>> בשנה האחרונה אבישי כהנא הוא המנהל האמנותי של סינמטק תל אביב, אך לפני כן כיהן כסגן דיקן הפקולטה לאמנויות בסמינר הקיבוצים, היה מנהל פסטיבל קולנוע דרום ושנים לפני כן, גם מנהל פיתוח התוכן של הסינמטק, כך שהוא בסך הכל חזר הביתה.

1. כפר שלם

חברים שלי כבר יודעים: אם לא יצאתי בשישי ואני קם מוקדם בשבת, אני נוסע לשם לסיבוב אופניים תמהוני. בבוקר של שבת, מזרח העיר וכפר שלם מרגישים כמו… ואללה, כמו כפר. בלי רחובות מסודרים, לפעמים יש סוסים, ויש שקט שאני זקוק לו כמו אוויר. מקום שהקפיטליזם עוד לא סיים לבלוע. וברור שגם זה רגע זמני, שכונה שעוד רגע משתנה לי.

2. גן צ’רלס קלור

הרבה לא יודעים, אבל הייתה שם מלחמה. מנשייה הייתה שכונה שנמחקה במלחמת 48’, מקום טעון, בלי זכויות בטאבו ועם היסטוריה שלא נעלמה, אלא שינתה צורה. ומה שיש שם היום הוא כמעט ההפך מאנדרטה: חיים, ים, אנשים, תנועה, נשימה. בלי מונומנטים כבדים שמקבעים מוות, אלא מרחב שמאפשר להמשיך. בעיניי, ואני יודע שלא כולם אוהבים לשמוע את זה, ככה צריך להתנהל פה. לא עוד גבעת התחמושת, אלא מקום שבו חוויות טובות הופכות לתשובה לזיכרון. חיים מעורבים ומעורבבים, עם שקיעה ואופק. זה לא מחיקה של נרטיב, וגם לא הטלת ספק בו, אלא מרחב לחלום מחדש.

3. הקאנטרי העלייה

על פניו עוד קאנטרי עם בריכה עירונית, אבל בפועל עבורי זה אחד המקומות הכי קהילתיים בעיר. יש שם רוב של יחידים ומשפחות קשת, נקודת מפגש מרכזית של הקהילה הלהט״בית. בשבילי, כהומו שמתבגר בתוך העיר הזאת, זה מקום נדיר שאפשר פשוט להיות בו: להרגיש לבד אבל לא בודד, להרגיש את הגוף, לנהל איתו דיאלוג, ולחזור אליו. יש שם גם מתח עדין בין חופש לגבולות, בין ציבורי לפרטי. מין הבנה שקטה בין אנשים. זה חלק מהקסם.
העלייה 28, תל אביב

4. סינמטק תל אביב

בשבילי הוא חלק מרשת של מוסדות תרבות בעיר שהם בית מיון לרגשות ובית הבראה לנפש. מקומות שאפשר להיכנס אליהם טעון לגמרי ולצאת עם איזו בהירות. הסינמטק הוא הדוגמה הכי מדויקת: הוא מתיר לכעוס, לאהוב, להתפרק דרך קולנוע. בתקופות כאלה זה לא מותרות. זה צורך. תל אביב יודעת להחזיק רגש דרך תרבות, וזה אחד הדברים הכי חשובים שהופכים אותה למה שהיא.
הארבעה 5, תל אביב

5. קפה קאנה

קפה קטן, אולד-סקול, מהסוג שלא סופר לך זמן ישיבה על לפטופ. יש בו משהו לא מתאמץ, לא “אינסטגרמי”, שפשוט נותן לך לנחות. בשבילי הוא מרגיש יותר תל־אביבי מהרבה מקומות אחרים בעיר.
פרנקל 56, תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

רחוב קפלן.איכס. מכל הסיבות של הקושי שהוא מזכיר. אין שם צל, וזה מרגיש כמו רגע מדברי באמצע תל אביב – חשוף, קשוח, לא אנושי. ובתוך כל זה, לצידו יושבת הקריה, מתחם צבאי סגור. טירה זרה בלב העיר. יש שם נתק בין עיר חיה ונושמת לבין אזור שלא מדבר אותה ואיתה. זה מקום שצריך לחשוב עליו מחדש, ובעיקר לדמיין איך בעתיד אולי הוא לא יהיה נחוץ.

השאלון:

איזה אירוע תרבות סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
״שדה 21״ של נהרין ובת שבע,שעלתה מחדש. לקחתי את כל המחלקה שלי לראות את זה. זו לא יצירה שמסדרת את הראש – להפך. היא מפעילה את הגוף, את העצבים, משהו מאוד ראשוני. יש בה אלימות, תשוקה, קצב שלא נותן לנוח. אבל דווקא בתוך זה קורה משהו, נפתח מרחב שמאפשר להרגיש בלי להסביר הכול. בתקופה כזאת, זה הרגיש כמו הדבר הכי נכון לעשות יחד.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
“ואם פרידה” של דיקלה. אני איכשהו תמיד בתדר של פרידה, חי כאילו הכול עוד רגע יכול להתהפך. ודיקלה מזכירה לי שאפשר גם אחרת להישאר רגע, לתת לדברים להשתנות.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מסעדת “לשובע” שלעמותת לשובע ברחוב צ’לנוב. אני מתנדב שם לפעמים בארוחות שישי בערב בדלת, ואז ממלצר, מפנה שולחנות, פחי זבל. אני ממליץ על זה מכל הלב. יש בזה משהו שמוחק רגע את הזמן: אתה נכנס לאיזה אוטומט, אבל אוטומט של תדר שמנקה לי את הבפכונו. במיוחד בתקופה כזאת, זה מחבר חזרה לבני אדם לחשוב על מזל גורל למי יש למי פחות.

מי התל אביבי/ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
רעות ענבר. פרשנית פוליטית עצמאית ברשת. מחזיקה מציאות. מקורקעת, עם עיניים על הכדור. ישירה, בהירה, בסטייל – ואיכשהו גם לא מתנשאת. ויש על מה.

מה יהיה?
לא טוב, ואז טוב, ואז שוב לא טוב, ואז טוב. הכול חולף. וטוב שכך.

• העיר שלי
• סינמטק
• סינמטק תל אביב
• פארק צ'ארלס קלור
• כפר שלם

>> עמוד הפייסבוק המצחיק עד דמעות (ולפעמים קצת עצוב)"דיאלוג עם הכלבה"הוא מתכון בדוק לאסקפיזם מחויך, שמציג את העולם מבעד לעיניים של הולכות על ארבע, הכלבות פיץ' ורו. מאחוריו עומד אופיר ששון, תסריטאי, אנימטור וכותב סאטירה ("היהודים באים" עונה 4 וסדרת הרשת של כאן דיגיטל "סוף הדרך"), אבא לכלבה, חתולה ושני ילדים אנשים, שלאחרונה הוציא לאור את"רוּ עושה בלגן"(הוצ' דוב לדעת) – ספר ילדים על שגרת בוקר ושני אחים שמתארגנים לצאת למסגרות, אבל הכלבה שלהם רק רוצה לשחק ומפריעה במקלחת ובהתלבשות. את האיורים יצרה בת זוגו אורי אן חיל ששון, אנימטורית בתחום המשחקים ומאיירת ותיקה, והספר נכתב ואויר יחדיו על כלבתם רו, היורשת של פיץ׳ המנוחה, ועל ילדיהם הקטנים יערי (4) וים (8), גיבורי הספר.

>> סחר הוגן פמיניסטי והד מבאר קדומה // העיר של לורן מילק
>> כדור הרגעה במים וזיכרונות מניסיון כושל // העיר של לי גילת
>> פוטנציאל של יצירתיות ודיסוציאציה בים // העיר של תמרה מובשוביץ

1. שוק הכרמל

אורי אן:הכל שם בתנועה, חי ותוסס, תמיד כיף ללכת שם לאיבוד בין הדוכנים והסימטאות ולגלות מקומות חדשים טעימים ומעניינים או מקומות ותיקים שהספקנו לשכוח.
אופיר:מקום מפחיד מלא אנשים שכל הזמן זזים עליך. והולכים לאיבוד שם. ופעם הלכתי עם חבר ומצאנו מרק ראמן מעולה, זה היה כל כך חריף שברוך השם נהרגתי מספר פעמים ולא הרגשתי את הטעם של המרק הזה בכלל, וגם עד היום טעמים בכללי לא מרגיש. ריח נעים לפרקים.

2. בית רומנו

אורי אן:התדר ידוע בליין מוזיקלי מעולה, עם די.ג’ייז והופעות חיות שמכוונות לאוהבי מוזיקה אמיתיים. פיצה טעימה בטירוף ואנשים יפים. התדר הוא פלטפורמה ליוצרים, אמנים ומוזיקאים, מקום שמקדם תרבות אלטרנטיבית ונותן במה לקולות חדשים ולא שגרתיים.
אופיר:אני לא חושב שצריך הרבה יותר מפיצה מעולה וענקית, אווירה נהדרת ומלא מובטלים בשביל להרגיש טוב.
דרך יפו 9 תל אביב

3. חוף צ'ארלס קלור

אורי אן:אחד החופים היפים והנעימים בתל אביב. משלב בצורה מושלמת בין טבע, עיר ואווירת חופש אמיתית.
אופיר:היינו שם עם פיץ׳ כשהייתה צעירה עם רגליים בריאות נהדרות והיא רצה איתנו, ולראשונה ראתה את הבעלים שלה נכנסים לים, וברוך השם נתקפה חרדה וטסה לתוך המים להוציא אותנו החוצה. מבחינתה הצילה אותנו, כשבתאכלס היא שרטה אותנו בכל הגוף, בכל בכל הגוף, והצילה אותנו מכלום. אהובה מושלמת.

4. אסופה

אורי אן:עיצוב ישראלי מקורי, חנות שהיא פנינה אמיתית למי שאוהב עיצוב, סטייל ואווירה עם סיפור. מדובר במקום שמצליח לשלב בין אסתטיקה מוקפדת לבין חום ואופי מקומי, בדיוק כמו שוק הפשפשים עצמו. תמיד יש שם את הדברים הכי יפים לבית, אבל הכי חשוב: יש להם את פרויקט הדגל של הגדה של פסח, כל שנה אפשר לקנות מהמם מהדורה מאוירת חדשה עם מאיירים חדשים (כל שנה), וכל שנה העיצובים פשוט מרהיבים.
אופיר:מקום יפה דברים יפים.
נחמן 2 יפו (שוק הפשפשים)

5. מעדניית יום טוב

אורי אן:מעדניית יום טוב מצליחה לשמור על האופי המסורתי שלה, ובו בזמן להישאר אהובה ורלוונטית.הייתי פותחת את הבוקר (יש שיגידו צהריים) בירידה מהדירה בחלוצים-לוינסקי, הולכת כמה צעדים למעדניית יום טוב, אוספת כמה מצרכים – בין היתר כמות לא סבירה של זיתים – וחוזרת לאכול ארוחה במרפסת המתפוררת.
אופיר:אני כשגרתי בתל אביב הייתי פותח את הבוקר עם הוודקה הזאת של הקיוסקים ורדבול, וככה שותה את זה בחוץ באזור של מוסכים. ולא היה לי את החוויה של מעדניית יום טוב. וחבל.
לוינסקי 43 תל אביב (שוק לוינסקי)

מקום לא אהוב בעיר:

פעם כשאופיר היה קטן הוא איחר להופעה עם חבר, כי החנה בדיזנגוף סנטר ולא הצליח לצאת משם במשך 28 דקות, והתחיל לבכות ולהתחנן לאלוהים שיוציא אותו משם. הטוויסט הוא שזה קרה לפני חודשיים והוא בן 42.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לכם את הראש או פתח לכם את הלב?
למשפחה: ההצגה "על עלה ועל אלונה", שמבוססת על הספר של אתגר קרת ושירה גפן – הפקה קסומה ויפהפיה שעובדת על כל החושים, בעיקר כשהיא מגיעה כחלק מהפרויקט "מקומות שמורים". בשביל הגדולים – נוגה ארז, היא ובעלה מעניקים במתנה מוזיקה אמיתית מקורית מבוצעת בעושר בועט ונהדרת. שני אנשים כה מוכשרים ומוצלחים וטובים, קחו את אופיר לעשות לכם קליפ באנימציה.

איזו יצירה נתנה לכם כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אופיר:"אקס מן 97". אין הרבה דברים יקרים בתקופה זו כמו היכולת האמיתית לברוח, כשאתה חש חוסר אונים מול מציאות מזוויעה. "אקס מן 97" היתה חוויה נוסטלגית ועדכנית מושלמת של אנימציה נהדרת, סיפור מושלם והרבה אושר לילד שבפנים.
אורי: "מד מן". ג׳ון האם. תמיד.

לאיזה ארגון או מטרה אתם ממליצים לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אצלנו בבית לחיות יש משמעות במקום מאוד גדול, אז כמובן תמיד נמליץ על העמותות שעוזרות לבע"ח – חוות השאנטי, החתוליה ואביהו שרווד.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
ניר ברגר, בן הזוג לכתיבה של אופיר בהרבה פרויקטים, כולל "היהודים באים" ו"סוף הדרך" שיצרו יחד. הוא אדם אלוהי בטוב ליבו ומבריק.

מה יהיה?
מזעזע לעוד איזה חצי דור ואז עלייה למעלה למי שנשאר.

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• שוק הכרמל
• בית רומנו
• תדר
• פארק צ'ארלס קלור
• אסופה
• מעדניית יום טוב
• דיזנגוף סנטר