מדירה לדירה עברו מילים, לחנים ורעיונות שהתגבשו לכדי שירים ובקרוב ייארזו לאלבום אוסף קונספטואלי. רועי ריק (הקולקטיב) סחף אחריו את גלעד כהנא, מאיה בלזיצמן, גון בן ארי ועוד, ומספר איך התחילה המערבולת שנקראת "הגל השני"
נתבקשתי לספר מעט אודות הגל השני. הכוונה היא לפרויקט המוזיקלי ולא לתופעה האפידמיולוגית, כמובן – אם כי אני לא בטוח לגמרי, שכן ברוח התקופה ההנחיות שקיבלתי היו מעטות ואף סותרות. בכל מקרה, אתייחס לכל מה שנדמה לי שקרה באשמתי, לפחות, ומה שאני יודע בוודאות שקרה באשמת אחרים. ונקווה שהקיץ יעשה את שלו.
אם כן, הגל השני הוא פרויקט מוזיקלי עצמאי אשר הוקם לעת חירום ולמען השגרה של חדוות היצירה. ברמה הפרקטית הוא החל עם תחילת הסגר, אבל למעשה אני לא יודע כבר כמה שנים מסתובבת אצלי המחשבה הפנימית על כך שיום אחד יהיה נחמד לערבב בצורה חסרת אחריות את כל כמות הכשרון והלב שיצא לי לפגוש בשנותיי כעובד בשיר.
והנה, הגיעו להם פתאום ימים חדשים, שלא לומר לא קלים, שלא לומר אללה יוסטור. ביטולים, דחיות, לחץ כלכלי, הווילה-הבערך-דמוקרטית שלנו בג'ונגל מתפוררת מהזנחה. וכולנו כמובן כבולים לביתנו, פחות או יותר. תקופה לא פשוטה להיות בה מוזיקאי, עצמאי או עוכר ישראל. תקופה חשובה להיות בה בן אדם. ויותר מהכל – תקופה מרתקת להיות בה אמן. והיה נדמה כי זה רגע שלכל הפחות שווה לתעד אותו.
בעוד הגל השני ממשיך להתקדם לעבר חופינו, השאלות ממשיכות להערם – מי אנחנו, איך אנחנו, למה אנחנו? הנה הצצה קלה לנבכי המחתרת. בתחילת הסגר החלו לקבל מוזיקאים מכל קצוות הקשת העצמאית הודעות והנחיות, לרוב מבלבלות וסותרות את עצמן. המטרה – ליצור לבד, איש איש מביתו, וביחד. היינו זקוקים רק לניחוח קל של מגפה, סדקים בסדר העולמי הידוע לנו עד כה, חוקי חירום שאללה יוסטור ולו"ז שהתפנה לחלוטין, בשביל לגלות את מה שידענו עמוק בלב: יש לנו את הידע, יש לנו את האמונה, ויש לנו את הטכנולוגיה.כעת החיים לא יחזרו למה שהיו. ותראו את שבדיה.
Posted by הגל השני on Monday, June 8, 2020
אז התחלתי לפנות לנשמות מוכשרות וזורמות. יוצרים ויוצרות, אנשי סאונד, מילה, ויז'ואל והפקה – כולם מן העילית שבעילית של עולם המוזיקה העצמאית בארץ. בהתחלה מעט, רק לבדוק את המים והקונספט, ומדי יום המעגל גדל לו בעוד קצת. המטרה – מחתרת יצירה מוזיקלית קצרת טווח. איש איש מביתו, וביחד. כל אחד לפי רצונו ויכולתו, תוך כדי תנועה ובבידוד. כל חבר וחברה שהצטרפו נתבקשו לשלוח רעיון למשרדי המחתרת – סקיצה שישבה במגירה, טקסט שלא הולחן, מנגינה ללא מילים, ביט אקראי וכל דבר אחר בעל כוונה. את הרעיונות הללו ערבבתי והעברתי לחבר הבא, ללא יותר מדי הכוונות או קוהרנטיות. בהתחלה לא לגמרי הבינו החברים מה אני רוצה, ודי בצדק, כי גם אני לא הבנתי בעצמי מה אני רוצה ומדוע. זה לא הפריע לי לפנות אליהם כאילו מדובר בדבר הכי דחוף עלי אדמות ולנזוף הכל חבר שהתעכב עם עבודתו על כך שהוא שם את כל הפרויקט בסכנה גדולה.
משום מה קיננה בי התחושה שהחופש היצירתי שכל חבר מחתרת יזכה לו, יחד עם תחושת הבהילות וחוסר הוודאות של התקופה (וכן כמובן עצם כך שכולם בבתים ללא פרנסה או מעש) פשוט תנער בצורה כלשהי את החפיסה ומשהו יקרה. אלוהים נמצא בפרטים הקטנים של השאפל. ואכן, מהר מאוד התחילו להתגבש יסודות לקטעים נפלאים, והם הועברו ליד הבאה, בקוד פתוח ובחבילה עוברת, והפכו יותר נפלאים, ובשלב מסוים זה כבר די יצא משליטתי ופשוט התחיל לעבור עוד ידיים ולעוד אנשים חדשים מבלי שיהיה לי מושג.
הכל נעשה בהנאה מאוד גדולה ומשוחררת. שכן זה לא הפרויקט של אף אחד, וזה רק לרגע, על רגע. נוצרה מעין גישה שפשוט מקבלים את העשייה ומתגלגלים איתה הלאה, מבלי למחוק או לקחת זמן לחשוב על זה. מבלי לדאוג שמא נפגע בקריירה ובמוניטין רב השנים שצברנו בעולם המוזיקה העצמאי בישראל. מבלי להתבייש שמשהו יוצא יותר מדי מסחרי או הזוי, מנותק או מודע לעצמו, פוליטי מדי ולא מספיק פוליטי. הייתה זו מחתרת של נקיון כפיים – כפיים רחוצות היטב, לשות בחדוות יצירה מבלי לצפות לשום תמורה כספית או הכרתית, בתקופה שבה כפיים גדולות בהרבה משלנו טובלות בסיפוח ושחיתות, מכווצות אגרוף של חירום בשביל להסתיר את רפיון השגרה.
ועת שהסגר כבר החל לדעוך לו והחלו ההכנות לגל השני, כבר היו להם בדרך שירים נפלאים של ממש משלל צבעי הספקטרום, מאפוקליפסה ועד אהבה. כל אחד מהם תופס בדרכו פיסה קטנה מרוח התקופה המשוגעת שעברה ועדיין מרחפת מעלינו. החשש או המפלט שבבידוד, הקבלה או השכתוב של ההנחיות החדשות, האמת והקונספירציה של המחלה, הבוז למסכה והבוז למי שלא מוכן לשים אותה, הפקפוק בממשל והפקפוק היותר גדול של העצמי, וכמובן – הרומנטיקה, אשר עומדת וקורסת במבחן הגדול של מרחק בלתי ניתן לצמצום וקרבה בלתי ניתנת לגישור.
חששנו שעם תום הסגר, החזרה לשגרת חיים (בערך) של כל המעורבים תסיים את הפרויקט. אבל זה פשוט ממשיך להתפשט, ואף גדל יותר, עד שהיינו חייבים להתחיל להוציא שירים לעולם, כי לא היה מקום יותר במחסני הנפש ובגרפים של החיים. אז מדי שבוע אנחנו משחררים לעולם שני שירים – צד א' וצד ב' של מצב צבירה שבועי. ובמקביל ממשיכים לעבוד על טראקים נוספים שעוברים ממש כרגע מיד ליד. ברגע שהכל יהיה מוכן וברגע שנדע בוודאות שהגל השני חלף לו – נוציא אלבום אוסף קונספטואלי מפואר. מה יהיה הקונספט שלו ומה הפאר? האם עלינו להתכונן לגרוע מכל או שמא מעולם לא היה כאן טוב יותר? אין לנו מושג. ימים יגידו. בינתיים, הדקו מסיכות ושמרו על נקיון כפיים – הגל השני רק מתחיל.
