>> ניבה רטנר (למה שלא תעקבו) היא עובדת סוציאלית מתגוררת בעיר עם משפחתה. בימים אלו מוציאה את ספרה השני,"סיפור למאזין שותק". בספר נכתב: "רחוב שקט ליד כיכר דיזנגוף, סיימון וגרפונקל עודדו אותי באוזניות בדרך לשם. שמש חורפית. אנשים בבתי קפה או בכיסאות נוח בכיכר. התחשק לי להישכב על מרצפות המדרכה, שידרכו עליי כולם, שישטחו אותי לתוך המרצפות ויעברו עליי עגלות וכלבים ורוכבי אופניים ואהפוך לחלק מהעיר".גרה בעיר למעלה מעשרים משנה, אבל לעיתים עדיין מרגישה כמו המושבניקית שהיא ולפעמים כמו בציטוט, בא לה להתמזג עם העיר.

>> מקום להתחבר לעצמי ומקום להתחבר לפלאפל // העיר של דניאל סבג
>> קולינריה, אומנות וחורים בגוף // העיר של ויטלי ומיכאל פישילביץ
>> בילוי עם יצורי פרא וקפה עם חיוך // העיר של סתיו פלטי נגב

1.פארק המסילה

לטייל בשבת חורפית בפארק שלאורך מסילת הרכבת, בהפוגה בין טילים או בין הפסקות אש, השמש עדיין רחמנית והאנשים על המדשאה נראים כמו פליטים ממלחמת הישרדות שמחפשים קצת שגרה. ואם אפשר אז גם קפה וכמה מתקנים שיעסיקו את הילד ושהשמש תמשיך להיות רחמנית ולא תהייה אזעקה. יותר מזה לא צריך.

2. אובלומוב – חנות ספרים

אני לא יודעת אם לפתוח חנות ספרים עצמאית בתקופת מלחמה ואז לפתוח לה עוד סניף בפרדס חנה זה אומץ, טירוף, נס או שלושתם ביחד. אבל טוב שהחנות הזו קיימת.
נחמה 4 יפו

3. השופטים

למרות שמדובר במוסד תל אביבי משנות השמונים (!), הוא עדיין הוא מושך אליו גם קשישים שזוכרים אותו מהתקופה שצולם בו הסרט "החיים על פי אגפא" וגם בני נוער. כולם יושבים בו בנוח לצד השולחנות מהעץ הכבד שספג כבר הכל.פעם גרתי ממש מול הפאב. כשבתנו הבכורה הייתה בת כמה ימים, הרגשנו שזה לגמרי טבעי לצאת איתה לשופטים. רצינו להרגיש שזה שהפכנו להורים לא אומר שאנחנו לא יכולים להיות מגניבים (טעינו כמובן).
אבן גבירול 39 תל אביב

4. הנסיך הקטן

בית קפה וחנות ספרים, המקום הראוי ביותר בעיר לרשת את "כסית" ככקפה של אנשי הספרות. אני לא שייכת לשום חבורה ספרותית ועדיין אני נהנית מהאפשרות שיש לי לשבת בנסיך הקטן ולצותת לפגישה בין עורכת ספרותית למשורר או לפרלמנטים מוזרים שמתאספים שם.לפני עשרים ומשהו שנים היה כאן בית קפה אחר – קפה רש"י. השותף שלי לדירה לקח אותי אליו. אני עדיין זוכרת את השולחן הפינתי בו ישבנו. הוא התוודה שהוא לא יכול להמשיך להיות רק שותף שלי. מאז בית הקפה נסגר אבל אנחנו עוד יחד.
רש"י 17 תל אביב

5. גן מאיר

בגן מאיר, בספסלים שבמרכז שדרת העצים, מסתתרת נקודה שבה תמיד יהיה מזג אוויר צונן, לא משנה כמה לוהט ולח מסביב.

מקום לא אהוב בעיר:

צומת בוגרשוב-טשרניחובסקי.הילדים שלי כבר גדלו, אבל אני עדיין זוכרת את השמש הקופחת כשנתקעתי איתם באדום במעבר החצייה בדיוק בשעת האיסוף בין הגן של הגדולה לגן של הקטן. חם לי והכל נוזל: העגלה נוזלת מעודף תיקים וילדים, הילדים נוזלים כי הם החזיקו את עצמם שעות בגן ועכשיו נעצרו באדום הזה. שלט המכולת בגדה השנייה של מעבר החצייה מבטיח ארטיק, ואני תוהה – למה אין כאן צל?

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח את הלב?
ביום חמישי ב-23.4 אני משתתפת בערבסקס בספרות העברית בבית הסגול–מאיה קסלר שכתבה את "רוזנפלד", בלה לני כהן בעלת אובלמוב וכתב העת לספרות ארוטית "חפוז" ואנוכי נדבר על איך האירוטיקה עברה מנחלת הרומנים הרומנטיים לז'אנרים אחרים בספרות העברית. ואיך סקס בספרות יכול להיות לעיתים מענג, לעיתים מאכזב ולעיתים גם וגם כמו בחיים.

איזו יצירה נתנה לכם כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
הילה רוח, האלבום "שחור זוהר". המילים "זה רק שירים/ וזה רק השם שלי/ והמצב בחוץ נראה לא כ"כ טוב/ אני נשארת/ אבא אמר לי/ היית כבר באלף מסיבות" ניחמו אותי במיוחד לאור העובדה שהוצאתי ספר שני בזמן מלחמה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
המרכז לבריאות הנפש אברבנאל הוא מקום העבודה שלי. מתאספים בו אנשים שקצת נגמר להם והם זקוקים להפסקה ולרה-ארגון. אני יודעת שבשעת מלחמה אנשים טובים רצים לעזור לנפגעי הקרבות, ומי שנשכח הם האנשים שגם כך תמיד נשכחים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
הפליטים חסרי המעמד, שוטפי הכלים במסעדות שנסגרו, הקבצנים, דרי הרחוב שכבשו להם את המקלטים וכל שאר האנשים השקופים.

מה יהיה?
יהיה מדבר. למשבר האקלים לא אכפת מהמלחמות שלנו, הוא ממשיך בשלו, אולי רק ה-AI יעצור אותו.

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• גן מאיר
• השופטים
• הנסיך הקטן
• ספרים

דיזינגוף סנטר

נכון שבמבוך הנ״ל לפעמים קשה להרגיש חופשי, בעיקר כשמחפשים נואשות את זארה, שלא לדבר על ביקור בקולנוע לב בשבת וחיפוש אחרי דלת היציאה הזמינה. אבל חופש הוא עניין של מהות. דורות של ילדי סנטר יספרו לכם שזה המקום שבו הם מרגישים הכי חופשיים בעולם ויכולים להיות מי שהם רוצים. גם לתל אביבי המצוי הסנטר מלא בחופש: אתם יכולים להגיע איך שאתם, עם הכלב או עם פיג׳מה, ולהרגיש בבית.

הים

נכון, זה אולי אובייס, אבל הים והמרחב שמסביבו הוא המקום שבו אפשר להרגיש את החופש בכל רמ״ח האיברים. החל מהטיילת שהיא סמל החופש האולטימטיבי ועד לשוברי הגלים וחוף הצוק שמשלב דשא מוריק וחול לבנבן. כותבת שורות אלה היא ירושלמית שונאת ים, ואפילו בשבילה, למרות שממעטת לבקר – מבט אחד בגלים מזמן את החירות.

גן מאיר

מדובר בפנינה עירונית שמאפשרת לשאוף קצת ירוק לריאות. המרחבים היפים והפורחים, הימצאותו של הבית הפתוח (שישוב משיפוצים), הכלבים שרצים ללא רצועה ובלילה הטיפוסים המגוונים שנעים בין דרי רחוב, ילדי סנטר תועים וספורטאים מחוטבים – ממחישים ביתר שאת את העובדה שגן מאיר פתוח וחופשי לכולם.ן באשר הם.ן.

שוק הפשפשים

בשוק הפשפשים ביפו אפשר להרגיש לרגעים בחופשה. נכון, מאז המלחמה אין ממש תיירים והשוק נחלש, וגם חנויות מזכרות מאוסות, בוטיקים ייחודים, מונומנטים היסטוריים, בניינים מעוצבים ובתי קפה יקרים זה לא בדיוק מימוש החופש האידאלי, אבל זה ללא ספק הכי קרוב שיהיה לכם לחופשה בעיר מגורכם, וגם זה משהו.

הקלאב

מאז שהבלוק נסגר חסר בנוף קלאב שבאמת נוגע לנו בנימי הנשמה, אבל חיי הלילה של תל אביב לא מתים – הם רק מתחלפים. העיר עדיין מלאה במגוון מועדונים שונים ומשונים, שגם בזמן מלחמה אפשר לשרוף בהם את הלילה ולהרגיש את החופש המקומי זורם לנו בדם (בסדר, גם אם זה לא הדבר היחיד בדם. רק שמרו על עצמכם). אין חופשי יותר מאשר על הרחבה.

מנזר

במנזר אפשר להיות כמעט בכל שעה, מה שכבר מכניס חופשיות רבה לעניין. מלבד זאת, אתם חופשיים להתלבש איך שבא לכם, להזמין מה וכמה שבא לכם מבלי לדפוק חשבון ומבלי להרגיש ששופטים אתכם על משהו. וכן, ויוטלו טונטו בארבע בבוקר זה ממש סבבה. אם כבר במנזר עסקינן, נדמה שהדת המרכזית של המוסד הזו היא חיה ותן לחיות.

בבית

בואו נודה בזה: אין חופש מזוקק כמו לשלם 6,000 ש״ח לדירה מתפרקת עם בעל בית פסיכי ומתווך שלא עשה כלום אבל גבה מכם שכירות של חודש נוסף. שלא לדבר על החופש לאכול מה שאתם רוצים מהמקרר בלי לגעת בטעות בקשיו או בחלב סויה של השותף שלכם. אבל למרות הכל, ובגלל הכל, בבית – אנחנו הכי חופשיים בעולם.

• ❤ תל אביב
• הבועה
• דיזנגוף סנטר
• חוף הים בתל אביב
• המנזר
• פסח
• גן מאיר
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 941 // הקונצנזוס האחרון

>> עינת צרפתי (כדאי שתעקבו) היא מהמאיירות הבולטות בישראל, כלת פרס רמת גן לספרות ילדים מאויירת. ספריה הרבים אותם כתבה ואיירה תורגמו לכ-20 שפות וזכו בפרסים יוקרתיים, ביניהם "השכנים", "ארמון בחול", "צרו בצרורות", ו"יהיה בסדר". בימים אלה רואה אור ספרה החדש, "אני שונאת לחכות", ספר מצחיק ומרהיב על ציפייה ועל סבלנות ועל הצדדים החיוביים של ההמתנה.אתם רוצים ויכולים לקרוא אותו.

>> אווירת רוקנרול נכחדת וסלון שכונתי // העיר של איתי פיינגולד
>> המקום הכי אותנטי ביפו וחיבוק אימהי מהקהילה // העיר של ג'ול עבוד
>> חוף לאיפוס חרדה וקפה שמעלה לי חיוך // העיר של טל יוסיפוב

1. בית אריאלה

כמו כל חובבת ספרים אני חושבת שספריה היא המצאה נהדרת,אבל ספריית בית אריאלה היא הנהדרתמכולן.ספריית הילדים והנוער שהיא בילוי האהוב עלינו בימים גשומים,ויש גם ספריית קומיקס נפלאה,ארועי תרבות ואפשרות להשאיל פאזל(סליחה אם איבדנו איזה חלק).בשנתיים האחרונות המאבק להשבת החטופים היה חלק בלתי נפרד מהמרקם של הספריה,עכשיו בכל ביקור בהזה צובט את הלב וגם משמח לראות את הרחבה שלה כמעט ריקה.
שאול המלך 27 תל אביב

2. המגדלור

חנות שהיא נווה מדבר של ספרים ושל יופי,אני אוהבת בה את המגוון ואת ההזדמנותלמצוא שם ספרים שהם לא בהכרח חדשים ואת אוסף ספרי האומנות מהארץ והעולם.במגדלור יש מקום לספרות ויצירה ישראלית,ואני תמיד מתרגשת אם אני נמצאת שם בחלון.
מקווה ישראל 18 תל אביב

3. גן מאיר

בתור אמא,את העשור האחרון העברתי הרבה בגינות,בילוי שהוא גם מטלה.להגיע לגן מאיר זה תמיד תענוג,גם בזכות בריכת המים שבלב הגינה,עם אנפת הלילה המדוכדכת והרבה שושנות מים,גם בזכות כל הדברים שקורים כל הזמן מסביב:קבוצת טאי–צ׳י,מתאמנים שאפתניים בגינת הספורט,חוג כדורגל של קטנים ועוד כל מיני דמויות.בגן מתחבא גם הפסל המקסים בעולם של עמוס קינן,של גמל עגלגל ליד עץ דקל.

4. חוף בוגרשוב

אני מאוד אוהבת להיות בים,ויותר מהקטע של המים אני אוהבת את החוף.חוף בוגרשוב הוא אחד החופים העמוסים והרועשים, מה שמבטיח שתמיד יהיה על מה להתבונן.לכל זמן ביום יש את המשמרת שלו,הפרלמנטים השזופים של המוקדם בבוקר,המשפחות שמגיעות לפני שממש חם עם הקטנים ומחליפות אותם בערך בעשר,והצעירים שקמו מאוחר ומגיעים להשתזף במשמרת השלישית.אני מקווה שיבוא יום ואצטרף לפרלמנט ים עם שחר.

5. הרחוב

אחד הדברים שאני הכי אוהבת בעיר הוא ללכת ברחוב,גם ברחובות ראשיים עם חלונות ראווה חדשים או טמבוריות ישנות וגם ברחובות קטנים,שאפשר להתקל בהם בעץ שקמה שאכל גדר,או בבניין שמישהו הדביק עליו מלאך קרמיקה קטן.

מקום/ תופעה לא אהוב.ה בעיר:

אני אוהבת לרכב(ולהרכיב)על אופניים,ומשתמשת הרבה בשבילי האופניים לאורכה של העיר.עם כמותרוכבי הקורקינטים והאופניים החשמלייםזה נהיה די קשוח.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההצגה "הכל נשאר חי" מאת דנה קיילה וירדן גלבוע,על חזרה ממלחמה ועל אהבה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הספר ״ילדות רעות״ של קמילה סוסה ויאדה שמספר את סיפורה של קבוצת טרנסיות שמוצאות תינוק נטוש בפארק.ספר קשוח אבל גם מלא הומור ותקווה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עמותת ״יוניטף״שדואגת לילדים חסרי מעמד.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
הורים לילדים קטנים,ילדים בזומים,בעלי עסקים קטנים.אנשים שלא זוכרים איזה יום היום,כרגע די כולם זקוקים להרמה.

מה יהיה?
יהיה טוב.

• העיר שלי
• ספרי ילדים
• בית אריאלה
• המגדלור
• גן מאיר
• חוף בוגרשוב
• אופניים

אין חג שתל אביב אוהבת יותר מפורים עם כל הבלאגן והמסיבות שלו, והשנה כשהמלחמה על אש קטנה ואין חטופים בעזה אפשר יהיה גם אולי לחגוג כמו שצריך. זה, בכל מקרה, מה שמתכננים לעשות בעיריית תל אביב-יפו, שם בחרו מוקד מעניין במיוחד לחגיגות: רחוב שינקין.

>> מדיטציה עם די.ג'יי ואופרה של יוני רכטר לילדים. זה פסטיבל
>> מי יודע מדוע ולמה: ביום שבת יוצאים עם המשפחה בפיג'מה

הרחוב האייקוני שהגדיר מחדש את תל אביב בסוף שנות ה-80', התחיל לחזור לעצמו בשנים האחרונות לאחר עשורים של שיפוצים ודעיכה. בפורים הזה מתכוונת העירייה להחזיר אותו אל נקודת ההתחלה ולתת לו להתחפש לשנת 1984, באירוע מחווה לאמנים, אמניות, יוצרים ויוצרות שחיו ברחוב, לעסקים שפעלו בו ולתהלוכת הפורים הראשונה שהתקיימה בו.

בשנות ה-80', למי שפספס היה רחוב שינקין מוקד של תרבות עירונית צעירה ואלטרנטיבית – מרחב קהילתי שבו אמנים, תושבים ועסקים קטנים יצרו יחד סצנה חיה ולא ממוסדת שהשפעתה התרבותית הייתה עצומה. תהלוכת פורים הראשונה ברחוב בשנת 1984, יוזמה מקומית של אמנים, עסקים ומשפחות, ביטאה את הרוח הזו בחגיגה שצמחה מהרחוב עצמו, מתוך יצירה משותפת ואנרגיה חופשית.

ארבעים שנה אחרי, בפורים 2026, חוזרת הרוח הזו אל הרחוב לא כהעתקה נוסטלגית אלא כהפעלה מחודשת של ערכי התקופה. תהלוכה קהילתית, אמנות רחוב, מוזיקה, מחול, עסקים מתחפשים והתערבויות חיות יהפכו את רחוב שינקין למפגש בין זיכרון להווה, בין קהילה לחגיגה עירונית צבעונית ונגישה לכולם.

ביום החג (שלישי,3.3) תתרחש לאורך הרחוב החל מ-10:00 תהלוכת הפורים של מרכז קהילתי בית תמי בשיתוף עם בתי הספר בלפור וגבריאלי, במחווה לפורים 1984. התהלוכה תכלול בובות ענק ברוח התקופה שעוצבו בידי ילדי השכונה בהנחיית האמן אבי סיביליה. והמסלול? התהלוכה עצמה תתחיל בשינקין פינת רוטשילד, תעבור לאורך הרחובות שינקין והמלך ג'ורג' ותסתיים בגן מאיר בפורימון שבט קהילה.

החל מהשעה 11:00 יתקלטו לאורך רחוב שינקין תקליטני "האוזן השלישית", במחווה מוזיקלית לתקופה ולעסק המיתולוגי שפעל שנים רבות ברחוב, תערוכת צילומים של פורים בשינקין ב-1984 תתקיים בפינת רחוב יוסף הנשיא, מחווה לחנות "פלסטיק פלוס" שפעלה ברחוב 20 שנה, ועוד שלל פעילויות והטבות בעסקי הרחוב שגם יתחפשו. עכשיו רק תחזירו לנו את איציק ורותי ואורנה ואלה וקפה תמר ונתחפש למה שאתם רוצים.
>> פורים בשינקין 1984, שלישי 3.3 17:00-10:00 לאורך רחוב שינקין.עוד פרטים כאן

• פורים
• עיריית תל אביב
• שינקין
• נמל יפו
• נמל תל אביב
• גן מאיר
• עם הילדים

אורי בלופרב, בן 29, הוא שחקן וראפר. הוא משחק בימים אלה בתיאטרון באר שבע במחזה "האמת", וישחק שם גם בהצגה "פינק ליידי" על פי סרטה של מינדי ארליך שתעלה ממש בקרוב. ביום שבת הקרוב (9.8) יראה אור האלבום של "ווירדוס", הרכב ההיפ הופ שלו ושל אחיו אילן, ושמו בישראל "ביצים חומות" ("זה לא משחק מילים, אנחנו מכינים את הביצים החומות הכי טובות בעיר. אז אולי שחקן, ראפר ושף של ביצים").חכו לו כאן בספוטיפיי, כדאי לכם.

1.בלנבי קריוקי

אין על המקום הזה, מרגישים שם בתאילנד. אני מאוהב בקובי בעל המקום, הילדים שלו שמנהלים איתו את הבר והקריוקי ובאנשים שמגיעים לשם מדי לילה. כולם חמודים! מומלץ לסיים שם כל ערב בחוץ. מומלץ גם לאירועים סגורים של חברים. חלום. הם בדיוק פתחו מחדש אחרי שהמקום נהרס מנפילת טילים איראנים. תגיעו.
אלנבי 35 תל אביב

2. מוזמביק

בר הדייטים שלי, למרות שאני לא צריך אותו יותר בהקשר הזה למה אני תפוס ומאוהב עד מוות. אבלללל זה בר מושלם, נעים, פשוט, קצת קלאס קצת שבור ואפשר לעשן בפנים.
נחלת בנימין 29 תל אביב

3. הגג של הסנטר (אחרי סרט)

אני כמעט מתבאס לכתוב את זה שלא יתחילו להופיע לי שם אנשים, אבל אני תמיד עולה לגג של הסנטר אחרי שאני רואה סרט בקולנוע לב, מסתכל על המכוניות למטה וחושב על הסרט שראיתי.
דיזנגוף 50 תל אביב

4. כדורסל בגן מאיר

לאחרונה חזרתי לשחק שם קצת ונזכרתי כמה כיף ומרגש הפלירטוט הזה, שאתה מגיע עם כדור וזורק עם עצמך לסל ,ואז עוד מישהו מגיע וזורק עם עצמו, ופתאום יש איזה מבט קטן, ואז כזה מחזירים אחד לשני את הכדור שעף מהקרש… ככה עד שזה מבשיל לכדי זה שאחד מעז להציע את מה ששנינו כבר יודעים שיקרה ומתחילים לשחק אחד על אחד… ואז מגיעים עוד אנשים, ורק מסתכלים בהתחלה, ידה ידה ידה, עד שמהר מאוד נהיה משחק וזה פשוט כיף ומרגש אין לי מה להגיד.

5. הפסטה בלוינסקי

הפסטה הכי טעימה בעיר. אי אפשר לטעות. הייתי בשוק כשאכלתי שם לראשונה, הבנאדם מכין לך על המקום פסטה לפי בחירה שלך של בשר/דג/צמחוני וזהו, אתה בוחר והוא עף. זה באמת לא יאומן כמה טעים וסטייל.
נחלת בנימין 84 תל אביב

>> גריל-בר אותנטי וגעגוע לישראל נעימה יותר // העיר של מלווין מוריס
>> תל אביב כולה בכדור בדולח ויער לפוקימונים // העיר של רחלי רוטנר

מקום לא אהוב בעיר:

העיר. סתם אבל לא סתם. הכל הפוך, זה בלתי אפשרי. אלנבי, הרגתם את אלנבי. אי אפשר שלא לעשות עבירות תנועה, אני נוסע עם הטוסטוס, זה כמו הו צ׳י מין וייאטנם. ועוד מצלמים אותי, שולחים לי דו"חות בדואר, חוצפנים. קשה עכשיו הקלה אחר כך?? מתי?? קשר רעיל.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לא יודע אם אירוע אבל המקלט הציבורי מול העבודה 10. בלחימה עם איראן מצאנו את עצמנו יום-יום ולילה-לילה במקלט השכונתי. זווית לראות את הפרצופים מהקפה פתאום מתחת לאדמה, מי תופס איזו פינה, מי שקט, מי מדבר, מי מתחבר עם מי, מי מחלקות בראוניז… מי לוקחים מהבראוניז ומי מסרבים בנימוס. בכל מקרה הלב שלי נפתח ונסגר כמו משוגע בימים האלה, כל רגע קטן כזה מתחת לאדמה, מתיקות של מישהו או שבירות של מישהו, הלך איתי הרבה זמן אחרי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"תולעת שלא חייבת כלום לאף אחד", האלבום הראשון של הראפר אדמ שיצא ממש לא מזמן. הוא פשוט יוצר פצצה ומרענן ששר מהבטן ואני עף על מה שהוא עושה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
קודם כל משפחות החטופים. לא מצליח לחשוב על מקום אחר להתנדב בו חוץ מלעזור למשפחות החטופים, בכל דרך זה טוב. עד שלא כל החטופים ישובו יהיה לנו פה מאוד עצוב.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
סבתא שלי, חוה אלוביק-שטיגליץ. חגגה 92 בשבוע שעבר! נשמה גבוהה, שמחה, מלאת צ'יל ושיק, היא לגמרי התל-אביבית שלי. 60 שנה פלוס שהיא גרה בטשרניחובסקי, ולאחרונה גם סבא יואל (92 בעצמו) חזר מסיבוב ארוך בארה"ב והצטרף אליה. תמצאו אותה בשוק הכרמל, לה מולאן כל שישי בבוקר, על ספסל בגן מאיר, עושה סידורים בסנטר, או לקראת הסופ״ש הולכת לקיוסק בבוגרשוב להביא לה את העיתון שהיא אוהבת. אני אוהב אותך סבתא את מהממת ומתוקה.(:

מה יהיה?
תראו התחלנו ממאה אחוז טוב ונסיים במאה אחוז טוב, זה קודם כל טוב לי לזכור. עכשיו הדרך לשם תלויה במלא בחירות קטנות עד גדולות של מלא אנשים. אני מנסה לחשוב על עצמי ועל הבחירות הקטנות שלי ואני מנסה בעיקר להיות אותנטי. הלוואי שכל אחד יעצום עיניים רגע ויבחר מהלב (אפשר גם בעיניים פקוחות), אמיתי לא אכפת לי מה, רק שנהיה כנים עם עצמנו.

• העיר שלי
• היפ הופ ישראלי
• קריוקי
• ברים בתל אביב
• דיזנגוף סנטר
• גן מאיר
• לוינסקי