העיר דוחקת את הצעירים החוצה. זה מורגש עכשיו הרבה יותר מתמיד

פעולת המחאה אמש לאור עליית מחירי הדיור. צילום: עומדים ביחד
פעולת המחאה אמש לאור עליית מחירי הדיור. צילום: עומדים ביחד

כן, תמיד היו תלונות על המחירים הנוסקים בעיר בדיור ובכלל, אבל נראה שבתקופה האחרונה הדיונים ברשתות הפכו לחריפים, מיואשים ומייאשים הרבה יותר. "מה יישאר מהעיר הזאת אחרי שכולנו נלך?"

19 במאי 2022

בחודש האחרון שוב מתמלאת הרשת בשיח על יוקר הדיור בתל אביב. בניגוד לכעס הרגיל על יוקר המחיה והעלויות המגוחכות של דירות שלא עומדות בסטנדרטים סניטרים בסיסיים – הפעם יש תחושה שהגענו לנקודת האל חזור. קבוצות הפייסבוק מלאות בזעקות שבר ודיווחים על קפיצה במכפלות של 30 ו-40 אחוז בשכר הדירה, גם בשכונות שעד לא מזמן נחשבו ל״זולות״ יותר. האם הגענו לרגע שבו צריך תלוש שכר חודשי של 30-40,000 ש״ח רק כדי להישאר בעיר?

הגיע הזמן לעשות שיימינג לבעלי דירות מופקרים
בעל הבית השתגע: מודעות הדיור הכי הזויות בתל אביב
חורבות מפה לאוזן: הלקסיקון השלם למחפש הדירה המתחיל

את הטענות כנגד צעירים פרווילגים המתעקשים לחיות במרכז התעסוקתי, שבו תחבורה ציבורית מתפקדת, תרבות ובילויים – התושבים מכירים היטב. התחושה שלהם היא שהעירייה לא סופרת אותם כמי שהופכים את העיר למוקד עליה לרגל מכל הארץ. ״אני דור שלישי בתל אביב. יודעת שאין לי סיכוי לחיות בעיר הזאת, וכך גם כל חברותיי מילדות שעזבו את העיר. מה יישאר מהעיר הזאת אחרי שכולנו נלך? לא ברור״ אומרת לנו רוני.

את הכעס על מה שתושבים רבים חשים כהפקרות מצד המדינה והעירייה שלא פועלות כמעט לקידום פתרונות, כמו דיור בר השגה או פיקוח על שכר דירה – בהתאם למודלים קיימים בעולם – מלווה גם חשש רב ממעבר לערים אחרות. ״תל אביב נותנת תחושה של שייכות. הרחובות שתמיד מלאים, תמיד יש אירוע, לאן ללכת ואת מי לפגוש. בערים אחרות אין ממש הווי כזה וזה מעצים את תחושת הבדידות״, אמרה לנו תושבת שהעדיפה להישאר בעילום שם והוסיפה: ״היציאה מתל אביב חורצת גורלות גם בנושא הפרנסה. ככל שמתרחקים מהמרכז המשכורות יורדות״.

אנחנו זוכרים את כל מה שעשיתם מאז. המחאה החברתית ב-2011 (צילום: גטי אימג'ס)
אנחנו זוכרים את כל מה שעשיתם מאז. המחאה החברתית ב-2011 (צילום: גטי אימג'ס)

״אני גרתי בנחלת יצחק לפני כמה שנים. שכר הדירה היה כ-4,800, הסתכלתי עכשיו על דירות בסדר הגודל הזה, הן בערך 7,000. זו עלייה של איזה 40% וזו ממש לא רק בעיה של מרכז העיר״, אמר לנו תושב אחר, שגם הוא העדיף להישאר אנונימי, כמו רבים מהמרואיינים בכתבה שחששו כי בעלי הדירות או המעסיקים שלהם יקראו את הדברים. התחושות הקשות לא פוסחות גם על משפחות צעירות ועל הדורות המבוגרים יותר הנאבקים להישאר בעיר. ״המשמעות של לעבור עכשיו למקום אחר היא לנתק את הילדים מבתי הספר, הגנים, החברים. זה לא הגיוני. למה אנחנו לא יכולים להישאר בעיר שהם נולדו בה? איזו מין עיר זאת תהיה כשיהיו בה רק עשירים במגדלים?״ אמרה לנו מיכל, אמא לשניים. ״כבר יצאנו ממרכז העיר כשלא יכולנו להרשות לעצמינו אבל באזורי ביצרון, יד אליהו, הדר יוסף – גם שם מתחיל להיות יקר מאוד. אין אופציות״.

תושבות נוספות שדברנו איתן ומועסקות כיום כמורות, גננות וסייעות בעיר – גם הן חששו להתראיין בשמן והעדיפו להישאר בעילום שם – אך היו תמימות דעים בנוגע לאופן בו עלויות הדיור מסלימות את ההיצע הדל גם כך של נשות החינוך בעיר. ״לא מספיק שהשכר והתנאים גרועים, אנחנו פשוט לא יכולות להרשות לעצמנו להישאר. אנחנו לא מרוויחות מספיק״, אמרה לנו מורה באחד מבתי הספר היסודיים בעיר. מרואיינת אחרת המועסקת כסייעת מחליפה בגני ילדים חיזקה אותה: ״גם ככה הרבה מהסייעות והגננות מגיעות מחוץ לעיר, כי מי רוצה לעבוד במקצוע הזה בכלל? אז עכשיו הורידו חניות והמחירים של הדירות עולים, בקצב הזה לא תישאר אף מורה וסייעת בתל אביב״.

בתגובה לתחושות הקשות מהשטח ארגנו אתמול בתנועת ״עומדים ביחד״ מפגן מחאה מיוחד ברוח ל״ג בעומר והעניקו לו את השם הקליט ״מציתים את המאבק – שורפים את החוזים״. בתיאור האירוע נכתב: ״גרים בת"א? פוחדות שלא תוכלו להישאר כאן? נכנסים לפאניקה כשהצ'ק של השכירות יורד? יש מה לעשות: להפסיק לסבול לחוד, ולצאת להיאבק ביחד… בואו נגיד לעירייה את מה שכולנו מרגישים – הבית בוער לנו בכיס. בשנים האחרונות השכירות בעיר עלתה בסכומים מטורפים, דיירים סולקו מהבתים בגבעת עמל, תושבים ביפו מאוימים בפינוי, מחירי הדירות נסקו, ורובנו מוציאים על שכירות יותר מחצי(!) מהשכר״.

״אני גרה פה כבר 12 שנים, וחזיתי במו עיני וכיסי את עליית המחירים המזעזעת אבל עכשיו באמת הגענו לשיא – דירת יחיד שני חדרים, לא משופצת, לא במרכז של המרכז, מוצאים במינימום 8,500 ש"ח״ אומרת מורן, ״איך העיר הזאת הפכה לעשירים בלבד? רק אנשים שירשו דירות מההורים או מסבתא יכולים להמשיך לגור פה?״.