כרוניקס מגיע לישראל לשחרר את צבא האדם מכבלי בבילון
כרוניקס, אחד מאמני הרגאיי המרתקים והמבטיחים ביותר, מגיע לישראל כדי להופיע נגד חוסר הצדק, ויודע ש"ישראל זה מעבר למשיח, עיר או מדינה". נשמע דרמטי? ככה זה כשאתה בן לשושלת רגאיי מפוארת וראסטפארי אמיתי. ריאיון
ג'מאר רונלדו מקנוטון – אוכרוניקס– הוא רק בן 24, אבל השם שלו כבר מזוהה בחו"ל עם תחיית הרגאיי בשנים האחרונות. כרוניקס עשה הכל נכון: מצד אחד, הוא לא היסס לשתף פעולה עם שמות גדולים שלא בהכרח באים מהז'אנר שלו (מייג'ור לייזר, שאגי, הראפר האדיר ג'ואי באדאס) ולבוא לעשות צחוקים עם ג'ימי פאלון. מצד שני, הוא גם נטוע עמוק במסורת: הוא התחיל את הקריירה שלו בג'מייקה כבר בגיל 11, שם המשיך את דרכו של אביו, הזמר כרוניקל (השם כרוניקס הוא קיצר של כינוי הילדות שלו, ליטל כרוניקל), שהאכיל אותו רגאיי בכפית מינקות.
>>אסתר רדא ממליצה על המוזיקה שעושה לה את זה
השיחה עם כרוניקס מתקיימת כאשר הוא נמצא בברצלונה, בסך הכל שלושה ימים לאחר פיגוע הדריסה הקטלני שאירע בשדרת לה רמבלה, וכשהמצוד אחר המחבל דורס עדיין היה בעיצומו. למרות שהוא צעיר, כבר יש לו קול מעושן ועמוק של חכם ראסטפארי עתיק. ולמרות שלפעמים קצת קשה להבין את דבריו מבעד למבטא הג'מייקני הכבד שלו, המסר שהוא מעביר הוא ברור: הוא כאן בשביל לשחרר את כולנו מכבלי הבבילון. "ההופעה בברצלונה הייתה טובה מאוד. לפעמים זה חלק מהעניין בסיבובי הופעות", הוא אומר, "לחוות את מערבולת הרגשות שאנשים נמצאים בהן. חווינו את זה בעוד מקומות שבהם הופענו זמן קצר לאחר פיגועים: במנצ'סטר, במינכן, בצרפת. עכשיו בספרד".
הייתה לזה השפעה על הקהל?
"קשה לי להצביע אם באופן ספציפי זה מה שהשפיע על האנרגיה של האנשים שם בקהל, אבל אתה יודע, מההיכרות שלי, הדברים האלה משפיעים על כל האנושות, על האנרגיה של כולנו".
גם בישראל אתה תגיע למציאות מתוחה. התלבטת אם להגיע לכאן?
"אתה יודע, בכל מקום שאליו אני הולך, יש היסטוריה מסוימת של חוסר צדק נגד אפריקאים, בין אם זה באמריקה או במקומות אחרים. אני תמיד בא להופיע נגד חוסר הצדק, אבל כן, בוודאי, ישראל זה מקום שבו אנחנו מביטים עמוק במיוחד כדי לבדוק כמה המופע שלנו יכול להשפיע וליצור איזון מול חוסר האיזון הגדול ששורר בעולם: נגד האפריקאים, נגד האנושות. ישראל זה מקום בו צבא האדם יכול לקום ולהשתחרר מול שלשלאות החברה המודרנית, המשטרים הקולוניאליסטיים וחוסר השוויון. אבל המוזיקה שלנו חזקה. אני חושב שהיא יכולה לשחרר את האנשים".
ליטל כרוניקל התחיל כזמר רקע לאמני הרגאיי הגדולים של הדור של אביו, אבל בגיל 14 כבר התיישב מאחורי הקונסולה ולהתחיל להפיק מקצבים וביטים משל עצמו. זמן קצר לאחר מכן הפך לכרוניקס, והשם הזה מלמד משהו: יש בו המשכיות מאביו, אבל גם עצמאות (הוא לא הליטל של אף אחד יותר) וחיבור לעכשווי. כיום, רק חודש לאחר צאת אלבום בכורה מצליח ("Chronology") ושני מיני־אלבומים שקדמו לו ("Hooked on Chronixx" ו־"Dread & Terrible"), ובעיצומו של סיבוב בינלאומי, זה ברור שכרוניקס הולך לכתוב לכל הפחות פרק או שניים בדברי הימים של סצינת הרגאיי העכשווית.
כמי שגדל כראסטפארי בג'מייקה, בוודאי שמעת על ישראל בהקשרים דתיים.
"ישראל זה מעבר למשיח, עיר או מדינה. זה העם, בני ישראל. נכון שהמושג 'ישראל' נטען במשמעויות כמו 'ישראל כישות פוליטית', 'ישראל כתרבות'. אנחנו גדלנו על סיפורי התנ"ך, על הסיפורים על בני ישראל, אז בשבילנו זה לא היה בדיוק מקום, לפחות לא במובן הגיאוגרפי. יותר מקום במובן הרוחני".
אבל אתה מתרגש להגיע לכאן?
"אני מאוד מתרגש, מאוד מאוד מתרגש. אני מרגיש שזה ציון דרך עבור הדור שלנו, של מוזיקאים צעירים, זה משהו ששאפנו אליו, ואני מרגיש שזהו גלגל הרצון שלנו, שגרם לזה סוף סוף לקרות. יש מטרה למוזיקה שלנו, ואנחנו צריכים לשאת את המטרה הזאת איתנו בכל רחבי העולם, כדי שנוכל לשנות אותו".
מה נדרש היום כדי להצליח היום כאמן רגאיי?
"אני לא יודע בדיוק מה נדרש כדי להיות כוכב, כי מעולם לא כיוונתי להיות כזה. זה לא משהו שכיוונתי אליו. כאמן, אני לא יכול להרשות לעצמי להתעסק במחשבות כאלה. הייתי תמיד ממוקד, גם בילדות. אני חושב שהמוזיקה הטובה מגיעה מהמוזיקאי הטוב, תמיד חיפשתי איזון יצירתי. לזה מוקדשת רוב תשומת הלב שלי".
אם לא היית ברגאיי מה היית עושה?
"הייתי מפיק מוזיקלי".
זה כמעט אותו דבר, לא?
"אולי במאי, אולי מעצב תאורה. בטח איזשהי אמנות ויזואלית. אולי הייתי צלם, מעצב גרפי. משהו כזה".
גם אביך מוזיקאי, מה הוא חושב על רגאיי היום?
"התעשייה כולה עברה שדרוג אינטלקטואלי, טכנולוגי. היא מאוד השתנתה לאורך השנים, גם באופן שבו אנשים מסתכלים על המוזיקה עצמה. אבא שלי ואני, אנחנו רואים את הדברים בצורה שונה, אבל שנינו מבינים את הצורך בלהיות מוזיקאי טוב, ואת המטרה הספציפית שיש לאותו מוזיקאי, עם אותה שליחות שלו. ככה זה עובד, אתה יודע, המוזיקה נותנת לי כדי שאתן לך. ובסופו של דבר מתקבלת אחדות".
אז יש מסר שתרצה לתת לקהל שלך שמחכה להופעה?
"תקשיבו למוזיקה, תקשיבו למילים, כדי שנוכל לשיר אותם ביחד וליהנות ביחד. וריספקט".
בארבי, קיבוץ גלויות 52 תל אביב, חמישי־שישי (31.8־1.9) 21:30, 185 ש"ח