חשבנו שרוסיה תכבוש את אוקראינה

כנראה שזה היה האירוע הגיאו-פוליטי המשמעותי ביותר של השנה האחרונה. ב-24 בפברואר, 2022, החליט נשיא רוסיה ולדימיר פוטין לפלוש לאוקראינה, עם המטרה המוצהרת של "חיסול האיום הנאצי" של האוקראינים כלפי המיעוט הרוסי שחי במדינה. האירוע השפיע לא מעט על העולם גם מעבר לשדות הקרב: הוא גרר חרם כולל על רוסיה (מכלכלה ועד ספורט), הפך את הנשיא האוקראיני וולודימיר זלנסקי לסלבריטאי ואייקון בינלאומי – ואפילו הביא את אוקראינה לנצח באירוויזיון. אנחנו, כמו כולם פחות או יותר, חשבו שזה יגמר, בוודאי לאור האגרסיביות והיתרון המספרי של פוטין, אבל בסופו של דבר – העם האוקראיני הוכיח אותנו אחרת. אוקראינה עמדה על שלה, וגם היום – עשרה חודשים אחרי – היא עוד עומדת על תילה, משחררת שטחים שנכבשו ומצליחה להיאבק. שיעור טוב למאבקים בחיים של כולנו.

חשבנו שהרפובליקנים יחזרו ובגדול

כל מי שעוקב קצת אחרי פוליטיקה אמריקאית, היה בטוח שבבחירות האמצע של 2022, שוב "הגל האדום" ישטוף הכל. המפלגה הרפובליקנית בארה"ב, שהובסה בבחירות מול ג'ו ביידן (למרות שחלקה עד היום טוען אחרת), היתה אמורה, על פי כל ההערכות לכבוש בחזרה את בית הנבחרים ואת הסנאט (כפי שקורה בפוליטיקה האמריקאית בדרך כלל, לא משנה מי הנשיא), ולאמלל את חייו של ביידן – עד לריצה החוזרת של דונלד טראמפ ב-2024. אבל המציאות? פחות כאוטית ממה שחשבנו. בבחירות שנערכו ב-8 בנובמבר, הדמוקרטים הצליחו לשמור על כוחם (פחות או יותר), וטראמפ כנראה ירוץ – אבל בכלל לא בטוח שינצח. מצד שני, זה גם מה שחשבנו ב-2016, וראינו איך זה נגמר.

חשבנו שיסגרו את טוויטר

אלון מאסק הוא איש שאוהב תשומת לב, ואת מרבית תשומת הלב הוא קיבל סביב טוויטר. אחרי שפלרטט לא פעם עם הרעיון של לרכוש את הרשת החברתית המצליחה, וב-27 באוקטובר הוא אכן רכש אותה לאחר דחיות ובעיות רבות (כולל ניסיונות שלו לצאת מהעסקה, או לפחות להוריד את תג המחיר). רבים חשבו שזה יהיה הסוף של הרשת החברתית; שהיא תשתנה מהותית, ואפילו דיברו בסוף שבוע אחד, לאחר שמאסק פיטר פחות או יותר 75% ממצבת כוח האדם של החברה, על כך שהיא פשוט תיסגר או תקרוס. המציאות, כמו תמיד, היתה הרבה פחות משוגעת – טוויטר ממשיכה להתקיים (היא רק קיבלה בחזרה כמה נודניקים כמו דונלד טראמפ או קניה ווסט – רק שהראשון לא טרח לחזור להשתמש בה והשני סידר לעצמו חסימה נוספת במהרה), וכולם יכולים להמשיך ולדבר על איך העולם, אם לא טוויטר, עומד להיחרב בקרוב.

חשבנו שיאיר לפיד לעולם לא יהיה ראש ממשלה

מהרגע שיאיר לפיד פרץ לחיינו, הוא נחשב לסוג של נער שעשועים לא מזיק: ההוא שקיבל תוכנית ביום שישי בערב כי אבא שלו היה מנכ"ל רשות השידור, ההוא שכתב טור מיינסטרימי ודביק בידיעות, ההוא שהפך למגיש בכיר בערוץ 2 רק כי הוא ידע להתחנף להמונים. אף אחד לא חשב שיהיה ראש ממשלה, אבל השנה זה קרה – בעקבות ההחלטה להקדים את הבחירות, ב-1 ביולי 2022, ממלא המקום הפך לראש ממשלת ישראל. אפשר להגיד דברים רבים על לפיד, אבל העשור מאז שנכנס לפוליטיקה הפך אותו לבוגר יותר, מצולק יותר וגם טוב יותר – גם אם הוא חזר במהרה לאופוזיציה.

חשבנו שהמלכה אליזבת' תקבור את כולנו

אם יש דבר אחד שהיה יציב בתוך העולם הלא יציב הזה, זו היתה המלכה אליזבת' השנייה, אבל בסופו של דבר גם היא הייתה בת אנוש וב-19 בספטמבר, 2022, גם היא נאספה אל אבותיה. אבל אז זה קרה, הנסיך צ'ארלס הומלך ואפילו ההמנון המיתולוגי השתנה. גאד סייב דה קי… לא, אני לא יכול.

חשבנו שכריסטיאנו רונאלדו ויונייטד זה שילוב מנצח

בקיץ 2021, הסיפור הגדול של עולם הכדורגל היה אמור להיות כריסטיאנו רונאלדו – כוכב העל, שהחליט לחזור לקבוצה בה צמח והפך לכוכב, מנצ'סטר יונייטד. רונאלדו היה אמור לסיים את הקריירה במעין "ריקוד אחרון" חדש, ולהחזיר את השדים האדומים לימיהם הגדולים. התוצאות? יונייטד התרחקה מליגת האלופות, חוותה כישלון צורב אחרי כישלון צורב, ואפילו מערכת היחסים עם השחקן שהוגדר כאחד השדים הכי שדים בעת החדשה נגמרה בטונים צורמים, עם הראיון לפירס מורגן וההחלטה לסיים את החוזה. עכשיו רונאלדו יצטרך למצוא תחנה חדשה, ויונייטד? היא תחפש כוכב חדש שיוביל אותה שוב אל ימי הזוהר.

חשבנו ש"הפנתר השחור 2" יהיה אגדי

לגרסת ההמשך של "הפנתר השחור" היו את כל הכלים כדי להמשיך את הרצף – קאסט מוצלח שנשמר, ואפילו סיפור מסגרת טוב לאחר מותו המצער של כוכב הסרט הקודם, צ'דוויק בוסמן המנוח, שמת מסרטן באוגוסט 2020. אבל המציאות, מעשה שטן, חשבה אחרת; אחרי המון ציפיות (גם שלי), הסרט עלה לאקרנים בחודש שעבר,וקשה להגיד שהוא עמד ברף הגבוה שהוצב לו. הוא היה ארוך מדי, ולפעמים גם חפרני ביחס לסרט המקורי והאמוציונלי. עכשיו נשאר רק לקוות שמהסרט השלישי נהנה קצת יותר.

חשבנו ש"האח הגדול" מת

גם כאן, לכאורה, כל הסימנים כבר היו – העונות האחרונות של "האח הגדול" בגרסאות ה-VIP, בשילוב עם מגפת הקורונה, היו אמורות לסמן את סופו של הפורמט, ומעבר לתכניות ריאליטי חדשות יותר (אפילו שהתאכזבנו כבר לא אחת מפורמטים חדשים של ריאליטי). אבל אז הגיעה העונה האחרונה, וטרפה את כל הקלפים: העונה ה-12 של "האח הגדול",ששודרה השנה בין יוני לספטמבר 2022, היתה כזו שהצילה את המותג. הסיפורים של נתנאל, דיאן, טליה, שחף, אופק, מרינה ויתר יושבי הבית משכו מחדש את הקהל, העונה גם ניצחה ברייטינג את היריבות שלה ועוררה לא מעט שיח (לטוב ולרע). עוד הוכחה שלפעמים ליהוק טוב שווה יותר מסלבז סוג ג', ועוד הוכחה שלפיה תחזיות לפעמים מתרסקות על הרצפה.

חשבנו שטונה הלך לאיבוד

בשנות הקורונה, 2020 ו-2021, הייתה תחושה שטונה קצת איבד את זה – ואולי פשוט איבד אותנו. הדעות הלא פופולריות שהשמיע, לכאורה הרחיקה אותו מהמיינסטרים. אבל 2022 הוכיחה אותנו אחרת: "מזרח פרוע", האלבום החדש שיצא בסוף 2021, הצליח הרבה מעל למשוער – אולי דווקא בגלל המסרים האמיצים שבו. הוא שוב זכה לחיבוק מיינסטרימי: האלבום זכה בתואר "הישג השנה" של אקו"ם, נבחר בתור אלבום השנה במצעד של גלגלצ – ושני שירים מתוכו הגיעו לעשירייה הפותחת, כולל "סהרה" (בביצוע עם יסמין מועלם) במקום השני. בקיצור, טונה שוב הוכיח שהוא אמן שלא הולך להיעלם, והוא עשה את זה בדרך שלו – ובענק.

חשבנו שמודי בר-און לא ימות לעולם

כי למה שהוא ימות? מודי בר-און היה הדבר הכי חי שאפשר לדמיין. הקול הזה מן המסך שפתח שער לכדורגל טוב, לתרבות טובה, לסיפורים מעניינים. הוא מגדלור ללכת לאורו. חשבנו שזה לעולם לא יקרה, בטח לא כל כך מוקדם – אבל בינואר 2022 הוא הודיע כי חולה בסרטן ואז, ב-30 במאי השנה, הוא נפרד מן העולם. הנה תחזית ל-2023: גם בשנה הבאה נמשיך להתגעגע אליו בטירוף.

• סיכום 2022
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 925 // לא סיכום שנה

אבל כבד נפל על יפו אתמול עם ההודעה על מותו של חסן קרוואן, בנו הבכור של עלי קרוואן שיסד את החומוסיה הכי אהובה בעיר ב-1972 וקרא לה על שמו. מסעדות אבו חסן ברחוב שבטי ישראל וברחוב הדולפין נסגרו אתמול לרגל האבל ויהיו סגורות לאורך סוף השבוע כולו.

חסן קרוואן ניהל את הסניף המיתולוגי והמקורי ברחוב הדולפין עוד לפני מותו של אביו ב-2007, בעוד אחיו, איברהים ומוחמד, מנהלים את המסעדות החדשות יותר ברחוב שבטי ישראל. בריאיון ל"וואלה" בשנת 2012 חשף חסן קרוואן את סוד ההצלחה האבו-חסני וסיפר ש"אבא היה מצביע על תינוק בעגלה ואומר לי, הקטן הזה מחר יגדל. זה שבא עם העגלה עליו אתה בונה, הוא מחר יבוא עם עגלה משלו. ואבא צדק… המיוחד במקום שברחוב הדולפין הוא שהנשמה של אבא שלי עוד פה".

>> יפו שולטת: החומוסיות הכי טובות בתל אביב
>> מקום טוב לאכול בו: 20 המסעדות הכי טובות ביפו

לאחר מותו של עלי קרוואן התפתח במשפחה סכסוך על רקע ירושת המסעדה, ועל פי גורמים המקורבים למשפחה לחסן קרוואן היה תפקיד מפתח ביישובו של הסכסוך והאמירה המיוחסת לו היא ש"יש מספיק אבו חסן לכולם", כשהפשרה המשפחתית מובילה לפתיחתם של שני הסניפים החדשים זה מול זה, עם אותו החומוס המעולה והמסבחה החלומית בדיוק (אבל גם עם צ'יפס, פלאפל וסלט שנעדרו מהסניף המקורי, ובשנים האחרונות אפילו תוספת ביצה). חסן קרוואן היה בן 60 במותו. יהי זכרו ברוך.

• הבועה
• ❤ תל אביב
• אבו חסן
• יפו
• חומוס
• אוכלים שותים
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 925 // לא סיכום שנה

בחיים, בטח בתקופת המונדיאל, נראה שהעולם מתחלק לפייבוריטים ולאנדרדוגים. כמעט בכל תחום שתסתכל עליו יש את אלה שזכו ליתרון – עושר פיזי או רוחני, מתת אל שבאה מלמעלה, ואת אלה שהיו צריכים לעבוד יותר קשה, חצבו את הדרך שלהם בסלע (אין קשר משפחתי) והצליחו לנצח, צעד אחר צעד, בשקט בשקט, מתחת לרדאר של כולם.אם להשתמש בכל זאת בדימויי הכדורגל, הרי שלאהוב את יצחק קלפטר ז"ל היה כמו לעודד קבוצה קטנה. כזו שלא סופרת הצלחות מיד, שלא הכל מוגש לה על מגש כסף. אבל כשקבוצה קטנה מצליחה לקחת גביע או אליפות, ואת זה יגיד לכם כל אוהד כדורגל, זה הדבר הכי גדול שיש בעולם. האושר הכי גדול מגיע לאנשים שלא לקחו את ההצלחה המובנת מאליה.

הפריים שננעל לי בראש ולא יוצא הוא הרגע שבו אני ראיתי את קלפטר במלוא זוהרו. זה קרה בפארק הירקון, ב-7 באוגוסט, 2013. היום שבו זכיתי לראות את להקת "כוורת" בפעם האחרונה. היו שם הרבה רגעים גדולים, כיאה ללהקת ענק שעושה את הסיבוב האחרון שלה על הבמות. אבל רגע אחד, כאמור, התבלט מעל כולם.

זה היה הרגע שבו לפתע הכל כבה מסביב. יצחק קלפטר, כבר אז אחד ש קרוב מאוד לסיים את חייו, התיישב עם הגיטרה וניגן את "צליל מכוון". מיותר לציין שאף עין בפארק המיוזע של הקיץ ההוא לא נשארה יבשה, ולא בגלל שזיעה נכנסה פנימה. לרגע אחד, קלפטר שאף פעם לא היה המניה הבטוחה ביותר, הפך למנצח הגדול. לזה שמקבל את החום והאהבה של הקהל הרחב, ששר איתו את הלהיט הגדול שלו. שיר אהבה קטן, לא בומבסטי, לא מפוצץ, לא גדול מהחיים. כל כך פשוט להיות מעשי.

אם יש הגדרה שתחזור על עצמה סביב קלפטר, ובצדק רב, היא היותו גיבור הגיטרה הישראלי. האיש ששם את הגיטרה החשמלית בפרונט, שנתן את הכבוד לסולואים הארוכים והמפותלים, שהגדיר מחדש את הרוקנרול העברי. והקלישאה הזו, כמו הרבה קלישאות, פשוט נכונה. אבל לשים את קלפטר רק בתור גיבור גיטרה יעשה עוול לדמות שלו וליצירה הרחבה שלו.

כי קלפטר לא היה רק "אני ואת אז", או "מחזיק מעמד", או אפילו הסולו ההוא ב"העץ הוא גבוה" של אחרית הימים. קלפטר הוא גם האיש שעמד מאחורי "אני אוהב" של הכבש השישה עשר, ו"סוף העונה" של גלי עטרי, או "בלילה" ששר עם יעל לוי, ואפילו שירים כמו "שיר הטמבל" שכתב לכוורת או "לוקח ת'זמן" – שירים מאוד לא רוקנרול קלאסי, אבל כאלה שהפכו להמנונים אהובים מאוד. היופי של אמנים מסדר הגודל של קלפטר הוא לפעמים גם היכולת לצאת מהתדמית הקבועה, ליצור דברים חדשים ולהצליח (גם) איתם.

לא זכיתי לראות את יצחק קלפטר בשיא חייו או בשיא יצירתו. קלפטר שאני ראיתי בכמה הופעות היה אחר; פחות אנרגטי, כזה שכבר ראה את הסוף ביום בהיר. אבל יש הבדל בין כל מה שקרה לפני שהגיטרה נדלקה, לבין מה שקרה אחר כך. כי כשהמוזיקה ריחפה באוויר הכל חזר להיות כמו שהיה. הצלילים היו הרבה יותר חזקים מהמציאות שהם ניסו לתאר. היה שם משהו גדול בהרבה מסכום החלקים, משהו שאני לא אשכח אף פעם. משהו שיחיה לנצח.

ואם לחזור בכל זאת לרגע ההוא בפארק, זה הרגיש פשוט כמו ניצחון. ניצחון לאנטי כוכבים, לאלה שלא היו הסטארים הגדולים – אולי אפילו, במובן מסוים, הניצחון שלו על יתר חברי "כוורת" שניגנו לידו. כי בעוד הם (רובם) צמחו בחממה המפנקת והאליטיסטית של להקת הנח"ל, קלפטר היה קצת יותר בפינה. רחוק מהכוכבות של גידי גוב, אפרים שמיר או דני סנדרסון. והרגע הזה – שבו קלפטר מ"התזמורת" הגיע אל קדמת הבמה, היה מתוק במיוחד.

קשה לומר שהמוות של יצחק קלפטר היה מפתיע. הוא ניהל דיאלוג עם המוות כבר זמן רב, ובוודאי לא היה איש בריא בשנותיו האחרונות. ובכל זאת, כשהמסע הזה נגמר, כשהלוזר הכי ווינר שיש נאסף אל אבותיו, משהו פילח את הלב. כי זה היה הסוף לחיים של מוזיקאי נדיר, של גיבור אמיתי, של אנדרדוג שניצח את הפייבוריטים.אחרי כל הנצחונות, בסוף הפסדנו. אבל תודה לאל שאפשר ליהנות מהדרך. והדרך הזו תחיה לנצח.

• ❤ תרבות
• מוזיקה ישראלית
• ❤ תל אביב
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 925 // לא סיכום שנה