Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

הקולקטיב

כתבות
אירועים
עסקאות
רועי ריק (צילום: אלה ברק)

לא ברור אם נשרוד, אבל לגל השני כבר יש פסקול מחתרתי

לא ברור אם נשרוד, אבל לגל השני כבר יש פסקול מחתרתי

רועי ריק (צילום: אלה ברק)
רועי ריק (צילום: אלה ברק)

מדירה לדירה עברו מילים, לחנים ורעיונות שהתגבשו לכדי שירים ובקרוב ייארזו לאלבום אוסף קונספטואלי. רועי ריק (הקולקטיב) סחף אחריו את גלעד כהנא, מאיה בלזיצמן, גון בן ארי ועוד, ומספר איך התחילה המערבולת שנקראת "הגל השני"

נתבקשתי לספר מעט אודות הגל השני. הכוונה היא לפרויקט המוזיקלי ולא לתופעה האפידמיולוגית, כמובן – אם כי אני לא בטוח לגמרי, שכן ברוח התקופה ההנחיות שקיבלתי היו מעטות ואף סותרות. בכל מקרה, אתייחס לכל מה שנדמה לי שקרה באשמתי, לפחות, ומה שאני יודע בוודאות שקרה באשמת אחרים. ונקווה שהקיץ יעשה את שלו.

אם כן, הגל השני הוא פרויקט מוזיקלי עצמאי אשר הוקם לעת חירום ולמען השגרה של חדוות היצירה. ברמה הפרקטית הוא החל עם תחילת הסגר, אבל למעשה אני לא יודע כבר כמה שנים מסתובבת אצלי המחשבה הפנימית על כך שיום אחד יהיה נחמד לערבב בצורה חסרת אחריות את כל כמות הכשרון והלב שיצא לי לפגוש בשנותיי כעובד בשיר.

והנה, הגיעו להם פתאום ימים חדשים, שלא לומר לא קלים, שלא לומר אללה יוסטור. ביטולים, דחיות, לחץ כלכלי, הווילה-הבערך-דמוקרטית שלנו בג'ונגל מתפוררת מהזנחה. וכולנו כמובן כבולים לביתנו, פחות או יותר. תקופה לא פשוטה להיות בה מוזיקאי, עצמאי או עוכר ישראל. תקופה חשובה להיות בה בן אדם. ויותר מהכל – תקופה מרתקת להיות בה אמן. והיה נדמה כי זה רגע שלכל הפחות שווה לתעד אותו.

בעוד הגל השני ממשיך להתקדם לעבר חופינו, השאלות ממשיכות להערם – מי אנחנו, איך אנחנו, למה אנחנו? הנה הצצה קלה לנבכי המחתרת. בתחילת הסגר החלו לקבל מוזיקאים מכל קצוות הקשת העצמאית הודעות והנחיות, לרוב מבלבלות וסותרות את עצמן. המטרה – ליצור לבד, איש איש מביתו, וביחד. היינו זקוקים רק לניחוח קל של מגפה, סדקים בסדר העולמי הידוע לנו עד כה, חוקי חירום שאללה יוסטור ולו"ז שהתפנה לחלוטין, בשביל לגלות את מה שידענו עמוק בלב: יש לנו את הידע, יש לנו את האמונה, ויש לנו את הטכנולוגיה.כעת החיים לא יחזרו למה שהיו. ותראו את שבדיה.

Posted by ‎הגל השני‎ on Monday, June 8, 2020

אז התחלתי לפנות לנשמות מוכשרות וזורמות. יוצרים ויוצרות, אנשי סאונד, מילה, ויז'ואל והפקה – כולם מן העילית שבעילית של עולם המוזיקה העצמאית בארץ. בהתחלה מעט, רק לבדוק את המים והקונספט, ומדי יום המעגל גדל לו בעוד קצת. המטרה – מחתרת יצירה מוזיקלית קצרת טווח. איש איש מביתו, וביחד. כל אחד לפי רצונו ויכולתו, תוך כדי תנועה ובבידוד. כל חבר וחברה שהצטרפו נתבקשו לשלוח רעיון למשרדי המחתרת – סקיצה שישבה במגירה, טקסט שלא הולחן, מנגינה ללא מילים, ביט אקראי וכל דבר אחר בעל כוונה. את הרעיונות הללו ערבבתי והעברתי לחבר הבא, ללא יותר מדי הכוונות או קוהרנטיות. בהתחלה לא לגמרי הבינו החברים מה אני רוצה, ודי בצדק, כי גם אני לא הבנתי בעצמי מה אני רוצה ומדוע. זה לא הפריע לי לפנות אליהם כאילו מדובר בדבר הכי דחוף עלי אדמות ולנזוף הכל חבר שהתעכב עם עבודתו על כך שהוא שם את כל הפרויקט בסכנה גדולה.

משום מה קיננה בי התחושה שהחופש היצירתי שכל חבר מחתרת יזכה לו, יחד עם תחושת הבהילות וחוסר הוודאות של התקופה (וכן כמובן עצם כך שכולם בבתים ללא פרנסה או מעש) פשוט תנער בצורה כלשהי את החפיסה ומשהו יקרה. אלוהים נמצא בפרטים הקטנים של השאפל. ואכן, מהר מאוד התחילו להתגבש יסודות לקטעים נפלאים, והם הועברו ליד הבאה, בקוד פתוח ובחבילה עוברת, והפכו יותר נפלאים, ובשלב מסוים זה כבר די יצא משליטתי ופשוט התחיל לעבור עוד ידיים ולעוד אנשים חדשים מבלי שיהיה לי מושג.

הכל נעשה בהנאה מאוד גדולה ומשוחררת. שכן זה לא הפרויקט של אף אחד, וזה רק לרגע, על רגע. נוצרה מעין גישה שפשוט מקבלים את העשייה ומתגלגלים איתה הלאה, מבלי למחוק או לקחת זמן לחשוב על זה. מבלי לדאוג שמא נפגע בקריירה ובמוניטין רב השנים שצברנו בעולם המוזיקה העצמאי בישראל. מבלי להתבייש שמשהו יוצא יותר מדי מסחרי או הזוי, מנותק או מודע לעצמו, פוליטי מדי ולא מספיק פוליטי. הייתה זו מחתרת של נקיון כפיים – כפיים רחוצות היטב, לשות בחדוות יצירה מבלי לצפות לשום תמורה כספית או הכרתית, בתקופה שבה כפיים גדולות בהרבה משלנו טובלות בסיפוח ושחיתות, מכווצות אגרוף של חירום בשביל להסתיר את רפיון השגרה.

ועת שהסגר כבר החל לדעוך לו והחלו ההכנות לגל השני, כבר היו להם בדרך שירים נפלאים של ממש משלל צבעי הספקטרום, מאפוקליפסה ועד אהבה. כל אחד מהם תופס בדרכו פיסה קטנה מרוח התקופה המשוגעת שעברה ועדיין מרחפת מעלינו. החשש או המפלט שבבידוד, הקבלה או השכתוב של ההנחיות החדשות, האמת והקונספירציה של המחלה, הבוז למסכה והבוז למי שלא מוכן לשים אותה, הפקפוק בממשל והפקפוק היותר גדול של העצמי, וכמובן – הרומנטיקה, אשר עומדת וקורסת במבחן הגדול של מרחק בלתי ניתן לצמצום וקרבה בלתי ניתנת לגישור.

חששנו שעם תום הסגר, החזרה לשגרת חיים (בערך) של כל המעורבים תסיים את הפרויקט. אבל זה פשוט ממשיך להתפשט, ואף גדל יותר, עד שהיינו חייבים להתחיל להוציא שירים לעולם, כי לא היה מקום יותר במחסני הנפש ובגרפים של החיים. אז מדי שבוע אנחנו משחררים לעולם שני שירים – צד א' וצד ב' של מצב צבירה שבועי. ובמקביל ממשיכים לעבוד על טראקים נוספים שעוברים ממש כרגע מיד ליד. ברגע שהכל יהיה מוכן וברגע שנדע בוודאות שהגל השני חלף לו – נוציא אלבום אוסף קונספטואלי מפואר. מה יהיה הקונספט שלו ומה הפאר? האם עלינו להתכונן לגרוע מכל או שמא מעולם לא היה כאן טוב יותר? אין לנו מושג. ימים יגידו. בינתיים, הדקו מסיכות ושמרו על נקיון כפיים – הגל השני רק מתחיל.

להאזנה לפרויקט הגל השני

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

מדירה לדירה עברו מילים, לחנים ורעיונות שהתגבשו לכדי שירים ובקרוב ייארזו לאלבום אוסף קונספטואלי. רועי ריק (הקולקטיב) סחף אחריו את גלעד...

רועי ריק2 ביולי 2020
החברים המייסדים של הקולקטיב (צילום: מיכאל טופיול)

הקולקטיב חוזרת בהרכב קצת אחר – ועם אלבום מסקרן במיוחד

הקולקטיב חוזרת בהרכב קצת אחר – ועם אלבום מסקרן במיוחד

כמעט ארבע שנים עברו מאז האלבום האחרון של הקולקטיב, ומאז התחלפו בה שלושה חברים. עידן רבינוביץ' מבטיח שזה נגמר בטוב ומסביר את הקאבר ההוא לסטטיק ובן-אל

החברים המייסדים של הקולקטיב (צילום: מיכאל טופיול)
החברים המייסדים של הקולקטיב (צילום: מיכאל טופיול)
18 בינואר 2018

בעולם המוזיקה, יציבות ואורך רוח הם רכיבים מרכזיים בחיי להקה, לצד חלום ההצלחה. במקרה של להקת הקולקטיב, שהורכבה משבעה חברי ילדות ופעלה במשך קרוב לעשור עם הגרעין המייסד – ההרכב האנושי היה לא פחות חשוב מהתמהיל המוזיקלי שלה, שנע בין פולק לאלקטרוניקה. הקולקטיב שינתה את פניה כשנפרדה משלושה מהחברים המייסדים – המתופף נדב לוזיה והגיטריסטים דניאל שהם ויוסי מזרחי, אותם החליפו הגיטריסט גיא לנדאו והמתופפים שרון פטרובר ויואב ארבל. בשבוע שעבר הוציאה הלהקה סינגל חדש בשם "Circles" – טעימה לקראת אלבומם הראשון מזה שלוש שנים וחצי, "The Coming Of Light", שייצא באפריל.

מההרכב המקורי נותרו הסולנים עידן רבינוביץ' ורועי ריק, רועי רבינוביץ' (סקסופון) ועמנואל סלונים (בס). אחרי שש שנים שבהן חי ופעל בלונדון, חזר עידן רבינוביץ' לחיות בתל אביב – בעיקר כדי לשמור על יציבות הלהקה.

החברים המייסדים של הקולקטיב (צילום: מיכאל טופיול)
החברים המייסדים של הקולקטיב (צילום: מיכאל טופיול)

"זו הייתה סדרה של התמודדויות, הן בשינויים בהרכב והן בשינויים בחיים האישיים של כל אחד מאיתנו, שדרשה פסק זמן יותר אפקטיבי כדי לעשות את האלבום הזה", מסביר רבינוביץ' את השקט של השנתיים האחרונות. "היינו הרבה שנים בדרכים, ובאופן טבעי זה הוביל לשינויים. מראש היה מאוד חשוב לנו לקחת את הזמן ולהגיד שאנחנו הולכים ליצור את האלבום רק ברגע שנרגיש שלמים איתו. זה מצב יצירתי שונה ממה שהיה לפני כן, אבל זו גם אחת מהחוויות הטובות ביותר שלנו בתור הרכב".

עזיבת החברים השאירה טעם מר בלהקה?

"אף אחד מהשינויים לא היה מפתיע ולא נעשה בווייב רע, נשארנו חברים מאוד טובים והכל נעשה בצורה אוהבת ומפרגנת. העזיבות יצרו לנו אתגר לוגיסטי ויצירתי שלא היה קיים קודם, וגרמו לנו לחשוב מחדש על איך משמרים את הקו המוזיקלי של הלהקה".

איך השפיע ההרכב החדש על האלבום?

"כל תהליך היצירה שלו היה שונה מזה של האלבומים הקודמים – התחלנו מלהיות להקה של הופעות חיות, כי הבסיס שלנו תמיד היה לנגן ביחד, במובן הכי אולד סקול של המילה. היינו מנגנים שעות על גבי שעות בחדרי חזרות ועובדים על דיוק העיבודים. באלבום הזה הייתה חוויה שונה – גם כי ההרכב האנושי השתנה, וגם כיוון שהתנאים הפיזיים שבהם יצרנו את האלבום גרמו לו להיות הרבה יותר 'אולפני'. רוב הדברים הוקלטו בנפרד, והפעם הראשונה שבה ניגנו את השירים שלא במסגרת סקיצה הייתה בהופעה בנובמבר האחרון בבארבי".

אנחנו צריכים לצפות לשינוי מבחינה מוזיקלית?

"הקולקטיב תמיד היה פרויקט שבו ניסינו לזקק את כל ההשפעות המוזיקליות שלנו לכדי משהו אחד, ולצאת מהגדרות ז'אנריות. היה בזה כיף, כי כשבאנו לעבד שיר במתכונת של להקה היה הרבה מאוד חופש מבחינת הכיוון שהשיר יכול היה לקחת. אני לא יודע אם זה קשור לדרך שעברנו, אבל עכשיו זה הצליח למצוא אמצע יותר ברור. האלבום פחות 'קיצוני' בהשוואה לקודמים – אין בלדה מינימליסטית לצד שירי אלקטרוניקה עם ביט היפ הופ כמו שהיה ב-'Pangea'. אני חושב שהמטרה הייתה לעשות משהו יותר אחיד ושלם מהאלבומים שעשינו. יש בו קצת חזרה לשורשים המוזיקליים שלנו, שהם יותר פולקיים ואקוסטיים בחוויה שלהם. עם זאת, הוא גם האלבום הכי אלקטרוני שעשינו".

בין ההשפעות על האלבום החדש שמונה רבינוביץ' ישנם שמות רבים מגזרת האינדי כמו ג'יימס בלייק, סופיאן סטיבנס, הנשיונל ובון איבר, לצד מוזיקה אפריקאית ודרום אמריקאית. עם זאת, הקולקטיב הקליטה לא מכבר קאבר מפתיע לשיר שרחוק מהם מוזיקלית וסגנונית – "סתם" שלסטטיק ובן אל.

בוא'נה עידן, הגזמתם.

"אני חייב להגיד שזה אחד מהדברים שעשינו עם הכי מעט מחשבה אי פעם, וזה באמת היה בשביל הכיף. תוך כדי עבודה על האלבום היה יום גשום באולפן וחלק מהחברים התעכבו, אז היינו רק אחי רועי ואני. שנינו היינו אחרי פרידה ואמרנו שזה יכול להיות מצחיק לעשות קאבר לשיר הזה, כי איך שלא מסתכלים עליו, 'סתם' הוא שיר פרידה נהדר ופשוט פופ מושלם. לו הייתה לי שמינית מהכריזמה של סטטיק או בן אל כנראה שהייתי יכול לבנות קריירה כמו שלהם. לצערי אין לי, אז אני צריך להתנחם בלעשות קאברים מדי פעם".

← הקולקטיב ישיקו את האלבום החדש בבארבי, דרך קיבוץ גלויות 52 תל אביב, חמישי (26.4), 20:30,85 ש"ח

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

כמעט ארבע שנים עברו מאז האלבום האחרון של הקולקטיב, ומאז התחלפו בה שלושה חברים. עידן רבינוביץ' מבטיח שזה נגמר בטוב ומסביר...

מאתאורי באום18 בינואר 2018
garden-city-movment-by-michael-topiol-t

שואקייס "חשיפה בינלאומית למוזיקה" יתקיים השנה זו הפעם השישית

שואקייס "חשיפה בינלאומית למוזיקה" יתקיים השנה זו הפעם השישית

בין המשתתפים בהופעות השנה: A-WA , ימן בלוז, מאיה איזקוביץ', אבי לייבוביץ', פ'אנקנשטיין, טאטרן, קאט אאוט קלאב, גארדן סיטי מובמנט ועוד. מי מהם יזכה להופיע בפסטיבלים נחשבים בעולם?

garden-city-movment-by-michael-topiol-t
garden-city-movment-by-michael-topiol-t

השואוקייס הישראלי הרשמי למוזיקת ג'אז ועולם ולמוזיקת רוק אינדי ואלקטרוניקה, חוזר זו השנה השישית.אירוע החשיפה הבינלאומית, שנערך בשיתוף משרד החוץ והקרן לירושלים – החוגגת השנה 50 שנים להיווסדה, בהפקת "צוללת צהובה" בירושלים ובתמיכת משרד התרבות והספורט, יתקיים בין ה-11 ל-14 בנובמבר ויוקדש לג'אז ומוזיקת עולם והסבב השני, בין ה-18 ל-21 בנובמבר, יוקדש לרוק, אינדי ואלקטרוניקה. ההופעות יתקיימו בבארבי ובאזור בתל אביב ובצוללת הצהובה ובמגדל דוד בירושלים.

מתוך למעלה מ-700 מוזיקאים והרכבים ישראלים שהגישו מועמדות השנה, נבחרו כ-50 משתתפים על ידי ועדה מקצועית. אלו יופיעו בפני עשרות מבכירי תעשיית המוזיקה הבינלאומית – נציגי חברות תקליטים, בוקינג ומפיקי פסטיבלים המוזמנים לארץ מרחבי העולם – בהופעות הפתוחות גם לקהל הרחב. בין המשתתפים: התפוחים, A-WA , ימן בלוז, מאיה איזקוביץ', אבי לייבוביץ', פ'אנקנשטיין, טאטרן, קאט אאוט קלאב, גארדן סיטי מובמנט ועוד.

בשנה האחרונה, בזכות קשרים שנרקמו באירוע החשיפה הקודם, theAngelcy, שי צברי, קותימאן, הקולקטיב, קאט אאוט קלאב, אבישי כהן, לולה מארש, גארדן סיטי מובמנט, שלוש, מארש דונדורמה ואחרים הופיעו וממשיכים להופיע בפסטיבלים ואירועים ברחבי העולם, בהם WOMEX, פרימוורה, פהודה, פסטיבל התרבות היהודית בקרקוב, זיגט ועוד.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

בין המשתתפים בהופעות השנה: A-WA , ימן בלוז, מאיה איזקוביץ', אבי לייבוביץ', פ'אנקנשטיין, טאטרן, קאט אאוט קלאב, גארדן סיטי מובמנט...

מאתמערכת טיים אאוט9 בספטמבר 2015
theAngelcy בפסטיבל פרימוורה 2015

הו ברצלונה: איך זה להיות מוזיקאי ישראלי בפרימוורה 2015?

הו ברצלונה: איך זה להיות מוזיקאי ישראלי בפרימוורה 2015?

ההרכבים הישראלים כיכבו גם השנה בפסטיבל פרימוורה. האם מדובר בתחילתה של פריצה עבור המוזיקה המקומית? נדב לזר מדווח מברצלונה

theAngelcy בפסטיבל פרימוורה 2015
theAngelcy בפסטיבל פרימוורה 2015
31 במאי 2015

מתופף ספרדי שאני פוגש ברכבת התחתית בברצלונה אומר לי כמה הוא אוהב את הג'זיסט אבישי כהן. מנהל של פסטיבל סיני שעומד לפני בתור לכרטיסים מיד מתוודה באוזניי על אהבתו ללהקת טייני פינגרז (ואני עונה בתגובה שהם לא באמת מישראל, הם בכלל מהחלל החיצון). כשאני מגיע לקופה, הבחורה החייכנית שמולי רואה שאני מארץ הקודש ומיד אומרת לי כמה היא מאוכזבת מכך שהיא תפספס את ההופעות של הלהקות הישראליות בפסטיבל – מסתבר שהיא מעריצה של theAngelcy.

שלוש להקות ישראליות התקבלו השנה לפסטיבל פרימוורה, אחד מפסטיבלי המוזיקה הגדולים באירופה שברשימת ההדליינרים שלו אפשר למצוא את הבלאק קיז, הסטרוקס וג'יימס בלייק. בנוסף ל־theAngelcy, הגיעו לכאן גם הקולקטיב וגארדן סיטי מובמנט, ועם ייצוג אקלקטי כזה, לרגע אפשר לחשוב שהפרובינציה הקטנה במזרח התיכון מתחילה לקבל שם של מעצמה מוזיקלית. אומנם לא כל 175 אלף קוני הכרטיסים של הפסטיבל עוצרים את נשימתם לקראת בואן של הלהקות הישראליות (בעיקר כשהן מופיעות באותן שעות מול שמות מוכרים יותר כמו סאן קיל מון ות'רסטון מור), אבל הנוכחות הישראלית כאן, שנה שניה ברציפות, עשויה לסמן את תחילתו של שינוי מבורך. הקולנוע הישראלי כבר נחשב בעולם לשם דבר. האם תהליך דומה קורה למוזיקה הישראלית?

theAngelcy בפסטיבל פרימוורה 2015
theAngelcy בפסטיבל פרימוורה 2015

רועי ריק מלהקת הקולקטיב ממהר לצנן את ההתלהבות: "אני לא חושב שיש קהל שתופס את זה כסצינה ישראלית," הוא אומר, "אבל לעומת זאת, בתעשיית המוזיקה האירופאית כבר כן מדברים עלינו. אולי זה שלב אחד לפני שזה מחלחל לקהל הרחב". יוני שרוני מגארדן סיטי מובמנט מסכים אבל גם מחדד: "במוזיקה האלקטרונית ישראל קצת יותר מוכרת כגורם שאי אפשר להתעלם ממנו".

מי שבטוח לא התעלם מנוכחותם של הישראלים בברצלונה הוא ה־BDS (קמפיין לחרם על ישראל הכולל חרם כלכלי, אקדמי ותרבותי), שמיד יצא בקריאה להחרים את ההופעות של ההרכבים ואף את הפסטיבל כולו, בשל העובדה שהוא נתמך בין היתר על ידי משרד החוץ הישראלי. תוכניית הפסטיבל דווקא הקדימה תרופה, קרצה לקהל האירופאי האנטי־ישראלי ותיארה את theAngelcy כלהקה "פציפיסטית ואנטי־לאומנית במוצהר" ששרה באחד השירים שלהם "We are a natural disaster" והמבין יבין, אך זה לא שינה את עמדת ה-BDS בנושא: הם מסרו שעמדתו של אמן כזה או אחר היא "לא רלוונטית" ברגע שהוא "בוחר לקבל כספים מהממסד הציוני". להגנתם יאמר שהם אכן לא קראו להחרים את ההופעה של צמד הדי.ג'ייז הישראלי רד אקסס, שהופיעו בנפרד מהמשלחת הישראלית. רותם בר אור, הסולן של theAngelcy, לא מתרגש: "הכל מותר באהבה ובמלחמה," הוא אומר בפשטות.

בינתיים במטה הפסטיבל מתקיימת הרמת כוסית לכבוד הלהקות הישראליות. פיתות עם חומוס ופלאפל מוגשות לאורחים (אנשי ה־BDS בוודאי היו מכנים את זה "כיבוש קולינרי"), והלהקות מנגנות סטים קצרים על במה קטנה בפני בכירי תעשיית המוזיקה האירופאית. מיד לאחר מכן הן מובהלות להופעות שלהן על הבמה הגדולה בפארק דל פורום הענקי, שם מתקיים הפסטיבל עצמו. ומי שחושב שמכאן אולי תתחיל הפריצה הגדולה של מי מהן, נתקל בריאליזם הפרקטי של מנהלי הלהקות.

הקולקטיב בפסטיבל פרימוורה 2015
הקולקטיב בפסטיבל פרימוורה 2015

אודי ניב, מנהל הלייבל BLDG5 שבו חתומה גארדן סיטי מובמנט אומר ש"אין ציפיה ליותר מדיי מפסטיבל כזה או אחר, לא משנה כמה הוא גדול. זה עניין מצטבר, זו שורה טובה בקורות חיים. כל פסטיבל הוא מדרגה שמעלה אותך למדרגה הבאה". על הבמה עולים הגארדנים והרחבה שממול מתמלאת במאות היפסטרים רוקדים, מחזה שיחזור על עצמו גם בהופעה השניה שלהם למחרת. כש־theAngelcy עולים, רועי ריק מהקולקטיב, שכבר ניגן באינספור פסטיבלים, מתקנא: "לאנג'לסי אין את חבלי הלידה שלנו. פעם היינו מנגנים בפסטיבלים קטנים, בבר בערב להקות, בחורי תחת מול עשרה אנשים. אתה מנגן ולא מאמין שהגעת לאנגליה בשביל זה. היום הכל מאוד ממוקד מטרה, אנחנו יודעים להגיע לאירועים כמו פרימוורה ולהתחבר לאנשים הנכונים שם, יש לנו ניהול ובוקינג באנגליה ובאוסטריה".

הקהל המקומי מתלהב מהחיבור הייחודי של theAngelcy בין פולק ובלוז לסול ולרגאיי ושר איתם את השירים בהנאה גלויה. כשבאחד מהקטעים לפתע לא שומעים חליל, לא פחות מארבעה אנשים בקהל קופצים על הסאונדמן לשאול מה קורה. מסתבר שבקהל יש לא מעט ישראלים שבאו לתמוך ולגונן, גם במחיר של ויתור על הופעות של הרכבים בין לאומיים, שבניגוד לאנג'לסי לא מנגנים בבארבי פעם בחודש. שניים מהם אומרים לי שזה מרגש אותם לראות את theAngelcy מול קהל בחו"ל, שזה קצת כמו לעודד את קבוצת הכדורגל שלך כשהיא משחקת מחוץ לבית.

האווירה מתחממת כשהקולקטיב עולים על הבמה. המקום כבר מפוצץ בקהל חם שמתמסר לחלוטין למופע הבימתי האנרגטי של הלהקה; לחילופי הכלים האינטנסיביים, לאנרגיות הבלתי נדלות ולשילוב המוצלח בין פולק לבין אלקטרוניקה חיה וסאונד נוצץ ועכשווי. מצד שני, הוא נותר אדיש לנוכחות של נינט בקהל. אנשים שדיברתי איתם הופתעו לשמוע שמדובר בלהקה ישראלית. בחור ספרדי אחד העיר שזה מאוד שונה מאחינועם ניני. הוא צודק. בסיום רועי ריק צועק "Vamos!" והקהל מתפוצץ. עידן רבינוביץ', הסולן והקלידן, אומר לקהל "לעולם לא נשכח את זה!", והם יורדים.

האם באמת מדובר באירוע בלתי נשכח מבחינת הלהקות? בר אור מסכם: "אם ייקרו לנו דברים גדולים עם המוזיקה ברחבי העולם בעקבות הפסטיבל – אחלה. זה חשוב, אבל זה לא הדבר שלשמו נתכנסנו. העיקר זה עדיין השירים, הלהקה, האנרגיה בהופעות". אבל בסוף הוא מודה שלמרות החזות הנונשלנטית אפילו הוא קצת בלחץ: "אני יודע שזה לעיתון אז אני מדבר יפה".

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

ההרכבים הישראלים כיכבו גם השנה בפסטיבל פרימוורה. האם מדובר בתחילתה של פריצה עבור המוזיקה המקומית? נדב לזר מדווח מברצלונה

מאתנדב לזר31 במאי 2015

מה ששמעתם: מבקרי מוזיקה מהעולם כותבים על מוזיקה ישראלית

מה ששמעתם: מבקרי מוזיקה מהעולם כותבים על מוזיקה ישראלית

העברנו למבקרי המוזיקה הנחשבים בעולם שישה אלבומים בולטים לביקורת וביקשנו 100 מילה עד מחר בבוקר. זה מה שהיה להם להגיד על זה

20 בנובמבר 2014

פסטיבל Tune in Tel Aviv שייערך בסופ"ש הקרוב יארח ברחבי העיר שלל ההופעות של הרכבים ויוצרים מקומיים, החל מעדי אולמנסקי ועד הקולקטיב, במטרה להפגיש ולערבב אותם עם בכירי תעשיית המוזיקה העולמית. רגע לפני שזה קורה, בקשנו מכמה מבקרים מרחבי העולם לתת את דעתם על מיטב האמנים שהפסטיבל מציע.

"Pangea" של הקולקטיב

בנג'י אייזן, כתב בכיר ב"רולינג סטון מגזין"

שילוב מדהים של טקסטים מתוחכמים ומלודיות פולק קליטות. "OTM", שיר שמורכב מנגיעות קצביות קודרות המשלבות אלקטרוניקה ואינדי פופ, הוא אחד הקטעים המוצלחים באלבום (ויש כמה כאלה), שמשקף סאונד שלהקות כמו "Alt-J" מטפחות בשנים האחרונות.

האלבום הופק על ידי חברי הלהקה וניכר כי הם מוזיקאים של ממש, שהצליחו לשלוט בז'אנר הפופ הפרוגרסיבי באופן שיישמע רציף ועכשווי. עוד האזנת חובה היא הרצועה "The Happiest of All Memorial Days" – שיר עצוב אך קליט, שמתעלה על כל שכניו לאלבום. הקולקטיב היא להקת פולק פופ מתוחכמת, שללא ספק תכבוש את לבם של הקהל המיינסטרימי וההיפסטרי כאחד.
הקולקטיב יופיעו ב-21.11 בפאפאיתו במסגרת הפסטיבל

"Bengali Cinema" של Garden City Movement

גווליאם מאמפרד, עורך המשנה של מדור התרבות ב"גרדיאן"

"Bengali Cinema" הוא האי.פי השני תוך שנתיים של להקת הפוסט-דאבסטפ הים תיכונית Garden City Movement, והוא טוב מכל הסיבות הנכונות. זה נכון שבעבר השוו את ההרכב ללהקות כמו Youth Lagoon או Friendly Fires, וההשוואות אינן חסרות בסיס, אך הן לא נותנת לטריו את הקרדיט שמגיע לו.

הטקסטורה של "Lir", השיר השלישי מהסוף, היא קסם טהור – כתיבה טובה, הסאונדים המזרחיים מתמזגים עם קצביות סוחפת והתוצאה ממכרת. "Terracata', השיר הפותח של האי.פי, ממוקם נכון ובולט אף הוא והסימפולים שלו הופכים אותו ללהיט דאנס חמים ואפלולי. השיר היחיד השנוי במחלוקת הוא שיר הנושא של האלבום,"Bengali Cinema", שעל הפקת הדאנס המכובדת שלו מעיבות מילים מעט עממיות.
גרדן סיטי מובמנט יופיעו ב-22.11 במועדון האזור במסגרת הפסטיבל

"Hurricane Girl" של עדי אולמנסקי

דייב, המייסד והעורך הראשי של" ברוקלין ויגן"

האי.פי של אולמנסקי הוא מה שקורה כשילדה ירושלמית לבנה ניזונה מדיאטה בריאה של מוזיקת היפ הופ ואר אנ' בי אמריקאית. ששת השירים באי.פי משקפים את יכולות ההפקה ואת הכתיבה החצי רצינית־חצי שובבית של אולמנסקי המוכשרת, שלא לדבר על הפלואו המרשים שלה.

שיר הנושא "Hurricane Girl" הוא סינגל חזק, אך לא מזהיר לעומת קטעים כמו "Flawless" – תמונת מצב של האמנית, פרספקטיבה כנה ושברירית של בחורה שמתמודדת עם השדים הפנימיים שלה, או "Work It" – הדבר הכי קרוב ללהיט גנגסטרים אלקטרוני מובהק שאלבום מסוג זה יכול להציע, שבוודאי יהפוך לשיר אהוב על הקהל בהופעות החיות שלה. השיר הכי מוצלח באלבום הוא ללא ספק "Was it You" שמארח את Borgore – טייק עדכני על שירי פרידה עם אלתור עדין ועשיר, שמבושל היטב עם פזמון יפהפה שיגרום לכם לשמוע אותו בריפיט בדרך לעבודה.
עדי אולמנסקי תופיע ב־21.11 במועדון הפסאז' במסגרת הפסטיבל

"Life Happens" של אסתר רדא

מייקל גרינהאוס, העורך הראשי של "רליקס מגזין"

"Life Happens" הוא הסינגל הראשון ושיר הנושא של האי.פי של אסתר רדא, שמגדירה את עצמה "הזמרת האתיופית־ישראלית של המזרח התיכון". הפן הכי מרשים באלבום, מלבד הסאונד של הנשפנים שלה והבייס לייניים המקפיצים, הוא הסולמות, ההשתקפויות והדיאלקטים האתיופיים שאפשר לשמוע לאורכו, שניכרים במיוחד בשיר "Nanu Ney".

הזמרת־כותבת המולטי ז'אנרית חברה לאוסף מוזיקאים ומפיקים מוכשרים והתוצאה היא מוזיקת עולם שבקלות תשביע את רצונם של חובבי ג'אז, סול, פאנק ואפילו אר נ' בי נועזים. על פשטות המילים מפצה מכלול עשיר של הרמוניות קוליות לאורך האלבום, ומפתיעה במיוחד הבלדה "Sorries" שמציגה פן שונה לגמרי של רדא.

"Exit Inside" של The Angelcy

פול ברידג'ווטר, מייסד והעורך הראשי של "בסט ליין אוף"

אלבום בכורה פולקי ועליז לאלה שנהנים לסבול משירים מלנכוליים. ההרכב הטירון עוסק בנושאים מורכבים כגון מלחמה, חיילים, אהבה ומוות, כולם מגולמים בסינגל הבכורה "My Baby Boy".

הקול המשונה והמבטא הישראלי של הזמר הראשי מעניקים ספין חביב לאלבום. לא כל השירים חזקים, המילים נוטות להיות בלתי ברורות ולפעמים נדמה שהחריזה מעט כפויה, אך אף שהלחנים אינם בהכרח דינמיים (ולא שהם חייבים להיות), יש באלבום כמה שירים מעניינים שמתובלים בפריטות גיטרה יפות, לדוגמה "People of the Heavens", שהברידג' היידישאי שלו היה נעים ובלתי צפוי. עוד שיר בולט הוא "Giant Heart", הבלדה הראשית באלבום, שעוסקת בזוג מיוסר. השיר הכי מלודי ובעל הפזמון הקליט ביותר הוא "The Call", והוא התחלה טובה מאוד ללהקה בתחילת דרכה.

"עיר ובהלות" של דודו טסה

אלן מילר, עורך "פילטר מגזין" ומנכ"ל קאלצ'ר קולייד

מה שמניע קדימה את אלבומו של דודו טסה, "עיר ובהלות", הוא קולו המקורי של היוצר. למרות אופיו המגוון, הוא ללא ספק משתייך למדף אלבומי הרוק (ברוב השירים יש סאונד כבד של גיטרות ותופים) ועם זאת, בכמה שירים מופיעים עיבודים לכלי מיתר ערביים, כך שטסה לא זנח לגמרי את שורשיו. טסה הוא אמן שמעניק משקל רב למילים, ונושאים פרוגרסיביים באים לידי ביטוי גם באלבומו הנוכחי. נראה שהפעם הוא לקח הפוגה ממוזיקת העולם המסורתית שהוא ידוע בזכותה.

"To Put to the Head" הוא השיר הכי בולט ב"עיר ובהלות". מה שמייחד את המוזיקה של טסה ומה שגרם לאלבום כולו לזרוח הוא היכולת שלו לשלב אלמנטים מזרחיים ברוב השירים בדיוק במידה הנכונה, שלא גורמת להם להישמע כמו משהו אחר לגמרי, ומצד שני גם לא ממחזרת את הסאונד של שיריו הקיימים, שבטח כבר הפכו לנישה בפני עצמה בסצנת הרוק הישראלית.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

העברנו למבקרי המוזיקה הנחשבים בעולם שישה אלבומים בולטים לביקורת וביקשנו 100 מילה עד מחר בבוקר. זה מה שהיה להם להגיד...

מאתאורי זר אביב10 בדצמבר 2014
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!