>> פורסם לראשונה ב-21.4.22 (כן, בדיוק לפני ארבע שנים. ככה זה)
>> אביב מארק הלך אתמול לעולמו בגיל 63 לאחר מאבק הירואי במחלת ריאות כרונית שנמשך למעלה מעשור. מארק היה מהדמויות האהובות ביותר בסצנת הרוק המקומית, מאנשי הסאונד הטובים בארץ ומוזיקאי מופרע בזכות עצמו (סאבווי סאקרס, אביב מארק והמוות/הנצח), יליד תל אביב והכי תל אביב שיש. תל אביב מארק. אירחנו אותו במדור "העיר שלי" לטובת קמפיין הגיוס שערכו חבריו המוזיקאים כדי לממן את המסע שלו אל השתלת הריאות בארצות הברית. הניתוח הוכתר בהצלחה אך ההתאוששות ממנו הייתה קשה, ועכשיו הוא יחסר לכולם מאוד.

1. הפסל "אישה נגד הרוח" של אילנה גור

הפסל הזה, הממוקם על הגבעה של צ'רלס קלור ליד הים זו הנקודה הקבועה של מוניק, שלי והכלבות שלנו קימי וזואי, שנהנות לרוץ אחרי הכדורים שאנחנו זורקים להן. אנחנו אוהבים לפרוס שם שמיכה, לשבת שם, להנות מהאוויר הטוב. אני מאוד אוהב את צ'רלס קלור, את המרחבים שיש שם. עם הגב לבניינים רואים רק את הים הפתוח, והים תמיד מנחם ומעודד. המקום עם הכי הרבה טבע בעיר. אחד המקומות האהובים עלי בעיר.
פארק צ'רלס קלור תל אביב

2. אבו חסן סניף הדולפין

כבר כשעולים למעלה לרוחב הדולפין מתחילים לרייר ולדמיין את המסבחה והפול. אני אוהב לשבת שם בשולחן בחוץ, ליד הפתח, ולהסתכל על הנמל. מבחינתי זה בית המקדש השלישי. מאז שאני זוכר את המקום הוא לא השתנה, ולמרות כל הוויכוחים בין אנשים על חומוס כזה או אחר, בשבילי זה תמיד יהיה מספר אחת. אווירה אחרת, גן עדן.
הדולפין 1 יפו

3. ריבר סטודיו

חדר החזרות והאולפן של קובי כהן, מתופף להקת הנצח. חדר מצוין. המון חזרות עשינו שם, עברנו הרבה חוויות מעניינות, מקום שמאוד קרוב לליבי. עם אווירת רוקנ'רול אמיתית שקובי יצר שם, הכי לא מלוקק ואפשר לעשות שם הכל ולהרגיש כמו בבית. מאוד ממליץ לעשות שם חזרות ולנגן שם.
רבניצקי 7 תל אביב

4. עמדת המיקסר בלבונטין 7

הייתי סאונדמן הבית של המועדון במשך שנים, זה היה הבית השני שלי, עמדת המיקסר. עשיתי שם סאונד למאות הופעות, הופעתי שם בעצמי עשרות פעמים ויש לי קרבה מיוחדת בלב לעמדה הזו, שבה ביליתי חלק גדול מהשנים שלי בלבונטין.עבורי, כשנכבה האור ומתחילה ההופעה, הריגוש של ה"לייב גיג" ניצת מחדש, כל פעם, ולא משנה כמה פעמים עשיתי סאונד או הופעתי. ללבונטין 7 יש חלק גדול מזה.
לבונטין 7 תל אביב

5. עזאזל בר

בר חדש עם אווירת רוקנ'רול, בלי היפסטריזם מלוקק, שנמצא בפסאז' באלנבי 94. המקום ששייך לערן סלומון (איש הרוטשילד 12 והרצל 16 בעבר). מאוד ממליץ להגיע לשם באופן כללי ובמיוחד בערבים שרם אוריון מתקלט.
אלנבי 94 תל אביב

6. סון רון

קבב בנאן, המנה הכי מושלמת ומושקעת בין שלל אפשרויות אוכל הרחוב בתל אביב. מגוון הטעמים והרטבים והעשייה של הקבב בתנור האבנים – זו המנה הכי טעימה שיש היום. ובכלל, זה מקום משובח ואנשים נחמדים ותמיד כיף וטעים שם.
יהודה הלוי 44 תל אביב

>>אביב מארק עם יהלי סובול בהופעתו האחרונה, דצמבר 2024:

• העיר שלי
• אביב מארק והנצח
• לבונטין 7
• אבו חסן

>> רעות דורון (כדאי שתעקבו) היא זמרת ויוצרת שאלבומה הראשון בעברית, "אלף פנים לאבל", יצא ממש לאחרונה בלייבל גוסטאון של שוזין (אבל אולי אתם מכירים אותה מהג'ונז). האלבום נולד מתוך רגע ארוך של שיתוק אמנותי מוחלט שאחז בה לאחר אוקטובר 2023. מתוך המקום הזה, היא מצאה שפה חדשה וישירה, ולראשונה כתבה בעברית שאלות קיומיות קשות על הניתוק והעתיד חסר הודאות. הפרויקט התגבש בתוך מעגל תומך ופעיל של יוצרים חברים שהם קודם כל חברים – מעל עשרה מוזיקאים עולים ומבטיחים, ביניהם מפיקי האלבום איתמר שדות (Allan Tune), דניאל יצחקי, יונגי ומתן. חבורה זו, שיוצרת, מופיעה ומבלה יחד, היא הכוח שמחזיק את האלבום והרים גם אותה בתקופה הזו. ב-13.5 היא תופיע איתם בלבונטין 7, יש לכם זמן להיערך נפשית.

>> חומר קריאה למגירה וצמרמורת מדידג'רידו // העיר של רונן וודלינגר
>> אי ירוק בים האורבני והבר הטוב בתל אביב // העיר של דן יואל
>> חנות של פסנתרים ואהבה ובר שהוא בית // העיר של סי היימן

1. חוף מציצים

בתור ילדה, ארוחות שישי בקיץ היו עוברות ממסביב לשולחן למול השקיעה על כיסא פלסטיק לבן בחוף מציצים. זה היה החוף המועדף כי אנחנו אנשים נוסטלגיים, ואבא שלי בילה הרבה בחוף הזה בתור ילד. בכללי הים הוא מקום שאני אוהבת מאודדד. היו תקופות שכל סופ"ש לקחתי את עצמי עם אוזניות להתחרדן בשמש. גם בחורף, יש בו משהו פראי ומשוחרר יותר כי כמעט ואין בו אנשים.

2. החדר שלי

יצאתי מהבית של ההורים ישר לתל אביב ללב פלורנטין. ואני אוהבת את זה, את הפער בין הרעש וההמוניות בחוץ לבין השקט בחדר שלי. הכי מרגיש בו מוגן, בבית קטן שיצרתי לעצמי. זו גם פעם ראשונה שיש לי קלידים בחדר, מה שמאפשר לי ליצור כל הזמן שזה מדהים. הרבה דברים יפים ומכוערים יוצאים בלילה כשאני כותבת ושרה עם הפסנתר, המרחב הזה מיוחד ממש ולא הבנתי כמה הוא חשוב עד המעבר לעיר.

3. לבונטין 7

חוויתי כל כך הרבה הופעות שונות בלבונטין שלא לציין אותו כאן זו בדיחה. יש משהו במקום הזה, עם הקיר באמצע, הריח של הסיגריות וחדר האמנים הצפוף שפשט מצליח להוות בית לאמנים בעיר. המעבר לתל אביב היה הרבה יותר חלק בזכות הלבונטין 7, תמיד יש אווירת פגישת מחזור כשעולים לעשן למעלה אחרי ההופעות, ויצא לי להכיר ככה המון מוזיקאים ואמנים מדהימים.
לבונטין 7 תל אביב

4. ג'ונז

מבלי לשים לב אני כבר מעל שנה עובדת בג'ונז. בשבילי הוא הרבה יותר מבר ג'אז בלוינסקי. הוא פנינה בשוק. הכרתי אנשים צבעוניים, למדתי המון על חיי הלילה בתל אביב והכי חשוב זה שנחשפתי לכל כך הרבה מוזיקה חדשה. כל צבעי המוזיקה השחורה בערך. עבדתי כמעט בכל תפקיד בבר, וזה תמיד לווה עם פסקול מדהים ברקע.
זבולון 13 תל אביב

5. אולפני כאוס

אני אוהבת את המקום הזה כל כךךךך. שם הייתה הפעם הראשונה בה השירים מהאלבום האחרון שהוצאתי קיבלו חיים. ביחד עם הלהקה שלי, שהם החברים הכי טובים, יצרנו את ההופעה הזו בקלות, כימיה מוזיקלית כזו אי אפשר להסביר באמת. זו ההרמוניה הכי נעימה בעולם. אני רק מחכה לחזור לשם כי זה סימן שיש עוד הופעה בדרך.
המקצוע 4 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

לא אוהבת זו הצהרה גדולה, אבל אני חושבת שפלורנטיןכבר קשה לי. היא הייתה בדיוק מה שהייתי צריכה כשעברתי לתל אביב לפני מעל שנה. להכיר אנשים, להתערבב, הקיבוץ הזה שהשכונה מצליחה ליצור בזכות האנשים. אבל כרגע היא סוגרת עליי. אני פתאום לא מצליחה להבחין ביופי שלה, אלא רק בטינופת והטירוף הלא טוב שקורה שם. וגם מרגיש לי שהתערבבתי, שמצאתי את האנשים שלי שעוטפים אותי פה, ואין לי צורך בשכונה כולה כדי לא להרגיש לבד.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לאחרונה הייתה בג'ונז ארוחה שבעיניי שינתה את צבע הקירות במקום. הפיחה בי המון השראה. לראות יצירה שלאו דווקא קשורה בצורה ישירה למוזיקה (למרות שיש קשר וודאי בין מוזיקה לאוכל כמו הרבה קווים באומנות) ממש פתחה לי את הלב. לחוות אנשים עושים את מה שהם אוהבים במקסימום ועם כלכך הרבה תשוקה. מעניין אותי לדעת לאן זה יביא אותי ברמה של היצירה שלי כשאני נחשפת לאנשים שחווים את הדבר הזה בעולמם. יש משהו מיוחד בתאוות שנפגשות, ושם באותו הערב הרגשתי את זה כל הזמן.

איזו יצירה נתנה לך לאחרונה כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"הבושה" של דניאל יצחקי. מחרפן. שמעתי אותו פעם ראשונה וזה הרגיש כמו סטירה ענקית בקטע טוב ממש. הכתיבה הכנה הזו, שמביאה מטאפורות מהחיים שלנו בשנתיים האחרונות זה כלכך חכם, וישר מכווץ ומחבר בו זמנית. כתיבה מדוייקת, הפקה טייט ובעיקר החוכמה הזו להצליח לתרגם את מה שכולנו מרגישים דרך אומנות בצורה הזו. מזכיר לי שאפשר לחדש כל הזמן ושהשיח סביב מה שאנחנו מעבדים הוא בלתי נגמר. גם הקליפ מדהים. בקיצור חובה להאזין ולצפות.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל גוף שמטפל בפוסט טראומטיים, בעיקר חיילים ומילואימניקים בפרט. שם זה המפגש האישי שלי.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
איתמר שדות!חבר טוב, מפיק על ומוזיקאי בחסד. כל דבר שהוא נוגע בו הוא מיוחד וממש הוא. אני בריפיט כבר שנה על האלבום האחרון שהוציא, ובעיקר מתרגשת לחומרים החדשים שלו בעברית. גם הוא כמוני עשה סוויץ' מאנגלית לעברית ואני יודעת כמה זה תהליך מיוחד וחשוב כמוזיקאים פה בארץ. ופשוט כישראלים. הדברים פתאום נשמעים אחרת. וכמו שזה הוציא ממני מילים שלא חשבתי שאוכל לכתוב, ככה גם ממנו אני בטוחה.

מה יהיה?
חייב להיות טוב. גם כי גדלתי על אגדות ושהטוב תמיד מנצח את הרע לא משנה מה. וגם כי אנחנו משתנים, שוכחים וגם מתרככים עם הזמן. מה שהופך ברגע את המורכב לפשוט יותר. הדבר היחיד שאני יודעת זה מה שעובד לי עכשיו. אני מתרכזת בהווה ומתמכרת להוויה של הכאן ועכשיו. יש בזה משהו משכר ומפקס בו זמנית. לכתוב, לשיר, ליצור עם אנשים שאני אוהבת ולפרגן אחד לשני. ברגע שהתפכחתי למדתי שמוזיקה היא התשובה. גם כשהיא שואלת היא עונה וזה שומר עליי איכשהו. אני לומדת עם הזמן מה זו ההחלמה הזו שכולם מדברים עליה כל הזמן. מהמלחמה, מהדיכאון המדיני, מהאובדן. ממה לא. וברגעים קטנים כשאני מרגישה את עצמי קצת אחרת מאותה שבת שחורה, אני יודעת שאני באיזושהי דרך מתרפאת. אני צוחקת יותר לאחרונה ומחבקת יותר. אלו סימנים טובים ואין מצב שאני היחידה.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• חוף מציצים
• פלורנטין
• לבונטין 7
• ג'ונז