קיס אנד תל אביב: סדרת הרשת שנכנסת לתל אביבים לתחתונים

על הנייר, הרעיון לסדרת הרשת החדשה "קונפס" (או "Confess Tel Aviv", בשמה המלא), עלול להישמע כמו מתכון לאסון. מדובר בסדרה המורכבת מתשעה פרקים, פחות מעשר דקות האחד, המבוססת על סיפורים אמיתיים של תל אביבים שמתארים מפגשים מיניים מזדמנים שהזרעים שלהם נשתלו אונליין. במילים אחרות – הפגישה שאחרי המאץ' בטינדר.

בידיים הנכונות, מתברר, זה לא רעיון גרוע כל כך. במקרה הזה הידיים שייכות למשה רוזנטל, 30, תסריטאי ובמאי בוגר החוג לקולנוע של אוניברסיטת תל אביב, שעבר לתל אביב מחולון לפני כעשור ומכיר היטב את סצנת ההכרויות הווירטואלית. "חיפשתי לעשות משהו קטן וחכם, ואז היה לי רגע של השראה בנסיעת רכבת. חשבתי פתאום על הסיטואציה המוכרת הזאת, שאנשים חווים אותה על בסיס יומיומי והיא מכילה הרבה מהדברים שמעסיקים אותנו בצורה מזוקקת מאוד. הבנתי כמה הסיטואציה הזאת ייחודית, אבל לא עוסקים בה מספיק. זה קצת דומה לטיפול – אתה מול אדם זר ואין לך כוונה להרשים אותו, כי המטרה היא לא להגיע לקשר; אבל מצד שני אתה חשוף לחלוטין רגשית ופיזית. מעניין לחקור את זה".

רומי אבולעפיה ב-"Confess Tel Aviv"

הטיפול של רוזנטל בסיפורי הסטוצים האמיתיים שהוא שאב מהם השראה דרש הרבה מאוד איפוק, שכן רוב האמירות המעניינות של הסדרה נותרות בסאבטקסט בלבד, כך שהן יכולות להתפספס על ידי מי שלא מזדהה או מכיר מקרוב את הסיטואציה הספציפית. אבל מי שנופל על פרק שמתאים לו יופתע מכמות התובנות שמהדהדות חזק מבלי להיאמר. לא הזיק גם שרוזנטל הצטייד ברשימת שחקנים מרשימה כמו רומי אבולעפיה, יוסי מרשק, נועה קולר, מאור שוויצר, גאיה שליטא כץ ועוד, שכולם עושים עבודה מצוינת עם מילים ורגשות שבידיים הלא נכונות היו בקלות הופכים לשקשוקה של שטויות.

הסאבטקסט הזה אינו מקרי. למעשה, הוא תוכנן היטב על ידי רוזנטל, שביקש לחקור את המפגש המעניין שבין החיים המיניים הדיגיטליים שלנו לרגע שבו הם פוגשים את המציאות. לכן, שמות הפרקים מחולקים לפי קטגוריות שחלקן ממש תואמות לקטגוריות פורנו (חובבים, שמנות, הארדקור) וחלקן הן קטגוריות רגשיות יותר (אשמה, אהבה).

מאיפה הגיעו הסיפורים?

"התחלתי לדבר על זה באופן פתוח עם אנשים. בהתחלה הסיפורים הגיעו ממעגל קרוב של חברים ואחר כך התחלתי לחפש סיפורים ספציפיים. כשהיה לי רעיון לפרק מסוים, חיפשתי את האדם המתאים שאוכל לתחקר. מן הסתם יש גם הרבה ממני בסדרה".

מתוך "Confess Tel Aviv"

זרים בסקס

"קונפס" אינה משודרת בטלוויזיה אלא באתר ייעודי, ולרוזנטל היה חשוב שלא יתקבל הרושם שמדובר בברירת מחדל מסיבות תקציביות, אלא בבחירה מודעת שמטרתה להתאים את חוויית הצפייה לחוויות מיניות וירטואליות אחרות, כמו צפייה בפורנו או שיטוט באתרי היכרויות. באתר אפשר למצוא מעין פרופילים של הדמויות המשתתפות, כך שאפשר לבחור פרק לפי הדמות שהכי עושה לכם את זה.

"ידעתי מראש שהמקום של הסדרה הוא ברשת וניסיתי להבין למה התחושה שלי לגבי זה כל כך חזקה מעבר למובן מאליו", אומר רוזנטל. "הבנתי שיש גם משהו נורא דיגיטלי באיך שאנחנו חושבים על מיניות ומתעסקים בה ואיך שהיא לא קשורה לחיים הרגילים שלנו. קורה לי לפעמים שאני יושב מול מחשב ויודע מה בא לי לראות, אבל אני לא יכול לזקק את זה לשם של סרט. משם הגיע הרעיון לקטגוריות. הקטגוריות של הפרקים הן בעצם הסיפורים האמיתיים של הדימויים הפורנוגרפיים. זו ההתנגשות שלהם עם המציאות".

כך, לדוגמה, פרק שמתחיל בשיחה בין מפיק נשפי תיכון חלקלק לצעירה שמנה וחסרת ביטחון מקבל מפנה לא צפוי של יחסי כוחות והגשמת פנטזיות, ובאחר מדמה זוג זרים השתלשלות מהירה של התאהבות, מערכת יחסים ופרידה (בגילומם של נועה קולר וארז דריגס, שהיו בני זוג בעבר).

בפרק הנקרא "Force" מגלם יוסי מרשק גבר שקובע מפגש שמטרתו הגשמת פנטזיית אונס לפרטנרית, שמשתבש כאשר העניינים הופכים מציאותיים מדי עבור הגבר באופן שמעורר מחשבה על גבולות הפנטזיה, ההצטלבות שלה עם המציאות ובעיקר היחס של גברים לריגושים אלימים בעידן שבו תקיפות מיניות כבר לא מטואטאות מתחת לשטיח. הרגע הקשוח הזה הופך מהר מאוד לשיחת ספה משעשעת וקלישאתית על טבעונות, כשהיא אומרת לו שהוא אוכל גופות והוא שואל אם היא אוכלת עדשים.

מדובר ברגע מושלם.

"זו סצנה שהתווכחתי עליה שעות עם אנשים. צילמנו אותה בשלב די מוקדם והייתה איזו חוסר הבנה של האנשים על הסט לגבי מה אני בדיוק רוצה, כי יש משהו מאוד קשה בפרק הזה, שלוקח את עצמו ברצינות, אבל סירבתי לתת לסיטואציה הזאת להיות רגע של סבל. רציתי לשבור את זה ולהגיד 'הכל בסדר'. באף פרק אין טראומה לאף אחד. כולם עוברים את זה, כולם עברו את זה. לא כל סקס לא נעים נגמר בבכי".

זה אמיץ לכתוב על פנטזיית אונס בתור גבר, ובמקרה הזה מדובר בפנטזיה של אישה, שדווקא הגבר לא מצליח להתמודד איתה.

"היה לי נורא חשוב שהדמויות הנשיות בסדרה יהיו חזקות, אבל לא במובן של 'הנה אישה חזקה וגבר חלש', אלא שבאמת יהיה שוויון. ניסיתי לכתוב דמויות שאני מכיר, נשים שאני מכיר, ולתת להן את הקול שבאמת יש להן. זו סיטואציה שמקרבנת את כולם, כולם חשופים ורגישים".

רוזנטל מודע לעובדה שהרבה כבר נאמר לפניו על דייטינג ברשת, ולכן לא מעוניין לנסח אמירה ברורה ומכלילה, אלא להשאיר את העיסוק במפגשים עצמם ובדברים המעניינים שמבעבעים בהם מתחת לפני השטח.

"לא הייתה לי אג'נדה או ביקורת, לא רציתי לדבר על ניכור", הוא אומר. "פשוט ידעתי שזו סיטואציה שאפשר להוציא ממנה אינספור סיפורים. יש את הפצצה המתקתקת בתחילת הפרק – את יודעת שסקס אמור לקרות. המתח הזה יכול לבנות המון סיפורים על המון נושאים. מפגשים שמתחילים ברשת מייצרים מערך ציפיות, מעין קיטלוג של החוויה שאתה מחפש. כולנו – בגלל החיבור העמוק שלנו עם הרשת – מצליחים לפנות לאנשים שמתאימים לקטגוריה שלנו מראש, ממש כמו שאנחנו מחפשים פורנו. אנחנו גם מקטלגים את עצמנו בצורה ברורה. הקטגוריות האלה, שברור שהן רדודות במידה מסוימת, מתמוססות כשהן נפגשות עם המציאות, ואז צצים כל מיני דברים קטנים".

בגלל זה בקושי רואים סקס בסדרה?

"סקס הוא ביטוי של דברים אחרים, של הרגשות שלנו ושל המטענים שאיתם אנחנו באים. האקט עצמו לא כל כך רלוונטי. מה שסקסי בעיניי הוא המקומות האלה שבהם הסקס פוגש את האנושיות שלנו ואת המורכבות הרגשית שלנו".
כל הפרקים באתר