• Facebook
• Twitter
• Email

אקו התחילה את דרכה כחלק מהצמד אקו וטיטו איתו הוציאה שני אלבומים. במקביל לפעילות בצמד, אקו שיתפה פעולה עם מגוון מוזיקאים מקומיים: עם הדג נחש באלבומם "שותפים בע"מ", הקולקטיב עמוס הכשרונותLBT, מאלוקס ועםקרן דוניץ. כעת אקו מוציאה את "Calling All Wonders" – אלבום סולו ראשון בו היא משתפת פעולה עם מפיקים שונים מהלייבל Raw Tapes ומחברת בין היפ הופ לג'אז, מסול ועד למוזיקת עולם.

האלבום יושק בהופעה חגיגית ב 29.9 במועדון האזור. עד אז, קבלו קצת מהדברים שאקו שואבת מהם השראה.

הבחירות של אקו:

CohenBeats – "Weight" feat. KerenDun

אלבום קצר ומעולה של שני אנשים שאני ממש אוהבת.קרןדן היא אחת הזמרות האהובות עלייבארץ. ההפקות שלה הן ברמות אסתטיות אחרות. השילוב שלה עם כהן, מאסטר ביטים, יוצר שירים שגורמים לך לזוז מצד לצד. איחוד הכוחות ביניהם יצר אלבום כל כך נעים שרק רוצים להקשיב לו בלופ. ממליצה גם להקשיב לאלבום החדש שלכהן@מושון– "ימים ארוכים".

Selah Sue – "Raggamuffin"

סלה סו היא זמרת בלגית עם קול שחור והמון סול. אני אוהבת מאוד את השפעות הרגאיי הברורות שיש באלבום הזה, תמיד מרגיש לי שהיא כמו אחות רחוקה ובלונדינית של לורן היל
והיא תמיד מרגשת אותי.

Karol Conka – "Vô La"

ראפרית/זמרת מגניבה מאוד מברזיל שתופסת כרגע תעוצה בכל העולם בזכות שילוב מאוד מגניב של השפה הפורטוגזית (השפה היפה בעולם בעיניי) לבין באסים שמנים. חלום שלי לשתף פעולה עם האישה הזאת,כמה סקסית ואיזה טיון טירוף. בפורטוגזית הכל נשמע יותר טוב.

La Dame Blanche – "Esa Noche"

עם לה דאם בלאנש הייתי אמורה לשתף בפעולה בפטיבל סנאביט. הפסטיבל בוטל אבל רצה הגורל וניגנתי אחריה על אותה הבמה בפסטיבל הפיוז'ן בגרמניה, והיא אפילו הביאה לי מתנה בסוף ההופעה (היא עד כדי כך מקסימה). הבחורה הזאת הרימה הופעה משוגעת ומלאת אנרגיות: היא גם נגנית מעולה על חליל עליו היא מנגנת תוך כדי ההופעה.

Akua Naru – "Nag Champa GOLD"

טוב שיש חברים טובים ששולחים לי מוזיקה טובה. את הזמרת הזאת גיליתי לפני כמה ימים ואיזה כיף שיש כאלה ראפריות. בשיר הזה היא מסמפלת את נינה סימון עם פלואו מרשים ומהפנט. אני חופרת את ערוץ היוטיוב שלה וממליצה לכולם לעשות זאת גם. היא דוגמא מרתקת בעיניי למישהי שאפשר להגיד שעושה היפ הופ מאוד נשי. הרבה השפעות של ג'אז וספוקן וורד.

BLK WICCAN – "Zebra Katz"

משוגעת על האמן הזה. תמיד מקדים את זמנו, מאוד מינימליסטי וסוטה. אני לא יודעת כמה שנים האמן הזה פועל, אבל שמעתי אותו פעם ראשונה לפני 4 שנים וזה היה תמוה בעיני שהוא מצליח לעשות הפקות כאלה מינימליסטיות ,שממלאות את כל החלל. בהמשך, הפקות בסגנון הזה נכנסו חזק לאופנה ואני תוהה לעצמי אם היה לו יד בדבר.

• מוזיקה
• פלייליסט
• פלייליסט
• רואו טייפס
• אקו
• אקו וטיטו
• RAW TAPES
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

הופעת השקה מוצלחת, סינגל וקליפ לשיר ("I’ll Follow You") שזכו לחשיפה נאה לא הספיקו בשביל להציב את "Yay4Nay", האלבום המשותף של המוזיקאיות קרן דוניץ (באטרינג טריו) ואקו מורגנשטרן (אקו וטיטו) על הרדאר של רוב המאזינים. וחבל, כי זהו אחד האלבומים המעניינים שיצאו כאן לאחרונה, המשלב היפ הופ עם אלמנטים אוריינטליים וביטים חריגים. את היוצרות, בכל אופן, הדממה היחסית הזאת לא מטרידה יותר מדי. "זה לא התפקיד שלנו לדחוף את זה", אומרת דוניץ, "זה אמור לקרות באופן טבעי. מובן שאני רוצה שהמוזיקה תגיע לכמה שיותר אנשים, כי זאת מוזיקה מרפאת, כנה וכיפית, אבל התפקיד שלנו הוא ליצור".

אקו ודוניץ לוקחות הכל בקלות. אף שהאלבום כולו כבר מוכן זה זמן רב והוקלט בתל אביב, שתיהן כבר עזבו את העיר לטובת חיים בשכנות במושב אודים. עם זאת שתיהן עדיין עסוקות מאוד: נוסף להרכבים שלהן, אקו הוציאה לאחרונה שיר עם הדג נחש ומקליטה עם להקת מאלוקס; דוניץ שחררה אי.פי עם מיכאל כהן (כהן@מושון) ועובדת על פרויקטים נוספים.

כשהן נשאלות על המפגש הראשוני ביניהן נדלק ניצוץ בעינה של אקו, בעלת המזג הקופצני והאנרגטי יותר מהשתיים. "נדלקתי עליה!", היא אומרת ונזכרת בהופעה של באטרינג טריו שבה ראתה לראשונה את דוניץ על במה. "האנרגיה שיצאה ממנה היא משהו שלא רואים כל יום, מין קור ואז חום ואז קור ושוב חום. כלומר, היא יכולה להרגיש מאוד מרוחקת אבל לא בשום צורה שמשדרת סנוביות. לא קורה לי הרבה שסולנית שואבת אותי לכזאת חוויה שגורמת לי להגיד 'מה זה הדבר הזה?!', אז כתבתי לה בפייסבוק והיא הייתה הכי זורמת. אתה לא חייב להכניס את כל ההשתפכות הזאת לעיתון, כן?".

אל תדאגי.

דוניץ: "כבר בפעם הראשונה שהיא באה לשחק איתי באולפן יצא לנו שיר, 'We are not Wrong'. באותו היום הגיעו במקרה חבר'ה מ־LBT (הרכב לייב של הלייבל רו טייפס שבו יצא האלבום – אז"א), אז אקו הצטרפה גם אל ההרכב הזה ומשם זה נמשך".

אקו: "הם נתנו לי את המיקרופון והתרגשתי בטירוף. ממש החזקתי מהם עד שהכרתי אותם כאנשים".

יש איזה מתח ביניהן שבא לידי ביטוי ברור גם באופי השונה שלהן, מהסוג שיכול ליצור מריבות ולהתפוצץ אבל תועל לעשייה משותפת. "לקרן יש קצב אחר, כזה שאתה כמעט מחויב ללכת רק איתו, וזה יכול לכאורה לעורר התנגדות, אבל איכשהו זה לא קורה", מסבירה אקו, ואילו דוניץ מספרת שאקו מוציאה אותה מאזור הנוחות שלה. "היא מעירה אותי", היא אומרת. ברוב השירים באלבום אקו שרה, חורזת ועושה ראפ, ודוניץ אחראית על התכנותים, הסינתיסייזרים והסימפולים, שכוללים בין היתר דגימות של חלילים ושל סיטאר. "במפגש הראשון שלנו אקו תפסה איזה תוף וזרקנו עליו מטבעות", דוניץ נזכרת.

מטבעות?

אקו: "כן, זרקנו מטבעות על התוף ושיחקנו איתם עליו! ואיך אפשר לא להזכיר גם את החליל נאי (סוג של חליל ערבי)?".

אז מכאן שם האלבום“Yay4Nay”.

אקו: "בדיוק. קרן בדיוק התחילה ללמוד על חליל נאי באותה תקופה אז – יאיי לנאי!".

השיר“Girly Style”הוא מחווה ל"דוגי סטייל" של סנופ דוג?

קרן: "לגמרי".

אקו: "אני הבאתי את הוורס, אבל זה לא היה מתוכנן מההתחלה".

האלבום די קצר וגם רוב השירים בו לא ארוכים יותר משלוש דקות. זאת הייתה החלטה?

קרן: שתיים-שלוש דקות זהו משך הקשב המשותף שלי ושל אקו. אני לבד אולי אקליט יותר ארוך והיא גם, אבל שתינו במשותף יוצא קצר".

אתן חושבות שהאלבום "Yay4Nay" ידבר גם לקהל של אקו וטיטו? כי מצד אחד יש בו את האלמנטים האוריינטליים שנוכחים גם אצל אקו וטיטו, אבל זה וייב אחר לגמרי.

דוניץ: "נדמה לי שהקהל של אקו וטיטו רגיל לאנרגיות גבוהות ומתקשר לי איפשהו יותר לטראנס ולדאבסטפ מאשר למוזיקה שלנו".

אקו: "מבחינת ז'אנר את צודקת, מן הסתם מי שיצפה למשהו שמזכיר את אקו וטיטו בהופעה שלנו יתאכזב קשות. אבל אני מקבלת תגובות כמו 'איזה כיף שסוף סוף שומעים אותך שרה'. הקול שלי באמת יותר ברור. עם קרן זה גוון אחר לגמרי שלי, רק איתה התחלתי להיפתח יותר ולכתוב ולשיר על הרגש שלי ועל האני הפרטי, לעומת שעם אקו וטיטו זה יותר אנחנו מול העולם. אמנם בשני ההרכבים אני מרגישה שהיצירה היא אינטימית, אבל אם אקו וטיטו מתמקדים בראיית העולם המשותפת, אז עם קרן הזרקור הוא יותר על התחושה והרגש הפרטי".

יש משהו חייתי־ארוטי בעטיפה של האלבום, שעליה מצוירים גופים נשיים עירומים עם ראשי זאב, בתנוחות שונות. מה היה הרעיון מאחוריה?

קרן: "האמת היא שהיה לנו דיון בנושא העירום – עירום בכתיבה ועירום גוף. כשעשינו את הקליפ ל'I’ll Follow You' (שבו שתיהן מצולמות עירומות חלקית), לשתינו היה עניין לחקור בו את נושא העירום הגופני – את הבושה, הגאווה, הפשטות של הגוף. ובעטיפת האלבום, אפילו לא אמרנו מראש לאמנית שיצרה אותה, הדס ניקומרוב, ואיכשהו היא הגיע גם עם הרעיון הזה של עירום".

אקו: "אבל אתה משלב כאן שתי מילים לא מדויקות. מצד אחד אתה מדבר על מיניות ועירום חייתיים ומצד שני על ארוטיות שהיא דבר שיותר מתקשר לכוונה, למשחק מקדים. אנחנו יותר התכוונו לצד החייתי, אבל לא לארוטי. אין כאן כוונה לעורר מינית, אלא להפגין משהו טבעי מאוד".

• מוזיקה
• רואו טייפס
• קרן דוניץ
• אקו
• קאו וטיטו
• yay4nay
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

לא פחות מ־12 מוזיקאים חברים בלייב ביט טייפס (L.B.T), להקת הבית של לייבל הביטים התל אביבי רואו טייפס. בין היתר לוקחים חלק בתופעה גיטריסטים, קלידנים, ביטמייקרים, זמרים וזמרות, ראפרים, סקסופוניסט ודי.ג'יי אחד. הערב (חמישי) החבורה המורחבת תשיק בבארבי את אלבומה החדש, "The Singles", שמאגד בתוכו 22 קטעים נבחרים מהשנתיים האחרונות. בעוד המוזיקה של הקולקטיב לרוב חמימה, שורשית ומשרה אווירת ג'אם סשן לא מחייב, בראיון עם שניים מנציגיה מתגלה שעומדת מאחורי היצירה שיטה מאורגנת ושפה משותפת שמתבונן מהצד לא בהכרח יבין בלי מילון עברי־רואו טייפסי. "המהירות שבה הדיבור שלנו מתחלף ומתעדכן היא ביחס ישר למהירות שבה אנחנו יוצרים מוזיקה", מספר יונתן אלבלק, גיטריסט וזמר בהרכב.

אתם מכנים את ההרכב לפעמים שיט חמוּר. מה דה פאק?

"שיט חמור הוא השם הלא רשמי של לייב ביט טייפס. הביטוי 'חמור' רץ אצלנו כבר הרבה זמן. הוא הגיע איפשהו בתקופה של 'חורך', 'חורן' ו'יש את זה/אין את זה'. סלנג מסוים יכול לרוץ אצלנו חזק במשך שבוע, ובמהלכו כולם יטחנו אותו ואז הוא ייעלם ויישכח – כי יש כבר שיט חדש", ממשיך אלבלק, "וזה הרבה בגלל שבנו (הנדלר, שמנגן על גיטרה בס ואחראי על אספקטים רבים ביצירה של ההרכב – אז"א) מייצר אינסוף דאחקות מילוליות. זה קשור לתהליך הקוגניטיבי שמתרחש כשאתה יוצר מוזיקה – הברז שלך כל הזמן פתוח".

בהתאם לשיטה, ב־ L.B.Tלכל מוזיקאי יש תפקיד (ולפחות כינוי אחד), גם אם הוא לא מוגדר ומחייב. "הווקאליסטים בהרכב הם שיווה(רבל סאן – יואל קווינגטון), שמביא את הווייב האמריקאי של ההיפ הופ בבולטימור", אומר אלבלק. "מו (Mo Rayon – נועם ירון בן־אמוץ), הוא יותר בכיוון האבסטרקטי. בפעם הראשונה ששמעתי אותו אמרתי לעצמי – פרנק זאפה. זאפה עושה ראפ. קרן דאן (קרן דוניץ) ואקו (מההרכב אקו וטיטו) מביאות הרבה סול. אקו היא הערסית וקרן היא המסתורית והשובבה".

מו, שמצטרף לשיחה מסכים ומוסיף: "כן, החיבור ביניהן הוא כמו החיבור שלי ושל שיווה. גם אצלנו הוא הערס ואני ההזוי".

אתם מתנהלים בכלל כמו להקה? הרי, זה פרויקט יותר מופשט מעוד הרכב של מוזיקאים קבועים שכותבים שירים באופן מוגדר ומסורתי.

אלבלק: "בכל הרכב גדול יש היררכיה שונה מזו שיש בהרכב קטן. יש את הגרעין הקשה שמתחיל את כל העניין ואחר כך זה מתרחב החוצה במעגלים. הגרעין שלנו מורכב מ־Nomok (נועם חבקין), הקלידן, בנו הנדלר ואמיר ברסלר, המתופף. הם מתחילים את השיט ולזה כולם מצטרפים. אבל אין ספק שהנדלר הוא המרכז".

מו: "הוא זה שהביא את השיטה, אצלו מקליטים את המוזיקה והוא זה שעושה את רוב העריכות".

השיטה? נשמע כמו שם של ספר לעזרה עצמית.

מו: "השיטה מתחילה לרוב בג'אם. ברסלר יניח מקצבים ועל זה כולם נותנים את שלהם".

אלבלק: "זה מתחיל בתופים ובעוד משהו מעל זה, נגיד קלידים. הצלילים האלה בדרך כלל מגרים עוד מישהו ליצור שכבה נוספת וככה זה נבנה עד שנוצר ביט. ברגע שיש לנו קטע אינסטרומנטלי די מגובש ביד, אנחנו משמיעים אותו לווקאליסטים ושואלים אותם איפה הם שומעים את עצמם. כל אחד בוחר את האזור שלו וכותב מילים או מאלתר. וזהו, יש לך שיר, במירכאות. זה נוצר מאוד מהר".

ומיהי רותי, שמוזכרת בקרדיטים ובעוד מקומות רבים באתר של רואו טייפס ובאיוונטים שלכם?

מו: "רותי היא אימא של הסקסופוניסט אייל תלמודי שמנגן איתנו, וגם הזרוע המבצעת של רואו טייפס".

אלבלק: "היא לא באמת אימא שלו, אלא שם כללי לכל מי שלוקח אחריות ומטפל בעניינים הרבים שכרוכים בהוצאת האלבומים והמיקסטייפים של L.B.T". לרוב, השניים אומרים, נועם חבקין הוא זה שלוקח על עצמו את תפקיד הרותי.

הדיבור על רותי מזכיר לשניים שאלה שנשאלת פעמים רבות כשהחבורה נפגשת: "מי נוהג במשאית?". הם מתרגמים ומסבירים שהמשאית היא תוכנת המחשב "אבלטון לייב", שבעזרתה שולטים בצלילים השונים של כלי הנגינה וקולות הזמרים והזמרות. מישהו חייב לתפעל אותה. מישהו חייב לנהוג במשאית.

בשיחה טלפונית שערכתי עם הווקאליסטית אקו כמה ימים לאחר מכן, היא הסבירה שהמהות של L.B.T מתבטאת באופן שבו המוזיקה נוצרת. "מה שמגניב אותי בעבודה בהרכב זה שהיא כל כך כיפית. את באה לאולפן, משמיעים לך כל מיני קטעים מטורפים של מוזיקה, ומתוכם את יכולה לבחור איפה להכניס את עצמך, והכל עובד מאוד בקלות, בלי מאמץ. אלה אנשים של לב, שאוהבים מוזיקה, שעושים אותה באופן מאוד רגוע. אף אחד לא לחוץ להוכיח שום דבר. זאת חוויה פוקחת עיניים לראות איך כולם עובדים יחד".

אלבלק ומו אמרו לי שאתם עובדים נורא מהר.

אקו: "מה זה מהר? אין יותר מהר מזה. בדרך כלל כבר בפעם השלישית שאני מאזינה לביט יש לי מילים בראש. אני לא מאפשרת לעצמי לחשוב יותר מדי, גם אם בא לי. אני הולכת עם מה שיוצא לי על המקום".

הם גם קראו לך ערסית.

"אני באמת ערסית לא קטנה".

L.B.T, בארבי, חמישי 21:00

• קרן דוניץ
• אקו מורגנשטרן
• רבל סאן
• ריג'וייסר
• מוזיקה
• הופעה
• השקה
• שיט חמור
• לייב ביט טייפס
• LBT
• רואו טייפס
• יונתן אלבלק
• תרבות