדרנית הכושלת לולה הת'רטון וחיקויים זכורים של ברוק שילדס וקתרין הפבורן. קל לראות דרך הדמויות הגרנדיוזיות האלו את הכישרון הקומי שאוהרה תראה בעשורים הבאים. יש חוסר פחד מסויים בדרך בה היא נכנסת לדמות כמו לולה הזמרת הנוראית. היא משתמשת ביופי והכריזמה הטבעית שלה כדי ליצור דמות מוגזמת לחלוטין אך עדיין אמינה.
ב-1985 הופיעה אוהרה בתפקיד קטן אך זכור ב"שיגעון של לילה" בתור אחת הטיפוסים המוזרים שגיבור הסרט, בגילמו של גריפין דאן, פוגש במהלך הלילה הארוך שלו. "שיגעון של לילה" היה אחד הסרטים היותר נסיוניים של מרטין סקורסזה, קומדיה שחורה וסוריאליסטית שטים ברטון היה אמור לביים במקור. ברטון יביים את אוהרה, אבל בתפקיד זכור אף יותר בתור לידיה דיץ, האמנית היומרנית והאם החורגת מהגיהנום בקלאסיקה "ביטלג'וס". בסרט שמכיל את אחת ההופעות המטורפות בהיסטוריית הקולנוע (מייקל קיטון בתור ביטלג'וס), אוהרה מצליחה להיות מוגזמת לא פחות והנסיונות שלה להפוך את הבית המקסים לאמנות מודרנית, מפחידים לא פחות מהאלמנטים העל-טבעיים בסרט. וכמובן: יש את הקטע המוזיקלי הבלתי נשכח.
עוד אחד ממשתפי הפעולה הגדולים של או'הרה היה כריסטופר גסט, מחברי "ספיינל טאפ" והבמאי של סרטים מוקומנטריים קורעים מצחוק כמו "משב רוח מוזיקלי", "כוכב התערוכה" ו"מחכים לגופמן". אוהרה השתלבה נהדר באנסמבל הקולנועי של גסט, לצד חברה הישן יוג'ין לוי ושחקנים קומיים מוכשרים כמו פרד ווילארד, ג'יין לינץ' וג'ניפר קולידג'. הדמויות שלה בסרטים של גסט שונות אחת מהשנייה, אך מצליחות תמיד ללכת על הקו הדק בין קריקטורה ודמות אמיתית שאפשר להזדהות איתה.
אוהרה התאחדה שוב עם יוג'ין לוי ב"שיטס קריק", הסיטקום המבריק והמצליח להפליא שיצר יחד עם בנו דן לוי. גם שם אוהרה גנבה את ההצגה בתור אם המשפחה מוירה רוז. וגם הדמות הזאת של אוהרה הייתה אמנית מתוסכלת וחסרת כישרון, במקרה הזה שחקנית טלוויזיה לשעבר, עם אגו מנופח ונטייה לשימוש בשפה מליצית. "שיטס קריק" החזיר את אוהרה לצייטגייסט והוביל לתפקיד הטלוויזיוני האחרון שלה: פאטי, מנהלת האולפן המפוטרת, ב"הסטודיו". גם באנסמבל הזה של סת' רוגן אוהרה הצליחה לבלוט וליצור דמות פחות מוגזמת, אך לא פחות מצחיקה, שמצליחה להיות מנטורית לראש האולפנים הצעיר שמגלם רוגן ובאותו זמן לפעול לנקמה בבעל האולפנים בגילומו של בריאן קרנסטון.
וכן, אנחנו חייבים להזכיר את תפקידה בתור קייט מקאליסטר, האמא מ"שכחו אותי בבית". היא אולי שכחה את הילד שלה בבית, אבל הרגש האמיתי שאוהרה הביאה לדמות הזאת גרם לנו לקוות שהיא תצליח לחזור אליו, ולא פשוט להתקשר למועצה לשלום הילד. בין ההספדים השונים לאוהרה שפורסמו השבוע, שכללו גם מחווה מתערוכת הכלבים של ווסטמינסטר, אולי המרגש ביותר היה מכוכב "שכחו אותי בבית" מקולי קלקין. "מאמא", כתב קאלקין באינסטגרם, "חשבתי שיהיה לנו יותר זמן". בין אם אוהרה הייתה האמא הקולנועית שלכם, או הדודה המצחיקה הטלוויזיונית שלכם, כולנו נתגעגע אליה.
