השבוע הגיעה לדיסני פלוס העונה ה-24 של הסיטקום המצוייר "איש משפחה". 24 עונות זה הישג מרשים לסדרה שבוטלה במקור אחרי שלוש עונות, הוחזרה לטלוויזיה לאחר שלוש שנים והייתה מגנט לביקורת ושערוריות מאז, תופעת טבע של רפרנסים לתרבות הפופ וקומדיה פרועה ברמות פורצות דרך ממש. באופן טבעי, בעשור האחרון היא מדשדשת וחוזרת על עצמה, ועדיין היא אורחת קבועה בכל רשימת "הסיטקומים הכי טובים בטלוויזיה" שמכבדת את עצמה. אבל לפניכם רשימה שלא מכבדת את עצמה כלל: עכשיו זה הזמן להיזכר ברגעים הטובים שלנו עם משפחת גריפין, כל הרגעים שגרמנו לנו, במילותיו של שיר הנושא, "לצחוק ולבכות" (טוב, בעיקר לצחוק).

>> גורם מדיני בכיר: 8 קלישאות בלתי נסבלות שאולפני החדשות אוהבים
>> כמה טוב שבאתם: 11 הכניסות הכי מרשימות שראינו בקולנוע

קרב התרנגולת

"איש משפחה" ידועה בהומור המאוד "Random" שלה, מה שנקרא "אקראי". משהו מוזר ולא צפוי קורה, וזה מצחיק כי זה מוזר ולא צפוי. אחד מהרגעים הראשונים האלו התרחש בעונה השנייה, כאשר איש בחליפת תרנגול פונה לפיטר ברחוב. פיטר נזכר אז במקרה דומה שקרה לו, ובמקום פלאשבק קצר בסגנון הרגיל, אנחנו מקבלים קרב אפי בסגנון סרט אקשן שלוקח אותנו לכביש סואן, הליקופטר ובניין משרדים. דמות התרנגולת הענקית, שמתברר ששמו "ארני", תחזור עוד מספר פעמים במהלך הסדרה, אבל הקרב הראשון נשאר אחר הרגעים הניסיוניים והמצחיקים של התכנית.

שיר ה-FCC

הרבה מהרגעים הגדולים של "איש משפחה" כוללים אלמנט מוזיקלי. יוצר התכנית, סת' מקפרלן הוא חובב מחזות זמר ידוע, ובעל קול שירה לא רע בכלל. השיר המקורי הזכור ביותר של התכנית הגיע כנראה בעונה הרביעית, כאשר תחנת הטלוויזיה העצמאית שפיטר הקים, PTV, הסתבכה עם רשות התקשורת הפדרלית של אמריקה, או ה-FCC. פיטר, בריאן וסטואי שרים בתוגבה שיר סאטירי על רשות התקשורת והכללים הארכאיים שלה לגבי מה מותר ואסור להראות בטלוויזיה. השיר מלא במשחקי מילים ורפרנסים להיסטוריית הטלוויזיה האמריקאית, ומציג את כישוריו של מקפרלן לשיר בקולות שונים. חבל רק שזה לא עוזר לפיטר בפרק.

קיא משפחתי

לפעמים הקטעים הכי מצחיקים, הם הקטעים הכי פשוטים. הסט אפ הוא כזה: פיטר מתכנן תחרות עם כריס, בריאן וסטואי, בה הם כולם לוקחים סירופ איפקק, תרופה שאמורה לגרום להקאה, והאחרון שמקיא זוכה בעוגה. מהר מאוד כולם מתחילים להקיא ברצף, בסיקוונס סלפסטיק קומי יוצא דופן ואייקוני במיוחד. חלק מההומור בסצינה מגיעה מהתגובות הריאליסטיות של כולם, שאולי מקיאים בצורה מוגזמת וקרטונית, אבל אפשר לשמוע שהם באמת סובלים. ובכל זאת, הקטע מדגים לנו משהו שאנימציה יכולה לעשות, וסדרה "לייב אקשן" – עדיף שלא תנסה.

סטואי נגד בריאן

מערכת היחסין בין סטואי גריפין, תינוק מרושע ואינטלגנטי במיוחד, ובריאן גריפין, כלב אלכוהוליסט מדבר, היא אחד מהאלמנטים החשובים ביותר להצלחת "איש משפחה". אבל מעבר לכל השירים המשותפים, הרגעים המרגשים וההרפתקאות המטורפות, הרגע הכי מצחיק של הצמד הוא עדיין כשסטואי פשוט מכסח לבריאן את הצורה. לאחר שסטואי הופך לזמן קצר לסוכן הימורים, בריאן לא מחזיר לו את הכסף שהוא חייב לו בזמן הנכון, אז סטואי פשוט מתחיל להרביץ לו בעוד סצנה שמרגישה ריאליסטית באופן מוזר לסדרה מצוירת. הקטע הזה הפך לאחד הקטעים הזכורים ביותר של הסדרה, והציטוט "You're gonne give me my money" לאחת השורות הזכורות.

פיטר נגד ג'יימס וודס

עוד אלמנט חשוב ומרכזי ב"איש משפחה" הוא כמובן אזכורים תרבותיים לסרטים, סדרות טלוויזיה וסלבז מכל הסוגים. לפעמים המפורסמים אפילו משתפים פעולה עם התכנית, כמו במקרה של השחקן ג'יימס וודס, שדיבב את עצמו בתור אויב של משפחת גריפין בכמה וכמה פרקים. באחד ההופעות הזכורות ביותר, וודס משתלט על חייו של פיטר, ופיטר מחליט להתנקם בו בכך שהוא הולך תכנית של דייויד לטרמן בתור וודס, ומקדם סרט קומדיה חדש בנושא ה-11 בספטמבר. הסרט, "September 11, 2000 – Fun" מתואר על ידי פיטר כקומדיית סלפסטיק קלאסית: "שתי עוגות בפרצוף, ואחת בשדה בפנסילבניה". דוגמה מושלמת להומור השחור ש"איש משפחה" ידועה בו.

הקוקי מונסטר

האזכורים התרבותיים של "איש משפחה" מגיעים בעיקר דרך ה"Cutaways", אותם רגעים בהם דמות בסדרה תעשה סט-אפ לאיזה בדיחה ואנחנו נחתוך מיד לסצנה הזאת. אולי אחד מהקאטאוואייס הזכורים ביותר עוסק ב"קוקי מונסטר" (או "עוגיפלצת" לדוברי העברית). האהבה של היצור הכחול לעוגיות נלקחת פה לקיצון, כאשר הוא מוצג במוסד לגמילה, מנסה להסתיר עוגיות מהצוות. עוגי יחזור מאוחר יותר באותו פרק, עם סצינה בו הוא מנסה לחמם בצק עוגיות על כפית בשירותים, שזה פשוט הדובדבן שבקצפת או הצ'יפ בעוגיה. איך נפלת יא עוגי.

הקאטאווי של כריס

הקאטאווייס, כאמור הם כנראה האלמנט הכי ייחודי של "איש משפחה", אבל פעמים רבות הם גם הם היו מושא לביקורת על עצלנותם הנרטיבית של יוצרי הסדרה. להגנתם של אפשר להגיד שהם גם שברו את הפורמט הזה כמה וכמה פעמים, כמו בקטע המצויין הזה בו כריס גריפין, המתבגר הטמבל של המשפחה, מנסה להציג פלאשבק משעשע ובמקום זאת פשוט חותך לסצנה חביבה אך לא מצחיקה שלו בארוחת ערב. "הוא לא מוכן לפלאשבקים", מאבחנים אותו פיטר ולואיס.

הסנדק

למרות כל החיות המדברות, הפלאשבקים המטורפים, הרפרנסים המעולים והקטעים המוזיקליים, לפעמים הרגעים הכי מצחיקים הם דווקא הכי ריאליסטים. כאשר משפחת גריפין מוצאת את עצמה תקועה בחדר סגור שמתמלא במים, פיטר מנצל את ההזדמנות לחלוק עם המשפחה שלו סוד לפני שהם ימותו: הוא לא אוהב את "הסנדק". חברי המשפחה האחרים תוקפים אותו בזעם על הזלזול שלו בסרט האמריקאי הקלאסי, והם נכנסים לויכוח סוער אך ריאליסטי. "It insists upon itself" הפכה גם היא לאחת השורות האהובות מהתכנית.

אימפרוב

דמות שלא קיבלה הרבה ייצוג ברשימה הזאת היא גלן קווגמייר, השכן של משפחת גריפין ואחד מחבריו הטובים של פיטר. קווגמייר, תלוי בפרק, יכול להיות רווק הולל או פושע מין מסוכן, אבל ברגע המצחיק ביותר שלו הוא משהו הרבה יותר גרוע: חנון של אימפרוב. כאשר פיטר מתחיל להתעניין בקומדיה, קווגמייר חושף את עצמו כמאלתר ותיק שמנסה להכניס את פיטר וג'ו לחוויה. פיטר בעיקר מעוניין בביצוע חיקוי הג'ון וויין שלו, מה שלא תורם לקונספט הספונטניות ושיתוף הפעולה של אימפרוב, אבל מאוד מצחיק לצופים בבית.

קראק

לפעמים הבדיחות הכי טובות בסדרה הן הבדיחות הכי פשוטות. כאשר פיטר מחליט לנסות להיגמל מאלכוהול, אנחנו מצפים לפתרונות משוגעים, אולי איזה מונטאז' משעשע. במקום אנחנו מוצאים את פיטר מדליק מקטרת זכוכית בסלון. "מה אתה עושה?" שואל בריאן. "קראק" עונה פיטר בקלילות. "וואט דה פאק?". זהו רגע כה פשוט, כה קצר, אבל שבירת הציפיות הזאת היא אחד מהחוזקות הגדולות של "איש משפחה". אה, ואל תעשו קראק.

דמוקרטיה

הנה קטע שכנראה יהיה רלוונטי תמיד. לאחר שסטואי ובריאן מוצאים את עצמם בטעות כחיילי צבא ארצות הברית בעיראק, הם מנסים למצוא אסטרטגיית יציאה. לאחר שהניסיון שלהם להתחזות לזוג הומוסקסואלי נכשל, הם ניצלים על ידי כך ההכרזה שאמריקה ניצחה והדמוקרטיה פרצה בעיראק. במונטאז' קצר אנחנו רואים שהמשמעות של כך היא שעיראק הפכה לפנטזיה אמריקאית סטריואטיפית מלאה במסיבות קולג', מספרות בסגנון שנות החמישים ובחורות ששוטפות מכוניות בביקיני. לפחות מאז שידור הפרק הזה אמריקה למדה את הלקח שלה. חחחחח.

דיסני

איך אפשר לסיים בלי עוד קטע מוזיקלי? ולא סתם קטע מוזיקלי, אחד הקטעים המושקעים ביותר בתולדות "איש משפחה". בריאן וסטואי יוצאים למסע בין יקומי בעזרת מכונת הזמן של סטואי, ומבקרים במספר יקומים מקבילים. היקום הזכור ביותר הוא כנראה היקום בו כולם דמויות דיסני. האנימציה משתנה לגמרי לחיקוי די מוצלח של תור הזהב של דיסני, וכל הדמויות החביבות שרות שיר שמח על ההנאות של אכילת פאי. בריאן וסטואי שוקלים להישאר ביקום הזה עד שמגיע הפאנצ'ליין: מורט גולדמן, דמות היהודי הסטריאוטיפי של התכנית מגיע, ונראה סטריאוטיפי יותר מתמיד, וכל הדמויות צעקות "יהודי!" ומתחילות להרביץ לו, אזכור ברור לשמועות לגבי האנטישמיות של וולט דיסני. עוד דוגמה להומור השחור של "איש משפחה" וסצינה אירונית במיוחד בהתחשב בכך שהתכנית היום היא בבעלות חברת דיסני.

• המסך
• איש משפחה
• דיסני+
• אנימציה למבוגרים

גם יותר מ-50 שנים אחרי, קשה להמעיט באימפקט המשמעותי שהשאירו שנות ה-60 על התרבות האמריקאית, והעולמית. תרבות ההיפים, קיץ האהבה, אנטי ממסדיות, תנועת זכויות האזרח וכל כך הרבה סמים היו רגע של שינוי חברתי, בו תרבות הנגד תססה ושינתה את המציאות – רגע לפני שנבלעה לתוך המכונה הקפיטליסטית. שם, בשנת 1968 ומתוך מרכז ההיפיות של סן פרנסיסקו, נולד הקומיקס המחתרתי "The Fabulous Furry Freak Brothers". הוא פורסם בעלונים של היפים, שוכפל במגזינים עצמאיים וגדל אט אט למעצמה שתפסה את תרבות הסיקסטיז תוך כדי ביקורת עליה ועל הממסד כאחד, והפך לפריט היסטורי מהתקופה.

אבל ההיסטוריה הזו, כמו שיודע כל מי שמכיר את אמריקה, לא יכלה להישאר במחתרת. גם עם ההומור הבוטה, העירום, הסמים והאופי החתרני של שלושת האחים פריק (שהם לא בדיוק אחים ולא בדיוק היפים, אלא חלק מתנועת הפריקים של סן פרנסיסקו, אבל לא משנה – לפעם אחרת), לא היה סיכוי שזה ישאר בדפים של עיתוני קומיקס חתרניים. היו שנים רבות בהן ניסו להפוך את השלושה לסרט לייב אקשן או באנימציית חימר, אבל בסוף הם נשארו בדיו איתו נולדו, והפכו לסדרת אנימציה למבוגרים – בוטים, דוחים ומשוערים כפי שתמיד היו, רק בגרסה שמתחברת למציאות של היום.

הסדרה "האחים פריק" נוצרה לבסוף ב-2020, שרדה שתי עונות בשירות הסטרימינג טובי, שהגיעו עכשיו גם אלינו לנטפליקס. את שלושת האחים מדבבים ג'ון גודמן, וודי הרלסון ופיט דיווידסון – שלושה סטלנים מפורסמים למדי – כשאת החתול המזוהה קיטי (שבקומיקס נקרא החתול של פרדי השמן) מדובבת טיפאני האדיש, והרביעייה הסטלנית שמייצגת את תרבות הנגד של סן פרנסיסקו בסיקסטיז מגיעים לשנות ה-2000, אחרי שעישנו חומר שמיסטל אותם כל כך עד שנרדמו ל-50 שנה. כאן ובעכשיו הם צריכים להסתגל לשינויים במציאות, ולהבין איך כל מה שהאמינו בו נהרס, ובדרכים אחרות, רק השתפר. פנינה נהדרת שהגיעה לנטפליקס עם אנימציה באווירה המקורית ובדיחות קצת יותר ייחודיות מאשר עוד שכפול של "איש משפחה". בהחלט שווה צפייה.
"האחים פריק", 2 עונות, עכשיו בנטפליקס

• מה רואים הלילה
• סיקסטיז
• היפים
• קומיקס
• אנימציה למבוגרים
• נטפליקס

באיזה שלב החלטנו קולקטיבית שעורכי דין כל כך מרתקים עד שהם מצדיקים ז'אנרים שלמים של סדרות על חייהם? מתי שזה לא היה, המציאות היא שבכל כמה ימים יוצאת סדרה חדשה על עו"ד – "סנגור במבחן", "הפרקליטה וו", "חליפות", "בית משפט לנוער", "אנטומיה של סקנדל" וכמובן "סמוך על סול" הם רק חלק מסדרות העו"ד שאפשר למצוא בנטפליקס, וזה עוד מבלי להתייחס למאות הדוקומנטרים מבית המשפט ששם. אבל "חוקי הסטריפ" הוא משהו קצת אחר, סוג של פארודיה על סדרות בית משפט שפוגשת אנימציה פרועה בסגנון "איש משפחה".

הסדרה החדשה עוקבת אחר העו"ד הכושל לינקולן גאמב (בדיבובו של אדם סקוט מ"ניתוק"), שמשעמם את דרכו תיק אחד אחר השני, וקובר את שמה הטוב של אימו יחד איתה. יש לו עו"ד זקן וגס כעוזר (כי הוא מנוע מלעסוק במקצוע), ואחיינית שרירנית כמתמחה, וגם את משרד העו"ד העלוב הזה הוא בקושי מצליח להחזיק בחיים. למעשה, רק דבר אחד מבדיל בינו לבין כל עו"ד כושל אחר – הוא כושל בלאס וגאס, מקום כל כך צבעוני ומופרע עד שהוא המציא סלוגן שמגן על מי שמתפרע בה. רק שגם אם זה נשאר בווגאס, זה לא בהכרח אומר שזה חוקי.

רק כשלינקולן פוגש את קוסמת הרחוב הצבעונית שילה פלאמבה, ומבקש ממנה להצטרף אליו לניהול תיקים באופן ראוותני, מצועצע ו-וגאסי יותר, הוא מתחיל לזכות בהצלחה. ובמקרה הזה, הצלחה אומרת להיתקל בתיקים הזויים יותר ויותר. כל הרקע הזה הוא פשוט הזדמנות עבור יוצר הסדרה קולין קרופורד (כותב ב"מסע בין כוכבים: סיפונים תחתונים") לדחוס כמה שיותר בדיחות גסות, דביליות וחצופות בקצב מסחרר כמיטב מסורת האנימציה למבוגרים, ו-10 פרקים קצרים מושלמים לבינג' סטלני להפליא עם חלומות על וגאס.
"חוקי הסטריפ", 10 פרקים, עכשיו בנטפליקס

• מה רואים הלילה
• אנימציה למבוגרים
• לאס וגאס
• קומדיה
• נטפליקס

במהלך הכמעט עשור בו נטפליקס פועלת בישראל, למדנו להכיר את הניואנסים השונים של שירות הסטרימינג ליצירת טלוויזיה – איך להבדיל בין סדרה מושקעת לסדרה זולה (טיפ: הכל בתאורה), מאיפה הם הכי אוהבים לשלוף הברקות (בעיקר דרום קוריאה) ומה הם פשוט לא מסוגלים לעשות (להיגמל מרצח). אבל גם למדנו מהם כמה דברים, ובמיוחד שסדרות אקשן באנימציה יכולות להיות גם מרהיבות וגם מרתקות. בסדר נו, גם אם פספסנו את כל גל האנימה, העיקר שבסוף נפל לנו האסימון.
>>משחקי הכס: הקומדיה החדשה של HBO לוקחת את הקרינג' מעבר לקצה

מהברקות ביצירות אנתולוגיה כמו "אהבה, מוות ורובוטים" והטור דה פורס של "הסמוראית כחולת העין" למדנו שמחלקת האנימציה בנטפליקס יודעת לתת עבודה, במיוחד ביחס ליצירות האקשן האחרות של נטפליקס ("פובאר"? באמת?). זו רק אחת הסיבות לכך שהסדרה "Splinter Cell: משמרת המוות" כל כך מסקרנת, בעוד שהשנייה היא חומרי המקור – משחק הריגול בעל אותו השם, שלאורך שנים פוקח על ידי סופר המתח טום קלנסי. ויש גם סיבה שלישית ומאוד פשוטה, שהיוצר שלה הוא דרק קולסטד, שאחראי על סדרת סרטי "ג'ון וויק".

שילוב הכישרונות שמאחורי הפרויקט ניכר מאוד גם בטריילר, וגם בפרק הפתיחה שמציג את דמותו האייקונית של סאם פישר (בדיבוב לייב שרייבר), אגדה בעולם הצללים של הריגול, שחובר בסדרה לסוכנת צעירה כדי לחשוף קונספירציה עולמית, כמיטב קלישאות הז'אנר. אך האנימציה הריאליסטית יחסית והדבקות לז'אנר האקשן-ריגול לוקחת את הז'אנר קדימה. לפעימות הלב הרצות שלכם לא אכפת שאין כאן שחקנים בשר ודם, והסיפור המוצלח ישאיר אתכם דבוקים למסך עד לסוף הבינג' בן 8 הפרקים. אם סיימתם מהר מדי, אל תדאגו – יום אחרי שהסדרה עלתה היא כבר אושרה לעונה שנייה.
"Splinter Cell: משמרת המוות",עכשיו בנטפליקס

• מה רואים הלילה
• אנימציה למבוגרים
• ריגול
• אקשן
• נטפליקס