הקאלט העירוני חוזר, וזה בדיוק מה שהיינו צריכים עכשיו: גן הפסגה היפה סיגל לעצמו מסורת נאה בעידוד המנהלת לפיתוח יפו העתיקה, ובשנים האחרונות מציב מסך קולנוע ענק על הבמה שבתחתית האמפיתיאטרון הקטן שמשקיף על העיר כולה, ומקרין סרטי קאלט וקלאסיקות לקהל הרחב, בחינם, באוויר הפתוח, ובאווירה הכי טובה שתמצאו בעיר, באחריות. ואמנם המלחמה מנעה ממנו לחזור לפני פסח כפי שהיה בשנה שעברה, אבל הטילים האיראנים לא מנעו מאיתנו אותו השנה, כי הנה הוא חוזר.
>>נחלה חדשה: אנשי מנטנטן מסמנים את הרחוב הבא עם חמארה אמיתית

החל מיום רביעי הבא (6.5) ומדי יום רביעי לאורך חודשי הקיץ, גן הפסגה ביפו העתיקה יתמלא בקהל ענק שיגיע לחוות קולנוע תחת כיפת שמים, כאשר החודש הראשון יוקדש לארבעה סרטים אייקונים במיוחד, עם מוד מד"בי הוליוודי קלאסי: ב-5.6 יתחילו עם "פארק היורה" של שפילברג, כנראה כדי להרעיד את המים מסביב; ב-13.5 יקרינו את "הפלישה ממאדים" ההיסטרי; ב-20.5 הערפדים יגיעו לפשוט על יפו עם "מצאת החמה עד צאת הנשמה"; ולסיום החודש העל טבעי, "מכסחי השדים" יקראו לדגל ב-27.5.

הכניסה כאמור חופשית וחינמית (אם כי החלל מוגבל, אז כדאי להגיע עוד לפני תחילת ההקרנה ב-21:00), והאווירה חגיגית שאין כדוגמתה אז תרגישו חופשיים להביא שמיכות נוחות, נשנוש טוב ואיזה דרינק בצד להניח על הדשא. המארגנים מבטיחים עוד המון הפתעות בהמשך הקיץ, ובהתחשב בכך שבשנים עברו קיבלנו אירועי קולנוע מיוחדים ואת פסטיבל Sync שהרכיב פסקולים חיים לסרטים שונים, יש הרבה למה לצפות. לפחות יהיה לנו את הסוף ההוליוודי שתמיד חלמנו עליו.
לפרטים ועדכונים שווה לעקובאחרי האינסטגרם

• ❤ תרבות
• ❤ תל אביב
• גן הפסגה
• קולנוע
• יפו העתיקה

>> נתלי רשבסקי (למה שלא תעקבו) היא שחקנית לשעבר וסופרת (ואשתו של טל רשבסקי,נוכל ואמן הפסטה), ובשבוע שעבר היא הסבירהבטור אישי נוקב במגזין "את"בדיוק למה היא שחקנית לשעבר ("בסצנת האונס הבמאית לחשה לי: 'עוד מעט זה נגמר' – ואז פרשתי ממשחק"), ואיך יצא מזה שהיא עכשיו סופרת. ספרה הראשון, "מחר הורסים את הבית", ראה אור ממש לאחרונה בהוצאת עם עובד ואתם רוצים לקרוא אותו.

אסופת זיכרונות מתוקים מהולים במי ים מלוחים // העיר של רוני ידידיה
חוויה שמכווצת את הבטן ומענגת באותה נשימה // העיר של הדס גלזר
קסם של פארקים ותחושת מרחבים מופלאה // העיר של קימל-אשכולות

"מחר הורסים את הבית", נתלי רשבסקי (צילום כריכת הספר באדיבות הוצאת "עם עובד")

1. פתוח/סגור (או הטומטומטו בשמו המלא)

בשדרות וושינגטון המטונפות, בין הנרקומנים, המשוגעים והעטלפים שמסתתרים בעצים, יש את הפסטה הכי טובה בעיר. אני כנראה משוחדת, אבל באמת שעוד לא יצא לי לטעום פסטה טעימה יותר מהחמאת מרווה. לפני שנתיים בערך התווספה גם ראגו לבנה ושתיהן ביחד הן סיבה מספיק טובה לאכול גלוטן אפילו שאני רגישה (מקרה קלאסי של אשת הסנדלר הולכת יחפה).
שדרות וושינגטון 26 תל אביב (פלורנטין)

2. פארק המסילה

אסתכן בכך שהרבה כתבו את זה לפני (כמקום אהוב או לא אהוב, הבנתי שמדובר בנושא שנוי במחלוקת), אבל בתור מישהי שגדלה בקניון אני שרופה על הקונספט הזה של כל מה שאת צריכה במקום אחד. שביל ארוך וירוק שאפשר לרכב עליו באופניים עם הילדים, ברים, מסעדות (ביניהן גםאחותו הקטנה/גדולה של הטומטו– לאבה), גלידות, ירידים, הופעות, גינות משחקים ואינספור כרי דשא שאפשר לשבת עליהם עם חברים על בקבוק יין ונשנושים מהקיוסק ליד. אפשר אולי להוציא את הבחורה מהשרון אבל אי אפשר להוציא את השרון וכו' וכו'.

3. עלמא

לפני שנה הצטרפתי לתוכנית העמיתים של עלמא וככה התוודעתי אל המקום עצמו. מעבר לכך שזה באמת אחד הבניינים הכי יפים בתל אביב (תקרות גבוהות, חלונות עץ, מרצפות מצוירות וגג ענקי לשקוע אתו אל הערב), עלמא לא רק יפה אלא גם אופה: יש תערוכות אומנות מתחלפות, קורסים, הרצאות והשקות לספרים חדשים. והכי חשוב יש להם אוסף ספרים מרהיב ואני יכולה לבלות שעות רק להסתכל על הכרכים.
שד"ל 6 תל אביב

4. בית רדיקל

בתקופות קשות כשהייתי צריכה מקום לברוח אליו זה היה המקום אליו נעלמתי כדי לא להרגיש לבד. ראיתי סרטים, למדתי על הסכסוך או העליתי אנשים מתים באוב, ולפעמים יש גם שוק איכרים חמוד ונחמד של תוצרת מקומית. מקום מושלם לרגעים בהם העיר מרגישה בודדה. חוצמזה יש להם את החצר הכי יפה בתל אביב והם מגישים יין טבעי במחיר שווה לכל נפש (יעני יותר זול מיין הבית בבר התל אביבי הקרוב לביתך). וכמובן, יש גם חנות ספרים קטנה וחביבה מאוד.
התחייה 27 תל אביב

5. הסלון של ענת

הכת של ענת – סליחה, הסלון – היא מקום חמים ונעים לעבוד בו על טקסטים, להשתכר עד כלות ולרכל עם ענת עינהר שחוצמזה שהיא באמת אחת הסופרות הכי טובות שכותבות היום בארץ, היא אוצר של ידע, הבנה, חמלה ואהבה אמיתית לכל מה ומי שקשור למילה הכתובה.

6. חנויות ספרים

מאז שאני ילדה קטנה חנויות ספרים מספקות לי את אותה התרגשות כמו חנות ממתקים. אני אוהבת לעבור בין המדפים ולמצוא קלאסיקות שעוד לא הספקתי לקרוא, ספרים חדשים ששמעתי עליהם או חברים ותיקים שקראתי מזמן ואני רוצה להמליץ עליהם לחברים בשר ודם שלי. שום דבר לא ישתווה לתחושה שיש לי כשאני יוצאת מחנות ספרים עם שלל חדש. והעיר גדושה בחנויות שתופסות לי מקום נכבד בלב: המגדלור, האחים גרין, ב׳ ספרים, אובלמוב, סיפור פשוט, רידינג, סטימצקי אלנבי (שיש להם את קומת המרתף שהיא אוצר בלום לחובבי ספרים באופן כללי ולחובבי תיאטרון בפרט) ועוד הרבה אחרות.

7. סטודיו 108

ליין של מסיבות פעם בשבועיים. זה מטונף. זה רועש. זה ממש לא לגילי ואיכשהו אני מגיעה כמעט לכל המסיבות וגם דואגת לנתב את רוב חיי החברה שלי לשם (כי מולטיטסקינג זו לא מילה גסה).
התנופה 5 תל אביב (קריית המלאכה)

8. קולנוע הפסגה

כל קיץ יש את קולנוע הפסגה בימי רביעי וכל קיץ אני שוכחת שיש את זה ומישהו מזכיר לי ואני באה וזה הכי הכיף והכי מגרד ואני נעקצת מלא מסוגים שונים של חרקים, אבל למי אכפת, כי פעם אחרונה שהייתי היה את "מלך האריות" וכל הקהל שר ביחד וזה היה אחד הרגעים הכי מתוקים ויפים בעולם לא כל כך מתוק ולא כל כך יפה.

9. ציונים לשבח כי חייבת:

הענן (בר שכונתי בשולי פלורנטיןובו חצר פנימית שכיף לשבת בה עם חברים, רענן 36)
Fe (בר חדש וטעיםשנפתח על חורבות המוס ז"ל שלא יחסר לאף אחד מלבדי, שדרות וושינגטון 26)
עזרא גבאי (חנות יבשים ותבלינים על נחלת בנימין 101 שנועדה לעזור לכולנו להילחם ביוקר המחייה)
וקפה הרבי בבית חנה הרבי(שבו כתבתי לפחות חצי מהספר שלי אם לא יותר), קומפרט 5.

מקום לא אהוב בעיר:

זה אולי דבר נוראי להגיד, אבל שער הכניסה לבית הספר של הילדים. יש לי חרדות מאנשים בכלל והורים של ילדים אחרים בפרט. האמת שמדובר בבית ספר חמוד ממש ורוב ההורים כנראה גם הם חמודים ממש, אבל בשביל מישהי כמוני לעמוד בתור למקום עם עוד מלא אנשים שאני מכירה אבל לא באמת מכירה ושלא באמת רוצים לראות אותי (או יותר גרוע, ממש שמחים לראות אותי אפילו שלא ברור לי למה) וצריך לנהל איתם שיחות חולין ולפזר מספיק חיוכים כדי שאף לא ישים לב שאני לא זוכרת את השם שלו (עוד יותר גרוע: כשאני לא זוכרת את השם של הילדים או של מי הם הורים בכלל). זה – ממש זה – הגיהינום האמיתי. גרוע משער בית הספר הם ימי הולדת של ילדים מבית הספר אבל א' זה לא מקום וב' תודה לאל הילדים כבר גדולים והורים לא אמורים להישאר במסיבות אלא להתנדף באלגנטיות אל הריק.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לשמחתי יש הרבה אירועי תרבות בעיר הזו אבל אני אציין דווקא את האירוע האחרון שהלכתי אליו: יום הולדת שנה לאובלמוב שהייתה בסימן עצלנות/דחיינות ובו אנשים דיברו לשם שינוי על הספר שהם לא קראו. עבור מישהי שקונה יותר ספרים ממה שהיא מסוגלת לקרוא, הידיעה שיש עוד אנשים שסובלים מאותה בעיה (גם אם אצלי מדובר בעשרות במקום באחד בודד) הייתה מנחמת מאוד.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
שום דבר לא נתן לי תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה בכל מה שקשור למצב הפוליטי/חברתי בארץ. אבל כל ספר ישראלי חדש וטוב שיוצא נותן לי תקווה שלא משנה מה יהיה, אנשים תמיד ימשיכו לספר סיפורים מסביב למדורה. אז אציין כמה ישראלים חדשים יחסית שקראתי לאחרונה ואהבתי: "החדר הדרומי" של אדווה בולה, "בני טובים" של כנרת רוזנבלום, "האחו החריש אזני" של ענת עינהר, "שמרי נפשך" של קמה ורדי, "ופתאום בוקר" של נעמה דעי, "היו שניים בלי תפקיד" של תמר רפאל, "יש לך הכול" של דפנה לוסטיג ואני בטוחה שפספסתי פה עוד מלא אחרים טובים ונהדרים. אגב – בדיוק קניתי את "חלום עולם הפוך" של אילנה ברנשטיין ואת "העולם הבא" של נטעלי גבירץ ומצפה לקרוא גם אותם.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
יש יותר מדי ארגונים ומטרות שצריכים את כל העזרה שיש לנו להגיש. בסופו של דבר יש אינסוף דרכים לתת חזרה, כל אחד לפי יכולתו, תתרמו לילדים חולי סרטן, למשפחות החטופים, לנפגעי הנובה, לכל מי שנלחם שיהיה פה שפוי, תמיכה באמנות מקומית, אוכל לניצולי שואה, מעברים או איגי, הרשימה הזו לא תיגמר לעולם. אבל דבר ראשון לפני הכול, פשוט תסתכלו אחד לשני בעיניים, חייכו, תגידו תודה, בבקשה וסליחה. אני חושבת שאם האנשים שמנהיגים אותנו היו עושים את זה כבר היה פה הרבה יותר טוב.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
בעלי העסקים הקטנים שהופכים העיר הזו למה שהיא. אמנים שמתעקשים ליצור אומנות ללא תמיכה ונאבקים למלא אולמות של חמישים אנשים. מוזיקאים שניגנו בלוויות ובתי חולים בזמן שבחו"ל ביטלו להם את כל ההופעות. כל מי שאיבד משפחה וחברים במלחמה הזו. כל מי שעשה מילואים או שירת. כל מי שהגיע אפילו פעם אחת להפגין. והכי חשוב הבעלים שלי, כי הוא תמיד אוהב שמרימים לו, אז למה לא בעצם?

מה יהיה?
אני ממש לא הבן אדם לשאול. יהיה רע. ואז מתישהו יהיה טוב. ואז שוב רע. לא סתם אומרים שההיסטוריה לעולם חוזרת.

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• טומטו
• פארק המסילה
• בית רדיקל
• ספרים
• גן הפסגה
• ענן בר
• עזרא גבאי
• בית חנה הרבי

>> אבי יגיל הוא המנהל האמנותי ומנהל השיווק של יפו העתיקה. בימים אלו הואמשיק את פסטיבל "יפו SYNC", המוקדש כולו לפסקולים חיים מקוריים ומפגיש בין קסם הקולנוע לפרשנויות מוזיקליות עכשוויות. המהדורה הראשונה מוקדשת לעידן הסרט האילם, ובמהלכו מדי שבוע מוקרנים תחת כיפת השמיים בגן הפסגה, יצירות מופת של צ’רלי צ’פלין, פ. וו. מורנאו ובאסטר קיטון, בליווי פסקולים מקוריים שנכתבו במיוחד לפסטיבל, בין השאר על ידי TATRAN, עיליי אשדות, זיו בראשי וכהן. מחר (שלישי 21.10) יעלו חברי טאטרן פסקול חי ועוצמתי ליצירת המופת “זריחה” של פ. וו. מורנאו. הכניסה חופשית.

1. גן הפסגה

המקום הכי יפה בעיר, עם תצפית פתוחה על כל רצועת החוף ועל העיר כולה. בכל שעה ביום תתפוס שם רגע קסם אחר, ובעיקר השקיעות הכי יפות הן משם. הרבה שעות וימים העברתי בגבעה הזאת, ועדיין יש שם רגעים שגורמים לך לעצור ולהשתאות. זהו הסטינג המושלם ל"קולנוע הפסגה", הקולנוע הפתוח של יפו העתיקה שקיים השנה למעלה משלושים הקרנות ובנה סביבו קהילה מרגשת. עכשיו מגיעפסטיבל שהוא גם אירוע השיא שלו – יפו SYNC. גם כאן גן הפסגה הוא הלב הפועם של הכל, ומעניק תפאורה ואווירה מכשפת.

2. SALT

שי אלפיה ותומר נתנאל לוי, בני זוג ואמנים מוכשרים,הפכו את הבית שלהם לגלריה חיהשמציגה את עבודותיהם לצד פריטי עיצוב ואמנות מקומיים שנבחרו בקפידה. שי עוסקת בהשתקפויות ויוצרת מראות בעבודת יד בטכניקה עתיקה, ותומר מעצב רהיטים ופסלים מלאי השראה. יש הרבה כוונה ותשוקה אמיתית במה שהם עושים, וזה ניכר בכל פרט ופרט ובעיקר בתפיסה שלהם את המפגש שבין עיצוב לאמנות. כל ביקור שם המקום נראה שונה לגמרי – נוספו פריטים, אחרים נעלמו, האור השתנה – תמיד יש משהו חדש שתופס את העין ואת אסי החתול שמפקח על העניינים.
הצורפים 1 יפו העתיקה

תומר נתנאל לוי ושי אלפיה, SALT (צילום: נועם רון)

3. קלמטה

מקום שהוא עוגן של אוכל טוב, אווירה מושלמת וחלון עם נוף שאי אפשר להתעלם ממנו. בין אם זו ארוחת ערב חגיגית, מפגש משפחתי או סתם לבלות יום יפה מול הים, תמיד כיף לשבת שם, האוכל תמיד טעים והכל באווירה של חו"ל. הקבב דגים הוא פייבוריט של הבן שלי, וכשהיו הופעות בכיכר קדומים היה לי שולחן שבועי קבוע, קו ראשון למוזיקה בין האוזו לרוח מהים.
כיכר קדומים 10 יפו העתיקה

4. חילווה מרקט

החלל של אדריאה וג’ק, שמצליחים לשלב בין עיצוב, קפה ושורשים תרבותיים בצורה הכי טבעית שיש. זו חנות עיצוב של מלאכת יד ערבית, אבל גם אחד מבתי הקפה הטובים ביפו. מקום מושלם לרגע של שקט בסמטאות יפו העתיקה, עם קפה מעולה, מאפים שווים, וטקסטיל וכלי קרמיקה ייחודיים מסביב. קל מאוד להתפתות לקחת משהו הביתה, אבל אני תמיד נכנע לעוגיות התמרים שאמא של ג’ק מכינה.
מזל דגים 15 יפו העתיקה

5. גלריה מזל דגים

אין מספיק גלריות עם חלון גדול לרחוב. משהו בזה תמיד מזמין אותך לעצור, להציץ פנימה ולהיחשף לעולם חדש. כרגע מוצגת שם “פקעות” – תערוכה משותפת ויפה במיוחד של מידד אליהו ונועה צ’רניחובסקי (אוצרת טלי קיים), שמציגה עבודות בתהליך, סקיצות וחומרים מהסטודיו. העבודות יפות ומלאות חיים, ומזמינות להישאר, לשוטט בין הסקצ’בוקים ושברי הקרמיקה, כאילו נכנסת לרגע לעולם הפרטי שלהם.
מזל דגים 5 יפו העתיקה

>> לונדון בלב תל אביב וספסל אקראי להשראה // העיר של יובל אברמוביץ'
>> ניסים במספרה ובר מחוץ ליקום האינסטגרמי // העיר של דניאל הרוש

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

נדמה שאין פינה בעיר שנשארת מחוץ לזה – השיפוצים. התחדשות עירונית היא מבורכת, אבל יש משהו מתסכל בזה שכל פעם שהעבודות מגיעות, הן משאירות אחריהן בלגן – הנוף נעלם, העסקים חוטפים, והרחוב מאבד את הקסם שלו. עכשיו זה קינג ג’ורג’. מפרקים, חופרים, בונים מחדש. כנראה שבסוף זה ייראה מדהים, אבל כרגע אי אפשר לראות אפילו את גן מאיר. הגן של הילד שלי באמצע כל זה, ולפעמים כשאני בא לאסוף אותו, העגלה נראית כאילו חזרה מהמידברן.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"קרב רודף קרב" הסרט החדש של פול תומאס אנדרסון. כבר אין כמעט במאים גדולים כאלה, שעושים סרטים גדולים מהחיים. שיש התרגשות אמיתית ללכת לראות את הסרט החדש שלהם ולהיות מופתע ממה הם עשו הפעם. קשה להיות רלוונטי כל כך הרבה זמן, אבל כנראה שזה כישרון שמעטים ניחנו בו. הסרט האחרון שלו שממש נגע בי היה "המאסטר", שזו יצירת מופת חד פעמית. הסרט החדש אולי מעורר מחלוקת, אבל גם כאן יש את כל מה שאני אוהב אצלו – היכולת להפוך כאוס לרגש, וליצור בלגן מאורגן שהוא פשוט קולנוע טהור.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אלבום שצף לי מחדש בתקופה הזאת הוא "תנועות מטאטא מהירות" של שלום גד. נכתב לפני יותר מעשרים וחמש שנה, אבל איכשהו הטקסטים שם נשמעים רלוונטיים מתמיד – שירים על נחמה, על התחלות חדשות, על קסם רע שצריך לעבור, ועל בית חדש שייבנה. המוזיקה הכי יפה שיש, ושלום גד הוא הכותב והמוזיקאי הכי מדויק שיש.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
סיום המלחמה המתקרב, יגרום להרבה אנשים לשחרר את כל מה שהחזיקו עד עכשיו, וחשוב לתרום ולעזור לכל גוף שיפעל לשיקום ולבנייה מחדש של המציאות שלנו. יש הרבה מה לתקן, ובהרבה אנשים לתמוך – חטופים, חיילים, פצועים בגוף ובנפש, עסקים ומשפחות שיזדקקו למעטפת אמיתית ולתמיכה רגשית, כלכלית וחברתית. זה המקום להיות ולעזור בו עכשיו – כדי להתחיל לבנות מחדש את מה שנשבר.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
יש הרבה, ככה שמרים לעיר כולה – ליפו ולתל אביב. על כל האנשים שממשיכים להחזיק את העיר חיה, יצירתית ופתוחה, גם בזמנים קשים. מגיע להם.

מה יהיה?
תקופה של הרבה אי וודאות והמון אי שקט לגבי מה שמחכה לנו בהמשך. אבל דווקא עכשיו צריך להיאחז במה שיציב – בתרבות, באמנות, באנשים שיוצרים ומאמינים. יש כל כך הרבה השראה וכישרון בארץ הזאת, רק צריך לתת לזה מקום. ולקוות, וגם להיאבק, כדי שבאמת יהיה כאן טוב.

• העיר שלי
• קולנוע
• גן הפסגה
• יפו העתיקה
• קלמטה
• גלריות
• פול תומאס אנדרסון
• שלום גד

זה כבר מזמן לא סוד שגן הפסגה הוא אחד הספוטים הסודיים הכי טובים בעיר, עם הפנורמה המרהיבה שמשקיפה מיפו על קו החוף של תל אביב והספייס הירוק והשליו שלו על פסגת יפו העתיקה, מרחק צעדים ספורים מאזור שוק הפשפשים. זה גם לא סוד שקולנוע הפסגה, הלוא הוא הקולנוע הפתוח שפועל בו בחודשי הקיץ בשנים האחרונות, הוא אחת ההברקות התרבותיות הגדולות ביותר שראינו במרחב הציבורי, והעובדה שהוא נגיש חינם לקהל הרחב היא כמעט דמיונית.

אחרי עונה ארוכה של הקרנות סרטים שהתחילה עוד באביב, ינעל בסוף אוקטובר קולנוע הפסגה את שעריו הדימיוניים עד לאביב הבא, אבל יעשה את זה בסטייל:
פסטיבל חדש ביוזמת יפו העתיקה של פסקולים חיים ליצירות מופת קולנועיות עתיקות, כדי לחגוג שניים מהדברים החוקיים שאנחנו הכי אוהבים – מוזיקה וקולנוע. פסטיבל Sync יציע לחוות את הקסם הראושני של הקולנוע דרך פרשנויות מוזיקליות עכשוויות ממיטב היוצרים המקומיים, על רקע התפאורה המהפנטת של העיר העתיקה של יפו וק החוף של תל אביב.

>> פול תומס אנדרסון עושה טרנטינו: "קרב רודף קרב" שווה חמישה כוכבים
>> רדפורד הגדול: נער הזהב של הוליווד הצליח להציב לה אלטרנטיבה

המהדורה הראשונה של יפו SYNC, שאמור להפוך למסורת, מוקדשת לעידן הסרט האילם. במשך שלושה ערבים באוקטובר יוקרנו בגן הפסגה יצירות מופת שנבחרו בקפידה, בליווי פסקולים מקוריים שנכתבו במיוחד עבור הפסטיבל ויבוצעו בלייב על הבמה. הפסקולים, הנעים מאלקטרוניקה והיפ הופ ועד רוק אינסטרומנטלי, מעניקים לכל סרט פרשנות מוזיקלית חדשה, שמאירה את הקלאסיקה באור חדש וממחישה את העוצמה של המוזיקה. והליינאפ? וואי וואי:

רביעי, 15.10 //פותחים עם עיליי אשדות בפסקול חי לשלושה סרטים קצרים של צ'רלי צ’פלין, שמחבר בין הפואטיקה הקומית של צ'פלין לסאונד עכשווי ואלקטרוני.
שלישי, 21.10 //להקת טאטרן יצרה פסקול חי ועוצמתי ליצירת המופת “זריחה” של פ. וו. מורנאו, שלוקח את הסיפור הפיוטי על אהבה ושבריריות הקשר האנושי לגבהים חדשים.
רביעי, 29.10 //ערב הנעילה יציג שתי פרשנויות לאמן גדול נוסף של התקופה – באסטר קיטון: זיו בראשי עם ביטים מהפנטים ל"שבוע אחד", ומיכאל כהן בפסקול היפ הופ ל"שרלוק הצעיר".
>> פסטיבל Sync יפו, גן הפסגה יפו העתיקה, כל האירועים מתחילים ב-21:00. כניסה חופשית

• המסך
• קולנוע
• פסקולים
• גן הפסגה
• יפו העתיקה

מיה יוהנה(למה שלא תעקבו)היא מוזיקאית יוצרת, קריינית, מדבבת, מנחה ומפיקה, פעילה בסצנת המוזיקה המקומית עם קול ייחודי וחיבורים מוזיקליים מגוונים. היא כבר שיתפה פעולה עם לולה מארש, תומר ישעיהו, גלעד כהנא וגיא מוזס, וחברה בשנים האחרונות בפרויקט הלב שלה – "ארץעיר", יחד עם יואב רוזנטל וגילי מאיר. ההרכב מגלה מחדש שירים מוקדמים מראשית המדינה ומעניק להם פרשנות עכשווית, אישית ומרגשת. אלבום הבכורה של ההרכב, שיצא ממש לפני פרוץ המלחמה, זכה לתהודה וחיבוק רחב. בספטמבר הקרוב תעלה מיה עם ההרכב על במת פסטיבל מגדה (13.9-11.9) להופעה אקוסטית – ואתם רוצים להיות שם.

1. אדא לוינסקי

דבר ראשון – קפה. ובאדא – הקפה משובח. תוסיפו למשוואה עיצוב של ג׳ונגל תעשייתי וצוות מתוק מדבש, וקיבלתם אווירה של חופשה בפורטוגל. הלוקיישן המקורי של האדא שוכן בשוק הפשפשים והתוספת של הסניף הפלורנטיני שלהם שימחה אותי במיוחד. אני כל כך אוהבת לשבת באדא, זה יכול להיות עם חברה לקפה של שבת בבוקר או לעבודה עם הלפטופ באמצ"ש. הייתי באבטלה לכמה חודשים החורף והאדא הפך להיות הגו טו שלי ברוב הבקרים.
זבולון 9 תל אביב

2. שמעיה

המוסד האגדי שקיים כבר רבע מאה עם האוכל הכי טעים ומנחם שתמצאו בפלורנטין ובעיר בכלל. פתוחים לצהריים בלבד ועד שנגמר האוכל (זה לא לוקח הרבה זמן). אנחנו אוהבים לשבת שם אחרי חזרות, גילי עבד אצל שמעיה הרבה שנים אז המקום הוא כמו בית בשבילנו, למרות שכולם מרגישים בבית בשמעיה.
ויטל 2 תל אביב

3. בוב קיוב

סטודיו לפילאטיס וג׳ים בגבעת הרצל. בּוּבּ, הבעלים, היא הלב הפועם של המקום, שמציע שיעורי פילאטיס וחיטוב במגוון סגנונות, לצד חדר כושר שרוב שעות הפעילות בו פתוחות לנשים בלבד. ההגבלה נולדה מתוך רצון לאפשר לנשים מרחב בטוח, נוח וחופשי לאימון – ללא תחושת איום, שיפוטיות או חוסר שייכות, כפי שמחקרים מצביעים. מעל לכל, המקום תמיד נקי, נעים, ועם מוזיקה שכיף לזמזם איתה תוך כדי הסטים.
רבנו חננאל 24 / אבולעפיה 16 תל אביב

4. החניון

בר שכונתי חדש ומאוד קול שנפתח לאחרונה בשולי פלורנטין, בבניין שמשמש ביום יום כחניון. מעבר לשער הכניסה ותחת כיפת השמיים, מתגלה מרחב גדול ופתוח עם פינות ישיבה, מוזיקה רגועה ותאורה רכה, שמיד מייצרים תחושה של עולם וזמן אחר – קצת כמו לחזור לניינטיז. החניון הוא יוזמה שמשלבת ומחברת בין אומנים ואומנויות שונות, כל ערב המקום נולד מחדש וכל פעם תוכלו לפגוש טוויסט קצת אחר. לפעמים זה פופ אפ של אוכל שווה, לפעמים קוקטיילים מיוחדים, סט ספונטני של דיג׳יי, או פשוט בירה קרה במחיר חברי.
הרבי מבכרך 7 תל אביב

5. אלבה

המאדר שיפ (או כמו שאנחנו מכנים אותה: ההיפית). בלב שכונת נגה המושלמת יושב מקום המפגש הקבוע של בנות הפרלמנט (הבסטיז שלי, שמרוב שאנחנו קבועות שם קיבלנו משקאות על שמינו בתפריט). האלבה הוא קומפלקס שמשלב בית קפה, חנות טבע וחלל שמארח סדנאות, תערוכות, הופעות ופופ-אפים. בגדול מדובר בקסם טהור ונטול ציניות, מקום שמחזיק תדר מאוד מיוחד של אופטימיות ויצירה, דבר שמרגיש נדיר בימינו.
בת עמי 6 יפו

>> העיר של רם אוריון: קבב בטעם ממסטל ושדרה שכמעט לא נגעו בה
>> העיר של תומר כהן: השקיעות הכי שמחות וכיכר שיש לה שכונה

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

לא בדיוק מקום לא אהוב, כי זו באמת השכונה האהובה עלי בעיר. אני גרה בפלורנטין און אנד אוף מעל חמש שנים, יש בה מיקס וקסם מיוחדים מאוד של אנשים ודברים לעשות. אבל ההזנחה של העירייה לשכונה כל כך בולטת לעין ולאף וזה תכלס ממש מבאס אותי. אין פחים ברחובות, שלא לדבר על פחי מיחזור חלילה, אין אכיפה על בעלי כלבים וזריקת זבל, ריחות קשים בהרבה מהרחובות, טפטופי מזגנים ושלוליות, תאורה לקויה… צריך להוסיף?

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הקרנה של "מלך האריות" בקולנוע הפסגה. במהלך הקיץ העירייה עושה הקרנות מיוחדות של סרטי דיסני אחת לשבוע בגן הפסגה. הלכתי להקרנה של "מלך האריות" וזה היה כל כך כיף ומצחיק ועצוב ונפלא. כולם שרו ביחד את השירים, צחקו מהשטויות ובכו כשמופאסה מת. זה באמת הרגיש כמו רגע מתוק ומיוחד מאוד בזמן, שמלא זרים חווים ביחד. באנו קבוצה של חברים טובים, הבאנו שמיכות, יין ונשנושים, והיה לנו ערב מושלם של חזרה לתמימות שכל כך קל לשכוח היום שהיתה קיימת.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"לין" של לולה מארש. גילוי נאות, יעלי ואני כמו אחיות. בערך חצי שנה אחרי שפרצה המלחמה, ההורים של לין דפני, שנרצחה בשבעה באוקטובר במסיבת הנובה, שלחו ללולה מארש טקסט שנכתב והוקרא על ידי אילאיל, אמא של לין, בלוויה שלה. יעלי וגיל לקחו את הטקסט והלחינו והקליטו אותו בביצוע מאוד מיוחד ומרגש. השיר הזה שלח אותי לקרוא ולצלול לתוך הסיפור של לין, ילדה יפהפיה מקיבוץ עין המפרץ,שאהבה צילום ופילאטיס, ונסעה עם חברים לנובה באותו סופ״ש שחור, שממנו לא חזרה. היקף האובדן שחווינו פוגש אותי עם כל סיפור כזה מחדש. כל כך הרבה עולמות שאינם, כל כך הרבה משפחות שאיבדו את היקר להן מכל. הטקסט היפייפה שאילאיל כתבה מכיל בתוכו באופן מזוקק את האהבה והאור של לין, וביחד עם הנגינה והביצוע של יעלי וגיל, מהצליל הראשון, אני מיד מוצפת בדמעות.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מבחינתי הדבר הכי דחוף וחשוב כרגע זה החזרת כל החטופים והחטופה. אני מאמינה בצורך של עסקה שתחזיר את כולםן.תרומה למטה משפחות החטופיםמסייעת להמשך המאבק ולתמיכה במשפחות שעוברות גיהינום במשך כבר כמעט שנתיים. אפשר ורצוי גם לתרום בדרכים נוספות – תגיעו לכיכר, תתמכו בנוכחות שלכם בעצרות ובהפגנות. זה חשוב והכרחי יותר מתמיד. יש שם אנשים שלא נותר להם עוד הרבה זמן ועוד אפשר להציל! וכאלו שצריכים לקבל קבורה ראויה בישראל. אנחנו חייבים אותם ואותה בבית כדי שנוכל לקום ולהשתקם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
ממש בא לי להרים למיקי פרומצ׳נקו, יוצר אירועי תרבות, שמפיק אתהאירוע המוטרף והמושלם שנקרא "קריוקי חמודים"בגן הפסגה. זה קורה במוצ״ש אחת לשלושה שבועות בערך וזה הדבר הכי כיפי ומשחרר שקיים! אני מודה שבאופן אישי כזמרת, קריוקי אף פעם לא כל כך משך אותי, אבל באירוע הזה יש קסם שאפשר כנראה לקשר לאנרגיה המאוד מיוחדת של מיקי ולארגון המדויק שלו, ביחד עם גן הפסגה היפהפה והאנשים המופלאים שעולים לבמה. כראוי לאירוע קאלטי בהתהוות, יש, בין היתר, חוקים ברורים: מותר לשיר גרוע – אסור לשיר גרוע בכוונה. בכל מוצ"ש כזה מתגלים כשרונות חבויים ומפתיעים ויש תחושה של התמסרות ופורקן שכנראה מאוד נחוצים פה כרגע. מומלץ.

מה יהיה?
מה שניצור. אני מאמינה שיש לנו אחריות אישית וקולקטיבית לדרוש מציאות שתואמת את ערכי הבסיס שלנו. זה מתחיל בתודעה, וממשיך בנוכחות הפיזית שלנו – בתנועה ובשינוי שאנו רוצים לראות סביבנו.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• אדא חנינא
• שמעיה
• פילאטיס
• ברים בתל אביב
• פלורנטין
• אלבה
• גן הפסגה