Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
עם הכאפות שלי: זולנדר של בן סטילר לומד לחיות בזמננו
בן סטילר עומד להיכנס שנית לנעליו היוקרתיות של דוגמן העל דרק זולנדר. כשזה קרה בפעם הקודמת, לפני כמעט 15 שנה, זה הנחית על עולם האופנה סטירה שממנה הוא לא התאושש עד היום
בכרזת הסרט "זולנדר 2" (שייצא לבתי הקולנוע ב־17 במרץ) נראים הדוגמנים דרק זולנדר (בן סטילר) והנזל מקדונלד (אוון ווילסון) כשהם אוחזים בסמארטפונים ונועצים את המבטים המפורסמים שלהם במצלמות האישיות שלהם. כש"זולנדר" הראשון יצא בשנת 2001 הוא היה פרודיה על הרצינות התהומית שבה עולם האופנה בכלל והדוגמנים העובדים בו בפרט לוקחים את העבודה שלהם. היום המבטים האלה נראים כמו סתם עוד דאק פייס טיפוסי של נערות עשירות התופסות את הסלפי של הרגע. לעומתן, הדוגמניות של ימינו, שגדלו על "זולנדר", כבר עושות פרודיה על עצמן. הן לא רק מודעות לתדמית שלהן: הודות לרשתות החברתיות, שהפכו את דוגמניות העל לנגישות מאי פעם, הן שולטות בה יותר מתמיד. הן גם שמחות לכל הזדמנות לנפץ קצת את התדמית המגוחכת שסטילר עשה ממנה מטעמים.
כפי שטיירה בנקס הוכיחה היטב ב"טופ מודל הבאה" – המציאות של עולם הדוגמנות עולה על כל דמיון. גם סטילר עצמו לא היה יכול להגות דמות כה מופרכת כמו סופרסמייז, האלטר אגו של בנקס שלימדה את המתמודדות בתוכנית איך לחייך עם העיניים, ממש כמו המנטורית שלהן.
הניצולה האחרונה של עולם הדוגמנות הישן והרציני שעדיין עובדת היום כדוגמנית במשרה מלאה היא נעמי קמפבל, וקל מאוד לראות את ההבדל בינה לבין דוגמניות מהדור החדש כמו קארה דלווין, ג'יג'י חדיד, קנדל ג'נר וכריסי טיגן. כולן יודעות ליהנות מהחיים, בעוד קמפבל היא הגלגול הממשי של דרק זולנדר. היא מפרסמת תמונות קמפיינים מרוטשות במקום סלפי חמודים, מפארת את הקריירה של עצמה וממשיכה להתנהג אל חברותיה הדוגמניות כאילו כל מה שהן יודעות לעשות הוא לאיים על מעמדה כדיווה.
בן סטילר ואוון וילסון בתצוגת ולנטינו השנה. צילום: Getty Images
אפילו מעצבי העל ירדו מכס המלכות שלהם ב־14 השנים שחלפו. לא מתקיים עוד שלטון אימים של טיפוסים כגון ג'ון גליאנו, שהוא כנראה ההתגלמות הממשית הכי קרובה ליעקובים מוגטו המרושע והמטופש (וויל פרל). כיום בראש הפירמידה עומדים אנשים כמו קרל לגרפלד – גם הוא דיווה, אבל דיווה שהתאימה את עצמה לתקופה, עם קולקציות שמבוססת על החתולה שלו שוּפט, ובהתחככות תמידית ומתועדת היטב עם הדוגמניות הצעירות של התקופה; או כמו אלבר אלבז, ששם עצמו בפרונט של בית האופנה לנוון (שאותו עזב לאחרונה) והפך לדוד החמוד שכולנו רוצות שילביש אותנו לליל הסדר.
"הטופ מודל הבאה"
מעטים הם הסרטים הפרודיים שההשפעה שלהם בעולם האמיתי הייתה כמו זו של "זולנדר". הסרט הפך לקאלט לא רק עבור קהל הצופים הרגיל, אלא עבור עולם האופנה, והוא הרג לגמרי את דמות דוגמן העל הגברי המסוקס והמסתורי שמיירט מבטי פלדה למצלמה. מישהו יודע מה מרקוס שנקרברג עושה בימינו?
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
מהתצוגה המרגשת של גליאנו דרך תערוכת הרטרוספקטיבה למקווין ועד לבוש הסוואתי ואיט גירלז מבעבעות - שנת 2015 מסתמנת כאחת שכדאי לצפות לה, לפחות בזירת האופנה. הכינו את הקונפטי
חדשות האופנה הגדולות ביותר של סוף 2014 היו המינוי המפתיע של ג'ון גליאנו לתפקיד המנהל הקריאייטיבי החדש של בית מייזון מרטין מרג'יאלה. גליאנו פוטר מדיור בבושת פנים בתחילת 2011 אחרי שורה של התבטאויות אנטישמיות שתועדו במצלמת סמארטפון, ולמעט גיחה קטנה לסטודיו של אוסקר דה לה רנטה לשם עבודה על קולקציית חורף 2013 של המעצב המנוח הוא נעדר לחלוטין מעולם האופנה והתרכז בגמילה ובשיקום. ההתלהבות וההתרגשות האופפת את שובו ובפרט את תצוגת הקוטור הראשונה שיעלה לקו הארטיזני של המותג ב־13 בינואר מבהירה כי עולם האופנה חיכה לסלוח לגליאנו והתגעגע ליצירתיות הגאונית שלו.
ג'ון גליאנו
עם זאת, השיבה לא בהכרח תהיה קלה: בתצוגה שתועלה בלונדון, בניגוד למסורת שבה הקו מוצג בשבוע הקוטור הפריזאי, יצופה מגליאנו לא רק לשחזר את המומנטום שליוו אירועים דומים בניצוחו בעבר אלא גם לעדן את התיאטרליות שלו ולהוסיף לה מידה של מסתורין, החומר המזוהה ביותר עם בית האופנה ששורשיו באוונגרד הבלגי. בין שיעמוד במשימה במלואה ובין שלא, מדובר בחגיגה.
[tmwdfpad]
הרטרוספקטיבה הראשונה באירופה לעבודתו של אלכסנדר מקווין ז"ל
בשנת 2011 הפכה Savage Beauty לאחת מעשר התערוכות הרווחיות ביותר בהיסטוריית מוזיאון המטרופוליטן הניו יורקי ולתערוכת האופנה המצליחה ביותר בכל הזמנים עם מספר שיא של יותר מ־650,000 מבקרים. מאז שנסגרו שערי תערוכת המחווה למעצב הבריטי ששם קץ לחייו במפתיע ב־2010, חיכו באנגליה להגעתה של התערוכה לעיר הולדתו ולזירת עבודתו של מקווין – לונדון. הציפייה הזו תסתיים במרץ הקרוב, כשמוזיאון ויקטוריה ואלברט יפתח את שערי תערוכת הדגל שלו ל־2015 הגרסה הבריטית ל"יופי פראי".
רוב השמלות ומערכות הלבוש שנעשו בעבודת היד המרהיבה והקסם הקודר שמשכו את מבקרי התערוכה הניו יורקית יהיו בה, אך אוצרי התערוכה ביקשו לשים דגש על השורשים הלונדוניים של מקווין. הדבר יתבטא באסופה של דגמים פחות מוכרים של המעצב מתחילת הקריירה שלו ואפילו מקולקציית הסיום של התואר השני בסיינט מרטינס בשנת '92 – אותה תצוגה שבה נוצרה החברות הגורלית בינו ובין איזבלה בלואו ז"ל שהזניקה את הקריירה שלו.
מתוך הרטרורספקטיבה של אלכסנדר מקווין
סוף מסלול
לאדוארד מדאם ובן קירשוף, המעצבים העומדים מאחורי המותג הנושא את חיבור שם משפחתם, לא הייתה מעולם בעיה לעשות רעש בעולם האופנה במינימום אמצעים. עם אנרגיית Pאנק וחיבה לתנועת הריוט גירלס התצוגות שלהן, שבהן הוצעדו דוגמניות ודוגמנים שלוהקו ברחוב וכל אמצעי מהסופרמרקט היה כשר לקישוט האירוע (כולל טמפונים שנטבלו בצבע מאכל אדום ושימשו כקישוטים או עגילי שנדליר), נועדו להעביר מסר ולייצר באזז. תקשורת האופנה הבינלאומית אוהבת אותם, הבלוגרית המשפיעה סוזי באבל היא מחסידותיהם הגדולות והשנה הם יצרו קולקציות שיתוף פעולה מצליחות לטופ שופ ולאמזון. ובכל זאת נקלעו מדאם וקירשוף לקשיים כלכליים שהביאו אותם לראשונה לבטל את תצוגת המסלול המיועדת שלהם לעונת סתיו 2015, שהייתה אמורה להיות המרכזית ביום הסגירה של שבוע האופנה של לונדון בפברואר.
בראיונות הספורים שהעניקו השניים לאחר ההחלטה הם סיפרו כי הם מוצאים את עצמם חסרי אונים מול הקצב המהיר של התעשייה והעלויות הגבוהות הכרוכות בניהול עסק ובפרט של הפקת התצוגות, למרות השימוש בכל אמצעי הגרילה האפשריים. הקשיים האלה הם לא בלעדיים רק למותג שלהם, אלא נחלתם של מעצבים רבים, קטנים כגדולים, והדיון במעגל האופנה המהיר מדי הם בטח לא חדשות גדולות ב־2015. אך כעת מסתמן שאם המרוץ הזה ימשיך יחלו להיעלם יותר ויותר מעצבים מלוח התצוגות, וייתכן שבעיקר יוצאי הדופן והמעניינים שבהם.
הדוגמניות העולות
2014 הייתה השנה של קארה דלווין, הדוגמנית הראשונה במילניום הנוכחי שהפכה לסנסציה סלבריטאית ויראלית מהסוג שלא ניתן לעצור. אם עד לשנה זו כל נערה שמתחילה בקריירת דוגמנות הייתה חולמת להפוך לקייט מוס, מעכשיו קארה היא המודל שהן ישאפו אליו, לא רק בהישגי המסלול או הקמפיינים שברשותה אלא גם באווירה ההיתולית שהיא מפזרת לכל עבר, שהפכה אותה לגיבורת אינסטגרם. מי שמסתמנת כתשובה האמריקנית היא היילי בולדווין הניו יורקית, נצר למשפחת השחקנים שהיא המקבילה של החוף המזרחי למשפחת בנאי. מלבד הייחוס המשפחתי, להיילי יש גם את אנרגיית המסיבה הלא נגמרת המתועדת היטב ברשתות חברתיות שונות שבהן היא צוברת מאות אלפי עוקבים ומראה מעט ניינטיזי של בייב בלונדינית אמריקנית.
מי שעוד צפויה לקפוץ קדימה השנה בעזרת קשר דם רלוונטי יותר לתחום היא אולימפיה קמפבל, אחותה הקטנה של הדוגמנית הבריטית האהודה אידי קמפבל. ליורשת יש מראה מרוחק יותר מזה של אחותה הבוגרת בעלת יופי הסיקסטיז עם נגיעת הגרנג' והשתיים מככבות כבר העונה בקמפיין החורף היפה שצילם טים ווקר לבית האופנה הפריזאי לנוון.
היילי בולדווין
הטרנדים: טכנולוגיה לבישה ולבוש הסוואתי
באביב 2015 יגיעו לחנויות אפל שעוני ה־iwatch שעליהם הכריזה החברה בוועידה האחרונה שלה וקידמה את המוצר באופן אגרסיבי בחזית האופנתית, דבר שעורר השערות על כך ש־2015 תהיה השנה שבה טכנולוגיה לבישה תהפוך מגאדג'טים לגיקים לאופנה סוחפת של ממש. השעון של אפל הוא אמנם בעל הפרופיל התקשורתי הגבוה ביותר והצלחתו היא צפויה מראש, אך הוא בהחלט לא היחידי בזירה: טומי הילפיגר השיק קולקציה של ז'קטים ספורטיביים בעלי פאנלים סולריים המאפשרים טעינה של סמארטפון הנמצא בכיסם, ואינטל שיתפה פעולה עם צוות העיצוב של Opening Ceremony ליצירת MICA (ראשי תיבות של My Intelligent Communication Accessory) – צמיד סטייטמנט נאה הנחשב לאביזר הטכנולוגי הסקסי ביותר מאז המצאת האייפון ומשהו שנשים רבות ואנינות טעם היו שמחות לשדך לפרק ידן, גם בלי שהוא יקלוט הודעות SMS, אימיילים והתראות פייסבוק. לצד הקדמה הטכנולוגית האפשרית צפוי גל הנורמקור שהגדיר את 2014 לעלות הילוך ולהתפתח לכיוון של לבוש הסוואה אנטי אופנתי או אנטי ממסדי.
לא מדובר רק בלבוש של אופנה לא ממותגת או הפניית גב לאותה טכנולוגיה לבישה שעתידה לתפוס תאוצה – כבר בשנה שעברה החלו חברות כדוגמת CV DAZZLE להציע שירותי ייעוץ להסוואת הזהות האישית מאמצעי מעקב ביומטריים עלי ידי שינויים אסתטיים מינוריים עד רדיקליים. איפור, תסרוקות ותספורות מסתירות עיניים ושוברות סימטריה יתחזקו כחלק מאותה מגמה שנוצרת בשביל לא לבלוט בעיניו של "האח הגדול", אך כזו שבהחלט עשויה לבלוט מול עיניו של האדם הפשוט.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
סקנדלים מעצם טבעם הזדוני נוטים להכתים את כל מה שהיה לפניהם ולעתים למחוק קליל חלקים מהזיכרון הקולקטיבי. תחשבו על השם ג'ון גליאנו – מעצב אופנה פורץ דרך, מי שהיה אחד מהאחראים הראשיים לעיצוב הזהות האופנתית של סוף המאה ה־20 , גאון פיסול בבד ודמות תיאטרלית שקשה להישאר אדיש אליה. אבל את כל אלה קל לשכוח כשהזיכרון שכרגע מזוהה עמו הוא הסקנדל שהביא לפיטוריו מבית כריסטיאן דיור (והלייבל הנושא את שמו), ערב תצוגת הבית בשבוע האופנה של פריז בשנת 2011 . מדובר בהתבטאויות האנטישמיות שתועדו בבר פריזאי במצלמת וידיאו והפכו לוויראליות בן לילה, אלה שהביאו לנפילתו החדה והפתאומית של המעצב.
אף שאנשי מקצוע רבים וקובץ מעריצים מסור, שהורכב בעיקר מעיתונאי אופנה, שמרו לו אמונים, הפך גליאנו לדמות שנואה, שם נרדף לגזענות ולדעות חשוכות, לסמל כיצד הקצב המהיר של תעשיית האופנה והלחץ של משרת מנהל קריאייטיבי שחייב להנפיק עשר קולקציות בשנה, יכול להביא להתמכרות לסמים ולאלכוהול ולהידרדרות הרסנית. בשלוש השנים שחלפו הורשע גליאנו בביטוי פומבי של דעות גזעניות ונקנס ב־ 6,000 יורו; הוא נעלם מעין הציבור ועבר תקופת שיקום במוסד גמילה באריזונה. שנתיים לאחר המשפט החלו ניצנים של בקשה לגאולה: גליאנו התראיין למגזין "ואניטי פייר" והביע חרטה עמוקה על מעשיו.
קוקלציה של גליאנו מדיור. יח"צ
לאחר מכן הופיע בתוכנית הטוק שואו של צ'ארלי רוז שבה הצהיר שהוא מתמודד עם השדים שלו. הוא החל בתהליך חונכות עם מנהל הליגה נגד השמצות, שתוך כדי העבודה עמו קרא לציבור למחול לגליאנו ולאפשר לו להמשיך לעסוק באופנה. הבקשה הזו נענתה חלקית כשהמעצב קיבל כהונה בת שלושה שבועות בבית העיצוב של אוסקר דה לה רנטה, שבה עבד על קולקציית סתיו 2013 של המעצב הניו יורקי הוותיק. מאז עלו פה ושם השערות על שובו, המבוססת שבהן טענה שישוב לתפקיד של מרצה במחלקת התואר השני ללימודי אופנה של פארסונס בניו יורק – דבר שנמנע בסוף בשל הלחץ הציבורי שהופעל על בית הספר הגבוה.
בשבוע שעבר נפל סוף סוף הפור עם ההצהרה של רנזו רוסו, ראש תאגיד האופנה OTB המחזיק במניות של חברות כמו דיזל ומארני על מינויו של גליאנו למנהל הקריאיטיבי של בית האופנה מיזון מרטין מרג'יאלה שנקנה על ידי התאגיד בשנת 2008 . התגובות האוהדות שהמינוי זכה להן בתקשורת האופנה הבינלאומית העידו על הצמא של אנשי התעשייה וחובביה לקולו של המעצב הבריטי. עם זאת, רבים תהו לגבי מידת ההתאמה של גליאנו לבית האופנה האוונגרדי, מוצנע הלוגואים – לכאורה ההיפוך הגמור של דיור. ויותר מכך – האתגר של המשרה החדשה יהיה כפול – לא רק בבית האופנה הנישתי שהתמנה לעמוד בראשו אלא גם בהשתלבות המחודשת בתעשיית האופנה.
קולקציית האביב של מרג'יאלה. יח"צ
כבר בעונותיו האחרונות של גליאנו בדיור היה נדמה שקולו איבד מהרלוונטיות שלו בתקופת המינימליזם שהחלה להתפתח אז בהנהגת מעצבים כמו רף סימונס, שהיה באותם הימים בז'יל סנדר, ופיבי פיילו בסלין. היום סימונס הוא זה שמנהל את הממלכה לשעבר של גליאנו, ומבט על הקולקציות העשויות של דיור מגלה חזות נקייה מול ימי הניינטיז התיאטרליים של קודמו. יהיה מעניין לראות אם גליאנו ימשיך באותה דרך רומנטית שבה תמיד צעד או יתאים את עצמו לרוח התקופה, במיוחד לנוכח תמונת הפרופיל שליוותה את הצהרת המינוי, שבה הוא מופיע אלגנטי אך מהודר בליווי כלבו, פורטרט שנראה ארכאי ומתאים יותר לבן מלוכה מאשר לראש בית אופנה אוונגרדי.
עם זאת, הקולקציה הראשונה בחתימתו צפויה להיות הצלחה שכן בינואר הוא יעלה עם הקו הארטיזני של הבית, שמוצג בשבוע הקוטור של פריז, קולקציה הידועה במראה העמוס והצבעוני שלה שהיא הטריטוריה הטבעית של גליאנו. הקו המוכן ללבישה שיוצג במרץ יגדיר תקופה חדשה עבור קהל המעריצים של מותג הקאלט, אלה שמחלקים כרגע את מארג'ילה לתקופה שלפני ואחרי מייסד הבית האגדי. עכשיו תחל תקופה שלישית למותג – זו של גליאנו
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו