אחרי 13 שנות ציפייה: החדש של טול הוא מסע אחורה בזמן, לא בקטע טוב
האשמות באונס, תביעות משפטיות ויקבים עיכבו את יציאתו של "Fear Inoculum", אלבומה החמישי של טול שיצא בסוף השבוע, ונשמע דומה באופן חשוד לקודמיו
קשה לכתוב על אלבום שמצפים לו כבר 13 שנה. למעשה, אלבום האולפן החמישי של הרכב הפרוג־מטאל האלטרנטיבי טול, "Fear Inoculum" ("תרכיב הפחד") הופכת אותו לאל־פי שחיכו לו הכי הרבה זמן בז'אנר מאז "Chinese Democracy" של גאנז אנד רוזס. ב־13 השנים שעברו מאז האלבום האחרון של טול, "10,000 Days" (מאסטרפיס יפהפה המהווה קינת פרידה מאמו של סולן הלהקה, מיינארד ג'יימס קינן), סטטוס הקאלט של הלהקה רק גדל.
באותן שנים המשיך קינן לעבוד בכרמים שלו, והקליט עם הרכבי הצד פוסיפר והסופרגרופ "A Perfect Circle", עד שבשנה שעברה הוא הואשם באונס קטינה על ידי יוזרית אנונימית בטוויטר – האשמה שאותה הכחיש בתוקף. הלהקה, מצדה, התמודדה עם כמה תביעות משפטיות שהאטו את העבודה על האלבום החדש.
כעת, לקראת המועד המיוחל, הוזמנו מבקרי מוזיקה למסיבות האזנה סודיות שבהן ניתן היה להאזין לאלבום במלואו, כאילו כדי להעצים את הדרמה. אחרי הכל, דרמה היא מרכיב מרכזי ביצירה של טול: לא מלודרמה בנאלית, אלא כזאת העוסקת בנושאים רגשיים מורכבים, עטופים בעולם מוזיקלי קוהרנטי שמתפתח עם השנים, גם אם הוא אינו משתנה הרבה. בסופו של דבר, טול היא הלהקה היחידה שנשמעת כמו טול, סיבה טובה מספיק להקשיב לאלבום – גם אם אתם לא מהמעריצים השרופים של ההרכב.
עבור מעריצי טול הוותיקים, וגם לקהל החדש שמגלה אותם עכשיו, צפויות מעט מאוד הפתעות בגזרת הסאונד. הפרוג־מטאל של טול שמר על אותה הליבה, הנשענת על דינמיקה מדויקת בין החברים, כל אחד מאסטר בתחומו. מדובר בתיאום מושלם שמאזן בין התפרצויות גועשות לבין להבה על אש נמוכה. השיר השני באלבום, Pneuma (נפש) הוא שיר טול קלאסי במובן הזה: התופים של דני קארי ממשיכים להוות את הבסיס לסאונד כל הדרך עד להתפרצות המיוחלת, לקתרזיס עמוס הגיטרות של אדם ג'ונס שמגיע לקראת סוף האפוס בן 11 הדקות. השירה של קינן ממשיכה לפעול על הטווח שבין אגרסיביות לתחינה, בדיאלוג פנימי שזועק החוצה, כמו למשל בשיר 7empest, שבו הלהקה נמצאת בשיא שלה.
אף שהחזון המקורי של קארי עבור האלבום היה שיר ארוך אחד, לבסוף הוא חולק לשבעה שירים ארוכים ושלושה קטעי מעבר קצרים יותר של שתי דקות. יחד, הקטעים יוצרים מעין פאזל שדורש פענוח, עם רמז שנזרק לטובת המעריצים בדמות התימה של האלבום: הפחד וההתמודדות איתו. ואכן, האזנה קרובה דורשת ריכוז ומורפיקס להבנת שמות השירים: "Legion Inoculant" ("תרכיב הלגיון?") ו"Litanie Contre la Peur" ("ליטניה נגד הפחד" בצרפתית).
החידוש העיקרי, ולמעשה היחיד באלבום, מגיע ב־"Chocolate Chip Trip", שעד לכניסת התופים של קארי נשמע כמו אלתור אלקטרוני מוזר מבוסס סינתיסייזר. זהו השיר היחיד באלבום שמרגיש לא שייך לקונספט, מעין דאחקה משונה של הלהקה הכי רצינית שפועלת כיום, או אולי רמז לכיוון אלקטרוני באלבום הבא. אולי נגלה בעוד 13 שנה.
