הרואין, מלחמה קרה ורוקנרול: בואי ופופ בברלין
אחרי מלחמת העולם השניה הפכה מערב ברלין לחממה עבור אמנים רבים. גם דיוויד בואי ואיגי פופ הגיעו אליה. הם עברו אליה יחד, חלקו דירה סמוך לחומה ואפילו הקליטו קולות רקע אחד בשביל השני. בן שרוני חוזר ארבעים שנה אחורה בעקבות הצמד בואי את פופ
אחרי רצף של הצלחות בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70, מאס דיוויד בואי בחיים בלוס אנג׳לס. השיר Space Oddity, ששוחרר 11 יום לפני שיגורה של אפולו 11 לחלל, יחד עם The Man Who Sold The World והתפתחות דמותו של בואי כ-Ziggy Stardust, שילוב של איגי פופ ולו ריד, הפכו אותו לכוכב פופ. על אף שלרוב כשחושבים על מוזיקת פופ עולה אסוציאציה של מוזיקה שטחית או רדודה, ההגדרה של מוזיקת פופ היא בסך הכל היותה מוזיקה פופולרית, כלומר מוזיקה שהרבה אנשים שומעים. אפשר, וכדאי, לדבר על הסיבות שבגינן מוזיקה הופכת לפופולרית. יש אמנים שבשעת היצירה מנסים לקלוע לטעם הרוב. לעומתם, יש מוזיקאים שיצירתם פשוט קוסמת לרוב מבלי שבהכרח כיוונו לכך. בואי ידע שהוא רוצה להיות כוכב, אבל נראה שאם מביטים אחורה על הדיסקוגרפיה שלו קשה להכריע מה הוביל למה. אלבומו הראשון התעצב סביב ז׳אנרים פופולאריים בשנות השישים בבריטניה כמו פסיכדליה ומיוזיק הול. אלבומו השני, Space Oddity, קיבל תפנית אקוסטית ו-The Man Who Sold The World, אלבומו השלישי, הלך לכיוונים אפלים יותר עם טקסטים שעסקו במחלות נפש ולווה על ידי להקה בעלת רקע מעולם הרוק הכבד.
ב-1976, שנתיים לאחר שהיגר לארצות הברית, בואי נלחם בהתמכרותו לקוקאין. עיר המלאכים מתישה אותו, ובניסיון להיגמל הוא מגיע לאירופה, ובסופו של דבר מתמקם בברלין. בואי מגיע לעיר חצויה. אחרי הסכם יאלטה, גרמניה חולקה לשניים בין ברית המועצות ובין בעלות הברית. חלק מההסכם כלל גם את חלוקת ברלין למזרח ולמערב. חלקה המערבי של העיר משך אליו אמנים, מוזיקאים ומהגרי עבודה ובהתאם לכך גם בואי מתיישב בה, ברובע שנברג. האולפן שבו נהג להקליט בתקופה ההיא, Tonstudio, ממוקם בשכונת קרויצברג שליד החומה, ונמצא במרחק נסיעת אופניים מביתו. באותה תקופה הוא מתחיל לעבוד עם בריאן אינו, אחד מחלוצי מוזיקת האמביינט, וחולק את דירתו עם איגי פופ. פופ, שגם גר לפני כן בלוס אנג׳לס, התמכר להרואין לאחר התפרקות להקתו, הסטוג׳ס. כשיצא מגמילה הוא הצטרף לאחד מסיבובי ההופעות של בואי, בו נחשף למוסר העבודה של הזמר. החוויה החדירה בפופ מוטיבציה חדשה, והוא עבר עם בואי לאירופה.
בואי ופופ אמנם עזבו את בירת הקוקאין של העולם, כפי שבואי כינה את לוס אנג׳לס באחד הראיונות, אבל המירו אותה בבירה מפוקפקת אפילו יותר – בירת ההרואין, ברלין. הקונספירציות לגבי הצפתה של העיר המערבית בסמים מגוונות. על אף שחלקן מצביעות על מהגרי העבודה שהגיעו לברלין ממדינות המזרח התיכון וטורקיה כאחראיים העיקרים, תיאוריות אחרות גורסות שהרשויות במזרח ברלין העלימו עין מן ההברחות מהצד המזרחי. בלי קשר לאשמה, בואי ופופ מוצאים את עצמם משתמשים יותר ויותר בהרואין, כמו אמנים אחרים שהיגרו לברלין בתקופה ההיא, ביניהם ניק קייב ולו ריד.
האלבום הראשון שכתב בואי בתקופת ברלין, Low, הושפע מאוד מהסגנון המוזיקלי Krautrock שהתפתח במערב גרמניה בשנות ה-60. שמו של הז׳אנר עשוי להעיד בצורה הטובה ביותר על אופיו. בעוד ״רוק״ הוא די מובן מאליו, ״קראוט״ מצריך פירוש. על אף שהמשמעות הרשמית של המילה היא עשבי תיבול, בסלנג של התקופה ״קראוט״ משמעו ״סמים״. הקראוטרוק הוא סגנון מוזיקלי די מהפכני, חיבור של רוק עם ג׳אז, פאנק, פסיכודליה, אלקטרוניקה ומוזיקת עולם, שאפשר למצוא את השפעותיו גם במוזיקה עכשווית.
בואי הושפע במיוחד מעבודתם של Kraftwerk ושימושם באלמנטים אלקטרונים, ו-Neu!, צמד מוסיקאים יוצאי הלהקה. בעקבות השפעת הקראוטרוק, המוזיקה של בואי באלבומו הראשון בברלין פנתה משירים שמנסים לספר סיפור לעבר צורות מוזיקליות אוונגרדיות שבהן השימוש במילים היה מופשט ולעיתים חסר מובן. אלבומו השני של בואי בברלין, Heroes, הושפע מרוחות המלחמה הקרה של התקופה.באלבום אפשר למצוא שירים שעוסקים בדואליות כמו Beauty and the Beast או שירים בעלי הקשר ברור יותר למלחמה הקרה כמו V-2 Schneider. ״V2״, אגב, היו הטילים שפיתח הצבא הנאצי בזמן מלחמת העולם השנייה והיוו חלק משמעותי בהגעתם של האמריקאים לחלל. החלק השלישי בטרילוגיית ברלין, Lodger, הוא חזרה לרוק במובן הקלאסי של המונח, ואיגי פופ עזר להלחין את אחת הרצועות בו.
גם עבור איגי פופ היו אלה שנים פוריות. בתקופתו בברלין הוא הוציא שני אלבומים, שאותם בואי עזר לכתוב ולהפיק. באלבום הראשון, The Idiot, שהיה אלבום הסולו הראשון של פופ, ניכרת ההשפעה ההדדית של שני האמנים זה על זה. את האלבום כינה פופ ״שילוב בין ג׳יימס בראון וקראפטוורק״.
האלבום השני של פופ, The Lust for Life, הוא גם אלבומו המצליח ביותר מבחינה כלכלית. הוא יצא באותה שנה של The Idiot, והרעיון לאלבום התחיל להבשיל במוחו של פופ כבר עם סיומו של הטור שיועד לקידום של האלבום הראשון. הוא כתב, הקליט וסיים את המיקס לאלבום בתוך שמונה ימים! אגב, מאלבום זה גם הגיעה הרצועה המוכרת ביותר של פופ, The Passenger. באותה שנה חזר פופ ללוס אנג׳לס, שם הוא אף הספיק להוציא אלבום נוסף.
תקופתם של דיוויד בואי ואיגי פופ בברלין הושפעה מחידושים מוזיקליים שהתהוו בגרמניה באותן שנים ומהחיים במערב ברלין עצמה, שהייתה מעבדת ניסוי של תרבות הנגד. עבודתם יחד וחברותם הקרובה באותה תקופה הובילה ליצרתם של חמישה אלבומים, שכמה מתוכם קנו לעצמם מקום של כבוד במוזיקה המערבית. אפשר רק לדמיין מה היה קורה לולא עברו לברלין.
