Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
לגלות את מרכז הארץ מחדש: החווה הקסומה בפארק אריאל שרון
פארק אריאל שרון. צילום: דניל אסתרקין, Funia
בחוות שלם תוכלו לבלות יום שלם (הבנתם מה עשינו פה?) עם אגם אקולוגי, מבנים היסטוריים והרבה שקט ושמיים. שלחו אותנו לגלות מקומות חדשים, אהובים ומרגשים עם בקבוק יין של Porta 6, וזוהי בדיוק ההפוגה שאנחנו צריכים עכשיו
משטחי דשא, אגם אקולוגי, מסלולי הליכה, בתי חווה, גן שעשועים, מרכז צפרות ועוד – כל אלה מחכים לכם באחת הפנינות הנסתרות של מרכז הארץ. נשלחנו לגלות מקומות אהובים ומרגשים על ידי האנשים שמביאים לישראל את היין הפורטוגלי פורטה 6, את חלקם אתם אולי כבר מכירים, אבל מה שגילינו זה שתמיד מעניין לגלות אותם מחדש ולפעמים בקבוק יין זה כל מה שצריך.
הפארק המטרופוליני אריאל שרון (חירייה לשעבר), הוא אחת הריאות הירוקות היחידות בגוש דן. הוא ידוע כאחד מהפרוייקטים הגדולים בעולם בתחום השיקום הסביבתי, ומשתרע על שטח של כ-8,000 דונם – פי 2.5 משטחו של הסנטרל פארק בניו יורק (נשבעים).
חוות שלם בפארק אריאל שרון. צילום: בן ניקסון
חוות שלם, שממוקמת בכניסה הצפונית לפארק אריאל שרון, הוקמה בשנת 1949 על ידי האגודה החקלאית השיתופית "הזרע" שעסקה בגידול, פיתוח והפקת זרעים לחקלאות בארץ ישראל. בראשית ימיה חולקה לשני מתחמים עיקריים – המתחם המשקי שבו התקיימה הפעילות החקלאית ומתחם המגורים שכלל חמישה מבני מגורים דו משפחתיים, שבהם התגוררו עובדי החווה ומשפחותיהם.
צילום: יח"צ
בחוות שלם תוכלו לבלות יום שלם – עם ילדים או בלעדיהם: לטייל בכל הירוק, לעצור לאכול באחת המסעדות, לבדוק מה מוצג בגלריה הרב תכליתית שבמתחמה ואם היסטוריה עושה לכם את זה – תוכלו להכיר את הסיפור שלה מקרוב במרכז המבקרים.
בסמוך למבני החווה הוקמה פרגולה מרשימה שאורכה רבע קילומטר וגובהה 12 מטר. הפרגולה מהווה את ציר הכניסה המרכזי לאזורי הפארק השונים, שבהם מתקיימים. סמוך למבנים שוכן גם גן השעשועים (גם בו, אם תרצו, אפשר להנות גם בלי ילדים).
פארק אריאל שרון. צילום: דניל אסתרקין, Funia
ואם כבר הגעתם לפארק אריאל שרון – יש בו עוד כמה דברים שאולי לא תרצו לפספס: את נחל כופר שכולל מדשאות, מסלולי ריצה ואופניים; מרפסת תצפית על גוש דן; מתחם הופעות "קו רקיע"; "אואזיס" – אגם אקולוגי עם דק עץ ומתחם לאירועים; מרכז צפרות, מגוון ביולוגי ובריכת חורף וגם בית הקפה הנהדר של מחלבת עברי (סגור בשבת) ופוד טראק אם יתעורר בכם הרעב.
אבל הכי חשוב, כמו שאתם יודעים – הוא להנות מהשקט ומהרגע. ומה הולך טוב יותר עם שקט מבקבוק יין של פורטה 6 ומבט גבוה אל השמיים?
מי אינו חולם לפעמים לחזור אל עידן התמימות? במוזיאון הפתוח בּימיש שבצפון-מזרח אנגליה ילדים ומבוגרים יכולים לחזור אחורה בזמן אל המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20
אני אוהבת מוזיאונים פתוחים (או כמו שקוראים להם באנגלית, Living Museums). לא זו בלבד שהביקור בהם מהנה, אלא הם גם דרך נפלאה להתוודע אל מוצגים ממקור ראשון, לגעת בהם, להבין אותם בתוך הקשר מסוים ולא כפריטים קפואים המונחים בתוך תיבת תצוגה עם תווית הסבר לקונית. בטיול עם ילדים ביקור שכזה הוא חוויה אינטראקטיבית, פוקחת עיניים ומהנה כאחד, ודרך מצוינת להעסיק את הזאטוטים יום שלם. אחד המוזיאונים המוצלחים ביותר מסוג זה הואמוזיאון בּימיש(Beamish, The Living Museum of the North) – המוזיאון הפתוח שבמחוז דרהם (Durham) באנגליה.
עיירה באווירה של פעם
ממרכז המבקרים המצויד היטב (יש גם חנות מתנות גדולה) נוסעים בחשמלית או באוטובוס דו-קומתי של פעם, שמשלימים סיבוב מעגלי בין כל מוקדי העניין בשטח המוזיאון (1,200 דונמים של חורשות ושל כרי דשא ירוקים). אפשר לעלות ולרדת בכל תחנה ולשהות בכל מקום כמה זמן שרוצים.
המסע בזמן נפתח בשחזור של עיירה מהתקופה האדוארדיאנית, עם בתי השורה הבנויים מלבֵנים. אפשר להיכנס לתוך כמה מהבתים התקופתיים ולבקר בטרקלין ובמטבח של עורך דין, של רופא שיניים ושל מורה למוזיקה. מכאן יוצאים לשיטוט בפארק העירוני, העשיר בערוגות פרחים ססגוניות כמיטב המסורת האנגלית. מבקרים במוסך, מציצים לתוך החנויות שברחוב הראשי – כולל מכולת, בית דפוס, חנות בדים ומפעל ממתקים – ולא מוותרים גם על סיור בבנק המרשים ספון העץ ועל ביקור בלשכה המקומית של ארגון "הבונים החופשיים". כל הבניינים משוחזרים בקפידה, בכולם מסתובבים מדריכים בלבוש תקופתי, וכמעט בכל מקום יכולים הילדים להתרוצץ בחופשיות, לגעת "בסחורה" ולחקור כאוות נפשם.
חוות החיות
התחנה הבאה היא חוות הוֹם (Home Farm), אחד הבניינים המקוריים שעמדו כאן בעבר. בבית החווה עם האח הענקית אפשר לצפות ב"בעלת הבית", שחקנית בלבוש תקופתי שמבצעת את עבודות הבית, או לצאת לטייל בחווה: יש כאן אורווה, דיר, לול תרנגולות, נפחייה ועוד, ובמתחם מסתובבות חיות משק רבות, מחזירים ועד תרנגולות. איזה ילד יוכל לעמוד בפני האפשרות המפתה לרדוף אחר כבשים ואווזים וללטף אותם?
אם ממשיכים לחקור את המוזיאון הפתוח מגלים עוד שלל הפתעות – פּוֹקֶרלי הוֹל (Pockerley Hall) הוא בית אחוזה של בעל אדמות עשיר מתחילת המאה ה-19, והוא פותח צוהר גם לאורח חייהם של בני המעמד הגבוה באנגליה של אותם הימים. מנגד ישנו גם כפר כורי פחם (Pit Village), המשחזר את אורח חייהם של הכורים העניים. הביקור כאן מעניק את התחושה שנכנסתם היישר אל תוך אחד מספריו של צ'ארלס דיקנס. מאחד מבתי הכפר עולים ריחות של מאפים טריים, בבית אחר מוצגות עבודות הרקמה של "בעלת הבית", ובבית שלישי אפשר לקנות פיש אנד צ'יפס טריים שמטגנים כאן בתנור עתיק. הכל משוחזר לפרטי פרטים, ואת התמונה משלימים היטב הכנסייה המקומית (המשמשת גם ראינוע) ובית הספר, הממחיש לילדים כיצד ומה למדו בעידן שלפני המחשבים והאינטרנט.
אינגה מיכאלי –מדריכת טיולים בעבר, מתרגמת ספרות ומדריכי טיולים בהוצאת שטיינהרט-קציר, מתמחה במדריכי לונלי פלנט, אייוויטנס ואחרים, מרצה על תרגום בארץ ובעולם
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
ההצעה לבלות חופשה משפחתית במלטה התקבלה על ידי כל בני המשפחה פה אחד. לבנים, בני 4 ו-8, הובטחו חוויות מעולם האבירים והלוחמים, אשתי פנטזה על בילוי במלון מפואר עם אוכל משובח, ואני שמחתי כי יעד החופשה, שנמצא במרחק של פחות משלוש שעות טיסה ישירה, לא יעשה חור בתקציב המשפחה.
כך, בוקר אחד חורפי אך שטוף שמש, מצאנו את עצמנו עומדים במרפסת חדרנו בבית המלון לה מרידיאן (Le Meredien) שבעיירה סן ג'יליאן (San Ġiljan), בוהים במי מפרץ בלוטה (Balluta Bay) הכחולים, ומתחתנו נפרשת טיילת יפה שעוברת ליד בתי מידות מרשימים שחלקם נבנו עוד במאה ה-19. העיירה שוכנת בקרבת עיר הבירה ולטה, באי מלטה – הגדול מבין שלושת האיים העיקריים שמרכיבים את המדינה בעלת אותו שם.
ולטה: חומות, מצודות ותותחים
התחלנו את טיולנו בעיר הבירה ולטה (Valletta) שבאי מלטה. בעיר יש רחוב מרכזי אחד, רחוב הרפובליקה (Triq ir-Repubblika), שחוצה אותה לכל אורכה ומסתיים במצודת סנט אלמו (Il-Forti Sant'Iermu או Fort Saint Elmo באנגלית). זו מגנה על הנמלים מרסמשט (Marsamxett) וגרנד הארבור (Grand Harbour), הסובבים את ולטה משני צדיה. בקרבת הרחוב נמצאות כל האטרקציות המרכזיות, המסעדות והחנויות השוות.
העיר נבנתה ובוצרה על ידי אבירי מסדר יוחנן הקדוש במאה ה-16, לאחר שקיבלו בעלות על האי מידי קארל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.
צללנו אל תוך המולת הרחוב, והילדים מיהרו לעלות ולרכוב על זוג תותחים שמוצבים בכניסה ל"אכסניית קסטיליה" (Berġa ta' Kastilja), בניין היסטורי המשמש היום כמשכן ראש הממשלה. משם מיהרנו למרפסת התצפית של גני ברקה העליונים (Il-Barrakka ta' Fuq או Upper Barrakka Gardens), שממנה נפרש נוף עוצר נשימה של מפרץ גרנד הארבור ושל מצודות "שלוש הערים" שנבנו במאה ה-16 כקו הגנה על האי: סנגלאה (Senglea); ויטוריוסה (Vittoriosa), המכונה גם בירגו (Birgu); וקוספיקואה (Cospicua), המכונה גם בורמלה (Bormla). בשעה 12 בצהריים בדיוק, צפינו בטקס מסורתי שכלל ירי מתותח מלטזי ישן. צליל הירי הדהד וענן סמיך של עשן התפזר על רקע מי המפרץ הכחולים.
המצור הגדול (Great Siege) של הצי העות'מאני בשנת 1565 על האי והעמידה ההרואית של תושביו בהפצצות מן האוויר בזמן מלחמת העולם השנייה מוצגים בלא פחות מחמישה מופעי מולטימדיה, שמתחרים על קהל התיירים ברחבי מרכז העיר. בחרנו במופע "Malta 5D", ונהנינו ממסע של כ-20 דקות בין התקופות והמלחמות שפקדו את האי, בליווי אפקטים של תלת-ממד, כיסאות נעים, משבי רוח ונתזי מים. הילדים השמיעו קולות התלהבות וניסו להתחמק מחצי הקשתים העות'מאנים שנורו מן המסך ומרסיסי פצצות שהוטלו על העיר בזמן המלחמה. גם אנחנו הופתענו מנגיעה מלטפת של נחש ש"ירד" מהמסך ועבר בין רגלינו.
דרום האי: סירות דייגים ומערה עתיקה
למחרת יצאנו לטיול בחלק הדרומי של האי באוטובוס תיירים דו-קומתי עם גג פתוח. אפשר לרדת מהאוטובוס באתרים מעניינים ולאחר סיום הביקור בהם לעלות על האוטובוס הבא שעובר במסלול התיירות (כל שעה בערך). ירדנו ושוטטנו בכפר הדייגים מרסשלוק (Marsaxlokk), שבו הדייגים עסוקים בתיקון כלי דיג לעיני תיירים סקרנים. סירות הדיג המסורתיות, המכונות לוצו (Luzzu), ממלאות את מי מפרץ מרסשלוק. כל סירת לוצו מעוטרת ב"עין אוסיריס" – עין מצרית שאמורה להרחיק מהסירה צרות ולדאוג לשלל דגה. בדוכנים על הרציף הצטיידנו במזכרות, בממתקים, בריבות ובליקרים ממיטב התוצרת המקומית, והילדים – באבירי צעצוע מלטזיים, במחירים נמוכים משמעותית מאשר בחנויות שבוולטה. לבסוף הצטלמנו בתא טלפון אדום "לונדוני", המוצב בכיכר המרכזית של הכפר.
עלינו שוב לאוטובוס וכעבור עשר דקות ירדנו לביקור באר דלאם (Għar Dalam), "מערת החשכה", שבה הופתענו לגלות כי לפני מיליוני שנים חיו כאן פילים והיפופוטמים גמדיים. אלפי עצמות ושלדים משוחזרים מוצגים במוזיאון שבמקום.
גוזו: כפרים עתיקים ומפרצים כחולים
יום נוסף הקדשנו לטיול באי גוזו (באנגלית Gozo, במלטזית Għawdex – אוודש), האי השני בשטחו ובמספר תושביו בארכיפלג של מלטה. מהעיירה סירקווה (Ċirkewwa) שבמזרח האי מלטה מפליגה מעבורת לנמל מג'ר (Mġarr) שבאי גוזו ובחזרה (הפלגה של 20 דקות לכל כיוון). התשלום על השיט, ארבעה אירו וחצי, משולם רק בדרך חזרה.
בגוזו בחרנו לטייל שוב באוטובוס תיירים עם גג פתוח, וכך התגלגלנו דרך כפרים עתיקים, שדות מוריקים ומפרצים כחולים. ביקרנו במקדש ג'גאנטייה (Ġgantija) הפרהיסטורי, העתיק יותר מפירמידות מצרים.
בעיר הבירה ויקטוריה (Victoria) ביקרנו ברובע המבוצר (Citadella או Il-Kastel), המתנוסס גבוה מעל האי. המצודה המרשימה נראית גדולה על האי הקטן, אך לעוצמתה יש הסבר עצוב: בשנת 1551 צר על האי כוח של קורסארים בֶּרְבֶּרִים (פיראטים מוסלמים שפעלו במאה ה-16 בחסות השלטון העות'מאני). לאחר שלושה ימי מצור הרג הכוח את בעל הרובה היחיד באי ומכר לעבדות כמעט את כל תושביו. הסיפור הלהיב את הילדים, והם התרוצצו בין התותחים הרבים המוצבים על החומות והדפו בדמיונם את מתקפות העות'מאנים. המנצחים זכו בגלידה, ולאחר מכן נסענו למפרץ דוויירה (Dwejra) לבקר באתר הטבע המפורסם והמרשים של האי – "חלון הטורקיז" (Azure Window או במלטזית It-Tieqa, "החלון"), סלע בולט בים שהגלים ניפצו בו חלון ענק.
ובכן, מלטה עמדה בהצלחה במשימה להרשים את ילדינו, וכשתמיר הקטן שאל "מתי חוזרים לבית שלנו במלטה?", מזגנו לעצמנו מליקר הטנג'רין שקנינו במרסשלוק ופינטזנו על חזרה לאי המקסים.
אייל ענק שלעס את הגדר החיה והתבונן בנו משועמם כשהגענו לעיירה טטרנסקה לומניצה (Tatranská Lomnica), הנמצאת בחלק הסלובקי של הרי הטטרה (Tatra) הגבוהים, היה קבלת הפנים המושלמת. הוא עמד במרחק ליטוף בכניסה למלון גרנד הוטל פראג, השוכן בקצה המצוק שמעל העיירה. הגענו לכאן כדי לפסוע בחלק זערורי מתוך מאות קילומטרים של מסלולי הליכה בהרים מיוערים ובפארק הלאומי הרי הטטרה הגבוהים (The TatraNational Park). התקווה שאולי נצליח לפגוש חיות בר כמו עזי הרים, קרפדות או מרמיטות התממשה כבר ברגע ההגעה למלון, הבנוי כארמון ישן ומשקיף על העמק.
נוגעים בעננים
במרחק פסיעות מהמלון ממוקמת סדרת רכבלים המסיעה את הנופשים לפסגת ההר לגובה של יותר מ-2,500 מטר. מכיוון שמדובר באתר סקי, חודש אוגוסט שבו נפשנו היה די מחוץ לעונה ולא נאלצנו להמתין בתורים לרכבל. לעומת זאת לקחנו איתנו מעילים חמים וככל שהתקדמנו ברכבלים במעלה ההר בירכנו על כך. הנוף הנפרש מהרכבל עוצר נשימה; מופע של מישורים שנחשפים ונעלמים כל אימת שאדוות העננים מלחכות את כפות הרגליים.
בפסגה הלפני אחרונה ירדנו מהרכבל ולא המשכנו הלאה. מכאן כדי להגיע לפסגה הגבוהה ביותר יש להמתין לקרונית רכבל סגורה ויחידה, שבה עולים פעם בשעה עשרה נוסעים בעמידה מלווים במדריך. החוויה לא קרצה לנו, ובמילא יש לשריין עבורה מקומות מראש. מהפסגה שאליה הגענו, כאמור אחת לפני הגבוהה ביותר, משורטטים שבילי טיול סביב אגם, שבשל מזג האוויר הסגרירי על ההר משתנים גווניו בין כחול לשחור. כשהשלמנו את הטיול המעגלי, סירבו הילדים לרדת מההר עד שמיצו את כל מתקני השעשועים העשויים בולי עץ שניצבו לצד קפיטריה, שהציעה כריכים ומשקאות חמים.
עיירות הסקי הקטנות באזור, דוגמת טטרנסקה לומניצה או סטארי סמוקובץ' (Starý Smokovec), נפלאות לטיולי טבע ולנופשים משפחתיים. האפשרות להגיע להרים בתחבורה ציבורית בזכות רשת רכבות שהשאירו פה הסובייטים, הפנסיונים הקטנים והמסעדות הקטנות המציעות אוכל פשוט (מרק עוף, גולאש, שניצלים, כופתאות מקומיות מאודות, סלטי כרוב, פנקייקים ועוגות קרם עשירות), כל אלה מאפשרים ליהנות מחופשה קסומה בתקציב מוגבל. בנוסף לכך תמצאו בסביבה לונה פארקים קטנים לילדים, טרמפולינות וירידים של חפצי אמנות מקומיים. מסקנות אופרטיביות: הרי הטטרה הם המקום הנכון לנפוש בו בחופשת הקיץ, אך רק אם ארזתם בגדים חמים.
כיאה לאומת יורדי ים, שבכוח הצי, הטכנולוגיה הימית ויכולת הניווט היתה לאחת האימפריות הגדולות בעולם, פורטוגל מטפחת את מורשתה בין השאר באמצעות המוזיאון הימי המרשים בליסבון
אחד המוזיאונים היפים והמפותחים בפורטוגל, אתר פופולרי לביקור של מקומיים ותיירים, מבוגרים, צעירים וילדים, הוא המוזיאון הימי (Museu de Marinha) בליסבון. הוא נמצא ברובע בלם (Belém), צמוד למנזר ז'רונימוש (Mosteiro dosJerónimos), וראשיתו בבית התפילה שבנה הנסיך אנריקה הספן, שבו נהגו המלחים לשמוע מיסה אחרונה לפני צאתם לים הגדול.
דגמים, מפותומכשיריניווט
המוזיאון עצמו מחולק לשני מבנים: המבנה הישן, ההיסטורי, והאגף המודרני, שנבנה צמוד למבנה המקורי. האגף הישן מציג את התפתחותן של הספינות הפורטוגליות מהמאה ה-15 ועד המאה ה-20, בתצוגה שובת עין ומרשימה ובה עשרות דגמים של ספינות. הדגמים מסודרים לפי סדר התפתחותם של כלי השיט, כך שהמבקרים יכולים לעקוב אחר השתכללות שיטות הבנייה, מסירת הדיג ששטה לאורך החוף ומיעטה לצאת לים הפתוח ועד לקרוולה (caravela, אניית מפרשים מהמאה ה-15 וה-16) ולספינת ה"נאו" (nau) הפורטוגלית שהפליגה בכל רחבי העולם.
ואולם לא די בספינות כדי לשוט, ונחוצים גם מכשירי ניווט ומפות. מכשיר הניווט העיקרי בימים עברו היה האצטרולב (astrolabos, "תופס כוכבים"), ששימש לקביעת זוויות גרמי השמים ביחס לאופק, וכאן אפשר לצפות בתצוגה של אצטרולבים כאלה מתקופות שונות. מלבד זאת המבקרים יכולים להתרשם גם מהעתקים של מפות ימיות ולקבל מושג על גודל המשימה שניצבה בפני הנווטים והספנים שנאלצו לנווט בעולם שלא היה ממופה, בלי לדעת היכן ייתקלו ביבשה, באי, בשונית קטלנית, בלי לדעת הרבה על זרמי הים, כשהם אפופים באגדות על מפלצות ימיות האורבות להם. אחת המטרות של השיט ארוך הטווח היתה בדיוק זו: למפות את העולם לטובת הספינות הפורטוגליות הבאות. לכן המפות שאנו רואים במוזיאון היו לרוב מסמכים אסטרטגיים סודיים ביותר, שהוכנו בחדרי חדרים ונשמרו כאוצרות המלך.
האגף הישן משך את הילדים הסקרנים שבאו איתנו. האפשרות לשקוע בתוך מפות עתיקות, לראות מכשירים ולהבין (בלי צורך לדעת פורטוגלית) כיצד התפתחו הספינות התאימה מאוד לילדים הבוגרים יותר.
ספינותענקיותוילדיםקטנים
באגף המודרני של המוזיאון, הממוקם מול האגף העתיק, אפשר להתרשם ממספר רב של כלי שיט אמיתיים, כמו למשל ספינה משנת 1780 ששימשה את המלכה הפורטוגלית מריה הראשונה, שאהבה לשוט בה בנהר טז'ו (Rio Tejo) ולהיראות לעיני כל בעושרה ובעוצמתה. מוצגת כאן גם המטוס הימי "סנטה קרוז"
שהיה המטוס הימי הראשון שחצה את האוקיינוס האטלנטי בשנת 1922, וגם ספינות של חיל הים הפורטוגלי, מסוף המאה ה-19 וכמעט עד ימינו. זה הקטע בביקור שהלהיב את הילדים הקטנים. לא בכל יום אפשר לראות ספינות אמיתיות מחוץ למים ולהתרשם עד כמה הספינה היא כלי ע-נ-ק-י. הספינה של המלכה מריה, שנראית כמו משהו מארץ האגדות או מסרט של דיסני, כבשה מיד את לב כל הילדות שחולמות להיות נסיכות, והן יכלו לדמיין את עצמן לובשת מלמלות ושטות לעיני נתיניהן. מכל עבר נשמעו קריאות של בנות חמש, שש ושבע: "המלכה באמת שטה בספינה הזאת?".
בקיצור, המוזיאון רחב הידיים הזה פונה לכל הטעמים: מחובבי ההיסטוריה – ילדים ומבוגרים – ועד לרומנטיקנים שבינינו ולילדים קטנים שפשוט מתענגים על שלל האביזרים והספינות ויכולים להתרוצץ ביניהם בחופשיות. המוזיאון נמצא על גדת נהר טז'ו, ומבעד לספינות המוצגות בו באגף החדש קורה לא פעם שהמבקרים רואים ספינה שטה, קרובה מאוד, על הנהר, לעבר הים או ממנו, כמו בימיה הגדולים של האימפריה הפורטוגלית.
מידעמעשי
איפה:Praça do Império, Belém, Lisboa
פתוח:אוקטובר-אפריל 17:00-10:00, מאי-ספטמבר עד שעה 18:00. המוזיאון סגור בימי שני, ב-1 במאי, ב-25 בדצמבר, ביום ראשון של חג הפסחא ובחגים הלאומיים בינואר.
מחיר:5 אירו מבוגר, 2.5 אירו לילדים בני 18-6. ילדים עד גיל 6 חינם. כרטיסים משפחתיים – 12.5-10 אירו.
נגישות:יש גישה לנכים.
מותר לצלם, אבל בלי חצובות ולא למטרות מסחריות.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
![צילום: יח"צ](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2024/07/A2-1000x664.jpg "צילום: יח"צ")
