• Facebook
• Twitter
• Email

דנה דבורין כבר מזמן השאירה את הניינטיז מאחוריה. גם את הפרונט של הבמה. דבורין, שהייתה אחד הפרצופים הכי מזוהים עם תור הזהב של ערוץ הילדים, עברה לאחורי הקלעים, ובשנים האחרונות היא אחראית על יותר ויותר הפקות תיאטרון: מהצגות ללא דיאלוגים לגיל הרך ועד עבודה קרובה על הצגה שמעבדת לתיאטרון סיפורים של נשים מוכות. בימים אלה היא עסוקה עד מעל לראש עם ההפקה של פסטיבל "חלום של תיאטרון", בשיתוף אסיטז' ישראל (המרכז הבין לאומי לתיאטרוני ילדים ונוער) ותיאטרון הבימה.

איך את מרגישה כרגע מבחינת הקריירה?

"את המעבר לבימוי והפקה עשיתי כבר לפני עשור, זה לא בא ביום אחד. העניין של לעבור להיות במאית לא חדש, אבל הייתי פרפורמרית וזה כבר לא עניין אותי, זה לא הגיע לשום מקום מעניין. רציתי להמשיך בזה רק אם יש לי עניין".

את חושבת שיותר קל לך לבטא את עצמך מחוץ לבמה ומאחורי הקלעים, כשאת מכתיבה טון או נושא או טקסט?

"ברור. יש אנשים שאומרים על מי שמאחורי הקלעים 'אוי באמת, למה לא המשכת על המסך', וזה ממש לא ככה. יש בזה משהו מאוד טבעי בעיניי, טבעי לשחקן להפוך לבמאי. זו דרך הרבה יותר טובה מבחינתי להעביר מסרים לקהל, לנסות ליצור דברים חדשים שהולכים לאיבוד. כל במאי מבחינתי הוא אלוהים, על אחת כמה ושכמה כשעושים משהו ללא מילים, מבחינת רמת הקושי והמורכבות זה משהו אחר לגמרי".

תיאטרון ילדים הוא כלי לביטוי אישי בשבילך או כלי חינוכי? כבמאית ויוצרת, איפה זה מתחיל? ממשהו שלך או ממחשבה על הקהל?

"אני קודם כל חושבת על מה מעניין אותי לעשות. הרעיון להצגה בא מתוך רצון לספר סיפור ולא משום מקום אחר. הצגה צריכה להעביר מסר, לא להיות דידקטית אבל להעביר מסר שמעניין אותי ולהעביר תכנים שחשובים לך וליצור שיח, זה הדבר הכי חשוב בעיניי. ליצור שיח חברתי, כזה שילד יוצא מהצגה ומדבר עליו עם החברים או ההורים".

אז המטרה היא לחולל את הדיון?

"המטרה היא קודם כל להעביר חוויה תיאטרונית ולספר סיפור. בעיניי גם הצגה שהדעות עליה חלוקות היא חשובה בתחום הזה, זה יוצר דיון. בדיוק כמו לתיאטרון למבוגרים, המטרה בתיאטרון לילדים ונוער, בניגוד לפעוטות, היא אותה מטרה של תיאטרון למבוגרים – לא להאכיל בכפית איזשהו מסר אלא להעלות בעיה או נושא לקהל. להוביל לפעולה ולהפעיל את מנעד הרגשות של הקהל שאולי היום קצת התקלקל עקב הפעילות הענפה מול הסלולר והרשתות החברתיות. אחד הדברים שאני מרגישה היום הוא שאין שיח בין אישי אצל הילדים, ואז המסר לא עובר".

זה מעניין, כי את מופיעה מול ילדים ועובדת מולם כל החיים הבוגרים שלך, ממש מאז שהיית נערה. בטח יש לך מה להגיד על איך ילדים השתנו.

"כל דור חושב שהדור הבא שונה, אבל הדבר המשמעותי של הדור הנוכחי הוא השיח הווירטואלי, שרוב האינטארקציות עוברות לטלפון. המשקל של הדיון עובר למכשיר".

וזה משפיע עליהם בתור קהל? הם מגיבים אחרת ליצירה?

"אני חושבת שבתור קהל תיאטרון, ברגע שאתה מתעסק עם רגשות, אז הרגשות זהים אם ההצגה טובה. אבל השיח הבין אישי שההצגה יכולה ליצור הוא שונה לגמרי".

אבל למה? מה זה משנה אם אחר כך הם מדברים בארבע עיניים או בווטסאפ או בסנאפצ'ט?

"אתה יכול להשוות שיחה בארבע עיניים לשיחה בווטסאפ?".

אני לא, כי בשבילי זה לא אורגני, לא גדלתי על זה מגיל אפס, אבל גדל דור שבשבילו זה רמה אחרת שלא אני ולא את מכירים.

"אני מכירה את זה כאימא. אני לא פוסלת את זה, כן? גם ההורים שלנו אמרו עלינו דברים והכל היה בסדר, גם היום יכול להיות שזה בסדר. אבל אינטראקציה בין אנשים חשובה כדי לשמור על היחסים, אחרת זה יכולת שהולכת לאיבוד. קדמה זה דבר חשוב, אבל אם מתעסקים ברגשות וביחסים, זה דברים שמתפתחים בשיח בין אישי וצריך לשמור על זה בצורה הזאת".

תיאטראות גם ככה תלויים בתמיכה של משרד החינוך. בתיאטרון ילדים זה מגיע מעוד כיוון, כי הקהל הרבה פעמים מגיע להצגות דרך רכישות שנעשות על ידי מוסדות החינוך ולא רק דרך ההורים. זה משפיע על התכנים?

"זו שאלה מאוד רגישה. אני לא ארד לעומק כי אני לא מספיק בקיאה בפרטים היבשים, אבל יש משולש בין יוצרים, בין התיאטראות לבין משרד התרבות וזה משולש עם עליות וירידות תמידיות במערכת היחסים. היוצרים כל הזמן רוצים להכניס תכנים שחשובים בשבילם ושהם רוצים להעביר הלאה. התיאטרון מעוניין לקחת את היוצר ויודע שהרעיון שלו חשוב ומצד שני צריך לעבוד איתו ועם הרעיונות שלו מול הסל שדורשת המדינה. זה מתח שתמיד קיים, יש תיאטראות שמתפשרים במקום אחד ויש כאלה שמתפשרים במקום השני, ולכן זה משחק מורכב ועדין מאוד שצריך לשחק כל הזמן".

פסטיבל חלום של תיאטרון,הבימה, 15.8־29.8

• דנה דבורין
• עם הילדים
• הצגות ילדים
• תיאטרון

• Facebook
• Twitter
• Email

דנה דבורין, הבלונדינית עם הצמות והצחוק המצלצל, זו שדורות של ילדים גדלו עליה כששיחקה והנחתה בערוץ הילדים, שרה בפסטיגלים, כיכבה בהצגות, מחזות זמר ותוכניות טלוויזיה פופולריות, היא היום בעיקר מאחורי הקלעים – עוסקת בכתיבה, בימוי ולעתים גם בהנחיית מופעים לילדים ולכל המשפחה.

לפני שבע שנים היא בחרה להפנות את הקריירה האישית שלה לאפיקים נוספים בתחום אמנויות הבמה. היא למדה בימוי והעלתה את הצגת הילדים הראשונה בבימויה במסגרת פסטיבל הצגות ילדים בחיפה. "זה התלבש לי כמו כפפה ליד" היא אומרת בעיניים זורחות. "תמיד היה לי רצון ליצור, לכתוב ולביים. גם כששיחקתי והנחיתי הייתי מחלקת הוראות לשחקנים, למנחים לכל מי שהיה בסביבה", היא צוחקת.

מאז ההצגה ההיא דבורין מעורבת ביזמות וניהול, כותבת ומחברת תכנים להפקות שונות, והיא מתרגשת מחדש בכל פעם שהיא מגלה עד כמה ילדים יכולים ליהנות ולאהוב כאלה.

אחד העולמות המרגשים שנחשפה אליהם בשנתיים האחרונות הוא מוזיקת ג'אז. היא כותבת, מביימת ומנחה את אירועי "ג'אז חם לילדים" (שמיים הפקות) ומאושרת מכל רגע.

ג'אז חם לילדים הוא סדרת קונצרטים שנתית המארחת בכל חודש אמן ג'אז מפורסם בעל שם עולמי ובונה סביבו סיפור מוזיקלי מרתק שנכתב במיוחד על פי סגנונו המוזיקלי, תכני שיריו ואופיו.

דבורין, שנבחרה לכתוב, לביים ולהנחות את הסדרה, גילתה באמצעותה עולם חדש ומלא בצלילים שלא הכירה – והתאהבה.

ספרי על הסדרה.

"עולם הג'אז הוא עשיר ומגוון בסיפורים, בכלי נגינה ובסגנונות. בכל חודש מגיע לארץ אמן ג'אז נפלא אחר – בכל פעם מארץ אחרת ומסגנון מוזיקלי שונה – ונכתב סביבו סיפור שמותאם אליו. פעם זה סיפור על דמויות יוצאות דופן ופעם על כלי נגינה, פעם על נסיכות ופעם על בלשים. בסיפור משתתפות תמיד שתי דמויות – אני ושחקן נוסף (אור משיח/ איציק כהן); הסיפור מותאם תמיד לקו המוזיקלי של האמן האורח ומשובצים בו שירים בביצועו. פעם זה ג'אז צועני ופעם ג'אז אמריקאי בסגנון ניו אורלינס, פעם ג'אז משנות ה־40 ופעם ג'אז מודרני. מדובר בעולם עשיר ואינסופי".

למה ג'אז?

"ג'אז הוא לא האופציה המוזיקלית הראשונה שהורים משמיעים לילדים, ובסדרה המגוונת שלנו הם לומדים להכיר ולאהוב את המוזיקה הנפלאה. לסדרת הקונצרטים הזו יש מטרה מאד ברורה – לחשוף את הילדים לעולם הנפלא והאינסופי של הג'אז, לתת להם את האפשרות להקשיב, ללמוד, להכיר, להתחבר. לי, באופן אישי חשוב היום מאוד לעסוק בתכנים עם ערך מוסף, עם מסר תרבותי, משהו עם תוכן איכותי. כשפנו אלי משמיים הפקות בהצעה לכתוב לביים ולהנחות את ג'אז חם לילדים, התרגשתי מאוד. אני אוהבת מאוד מוזיקה, בעלי מוזיקאי והמוזיקה תופסת חלק עצום בעבודתי כבמאית, אבל ג'אז לא ממש דיבר אליי ולא ממש הכרתי אותו. רק כשנחשפתי לעולם הג'אז הבנתי עד כמה אני אוהבת אותו. ג'אז הוא הבסיס לכל המוזיקה שאנחנו מכירים – בלוז, מוזיקת נשמה ומוזיקה שחורה.".

את לא מתגעגעת לטלוויזיה? לפרסום? לזוהר?

"ילדים אוהבים בידור ומבוגרים אוהבים בידור ואני לא נגד. הייתי בעולם הזה, היה נהדר, אבל הספיק לי. היום אני מחפשת תכנים אחרים עם עומקים אחרים, ולכן בחרתי בתחום התיאטרון לילדים, שבו אני יכולה לשלב את כל העולמות, הצבעים והטעמים שאני אוהבת".

• ראיונות
• דנה דבורין
• עם הילדים