תל אביב אף פעם לא מפסיקה להפתיע אותנו. הרי זה כל הקסם שלה. היום, למשל, הלכנו לבקר בשעת בוקר מאוחרת בית קפה חדש בנחמני – עד כה שום דבר מפתיע – שרק בהגעתנו גילינו שהוא נפתח על ידי עמותת "יהודים למען ישוע", ששייכת לקהילת היהודים המשיחיים בארץ, שהמירו את דתם לנצרות וקיבלו עליהם את ישו וכל הדבר הזה. ועוד שהוא ללא מטרות רווח. נו, תל אביב. לפחות הקפה במחירים נוחים להפליא.

>>אוכל מוכן, מתנות וכל הטוב הזה: כל מה שתצטרכו כדי להתכונן לחג

בבניין היפה עם התקרות הגבוהות והחלונות הגדולים בנחמני לא תמצאו דברים רבים שמזכירים את שיוכו לעמותה, ואם אתם מדמיינים פסלי ישו מביטים עליכם מכל פינה, אל דאגה – יותר סביר שתמצאו אותו בקטע אירוני בבתי קפה אחרים בעיר. כאן יש פשוט בית קפה רחב ידיים, נעים ומרוהט כהלכה. "נחמני" הוא שמו, והוא מספק מפלט שקט מההמולה שבחוץ.

אז איך הוא ללא מטרות רווח? היותו בית קפה של העמודה מייעדת את הכנסות בית הקפה לכיסוי עלות התפעול השוטפת, כאשר כל הרווחים שנותרו מוקדשים למיזמים חברתיים מטעם העמודה. המיזם המרכזי שלה נקרא "מקומי", והוא נועד לסייע לדרי רחוב להשתלב בעשייה, מפעיל בתי תמחוי ובהמשך מתוכנן להקים בית קלייה לקפה שיעסיק דרי רחוב. לעמותה יש בעיר בית קפה נוסף הפועל במסגרת הזו, "קפה בקיבוץ" שבקיבוץ גלויות. היי, תמיד טוב לדעת.

אז מה הבשורה על פי האנשים של ישו? לפחות מבחינת חובבי הקפה, לא קטנה – קפה מהגל השלישי העשוי מפולים של קופישופ 51, שנמכר במחירים ממש סבבה, כולל מאצ'ה במחיר שובר שוק שעשוי לגרום לכם להתנצר. סתם סתם, הוא פשוט זול, במחיר של 15 ש"ח. ישנם גם מקומות ישיבה רבים וממוזגים בפנים, ומספר מקומות נעימים לשבת בחוץ, ולהרהר על ההזיות המתגברות ב-2024. והעיקר – במחירים ממש זולים.

קפוצ'ינו, למשל, יעלה 12 ש"ח לקטן ו-14 ש"ח לגדול, אספרסו או אמריקאנו קטן יעלו 10 ש"ח ויש אפילו אפוגטו ב-18 ש"ח, ומיץ תפוזים סחוט ב-13 ש״ח. בגזרת הנשנשת כריכים יעלו בין 26-35 ש"ח, קרואסון חמאה 12-14 ש״ח, עוגיות או פרוסת עוגה עולים בין 7 ל-12 ש"ח, ויש אפילו ארוחת בוקר מזינה עם אסאי בול, כלומר גרנולה ופירות העונה, ב-32 ש"ח בלבד. האווירה מאוד נעימה, ואף אחד לא ניסה לשכנע אותנו לנטוש את היהדות, אז נראה שיהיה פה נחמד.
נחמני 36, ימים א-ה בין 7:30-15:30 בזמן ההרצה.

• אוכלים שותים
• בתי קפה
• נחמני
• ישו

• Facebook
• Twitter
• Email

לחצו להגדלה

[tmwdfpad]

• מיוחדים
• ישו
• אלוהים
• יהוה
• יש אלוהים?
• אסור להשוות

• Facebook
• Twitter
• Email

“הבשורה על פי יהודה", ספרו החדש של עמוס עוז, הוא “סיפור מימי החורף של סוף שנת חמישים ותשע ותחילת שנת שישים". לאחר שהוריו פשטו רגל וחברתו עזבה אותו, שמואל אש עוזב את האוניברסיטה ואת התקווה לכתוב על דמותו של ישו בעיני היהודים. הוא מוצא מקום מגורים בבית מבודד בשכונת שערי חסד הירושלמית ומתפרנס כאיש שיחה לאחד משני דיירי הבית, זקן ערירי בשם גרשום ואלד. הדיירת השנייה היא מעסיקתו, עתליה אברבנאל, אלמנת בנו היחיד של ואלד ובתו של שאלתיאל אברבנאל, חבר הנהלת הסוכנות היהודית שהתנגד לבן גוריון וטען שהקמת מדינה יהודית היא אסון. במהלך החורף שבו שוהה שמואל בבית אברבנאל הוא משוחח עם ואלד, מנסה להתקרב אל עתליה, ממש כמו אלו שקדמו לו, וחוקר את דמותו של יהודה איש קריות. בגידה, נאמנות וקורבן הם הנושאים החוזרים בספר, בשיחותיהם של ואלד ואש על ישו ויהודה איש קריות ובמאורעות העבר הקרוב וההווה. שאלתיאל בוגד בציונות, אש בוגד בלימודיו ובמשפחתו, ועתליה, חוקרת פרטית, מתעדת בגידות משפחתיות. לצד הבגידה ניצבים הבנים העולים לקורבן, ישו הצלוב ובנו של ואלד שנהרג במלחמת השחרור.

לדעתו של אש יהודה איש קריות לא בגד בישו אלא האמין בו ורצה שכל העולם ייווכח באלוהותו. לאחר שגילה שישו אינו אלא אדם, תלה את עצמו יהודה על התאנה שישו קילל בזעמו. מתקן העולם אינו מתחשב בטבע ובסדריו ומקלל את התאנה, שאינה מצמיחה פירות כרצונו. בכך הוכיח שאינו אלא אדם. עוז אינו מזכיר בספר את יוסף קלוזנר, שנפטר מעט לפני התקופה המתוארת, ואת ספרו על ישו הנוצרי, שבו טען שהנצרות סילפה את דרכו של ישו. הוא גם לא מזכיר את אנשי ברית שלום, שנדמה שהיוו השראה לדמותו של שאלתיאל. יותר משעוז הולך בעקבות אנשי ברית שלום, הוא מסמן את דרכם כאסון הנובע מאידיאליזם מוגזם. שני סוגי בגידות יש בספר – בגידה הנובעת מאמונה מוגזמת כמו בגידתו של יהודה איש קריות וכמו עמדותיו הפוליטיות של שאלתיאל, ובגידה הנובעת מההבנה שהעולם הוא ללא מוצא, בגידה שהיא נטישה, כמו הסתגרותו של ואלד.

מדפי הספר עולה הטענה שמי שאנו קוראים לו בוגד הוא למעשה מאמין שהפך לכופר לאחר שמתגלה שהאמונה הביאה אסון. בסיפור “שלוש גרסאות ליהודה איש קריות" מעלה הסופר חורחה לואיס בורחס כמה הסברים למעשה הבגידה. לפי ההסבר השלישי אלוהים אינו ישו אלא יהודה, המעלה את עצמו כקורבן עולם. עוז ובורחס מפרשים את מעשה הבגידה כנאמנות האמיתית, ומי שאנו חושבים כבוגד מתגלה כמאמין הגדול ביותר, אם לא כאלוהים עצמו. אבל מה שיש אצל בורחס ואין אצל עוז הוא אמונה. לפי עוז, כישלונו של יהודה איש קריות הוא אמונה לוהטת מדי, והפתרון הוא היציאה למדבר, ואילו אצל בורחס הצליבה וההוקעה כבוגד אינן כישלון, אלא הדבר שאליו כיוון יהודה איש קריות. הסיפור הקצר של בורחס מזעזע במסקנתו. לעומתו, הרומן של עוז לא מצליח להיות יותר מעיון אינטלקטואלי.

השורה התחתונהעוז מטפל בנושאים נפיצים מתוך עמדה של הימנעות

• ביקורות
• עמוס עוז
• ישו
• ביקורות ספרים
• תרבות