• Facebook
• Twitter
• Email

עם בוא הקיץ, האסוציאציה הראשונה שעולה במוחו של הג'נטלמן העכשווי היא של המאהב הלטיני. סוג של אירוניה היסטורית. "המאהב הלטיני" המתועד הראשון, כלומר האיש שהכינוי הזה נטבע עבורו, היה השחקן ההוליוודי רודולף ולנטינו, מגיבורי התרבות הגדולים ביותר בחצי הראשון של המאה ה־20. נשים בכל העולם היו מאוהבות בו וראו בו ארכיטיפ של הגבר הרומנטי. "מפתה באופן מנצח" אמרה אישה אמריקאית בריאיון רחוב ב־1922, "ששם בצד את ההתעלסות עם הבעל או החבר הממוצע ופוטר אותה כדבר מה מאולף, שטוח וחסר תשוקה". מנגד, הג'נטלמנים של אותם ימים סלדו מולנטינו. הגברים בזו לשיער המשוח לאחור במנה נדיבה של ברלנטין, את הגרדרובה שלו שנתפסה בעיניהם מצועצעת מדי, את האופן שבו אהב נשים. הגברים של אותם ימים של בין המלחמות העריצו כוכבים כמו דגלס פיירבנקס, סמל לבחור הטוב. אבל כבר אז התחילה להיסדק העוינות הזו. גברים אולי העריצו את פיירבנקס אבל מהר מאד רצו להראות כמו ולנטינו.

הקיץ הזה המראה הלטיני עשה קמבק חסר תקדים. הן הדוגמנים על המסלולים והן באי שבועות האופנה האחרונים בניו יורק, לונדון, פריס ומילאנו- כולם לקחו השראה כלשהי מהמראה הלטיני. באתרי האופנה השונים כבר הדביקו לתופעה שם מסחרי "לטינו ג'ו". מה הוא בדיוק "המראה הלטיני"? לאף אחד אין תשובה חדה וברורה ומנעד ההשפעות רחב; המאהב הלטיני הוא גם דרום־אמריקאי וגם מארצות דרום־אירופה הים תיכוניות ובהתאם ההשפעה של המראה על הקיץ הנוכחי. אבל קודם כל, הנקודה הישראלית; תל אביב היא עיר ים־תיכונית ולכן חלק מהטרנד כבר הגיע לעיר באופן טבעי. למותגים רבים הנמכרים בארץ יש פריטים דומים לאלו שנזכיר לעיל: חולצות מכופתרות בהדפסים פרחוניים צבעוניים, מכנסיים בצבעי פסטל, כובעי פנמה ודומיהם. ב"אמור" של דנה בר דיין מוכרים חלק מהפריטים שמיד נרחיב בהם את הדיבור.

חשוב לזכור: הטרנד הזה מתאים מאד לאקלים הארצישראלי ולכן כדאי לגבר התל אביבי המוקפד לבדוק את הנושא. אצל דולצ'ה וגאבנה למשל, ההשפעה הייתה בעיקר ספרדית אבל המוזה הייתה התרבות הלטינית בכללותה. אפשר היה למצוא שם מחוות ברורות ומידיות לסטייל של הטוררו והמטאדור של מלחמות השוורים עם חליפות משי בצבעים עזים, עניבות דקות וחולצות מלמלה לבנות. בביגוד הספורטיבי יותר בלטו הדפסים פרועים בצבעוניות מוגזמת. אבל, שעה שדולצ'ה וגבאנה העניקו לכל טרנד "הלטינו ג'ו" איזה נופך מעט פארודי, הרי שמעצבים אחרים נתנו לו פרשנות שונה לגמרי.

אחד ממובילי הטרנד הלטיני בקיץ הזה הוא המעצב אלקסיה הנטש, יליד ברזיל הפועל בגרמניה. קולקציית "לה קנטינה" (לא ידוע על קשר משפחתי למסעדה של ג'ו בשדרות רוטשילד) של בית האופנה שלו "הנטש מאן" קיבלה את השראתה דווקא מלילות הקיץ המיוזעים של דרום־אמריקה: כובעי פנמה, פרשנויות חדשות לחולצת הגוויברה הקובנית, חולצות בהדפסים פרחוניים ואווירת סיגרים ורום מג'מייקה. המעצב אדריאן סובאג' השתמש בהדפסי וינטג' של בולים קובינים וברשת טופ־מן שילבו את טרנד המראה הלטיני עם הטרנד הכללי של החזרה אל שנות ה־70.

מי שבלט בשבוע האופנה בלונדון כאחד הפרשנים המעניינים ביותר של ה"לטינו ג'ו" הוא המעצב הבריטי אוליבר ספנסר. מצד אחד התייחס ספנסר בקולקציה שלו לקרנבל של ריו עם הרבה הדפסים צבעוניים וחולצות רחבות. מצד שני, ספנסר טען שקיבל השראה בעיקר מאידיאל היופי המינימליסטי של גדול הארכיטקטים המקסיקנים במאה ה־20, לואיס בראגן, מי שאמר פעם ש"חיים שנגרע מהם יופי אינם ראויים להקרא אנושיים".

• דולצ'ה וגבאנה
• ולנטינו
• הנטש מאן
• החיים היפים
• בגדי גברים
• אופנה

• Facebook
• Twitter
• Email

הצעירים של ניו יורק

חודש התצוגות הזה – למרות כמות הקולקציות הנאות שהוצגו בו ומספר הרעיונות חדשים – נחתם בתחושה מסוימת של עייפות החומר. אולי מפני שיש יותר מדי תצוגות, חלקן הפכו למופעי אופנה מושקעים כמו בית הקפה של שאנל, פריצת "זולנדר" בוולנטינו והמחווה האטמוספרית של מארק ג׳ייקובס לעורכת "ווג" המנוחה דיאנה ורילנד. אולי התצוגות הקדם עונתיות, שיתופי הפעולה המיוחדים ושבועות הקוטור מתישים כל כך את המעצבים, את העיתונאים, את המסקרים ואת קהל הלקוחות – עד שהם שוכחים באיזו עונה אנחנו.

ובכן, בעונת סתיו 2015 כן התרחש שינוי מרענן בגזרה לא צפויה: ניו יורק – שנחשבת למסחרית ביותר בארבע בירות האופנה – חשפה העונה נבחרת של כישרונות עולים. Hood by air של שיין מארשל הציג קולקציה שבהחלט הכניסה רוח נעורים מרדנית שנעדרת לרוב מזירת האופנה של מנהטן. Public School עשו תרגיל דומה בהצעת לבוש מציאותית יותר, והמעצבת האנגלייה (במקור) מישה נונו הציגה קו נשי מחויט עם נינוחות שקרנה מרוב ביטחון.

המעצבת החדשה המעניינת ביותר היא ראיין רוש. היא פועלת באזור כפרי באפסטייט ניו יורק, שם היא יוצרת בעבודת יד וצובעת בפיגמנטים טבעיים סריגים מינימליסטיים נוגים שמשקפים את הנוף הפסטורלי שסביבהּ. העבודה שלה שלווה ובוגרת, אך יש בה משהו מיוחד וחיוני שהביא לתחרות "ראש בראש" עם כמה מהכישרונות הצעירים הבולטים ביותר של אירופה בגמר תחרות המותג הצעיר של תאגיד הכוח LVMH, שהזוכים בו יחשפו ביוני הקרוב. כמו סצנת האמניות הפמיניסטיות הצעירות בברוקלין בהנהגת של פטרה קולינס – גם הקולות החדשים בשבוע אופנה מעידים על התחדשות מסקרנת בתפוח הגדול.

"זולנדר"

ככל שהדבר נוגע לסיקור התקשורתי שעשוי לעניין את כל מי שלא מצליח או לא מעוניין אפילו לעקוב אחרי שצף הקולקציות שהוצגו – ההיי לייט של חודש התצוגות התקיים בזמן ובמקום לא צפויים – לקראם סיומו של שבוע האופנה הפריזאי. בתום התצוגה הארוכה של ולנטינו, שהורכבה מ־88 מערכות לבוש, פרצו השחקנים בן סטילר ואוון וילסון למסלול המעגלי, בפינאלה שבישרה על תחילת העבודה לסרט ההמשך ל"זולנדר" וגם גררה תגובות הנרגשות ביותר מהקהל הסנובי של השורה הראשונה.

במעין ניסיון להיכנס מחדש לדמות שיגלמו – התנהגו השניים ביהירות קריקטורית. סטילר אף הגדיל לעשות וחטף אייפונים מאנשים בקהל וצילם סדרת סלפיס – שלאחר מכן הזינו כמובן כל פיד אינסטגרם. אין ספק שהיה מדובר בתרגיל יח"צ מעולה עבור שני הצדדים – המותג והסרט – שכלל גם ערך בידורי. בכל זאת היה משהו מאוד לא נוח בהפקרת המסלול של ולנטינו – אחד מבתי האופנה המאופקים ביותר והמזוהים עם יופי קלאסי ומוקפד ועם זוהר מרוסן – לתעלול העממי.

הקולקציה היפהפייה שהוצגה לפני פריצת השחקנים נעזרה במעצבת הטקסטיל הבריטית הוותיקה ססיל ביטון, אך נשכחה ברגע שבו הסלפי של אנה וינטור עם השניים הכה את הרשת. אמנם שמלות התחרה הצבעוניות ושמלות השיפון בעלות הווי העמוק יופיעו על שטיחים אדומים במשך השנה – אך ייזכרו תמיד כחלק מ"קולקציית זולנדר" – ומגיע להן ולשאר הרעיונות היפים שהוצגו על המסלול הרבה יותר מזה.

קארדשיין/ ווסט

אם פעם אנה וינטור או אפילו הקרקס של אנה דה לה רוסו היו לנושאים המדוברים של שבוע האופנה – היום השתנה מאזן הכוחות. הזוג הראשון של עולם האופנה הם ציוות הכוח מבית ווסט את קארדשיין. היחידה שמצליחה להתחרות בתשומת הלב שניתנת לצמד היא היורשת של מאגר הגנים הזה – נורת' ווסט – עוללה שהפכה בעל כורחה לפאשניסטה. זה התחיל מהתצוגה שהציג קנייה לאדידס בפתיחת שבוע האופנה של ניו יורק, המשיך בנוכחות המשפחה בתצוגה של אלכסנדר וואנג (נורת' לבשה בה מערכת שנתפרה במיוחד למידותיה הקטנות בהשראת הקולקציה – כבוד שאף ידוענית מלבדה והאחיינית הקטנטנה של וואנג לא זכו לו), הבלונד פלטינה המפתיע שחשפה קים בתצוגה של באלמין והפנה אליו את כל תשומת הלב – תופעה שנמשכה גם בהצגת הקולקציות של בלנסיאגה וג'יבנשי. באירוע האחרון היה נדמה שההשיער הקורן והזוהר והנוכחות המרשימה של בני הזוג גנבו את ההצגה לקולקציה חזקה מבית האופנה הפריזאי – וחבל. כמו במקרה של "זולנדר" בוולנטינו – גם כאן קיבל המותג סיקור חדשותי גדול בגלל האלמנט הפופי שבנוכחות השניים – ובמקרה זה נעדרו אפילו הערך הקומי ואלמנט ההפתעה שומט הלסתות.

פמיניזם 2.0

בעונה הקודמת העלה קרל לגרפלד בסוף התצוגה של שאנל הפגנת מחאה עאלק־פמיניסטית, ובכך עורר דיון על האפשרות לשלב את המאבק לשוויון האישה בתחום האופנה. העונה התחבטו בכך כמה מהנשים החזקות בזירת האופנה: מיוצ'יה פראדה יצאה בקולקציה סכרינית במיוחד שהתעסקה בדילמות הלבוש של האישה העכשווית – מציאות וציפיות מול שיבוטים גנטיים ופלאי הטכנולוגיה; והפיכת קלישאות לבוש מתוקות לחתרניות באמצעות שינוי חכם של החומרים המרכיבים את הפריטים. בסלין שאלה פיבי פיילו "מהי אותנטיות בימנו?", ויצרה קולקציה נוגעת ואישית שהיו בה הרבה מאוד הצעות לבוש – ממעילים מודולריים עד לחולצות שעוטרו באיורי חיות עדינים. הצהרת היופי של התצוגה הזו הייתה האינדיבידואלית ביותר העונה. כל דוגמנית אופרה וסורקה בהתאם לנתוניה האישיים כדי ליצור מראה שיחמיא לה.

שתי התצוגות האלה היו חשובות לעומת הצעות לבוש ומספר גישות מטרידות, ובעיקר זו שהגיע מהדי סלימאן על המסלול של סאן לורן. בית האופנה הפריזאי, שעם כניסתו של סלימאן לתפקיד המנהל הקריאייטיבי השמיט מכותרתו את השם הפרטי של מייסדו, הכפיל תוך שלוש שנים את הכנסותיו, בעיקר בזכות ההיצע הרוקנ'רולי, הקצר והסקסי. ההצלחה עוררה מחלוקת בשל היעדר המקוריות והגישה הפטישיסטית של סלימאן כבר מהקולקציה הראשונה, אבל זו של 2015 הייתה פוגענית ממש. הצעות לבוש שכללו גרבוני רשת קרועים, חצאיות באורך המפשעה (שנוסף להם שסע בשביל לחשוף עוד חלק מהירך), איפור אגרסיבי וכמה שדיים חשופים חצו את הגבול שבין פתייניות לחפצון והרגישו כמעט אלימות כלפי הדוגמניות שהציגו אותן. אם יש מידה של צדק קוסמי, הרי שהקולקציה הזאת לא תתקבל באהדה גורפת אצל קהל הצרכניות, ולו בשל אופן התצוגה והסטיילינג הפוגעני שלה.

• זולנדר
• שיין מארשל
• בן סטילר
• אוון וילסון
• ולנטינו
• החיים היפים
• אופנה