>> אוקסנה פרוב, אוקסי בשבילכם (תעקבו דחוף), היא זמרת, יוצרת אינדי-פופ ומלטפת חתולים. בימים אלה רואה אור הסינגל החדש שלה, "למה לא בדקת אם נפל עלי טיל?", המנון התקופה לכל מי שהאקס שלה עדיין לא בדק אם נפל עליה טיל, עם הרבה הומור עצמי ונגיעות דרים-פופ אלטרנטיבי. בנות, אל תחזרו לאקסים שלכם רק בגלל המלחמה!

>> בר שעשוי מחומר של חתיך וספסל שלא מאכזב. העיר של עינת שחק
>> נווה מדבר של יופי והפסל המקסים בעולם // העיר של עינת צרפתי
>> המקום הכי אותנטי ביפו וחיבוק אימהי מהקהילה // העיר של ג'ול עבוד

1. שאפל בר

ב-2016, שנה לפני שעברתי לתל אביב גיליתי את השאפל. עדיין גרתי בחיפה ואני זוכרת שבאחת מהפעמים שישבתי שם, אמרתי שזה הולך להיות הבר הקבוע שלי. מעבר למגוון הרחב של אופציות טבעוניות, יש בבר הזה מוזיקה בווליום הנכון שמאפשר שיחה בין אנשים. אין פוזה ושירות איטי המאפיין את הברים בדיזנגוף. נעים לשבת בחוץ, נעים לשבת בפנים, האווירה מאפשרת להכיר אנשים חדשים ואפילו יש משחקים קטנים על השולחנות. כיף לשבת עם חברים, אפשר גם לבוא לבד ולהכיר אנשים חדשים. ובעניין הדייטים – גם אם הדייט יהיה גרוע, אני יודעת ששאפל אף פעם לא יאכזב אותי. ואם עתליה במשמרת – זכיתם. פרט משעשע: אהבתי לשבת בפנים בצמוד לאחד מהחלונות וזה אפשר people watching החוצה, אבל שמו שם וילון…
פלורנטין 19 תל אביב

2. יפרח המשתלה האופטימית

למרות שאני גרה בתל אביב, לא ויתרתי על החלום של בית עם גינה. אני שותלת עציצים ופרחים באדניות בצמוד לבית שלי. כל פעם שאני עצובה או כשאחד מהצמחים מת, אני הולכת למשתלה הקטנה הזאת וקונה משהו חדש. בעברי הייתי רוצחת עציצים סדרתית. כשנכנסתי לחנות בפעם הראשונה, עדי, והבעלים נתן לי נאום "הצמחים זה כמו ילדים, זאת מחוייבות. זה משהו שצריך קבוע לדאוג לו. את צריכה להבין את זה". עניתי לו :"נכון, ולכן אני אלהורית… אבל בא לי פרחים אז אני אנסה". ניסיתי ועכשיו אני לא מחכה לגבר שיביא לי פרחים, אני פשוט מגדלת אותם.
צריפין 35 תל אביב

3. שחייה לילית לאור הירח בחוף הילטון

בקיץ, בזמנים בהם אין אזעקות, אני אוהבת להגיע לחוף הילטון דווקא בערב, לתפוס את השקיעה ולשחות לצידה אבל גם להישאר ולשחות בים כשכולם הולכים והירח יוצא. זה ממש מרגיע אותי וככה אני מרגישה את החיבור שלי לטבע. אני לא אוהבת להשתזף, אז השעות האלו עובדות לי מצוין. חשוב לוותר על הסטורי, לשלם 5 שקלים ולשים את הטלפון ואת התיק שלכם בלוקר כדי שלא ידפקו לכם אותם.

4. יער הפיות

בתור נערה פריקית גדלתי בעכו ובכרמיאל ולהגיע לתל אביב לדיזנגוף סנטר הייתה חוויה תרבותית מאוד חשובה בשבילי. אהבתי להסתובב בסנטר בין חנויות הספרים שמכרו מנגה לבין החנויות של אופנה אלטרנטיבית, אבל מקום מיוחד בלב תפסה דווקא החנות הזאת. יש משהו קסום שהרגשתי בגיל 15 ואני ממשיכה להרגיש כל פעם שאני מבקרת ביער הפיות בסנטר. הריחות של קטורת, ספרים על אסטרולוגיה, קריסטלים וקלפי טארוט מכל מיני סוגים ועיצובים. זה גורם לי להרגיש קצת מכשפה, לחזור הביתה עם מרווה חדשה ולטהר אנרגטית את הבית שלי.
דיזנגוף סנטר תל אביב

5. הגלריות בקרית המלאכה

גרתי באזור כ-6 שנים במפעל מתכות שהוסב בצורה לא חוקית לדירות. האזור עובר ג׳נטריפיקציה ואפשר למצוא שם תופעות מכוערות לצד הגלריות היפות. בכל חודש יש תערוכות חדשות ואני אוהבת ללכת ולהסתכל על אמנות ולקבל השראה. לא פעם יצא לי לפגוש את האמנים עצמם ולפתח שיחות מעניינות על היצירות שלהם. ממש ממליצה לכולם, זה כמו מוזיאון, אבל בחינם ויותר אישי.

מקום לא אהוב בעיר:

המדרחוב החדש בפלורנטין.אז העירייה שמה כמה כיסאות ושולחות וגם ספסלים וסגרה את הכביש. תאורטית זה רעיון מצוין. בפועל זה הפך להיות כביש מהיר לשליחי וולט ולרוכבי הקורקינט. ובתור מישהי שנכנס בה קורקינט לפני חצי שנה הייתי אוסרת את הקורקינטים החשמליים לגמרי. סליחה, דושים, תצטרכו לנסוע על אופניים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסרט האחרון שראיתי לפני המלחמה היה "אנקת גבהים". וזה לא הסרט הכי אינטליגנטי או פותח לב לדבר עליו בראיון. מומלץ לנשים בשביל האסקפיזם, מכיוון שהעלילה היא בעיקר ג׳ייקוב אלורדי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
מצאתי את עצמי חוזרת לספר "אל דאגה" של דייל קרנגי. עיקר הדברים שמרגיעים אותי מתוכו זה לחיות את כל יום ביומו כיחידה נפרדת, ולדאוג פחות לגבי הדברים שההסתברות הסטטיסטית שלהם נמוכה. אני ממליצה לקרוא את הספר כי יש בו פילוסופיה שלמה של להתייחס לחיים ביותר קלילות ופחות לחץ. הלוואי שתמיד אצליח ליישם כי אני לא.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
בלי קשר לתקופה זה חשוב ללטף, להאכיל ולאמץ את חתולי הרחוב. בנוסף אני ממליצה להתנדב בכלביה העירונית בתל אביב. המון כלבים חמודים יושבים כל היום בכלובים ומתחננים שמישהו יוציא אותם לטיול, יקח לאומנה או יאמץ. הכלביה נמצאת ליד הנמל ברחוב שי עגנון 1, יש מרחב מוגן וחנייה. מחפשים מתנדבים לבוקר אחד לפחות בשבוע, כ-4 שעות. פתוחים מראשון עד שבת, פרטים בוואטסאפ 0547204228. תזכורת חשובה – אל תקנו, תאמצו!

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אנשי הבמה ובפרט מלכות הדראג של תל אביב שדואגות שתמיד נשמח. הדראג מביא לחיי המון צחוק ושמחה. אני מאוד מחוברת לסצנה ואפילו עשיתי סטנדאפ בערב דראג השנה. ואם אנחנו מדברים על תל אביבית ספציפית אחת, אז אני רוצה להרים למלכת הדראג ג'ואנה ראס שניסתה להרים ליין מסיבות חדש בשם "ריינו" בפורים והכל התבטל בגלל המצב. ב-11.05 ליין הדראג שלה חוזר עם ערב דראג ספיישל אירוויזיון נוצץ במיוחד. תבואו להרים!

מה יהיה?
בסוף יהיה טוב. מאז 2020 אנחנו חיים ממשבר למשבר וניסיון החיים שלי מלמד אותי שבסוף הדברים מסתדרים. השאלה מתי יסתדר ולכמה זמן הפעם? אני לא חושבת שיש על זה חשיבה אסטרטגית אצל מקבלי ההחלטות.

• העיר שלי
• פופ ישראלי
• חוף הילטון
• דיזנגוף סנטר
• קרית המלאכה
• גלריות
• דראג קווין
• פלורנטין

זה סיפור שמתחיל אי שם ב-1911, כשברחוב סלמה הוקם מפעל טחינת קמח קטן באחד מבתי הבאר שנבנו במאה ה-19 באזור שנודע אז בשמו "אל באסה" (הביצה), שם שגם הודבק לאצטדיון הכדורגל שהוקם באותו שטח והיה ברבות השנים לבלומפילד. אבל טחנת הקמח הקטנה גדלה, ובין שנות ה-30 לשנות ה-50 הוקמו בה מבנים תעשייתיים מרשימים יחסית לתקופה, ביניהם גם מפעל מודרני לייצור קרח. עד שנת 2018 עדיין פעל במקום מפעל קמח בבעלות משפחת פולטורק, ומאז הוא עומד דומם. המבנה ההיסטורי הזה במתחם טחנת הקמח נפתח בימים אלה לציבור הרחב כגלריה חדשה לאמנות רב-תחומית.

>> גלגל הצלה: 27 תערוכות חדשות לצוף איתן אל תוך הסופ"ש
>> "סיכוי להינצל": יצירה אפית שכל ישראלי צריך לראות

“אל-מטחנה" הוא שמה של הגלריה מבית סראיא יאפא, המוסד ההתרבותי תחתיו פועל גם תאטרון אלסראיא הערבי-יפו. על פי היזמים, פתיחת פעילות אלסראיא במבנה מפעל הקרח הישן תביא "בשורה תרבותית חדשה" לתושבי מבואות יפו והסביבה כולה, שיוכלו בקרוב ליהנות מתערוכות, מופעים, סדנאות ואירועי אמנות פתוחים לציבור שיערכו במקום.

"פתיחת פעילות התיאטרון במתחם טחנת הקמח היא צעד מרגש ומשמעותי עבורנו", אמר מחמוד אבו ערישה, מנהל אלסראיא ואל־מטחנה. "המתחם כולו בנוי על שכבות של זיכרון וסיפור יפואי, ואנחנו שמחים להחזיר אליו חיים ולפתוח אותו לקהל הרחב דרך אמנות, פרפורמנס ומפגש אנושי. בכוונתנו לקיים בו תוכן תרבותי רב־תחומי, תערוכות, מופעים ותהליכי יצירה פתוחים, ולארח אמנים, יוצרות ויוצרים מהעיר ומחוצה לה לשיח, עבודה משותפת וחיבור עם הקהילה".

מאחורי המהלך עומדות קבוצת ריאליטי וקבוצת יצחקי, קבוצות הנדל"ן שרכשו את המתחם בשנת 2022 תמורת כ-120 מיליון שקל. מתחםהטחנה נמצא בלב תכנית עתידית של עירוב שימושים – מגורים, תעסוקה ומוסדות ציבור – בהתחדשות העירונית של מבואות יפו. פעילות האמנות המתקיימת כעת במבנה, מהווה שכבה ראשונה בהחייאתו ובהפיכתו למוקד בעל חשיבות מרחבית.

קבוצת ריאליטי, המתמחה בהשבחת נדל”ן ובשילוב מיזמי אימפקט ואמנות בנכסים כחלק מהפיתוח וההשבחה – כמו במתחם התחייה 14 המצוין לא רחוק משם – פועלת יחד עם קבוצת יצחקי לקידום פעילות תרבותית במתחם הטחנה כחלק מחזון כללי לגבי מרחב מבואות יפו, בו ריאליטי מהווה שחקן מפתח. הפעילות נעשית לרווחת הציבור ובהלימה לאג’נדה של עיריית תל אביב-יפו לקידום אמנות במרחב העירוני, ומשקפת את התפיסה הרחבה של ריאליטי, לפיה נכסים המיועדים להשבחה יכולים להפוך למוקדי תרבות וחיים עירוניים כבר במהלך השנים הארוכות של תקופת הביניים התכנונית.

“ריאליטי ערכה מחקר עומק על טחנות קמח וממגורות ישנות בעולם, בו גילינו שמבנים אלה הופכים במקרים רבים למוקדי יצירה וקהילה המנצלים את המאפיינים הפיסיים הייחודיים של טחנות הקמח, לצד שימור המורשת התרבותית והכלכלית של העיר", הסבירה אביטל חפר, מנהלת פרוייקטים במחלקת אימפקט בקבוצת קרנות הנדל"ן ריאליטי. "החייאת מתחם הטחנה מבטאת את התפיסה שלנו כי נדל"ן בשילוב עם תרבות ואמנות הוא מנוע לשינוי חברתי וקהילתי. יחד עם אלסראיא, קבוצת יצחקי והעירייה אנו גאים להחזיר מתחם שהיה נטוש ללב החיים העירוניים".

• ❤ תרבות
• גלריות
• סלמה
• יפו

>> אנה ברשטנסקי (כדאי שתעקבו) היא אשת יחסי ציבור ומפיקה בתחום התרבות, מייסדת ועורכת מגזיןBANDITKA, ובימים אלה היא מציעה ליוצרים.ותפגישות אישיות, הדרכה וייעוץ בנושא יחסי ציבור עשה זאת בעצמךבמרכז הכי קסום בעיר, מרכז קהילתי הגר"א. "אם אתם רוצים לקחת את השליטה על הנראות שלכם", היא אומרת, "קבעו פגישה ותלמדו איך לעשות זאת באופן עצמאי. הפגישות מסובסדות, אז תשתמשו בי!"

>> רחוב מזמן אחר וחנויות ספרים מתוקות // העיר של רני בלייר אלקבץ
>> הבר הכי יפה בעיר ומפגש עם משורר מזון // העיר של גלעד כהנא
>> מסיבות לא לגילי ומקום להרגיש בו לא לבד // העיר של נתלי רשבסקי

1. מרכז הגר"א

בשלוש השנים האחרונותמרכז הגר"אהוא עבורי בית וגם מקום ליצירה, מפגש והשראה. במרכז מתקיימים קורסים, סדנאות ואירועים בדגש על אמנות ותרבות. המרכז גם מקדם קיימות ומטפח גינה קהילתית עצומה ומטריפה!! לפני כחודש קטפנו אשכול בננות!בהגר"א אני גם עובדת וגם רוקדת:בימי שלישי אני קורעת את התחת בדאנסהול פימייל עם שקד גבאי המהממתובימי רביעי אני מתענגת עם מאור מאיה בשיעורי ווג פאם.
הגר"א 28 תל אביב (נווה שאנן)

2. מתחם תקווה

בימי שני אני עפה על עצמי בשכונה הסמוכה, במתחם"תקווה",חלל שייסדה לאנה יוכין, שהיא מספר אחת באימוניאקרובטיקה אווירית ואמנות הקרקס. לאנה היא הרבה יותר ממאמנת, היא השראה, לב ענק וגלגל ההצלה שלי. היא מקיימת שיעורים בכל עת – בזמן מלחמה, חגים, קורונה ומה שלא יקרה – אני יודעת שלאנה תשמור על השגרה והשפיות שלי.והיופי במתחם הוא שכל זמן שאין שיעורים, אפשר להתאמן עצמאית במחיר סמלי. לכן לעיתים קרובות אני מגיעה לשם להתאמן עם הבנות שלי, זה תענוג של בילוי משפחתי.

3. ימי שישי בשוק התקווה

לעולם לא אוותר עלשוק התקווה!ההליכה לשוק עבורי היא לא משימה, אלא בילוי בפני עצמו. אני מתחילה באפטר צ'ייסר בסאלוף, ממשיכה לפיצוחים בנעמה, מתארגנת על בשרים אצל האחים אהרון, ממול – גבינות וסלטים במעדניית אמיגה וקוויאר מרוסיה באהבה. ריחות, צבעים, מוזיקה, צעקות של מוכרים – הכל מתערבב לרקמת חיים. כיף!!

4. יד אליהו

כבר 16 שנים אני מתגוררת עם משפחתי בשכונתיד אליהו, השכונה הכי ירוקה ואהובה עלי במיוחד. כל ערב אנחנו יוצאים לטייל עם JBL, החתול והכלבה, בין הפארקים והחורשות ושמחים לפגוש בדרכנו טווסים, יאוריות, תרנגולים, קיפודים ועוד חיות מפתיעות שנמצאות בשכונה.

5. תדר

בסופי שבוע אנחנו אוהבים לרכב באופניים לים. בדרך אנחנו תמיד עוצרים בתדר, וכאם סובייטית אני מפרגנת בפיצה וגלידה – בתנאי שרוקדים איתי. אני מאוד אוהבת את התדר, זה מקום שמתאים לכל רגע ביום: המוזיקה מעולה, רחבה ענקית לנוע, או סתם לסתלבט עם כוס בירה. כעת גם הגלריה של קיבוץ בארי התמקמה במתחם, לאחר שנשרפה לחלוטין בשבעה באוקטובר, ומוצגת שם התערוכה הכי חשובה לדעתי לזמנים אלו "אוצרות מארכיון בארי: הזורעים בדמעה" באוצרותו של גלעד מלצר.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

יש תופעה בעיר שאני ממש מקווה שתשתנה – מוזיאונים וגלריות שנסגרים מוקדם מדי. הייתי רוצה לראות אותם פתוחים לפחות עד חצות, במיוחד בערבי פתיחות, אך לא רק – גם בערב אחד לפחות במהלך השבוע. בנוסף, הייתי שמחה להחזיר את הימים שבהם בכל פתיחת תערוכה היה מינימום די.ג'יי, כי למה לא להפוך פתיחה לאירוע תרבותי חי ותוסס שמרחיב את קהל המבקרים. המיזם המבורך "דבק" של אגף התרבות והאמנויות בעיריית תל אביב-יפו כבר התחיל לעשות זאת במוסדות מובילים – והלוואי שכולם ידבקו.

השאלון:

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
נוכחתי לפני כחצי שנה בגלריה "קולות" – גלריה עברית לאמנות מחאה ברחוב לוינסקי 71 -במיצג שלפולינה ליאחוביצקיPolymer"ברוכים הבאים: כביסה גדולה", שהפך לי את הראש, את הבטן ואת הלב. פולי היא אמנית מולטי-דיסציפלינרית שפועלת בכל מדיום, ובעצם יוצרת בכל רגע חי, ומתמסרת לחלוטין לעבודה שלה ולרזי חייה. היא טוטאלית, ואף הייתי אומרת – מטורפת בצורה מרתקת. כחלק מהמיצג היא חרצה על החזה שלה את המילה "WELCOME" שעם חזרת החטופים סוף סוף יכולנו לחגוג אותה.אמנות גוף, איך לומר בעדינות, לא ה"cup of tea" שלי, אך המפגש עם פולי עורר בי צרור של רגשות וגם שאלות אמנותיות, אנושיות ונשיות.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני ממליצה לתרום ליוזמות תרבותיות שמסייעות לשמור על רוח האדם, מעניקות תקווה ומספקות מרחבים להתמודדות ולריפוי. כל מעורבות בתחום הזה היא דרך משמעותית לתמוך בקהילה ולהשפיע לטובה.אחת הדרכים המעשיות והחשובות לתמוך בתרבות היא להרים למגזינים עצמאיים, שמספקים במה ליוצרים ולכותבים ומעשירים את השיח התרבותי.מגזין בנדיטקהשהוקם בשנת 2015 מפרסם תדיר ראיונות, ביקורות והמלצות על אירועי תרבות ומהווה במה ליוצרים ולכותבים עצמאיים.תמכו בבנדיטקה והפיצו.תרומתכם תאפשר לנו להמשיך ליצור, לכתוב ולהפיץ אמנות ותרבות.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני רוצה להרים ללאה אביר, היא לא רק אוצרת וכותבת בולטת בשדה האמנות העכשווית בישראל, אלא גם אחת הקולות שמעצבים את השיח התרבותי כאן. אביר מובילה אמנותית את המרכז לאמנות עכשווית בערד ואת גלריה "לחם ושושנים" בתל אביב, ושתי התערוכות שאצרה לאחרונה ממחישות את העומק, המחויבות והרגישות של עשייתה:בערד מוצגת כעת תערוכת הרטרוספקטיבה הראשונה של האמן הבדואי פורץ הדרך בשיר אבו-רביע, הזדמנות נדירה להיחשף לגוף עבודות מרהיב שממקם אותו בהיסטוריה של האמנות המקומית והערבית בכלל.

במקביל, בגלריה "לחם ושושנים", אצרה את התערוכה "הסתר לב" של אוהד מטלון, שנסע בקביעות אל גבול עזה כדי לתעד במו עיניו את ההרס והזוועות המתרחשות שם. מטלון הרכיב מהצילומים פנורמות רחבות במיוחד, הכוללות קילומטרים של שכונות שחרבו. העבודה המרכזית בתערוכה מתעדכנת שוב ושוב – תצלום מוחלף באחר מאותה נקודת מבט. מהלך זה מדגיש את ממדי ההרס שאינם ניתנים לייצוג: מבט מתמשך, מרובה פרספקטיבות, שמבקש להכיל את הכישלון ולייצג גם את העיוורון.הצילומים הם נדבך מרכזי בתערוכה שאצרה אביר, שביתה עצמה נחרב במתקפה האיראנית בזמן שעבדה עליה. עשייתה חורגת הרבה מעבר לשדה האמנות, היא מקדמת דיאלוג מתמשך בין קהילות יהודיות וערביות, מטפחת סולידריות נחוצה ומהווה השראה לעשייה תרבותית המבקשת לשנות מציאות.

מה יהיה?
מה שיהיה, יהיה. בואו נתמקד במה שחשוב באמת. שמרו על טוב לב והיו נדיבים.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• תדר
• יד אליהו
• שוק התקווה
• אקרובטיקה
• נווה שאנן
• גלריות

>> ג'אי דמיין היא אוצרת ואמנית שחיה בתל אביב, מנהלת את גלריה "סלון כנפיים לאמנות" ביפו (אלעזר בן עזריה 11) ואוצרת בארגון "כנפיים – בזכות האמנות" שמציג תערוכות חדשות, מופעים מוזיקליים ובכורות להצגות חדשות במסגרת אירועישבוע המודעות לבריאות הנפש. מחרתיים (5.12) תיפתח התערוכה הקבוצתית "אלטר אגו – האני האחר" אותה אצרה יחד עם אורי רוזנטל, המציגה את עבודותיהם של אמני "כנפיים" מסטודיו האמנות, בליווי הכנופייה, הרכב המוזיקה מבית "כנפיים".אתם רוצים להיות שם.

>> רחוב מזמן אחר וחנויות ספרים מתוקות // העיר של רני בלייר אלקבץ
>> חוויה שמכווצת את הבטן ומענגת באותה נשימה // העיר של הדס גלזר
>> מסיבות לא לגילי ומקום להרגיש בו לא לבד // העיר של נתלי רשבסקי

1. מתחם ברחוב הרצל

זה מתחם שנוצר באזור בית מרס, שהעירייה הסבה לסטודיואים לאומנות, בתי ספר לאומנות ומרכזי אומנות. הספסלים בחוץ הפכו למעין קמפוס אליו מגיעים תלמידי אומנות ואומנים יוצרים, ומשמאל לבניינים נמצא גם בית רדיקל וישנה תחושה של מחבוא כזה של אומנים במהלך עבודתם האמנותית.
בית מרס, הרצל 158 תל אביב // בית רדיקל, התחיה 27 יפו

2. הרחובות של שכונת נגה

הרחובות שמאחורי מתחם נגה משנים צורה בכל פעם: לפעמים ישנה תחושה שהגעת לאזור תעשייה של בתי מלאכה קטנים, אך ישנם ימים בהם ללא כל אזהרה המקום הופך להייפ, ופתאום הגלריה שברחוב היא זאת שבולטת בנוף, חנויות הבגדים השוות ועוד.

3. ⁠סלון כנפיים לאומנות

בגלריה מציגים אומנים שלא ממש שייכים למלייה האומנות של תל אביב, קצת כמו סלון הדחויים של המאה הקודמת בה הציגו האקספרסיוניסטים הראשונים. בגלריה אפשר למצוא אומנות איכותית, קצת Outsider Art מעניין ושווה ומתחלף כל הזמן.
אלעזר בן עזריה 11 יפו

4. משק ברזילי // אנסטסיה

המעדניות הטבעוניות ששומרות לי על הלהבה ועל הגאווה להיות טבעונית. תמיד כשאני מארחת בבית וקונה את העוגות, הסלטים והתבשילים שלהם, ההתלהבות תמיד מגיעה בצורת המשפט "עם אוכל כזה אני בהחלט יכולה להיות טבעונית".
משק ברזילי / אחד העם 6 תל אביב (נווה צדק) // אנסטסיה / פרישמן 54 תל אביב

5. שכונת שפירא

אני גרה בה בפעם הראשונה אחרי שנים רבות של מגורים בתל אביב. היא מאפשרת לי להרגיש ולהיות לא מנותקת בגלל מגוון האוכלוסיה הגדול.

מקום לא אהוב בעיר:

התחנה המרכזית החדשה. דחוף דחוף! למרות שהוא מכיל אוכלוסייה מוחלשת ולעירייה אין עניין באוכלוסיות שאין להן קול תרתי משמע, בבקשה שהעירייה תטפל. בסוף זה אפילו ישתלם לה. למקום הזה יש את הפוטנציאל להפוך לאחד המקומות המעניינים והמגניבים בתל אביב. אפילו את המבנה, שנחשב למכוער במבני תל אביב, עם השקעה נכונה אפשר לממש את הפוטנציאל הברוטליסטי שלו ולהפוך אותו למעניין ומרשים. קצת אלתור, עיצוב וארכיטקטורה חכמות, וזו תהיה פנינה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
כשהיינו בעיצומה של המלחמה שכחתי בכלל למה אני כאן, למה פעם אהבתי את המקום הזה בכלל, מה לי ולמי שחיים כאן ואיזה שפה משותפת יש לי ו"להם". בדרך כלל המוזיקה שאני שומעת היא רוק, אינדי, היפ הופ ו-rnb, ואז התחילו טיפין טיפין להישמע שירים ישראלים של פעם, מימים שבהם הכל היה תמים יותר, עד לשיא: "שיר לשלום", שלא שמעתי שנים על גבי שנים ושכחתי את קיומו, ופתאום שוב הרגשתי את השייכות את המשהו הזה של פעם שאהבתי במקום הזה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"נדודים" של הסופרת אולגה טוקרצ'וק– שלמרות הרצון העז לברוח בלי אפילו לדעת לאן, השאירה אותי כאן ואפשרה לי לנדוד תוך כדי קריאה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני ממליצה לתרום ולהתנדב ולסייע ליצורים הכי אומללים על כדור הארץ: החיות המדהימות שבני האדם מגדלים על מנת לאכול, ללבוש ולקחת להם את החלב שבו הם מניקים את הצאצאים, שנשלחים עוד כתינוקות לשחיטה. ובמיוחד ל"חוות החופש"שמצליחה להציל את חלקם מהגורל האכזר, וכשמתנדבים שם אפשר לחבק תרנגולי הודו שהם הכי הכי רגישים ומתוקים, להסתלבט עם החזירים המקסימים ולנשק פרות על המצח ולהתבונן בעיניים הכל כך חכמות ורגישות שלהם ולהרגיש שמותר לבכות איתן על הכל.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
חיים חננאל. הוא צייר והוא חדש בתל אביב, וכשמסתכלים על העבודות שלו רוצים שוב להתחבק ולאהוב, כי עוד יש כאלה ששווה להמשיך להתקיים במחיצתם.

מה יהיה?
יהיה טוב.לאחרונה שמעתי בכמה הזדמנויות את המשפט "אופטימיות כבחירה מוסרית", ואכן מדובר בבחירה מוסרית נעלה נעלה, כי באמצעותה נוכל להציל הרבה שאיבדו את הרצון להמשיך.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• בית רדיקל
• שכונת נגה
• גלריות
• משק ברזילי
• אנסטסיה
• שכונת שפירא
• תחנה מרכזית תל אביב

>> הדס גלזר (כדאי שתעקבו) היא אוצרת ויועצת אמנות, והאוצרת הקבועה של גלריית ליטבק קונטמפוררי. חיה בתל אביב מאז 2015, בין ריצה בפארק או בים לקפה של בוקר, היא הופכת רעיונות לתערוכות, מפתחת ויוזמת תערוכות קבוצתיות ותערוכות יחיד ומובילה אמנים לפריצות דרך במסלול שלהם. בימים אלו היא מציגה את התערוכות של ירין דידי ושל לילית שמבון באוצרותה בליטבק קונטמפוררי;שיח גלריה עם האמנים יתקיים בשבת, 13.12 בשעה 12:00.

>> הבר הכי יפה בעיר ומפגש עם משורר של מזון // העיר של גלעד כהנא
>> קסם של פארקים ותחושת מרחבים מופלאה // העיר של קימל-אשכולות
>> פסגת תהילה ברחוב קטנטן ומסעדה שהיא בית // העיר של איתי לב

1. פארק החורשות

פארק החורשות, המקום המושלם לריצות, להיטען באנרגיות של טבע. לפיסת היער החשובה הזו נוספו לאחרונה שני מוסדות משמחים: המצפור, בית הקפה הראשון בקריית שלום, ובית הבאר, מרכז לטבע עם גינה קהילתית וסדנאות לשימור מזון ולרוקחות ביתית.

2. וואט סאנג // סלאס

אני משוגעת על דגים נאים וקשה לי לבחור רק מקום אחד. וואט סאנג היא יפנית שמרגישה כמעט כמו בטוקיו, עם עיצוב מדויק, פריטים המסודרים בקפידה על המדפים, וצוות שמבין חומר גלם ונותן שואו. שם אכלתי את הרול הטוב ביותר שטעמתי בארץ. סלאס, ששמה ביוונית נאמר לי שמרמז להבזק אור, מציעה מטבח שמחבר בין יפן לפרו, גן עדן לחובבי דגים. השף אור גינסבברג מארח אירועים קולינריים מסקרנים, כולל פילוט טונה, חוויה שמכווצת את הבטן ומענגת באותה נשימה.
הרכבת 12 תל אביב // תנחום 6 תל אביב (יפו)

3. קפה יאיא

כריך האבוקדו המושלם בעיר, בדוק. חייבים קצת מזל כדי להספיק לפני שנגמר.
לוינסקי 42 תל אביב (שוק לוינסקי)

4. ליטבק קונטמפוררי

ליטבק קונטמפוררי בקריית המלאכה היא בית מקצועי שלי כבר כארבע שנים. זו גלריה שבה אני זוכה לעבוד עם אמנים מעולים, לארח שיחי גלריה, ולהיות בדיאלוג מתמשך עם אמנים, אוצרים ועם הקהל שמגיע. במהלך התקופה אצרתי תערוכות מרתקות ומגוונות, מאמנות רחוב ועד תערוכות של אמנים בינלאומיים כמו צ'יהולי ודניאל אנקווה. אני אוהבת את האלסטיות של החלל, ואת היכולת שלו להשתנות מתערוכה לתערוכה, להתכוונן לחומר, לאמן ולקהל בכל פעם מחדש.
המפעל 3 תל אביב (קריית המלאכה)

5. מוז"א והבוסתן

מוזיאון שאהבתי מילדות, עם התחושה הקסומה של גילוי אוצרות חבויים. בשנים האחרונות הוא עבר עדכון משמעותי: תערוכות מתחלפות חכמות, אירועים מושקעים, והבוסתן היפהפה שמזמין להאריך את השהות, לשוטט בין עצים ותבלינים, ואז להיכנס שוב אל האמנות וההיסטוריה. זה מקום שבו יש שורשיות ישראלית יחד עם מבט עכשווי ופורץ דרך.
חיים לבנון 2 תל אביב (רמת אביב)

מקום לא אהוב בעיר:

כמובן שהתחנה המרכזית החדשה,פיל לבן ומפגע סביבתי וחברתי שמשפיע לרעה על כל השכונות הסמוכות.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
את רוב הימים אני מבלה בין מוזיאונים וגלריות, וכשאני רוצה לנקות את הראש אני בוחרת במחול. המופעHOMEשל יניב הופמן בסוזן דלל מחזיק קלילות ועומק, עם פסקול מרים ומדויק ביותר. המופע מעורר שאלות על שייכות, מהאינדיבידואל דרך הזוג ועד הקבוצה, והרקדנים נעים בין סנכרון לדיסהרמוניה, כמו בית שבוחן את היציבות של עצמו. חוויה נוגעת ורלוונטית במיוחד לרגע הנוכחי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"ארץ אם"של רות פתיר במוזיאון תל אביב. עבודה המורכבת ממקבץ סרטי וידאו ארט המשולבים בסביבות שונות, והמבקרים עוברים בה מחדר לחדר: מן המטבח הביתי, אל חדר המתנה לרופא, דרך חדר הארכיון. בסרטים פתיר נוגעת בתהליכים נשיים ואימהיים ובחוויות שממקמות את הגוף והנפש, מצד אחד מול הקדמה והרפואה, ומצד אחר מול ההיסטוריה והארכאולוגיה, עם הרבה רגש אך בלי לוותר על מחשבה וביקורת חדה. היא מתעלה מן הסיפור האישי אל חוויה נשית קולקטיבית ורחבה, שרלוונטית במיוחד לנשים בישראל.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עמותת נט״ל, שמסייעת בדרכים שונות לנפגעי טראומה לאומית. לצערנו יש רבים כאלה, ובמידה מסוימת כולנו מושפעים, וההיקף של הדבר רק גדל וגדל. נט״ל מעניקה מענה טיפולי וקהילתי, פרטני וקבוצתי, ומחזקת קהילות ואנשי מקצוע סביבם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מרימה לצוות המעולה של תא תרבות קריית המלאכה, שמצליחים לסדר את הפאזל האמנותי של האזור, ליזום ולהרחיב עשייה, לתת במה, ולמשוך קהלים חדשים אל הקריה. בזכותם מתקיימים סיורים לתלמידים בכל הגילים, שמגיעים אל הגלריות והסטודיואים. בהתחשב בכך שקריית המלאכה אינה מוזיאון או מוסד סטרילי ומסודר, זה דבר מופלא: חינוך דור צעיר לצרוך ולחוות תרבות חיה כחלק מן המרקם העירוני.

מה יהיה?
כאופטימית בהגדרה, אני מאמינה שיהיה טוב ויודעת שיהיו גם זמנים שלא. בזמן שלא, נמשיך לפעול כדי שיהיה טוב. טוב שכבר אפשר להודות על החטופים שחזרו, ועל האפשרות לשיקום ולהחלמה. הטראומות נשארות איתנו, ולמעשה כבר שנים הן חלק מן הדנ"א הישראלי, ועלינו ללמוד לחיות, לנשום, לאהוב ולגדל ילדים לצדן. בשנתיים האחרונות ראיתי את האמנות נהיית, לצד לפיד הביקורת שהיא נושאת, גם חומלת יותר, מציעה מקום של מזור וריפוי. נדמה לי שכולנו מחפשים בתוכנו את המקום הזה, כדי שהטוב יתרחב.

• העיר שלי
• גלריות
• גלריה ליטבק
• פארק החורשות
• שוק לוינסקי
• מוזיאון ארץ ישראל
• אור גינסברג