קופסאות האור ממלאות את החלל שהותירו הגלריות המסורתיות

דעיכתן של גלריות הווייט קיוב המסורתיות הוא אחד הנושאים הבוערים בתקופה האחרונה בכל העולם. המשבר הזה לא פסח על ישראל – כמה מהגלריות הבולטות נסגרו בשנה וחצי האחרונות לטובת יוזמות אלטרנטיביות, שמנסות למצוא מודלים חדשים להצגת אמנות. שלוש מהן מצאו אותו בצורה של קופסאות אור. מדובר בסוג של אמנות במרחב הציבורי שמנסה לצאת מאזור הנוחות של הקובייה הלבנה הקלאסית. גלריית קופסת האור נוימסטר ברעם שנפתחה בתחילת השנה בתדר היא שלוחה של גלריה ברלינאית בניהולם של ז'אן פייר נוימסטר השווייצרי־גרמני וברק ברעם, אמן ואדריכל בוגר בצלאל, בנו של הצלם מיכה ברעם, שחי ב־20 השנים האחרונות בברלין. לפני ארבע שנים פתחו השניים גלריית ווייט קיוב "קלאסית" בשכונת שרלוטנבורג וכשחיפשו פתרון יצירתי לקיר הכניסה הריק החליטו להציב בה קוביית תצוגה בגודל של 80 ס"מ. "זה פורמט קטן, לא תמיד פשוט, אבל אף אמן לא יגיד לו לא", אומר ברעם שמכנה את הקופסא וורפל (קוביית משחק בגרמנית).

בתחילת השנה החליט ברעם לנדוד עם פורמט הקופסא לתדר בשאיפה לפתוח רשת של "וורפלים". בינתיים הוצגו בקובייה פרויקטים של אמנים בולטים כמו אלונה רודה וסיגלית לנדאו, ולמרות זאת מעטים שמעו עליה. אולי כי הפורמט עדיין קשה לעיכול ואולי כי קל לפספס את החלל המיניאטורי בין כל הכאוס והגירויים הוויזואליים. "מבחינתי זאת אמירה סמי־פוליטית לשים את הקופסא הלבנה הזאת באמצע הבלגן, מין נפיחה תרבותית".

גלריית קופסאות האור בסמטאות יפו העתיקה היא יוזמה של לימור מרגוליס, פעילה תרבותית ביפו, שקיבלה גב מהחברה לפיתוח יפו העתיקה. הגלריה מורכבת מ־60 קופסאות אור שתלויות לאורכן של סמטאות מזל דגים ומזל אריה, והיא חורתת על דגלה קידום אמנים ללא מטרות רווח. התערוכה הראשונה מציגה את מיטב תערוכות בוגרי המחזור האחרון של בתי הספר לאמנות. מרגוליס מציינת שהיוזמה היא חלק מהתחדשות אמנותית שמורגשת ביפו העתיקה עם יוזמות עצמאיות שהחלו לפעול בה לאחרונה כגון אלמסן ובית קנדינוף.

קופסאות אור ביפו (צילום: גיא יחיאלי)

במילים אחרות – ג'נטריפיקציה?

"יפו העתיקה היא מושבת אמנים ורק אמנים מורשים לגור בה. אין כאן ניסיון להחליף את התושבים, למדר אותם או לקחת להם נדל"ן. סמטאות יפו העתיקה איבדו את הרלוונטיות האמנותית שלהן והמטרה שלנו היא להוביל תהליך של שינוי, יש לנו כבוד לכל האוכלוסיות".

"קופסא שחורה" ברחוב יפו בירושלים גם היא יוזמה עירונית; אסף כהן ויצחק מזרחי, שני בוגרי בצלאל, חברו למחלקה לאמנות חזותית בעירייה ולחברת עדן לפיתוח כלכלי בירושלים. "אחרי שהצגנו בגלריות ובמוזיאונים, הבנו שהדבר האמיתי קורה בחוץ, רצינו לתת לאנשים להרגיש אמנות מחוץ לגלריה ולמוזיאון", הם אומרים. "קופסת אור היא התצוגה הכי יפה לצילום. גם בתוך מוזיאונים זה אחד הפורמטים הכי מעניינים. היה לנו חשוב לבנות מוצר ייחודי מסוגו. גם הנייר שאנחנו מדפיסים עליו הוא נייר מגרמניה שאין אותו בארץ".

את הפורמט פיתחו מזרחי וכהן לפני שש שנים והוא רץ בתחילתו כפרויקט של אמנות על שלטי חוצות. בשבוע שעבר, אחרי חבלי לידה ארוכים של שלוש שנים, נולדה הגלריה שבנויה ממבוך של תשע קופסאות אור גדולות סמוך לבניין כלל. "זה אזור מגוון בין מרכז העיר, מחנה יהודה ועל התפר של רחוב הנביאים, שם יש חרדים, ובכלל קורים שם דברים מעניינים – יש מוסללה על הגג וברבור", אומרים כהן ומזרחי.

לא פשוט ליזמי תרבות לעבוד עם עיריות, בייחוד עיריית ירושלים שהואשמה בשנה האחרונה בסתימת פיות של יוצרים ואמנים.

"לעבוד עם עירייה זה דבר מסובך מאוד, אבל זה המקור היחיד לתקציבים שמאפשר ליצור בירושלים. יש חופש אמנותי אבל לפעמים נכנסים להתנגשויות כי זה מרחב ציבורי. אנחנו רוצים ללמד את הקהל הירושלמי לצרוך אמנות, וזה תהליך לא פשוט. אנחנו לא מפחדים מזה, אנחנו מנסים לעשות את זה באופן חכם ושיטתי כי אנחנו רוצים שהגלריה תפעל לאורך זמן ושכל הקהלים בירושלים יוכלו ליהנות ממנה".

עבודה של סיגלית לנדאו בקופסת האור בתדר (צילום: טל ניסים)

לכאורה גלריות קופסאות האור הוא פורמט גאוני – עלויות התחזוקה שלהן אפסיות והן פתוחות 24/7 . מצד שני הפורמט מאתגר ומוגבל מבחינה מדיומלית ואופרטיבית. בעוד קופסא שחורה מוקדשת רק לצילום, ביפו נאלצים להתמודד עם הצגה של מדיומים שלא מתאימים לקופסאות האור כגון ציור ופיסול. גלריות מסוג זה גם ניצבות בפני שיקולים וקשיים שאין בגלריות רגילות, למשל ונדליזם ופגיעה ברגשות הציבור. אז האם מדובר בפורמט מנצח או במודל מגומגם ומתפשר? ימים יגידו.

נוימסטר-ברעם, התדר, בית רומנו, דרך יפו 9 תל אביב

גלריית רחוב ביפו העתיקה, סמטת מזל דגים וסמטת מזל אריה, יפו

קופסא שחורה, יפו 97 ירושלים