Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
הגינה שנותנת דופק של פנטזיה ומזללה בחללית. העיר של אריאל כהן
אריאל כהן (צילום: אריאל כהן)
"העיר שלי", מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: אריאל כהן, פרפורמר ויוצר, הוא שותפו של אוהד נהרין ליצירת המופע החדש של להקת בת שבע. יש לו תחנה מרכזית לחרגולי בתי קפה ומקום לראות ממנו את השקיעות הכי יפות תוך כדי שיעור גאגא
>> אריאל כהן הוא פרפורמר, יוצר מופע ויוצר אמנות פלסטית. כבר קרוב לעשור שהוא משתף פעולה עם אוהד נהרין ביצירותיו, והייתה לו השפעה רבה על היצירות "החור" ו"שדה21" (להן גם עיצב את התלבושות), "עבודה אחרונה", "ונצואלה", ו"2019". לדבריו, אוהד נהרין ולהקת מחול בת־שבע מהווים עבורו מרחב לימוד משמעותי ופורה. כעת במופע "מומו", שיעלה בשבוע הבא להופעות במרכז סוזן דלל, הוא שותף מלא ליצירה.עוד פרטים וכרטיסים כאן
1. POC קפה
כחרגול בתי קפה, הפוקפה הינו תחנת רכבת מרכזית, מפלט מהשומקום היוקרתי שנחגג בעיר הזאת. הודות לחוסר הרשמיות ואנשים מתעניינים, מתאפשר סחר חליפין של מחשבות, דעות וידעים, תוך נשימת עשן ופיח עירוני – לא לשווא. נקודה מוריקת צמחים בין קפה משובח או מאפה ידוע לשמצה תוצרת המקום.כפר גלעדי 48
התחנה המרכזית של כולנו. POC קפה (צילום: שלומי יוסף)
2. סטודיו סוזי וסטודיו ורדה
הם נמצאים במשכן העבודה של להקת המחול בת שבע במתחם סוזן דלל. סטודיו ורדה ענקי ולו רצף חלונות מקושתות, מהם אפשר להשקיף על רחבת עצי הדר חמוצים אך יפים ומסודרים. סטודיו סוזי נמצא בקומה מעל ורדה, ולו מרפסת שממנה נגלה חוף הים ובה יש את השקיעות הכי יפות – אותן אפשר לראות כשעושים שיעורי גאגא שפתוחים לכולם! השיעורים מתקיימים בימים א'-ו' (ואת השקיעה מסוזי אפשר לראות בדרך כלל בשיעורי הערב בימי שני ורביעי).יחיאלי 5
*English Followsהיום הוא יום המחול הבינלאומי! אנחנו חוגגים את אמנות המחול מדי יום ושמחים לחלוק אותה איתכן ואיתכם….
לרגע העולם חדל ותוך מדידת מרחק בהיתר לנפוח עד 100 מטר, התגבשו תחנות מעבר עם צ'אקלאקות. גינת אליפלט היא גבעה ועוד שליש גבעה שנותנות בי דופק של פנטזיה – מהפכה צרפתית של "מתחת לאבני הרחוב – החוף" (סיסמא מתוך מרד הסטודנטים ב-68' בצרפת, שהתייחסה לחול הים שנחשף מתחת למרצפות העקורות, אבל משמעותה הייתה כמובן מטאפורית: הכוונה היא לחיי היומיום האפורים). אימונים לא שיגרתיים יחד עם חברות, שותפים לפשע החופש בתנועה. כיום חלק מכביש אליפלט הסמוך ומה שהיה "הפארק הקטן" עוברים יחד מתיחת ראשים ובלילה, תוך עבודה, זה נראה טוב.אליפלט פינת הרבי מבכרך
גינת אליפלט בפלורנטין נפתחה לציבור. העבודות כמעט הושלמו. עכשיו תור הטבע לעשות את שלו.צוות תכנון: ג'וד ג'באלי, נועה…
מחולות הגוף קשות ומאתגרות את הגופ'נפש בצורה אולימפית, תנועת מחשבות הנאצרת למחול גוף במופע החי. אלה מצריכות הזנה יוצאת מן הכלל ולעיתים רבות אוכל מזללה הוא היחיד שהעצמות ושרירים שלנו זקוקים לו. הריינבו עושים את זה הכי טוב שיש! לינה סופיה מנהלת את הריינבו בחללית שבאבן גבירול, ובה שירות אדיב ליושבי המקום, תוך טיסה בין מיליון בונים של וולט.אבן גבירול 88
הטבעוני של ריינבו (צילום: יחסי ציבור)
5. פסטיבל צוללן
פסטיבל מחול שהוא אירוע אמנות רב תחומי ומלהיב, שמדי שנה מציג פרויקטים חדשים ומפתיעים. מנהל אותו אמן וחבר בשם עדו פדר, והמהדורה הקרובה ממש אוטוטו, 24-18 באוקטובר 2023. לפסטיבל יקראו השנה a state of self: איש נחלתו, והוא מציג פרויקטים בכמה מקומות בעיר. למשל, אירוע בפופ-אפ על פארק המסילה, שבו מסיבה אשר במהלכה תפציע תערוכת סולואים. אמנים שווים יציגו ביניהם בשמת נוסן, קימ טייטלבאום, אנה ווילד ואחרים.צ׳ק איט אאוט.
ll קימ טייטלבאום IIקימ הוא יוצר מחול המשתמש במדיומים שונים כהרחבות ותוספים לשיח על הגוף האנושי. ביצירותיו קימ מתעניין…
הו גוד. גודנס (צילום: מתוך אינסטגרם @goodness_tlv_il)
אחרי תור הזהב שהטבעונות ראתה בסוף העשור האחרון, אלו לא ימים מדהימים להיות טבעוני פודי בתל אביב. ובכל זאת, למרות מספר סגירות כואבות, בעיר נשארו מספיק מסעדות טבעוניות מצוינות כדי להאכיל אותנו לאורך כל השבוע, מבלי שום נקיפות מצפון
אנחנו מאוד מתבעסים להודות בכך שזו היא לא שעתן של המסעדות הטבעוניות. אחרי שאלו זכו לפריחה מכובדת בסיום העשור הקודם, שנים האחרונות ראו תקופות קשות לעולם המסעדנות שפגעו אנושות בלא מעט מוסדות טבעוניים שנאלצו לסגור את שעריהם – דוסה בר, אלגריה, באנה ו-416 הם רק חלק מהמקומות שנשאר רק להתגעגע אליהם, אבל אנחנו כאן כדי לעשות כבוד למי שעוד איתנו, שומר על קו מוסר וקולינריה על טהרת הצומח, ועושים זאת נפלא. >>הממלכה המיוחדת: קלארו של שף רן שמואלי נכנסה למדריך מישלן
1. OPA
ארוחה באופה, מסעדה עילית שמנצחת עליה בכישרון וביד מיומנת השפית שיראל ברגר, היא הרבה מעבר לארוחה שגרתית. לפני שנתיים השפית סומנה על ידי מגזין 50 בסט, אבל אנחנו סימנו אותה עוד מההתחלה כשפית יצירתית, מעניינת ורבת פעלים. למדנו לאכול אצלה קליפת מלון, ליצ'י מותסס, עלי צנון מאודים ועוד כל מיני דברים שמי האמין שהם אכילים. ברגר לימדה אותנו שלא רק שהם אכילים, אלא כשהם יוצאים מהמטבח שלה הם כה טעימים ויחודיים, ומציעים ערב רב של טעמים, מרקמים וניחוחות. כמה טוב שיש בעיר יציר מיוחד שכזה. 375 ש"ח לאדם לארוחה של עשר מנות, החלוצים 8 תל אביב
מוסד אייקוני בתל אביב שחרט על דגלו להיות טבעוני, אורגני ולפעול במתכונת פארם טו טייבל שנים לפני שזה הפך טרנדי. המסעדה, שהחלה את דרכה לפני שני עשורים במושב ירקונה, התמקמה בבניין מרהיב לשימור לפני 12 שנה, ומאז מאכילה אותנו בירקות מצוינים שהגיעו הישר מהערוגה, תבשילים נהדרים ומנות ערבות לחיך שלא הייתם מנחשים שהן טבעוניות. מעבר לכך, פשוט נעים לשבת במשק, לנשום אוויר ולאכול טרי ובריא. צמוד למסעדה יש גם מעדנייה מופלאה וטבעונית למהדרין, שתוכלו למצוא בה אוכל מבושל ונשנושים הביתה. אחד העם 6 תל אביב
משק ברזילי. (צילום: אנטולי מיכאלו)
3. J17
מסעדת J17 שבירמיהו מציעה אוכל בוייב ביתי ועממי בדמות תבשילים שונים, כמו קוסקוס נהדר בעבודת יד עם ירקות, שעועית פקיילה, אושפלאו בוכרי מסורתי, תבשיל אפונה וארטישוק ואחרים. מלבד זאת, יש צד בתפריט שכולו נוטה לכיוון סליזי יותר, כמו נקניקיות בלחמנייה עם תוספות שונות, שניצל טבעוני עם צ'יפס מטוגן כהלכתו, קבב, עראייס עדשים ושלל בורגרים עסיסיים. האוכל טרי, בריא וטעים מאוד, והמקום נעים ונוח לישיבה. חוץ מזה, יש גם לציין לטובה את פועלה החברתי של המסעדה, שגם כיום ממשיכה לשנע בהתנדבות אוכל טרי וחם לפצועים, מפונים וחיילים טבעוניים. ירמיהו 17 תל אביב
J17 (צילום: מתוך עמוד הוולט)
4. גרין רול
אם תשאלו את היפנים על סושי טבעוני, הם כנראה יגידו לכם שאין דבר כזה סושי בלי דגים. אבל עם כל הצער שבדבר, אנחנו לא יפן, והנה ההוכחה שיש לכך גם יתרונות: הסושי של גרין רול הוא נפלא, מגוון ומבוסס על ירקות ועל תחליפי חלבון מוצלחים ויצירתיים. כמו למשל גבינת קשיו, "טונה" מחלבון אפונה או מוצרלה צרובה. הרולים מוכנים בעבודת יד, והם מושקעים ומפתיעים בזכות קריספי בטטה, טופו בתצורות שונות, שבבי טמפורה, אושיניקו יפני ועוד ועוד. חוץ מזה – אין רק סושי, יש גם גיוזות במילוי ירקות, ירקות בטמפורה ושאר פאן שמגיע לכם לצלחת מבלי לדוג אף אחד. אחד העם 16 תל אביב
גרין רול. (צילום: מתוך אינסטגרם @greenrollsush)
5. ליקווידיום
לא מדובר במסעדה, אם כי מעבדת קוקטיילים ארטינזלית, מהודקת ומהוקצעת, שבמקרה היא גם טבעונית. הקוקטיילים כולם מבוססים על תזקיקים ותמציות שמכינים במקום, במיטב מכשירי וטכניקות מעבדה מעולם הכימיה, לא תמצאו קוקטיילים חלביים או עם ביצה, אלא רק קוקטיילים צלולים ומופלאים. ממש לאחרונה המקום פתח את שעריו לקהל הרחב עם שני ערבים בשבוע בהם יש לצד הקוקטיילים, גם מגוון מנות קטנות טבעוניות מוגשמות במקום, דוגמאת רושטי זוקיני עם יוגורט טבעוני ולימון או לחם קסטן עם פטה פקאן, ורמוט מצומצם ופינגר ליים וגם מנת לחוח עם חציל במיסו. מקום לשתות ולאכול בו בשיא הסטייל, מבלי לפגוע באף יצור חי. נייס. התעשייה 2 תל אביב
ליקווידיום. (צילום: גיא גרלניק)
6. גודנס
גודנס נפתחה תחילה כדיינר טבעוני שנתן מענה לכל חשק תזונתי מושחת ככל שיהיה, וכיאה לכך היו שם בורגרים, נקניקיות, הום פרייז ועוד מאכלים נוסח אמריקה שאנחנו אמנם מאוד אוהבים, אבל הגוף שלנו, מה לעשות, אוהב פחות. על כן המטבח של המקום עבר לאחרונה מתיחת פנים משמעותית – והוא כמובן נותר טבעוני למהדרין – אך הדגש באוכל הוא על ירקות, חלבונים בריאים מהצומח ומנות ארוחת בוקר נפלאות במתכונת בית קפה. לברקפסט תמצאו למשל חביתה מחלבון חומוס מוגשת עם פטריות פורטבלו וטחינה, קרואסון סלט "ביצים" עם רוקט, עגבנייה וחמוצים, בעוד שלצהריים מנות מסקרנות כמו קרפ כוסמת במילוי ירקות, מוסקה חצילים ורדיפיין מיט ועוד ועוד יספקו את תאבונכם נטול האשמה. קינג ג'ורג' 32 תל אביב
גודנס. (צילום: אסף קרלה)
7. אנסטסיה
אנסטסיה שבפרישמן היא הרבה מעבר לבית קפה טבעוני. מדובר בבית אוכל של ממש, שמפר את כל הסטיגמה על אוכל טבעוני ומראה שאם עושים אותו טוב ונכון, מדובר באוכל מצוין שלא מרגישים שחסר בו ולו דבר. לא בכדי סלט אטריות הסובה והכרובית שלהם כבר הפך אייקוני, יחד עם השקשוקה שמוגשת עם כדורי פולנטה נימוחים, השווארמה בול שמבוססת על סייטן איכותי, קציצות הקארי ועוד רבים וטובים. מעבר להכל מדובר באוכל מושקע מאוד, בריא וכזה שמבוסס על מיטב חומרי הגלם – וזה מורגש בביס, אין מה לומר. פרישמן 54 תל אביב
אנסטסיה. (צילום: מתוך עמוד האינסטגרם @anastsiatlv)
8. החתול הירוק
פיצריית החתול הירוק נפתחה לפני יותר מעשור בימים בהם גבינת קשיו היתה ביטוי שרק הנרקומנים זעקו ברחוב. אבל הנה נולד החתול הירוק, שלימד אותנו שהדבר לא רק אפשרי, הוא גם טעים בהחלט. החתול ידועים בעיקר בזכות המתכון המיוחד שלהם לשכבת הגבינה, אותו הם מרכיבים באמצעות שילוב של ממרח קשיו ומוצרלה סויה, מה שזיכה אותם באהבת נצח של הסצנה הטבעונית. הפיצה עצמה מבוססת על בצק דק, נאפית בתנור אבן ולגמרי טעימה לאללה גם עבור אוכלי כל. התוספות האפשריות של ארטישוק, פפרוני טבעוני, טונה טבעונית, פרמז'ן שקדים ורוקט רק מוסיפות עוד יוקרה למוסד הטבעוני הזה. לבונטין 7 תל אביב
החתול הירוק (צילום: רועי שפרניק)
9. ריינבו
דיינר טבעוני כהלכתו שידוע לטבעונים כמוסד זלילה מושחת ומהנה. תמצאו בו המבורגר פורטובלו, ביונד מיט, רידיפיין וכן את הסנסשיונאל בורגר. מדובר במגוון קציצות שמנסות לדמות את הנגיסה בבשר בקר עסיסי, או לפחות לייצר נגיסה מענגת לא פחות. דומה או לא, על זה אפשר להתווכח, אך לא נתווכח על הטעם הנהדר ואווירת המקום שמספקים חוויית בורגר מצוינת. נציין לטובה גם את הלחמנייה הנימוחה, שמהווה בסיס מעולה לקציצה. נראה שבקצב הזה אנחנו לא רחוקים מהיום שבו הבורגר הטבעוני ינצח. אבן גבירול 88
ריינבו בורגר. (צילום: מתוך עמוד האינסטגרם @rainbow.burger.tlv)
10. אלפקה בר
זו אמנם לא מסעדה, אבל בבר הטבעוני הזה תמצאו לא מעט אוכל טבעוני, בעיקר באווירת אוכל ברים, וקלאסיקות שטבעוני העיר כבר מכירים ומוקירים. מעבר לזה שכמובן שכל הקוקטיילים טבעוניים, תמצאו שם אוכל פאבים קלאסי וסופג הנגאובר כמו שאנחנו אוהבים – טבעות בצל, צ'יפס, פרחי כרובית מטוגנים בשמן עמוק, שניצל טופו פריך ומטוגן בחלה אוורירית, בורגר ביונד, ראפ מקסיקני, סלט קיסר או סנדביצ'ים דשנים ועבותים עם רדיפיין מיט ושלל תוספות טעימות ומושחתות. שותים בלב שקט. פלורנטין 40 תל אביב
אלפקה (צילום: מתוך עמוד האינסטגרם @alpaca.tlv)
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
סדנאות צחוק בדירות בפלורנטין, מעגלי שירה מקודשת בכיכר הבימה ופקקים בדרך למידברן: אחרי תנומה של 20 שנה אי־שם בתחום השיפוט של המועצה המקומית פרדס חנה, ההיפים חוזרים למיינסטרים הישראלי. הפעם, הם מצהירים, לא תצליחו לקנות אותם בשאכטות. מסע רוחני עם תדר בבילוני
בעיצומו של חג הפסח האחרון קהילת ההיפים הישראלית קיימה מפגש חירום, כאילו היא נקלעה למשבר עכשיו ולא ב־1970. כאלף היפים מרחבי הארץ כיתתו את רגליהם ליער מגידו כדי לדון בסוגיות הבוערות שעל סדר היום: החלפת מידע וטכנולוגיה, יצירת שיתופי פעולה חדשים וקבלת החלטות שיעוררו את הקהילה מהניוון הבורגני ששקעה בו. במניפסט חוצב הלהבות שפורסם בעמוד האירוע בפייסבוק נכתב: "בימינו ההיפים לא מתים, הם רק מתפוגגים לתוך המיינסטרים והופכים לאנשים רגילים שהיו להם פעם חלומות. כל כך ידוע שלמילה 'היפי' יש קונוטציה שלילית שאפילו חבר'ה עם ראסטות שמנגנים בדיג'ירידו במעגלי שירה מתרעמים כשקוראים להם היפים. ובכל זאת אנחנו היפים כי אנחנו מחפשים אלטרנטיבה. אלטרנטיבה לבית במיליון ש"ח, למערכת החינוך הקורסת, למכונית עם 80 אחוז מסים, לחיים של שעבוד".
ממידברן תבוא הבשורה (צילום: יונתן גורפינקל)
מובן כי מדובר בצומת דרכים עבור קהילת ההיפים בישראל, שהייאוש שלה לשקם את תהילת העבר שלה מזכיר כוכב דועך בפתח וילת ריאליטי. בראשית שנות ה־90, עם פריחתה של תרבות הניו אייג' בארץ, הייתה ההיפיות מותג נחשק: השינקינאים פלרטטו עמה בלי להפעיל מידה של ביקורת עצמית, ואפילו תרבותם המפוקפקת של בוגרי הודו זכתה למקום מכובד בפריים טיים, בדמותו של רפיק ידידיה (לשעבר תמיר קמחי) – כוכב הטלוויזיה שגילה את האור. אבל היחס בין שני המונחים האלו, היפיות וניו אייג', מורכב משנראה לעין הבורגנית.
"הניו אייג' לא היה מצליח אלמלא התנועה ההיפית של הסיקסטיז, אבל הוא עצמו לא היפי בכלל", מסביר ידידיה, היום בן 48. "הניו אייג' היא תנועה דתית חומרנית וקפיטליסטית. הדבר היחיד שקושר אותה להיפיות היא שתיהן מאמינות באינדיבידואליזם. בניו אייג' אין אלוהים, זו דת אישית, וגם התנועה ההיפית מאמינה שהאדם צריך לקחת אחריות על עצמו ולצאת מהקולקטיב שהופך אותו למולקולה. בשתיהן הבסיס של הגאולה העצמית הוא לא לחכות למישהו שיבוא מבחוץ ויציל אותך. אתה זה שצריך לצאת מהמערכת".
"לו היה 'מדד מניות הרוח', היית רואה שמאז שנות ה־90 השווי עלה ב־300 או ב־400 אחוז", הוא ממשיך. "אנשים צורכים היום הרבה יותר יוגה, סדנאות ופסטיבלים. הטרנד הנוכחי הוא תזונה, והכסף הולך על צומות, אצות ותוספי תזונה. התרבות הרוחנית התרחבה, אבל הכל שם מסחרי מאוד".
בינתיים, במחתרת, ההיפים הרדיקליים, כפי שמעיד המניפסט של הכנס הענקי, מנסים להבין לאן מועדות פניהם. בניגוד לאבותיהם הרוחניים בארצות הברית, הם לא מעולם לא הובילו מהפכה תרבותית שהמריאה בגדול ונכשלה בענק, ולפיכך מעולם לא נדרשו להתפכח ממנה ולהתבגר. ההיפים הישראלים מהלכים בינינו בחליפות היי־טק שאותן יפשטו עם רדת הערב כדי לקפץ מסביב למעגל שירה; אחרים מעבירים סדנאות צחוק בדרום תל אביב, בעוד הנאמנים לטבע נודדים על ריקשה סולרית בין יישובי עמק יזרעאל. יש כאלה שמקיאים את נשמתם בטקסי איואסקה וסוגדים לשמאנים בעלי כישורי תקשור מוטלים בספק. בשבועות האחרונים, כחלק ממסע רוחני שאליו נשלחתי, פגשתי נציגים חדורי מוטיביציה מכל המחנות. הפעם, הם מצהירים, לא תצליחו לקנות אותם בשאכטות. לפחות לא את רובם.
תחנה ראשונה: כנס היפים ענקי, יער מגידו
מה עושים כאן: מעשנים, מנגנים וחולמים התדר:בבילוני
בניגוד לכל הציפיות, קבלת הפנים בכנס ההיפים הייתה צוננת. "יש כאן תדר בבילוני", הכריזה בפני אישה מבוגרת המכנה עצמה "אלווה", תוך שהיא מטפטפת על לשונה שמן קנאביס שרקחה בעצמה. "תדר בבילוני", כפי שהתברר בהמשך הכנס, הוא המקבילה ההיפית ל"ווייב סחי". השוליים המשיחיים בקהילה ההיפית מאמינים כי יבוא יום שבו בבילון (משהו בין מטאפורה לאתיקת הקניין הפרטי המשסה אותנו זה בזה ובין גרסה היפית לתיאוריות קונספירציה על האילומינטי וסדר העולם החדש) תיפול, ובמעין ריאקציה נשקם את הקשר הבלתי אמצעי עם הטבע ונכלה את כל זמננו במעגלי שירה מקודשת. בחלוף כמה דקות הבנתי כי גלי התדר הבבילוני שודרו מתוך שקית הדוריטוס שלי, שסימנה באותו הקשר השחתה מוסרית טהורה. "אני לא נוגעת בחרא הזה", פסלה ההיפית האצילה את החטיף ונעלמה.
הכנס הורכב מתת מחנות ("קֶאמְפִים" בלשון אנשי הברנינג מן והמידברן, להלן "בֶרְנֶרִים") שמנו כעשרה אוהלים כל אחד: קאמפ לאנשי מרכז פלא, קאמפ לחבורת בית הפיות, קאמפ החלומות בהובלת בחורה פעלתנית בשם סתיה ליאור וקמפ הצ'אי שופ שהתארגן סביב הקרוואן של באבא גל הפרקטל – היפי אדוק הנודד ברחבי הארץ. האוכלוסייה נעה בין פלופים גמורים ("אני מואר! אתם לא מוארים!", צרח צעיר מזוקן לכיוון השמש בשעות הבוקר), דרך דאחקיונרים למיניהם (ספוטד: החלילן המקפץ על עמודים מכיכר מגן דוד) ועד חובבי קמפינג שקפצו רק כדי להגיד שלום.
עד שבבילון תיפול. בית הפיות (צילום: נמרוד סונדרס)
היה זה מפגש חירום נינוח. נדמה היה שברירת המחדל ההיפית לניצול הזמן היא ג'אמים במעגל, ואחת לשעה מישהו מהנוכחים מכריז על הקמת סדנה חדשה בהנחייתו. עבור היפים רבים סדנאות רוחניות הן הדרך היחידה לשרוד בתוך העולם הבבילוני (שבו, כידוע, חייבים לעבוד מפעם לפעם כדי להתפרנס), וכנס ההיפים שימש עבורם הזדמנות לנסות את החומרים החדשים על קהל אוהד. בתמימותי נעניתי להצעה להשתתף בסדנת החלומות של סתיה, שהתקיימה בשעת לילה מאוחרת מסביב לעץ תותים. סתיה – דמות קשה לעיכול אפילו במונחי הכנס – ביקשה מאיתנו להדביק את הגב לעץ ולעצום עיניים. לאחר מכן פנתה למחוזות הבנאליים של הדמיון המודרך, שהופרעו באופן תדיר על ידי הנחירות השורקות של יושבי האוהלים שסביבנו. סדנת החלומות שלהם הייתה מוצלחת בהרבה.
האכזבה מההיצע הרוחני של הכנס הובילה אותי לגל הפרקטל (40), הדמות הססגונית ביותר בקאמפ הצ'אי שופ והאנטיתזה למסחרת הסדנאות, שגזר על עצמו חיים על ריקשה המונעת מאנרגיה סולרית. באבא גל הקים לאחרונה את קבוצת הפייסבוקנקודות ידידותיות/נקודות חמות– הפרויקט היחיד שגובש בכנס ואשכרה יצא לפועל. כפי שמרמז שמה, הנוודים החברים בקבוצה מעדכנים זה את זה במציאת נקודות ידידותיות (כל שטח מוצל שבו נוח להתמקם עם קרון או אוהל) ונקודות חמות (נקודה ידידותית מאוישת שמזמינה אליה חברים חדשים), כדי להקל על הנדודים בישראל. באבא גל ושותפיו מגשימים את החזון ההיפי באמצעות הנדודים, מתוך הבנה שסופו של כל אזור אוטונומי להיבלע על ידי השיטה. חייו מתנהלים ככנס היפים שאין לו סוף.
"אני מרגיש שיש כאן ניסיון ליצירת כוח פוליטי שיוכל להביא למהפכה", הוא ממשיך. "חוד החנית של המאבק צריך להיות בשכר הדירה – זה מה שהופך אותנו לעבדים. הזין הזה תוקע אותנו מלעשות שינויים בחיים שלנו, ואני לא רואה איך אפשר לפתור את זה ברמה המדינית. אין לנו מה לסמוך על השיטה. הפתרון שלנו הוא לא לעשות עוד כסף, אלא לחיות מפחות".
חשוב לך שיקראו לכם היפים. למה?
"תראה כמה זה עבד לשיטה, שהיפים הפכה להיות מילת גנאי. אולי כי מקנאים בנו על זה שאנחנו לא עובדים ומעשנים ג'וינטים כל היום. כולם היו רוצים לא לעבוד, אבל קשה להם להתנתק מהחינוך הנוקשה שהם קיבלו. בשבילי היפים זו תנועת התנגדות של כל מי שמחפש אלטרנטיבה – טבעונים, סטלנים, אנרכיסטים – כולנו היפים". פאנקיסטים, אגב, היו דופקים לו מכות על המשפט הזה.
יצליחו לעורר מהפכה? בית הפיות (צילום: נמרוד סונדרס)
תחנה שנייה: פלא – מרחב של אהבה
ריב"ל 25, תל אביב מה עושים כאן: סדנאות, מעגלי שירה התדר:ניו אייג'י
החיים בטבע אינם מתאימים לכל אחד, אך אין זה אומר שאי אפשר גם לגור בלב תל אביב, גם לעבוד במשרה מלאה וגם להקדיש כמה מערבי השבוע לסדנאות רוחניות מעצימות. זוהי האג'נדה של מרכז פלא, השוכן במתחם יד חרוצים. המרכז רשום כעמותה ומתקיים בעיקר מתרומות. בכל ערב הוא מארח סדנה חינמית לכאורה (המונח "תרומה מומלצת" מקביל כאן לדמי כניסה, ואילו "תיבת שפע" הוא שם דרמטי לקופה) ומסייע בהפקת אירועים בעלי אוריינטציה היפית כגון מעגלי שירה מקודשת בעיר.
"זה לא עסק רגיל עם משכורות ותשלומים", אומרת מנהלת המקום, מיתר סעדה (26). "המרחב מובל על ידי מתנדבים שרוצים להוציא את האור החוצה, בתקווה שיהיו מספיק מהם כדי שאף אחד לא יצטרך להשקיע כאן זמן של משרה מלאה. האג'נדה היא לפעול מתוך אהבה, להבין שהרוח לא תלויה בחומר. אנחנו עושים פה סדנאות, הרצאות, קבלות שבת ומסיבה אחת גדולה בחודש".
אם כבר הזכרת קבלות שבת, יש תחושה שההיפים בישראל מחוברים מאוד ליהדות, כנראה בגלל בתי החב"ד בהודו.
״יכול להיות. אנחנו באופן ספציפי מאמינים ברוח, ומהבחינה הזאת מחוברים גם ליהדות. אנחנו לא משתייכים לדת זו או אחרת, אבל כן מציינים פה חגים בצורות מגוונות. יש כמיהה למשהו רוחני שגדול מאיתנו".
במובנים מסוימים משמש פלא כשבט צופים למבוגרים. המאמץ המגוחך להימנע מלקרוא לכסף בשמו אינו העיקר כאן, אלא עשרות המתנדבים המנהלים בו חיי קהילה במרכזה של עיר מנוכרת כתל אביב. ביום שבו ביקרתי במרכז השתתפתי עם כמה מהם בסדנת הצחוק של ליאור בורלא, שגם הוא, איך לא, מגדיר עצמו כמטפל (השיטה: "נשימה מעגלית"). הסדנה הורכבה מאסופה מקורית של משחקים מטופשים ודגלה בשיטת "תזייפו עד שזה עובד". להביט על אנשים זרים משתטים זה לא מצחיק בהכרח, אך לחזות באישה זרה נאבקת בפרץ צחוק בלתי נשלט, עשר דקות לפני שהסדנה החלה באופן רשמי, זה מצחיק – ואולי אפילו שווה את סך התרומה המומלצת, שעמדה באותו ערב על 50 ש"ח של שפע טהור.
תזייפו עד שזה עובד. סדנת הצחוק של ליאור בורלא (צילום: יולי גורודינסקי)
תחנה שלישית: בית פיות
בן עטר 31 תל אביב מה עושים כאן: סדנאות, ג'אמים התדר:קומונרי
בעין בבילונית בלתי מזוינת בית פיות השוכן בדרום תל אביב מצטייר כגרסה חיוורת ומתוקצבת פחות של מרכז פלא, אך דווקא בה אפשר למצוא את אותו עוקץ אקטיביסטי היוצק תוכן ממשי בקלישאות החבוטות לעייפה. הבית הוא מפעל חייה של בחורה המוכרת בכינוי ג'ינג' (30): מדובר בדירה מרווחת שבה היא מתגוררת עם שתי שותפות לדרך, וכך לצד סדנאות וג'אמים המתארחים במקום מתהווה גם קומונה בעלת אחריות משותפת ("אנחנו מקבלים כל אחד כאורח, אבל מי שרוצה להיות חלק מאיתנו יודע שהוא צריך לתרום"). בג'אם סשן השבועי המתארגן בחצר הסמוכה ג'ינג' מקבלת אותי בפנים מצוירות וחיבוק ממושך ("בוא תגיד שלום כמו היפים"), אך כשאני מדבר איתה על כל מה שלמדתי עד כה על בבילון המסואבת, האויבת האימתנית של שנינו, היא צוחקת לי בפנים.
"בית פיות התחיל מתיאוריה שהייתה לי, שאם אעשה כל שבוע ג'אם, אביא אליו פרחים ואדאג לאוכל חם – תתהווה סביבי קבוצה והחיים שלי יהיו טובים יותר", היא אומרת. "לאנשים כאן יש רצון לבסס רשת שדרכה נוכל לספק את כל הצרכים שלנו בצורה אלטרנטיבית. זה מתחיל מדברים בסיסיים כמו גידול מזון ודיור אלטרנטיבי ומגיע עד חינוך ובריאות. המטרה היא להשתחרר מהעבדות המנטלית שהכסף משעבד אותנו אליה, וגם מהרעיון המפגר הזה של מדינות לאום".
גם אתם רשומים כעמותה, ובכך נדרשים בעצם לשתף פעולה עם הממסד. ״שיתוף פעולה עם הממסד יכול להיות משהו שאנחנו אפילו מעוניינים בו. אנחנו מנסים לבנות משהו, לא להרוס. אנחנו משתמשים במה שאנחנו יכולים ולפעמים גם בממסד. אני לא עסוקה בלהיות היפית, זה לא אישיו ואין לי עניין בהגדרות. כדי להשיג חירות אמיתית אני צריכה להיות חופשייה גם מזהויות".
תחנה רביעית: מעגל שירה מקודשת
רחבת הבימה, תל אביב מה עושים כאן: שרים אל תוך הלילה התדר:רגשני
אט אט מתגלה לי כמה עמוקה חיבתם של היפים לצורות ישיבה מעגליות. "מעגל הוא מבנה מכיל", מסביר לי דן מרדכי (36), הייטקיסט במקצועו, ומייסד פרויקט השירה המקודשת "Unite In Babylon" עם יפעת אשכנזי. "אתה יכול לראות את המוזיקאים. כולם שרים יחד, אין היררכיה בינם לבינך. כל אחד מביע כוונה והאנרגיה שנבנית הולכת למרכז המעגל. זה נראה לי טבעי, הרי הכל התחיל מלשבת מסביב לאש המדורה".
הבימה מכילה הכל. מעגל שירה (צילום: אורן זיו)
אחת לכמה שבועות מרדכי ושותפיו משתלטים על רחבת הבימה ומחללים אותה בנגינות ומילות תפילה. השהייה בטבע לא מספיקה להם. "אנחנו רוצים להביא ללב העיר את המרחב הזה שבו אנשים יכולים להרגיש שהם חופשיים, גם אם הם רק סופגים את האוויר", אומר מרדכי. "המרחב הזה ממש מאפשר ריפוי. אנשים מכל הסוגים נתקלים בנו ומצטרפים, ופתאום אתה רואה שחלקם מתחילים לבכות, חלקם לצחוק. קשת הרגשות רחבה מאוד. החוויה הזאת מרגשת אותם, ואחר כך הם מחפשים מעגלים קטנים יותר ושואפים לשלב את זה בחיי היומיום במקום יציאה של שישי בערב. במקום לבלות בבר אפשר גם לשיר ולעבור איזה מסע, תהליך התעמקות".
למה השירה הזאת מקודשת?
"לדעתי צריך להפריד את המושג 'דתי' מהמושג 'מקודשת'. זה שאתה דתי זה לא אומר בהכרח שאתה רוחני ולהפך. המושג 'מקודשת' מתקשר לאנרגיות שמופקות במהלך השירה במעגל. כולנו מתחברים אחד לשני. בבל מסמנת את הנפרדות בינינו, ואנחנו רוצים לחזור לתודעה של אחדות. אנחנו לא באים בהתנשאות ואומרים שאנחנו מוארים, אלא פשוט יושבים ושרים שירים שכל אחד יכול להתחבר אליהם ולהצטרף".
זה לא סותר את העבודה המשעבדת שלך בהיי־טק?
"יש אנשים שהופכים את אורח החיים הטיפולי זו העבודה שלהם. זה משתלב טוב. אבל אני פשוט אוהב מאוד את מה שאני עושה. אני ממש לא צריך לוותר על שום דבר כי אני כבר שם, אני חי את החיים שאני רוצה לחיות. מבחינתי מה שאני עושה זה אמנות".
הפרדה בין דת לקודש. מעגל שירה (צילום: אורן זיו)
תחנה חמישית ואחרונה: פסטיבל מידברן
רמת נגב מה עושים כאן: מתרגלים חיים בקהילה שיתופית התדר:חתרני
חלקים גדולים מקהילת ההיפים הישראלית מתנקזים מדי שנה לשני פסטיבלים מרכזיים הנשענים על דגמים בינלאומיים – ריינבואו ומידברן. הראשון מיועד לגרעין הקשה. הוא אורך כחודש ומהותו היא החיים המשותפים בחיק הטבע – בלי סמים ואלכוהול וללא חלוקה לקאמפים שבטיים. השני – המתקיים החל מסוף השבוע הנוכחי במשך חמישה ימים – משמש כמעין אינדינגב עם טוויסט חברתי, ולפיכך חוגג תלבושות אקסצנטריות ומיצבים אמנותיים. מדובר בעיר זמנית המוקמת במדבר ופועלת על פי עקרונות של נתינה וא־מסחריות (לא תמצאו שם דוכן אחד המוכר את מרכולתו בכסף) וקבלת האחר ללא תנאים מקדימים. ג'ינג' מבית הפיות, לשם ההשוואה, היא ברנרית מושבעת; אנשי השירה המקודשת הם ריינבואיסטים ברובם, ואילו באבא גל ככל הנראה בז לשני המחנות.
"לפי כמות הפרופילים שנפתחים במערכת שלנו, אנחנו מעריכים שהביקוש לכרטיסים עלה ב־30 אחוז ביחס לשנה שעברה", אומר ניר אדן (40), מנכ"ל עמותת מידברן. "המידברן הוא האירוע השלישי בגודלו בעולם הברנינג מן. מצד אחד זה נהדר שהעקרונות שלנו חודרים סוף סוף לתודעה. מצד שני זה מאתגר. הפרויקט הזה הוא משהו שחייבים לבוא אליו בתור משתתפים ולא בתור צרכנים, והאדם הממוצע רגיל להיחשף לדברים ממקום של צרכן".
להיחשף כמשתתף ולא כצרכן. מידברן 2015 (צילום: יונתן גורפינקל)
אתם נדרשים להגמיש מעט את האידיאולוגיה בשביל להכיל את הקהלים החדשים?
"העקרונות הם אמורפיים. אם תשאל עשרה אנשים מתוך הקהילה על עשרת העקרונות תקבל 15 תשובות שונות. תפקידם לעורר השראה במחשבות של מי שמשתתף באירוע. במדינת ישראל, שאני מגדיר אותה כשמרנית יחסית, הקושי העיקרי שאנחנו נתקלים בו הוא מול הרשויות ולא מול החברה. היום אנחנו נמצאים במערכת יחסים אחרת לגמרי עם הרשויות, שבפסטיבל הראשון שקיימנו פה לפני שלוש שנים גירדו את האף ולא הבינו מי אנחנו ומה אנחנו עושים. בכל פרויקט יש מקפידים יותר ומקפידים פחות. כולם מוזמנים להשתתף, ואין אף אחד שישים עליך מד ההקפדה".
"המידברן הוא פסטיבל שהופך את כל המבנה הקלאסי של נותני שירותים וספקים", מוסיף ידידיה. "יש כאן שבירה של מטריקס הניו אייג'. בפסטיבל רגיל יש מנחים ומארגן שלוקח כסף על הכרטיס ומספק לך אוכל וסדנאות. במידברן לוקחים כסף על ההקמה ועל התשתיות, אבל בפנים כל הספקים הם הלקוחות. יש בזה משהו שיתופי מאוד, ברוח הכלכלה החדשה של הברטרים".
מפיקי המידברן מסרבים להגדיר עצמם כהיפים, אך הפופולריות הגוברת של האירוע היא אולי זריקת העידוד שקהילת ההיפים הישראלית חיכתה לה. המידברן הוא הרי חממה שבה נטיות שיתופיות הטבועות ממילא בגנטיקה הישראלית (קפה שחור במילואים, מחנות קיץ בצופים) עוברות טרנספורמציה פוליטית ונוגעות לעיתים במהפכנות. זוהי מומחיותו של ההיפי הישראלי: היכולת לקפוץ מיחידה קרבית לקטיף ג'אראס בהודו, או לנצל את ימי החופש ממשרה בכירה בהיי־טק לטובת מגורים בעיר שיתופית במדבר. התנועה המקומית מבטיחה לעצמה אריכות ימים, שלא כדרכן של תנועות המבדלות עצמן באופן רדיקלי מהמיינסטרים ונדרשות להתפכח במרוצת השנים. מובן שכך היא גם מוותרת מראש על הכוח להוביל לשינוי מהותי.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
