• Facebook
• Twitter
• Email

דאנסינג קאמל

Funny camel, serious beer הוא המוטו של המבשלה וקשה להתווכח איתו. תוויות צבעוניות מטורללות ופורטפוליו של יותר מעשר בירות שונות (כולל כאלו המיוצרות עם רימונים, זרעי כוסברה וקליפות תפוז וגם אתרוגים). הבירות כאן עשויות לעילא, במקצוענות מרשימה. זוהי גם המבשלה התל אביבית הראשונה ואחת החלוצות בארץ, והיא עושה הרבה כבוד לעיר. יש בה בר שממוקם במבשלה עצמה (רחוב התעשייה 12) ומקרין שידורי ספורט בלי הפסקה, ועוד בר בפלורנטין (ויטל 10) שמגיש לצד הבירות של דאנסינג כאמל גם מבחר בירות בוטיק ישראליות.

בזלת

המבשלה הצפונית היא מחלוצות המבשלות הקטנות בארץ. הסיפור, לפי אנשי המבשלה, טמון במים הייחודים של רמת הגולן – אקווה בזלתית. המבשלה פועלת משנת 2006 וקנתה לעצמה לאט לאט שם בקרב שתייני הבירה בארץ. מייצרים כאן לאגר, אייל ובירת חיטה, ברצינות תהומית כמו שרק ברומאסטר שלמד בגרמניה יכול. מאז שנת 2010 שותפים במבשלה יקבי רמת הגולן, מה שמוליד שיתופי פעולה מסקרנים כמו בירת עוג העונתית שנעשתה בשיתוף ייננים מהיקב ועברה תסיסה בחביות יין.

אלכסנדר

נכון שגם הסיפור של מבשלת אלכסנדר מתחיל עם בחורים שתחילה בישלו בירה במטבח הביתי, אבל כשמדובר בטייסים לשעבר, לא פלא שמהר מאוד העסק נסק למעלה. אין כאן משחקים מיותרים של התחכמויות בדמות תבלינים מוזרים או פירות, יש פשוט בירות טובות העשויות בקפדנות עם חומרי גלם כמו שצריך. המבשלה ממוקמת ליד נחל אלכסנדר, מה שמסביר את הצב בלוגו. את הכנפיים של הצב אפשר להסביר בהיסטוריית הטיס של המקימים, אבל מניסיון – זו בירה שנותנת לך כנפיים.

ג'מס

הדבר הכי טוב שיצא מפתח תקווה הוא מבשלת ג'מס. יש פה סיפור ציוני על אחד ג'רמי שוויתר על משרה נחשקת בבית לבן, עשה עלייה, והוא משוכנע לחלוטין שעשיית בירה בארץ ישראל היא תמצית הציונות. הבירות עצמן בסגנון נקי (חביבה במיוחד הפילזנר), המיתוג מדויק, והבונוס האמיתי הוא להגיע למבשלה עצמה – שמתפקדת גם בתור בר־מסעדה – ולשתות את הבירות הטריות שנמזגות היישר מהמכל.

מלכה

עוד אחת מהמבשלות הקטנות־גדולות, עם נוכחות מרשימה בהרבה ברים ומסעדות. מלכה מגיעה מקיבוץ יחיעם, והבירות בסגנון אייל מדויקות ונקיות. אין כאן בירות של שמונה אחוזי אלכוהול או תיבול מוגזם של פירות ושאר מחשבות "יצירתיות" שמאפיינות תעשייה בחיתוליה. אם אתם בצפון, שווה לעצור לבירה קטנה על המרפסת היפה שלהם. עוד קטע נחמד ביותר עם מלכה הן חביות החמישה ליטרים – אידיאלי למסיבות ביתיות ומשהו שבהחלט נותן תחושה של בירה מהחבית.

נגב

לזה התכוון בן גוריון כשהוא דיבר על להפריח את השממה, לא? המבשלה הממוקמת בקריית גת ומגדירה עצמה "בירה דרומית" בהחלט עושה שמח. שלוש בירות מייצרים שם, אמבר אייל, פורטר ובירת פסיפלורה (שמקבלת לקראת סוף הכנתה תוספת של פסיפלורה הגדלה במושב ליד המבשלה. סנסציה). ואפילו שבירה פסיפלורה נשמע כמו חלום בלהות עבור שתיינים שמרנים, חייבים להודות שמדובר במוצר גאוני.

מבשלת הארץ

מבשלת הארץ הוקמה בקרית גת במקום שבו הייתה מבשלת הנגב על ידיביר בזאר, רשת ברים המתמחה בבירות תוצרת הארץ. מטרתה העיקרית של המבשלה היא לקדם את תעשיית הבירות המקומיות ולתמוך ביצרנים קטנים חסרי יכולת ייצור עצמאית. המבשלה מייצרת את כל הבירות של הביר בזאר (חתול שמן, בינדי, דודה'שך), ובירות נוספות בבישול חוזי תחת מותגים פרטיים. המבשלה נפתחה במאי 2016 ומייצרת כעשרת אלפים ליטרים של בירה כל חודש, המשווקים ברשת ביר בזאר ובחנויות מתמחות.

הרצל

בירה מעיר הבירה זה אולי משחק מילים נדוש, אבל בכל זאת מדובר במבשלה היחידה ששוכנת בירושלים. הרצל הוא הילד החדש בשכונה של מבשלות הבוטיק, וכבר עושה הרבה רעש: המיתוג צבעוני וצועק, והשמות של הבירות לקוחות מתוך הז'רגון הירושלמי, שזה אומר שמות מוזרים שמצחיקים ירושלמים – "שש אחוז כפרה", "דולצ'ה דה עסל" ו"IPA וזה". הבירות מתובלות, דעתניות, אבל מלאות חן. בקיצור, בירה ירושלמית אסלית.

שפירא

האמת, בזכות סרטוני היוטיוב הקצרים של החבר'ה האלה מגיע להם להיות ברשימה. אבל בתכל'ס, גם ללא הסרטונים המשעשעים הם יודעים לעשות בירה. מדובר בשני אחים ירושלמים שהתחילו לבשל בירה בבית וראו כי טוב. אמנם המבשלה לא נמצאת בירושלים, אבל הבירות עצמן – עם הפונט והלוגו של האריה – זועקות ירושלים. הבירות עשירות, ויש יציאות עונתיות מקוריות כמו בירה מחוזקת עם שבבי עץ שהושרו בג'ק דניאלס. לא ברור מה עובר על הירושלמים שמנסים להמציא את הגלגל מחדש בכל האמור לבירות, אבל זה די עובד להם.

שריגים

המבשלה מהיישוב שריגים מייצרת בירה בשתי סדרות שכמעט אין קשר ביניהן. בסדרת עמק האלה תמצאו בירות בסגנון אירופי (כלומר ייצוג למגוון סגנונות אירופאיים קלאסיים), ואילו סדרת רונן מעניקה את הפרשנות של החבר'ה לבירות הבוטיק האמריקניות, דהיינו בירות עשירות בארומות ובטעמים. יש פה מעין מבוא קצר לסגנונות שונים בתכלית, כך שקשה לדבר על המבשלה כעל מקשה אחת. תחת עמק האלה אפשר למצוא למשל בירה בסגנון בלונד אנגלית, טריפל בלגית עמוסת אלכוהול או חיטה בווארית. תחת רונן יש בירות כמו כהה מרושעת או הודית מכוערת ועוד, עם אחוז גבוה יחסית של אלכוהול וטעמים עשירים, כלומר בירות מרשימות למדי אבל לא כאלו שאפשר לחסל מהן שישייה ברצף.

טייבה

מבחינת כמויות מדובר במבשלה שמייצרת יותר מכל הבירות ברשימה עד כה, גם יחד, ועדיין האופי הבוטיקי נשמר כאן היטב ואם טרם טעמתם – הגיע הזמן. מדובר גם בבירה שמיוצאת למדינות רבות בעולם, ואפילו מייצרת בירה בגרמניה תחת המותג טייבה. זה סיפור שיכול להתקיים רק אצלנו – בירה שמיוצרת בטייבה, תחת הרשות הפלסטינית (בכפר טייבה הסמוך לרמאללה), כשרה בהשגחת הרב של ההתנחלות עפרה, ויותר קל למצוא אותה בגרמניה או יפן מאשר בישראל. אבל עזבו עכשיו פוליטיקה, מדובר ביופי של בירה. ספינת הדגל היא הגולדן, בירה בהירה ומעודנת שלא באה להתחכם יותר מדי אלא פשוט לעשות את העבודה – מרווה, מאוזנת ונעימה – והיא עושה את זה מצוין.

מבשלת הגליל

במרכז הגליל, למרגלות הרי הגליל העליון, שוכן קיבוץ מורן. בתוך הקיבוץ פועלת למעלה מחמש שניםמבשלת הגליל. המבשלה מייצרת 7 סוגי בירה מעניינים, ביניהם גם בירת דלעת. המבשלה הקטנה מייצרת בירה טרייה ואיכותית בעיקר לעצמה ולמספר נקודות נבחרות. בסופי השבוע מופעל במקום פאב שמושך אליו תושבים רבים מהאזור. נוסף לבירות של המבשלה, מציע הפאב גם עשרות בירות בוטיק ישראליות ממבשלות אחרות ותפריט אוכל ליד הבירה, הכולל גם בשרים מעושנים.

בית בירה פס

בדרום רמת הגולן, מעל הכנרת, ממוקם בלב קיבוץ גשורבית הבירה פס. חגי ואור, אחים לבית משפחת פס, יזמו והקימו בחדר האוכל הישן של הקיבוץ את חלום בית הבירה כפרויקט משפחתי באווירה חמה וביתית. בסוף שנת 2010 התחילו האחים לבשל בירה בבית הוריהם שבקיבוץ וכשנעשה הדבר צפוף מדי הם התחילו לבנות את בית הבירה, שלימים גדל והתפתח למבשלה ולפאב מקומי. האחים פס (פירוש המילה FASS בגרמנית הוא חבית) מייצרים בעבודת יד שלושה סוגים של בירת בוטיק ולעיתים משתעשעים בבישול בירות ספיישל משתנות, מתובלות בטעמים מיוחדים.

בירה מוסקו

מבשלת בירה מוסקו ממוקמת במושב זנוח שבאזור בית שמש. זהו סיפורם של שני חברי ילדות מראשון לציון: ירון (הוא ה"מוסקו"), מוזיקאי חילוני ואמיר, אגרונום חרדי, ששנים רבות החזיקו בתשוקה לייצר וויסקי ועראק ולבסוף מצאו את עצמם מייצרים בירה עם הרבה אהבה. בימים אלה המבשלה עוברת תהליך של שדרוג והגדלת כושר הייצור. המותג מוסקו כולל 4 סגנונות בירה, אחד מהם הוא סטאוט שחור ועשיר בטעמי קפה ושוקולד מריר.

מבשלת הערבה

אי שם בערבה, במקום קשוח ולוהט החולש על מרחבים אינסופיים של נוף מדברי, מחוספס ומסמא עיניים החליטו הדס ואוהד כץ לעשות מעשה – והקימו מבשלה.מבשלת הערבהנמצאת בישוב צוקים שבערבה, סמוך לכביש 90 בדרך לאילת. המבשלה הזעירה מייצרת שלושה סגנונות בירה, אותם אפשר למצוא בעיקר באזור הדרום (בירה מהחבית ניתן לטעום במבשלה). המבשלה פתוחה בקיץ בימי חמישי בערב ובחורף בימי שישי בצהרים, שם ניתן לרכוש בקבוקים וליהנות מהבירה בהמשך הטיול. ניתן לערוך ביקורים במבשלה בתיאום טלפוני מראש.

מבשלת אייסיס

שמה של המבשלה לא נבחר סתם כך: איציק לוי, הבעלים של מבשלת Isis, ישמח לספר לכם שאייסיס היא אלה מצרית, אלת השפע והפריון. מבחינת לוי זה הכי טבעי – שהרי המבשלה שלו ממוקמת במושב דקל, שזה, פחות או יותר, בקצה העולם שמאלה, נושק לגבול מצרים. אין ספק שלחלוק שם יחד עם אנשי החליפות האסלאמית זה דבר שיוצר הרבה אקשן, שמושך גם כתבים אמריקאים שבאים לסקר את המקום.

המבשלה מייצרת חמישה סגנונות בירה קבועים ועוד שניים עונתיים. אם אתם רוצים לבלות כמה שעות באזור זמן אחר, תוכלו לבקר במבשלה ולשבת לכוס בירה בחצר – בימי שישי מהבוקר ועד כניסת השבת. על אירועים והופעות במקום תוכלו להתעדכן בדף הפייסבוק של המבשלה, אובאתר.

מבשלת Soof

המבשלה הכי דרומית בישראל ממוקמת באילת. שלושה חברים – יעקב, נתן ותומר, שכל אחד מהם הגיע לעולם הבירה מכיוון אחר – החליטו להקים את המבשלה הצעירה ביותר בשוק מבשלות הבוטיק הישראליות. סוף מייצרים שישה סוגי בירה המוגשים מחבית במסעדה הצמודה למבשלה ועוד שני סוגים למכירה בבקבוקים. במבשלה מבשלים בירה בנפחי בישול קטנים של כ־200 ליטר. הבירות של סוף מכילות מרכיבים מיוחדים כדבש, סילאן, גוג'י ברי, פירות יער ועוד הפתעות.

• אוכלים שותים
• ג'מס
• בירה בזלת
• בירה אלכסנדר
• מבשלת נגב
• בירה הרצל
• הפסקת שתייה
• דנסינג קאמל
• בירה
• בינדי
• בירה מלכה
• בירה מוסקו
• מבשלת טייבה
• חתולים

• Facebook
• Twitter
• Email

מותגי האלכוהול הגדולים הם הנפגעים הישירים שלחוק איסור פרסום האלכוהול החדש. מה שווים תקציבים של מיליונים שמיועדים לפרסום, אם כל מה שאפשר לכתוב על המודעה זה משהו בסגנון של "סטולי – וודקה". בקמפיין סוחט דמעות שרץ בעיר נראים שלטי חוצות שבהם וודקה סטולי מברכת מראש ושולחת איחולים לבביים לשלל חגים ואירועים עתידיים כמו "חנוכה שמח" או "שנה אזרחית טובה – 2015". "המטרה של הקמפיין היא לעורר את עניין הציבור בנוגע לחוק החדש", מסבירה רונית אבנר, סמנכ"לית השיווק בחברת הכרם שמייבאת את המותג לארץ, "אני חושבת שזה צריך להטריד את כל מי שתופס עצמו כבן אדם חופשי שחשוב לו חופש העיסוק וחשובה לו תרבות האלכוהול והקולינריה".

בקמפיין נוסף חברת הכרם נלחמת באיסור על שילוט חוצות באמצעות ציורי קיר מקוריים עם הלוגו של ייגרמייסטר שיצוצו בקרוב בברים ברחבי העיר. "אין ספק שזו תקופה מאתגרת", מבהירה אבנר, "בהתחלה יהיה שלב של ניסוי וטעייה כי החוק לא מפרט מה אסור שיהיה במודעה אלא מה מותר שיהיה, וזה משאיר לנו מעט מאוד מקום לקריאטיביות. בכל זאת אני בטוחה שנמצא דרכים יצירתיות וחתרניות לקדם את המותגים שלנו. סביר להניח שתהיה גם הרבה יותר פעילות שטח כמו מתן חסויות לפסטיבלים ושיתופי פעולה עם ברים ומועדונים, ועם הזמן נחשוב גם על פעולות גרילה".

גם במשרד הפרסום אלנבי, שאחראי על הקמפיינים של חברת טמפו שמשווקת מותגים כמו גולדסטאר, פאולנר, שיבאס וג'יימסון, מתרעמים על החוק וצופים את נזקיו. "החוק במתכונתו הנוכחית, הוא אווילי", טוען שרוליק איינהורן, מבעלי המשרד. "הוא מפלה בין מותגים מקומיים לבינלאומיים ועלול להוביל לצנזורה ברשת ולמרדף של פקחי משרד הבריאות אחרי כל מותג אלכוהול, קטן כגדול, ה'מעז' לנהל פעילות דיגיטלית ברשתות חברתיות". למרות זאת איינהורן מרגיע ומבטיח כי אין מה לחשוש מעידן של פרסום אפרורי. "חברת טמפו מתאפיינת בקמפיינים דיגיטליים פורצי דרך וביצירת תכנים המעניקים לקהל ערך מוסף. כיוון שנערכנו לחוק מבעוד מועד ולמדנו אותו, נפעל במסגרת האילוצים שהוא מטיל וננסה להפוך אותם ליתרונות. כמו בסונטה, שמטילה על הכותב צורה של 14 שורות עם חוקיות מסוימת של חריזה, גם אנחנו נפעל תחת מגבלות החוק עם מזמורים חדשים. אנחנו עוד לא יכולים לדבר עליהם, אבל את חלקם תפגשו כבר בקיץ".

• אוכלים שותים
• הפסקת שתייה

• Facebook
• Twitter
• Email

מוסקו מיול

משקה שנולד בניו יורק והתחיל את שיגעון הוודקה בארצות הברית בשנות ה־50. באופן קלאסי הוא מוגש בכוס נחושת. מומלץ מאוד, לאו דווקא לרוסים.

החומרים:

• 60 מ"ל וודקה קטל 1 (שירה: "יש לה טעם שמחמיא לג'ינג'ר. אפשר להחליף בסמירנוף שחור")
• 15 מ"ל מיץ ליים סחוט
• 5 מ"ל מי סוכר
• השלמה בבירת ג'ינג'ר

אופן ההכנה:

מוזגים את כל המרכיבים לכוס ומקשטים בליים, נענע ומלפפון.

בזיל סמאש

קוקטייל מרענן, חמצמץ וכיפי. נעולים על מוחיטו? זה הזמן להתנסות בכיוונים חדשים.

החומרים:

• חופן עלי בזיליקום טריים
• 60 מ"ל טנקרי ג'ין (שירה: "יש לו ניחוחות חזקים של ערער שמתאימים בעשבוניות שלהם לטעמי הבזיליקום. אפשר להשתמש בביפיטר במקומו")
• 30 מ"ל מיץ לימון סחוט
• 20 מ"ל מי סוכר

אופן ההכנה:

מכניסים את כל המרכיבים לשייקר עם קרח ומשקשקים. מוזגים בסינון כפול לכוס נמוכה עם קרח.

ג'סמין

משקה מריר, יבש וחמצמץ שמדמה טעמים של אשכולית אפילו שאין בו טיפה ממנה. הופיע לראשונה בספר הקוקטיילים של הסאבוי משנות ה־20.

החומרים:

• 30 מ"ל ג'ין טנקרי 10 (שירה: "אפשר גם ג'ין הנדריקס, אם לא מצליחים להשיג")
• 30 מ"ל ליקר תפוזים קואנטרו
• 15 מ"ל קמפרי
• 25 מ"ל מיץ לימון סחוט

אופן ההכנה:

מכניסים את כל המרכיבים לשייקר עם קרח ומשקשקים. מוזגים לכוס עם רגל ומקשטים בקליפת לימון.

נגרוני

אפריטיף קלאסי, מריר־מתקתק, שנוצר באיטליה על ידי הרוזן קמילו נגרוני שביקש לחזק את קוקטייל האמריקנו שלו. טיפוס: שף לפני משמרת.

החומרים:

• 30 מ"ל ג'ין טנקרי 10 (שירה: "יש לו ליבה הדרית שהולמת את הקמפרי וקליפות התפוז. אלטרנטיבה אפשרית: ג'ין הנדריקס")
• 30 מ"ל קמפרי
• 30 מ"ל אנטיקה פורמולה ורמוט (שירה: "ורמוט קצת כבד ועשיר מאוד בטעמים. אם חייבים להתפשר, הייתי הולך על צינזנו רוסו")

אופן ההכנה:

מערבבים את כל המרכיבים עם קרח בכוס ערבוב. מוזגים לכוס רגל מקוררת או לכוס נמוכה עם קרח ומקשטים בקליפת תפוז.

Luce Del Sole

קוקטייל טרופי, כיפי וקיצי מאוד שמזכיר קרטיב סולרו באופן מחשיד

החומרים:

• 60 מ"ל רום לבן פמפרו (שירה: "אני מרשה גם בקרדי")
• 30 מ"ל מיץ לימון סחוט
• 30 מ"ל מיץ אננס
• 30 מ"ל סירופ פסיפלורה
• 20 מ"ל שמנת מתוקה
• 15 מ"ל סירופ שקדים

אופן ההכנה:

מכניסים את כל המרכיבים לשייקר ומשקשקים. מוזגים לכוס מלאה קרח כתוש ומקשטים בתפרחת נענע ומטריית נייר.

זקאפה אולד פשן

קוקטייל שבדרך כלל מכינים עם וויסקי, כאן בגרסה מעניינת עם רום. דרינק לקשוחים.

החומרים:

• 60 מ"ל זקאפה סנטנריו (שירה: "רום לבן בסגנון ספרדי, עם טעמים שמזכירים קוניאק")
• 10 מ"ל מי סוכר
• 4 הזלפות תמצית אנגוסטורה ביטרס

אופן ההכנה:

מערבבים עם קרח בכוס ערבוב. מוזגים לכוס נמוכה עם קוביית קרח גדולה ומקשטים בקליפת תפוז.

• אוכלים שותים
• הפסקת שתייה

• Facebook
• Twitter
• Email

בעידן שבו מפותחים מדי יום גדג'טים אזוטריים המתיימרים לענות על צרכים שלא ידענו שהיו לנו, מעטות הפעמים שבהן יוצא לנו לשמוע על פיתוח של מוצר פשוט, אפילו מתבקש, שלא ברור איך אף אחד לא חשב עליו קודם. כזה בדיוק הוא ה־Palcohol, מוצר המבוסס על פטנט חדשני: אלכוהול בצורת אבקה.

המוצר, שפותח באריזונה על ידי חברת ליפסמארק, אושר לאחרונה על ידי מינהל המזון והתרופות האמריקאי וישווק לצרכנים בארצות הברית כבר בסתיו הקרוב בטעמים שונים שיהפכו כל כוס מים מהברז להאנגאובר בפוטנציה. "לפלכוהול יש יתרונות רבים גם ברמת הצרכן הבודד וגם עבור בתי עסק", מסביר מארק פיליפס, האיש שעומד מאחורי הפטנט. "המוצר יקל על מטיילים ותרמילאים שלא רוצים להיסחב עם בקבוקים כבדים, והוא יהיה פרקטי גם עבור חברות תעופה או בתי מלון שיוכלו לחסוך בהוצאות הייבוא או במשקל על המטוס".

הקרחניסטים שביניכם ודאי העלו כבר על הדעת את האפשרות להסניף את האבקה, מה שעשוי להביא להשתכרות זריזה. אנשי החברה רמזו על כך בעבר והזכירו גם את האפשרות להבריח את האבקה ולהשתמש בה במקומות שבהם גובים סכומים גבוהים עבור משקאות חריפים, כמו מועדונים או מקומות שאסור להכניס אליהן נוזל אלכוהולי.

כעת טוענים בחברה שהדברים נאמרו בהומור, ושהאבקה בכלל אינה פרקטית להברחה ("האריזה גדולה מדי") או להסנפה ("נדרשת שעה שלמה כדי להסניף מנת אלכוהול אחת"). פניית הפרסה נובעת בין היתר מקריאתו של הסנטור צ'אק שומר למינהל המזון לאסור את מכירת האבקה, שמבקריה בתקשורת האמריקאית מזהירים כי תהפוך את האלכוהול לנגיש יותר לנערים ותקל על סימום משקאות.

עושה רושם שאם האבקה תיובא לישראל, יש לה סיכוי אמיתי להפוך לטרנד העירוני של השעה. זאת כמובן בהנחה שחברי הכנסת שלנו לא ישחזרו את חטאיהם מסאגת מיץ הגת, ויקלקלו את המסיבה.

• אוכלים שותים
• הפסקת שתייה

• Facebook
• Twitter
• Email

כמו משקאות רבים וטובים שמחליקים במורד הגרון שלנו, גם הטוניק התחיל בתור תרופה. ראשיתו במאה ה־17, בדרום מזרח אסיה ובאפריקה מוכות המלריה. כינין, המרכיב הדומיננטי במי הטוניק, התגלה אז כיעיל במניעת המחלה. בימים ההם הכילו מי הטוניק כמות גדולה של זרעי כינין שנמהלו בסודה. התרופה המרירה שהתקבלה נקראה Indian tonic water והתגלתה כיעילה גם נגד התכווצות שרירים. בעיה אחת קטנה – טעמו של הכינין מר כמו המוות, ולטוניק של פעם היה טעם של תרופה. כאן נכנסו לתמונה הבריטים, שפתרו את העניין עם תוספת ג'ין ומיץ ליים, שהיה אז נפוץ ונטרל את הטעם הרע. באופן לא מפתיע, כולם התאהבו במהרה ב"משקה הבריאות" החדש והג'ין אנד טוניק התחיל לצבור תאוצה.

בחזרה לתל אביב, קיץ 2014. נראה שזו הולכת להיות העונה של הג'ין אנד טוניק. מזה כמה שנים שהמשקה הזה צובר פופולריות, אבל נראה שהפעם קורה כאן משהו שהוא מעבר לג'ין. הדיבור בעיר בשנה האחרונה הוא בכלל סביב הטוניק. תחשבו על זה רגע, הרי כל שתיין מתחיל יודע לספר על הבדלי הטעם התהומיים בין קמפרי שעורבב עם מיץ תפוזים טרי לבין קמפרי עם מיץ תפוזים זול שעשוי ברובו מתמציות טעם. למה שזה לא יהיה ככה גם עם ג'ין וטוניק?

טעמו של הטוניק הקלאסי שכל כך הורגלנו אליו הוא, מה לעשות, בעיקר מתוק. בין הטוניק התעשייתי, שמפוצץ בסירופ תירס עתיר פרוקטוז, לבין טעמיו המקוריים של הטוניק, קיים קשר רופף מאוד. לג'ין שלנו מגיע יותר, החליטו שתייני העיר, הפשילו שרוולים והחלו מרתיחים כינין במטבח הביתי. במקביל, יבואני האלכוהול זיהו את הצורך המתהווה בשוק והתחילו לייבא מותגי טוניק יוקרתיים. ובכן, הגיע הזמן להשוות בין סוגי הטוניק השונים. לספר לכם מהו הג'ין טוניק המושלם? ובכן, העשירי שאתה שותה.

את הטעימה ערכנו בסרווסריה, הבר הספרדי של חבורת שישקו, שרוח מדרידית חזקה שורה עליו. בסרווסריה אפשר למצוא, נכון להיום, את מבחר הג'ין הגדול בארץ (25־30 סוגים שונים מרחבי העולם) ואת כל מותגי הטוניק שמיובאים כרגע, לצד כמה גרסאות ביתיות. מאחורי הבר אני פוגש את שמוליק וולברג, מבעלי המקום. כל מי ששתה בעיר הזו בשלושת העשורים האחרונים ודאי נתקל בו בקפה פיקאסו המיתולוגי, בסילון או בקפה אירופה, כמדריך בזמן אמיתי או כאחראי האלכוהול בחברת הייבוא אקרמן. 30 שנה שהוא משקשק, מערבב, מנער ומסנן. "הראייה כבר לא משהו, השמיעה נחלשת מאוד, אבל הזקפה עדיין נהדרת", הוא צוחק ומוזג לנו סיבוב ראשון של ג'ין ביפיטר עם ארבעה סוגי טוניק שונים: שוופס, טמפו, Britvic ו־Fever tree. שני האחרונים הם מותגי פרימיום אנגליים שלאחרונה הגיעו לארץ, ולאחרון יש סיפור מעניין.

מאחורי המותג עומד צ'ארלס רולס, שעבד בפליימות' ג'ין. בחור שיודע דבר או שניים על ג'ין, ולפיכך גם על טוניק. הבעיה הייתה שבעוד הוא הרגיש שתעשיית הג'ין מתקדמת, מתפתחת ומשתפרת, תעשיית הטוניק ושאר ה"מיקסרים" (משקאות שנהוג להוסיף לאלכוהול) עומדת במקום. בתור איש של ג'ין, הוא הזדעזע מהקונספט המקובל – לקלקל משקה משובח עם טוניק מתוק שמבוסס על חומרים סינתטיים וזולים. הוא חבר אל טים וורילו, שלו רקע בשיווק מוצרי מזון יוקרתיים, ויחדיו הם השיקו ב-2005 את ה-fever tree tonic water (לצד מוצרים נוספים), שמיד קנה לעצמו מקום של כבוד בקרב ברמנים ברחבי העולם.

הזוג המושלם

טוניק, וגם ג'ין, שני משקאות שגדלו זה אל תוך זה, הם מה שנקרא "משקאות בוטניים". כלומר, כאלה שמכילים המון צמחים ולא חוסכים בתיבול. השילוב בין שניהם יוצר מעין דו שיח שבו מנעד הטעמים יכול ללכת למקומות שונים. בניסיונות שערכנו עם טוניק בשידוך עם וודקה, גילינו מה שחשבנו: הניטרליות של הוודקה מתירה לטוניק לתת את הטון. אין פה סינרגיה בין וודקה וטוניק. הטוניק יתנהג, בגדול, באופן זהה עם כל וודקה שהיא.

עם ג'ין, המצב שונה. כמו שלכל סיר המכסה שלו, כך לכל ג'ין ישנו טוניק שנועד לו. הביפיטר ג'ין, מותג לונדוני מהנמכרים בעולם, הוא עדין יחסית, חלק ומתובל במתינות. עם הטוניק של טמפו, המתוק ביותר בחבורה, הסכריניות מכניעה אותו ומשווה למשקה פשטות של קוקטייל שנמזג במסיבה בלי תשומת לב לפרטים.

הטוניק של שוופס, המותג הקלאסי והראשון שיוצר באופן מסחרי בעולם, דווקא עובד נהדר עם ביפיטר. הוא מוציא ממנו את המרירות והיובש, וממש נותן לג'ין להתבטא. ה־Fever tree מוצלח מאוד, כאילו התמזג עם הג'ין ליישות אחת. אין טעם ברור של ג'ין, אין טעם ברור של טוניק – יש משקה אחר, שאפשר לשתות ממש כמו מים.

עם ה־Britvic, למרבה ההפתעה, זה ממש לא עבד. זהו טוניק מצוין, אבל מתובל ושרירי מאוד, והביפיטר נכנע לדומיננטיות שלו ופשוט נעלם. מה כן יכול להסתדר עם הטוניק הדעתני של Britvic? אורון לרנר, מיקסולוג ובשלן טוניק ביתי, הציע שנלך על טנקירי ג'ין – 47 אחוז אלכוהול, עם תיבול מאוד מורגש. ובכן, בינגו. זיווג מושלם. כמובן שכיאה לעיתונות חוקרת אמיתית מיד טעמנו את הטנקירי גם עם שאר הטוניקים, ועדיין – Britvic היה ההתאמה המושלמת.

אז איך בעצם אפשר להתאים את הטוניק המושלם לכל ג'ין? ככל ששתינו יותר כך השיחה ירדה לרזולוציות נמוכות יותר. היינו קבוצה של שתיינים, אבל לא פחות מכך – פלצני אלכוהול רציניים. "המשחק בין הג'ין והטוניק הוא אינסופי", אומר שמוליק. "ג'ין יכול להיות מיוצר בכל מקום בעולם. החוקים גמישים מאוד: צריכים להיות שם ערער ואלכוהול. פרט לכך – עשו מה שבא לכם. כך יוצא שפערי הטעמים בין המותגים שונים הם כבירים. הנגיעה הזו של הטוניק ממש משנה את הטעמים, ועוד לא דיברנו על ההבדל שיכולים לעשות קליפת לימון, פלח תפוז, עלי ורדים, מלפפון, או גרגירי ערער בתוך הכוס".

הכל בגלל הספרדים

כל העסק הזה התחיל בכלל במדריד, שם הפך הג'ין־טוניק למשקה הלאומי תוך כמה שנים. רק לשוופס יש שם ארבעה טעמי טוניק שונים. שלטי חוצות עם פרסומות לטוניק מרוחים בכל העיר, וגם ללא הג'ין, או הוודקה, אנשים שותים שם טוניק בכמויות. בארץ, מחוץ לגבולות הר סיני, טוניק עדיין מתקשר לדודים זקנים שפותחים שולחן בבית כנסת. כל מותג ג'ין חדש רוצה דבר ראשון לחדור לשוק הספרדי, ולמדריד בפרט. יש אפילו לא מעט מותגים המיוצרים בלעדית למדריד, מספרים לי אנשי הסרווסריה, שחרשו את העיר בטרם פתחו את המקום. בחלק מהברים אתה מקבל תפריט עם רשימה של מאות מותגי ג'ין, בעמודה ליד עשרות טוניקים שונים ובעמודה ליד אתה גם בוחר את הגרניש המועדף עליך – החל בליים הקלאסי, אשכולית ועד תפוחי עץ מיובשים, פרחי קמומיל ואינספור תבלינים.

אנחנו ממשיכים לשחק. "כשחושבים על ג'ין וטוניק צריך ללכת לכיוון של ניגודים או של השלמה" אומר שמוליק ומוזג לנו בומביי ספייר, ג'ין מתוק ומתובל, שעורבב עם הטוניק המתקתק של טמפו. פתאום, המתיקות המעיקה של הטוניק הזה מצאה זיווג נפלא. בגזרת הניגודים – טוניק ביתי שמכין גיא רובננקו, איש אוכל ואלכוהול מן המעלה הראשונה, הולך נהדר עם ההיימנ'ס אולד טום. זהו ג'ין מתקתק שמקבל סטירה מצלצלת מהטוניק היבש והמריר שרובננקו מכין.

ההבדל בין טוניק ביתי לתעשייתי הוא אדיר. "הטוניק הביתי לא בא במקום זה המסחרי. מדובר במוצר שונה בתכלית", טוען אורון לרנר, שמבשל טוניק מצוין בעצמו. "אם בא לי דרינק קל בשמש קיצית, הטוניק המסחרי עושה עבודה מצוינת. הטוניק הביתי עשיר ומורכב הרבה יותר, והוא כבר לוקח את הדרינק למקום 'רציני' יותר". הכנת טוניק בבית היא לא דבר מסובך במיוחד. המכשול היחידי הוא הקושי המסוים להשיג כינין, שאפשר למצוא באמזון ובאתרים נוספים ברשת. בגדול, מבשלים מים עם אבקת צ'ינקונה (קליפת עץ שממנה מופק הכינין), תבלינים, הדרים, חומצה צטרית, מלח וסוכר. מה שמתקבל הוא למעשה סירופ טוניק שממנו מוזגים מעט ומוסיפים סודה. כיוון שמדובר בסירופ מרוכז למדי, וכיוון שהיינו כבר אחרי כמה סיבובים טובים, פתאום שאלנו את עצמנו למה לא לנסות לשלב סירופ טוניק בקוקטיילים קלאסיים, כתחליף לאנגוסטורה ושאר מרירים. ניסינו, למשל, דריי מרטיני קלאסי עם טיפת סירופ טוניק, שהפכה את המרטיני לחמאתי. יופי של טוויסט.

המשכנו לטעום כמה דברים מיוחדים, שאנשי הסרווסריה מביאים עמם בכל פעם שהם קופצים לחו"ל. למשל, ג'ין גורדונ'ס קריספ קיוקמבר, מתובל במלפפונים טריים ובעל מתיקות עדינה וטעמי לימון מרעננים. מזגנו אותו על קרח עםFever tree , טוניק שכאמור משאיר את מרכז הבמה לג'ין, והוספנו חוטי זעפרן. התוצאה הזכירה תה קר וממכר. כולנו מתחילים להבין שלא נצליח לצאת מהטעימה הזו עם מסקנות ברורות. יש ניסויים שנוחלים כישלון חרוץ, ויש משחקים שאנחנו עושים ומופתעים לגלות כמה טעים יצא לנו. יש בזה קסם מהפנט, לראות איך כל ניואנס קטן משנה משקה כה פשוט לכאורה.

• אוכלים שותים
• הפסקת שתייה