Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

DAM

כתבות
אירועים
עסקאות
לא יכולה לברוח מלהיות פוליטית. מייסא דאו. צילום: גוני ריסקין

בין הקירות: הזמרת והשחקנית מייסא דאו בדרך לאלבום בכורה. ריאיון

בין הקירות: הזמרת והשחקנית מייסא דאו בדרך לאלבום בכורה. ריאיון

מייסא דאו, חברת להקת DAM ובתו של השחקן סלים דאו, עומדת להוציא אלבום בכורה, ואפילו שהיא ממש רוצה, היא פשוט לא יכולה שלא להיות פוליטית בשיריה. אין לה ברירה

לא יכולה לברוח מלהיות פוליטית. מייסא דאו. צילום: גוני ריסקין
לא יכולה לברוח מלהיות פוליטית. מייסא דאו. צילום: גוני ריסקין
29 בספטמבר 2016

"שתדע לך שבטבע שלי אני בכלל לא אדם פוליטי", אומרת המוזיקאית והיוצרת הערבייה מייסא דאו (24). אבל המציאות לא ממש משאירה לה ברירה גם כשהיא רק רוצה לשיר שיר אהבה. לדוגמה, השיר שלה "תעל" ("בוא") נכתב בעקבות רומן שהיה לה עם בחור מהגדה המערבית: "לא יכולנו להיפגש. הפריד בינינו קיר ענקי", היא מסבירה.

מייסא דאו, ילידת חיפה, בתו של השחקן המהולל סלים דאו ("עבודה ערבית", "אוונטי פופולו"), היא גם חברת להקת ההיפ הופ הפלסטינית DAM (לצדתאמר נפאר). בימים אלה היא משלימה את העבודה על "Between City Walls", אלבום הבכורה שלה, שצפוי לצאת בעוד כחודש במסגרת פרויקט הגמר של לימודיה במכללת Muzik. שיר ראשון ומצוין מתוכו, "מג'נון", יצא לאחרונה באוסף החדש של המכללה, "Selected Works 11".

אז איך נפגשתם, את והבחור מהשיר "תעל"?
"בהופעה שהייתה לי ברמאללה".

לא, אני מתכוון: איך שמרתם על קשר?
"הייתי נוסעת אליו לגדה או שהיינו נפגשים בחו"ל. אני לא מאמינה במדינה, בגבולות ולא רוצה להרים אף דגל. השיר הזה מגיע ממקום אמיתי של כאב".

מייסא דאו. צילום: גוני ריסקין
מייסא דאו. צילום: גוני ריסקין

ועם זאת, השיר אופטימי.
"אני שרה בו 'בוא פשוט ניסע לירח, מה לנו ולהם?'. אני מרשה לעצמי לחלום".

השיר מופיע גם בפסקול הסרט החדש "ג'נקשן 48" של הבמאי אודי אלוני ובכיכובו של תאמר נפאר. דאו מופיעה בסרט בסצנת הופעה שבה היא מבצעת את השיר, ולאחרונה הופיעה עם ההרכב מהסרט בפסטיבלים שונים בחו"ל.

מהחומרים שאני שמעתי אני יכול להגיד שאלה שירים שמחליקים הרבה יותר בקלות בגרון מאשר החומרים שלך עם הלהקות שהזכרנו.

"זה מאוד תלוי בגיל. יש הרבה אנשים שמתחברים דווקא יותר להיפ הופ מאשר למוזיקה שלי".

כן, התכוונתי שהחומרים שלך הרבה יותר נעימים, אבל לפי הפרצוף שאת עושה עכשיו זה כנראה נעים רק למי שלא מבין את הטקסטים.

"לא לא, יש כאלה ויש כאלה. נגיד השיר 'מג'נון' ממש לא ברור גם למי שמבין ערבית. לא תמיד חייבים להבין".

את מצפה להיות מושמעת בגלגלצ?
"יש לי בעיה עם גלגלצ, אני לא בטוחה שאני רוצה להיות מושמעת שם. פה הקונפליקט בין אמנות לפוליטיקה. זה בכל זאת חלק מגלי צה"ל. אני לא מוכנה להיות חלק מנורמליזציה של מצב מסוים שלא מקובל עליי וגם לא רוצה להיות במשבצת הזאת של 'איזה יופי, הנה זמרת ערבייה שמושמעת בגלי צה"ל'. אבל עם תחנות אחרות אין לי בעיה".

ב־2013 זכית בשיר השנה של הסטודנטים של Muzik עםהשיר "מספיק" ("كفى"). אני יודע שזה יישמע ציני, אבל לא עלתה בדעתך המחשבה שהם בוחרים בשיר כי הוא בערבית, כדי להרגיש פלורליסטיים?

"בטח שחשבתי על זה. אבל תשמע, אני מאמינה במה שאני עושה ומתחברת למוזיקה שלי ולמרות שאני יודעת שיש לי עוד הרבה דרך לעשות אני כבר מופיעה, משחקת ומתפרנסת מזה. חלק מההצלחה שלי היא העובדה שאני ערביה ועושה מוזיקה שלא הרבה עושים, בלי קשר לאם היא טובה או לא טובה".

למה את קוראת לאלבוםBetween City Walls”?

"את רוב השירים כתבתי אחרי שעברתי מחיפה שבה גדלתי ליפו. ונכון שחיפה היא עיר, אבל היא הרבה יותר צ'יל מיפו ותל אביב. ואני לא כזאת בחורה של עיר, אני אוהבת ברגוע. המעבר לעיר השפיע מאוד על האלבום. הוא על החוויה שלי בתוך יפו, למרות שלא מדבר ספציפית על יפו, במובן מסוים השירים בו הם על החוויה של להיות לחוצה בין קירות בטון".

ועכשיו לשאלה מרגיזה קצת: כבר עשו השוואות בינך ובין המוזיקאית לונא אבו נסאר?
"ברור! (צוחקת בקול). שתינו ערביות, שתינו מנגנות בגיטרה ושתינו שרות ולמדנו באותו בית ספר למוזיקה. אבל זה לא מרגיז אותי אלא מובן לי. חוץ מזה אני אוהבת מאוד את מה שהיא עושה. אבל ברצינות, זה רק כי שתינו עושות מוזיקה… לא יודעת איך לקרוא לה… אלטרנטיבית? ושתינו שרות בערבית לא מסורתית".

ושתיכן פועלות במקביל במסגרת להקות ששרות שירי מחאה. את בלהקתDAMוהיא בסיסטם עאלי. בסך הכל, חוץ מהעובדה שאת שרה בערבית, המוזיקה שלך מערבית לכל דבר.
"גדלתי בבית שבו שמעו מוזיקה מסורתית ערבית, אבל לא חשבתי למי אני מכוונת את המוזיקה שלי, הרי אני שמעתי מהאחיות שלי פופ והיפ הופ מערבי משנות ה־90 והאלפיים. ברגע שהתחלתי לחשוב על מי הקהל היעד שלי זה פגע לי ביצירה, זה עצר אותי. ברגע שהתחלתי לחשוב מה אנשים רוצים לשמוע ולא מה אני רוצה להעביר, זה יצר אצלי מין מחסום. הייתי חייבת לשחרר את זה. למי שהמוזיקה תגיע זה מבורך".

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

מייסא דאו, חברת להקת DAM ובתו של השחקן סלים דאו, עומדת להוציא אלבום בכורה, ואפילו שהיא ממש רוצה, היא פשוט לא...

מאתאורי זר אביב29 בספטמבר 2016
ערבי טוב זה ערבי עם עט. תאמר נפאר. צילום: אמנון זלאייט, מתוך "ג'נקשן 48 "

מסוכסך: תאמר נפאר לא פוחד לעצבן אף אחד

מסוכסך: תאמר נפאר לא פוחד לעצבן אף אחד

תאמר נפאר, הראפר הפלסטיני הראשון, שכבר צבר כמעט 20 שנה של קילומטראז' בתחום, מועמד לשני פרסי אופיר על הסרט "ג'נקשן 48 ", אבל גם אם ייקח לביתו בלוד שני פסלונים, זה לא מה שיטעה אותו לחשוב שהאקדמיה - או החברה הישראלית - מוכנה למה שיש לו להגיד

ערבי טוב זה ערבי עם עט. תאמר נפאר. צילום: אמנון זלאייט, מתוך "ג'נקשן 48 "
ערבי טוב זה ערבי עם עט. תאמר נפאר. צילום: אמנון זלאייט, מתוך "ג'נקשן 48 "
24 באוגוסט 2016

תאמר נפאר לא מפחד לעצבן, ולא שיש לו ברירה. המהות שלו פשוט מעצבנת אנשים מסוימים: יליד לוד דעתן, שמגדיר את עצמו פלסטיני, לא מהסס להעביר ביקורת על מצב זכויות הנשים בחברה הערבית ושנייה אחר כך כבר חורך יהודים בעברית טובה משלהם. זה בסדר, הוא ראפר, זה חלק ממה שהוא אמור לעשות.

"אנשים מעצבנים באופן כללי", מסביר נפאר בטון מתנצל אך ללא התנצלות, "במיוחד כשמישהו אומר את האמת שלו. גם הצל ואורן חזן אומרים את האמת שלהם, אבל פה זה מישהו שאומר 'כואב לי' ומצביע על צלקת, ואנשים מתעלמים ממנו כאילו זה הוא שמעצבן. בסרט 'החוף' יש סצנה שבה הם כולם בחוף המושלם שלהם, ואחד מהם ננשך על ידי כריש והצעקות שלו מפריעות להם, אז הם משאירים אותו בצד למות. גם כשאתה בתוך הסרט, אתה אומר 'מספיק עם הצעקן הזה', אבל זה מראה איך הראש של אנשים מעוות כל כך עד שהוא לא רוצה להיטיב עם מי שכואב לו. האפתיות של אנשים והנטייה שלהם להדחקה מעצבנות אותי. זה כמו לשים יד על פה של תינוק שבוכה. ההידרדרות לקצה הגזעני שהמדינה הולכת אליו זה מה שמעצבן, לא אני".

[tmwdfpad]אתה רואה את ההקצנה בחברה הישראלית?
"ברור. רבים מי ציוני יותר, מי כבש יותר אדמות, אבל בתוך כל ההקצנה הזאת קיימים גורמים שנלחמים בזה – אני, אודי אלוני, שיחה מקומית".

אז יש עוד תקווה?
"אני עושה איתך את הריאיון, לא? אני עדיין עושה אמנות, עובד עם אודי אלוני, עם איתמר ציגלר. אני רוצה שאנשים יקשיבו. אם אנשים ייהנו מהאמנות שיצרנו, אז אנחנו חיים ביחד. ברגע שכולם – החזק, החלש, בעל הפרבילגיות ונטול הזכויות – מתגייסים לספר את הסיפור של המוחלש – פה טמון הפתרון".

נפאר לא רק מדבר. הסרט "ג'נקשן 48", שכתב יחד עם אורן מוברמן ("השליח", "אני לא שם") וכיכב בו הוא יישום מוחלט של כל שיח השותפות, שלפעמים נראה דמיוני. הסרט, שבוים על ידי אודי אלוני (בנה של יו"ר מרצ המיתולוגית, שולמית אלוני, ביים את "מחילות"), מתאר את סיפורו של ראפר ערבי צעיר מלוד וחברתו הזמרת שמנסים לנווט בין הממסד הישראלי, השמרנות של החברה הערבית והחלומות המוזיקליים שלהם. לאחר שזכה בפרס אהוב הקהל בפסטיבל ברלין ובפרס הסרט הבינלאומי העלילתי הטוב ביותר בפסטיבל טרייבקה, כעת נפאר מתמודד בטקס פרסי האקדמיה לקולנוע בקטגוריית השחקן הראשי, ובקטגוריית המוזיקה המקורית, שאותה יצר יחד עם איתמר ציגלר ("החצר האחורית").

"אני מת לקבל את הפרס על השחקן. אני גאה להיות שם, ואני מתמודד מול שחקנים שגדלתי עליהם – שי אביבי למשל. אבל גם יבאס אותי להפסיד במוזיקה, כי זה שלי, אני שולט שם יותר. אני רוצה את השחקן כי זה מגניב וזה ממש מרשים, כך אוכל להראות שאני עושה דברים אחרים חוץ ממוזיקה. ומצד שני, אני רוצה את המוזיקה כי אם אפסיד… זה השטח שלי, אסור לי להפסיד שם".

היו אנשים שלא התחברו לתוכן של הסרט?
"לא שמעתי תגובות שהיו אנטי, וזה הפתיע אותי. יש משהו קסום בחבר'ה האלה, הדמויות בסרט. משהו בדינמיקה שלהם, בחוסר ההתעסקות בפוליטיקה עצמה. טלאל בסך הכל רצה שלא יהרסו את הבית שלו, קארים בסך הכל רצה לשיר. הוא שר על העם שלו. אני יוצר הרבה אמנות שנויה במחלוקת, והרבה פעמים אני יוצר ויכוח, אבל בסרט הזה היה משהו קסום. אנשים שראו את הסרט, לא יודע אם ימנים או ערבים, יצאו עם הרגשה שהם ראו סרט טוב".

האמונה הגדולה בכוחו של הסרט היא אחד מהגורמים שהביאו את נפאר ואלוני לצאת השבוע בהאשמות חמורות כנגד האקדמיה הישראלית. זו העניקה לסרט חמש מועמדויות (לצד פרסים בקטגוריות האמורות, הסרט מועמד גם על צילום, עיצוב אמנותי ועיצוב פסקול), אך אלה אינן מועמדויות לפרסים הנחשבים, כגון פרס התסריט, הבימוי או הסרט הטוב ביותר, שיכול היה לתת להם סיכוי לייצג את ישראל בטקס פרסי האוסקר (שהרי המועמד של ישראל לקטגוריית פרס הסרט הזר הוא תמיד הזוכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפרסי אופיר).

"אני חושב שיש מסר בעובדה שקיבלנו רק את הקטגוריות שקיבלנו", מבהיר נפאר. "אמרו: 'אתה מועמד על משחק, אתה מועמד על מוזיקה, אנחנו לגמרי בעד הכישרון שלך'. אבל את התסריט, את הנרטיב הפלסטיני – את זה הם לא מוכנים לקבל. חס וחלילה שפלסטיני יכתוב סיפור על עצמו. זה בדיוק מה שקורה עם השמאל ועם הימין הישראליים כיום. הימין חושב שהערבי פושע, השמאל חושב שהערבי חף מפשע, אבל שניהם מסכימים שהעורך דין חייב להיות יהודי".

את האשמה תולה נפאר בהיעדר ייצוג ערבי בין חברי האקדמיה. "אני לא חושב שזה במודע. הם לא ישבו עם ג'וני ווקר וצחקו על ערבים, אבל כמה מהשופטים הם ערבים? אפילו לא אחד. הישראלים צריכים להבין שאנחנו אלו שרוצים לספר את הסיפור שלנו".

למי ייעדתם את הסרט? לקהל ערבי? שמאלני?
"לכל העולם. לא שואלים את ספייק לי למי אתה מייעד את הסרטים שלך. הוא לא מכוון רק לשחורים, הוא עושה סרט. אני רוצה שכולם יראו את זה".

יש לך תכנון לשחק בעוד סרט, אולי לא על הסכסוך?
"כן, זה נשמע לי מגניב. אני לא מייצג את הסכסוך, אני מייצג את הפלסטיניות שלי. זה יכול להיות הפלסטיניות שלי בלי קשר לסכסוך, והסרט שלנו לא על הסכסוך בכלל".

הוא לא?
"הוא לא ממש על הסכסוך, הוא לא על יהודים וערבים. הוא על חבורה של פלסטינים אופטימיים שמקבלים נוק אאוט ומתקוממים יום אחרי, כאילו כלום לא קרה, וממשיכים את החלום. חלק מהנוק אאוט זה הרשויות הישראליות, אבל גם דברים אחרים. אנחנו קיימים בלי שום קשר לסכסוך, זה מה שאנשים מתקשים להבין פה".

מתוך כל המסרים שהעברת בסרט, שכוללים ביקורת על הרשויות הישראליות וגם כלפי החברה הערבית, יש משהו שהיה חשוב לך במיוחד?
"בעיקר היצירה מתוך הבור שהם חיים בו, למצוא את האני בתוך המסרים האלה. כלומר, לדבר על המסרים מבלי לפגוע באני. על השיר האחרון בסרט, 'יא רית (הלוואי)', היה לי הכי מרגש לעבוד. זה שיר שהוא אומר בו 'הלוואי והייתי יכול לכתוב לך שיר שכולו קלישאות (…) אני רוצה לדמיין אותנו מתנשקים בגשם, אבל הגשם מזכיר לי את הגג הדולף'. לאו דווקא להתייחס לכל המינוסים האלה כדלק לכתיבה, אלא כשדים שצריך להתגבר עליהם. אני לא צריך את העוני, אני לא צריך את האפליה כדי להתקיים מבחינה אמנותית, אלה שדים שאני מת להיפטר מהם".

זו נקודת מבט מאוד טופאקית.

"הוא עשה את זה טוב ב'Brenda's Got a Baby', אבל זה לא רק הוא. יש בזה הרבה ג'יי קול, יש בזה קצת קיינ'ן ויש בזה הרבה מחמוד דרוויש. אני גם מתגרה בו בשיר הזה, זה הכבוד הכי גדול שאני נותן. אם אתה אומר כמו כולם 'מחמוד דרוויש אמר את זה', זה לא כבוד לאדם. להגיד 'אוקיי, מחמוד אמר ככה, אז אני אקח את זה ואראה איך מסובבים את זה' – זה נקרא לתת לו כבוד".

בזמן שאתה מצטט את מחמוד דרוויש בגל"צ, נוזפים במי שמדבר עליו. איך בכלל ישדרו אותך?
"כאילו זאת הבעיה היחידה. יש לנו את זוהיר פרנסיס (זמר ערבי־ישראלי מצליח מחיפה – מ"ש), שהוא סופרסטאר שעושה שירים לא פוליטיים בכלל, אלא שירי אהבה. גם את זה לא משמיעים. זה עניין של אנטי שפה, אנטי תרבות".

נפאר מכיר את זה טוב, טוב מדי. כשמאחוריו קריירה בת כמעט 20 שנה בתור הראפר הפלסטיני הראשון, הגיע תאמר הכי רחוק שאפשר, אבל לא כאן. ההרכב DAM, שאותו מוביל נפאר יחד עם אחיו סוהיל ומחמוד ג'רירי, מופיע לעתים תכופות באירופה, נחשב להרכב מונומנטלי בעולם הערבי ומוערך על ידי כמה מהראפרים הגדולים בעולם (בהם KRS-One וטאליב קוואלי). בישראל, לעומת זאת, אפשר למצוא אותו מופיע בעיקר מול קהל ביתי בלוד, למעט הופעות נדירות בתל אביב. אחת כזו תתקיים ביום שישי הקרוב בסינמטק, גם בהרכב DAM וגם בהרכב הנקרא על שם הסרט, "ג'נקשן 48", הנוצר במיוחד עבור הסרט ומנגן כחלק מהסרט. בהרכב זה חברים גם סאמח זוקוט (סאז), הזמרת מייסה דאו ואיתמר ציגלר. זה ממש לא השת"פ האחרון שצפוי לו בקרוב.

"אני עובד עם רע מוכיח על אלבום ומופע מוזיקלי ותיאטרלי. נופיע שנינו בערבית, בעברית ובאנגלית. במשך תקופה ארוכה לא עשיתי שירים בעברית. התחלתי באנגלית, ועברתי לעברית, נתקעתי בערבית ואמרתי שאני לא חוזר לעברית. אז חזרתי לאנגלית ועכשיו אני חוזר לעברית. אני משוכנע שכל המאבק שלי עם שפות הוא בשביל להגיע למצב שבו אני מלהטט בין שפות באופן חופשי. באמצע משפט בערבית אני יכול לזרוק חצי משפט בעברית, שיש בו גם אנגלית וג'מייקנית – ככה זה כשאתה עוף מוזר, כמו כל הפלסטינים שחיים פה בארץ למעשה. וזה לא רק זה. זה הולך להיות תאמר האבא, תאמר המורד, תאמר שאוהב סקס. זה יהיה תאמר בן ה־37, עוד לא עשיתי אלבום בן 37".

אז גם בקריירה המוזיקלית שלך אתה מכוון לכל העולם?
"אתה יכול להיות לוקלי, אבל צריך לזכור שהעיר והשכונה שלך בסופו של דבר שייכים לכל העולם. העניין הוא לא השפה, אלא השפה התקשורתית. את זה אני מחפש כל הזמן. איך להיות אוניברסלי מבלי לשכוח את הלוקלי".

תאמר נאפר וג'נקשן 48 יופיעו בסינמטק תל אביב, שפרינצק 2 תל אביב, שישי (26.8) 23:30, 33־53 ש"ח

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

תאמר נפאר, הראפר הפלסטיני הראשון, שכבר צבר כמעט 20 שנה של קילומטראז' בתחום, מועמד לשני פרסי אופיר על הסרט "ג'נקשן 48...

מאתמתן שרון24 באוגוסט 2016
מיקרופון. איור: Shutterstock

אינדקס ההיפ הופ הישראלי: ערכים א' עד ד'

אינדקס ההיפ הופ הישראלי: ערכים א' עד ד'

המדריך המלא לתולדות הראפ הישראלי. כל הראפרים, המפיקים ויוצרי ההיפ הופ שפעלו, ופועלים, בארץ ישראל. חלק ראשון

מיקרופון. איור: Shutterstock
מיקרופון. איור: Shutterstock
18 באוגוסט 2015

ניווט באינדקס
א'-ד' \\ה'-ל'\\מ'-ע'\\פ'-ת'
*המספרים הרשומים בסוגריים מתייחסים למספרי השירים במיקסטייפ בהם השתתפו/הפיקו האמנים או חלקם, במידה ומדובר בהרכב
להאזנה למיקסטייפ המלווה

אבות המזון

סופרגרופ הבנוי מכמה ממקימי הז'אנר. מכיל את צ'ולו (ר"ע) נימי נים (ר"ע) ומג'יק מהרבעיה הפותחת. (13, 15, 17, 18, 23, 53, 67, 79)

אבי מסיקה

מיוצרי ההצלחות המסחריות הראשונות של הז'אנר בארץ, על אף בקרת איכות מפוקפקת. (60)

אבירי השולחן העגול

סוונסון האדמור על הביטים, אייטולה על המיקרופון (שחבר גם ב-Mad-Aya). מחתרתיים, תל אביבים, עושים ראפ פשוט לאנשים חושבים עם ביטים מורכבים (76)

[tmwdfpad]

אוהד כהן

ראפר שגדל בין כותלי סצינת ההיפ הופ המקומית וחזר בתשובה, מה שהופך אותו לראפר חרדי, אינטליגנט וחד לשון. מוקד הפרק השני של הדוקומנטרי "Hip Hop in the Holy Land"י(59)

אורטגה

ראפר חד לשון וצבעוני שפעיל כבר מעל לעשור. היה חבר בקולקטיב PR Troopers, בצמד פלד ואורטגה, בסופרגרופ שאטגאנז ובקבינט במקביל לקריירת סולו. (10, 25, 39, 46)

אורי שוחט

מפיק ההיפ הופ הכי גדול ומשמעותי בארץ. עבד עם כמות מפחידה של אמנים, בתור מפיק, כבר יותר מ-15 שנים. אחראי לערבי החישגוזים יחד עם שותפו להרכב הרביעייה הפותחת, מג'יק. אחד מהדי.ג'יים הפעילים ביותר בסצנת המועדונים התל אביבית, בעברו עבד עם די.ג'יי אלארם, עימו שיחרר מספר מיקסטייפים ושידר את תכנית הרדיו "החיבור" ב-102FMי(4, 5, 9, 16, 19, 25, 71, 79, 88).

אוקטובר

ההגדרה לראפר מחתרתי במלוא מובן המילה. זכה לקהל אוהדים אינטרנטי קטן אך עיקש אחרי שהקליט ושיחרר לרשת עשרות שירים לאורך השנים. טיפח את ההרכב "הצד האחר" שכלל את זי.קיי (ר"ע) וסאי (21)

איז הופ

שי גולדנברג וליהוד שמואלי בחרו בשם המושלם לאלבומם היחיד משנת 1995 – "באתי לא בזמן", אלבום היפ הופ שיצא עוד לפני אלבומם הראשון של שבק ס' ובהתאם, נחל כישלון. כלומר, למעט הלהיט הזכור "יש לו מסיבה". בדיעבד, הם בהחלט הקדימו את זמנם. 6 שנים אחר כך יקליט גולדנברג את הג'ינגל "דודי התותח" לקמפיין של 012. (31)

איזי

ארז שרון הוא אחד הראפרים המצליחים בארץ, אך בעל תדמית של "ראפר לילדים", בשל קהל היעד הצעיר שלו. אלבומו האחרון נקרא "לא לילדים". חבר בהרכבים התיירים והאדיוטים. (59, 65, 87)

אלפרבר

ראפר חד וביקורתי בעל קול בריטון עוצמתי ותבניות ראפ מורכבות. עולה במקרים רבים כאחד הראפרים הטובים ביותר שהיו בארץ, אך המעיט להוציא שירים. חבר בPR Troopers וה-Parvarim Refugeez.י(44, 77)

אמסי שירי

אחת מהנשים הבודדות בז'אנר ההיפ הופ הישראלי, בעלת פלאו תקיף בעטיפת קטיפה. זכורה מהאירוח בשיר "לזוז" של הדג נחש. הוציאה אלבום בודד בשנת 2005. (85)

אקסום

טדרוס וג'ודאיה, צמד המערבב בין ראפ, ראגמאפין ונתניה. עובדים לאורך השנים עם הרכב המפיקים סוליקו (ר"ע) וחברים בקבינט. (10, 11)

בויאקה

נימי נים (ר"ע), קוואמי (ר"ע) וקוטג' (ר"ע) הם הסופרגרופ הראשון של ההיפ הופ הישראלי. הוציאו אלבום אחד בשנת 2001 הכלל סינרגיה מושלמת בין שלושת חברי ההרכב ואת השיר המומנטלי וההיסטורי "ת.ז", אך לא המשיכו אחר כך. (17, 18, 37, 40, 53, 67, 79, 80, 81)

בוקה

ראפר ומפיק לודאי צעיר שפרץ לפני כ-6 שנים. מחזיק בגישת הארדקור, כיאה לעיר ממנה בא. (29, 70)

בן בלאקוואל

מראפרפ, שר, בן לקהילת העבריים וכנראה כוכב בינלאומי בעתידו, אם ירצו הכוכבים. בעל גישה חיובית, אפיל מסחרי ואוזן מופלאה לפזמונים. (61)

בני אסתרקין

יוצר צעיר שהוציא לפני מספר חודשים את אלבום הבכורה שלו, "יום אחד כל זה יהיה שלנו". סגנון נוטה להארדקור וראפ עמוס בשנינויות. חבר בהרכב ה-U Crew (45)

DAM

תאמר נאפר, סוהיל וג'וקר מרכיבים את הרכב ההיפ הופ הפלסטיני המוכר והאהוב בעולם. בעלי הצלחה עצומה בקרב קהל ערבי ואירופאי, כנראה הדבר המצליח ביותר שיצא מלוד מאז הרואין. מוקד הפרק הראשון של הדוקומנטרי "Hip Hop in the Holy Land"י(9)

דוד מעיין

יוצר צעיר שהוציא בראשית השנה את אלבום הבכורה שלו, "עיר החטאים". מראפרפ בעברית וצרפתית, ראפ עמוק ונטול פוזה. חבר בהרכב ה-U Crew.י(23)

דוויק

ראפר ומנהל ההרכב Parvarim Refugeez, אחראי על הפרוייקט PR Troopers יחד עם מק'דדי ג'י (ר"ע), מקים ומנהל הלייבל היי פייבר, דרכו יצאו מספר נרחב של אלבומי ראפ, בעלי חברת דייס מרקטינג המשווקת אלבומי ראפ רבים ומנטור לראפרים רבים. זכור לכם אולי כחצי ממקימי V15.י(44)

DDD MOB

הרכב הארדקור ראפ שרק משמו, קיצור ל-Doing Dope Daily, מבאר את נושא שיריהם – מריחואנה, והרבה. הוציאו אלבום אחד ב-2003 בשם "עוד שקית" ושינו את הרכבם מספר פעמים, עד שלבסו התמוססו לענן עשן ירקרק. (18, 68)

דורקע (סבא קוקו)

זכור בעיקר מהלהיט של לוקץ (ר"ע) – "ענת בנאי", אך מעבר לזאת ראפר חד לשון ומורכב עם צד אפל ואוזן חדה לביטים. (78)

ניווט באינדקס
א'-ד' \\ה'-ל'\\מ'-ע'\\פ'-ת'
*המספרים הרשומים בסוגריים מתייחסים למספרי השירים במיקסטייפ בהם השתתפו/הפיקו האמנים או חלקם, במידה ומדובר בהרכב
להאזנה למיקסטייפ המלווה

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

המדריך המלא לתולדות הראפ הישראלי. כל הראפרים, המפיקים ויוצרי ההיפ הופ שפעלו, ופועלים, בארץ ישראל. חלק ראשון

מאתמתן שרון18 באוגוסט 2015
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!