• Facebook
• Twitter
• Email

כדי להבין מה עובר על תינוק בג'ט לג צריך קודם להבין את התהליכים הפיזיולוגיים שעוברים עליו. כיצורים חיים יש לנו שתי מערכות הורמונליות עצביות בגוף שמאזנות זו את זו. רופאים מכנים מערכות אלו "גז" ו"ברקס".

המערכת הסימפטתית (גז): אחראית על מנגנון ההישרדות שלנו. היא מופעלת במצבי לחץ, כשחל שינוי כלשהו בסביבה שלנו או כשיש גירויים רבים, אקשן, פחד ועוד. במערכת זו מופרש הורמון האדרנלין. המערכת הפרהסימפטתית (ברקס): אחראית על השינה, העיכול, הסוגרים, לידה, הנקה, מערכת החיסון, הרבייה וכו'. מערכת זו מופעלת במצבי רוגע, שלווה ונינוחות.

בזמן שהות בחו"ל בכלל ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בהפרשי זמן, המערכת הסימפטתית עובדת שעות נוספות. כלומר התינוק שלנו נמצא במצב "גז" קבוע ואנחנו צריכים למצוא דרך להעביר אותו ל"ברקס". זכרו כי ג'ט לג לא פוגע רק במערכת השינה, אלא גם במערכת האוכל הקשורה אליה.

חלומות פז

עבור טיסות ליעדים מרוחקים כגון ארצות הברית או תאילנד, מומלץ להזמין לשעות הערב המוקדמות (16:00־17:00) כך שלתינוק יהיה זמן להתכונן לשינה בטיסה ולהירדם בצורה נינוחה ללא הפרעות או קטיעה של מחזור השינה.

טקס שינה

בזמן השהות בחו"ל נסו להתמיד על "טקס שינה" רגיל: התמידו בטקסים שהילד רגיל אליהם. תינוקות הם יצורים של הרגלים. טקס שינה קבוע יכול להכניס אותם למצב מנומנם. לדוגמה: השכיבו את הילד לישון בשעה שהוא רגיל, קלחו אותו לפני המקלחת, הביאו לו בקבוק, הקריאו סיפור או כל דבר אחר שעבד בארץ. כנ"ל לגבי שנת צהריים ובוקר.

יקיצה טבעית

כדאי לסנכרן את התינוק עם המקום החדש. חשוב לשמור על תנאים המדמים את השעה ביום שאליה אנחנו רוצים לסנכרן. לדוגמה: בזריחה נחשיך את החדר עד השעה שבה נרצה שהתינוק יתעורר, בערב נשמור על תאורה מלאכותית עד שנרצה שהתינוק ילך לישון. זכרו: תינוק שמתעורר מוקדם ירצה ללכת לישון מוקדם.

הכי קרוב לאמא

אם התינוק מתקשה להירדם במהלך היום בזמן השהות בחו"ל או בטיסה היעזרו במנשא. הקרבה לאימא או לאבא מפעילה את המערכת המערכת הפרהסימפטתית. הילד מרגיש ניחוח ומוגן וקל לו יותר להירדם.

ריח מוכר

קחו איתכם חפצים מוכרים בעלי "ריח של בית", לדוגמה סדין, שמיכה או בובה אהובה. הריח המוכר יכול לעזור לילד להירדם יותר בקלות לשנת לילה או לשנת צהריים. כמו כן העדיפו לקחת את העגלה שלכם, התינוק רגיל אליה ויירדם בה בקלות.

שנת ישרים

אף שמדובר בטיול, נסו ליצור "סביבת שינה" לקראת ההשכבה. הורידו הילוך, השתדלו לחזור למקום שבו אתם לנים וליצור סביבה רגועה ונעימה עד כמה שניתן.

זמנים

בגלל הפרשי השעות, פעמים רבות התינוק לא יהיה רעב ביום, אך יהיה מאוד רעב בלילה. נסו לשמור על זמני האכלה קבועים בהתאם למה שהיה בארץ. שמירה על סדר הארוחות יכולה לעזור בסנכרון של התינוק לזמן החדש. פעמים רבות התינוק שלכם יעזור ויסמן לכם כי הוא רעב. היו קשובים לסימנים האלה: ריור מוגבר, הכנסת ידיים לפה, חוסר נחת באגן וברגליים, חוסר שקט כללי. דאגו שהתינוק יאכל ארוחה טובה ומזינה באמצע היום ונסו להימנע מארוחת לילה.

על בטן מלאה

כדי לעזור לתינוק להירדם, דאגו שארוחת הערב תכיל חומצה אמינית מסוג טריפטופן. חומצה זו משמשת בסיס ליצירת אחד מהורמוני השינה החשובים מלטונין. חומצה זו תוכלו למצוא בשיבולת שועל, ביצים, גבינות ועוד. ארוחת ערב טובה יכולה לעזור בהשגת שנת לילה רציפה ואיכותית.

תנו לילד נשנוש

אל תשכחו כי לגוף לוקח זמן להתרגל להפרשי השעות ומאוד יכול להיות שתינוק או ילדים שישנים לילה שלם יתעוררו רעבים באמצע הלילה. מומלץ לתת לתינוק בקבוק, לילד קצת יותר גדול ניתן לתת ארוחה קלה דוגמת פרי, מעדן חלב וכדומה כדי שיוכל לחזור לישון בקלות.

השיבה הביתה

עם החזרה לארץ נסו כמה שיותר מהר לסנכרן את התינוק עם השעון הישראלי. בבוקר העירו את הילד עם הזריחה. בניגוד להנחה הרווחת ש"לא מעירים תינוק ישן", הוציאו אותו מהמיטה בעדינות וחשפו אותו לאור השמש. חשיפה לאור השמש מאפסת את הורמוני השינה ועוזרת לתינוק להסתנכרן עם השעון של כדור הארץ. באמצעות שיטה זו תחסכו לעצמכם סחבת של שבועות עם הג'ט לג.

• תינוק
• טיסה
• עזרה
• ג'ט לג
• עם הילדים
• הורות

• Facebook
• Twitter
• Email

תמיד התייחסתם לחתול שלכם כאילו היה התינוק שלכם. כזה הוא, הוא הבייבי שלכם. אלא שכעת, היקום עתיד לקרוס לתוך עצמו – ותינוק חדש עומד להגיע הביתה. תינוק אמתי. כזה שיוצא מהבטן של האמא ובוכה לבקבוק בלילות. מה עושים? איך עוזרים לחתול להסתגל לסיטואציה מבלי להילחץ וחלילה לפגוע בתינוק, אפילו בלי כוונה?

ראשית כל, וחשוב מאד – כפי שתינוק לא זורקים לרחוב, גם כלפי החתול עליכם לגלות אחריות. לא משליכים חיה שרגילה לבית אל הרחוב בלי לנסות להרגיל אותה למצב המשתנה. חתולים לא נוטים לחפש אויבים מרים, ואם תרגילו אותם באופן מבוקר ונעים לסיטואציה, תוך זמן מה, הם ילמדו להתמודד עם השינויים שחלו במבנה המשפחתי. חתול שרגיל לבית לא ישרוד ברחוב – שגם חתול שנולד בו חי כשנתיים בממוצע. זכרו כי מחקרים רבים קבעו שילדים שגדלו עם בעלי חיים בבית הם בריאים יותר, חברותיים יותר, ובעלי הערכה עצמית גבוהה יותר מילדים שגדלו בבית ללא חיות מחמד.

אז הגעתם עם התינוק הביתה. מזל טוב! מה עכשיו? כפי שהכנתם את כל הבית לבוא החבר החדש, הכינו גם את החתול. תנו לו להתרגל בהדרגתיות לחפצים החדשים, להריח אותם ולבחון אותם. הפכו אותו לשותף בחגיגה, והשתדלו לא להעמיס עליו את כל השינויים בבת-אחת. מומלץ להעניק לחתול חטיפים או לפנק אותו בכל מפגש כזה עם חפצים ועם ריחות, כדי לקשור אותם לתחושה חיובית ונעימה.

כאשר התינוק מגיע, מומלץ לא לסגור את החתול בחדר אחר – זה עשוי ליצור אצלו תחושת לחץ וקישור שלילי לסיטואציה. הניחו לו לרחרח סביב, ואל תילחצו אם ירתע מהבכי של התינוק או מיתר השינויים – הוא יתרגל. שתפו את החתול במשחקים, ואל תתגרמו לו להרגיש שהתינוק גוזל ממנו את כל תשומת הלב. כך ילמד להבין שהיצור החדש במשפחה הוא פרטנר, לא אויב. במשחקים המשותפים, למדו את התינוק לגעת בחתול בעדינות, ולא למשוך או להכות. חשוב לא לצעוק ולא לייצר אווירת לחץ. הפרידו את המגע הפיזי ביניהם אם מתפתח לכיוון הזה – ונסו להנחות את התינוק להתייחס לחתול בצורה נכונה שנעימה לו. במידה והחתול נרתע מהתינוק ולא מוכן להתקרב אליו – אל תכפו מגע. הניחו לו להפרד מהחששות ולהבין מה קורה בקצב שלו.

היגיינה – חתולים לא מעבירים מחלות שלא מועברות דרך אמצעים אחרים (ירקות ופירות שלא נשטפו, למשל). כן מומלץ לרחוץ ידיים אחרי שמנקים את ארגז החול, וליתר בטחון, גם אחרי ליטוף של החתול. חשוב לדאוג שהחתול בריא – לשים אמפולה נגד פרעושים ושאר טפילים, לתת כדור מונע תולעים, לחסן, ולדאוג לנקיונו. מוטב לא להשאיר את החתול והתינוק לבד ללא השגחה – פקחו עליהם עד שהתינוק יהיה בוגר יותר ותדעו שהוא יכול להתמודד עם החתול בכוחות עצמו. במידה והחלטתם שדלת החדר של התינוק תהיה סגורה בפני החתול בלילה, התקינו דלת מרשת, שתאפשר לכם לשמוע את התינוק.

[tobutton text="%22%u05DC%u05E7%u05D1%u05DC%u05EA%20%u05D4%u05D8%u05D1%u05D4%20%u05DC%u05D7%u05D9%u05D4%20%u05E9%u05DC%u05DB%u05DD%20%22" link="%22https%3A//segmanta.com/s/517/%3Fr%3Dta%22" theme="red1" target="_blank" track="true" ]

[tobutton text="%22%u05DC%u05DB%u05DC%20%u05D4%u05DB%u05EA%u05D1%u05D5%u05EA%20-%20%u05D4%u05D7%u05EA%u05D5%u05DC%20%u05D5%u05D4%u05DB%u05DC%u05D1%22" link="%22http%3A//timeout.co.il/%25D7%2594%25D7%2597%25D7%25AA%25D7%2595%25D7%259C-%25D7%2595%25D7%2594%25D7%259B%25D7%259C%25D7%2591/page/1%22" theme="blue1" target="_blank" track="true" ]

• תינוק
• חתולים
• החתול והכלב
• בעלי חיים

• Facebook
• Twitter
• Email

ישבתי עם חברים באיזה בר וניגש אליי איש נחמד שלא הכרתי קודם לכן. הוא בתחילת שנות ה־60 לחייו עם שיער ארוך ומשקפיים. קוראים לו גדעון והוא דומה שתי טיפות מים לשחקן הבריטי ביל ניי שכיכב ב״שודדי הקאריבים״ וב״מת על המתים״. ״אני קורא אותך כבר שנים, אני מת על הטור שלך״, אמר לי גדעון, ״אבל אתה חייב להפסיק לכתוב על התינוק שנולד לך״. ״סליחה?״, אמרתי לו, ״למה שאפסיק לכתוב עליו?״. ״עזוב״, המשיך גדעון, ״אתה יודע למה אני מתכוון. פשוט תפסיק לכתוב עליו״. ״לא גדעון, אני לא מבין. למה לעזאזל אתה מתכוון?״, עניתי לגדעון תוך כדי שאני לוקח שלוק מכוסית של ברבן ומטיח אותה על השולחן כמו שקאובואים עושים במערבונים, כדי שיבין שאני עצבני כמו שקלינט איסטווד עצבני כשמישהו מעצבן אותו. הבנתי טוב מאוד למה הוא התכוון אבל רציתי שיגיד לי את זה בפרצוף. נראה אם יש לו אומץ. קאם און, שואו מי וואט יו גאט, יו פיס אוף שיט.

״זה פשוט לא מעניין. זה משעמם. זה בנאלי. זה בורגני״, אמר גדעון בנחרצות של כותב מאמרי דעה ב"ישראל היום", ״אתה באמת רוצה להפוך למישהו כזה? אחד שכותב טורים על תינוקות?״. ״אבל גדעון״, ניסיתי להסביר לו, ״אתה לגמרי טועה. כשאני כותב על תינוקות, זה משהו אחר לגמרי, זה לא כמו כולם. אני מביא זווית רעננה, אחרת, חדשנית, חתרנית״. ״כן, כן״, ענה לי גדעון, ״תמשיך לשכנע את עצמך. בקצב הזה אתה יודע למי אתה הולך להפוך?״. ״לא, גדעון. למי אני הולך להפוך?״. ״אתה יודע טוב מאוד״. ״לא, אני לא יודע״. ״אתה יודע״. ״אני לא יודע״. ״אתה כן יודע״. אני ידעתי. וממש לא אכפת לי!

חזרתי הביתה, מתנדנד ושיכור, ובתיבת ההודעות בפייסבוק חיכתה לי הודעה ממישהי שאני לא מכיר. היא הגיבה לאיזה טור שלי מלפני כמה שבועות, שבו כתבתי, ובכן, סורפרייז סורפרייז, על התינוק שלי. ״אתה דווקא עברת יפה מסטטוס בליין תל אביבי לסטטוס איש רוח תל אביבי״, היא כתבה שם, ״אין צורך שתתחיל לטפח חזות פוחלצית פתטית כמו הרבה בליינים מעל גיל 35. בברכת שבת שלום והתבגרות בחן״. אני? בליין? איש רוח? חזות? פוחלצית? פתטית? עושים בי ניתוח לאחר המוות, ואני בכלל לא ידעתי שאני מת. לפניה הייתה עוד מישהי, מכרה שפגשתי בבית קפה, שגם היא ביקשה, שלא לומר דרשה, באופן תקיף וחסר רחמים, שאפסיק לכתוב עליו. על התינוק התמים הזה. התינוק החמוד הזה. התינוק המהמם הזה שאף אחד לא רוצה לשמוע עליו ולא רוצה לדעת מה קורה איתו. בסך הכל בן שלושה חודשים והוא עוד לא יודע שכמו תינוקות אחרים, הוא מסמן משהו שגדול ממנו: את החיים כפי שהכרתי אותם ואת קריסתם האפשרית.

אני כותב יותר משש שנים את הטור הזה ב־Time Out. כבר יש לי מושג כלשהו בנוגע להעדפותיהם של הקוראים. אני יודע מה הם אוהבים ומה הם שונאים. השמאלנים, למשל, אוהבים שכותבים בדיוק את מה שהם חושבים, ממש לא צריך יותר מזה. השמאלני אוהב שמנסחים עבורו את המובן מאליו ובכך נותנים תוקף לראיית העולם הנינוחה שלו. כן, צריך לסיים את הכיבוש. כן, ישראל גזענית. כן, ביבי מוביל אותנו לאבדון. טורים שכתבתי על פוליטיקה תמיד זכו לפופולריות, לעשרות ולמאות לייקים ושיירים וטפיחות פמיליאריות על השכם. זו לא חוכמה. זו הבעיה של השמאל – הוא מעדיף להיות צודק ושאחרים ישפיעו על המציאות במקומו (אגב, גם טורים על ״הבעיה של השמאל״ תמיד הולכים, כי הלקאה עצמית זה תחביב ידוע של השמאל; וגם טורים על ״הלקאה עצמית של השמאל״ הם תמיד פופולריים וכו' וכו'). בעוד עשר שנים ימציאו רובוט שיכתוב טורים שמאלניים על פוליטיקה ולפעמים, חייבים להודות, הרובוט הזה הוא אני.

[tmwdfpad]לעומת השמאלנים, אנשים צעירים אוהבים שאתה מגלם את הרוח התל אביבית, האורבנית, העכשווית; הם לא מתעניינים בכיבוש. בחמישי יש מסיבה בבלוק. אתה צריך לבטא את התשוקות שלהם באופן שהוא גם מקומוני וגם אוניברסלי, גם אם הם נולדו כשאתה סיימת את התיכון; להם יש את האנרגיה, ולך אין כבר כוח לרדוף אחרי החדש והלוהט. זה אולי מגזין Time Out, אבל אני שוכב עם אותה בחורה כבר עשור, מוריד סרטים באינטרנט והולך לישון בשעה 22:00, אוקיי? תעזבו אותי בשקט, באימא שלכם. ושיעזבו אותי בשקט גם הקוראים המבוגרים שמצפים שתחשוף בפניהם טפח מאורח חיים שעבורם הוא זר ואקזוטי וממחשבות פרטיות שיש לך ושלפחות על הנייר אמורות להוות אנטיתזה לתפיסות שמרניות ואוטומטיות, אבל לא במידה שתגרום להם להתגרד באי נוחות. בכל זאת, כולנו אשכנזים מנומסים. כולנו חולקים את אותה תרבות. אותם הערכים. אותה בלורית שיער. למה להגזים? למה אתה לא יכול לכתוב כמו אורי משגב?

אבל כולם, ללא יוצא מן הכלל, מעדיפים שלא תכתוב על התינוק שלך. למה ככה? כי התינוק מערער על המצב הקיים. אתה כבר לא מי שאתה, ועל זה הקוראים לא יסלחו לך אף פעם. השינוי מעורר אצלם חרדה. פחד נסתר מהתברגנות, מהתיישבות, מאובדן החופש. הם חשבו שאתה מישהו אחד, ועכשיו אתה מישהו אחר. אתה מזכיר להם את מי שהם היו פעם או את מי שהם עדיין לא. אין להם כוח לזה. יודעים מה? לא רוצים? לא צריך.

• אנשים
• טורים אישיים ובלוגים
• ניסן שור
• שמאל
• תינוק