אינדי פופוליטיקה: Yeasayer קופצים ראש לנושאים הבוערים

פזמון אחד השירים באלבום החדש של Yeasayer כולל את רצף השורות הבא (בתרגום חופשי): "אני אהיה בסדר / זה הגורל שלנו / את ואני יכולים לעשות את זה כל יום / אפילו שאני שונא אותך / אנשק אותך הלילה". עוד לפני שאני מספיקה לשאול עליו, אנאנד וויילדר, שליש מהלהקה הברוקלינאית, מסביר כי מי שאחראית לשורה המפתיעה היא הבת שלו, היום בת 7 ואז בת 4. "היא שמעה את השיר תוך כדי עבודה והתחילה לשיר את השורה 'אפילו שאני שונא אותך'. זה התאים, הרי במערכות יחסים יש את הרגע הזה שאתה שונא את הצד השני בכל הכוח אבל צריך להתמודד עם זה. מפה מגיע כל הרעיון של מייקאפ סקס, לא? האידיאל הוא לעשות מה שאתה רוצה בכל שנייה בחיים, אבל יש כל כך הרבה אנשים שצריכים ללכת כל יום לעבודה שהם שונאים ולהתמודד עם בני משפחה מעצבנים".

וויילדר הוא כנראה לא מישהו שקם כל בוקר לעבודה שנואה, ותעיד על כך העובדה שאת הריאיון הטלפוני הזה הוא עושה מסנטה פה שטופת השמש. הלהקה התחילה את דרכה כשוויילדר וכריס קיטינג למדו יחד בתיכון בבולטימור, ובהמשך הצטרף איירה וולף טוטון. כבר יותר מ־12 שנה שהשלושה יוצרים ומופיעים יחד תחת השם Yeasayer. ויקיפדיה מגדירה את הסגנון שלהם "רוק ניסיוני", אבל זאת הגדרה רחבה מדי שלא מחמיאה לסגנון המאוד ייחודי וחוצה הז'אנרים של הלהקה. בחמשת האלבומים שהוציאה עד היום היא נעה בין סוגים שונים של אלקטרוניקה, פסיכדליה, פופ ורוק, השפעות אתניות ועוד אלמנטים בפאזל גדול וצבעוני. הסאונד שלה עשיר ומורכב, אבל השירים שמתקבלים משילוב ההשפעות קלים להאזנה ומאוד כיפיים.

להקת Yeasayer (צילום: צ'אד מור)

ללהקה אין סולן וכותב שירים מובהק שמנהיג אותה, והעבודה על השירים נעשית במשותף. כך קורה גם באלבום החדש והחמישי במספר, "Erotic Reruns", שיצא בלייבל החדש של הלהקה, ששמו כשמה. "אנחנו עובדים קצת כמו הביטלס במובן שמי ששר את השיר הוא לרוב זה שכתב אותו", וויילדר מסביר. "לרוב כריס ואני עושים דמואים בבית ואז שלושתנו עובדים עליהם יחד, לפעמים איירה מביא את המוזיקה ואנחנו מוסיפים מילים. הפעם העבודה הייתה אפילו יותר משותפת".

הגדרתם את האלבום הזה כהכי נגיש שלכם אבל גם הכי פוליטי.
"רצינו שהאלבום יהיה פחות פסיכדלי מהקודם, אז השארנו את כל השירים באורך של כשלוש דקות והשתדלנו להגיע יחסית מהר לפזמון. זה לא אומר שאין בו כלים יוצאי דופן ושנשארו בהרכב סטנדרטי של להקה רוק – הבאנו בחור שינגן בטובה מפלסטיק, יש כלי קשת וכלי נשיפה מעניינים. השוני העיקרי מבחינתנו היה שהקלטנו חלק מהשירים בהקלטה חיה של שלושתנו יחד. לרוב אנחנו מביאים דמואים ואז מוסיפים עליהם דברים".

על הפן הפוליטי הוא אומר: "האלבום נוגע בעלייה של אוטוריטריות, בעולם ובפרט בארצות הברית. יש שירים שעוסקים בזה ישירות, כמו 'Let Me Listen In on You' שנכתב על בסיס התחושות שלי לגבי שנאת הזרים וההתנגדות למהגרים במדינה. ניסינו להכניס את כל החיזיון הפרנואידי שאנחנו מרגישים סביבנו. מוזיקה פשוטה עוזרת לסנטימנט פוליטי לעבור יותר בקלות, יש היסטוריה שלמה של שירים מאוד ברורים וישירים עם מסר פוליטי, מהביטלס דרך מארלי והקלאש ועד X-Ray Spex. כל השירים באלבום פוליטיים בדרכם. חוץ מאלה שלא".

עכשיו גם יש לכם לייבל משלכם.
"כן, עשינו את האלבום לגמרי בעצמנו אז לא רצינו לחלוק אותו עם חברת תקליטים או לייבל כלשהו. זה לא שקיבלנו כל כך הרבה כסף מלייבלים כדי ליצור את האלבומים שלנו עד עכשיו, אז לא הייתה לנו מוטיבציה לתת להם זכויות על השירים שלנו. אני לא יודע אם נעבוד בלייבל שלנו גם עם להקות אחרות כי אני לא בטוח שיש לנו מה להציע להן, אבל הייתי רוצה שלהקות נוספות יעשו מהלך דומה. גם היום חברות תקליטים הן כרישים, הרי בסוף החברה היא זאת שמקבלת את רוב הרווחים. זו מערכת טובה אם החברה תומכת בלהקה כספית בזמן היצירה אבל לרוב זה לא המצב".

Yeasayer אף פעם לא הפכה ללהקת ענק שממלאת אצטדיונים, אבל זכתה להצלחה נאה מספיק כדי שהופעותיה יהיה מבוקשות גם הרחק מהבית בברוקלין. "לפעמים כשאנחנו בטור ניגשים אלינו צעירים ואומרים לנו שהם מעריצים אותנו כבר שנים ושהם גדלו עלינו. זה מרגש אבל זה גורם לנו להרגיש ממש זקנים. לישראל רצינו להגיע כבר איזה זמן אבל עד עכשיו זה לא הסתדר".

לחצו עליכם לבטל את הביקור פה? הגיע הטלפון מרוג'ר ווטרס?
"לא. אני לא חושב שאנחנו להקה מספיק גדולה כדי שאנשים יכעסו עלינו. אין לנו רצון להעניש את האנשים שבאים לראות אותנו על דברים שהממשלה שלהם עושה. אנחנו מנגנים באמריקה ואף אחד לא חושב אפילו להחרים את ארצות הברית בגלל הדברים שקורים כאן. אני מקווה שייצא לנו קצת לראות את העיר. אמרו לי שבאוגוסט חם מאוד אצלכם אבל בדיוק היינו בפיניקס, אריזונה, אז נסתדר".

← בארבי, דרך קיבוץ גלויות 52 תל אביב, שני (5.8) 20:30, 159־179 ש"ח