אם לא היו סדרות טלוויזיה מוזרות בעולם, איך היינו מתפתחים? איך כבני אדם היינו לומדים לצאת מהמסגרת ולנסות משהו אחר? הורים?! חס וחלילה. הכל בזכות הטלוויזיה, שלימדה אותנו שגם אם אתה המוח הכי הזוי ביקום (היי דיוויד לינץ') אתה ממש יכול להתפרע, וליצור טלוויזיה נהדרת שהרבה אנשים אוהבים ומתאבססים על המוזרות שלה (היי טווין פיקס). מאז הרבה מוזרויות חלפו לנו על המסך, מסדרות אימה הזויות, קומדיות מופרעות ושלל ווירדוס טלוויזיונים אהובים. לרגל סיומה של "דברים מוזרים", יצאנו לחפש את הסדרות הכי מוזרות שנוצרו בעשור האחרון, בלי סדר מסוים.
>> בעיניי המתבונן: 15 סדרות וסרטי דוקומנטרי מומלצים בדיסני+

1. ארץ לאבקראפט // HBO

אם חיפשתם מוזר, תמצאו אותו בקלות בסדרה שמבוססת על כתביו של ה.פ. לאבקראפט, יוצר האימה המיתולוגי שמזוהה בעיקר בזכות דמותו של קת'הולו. במרכז הסדרה הזו עומד אטיקוס בלאק,שיוצא עם אהובתו ודודו לחפש דוד אחר בארה"ב של שנות ה-50. כתות, מפלצות ומה שביניהן נפרשות על העונה הבודדת של הסדרה המוזרה הזו, מתחילתה ועד סופה.

>> דירוג 20 הסדרות הכי טובות שצריך לראות כרגע

2. די, שיגעת: תכנית המערכונים של טים רובינסון // נטפליקס

מלך המוזרות חזר עכשיו עם "חברת הכיסאות", אבל לא נשכח לו את מופע המוזרות והקרינג' של סדרת המערכונים שלו, בו כל סקיט חושף אותנו יותר למוחו המשוגע, הקטנוני והספציפי כל כך של רובינסון. זה וולגרי, מטופש וקורע מצחוק, ועל הדרך יש מה ללמוד ממנו על טבע האדם.

3. עלילות הבית של דודה דונה // נטפליקס

עם כל הכבוד לטים רובינסון ותכנית המערכונים המופלאה שלו, התכנית הקומית המוזרה ביותר בנטפליקס שייכת לשלושה בחורים אוסטריים בשם ברודן, מארק וזאק, הידועים ביחד כ"אנטי דונה". התכנית הזו היא יצור כלאיים בין סיטקום לתוכנית מערכונים, שעקבה אחרי חייהם בבית עם מדיח כלים מדבר, אוצרות של פיראטים, מכונות מוזיקה אנושיות והרבה הזדמנויות להופעות אורח של דמויות מוזרות. היא כנראה הייתה מוזרה מדי לקהל של נטפליקס כי לא המשיכה מעבר לעונה אחת, אבל חברי הקבוצה ממשיכים ליצור תוכן קומי באינטרנט עד עצם היום הזה. יחי אוסטרליה!

4. חזרה גנרלית // HBO

הקומיקאי הקנדי נייתן פילדר הוא עוף מוזר בפני עצמו, כך שכנראה הקונספט של התוכנית התיעודית-קומית הזאת לא היה יכול לעבוד עם כל אדם אחר.ל במעטה של קונספט פשוט – אימון אנשים לסיטואציות מחייהם – פילדר חוטף את הפורמט לעבר אירועים שאי אפשר להאמין שקרו, אבל היי – הם קרו. מהקמת ריאליטי שלם רק כדי להעביר נקודה או בניית משפחה משלו בטעות ועד התמודדות עם טענות לאוטיזם מצידו, אין ספק שהוא מוציא את הרגעים הכי מוזרים שקרו במציאות, גם אם הוא זה שיצר את המוזרות הזו.

5. Saturday Morning All Star Hits!‎ // נטפליקס

התכנית הזאת, של בוגר "סאטרדיי נייט לייב" קייל מוני,מציגה את עצמה כרצועת שידור לילדים משנות התשעים בהנחיית התאומים סקיפ וטרייבור (מוני ו…גם מוני), שמציגים לצופים פרודיות על תוכניות ניינטיז כמו "דנוור הדינוזאור האחרון", "דובוני אכפת לי" ו-"עולמו של בובי". בנוסף לפרודיות, התכנית חושפת בפנינו סיפור על קנאה בין אחים, ואפילו תעלומה הקשורה בהיעלמות של כוכבת סיטקומים בסגנון "בלוסום יש רק אחת". אם אתם מיליניאלז עם תחושת נוסטלגיה לילדות וחיבה לקומדיית קרינג', הסדרה הזו פשוט נולדה בשבילכם! ואם לא, זה גם מאוד הגיוני.

6. דיאטת סנטה קלריטה // נטפליקס

לפעמים הדברים המוזרים ביותר מגיעים באריזות הכי נורמליות, כמו סיטקום משפחתי בכיכובה של דרו ברימור. ברימור מגלמת את שילה, סוכנת נדל"ן, אמא למופת ותושבת פרברים אמריקאית שהופכת לזומבית עם רעב לבשר אנושי. הסדרה עוקבת אחרי ההסתגלות של משפחתה (כולל בעלה, ג'ואל, בגילומו של טימותי אוליפנט) למצב החדש וניסיון לאזן בין אורח חיים אמריקאי נורמלי וקניבליזם. כיף לכל המשפחה!

7. הליצן העצוב (באסקטס) // HBO

אחרי שסיים את לימודיו בבית ספר יוקרתי, צ'יפ באסקטס עדיין רודף אחר החלום שלו להפוך לליצן מקצועי. מאחורי הסדרה עומדים זאק גליפיניקיס, שגם מגלם את הליצן העצוב, ג'ונתן קריזל וגם לואי סי.קיי, קצת לפני שהואשם במעשים מגונים – לכן שתי העונות האחרונות המשיכו בלעדיו. זאת סדרה שרכשה את צופיה עם הזמן, כי מה לעשות, לוקח זמן להתרגל לקומדיה העגומה שהיא באסקטס. אבל ברגעי השיא שלה היא מתעלה על מוזרותה, ומצליחה להיות גם משעשעת וגם נוגעת ללב.

8. קווין יכול להזדיין // פריים וידאו

סדרה שלקחה את ההשראה לשמה מהסדרה "קווין יכול לחכות", בכיכובו של הקומיקאי קווין ג'יימס, ולא במקרה – גם היא עוסקת בנישואים בין גבר שמן ועצלן לאשתו היפה והסובלת. הטוויטס מגיע כאשר אנחנו יוצאים מעולם הסיטקום המסורתי לדרמה רצינית על נישואין שמתפרקים, והמסע של האישה במרכז הסדרה להגשמה עצמית. הסדרה מזגזגת בין ז'אנרים בצורה מרתקת, ובעצם מציגה פיסת ביקורת טלוויזיה, שהיא גם סדרת טלוויזיה בעצמה. נשמע מוזר? לא פחות מוזר מהקריירה של קווין ג'יימס. יש לנו 4 מילים עבורכם: "פול בלארט: שומר קניון".

9. תאגיד // קומדי סנטרל

כמה שנים לפני "ניתוק" (אל תדאגו, היא גם ברשימה), הייתה את הקומדיה השחורה הזו שעסקה בקיום המשרדי המשעמם של האדם המודרני. רק שבו לא היה שום טוויסט מדע-בדיוני, אלא פשוט הציגו לנו עולם אפור-אך-סוריאליסטי שמוכר לכולנו בזווית קצת אחרת. הקומדיה השחורה של "קומדי סנטרל" התמקדה בשני עובדים אומללים בשם מאט וג'ייק, ובניסיון שלהם למצוא משמעות בעבודה בשביל תאגיד גדול ומרושע עם מנכ"ל פסיכופת (לנס רדיק ז"ל הנהדר מ"הסמויה" וסדרת "ג'ון וויק"). השתלמות שהיא בעצם כת, מרד חברתי דרך הגעה לעבודה ללא חולצות, טאבלטים ענקיים ומרושעים הרכיבו את הסדרה המשונה וקצרת הימים הזאת, האנטי-תזה המושלמת ל"משרד".

10. אפל // נטפליקס

הסדרה הזאת היא למיטיבי לכת ודורשת עבודה, אבל עבור חובבי הז'אנר היא בדיוק מה שרציתם. שתי חטיפות בתקופות שונות מערערות את חייהן של משפחות בעיירה שקטה בגרמניה. למרות הפרמיס היחסית פשוט, הקשר בין ההיעלמויות סבוך בחידות, מסתורין ודברים שיהפכו לכם את המוח לפירה. ללא ספק היורשת הרוחנית האולטימטיבית של אם כל הסדרות המוזרות, טווין פיקס.

11. "האמת הרועדת" // אדולט סווים

פייר, יכולנו למלא את הרשימה הזאת בתוכן של אדולט סווים, רצועת המבוגרים של ערוץ קרטון נטוורק האמריקאי, שאחראית על מגוון מוזרויות טלוויזיוניות אחרות – אבל קשה להתחרות במוזרות של "האמת הרועדת", אנתלוגיית סטופ-מושן קשה לתיאור מבית היוצר ורנון צ'אטמן. כל פרק מציג סיפורים מוזרים הנעים בזרם תודעה,וכוללים מדבבים אורחים דוגמת מייקל סרה, ג'ונה היל וג'ורדן פיל. קשה לתיאור, כבר אמרנו? עדיף שפשוט תשימו פליי ותנו לאווירה החלומית המוזרה של הסדרה לסחוף אתכם.

12. מטורף // נטפליקס

בשנת 2018 ג'ונה היל ואמה סטון היו שמות די חמים בתעשייה. סטון בדיוק התאוששה מההתרסקות (הפיזית והמטאפורית) של ספיידרמן 2, וג'ונה היל כבר נחשב ליותר מאשר השמן המצחיק, וחיפש עודתפקידים מורכבים. היוצר פטריק סומרוויל הצליח להפגיש ביניהם בסיפור המוזר על אישה מנוכרת וגבר סכיזופרן שנפגשים במעבדה בה הם נסיינים של טיפול תרופתי ניסיוני. למרות הקצב האיטי של הסדרה, האווירה הקריפית והאבסורדית מלווה את הצופה בכל צעד ושואבת אותו אל תוך סיפור שבו הגבול בין דמיון ומציאות מתערבב לחלוטין. וזה תמיד מבלבל ונפלא בעת ובעונה אחת.

13. שלוש דברות עסוקות // אדולט סווים

עוד סדרה בחוד החנית של מוזרות באדולט סווים. הסדרה נוצרה על ידי הכוכבות שלו, הקומיקאיות סנדי הוניג, אליסה סטונה ומיטרה ג'והרי המגלמות שלוש עקרות בית בשם דברה, החיות בעולם מוזר בסגנון שנות החמישים/סרטי דייוויד לינץ', ומבלות את רוב הזמן בלהעליב אחת את השנייה. הסדרה הגיעה לאחר שנים בהם הואשמה "אדולט סווים" כמקום לבנים בלבד, בעיקר כי רוב התכניות שלו נוצרו על ידי גברים לבנים, אבל "שלוש דברות עסוקות" הוכיחה שנשים יכולות להיות לא פחות ווירדוס מגברים, אם נותנים להן את ההזדמנות.

14. Undone // אמזון פריים

סדרה מוזרה, אבל גם כל כך אנדרייטד שזה כואב. אמזון פריים יצרה כאן הרפתקה בת 2 עונות שעוקבת אחר אלמה, שמנסה לפתור את תעלומת המוות של אביה לאחר שהיא מגלה שיש לה יכולות לנסוע בזמן. הסיפור מוזר וסוריאליסטי, וכל פריים בו נראה כאילו יצא מחלום בהקיץ של האנימטורים. זאת סדרה מקסימה ונוגעת, ויש לנו גם את בוב אודנקירק בתפקיד האב, שזה תמיד בונוס.

15. פנטזמאס // HBO

עוד סדרת מערכונים שהיא בעצם הצצה לעולמו הפנימי הייחודי של היוצר שלה, וזו פרו מוחו הקודח של ג'וליו טורס – קומיקאי אמריקאי שכתב לתכניות כמו "סאטרדיי נייט לייב" ו"ג'ימי פאלון". טורס כבר היה ידוע בכתיבת מערכונים מוזרים במיוחד לתכניות האלה, אבל כאשר HBO נתנו לו סדרה משלו, הוא נתן דרור לפנטזיות המוזרות ביותר שלו. כך אנחנו מקבלים הרפתקאות משוגעות ברחבי ניו-יורק עם שותף רובוטי, סנטה קלאוס בבית המשפט ומפגש מרגש עם האות Q (בגילומו של סטיב בושמי). כמו הרבה סדרות ברשימה הזאת, קשה לתאר את האווירה שלה, אבל שווה לצלול לעולם שלה.

16. אטלנטה // דיסני+

אטלנטה היא סדרה שמרמה אתכם, כי היא מתחילה רגיל לגמרי ומלבד כמה רגעים מוזרים בודדים, אין שום דבר שמעיד על הכיוונים הפשוט פסיכיים (גם פסיכדליים) אליהם היא הולכת. חשבתם שזה סיפור על בחור שנשר מהקולג' והופך למנהל של בן דודו הראפר? תיכף תגלו שככל שמתקדמים, הסיפורים הולכים ומתרחקים מקו העלילה הזה, מקבלים טראנס שמרגיש כמו אוסף של קליפים ממש מושקעים שלעתים נוגעים בקומדיה קלילה, ולעתים קרובות עוד יותר מרגישים כמו הזיה סוריאליסטית בנבכי נשמתו של היוצר, על הסוריאליזם של החיים כאדם שחור באמריקה.

17. "הספיישל" בלי ברט דייוויס // יוטיוב

ישנם הרבה תכניות טלוויזיה שמטרתן לפרק את פורמט הטוק-שואו האמריקאי הטיפוסי – החל מ"קומדי בנג בנג" עד "המופע של אריק אנדרה". אבל אחת הדוגמאות הקיצוניות ביותר באה דווקא מהערוץ הקהילתי של ניו-יורק. "הספיישל" מתחילה עם מנחה התכנית, הקומיקאי הניו-יורקי ברט דייוויס, שנורה למוות על ידי מתנקש. משם אנחנו פוגשים שורה של מנחים אורחים משונים (כולם מגולמים על ידי דייוויס): נער אמיש בחופשה, דרקולה זקן וממלמל, מתאבק כושל, קלסי "פרייז'ר" גראמר עם נטיות רצחניות, ועוד תכניות רבות ומשונות שכוללות כתות משונות, קרבות על היקום ואפילו פרק בהנחיית להקת פליטווד מק. זו כנראה התכנית הכי פחות מוכרות ברשימה הזאת, אבל עם אורחים שכוללים את גילברט גוטפריד ז"ל, מייקל שאנון וריצ'רד קיינד, וארכיון של יותר מ-160 פרקים מלאים ביוטיוב, אנחנו מקווים שתתנו לה צ'אנס.

18. ניתוק // אפל TV

סדרת המופת של בן סטילר היא באמת פלא טלוויזיוני. הסדרה מספרת על עובדים בחברה שבה יש הפרדה מוחלטת בין העובד בתוך העבודה ומחוצה לה, כך שברגע שאדם נכנס לעבוד שם הוא שוכח את כל מי שהוא בעולם בחוץ, ולהפך, ובכך למעשה מתפתח כיישות חדשה שחולקת את אותו המוח והגוף. סדרה נפלאה ומרתקת ששואבת את הדיאלוגים שלה מתיאטרון האבסורד, ולמרות שהיא כל כך מוזרה, פשוט אי אפשר להפסיק לצפות בה. גם עכשיו, אחרי שהעונה השנייה הסבירה לנו לא מעט ממה שקורה במשרדי "לומון", עדיין לא ברור עד הסוף מה קורה שם. לא בטוח שאנחנו רוצים לגלות.

19. החנות שיש בה הכל // כאן 11

הקומדיה המוזיקלית של תאגיד השידור היא בהחלט מהיצירות היותר מוזרות שעלו על המרקע הישראלי. השם של הסדרה מסגיר את הסיפור, שבמרכזו חנות שיש בה ליטרלי הכל. זאת סדרה שמצליחה להיות גם רומנטית, גם מצחיקה, גם משעשעת וגם מטרידה – והיא בעיקר מאד חריגה בנוף הטלוויזיוני הישראלי, שמורכב בעיקר מדרמות וקומדיות משפחתיות שנשענות על ריאליזם משמים. אף אחד לא יהיה מופתע שעוזי וייל הגאון מאחוריה, ותיהנו מכל רגע.

20. האחיין שלי בנץ // כאן חינוכית

מאז שירד מהאוויר ערוץ "ביפ" לפני יותר מעשור, נראה שאין מקום בטלוויזיה הישראלית ליצירות מוזרות באמת. ובכן, הישועה הגיע ממקום לא צפוי – סדרת נוער של "כאן חינוכית". "האחיין שלי בנץ" התחילה כסיטקום מוזר על מורה מתוסכל ואחיינו של השטן, שמנסים להתמודד עם החיים בבית-ספר, ורק נהיה מוזר ומוזר יותר עם העונות: מסע בזמן, יקומים מקבילים, קרבות על גורלו של העולם כולו – וכל זה עם תקציב של תאגיד השידור הציבורי! אנחנו רוצים להודות ליוצרי "האחיין שלי בנץ" שהסדרה המשונה שלהם תגדל דור חדש של יוצרים מוזרים שיוכלו ליצור תוכניות מוזרות אחרות, וכך למנוע את העתיד בו כל סדרה תהיה "סברי מרנן". עכשיו זה יקום מפחיד!

• המסך
• טלוויזיה
• סדרות מומלצות
• מוזר

פרסום ראשון: 11.11.22 // עדכון אחרון: 03.01.26
את הטור הזה פרסמנו ב-2022, כשהדומיננטיות של HBO בתחום סדרות האיכות הייתה עדיין ללא תחרות, ולפני סבב הפלופים של האחים וורנר שהוביל למכירתה נטפליקס בחודש שעבר. עכשיו כששירות הסטרימינג HBO max בדרכו אלינו (13.1) ואפל TV מזנבת בו בקרב על התארים, זאת הזדמנות מעולה להיזכר איך הגענו עד הלום (ישבנו מול הטלוויזיה כמו תמיד, זה איך).

>> מסך גדול מסך קטן: דירוג 20 הסדרות הכי טובות בסטרימינג עכשיו
>> מריח כמו 2026: 27 הסדרות הכי טובות שבטח תרצו לראות בינואר

1. הוא לא נולד כערוץ עם התמחות בסדרות

כלומר, אולי כן ידעתם את זה, בכל זאת קוראים לו Home Box Office. הרעיון המקורי שהציג צ'ארלס דולן, מייסד חברה של שירותי כבלים, למשקיעים שלו מתאגיד Time-Life, היה ערוץ בתשלום חודשי שיציג סרטי קולנוע הוליוודיים וספורט בשידור חי, כמובן – ללא פרסומות. בהצעה נקרא הערוץ בשם "הערוץ הירוק" ובהמשך הוצע לו השם Sterling Cable Network, על שם חברת הכבלים שייסדה אותו.

2. השידור הראשון היה משחק הוקי

בנובמבר 1972 הושק הערוץ ושידר, ממש כפי שהבטיח, סרטים וספורט. החלוץ היה משחק של הליגה האמריקאית להוקי, ששודר לייב ממדיסון סקוור גארדן. אחריו שודר הסרט הנשכח "כל בניו היו גיבורים" בכיכובו ובימויו של פול ניומן. ביום העלייה לאוויר היו לערוץ 365 מנויים, כולם תושבי וילקס-בארה, פנסילבניה. אה, כן – החברה של דולן פעלה במקור בניו יורק, אבל ענייני רגולציה וזכויות שידור לא מאוד מעניינים אילצו את הערוץ להתחיל את דרכו בעיר אחרת – וילקס-בארה במדינת פנסילבניה. זה מסביר גם למה ב-1973 זכו המנויים מהצ'אנס להתעדכן בזמן אחת מה קורה בפסטיבל הפולקה של פנסילבניה, השידור החי הראשון בערוץ של אירוע שאיננו משחק או תחרות ספורט.

3. הוא היה החלוץ של טלוויזיה בלווין

אחרי כמה שנות התרחבות איטית שעדיין השאירה אותו בעיקר בפנסילבניה, ניו יורק והסביבה, הוחלט להפוך את הערוץ לזמין בכל רחבי ארצות הברית. הדרך לעשות זאת בלי להסתכן בשיבושים בשידור החי, בעיקר בימי חורף קרים מהרגיל, הייתה לפנות לטכנולוגיה החדשנית דאז של שידור דרך לוויני תקשורת. בספטמבר 1975 הוא הפך לערוץ הטלוויזיה הראשון שעשה זאת. שנתיים אחר כך הוא הגיע למיליון מנויים ב-45 מדינות.

4. הוא אחראי לתוכנית הכבלים הוותיקה בעולם

קוראים לה "Inside The NFL" והיא משודרת מדי שבוע מאז 1977 ועד היום. תוכנית הפוטבול השבועית שודרה ב-HBO עד 2008, ואחר כך עברה לשואוטיים ולפרמאונט פלוס, שמחזיקה בה כיום. מה קורה שם? אנא עארף, אמריקאיים והפוטבול שלהם.

5. עוד לפני הסדרות היו מופעים

את יומה האחרון של 1975 ציינו ב-HBO עם ספיישל סטנדאפ ראשון, "ערב עם רוברט קליין". בעקבות ההצלחה שלו עלתה לאוויר אנתולוגיה בשם "On Location", במסגרתה שודר כל חודש תיעוד של הופעת סטנדאפ במועדון לילה, במלואה וללא צנזורה. עד ירידתה מהאוויר ב-1989 שודרו באנתולוגיה הופעות של (רשימה חלקית מאוד) רובין וויליאמס, ג'ורג' קרלין, סטיב מרטין, פיליס דילר, אדי מרפי, בילי קריסטל, וופי גולדברג, רוזאן בר, רודני דיינג'רפילד, דייב שאפל וכריס רוק. המקבילה המוזיקלית-בימתית הגיעה לא הרבה אחר כך בדמות Standing Room Only, שכללה הופעות מוזיקה, ברולסק, קוסמות ושאר מופעי בידור שהוקלטו מול קהל חי.

6. סדרת המקור הראשונה שודרה רק ב-1983

HBO היו צריכים עשור של פעילות כדי לחשוב על הרעיון המבריק של יצירת תוכן מתוסרט מקורי כדי למשוך צופים, והחלוצה שלהם הייתה תוכנית מערכונים סאטירית בשם "Not Necessarily the News". היא התחילה כספיישל קומדיה והפכה לתוכנית של ממש שנה אחר כך, ב-1983. הייתה לה ריצה מכובדת עד 1990 והיום היא זכורה בעיקר כתוכנית שהיוותה השראה לדיילי שואו ותוכניות דומות. היא גם הכניסה לחיינו כותבים קומיים שקיבלו בה צ'אנס ראשון כמו קונאן אובריאן וגרג דניאלס.

7. הערוץ רימה כדי לשדר ראשון את "מלחמת הכוכבים"

כמה ערוצי טלוויזיה קיבלו בשנת 1983 את זכויות השידור של הלהיט ה(כבר לא כזה) חדש מבתי הקולנוע. כדי להפוך את הדיל לכמעט הוגן, איפשרו אולפני פוקס לערוצים השונים לשדר את הסרט באותו היום והחל מאותה השעה (שש בבוקר). ב-HBO, לעומת זאת, הסרט התחיל שידור כבר בחצות של אותו יום. איך? הם פשוט שילמו אקסטרה לאולפנים, בתנאי שלא יפרסמו את השידור המוקדם ללקוחותיהם. כך שהיחידים שזכו להנות מהעקיצה היו צופים מזדמנים שנפלו על הערוץ במקרה בזפזופ לילי. לשלם יותר כסף בשביל הזכות להשוויץ שאתם הייתם קודם – קטנוניות, קווים לדמותה.

8. הסיפתח הקולנועי שלו היה מבולבל

בשנות השמונים החל הערוץ להפיק סרטים מקוריים, מיזם שהכניס לחיינו לאורך השנים סרטים כמו "אמיסטד", "חיי עם ליברצ'י" ו"אלפנט" זוכה פסטיבל קאן. הסרט המקורי הראשון היה אמור להיות "Right of Way", שבו בטי דיוויס וג'יימס סטיוארט מגלמים זוג מבוגר שמחליט להתאבד יחד. ברגע האמת HBO השתפנו והחליטו לשדר קודם את הסרט השני שהפיקו – "The Terry Fox Story" שהיה סיפור מעורר השראה על אצן מרתון קטוע רגל שהשתתף במרתון כדי לגייס תרומות לחקר הסרטן.

9. הוא עורר את חמתו של קפטן מידנייט

בשעות היום, ג'ון ר. מקדוגל היה איש רגיל מפלורידה, מהנדס חשמל ומוכר של צלחות לווין. בשעות הלילה, כלומר, ספציפית בלילה של ה-26 באפריל 1986, ג'ון הפך ל"קפטן מידנייט". הוא הצליח לקטוע שידור לילי של הסרט "הבז ואיש השלג" ושידר במקומו שקופית מחאה על מחיר הערוץ. זה נגמר בקנס ושנה על תנאי.

10. הייתה לו סדרת כלא לפני "אוז"

"אוז" ידועה כניסיון הראשון של HBO עם דרמות איכות על נושאים רציניים ובוגרים. אממה, מסתבר שעשור וקצת לפניה, ב-1984, שודרה בערוץ סדרה בשם "Maximum Security" שבמשך שישה פרקים סיפרה על חייהם של אסירים בבית סוהר בלוס אנג'לס. טיירה בנקס לימדה אותנו שמה שמשנה זה לא מי עשה משהו קודם, אלא מי עשה את זה יותר טוב. מי יודע, אולי מדובר בפנינה נשכחת, אבל מה זה משנה אם אף אחד לא זוכר (או יודע) שהיא קיימת.

11. היוצרים של "חברים" התחילו שם

בשנות התשעים HBO הפך מהצלחה לאימפריה, עם שלל ערוצי משנה ועוד ועוד סדרות שזכו לאהדת הצופים והמבקרים. בין הברקות כמו "המופע של לארי סנדרס" ליציאות קאלט כמו "Mr. Show with Bob and David" הייתה גם הקומדיה "Dream On", סדרת הביכורים של מרתה קאופמן ודיוויד קריין, יוצרי "חברים" ו"אפיסודז". הסדרה עקבה אחרי חייו של זוג גרוש בניו יורק והשתמשה בקטעי ארכיון של סדרות טלוויזיה בשחור לבן כדי לחדד את רגשותיהם של הדמויות. למרות שדי נשכחה מאז, בזמן אמת היא שודרה למשך לא פחות משש עונות.

12. "הסופרנוס" שינתה הכל

"לארי סנדרס" הייתה משפיעה, חשובה ופופולרית בטירוף, אבל מה שבאמת הביא ל-HBO את הבכורה היה סדרות הדרמה האיכותיות שהיא התחילה להפיק ולשדר בסוף הניינטיז. הראשונה הייתה "אוז" ב-1997 ולא הרבה אחר כך "הסופרנוס", שעד היום משמשת כברירת המחדל לעצם הרעיון של "טלוויזיית איכות". לאורך שש עונות היא זכה ב-21 פרסי אמי מתוך 111 מועמדויות בסך הכל, שזה הישג מרשים באופן כללי אבל מרשים ספציפית בשביל סדרת כבלים באותה התקופה.

כשזכתה בפרס לסדרת הדרמה הטובה ביותר היא הייתה הראשון לעשות זאת בלי להשתייך לאחת מרשתות השידור הגדולות – מה שסימן את השינוי ההולך וגדל בתעשיית הטלוויזיה של אותה תקופה. מאז 1988 ועד היום, תוכן מבית HBO היה מועמד מדי שנה לפחות בקטגוריה אחת בטקסי האמי וגלובוס הזהב, כשב-2019 מספר המועמדויות של תכני הערוץ לאמי הגיע לשיא עם לא פחות מ-137 מועמדויות בשנה אחת.

13. הוא שבר שיא למיני-סדרה היקרה ביותר, פעמיים

אחת הסדרות המוערכות ביותר של HBO אי פעם היא "אחים לנשק", מיני סדרה משנת 2001 המתרחשת במלחמת העולם השנייה. רוחב היריעה והשחזור התקופתי המורכב השפיעו על תג המחיר ועל פי הדיווחים הושקעו בסדרת 125 מיליון דולר. את הסכום הזה עקפה כמעט עשור אחר כך "הפסיפיק" – שעלתה 200 מיליון דולר – מעין המשך של "אחים לנשק" שהפעם מתארת את המתרחש בחזית שבאוקיינוס השקט. את שתי הסדרות הפיקו סטיבן ספילברג וטום הנקס.

14. "משחקי הכס" כמעט התרסקה על הפרצוף

הסדרה המצליחה בתולדות הערוץ (אולי אפילו הכי מצליחה אי פעם, בכל ערוץ) קבעה שלל שיאים ותקדימים, וגם עשתה עבור הפנטזיה הטלוויזיונית את מה ש"שר הטבעות" עשה בקולנוע. כלומר, הפכה אותו למשהו שכל שחקן מרכזי רוצה לעצמו ומוכן לשפוך עליו ארגזי כסף בלי חשבון. אך ההצלחה הזו לא באה בקלות, והיה רגע שבו נראה שהיא פשוט לא מצדיקה את ההימור.

הרגע הזה התרחש אחרי שקברינטי HBO ראו לראשונה את הפיילוט לסדרה, לא האחד שהצופים ראו בסופו של דבר אלא פיילוט אחר וידוע לשמצה. בין הפדיחות בצילומי פרק האימים: צילום החתונה של דאינריס בלילה ("הרבה כסף הושקע כדי שבכלל יראו משהו"), זין ענק של סוס ברקע של סצנת סקס, ג'ופרי בתספורת מטופשת, הלוק של סרסי (לנה הידי העידה שהיא נראתה "כמו דולי פרטון מימי הביניים") ובאופן כללי אווירה של התלהבות והתרגשות שפשוט לא הייתה שם. בסוף לא רק ש-HBO אישרו לסדרה להמשיך, הם הגדילו משמעותית את התקציב כדי לצלם את הפיילוט מחדש, הפעם כמו שצריך. אה, ועם שחקנית אחרת בשביל דאינריס.

15. הם ויתרו על הסדרות ש-AMC הפכו ללהיט

באופן מפתיע למדי, ל-HBO אין הרבה סדרות שאפשר להגדיר כ"האחת שחמקה". שלוש סדרות שחוזרות שוב ושוב בהקשר הזה הן "מד מן", "שובר שורות" ו"המתים המהלכים", כולן שודרו בערוץ AMC. לפני מד מן AMC נודע כערוץ די זניח שמשדר בעיקר סרטים קלאסיים, אחריה הוא היה שחקן במפת הטלוויזיה שכדאי לשים אליו לב.

למקרה שתהיתם למה HBO בכלל דחו את שלוש הסדרות האלה, כמובן שיש הסבר – במקרה של "מד מן" הם לא הסתפקו ביוצר מת'יו וויינר ורצו שהשם הגדול שחתום עליה יהיה דיוויד צ'ייס, יוצר "הסופרנוס" שבה וויינר עבד כתסריטאי. על "המתים המהלכים" היא ויתרה כי היא הייתה אלימה מדי. במקרה של "שובר שורות" הסיבה לא לגמרי ברורה, אבל היוצר וינס גיליגן אמר ש-HBO ייבשו אותם תקופה לא קצרה וגם סיפקו לו את הפגישה הגרועה ביותר בחייו: "האישה שהצגנו את הסדרה בפניה הייתה הכי פחות מתעניינת שאפשר להיות, לא רק בסיפור אלא בעצם השאלה אם אני אחיה או אמות. היא פשוט ישבה שם והסתכלה בשעון, משדרת קרינת גמא רעילות של חוסר עניין".

16. היו גם כישלונות

היי, זוכרים את "ויניל"? תכלס גם אנחנו לא. הסדרה התקופתית שלחה את הצופים אל מאחורי הקלעים של סצנת המוזיקה בניו יורק של הסבנטיז, ובדומה ל"אימפריית הטיילת" המוצלחת היו מעורבים בה מרטין סקורסזה וטרנס ווינטר. זה לא עבד, בלשון המעטה – למרות ש-HBO הכריזו על חידוש לעונה שנייה כבר אחרי הפיילוט, התגובות השליליות מהצופים והמבקרים עשו את שלהן. בסוף העונה ווינטר פוטר מתפקיד השואו-ראנר ובמהרה הוחלט שלא להפיק עונה שנייה כלל, איתו או בלעדיו.

עוד כמה פלופים שנשכחו לגמרי מלב הציבור: "Unscripted", סדרה מוקומנטרית שהפיקו סטיבן סודרברג וג'ורג' קלוני ולא צברה באז למרות המון הופעות אורח של סלבס; "Luck", דרמה על מירוצי סוסים שבוטלה לאחר ששלושה סוסים מתו במהלך צילומי העונה הראשונה; "כאן ועכשיו" שיצר אלן בול ("עמוק באדמה" ו"דם אמיתי) ובוטלה אחרי עונה בינונית אחת ו"ג'ון מסינסנטי", הסדרה חסרת המזל שזכתה לעלות לשידור מיד אחרי פרק הסיום של הסופרנוס ולהבריח מיליוני צופים לערוץ אחר.

• המסך
• טלוויזיה
• HBO
• ❤ תרבות
• נוסטלגיה
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 921 // משבר גיל ה-40 שלי

מדי ערב אנחנו מפרסמים כאן באתר "טיים אאוט" אתהמלצת הצפייה הלילית שלנו. מראש אנחנו לא מכוונים גבוה: דברים שאפשר לצפות בהם בלילה בלי לשרוף את המוח במנת יתר של טפשת (את זה אתם יכולים לעשות לבד) גם אם אינם יצירות מופת על-זמניות. ההמלצות מבוססות לפעמים על צפייה בפרק בודד שמראה פוטנציאל כלשהו למשהו, אבל אתם בהחלט מוזמנים להתלונן להנהלה אם לא אהבתם את אחת ההמלצות, ואנחנו נשגר את אחד מעובדי המערכת לעבר השמש. לכבוד תחילת השבוע ולנוחותכן אנחנו מקבצים את כל ההמלצות במקום אחד, לטובת הלילות המתים בשבוע שלפנינו, מדורגות על פי הפרמטר "כמה בא לנו שתראו אותן". וזיכרו: אין דבר כזה טלוויזיה טובה, יש טלוויזיה שטוב לה.

1. יקומות // כאן 11

לא אכפת לנו באיזה צד אתם בויכוח, מבחינתנו – שני הפרקים הראשונים שעלו השבוע לכאן הם הצצה יוצאת דופן לקומדיה (אם בכלל אפשר לקרוא לזה קומדיה) מערכונית (אם בכלל אפשר…) טלוויזיונית (אם…) שפורצת את כל גבולות המסך, כל מסך, לעבר יצירה סוריאליסטית שלא ראינו כמותה בישראל, או אולי בכלל. זה כמעט נס לראות דבר שכזה בישראל, ועוד בכספי ציבור, ושני הפרקים שכבר עלו מרמזים על הטריפ שאנחנו הולכים לעבור עם כפרי ובן ארי, אבל אין לנו מושג איזה סם מייצר הזיות כאלו, וניסינו. תמהרו לצפות, כי לכו תדעו מתי אנומליה יצירתית שכזו תצוץ שוב עם המקום השמרני אליו הולכת ישראל.

2. דברים מוזרים 5 Stranger Things // נטפליקס

אגב דברים מוזרים, העונה האחרונה של סדרת האימה המצליחה נחתה בנטפליקס, לא יודעים אם שמעתם. אתם לא צריכים אותנו כדי להמליץ לכם על הפיניש, כי אם אתם עדיין צופים בה, אתם כנראה חיכיתם מאוד לחלק הזה. החבורה חוזרת להתאחד, מספיק בקושי, ולנסות לנצח את וקנה האיום, ולמרות שזה עוד לא הסוף (חכו לסוף דצמבר), יש מספיק שעות מסך להעביר איתם ומספיק איסטר-אגז להתאבסס עליהם עד שסוף סוף אילבן תוכל להתבגר לגיל שהיא נראית כמותו.

3. האיש שלי בפנים 2 A Man on the Inside // נטפליקס

סדרה שהיא כולה סיפור אהבה והערכה בין יוצר הטלוויזיה המצוין מייקל שור ("מחלקת גנים ונוף", "ברוקלין 99") לקומדיה של טד דנסון. השחקן בן ה-77 קיבל תפקיד שממש נתפר למידותיו – צ'ארלס ניואנדייק, פרופסור בגימלאות ואלמן טרי שמוצא משמעות מחודשת לחייו כאשר עונה למודעת דרושים של חוקרת פרטית, שמשתמשת בו כחפרפרת במסגרת חקירת מכת גניבות בדיור מוגן. בעונה השנייה צ'ארלס ממשיך בעבודתו עם החוקרת ג'ולי, אך הפעם הוא חוזר לתפקיד מעברו ומסתנן לקולג' יוקרתי בתפקיד פרופסור, כדי למצוא גנב של לפטופ ששווה 400 מיליון דולר. הפעם גם מצטרפת אליו מרי סטינבורגן הנפלאה בתפקיד המושא הרומנטי שלו/אחת החשודות, שזה מתוק להפליא כי היא נשואה לטד דנסון כבר 30 שנה. במילים אחרות, קומדיית הפיל-גוד המתוקה רק הופכת לעוד יותר פיל-גוד

4. הארטיסט // The Artist//יThe Network

יוצר סרטי האינדי ארם רפפורט נעלב מאוד ב-2022 כשאף שירות סטרימינג לא רצה את הסדרה שלו, אז הוא הקים שירות סטרימינג חינמי משלו, השלים את הפקת הסדרה ההיא לבדו ועכשיו מציג גם את "הארטיסט", דרמה היסטורית פיקטיבית שכתב, ביים והפיק בעצמו. קאסט נפלא שכולל את מנדי פטנקין, האנק עזריה, זאקרי קווינטו וג'נט מק'טיר מייצר חוויה מענגת של אינסטנט-קלאסיקה, וכל זה רק הופך את הסיפור של ארם רפפורטלעוד יותר מופרע.

5. מותו של באני מונרו // The Death of Bunny Munro // ב-HOT, yes ופרטנר TV

הסדרה המבוססת על הרומן של ניק קייב לא עוזבת אותנו: "מאט סמית' המצוין ("בית הדרקון", "ד"ר הו") את באני מונרו, סוכן מכירות חלקלק של מוצרי קוסמטיקה שלטענתו יכול "למכור אופניים לברקודה". בקרב חבריו נחשב באני לאגדה מהלכת, איש המכירות הכי טוב בחברה בה הוא עובד, ובעל רעב בלתי נשלט למין שמלווה במצפן מוסרי מקולקל. באני, שמתחיל בעיניי הקהל כדמות ניהיליסטית מגניבה ומשעשעת, הופך במהירות למודל גברי מזעזע ודמות אב גרועה אף יותר, כשאשתו מתאבדת ומשאירה לו את משימת הטיפול בבנם בן ה-9. כל אדם סביר היה משהה אולי את אורח חייו הפרוע שמאופיין בדילוגים בין מיטות אקראיות לתאי שירותים אקראיים עם לקוחותיו, לעתים תוך שימוש בסמים ואלכוהול, אבל לא באני. הוא אינו אדם סביר". כך כתב לירון רודיקבביקורת על הסדרה, וכך יעשה – רוצו לראות, במיוחד אם אתם חולמים להיות הורים.

6. שוט אחד עם אד שירן // One Shot With Ed Sheeran: A Music Experience // נטפליקס

הזמר האדמוני כנראה רצה הרפתקאה – או "ניסוי מוזיקלי" כפי שקוראים לזה בנטפליקס – לכן החליט לצלם ספיישל מוזיקלי שנע בין לוקיישנים שונים בניו יורק, ומצולם בשוט אחד רציף. ולשם כך הוא גייס את אשף השוט האחד, פיליפ ברנטיני ("התבגרות", "נקודת רתיחה"). הוואן-שוט משמש בעיקר כדי להראות אנשים ששמחים לקבל הופעה בהפתעה, וגם איזו הצעת נישואין אחת חמובה, וסך הכל מדובר ביצירה חמודה ומעניינת שמנסה לאתגר קצת את גבולות הספיישל המוזיקלי, גם אם לא לשבור אותם לחלוטין.

• המסך
• טלוויזיה
• מה רואים הלילה

עם כמויות התוכן שחברות הסטרימינג מייצרות מדי שנה, אין פלא שמנהליה נאבקים למצוא כמה שיותר מקורות לשאוב מהם השראה. ספרים, סדרות ישנות, סרטים קלאסים, סיפורים אמיתיים, משחקי מחשב וגם, מסתבר, משחקי קופסה. אז עוד לא יצרו סדרה בהשראת שש-בש (אם כי לשחמט יש את "גמביט המלכה"), אבל בעוד שנים ספורות תמצאו את עצמכם מבלים ערב מול משחק הקופסה "המתיישבים של קטאן", כי לפי דיווח באתר Variety, נטפליקס רכשו את הזכויות לשימוש במשחק – והם מתכננים להשתמש בו עד תום.
>>24 הסדרות הכי טובות שאפשר לראות עכשיו בנטפליקס

לפי הדיווח, ענקית הסטרימינג מפתחת מספר גדול של פרויקטים המבוססים על משחק הקופסה הגרמני (כן, הוא המוצא ע"י גרמני. מטריד), שיכללו גם סרטים, גם סדרות מתוסרטות וגם סדרות לא מתוסרטות – מה שכנראה אומר ריאליטי או שעשועון בהשראת המשחק. בנוסף מצוין כי חלק מהיצירות יהיו באנימציה. בהפקת היצירות מעורבים גם בנג'מין וגואידו טויבר, שני בניו של ממציא קטאן קלאוס טויבר, שהלך לעולמו לפני כשנתיים.

"כשאבא שלנו המציא את 'קטאן' לפני שלושים שנה, הוא דמיין עולם שאפתני בו אנשים מתאספים יחדיו בעזרת מסחר, בנייה והתיישבות – גם על השולחן, וגם מעבר לו", מסרו לויראטי שני הבנים. "במשך שלושה עשורים, 'קטאן' חיבר בין משפחות וחברים מסביב לעולם. עכשיו, אנחנו נרגשם לראות אותו מהווה השראה לסטוריטלינג בבמה עולים – בעודו נשאר נאמן לחזון היצירתיות, האסטרטגיה והחיבור האנושי של אבינו".

• המסך
• טלוויזיה
• נטפליקס
• משחקי קופסה

אין מה לסכם את השנה הזאת בתחום התרבות הישראלית. אי אפשר להתלהב מנקודות האור שהבליחו אלינו מתוך הקולנוע, הבמה או האוזניות בזמן ש-48 אחים ואחות אחת שלנו עדיין במנהרות בעזה. לא סביר לחגוג את הישגי התרבות העברית בשנת תשפ"ה כשחצי עם מדמם והחצי השני טוען שזה קטשופ. זה גם לא שבאווירה הנוכחית, השבורה והמשוסעת, יש למישהו הרבה כוח או חשק לתרבות. מתמקדים בבייסיקס. בקושי זוכרים לצחצח שיניים. והתרבות? היא דועכת. עוד לפני הניתוק מהעולם והחרם הבינלאומי, מתרבים הסימנים שדברים רעים מאוד קורים לתרבות המיינסטרים בישראל בזמן המלחמה, כנהוג במדינות שחולמות להיות ספרטה. אספנו לכם את הנקודות, תחברו אותן בעצמכם.

>> אור מתוך החשיכה: הרגעים הטובים של השנה בטלוויזיה הישראלית
>> אל תשכחו את אברהם: 15 הרגעים המטומטמים ביותר בשנה של טמטום

"מהפכת התקשורת" של קרעי

בחודש מאי השר שלמה קרעי חשף בפני כולנו מה הקינק האמיתי שלו – לזיין את כלי התקשורת, וזה די מדהים ביחס לממשלה אימפוטנטית. קרעי פינטז על רפורמה הזויה שכוללת הקמת רגולטור פוליטי תחת פיקוח השר, ואפילו איים בהתפטרות אם לא תעבור כמו סימפ שמאיים על אישה שיתאבד אם לא תשכב איתו. "אם לא תקום ועדה", אמר השר קרעי, "אין לי מה לעשות במשרד". בינתיים השר הכושל ממשיך להיכשל בהשגת רוב לחוק, אבל איזו נקודת שפל איומה לתקשורת הישראלית שצריכה תמיד להסתכל מעבר לכתף. מזל שתיק התקשורת נפל בידיים של שר עם כזאת חרדת ביצוע, אחרת באמת היינו בצרות. חוץ מזה, לא נראה שזה הולך לקרעי כמו שחשב. אולי הגיע הזמן לקיים את האיום ולהתפטר?

מותו הפתאומי של אלון אבוטבול

אני יודע שיש אנשים שעוד מתאבלים על רמי הויברגר, אבל אין ספק שהאבידה הגדולה ביותר לעולם התרבות הישראלי זה המוות המזעזע של השחקן המוכשר אלון אבוטבול, שיצא לשחייה בים ומצא את מותו על החוף. אלון אבוטבול לעד יישארחלק בלתי נפרד מהתרבות הישראלית, והמוות שלו הותיר בה חלל שיהיה מאוד קשה למלא.

"כן!" של נדב לפיד כמעט לא מצא בית

עד כה לא קיבלנו יצירה ישראלית שנוגעת בשבעה באוקטובר באופן כל כך ישיר וביקורתי. בסרטו החדש, נדב לפיד בחר לחקור את ההשפעות של אותה שבת על הישראלים, ובמיוחד ישראלים תל אביבים מעולמות התרבות, ולא בחל באמצעים. למרות שקיבל בעולם תשבחות מקיר לקיר, הסרט לא הצליח למצוא גוף שיקרין אותו בארץ, עד ש לבסוף ולאחר יותר מדי זמן, מצא בית אצל חברת טרנספקס. נדב לפיד כבר רמז על כך שהוא לא בטוח בכלל שהאקסטרה מאמץ הזה היה מקרי, ובין אם הממשלה אכן ניסתה להשתיק את הסרט או שסתם מדובר בצנזורה עצמית, זו לא הפעם הראשונה או האחרונה שמנסים להתערב באופן בוטה בתוכן שאנחנו צורכים.

כל פלוץ חושב שהוא ראפר

כשאריק איינשטיין ושלום חנוך שרו "כל אחד רוצה להיות זמר" לא לזה הם התכוונו. אני אוהב ראפ ושמח שיש מגוון, אבל אי אפשר שכל ילד שמדבר מהר יחליט שהוא ראפר, או גרוע מזה – קומיקאיות שה"קטע" שלהם זה ללבוש שרשרת קלישאות, לעשות "יו יו" ולקרוא לזה פארודיה. אנחנו מתקרבים לנקודת המפנה בה יש יותר ראפרים מקהל, ואם זה ימשיך כך, יש מצב שסופו של הראפ המוקמי יהיה דומה למשבר שחווה אחרי פרסומת השוקו של סאבלימינל. או יותר גרוע, כמו הפואטרי סלאם.

לכל פלוץ יש פודקאסט

אותו דבר כמו הסעיף הקודם, רק לפודקאסטרים. חלאס, אין זמן לשמוע.

שלמה ארצי מביים מחזמר רוק על שאול המלך

אין כאן הרבה מה להוסיף: הזמר המייצג לסחיזם הישראלי כותב מחזמר תנ"כי, מה דבר פופוליסטי שכזה אם לא תעודת בושה על המצב העגום של התיאטרון בארץ. חוץ מזה, כבר היה מחזה על שאול בצוותא לפני כמה שנים טובות. יותר מזה אנחנו לא צריכים.

קיצוצים וסגירת המוזיאונים בחולון

עיריית חולון, שתמיד התגאתה במוזיאונים הרבים שיש בה, החליטה לקצץ בתקציבי המוזיאונים. בתוך כך נסגר המרכז לתאטרון בובות, מוזיאון הקומיקס צפוי לעבור למדיטק והתקציבים שלו ושל רבים אחרים קוצצו בעשרות אחוזים. למרות שראש העיר הליכודניק שי קינן מבטיח שאין סכנה לתרבות בחולון – זה בהחלט לא מרגיש ככה. מעניין מאיפה זה מוכר לנו.

אירוע התרמה לתושבי עזה מסתתר בשל איומים

בית רדיקל קיימו אירוע התרמה לתושבי רצועת עזה, ולמרות שתוך שבועיים הוא היה סולד אאוט – התקבלו איומים קונקרטיים נגד קיום האירוע, לצד הפגנת ימין שנערכה להתקיים ממול. כדי לא לסכן את המשתתפים הוחלט להעביר את האירוע למיקום סודי, ורק בדיעבד פורסם כי התקיים בבית הסגול של עמותת "עומדים ביחד". זה בסדר לא להסכים עם זה, אבל במקרה הזה נחצה גבול והאיומים האלה מהווים סכנה לחופש הביטוי. אבל לא תשמעו טרחני צ'רלי קירק מדברים על זה.

אמנים חתמו על עצומה למען סיום המלחמה, וחטפו אש גם מהאופוזיציה

לפני כחודש עשרות אמנים חתמו על עצומה הקוראת לסיום המלחמה ולחדול מלבצע פשעי מלחמה. מי שבחר לצודד בממשלה ולהתחנף לאמצע הוא, כמובן נו, יושב ראש האופוזיציה יאיר לפיד שגינה את העצומה. אפשר מישהו עם עמוד שדרה שם חוץ מיאיר גולן?

עידן עמדי הופך למאמי לאומי

עידן עמדי נלחם ונפצע למען שלום המדינה, וכמובן שאנחנו מעריכים את השירות שלו ואת התרומה שלו לביטחון. באמת, מוריד בפניו את הכובע בעניין הזה, אבל מאז החלה לדבוק בו "תסמונת פדרו פסקל" – שבגדול, זה אומר שרואים אותו כל כך הרבה שזה כבר בלתי נסבל. ראיונות, כתבות, סרטים תיעודיים, הרצאות בחו"ל ואפילו התחילו להתייחס אליו ולפוסטים שלו בחדשות. תגובתו האחרונה והרדודה לעצומת האמנות לא הוסיפה לזה.

ניסו להרים מחזמר על הטבח בנובה

לפני שנה בערך פורסמו ידיעות שצפוי לצאת מחזמר על הטבח בפסטיבל נובה בבימוי הדר גלרון (גילוי נאות: למדתי אצל הדר גלרון מחזאות, והיא הייתה ממש אחלה של מורה). עם זאת, ההחלטה לשחרר לאוויר העולם את המחזמר (או כפי שהיא מגדירה אותה, הצגה עם שירים) היא לא מהמוצלחות שהיו לה. ברמת העקרון ההצגה הייתה אמורה להציג בדצמבר, אבל למען האמת מלבד מספר עמודים מושבתים למכירת כרטיסים, אין אפילו הוכחה שזה יצא לפועל. כך או כך, עצם העובדה שזה היה בכלל בחבליכי הפקה מתקדמים זה מספיק גרוע בשביל להיכנס לרשימה.

בכאן 11 מתחנפים לימין המתנחלי

"התנתקות", הסדרה החדשה יחסית של כאן 11 בכיכובו של עמוס תמם, עוקבת אחר אירועי ההתנתקות באופן חנפני במיוחד לקיצון הימני, שלא לדבר על הגזלייטינג להיסטוריה. זו הנדסת תודעה של ממש והתחנפות מיותרת לחלוטין לשלטון, שמאיים לסגור את התאגיד. הייתי מפרט עוד, אבל אבישי סלעעשה כבר את העבודה בשבילי.

"קזבלן" מחליף את "אופרה בפארק"

נכון, זה אחד ממחזות הזמר הישראלים המצליחים ביותר, והשירים שם באמת אחלה – אבל זה באמת מעיד על קריסה תרבותית. בגלל היצירה עצמה, בגלל הפורמט שהיא מחליפה, ובגלל "השחקן" הראשי. בואו נתחיל מזה שאם מורידים את השירים, אנחנו מקבלים עלילה שאפשר לספר בחמש דקות, ונמשיך בכל שאנחנו אפילו לא מקבלים שחקן במחזמר, אלא זמר. הוא אולי זמר מעולה עם קול נהדר, אבל בצד המשחק אין פה שום בשורה. ההחלפה הסמלית של "אופרה בפארק", שחשפה קהלים חדשים לתחום שזקוק נואשות לריענון קהל, במחזמר פופוליסטי מצליח שכל כולו חנפנות תרבותית, אפקטיבית יותר ממה שאני צריך בכלל לכתוב.

לשחרר את שולי-סאן שובר שיאים

אני ממש אוהב את שלישיית "מה קשור". באמת, גדלתי על ההומור שלהם, הם עובדים מעולה ביחד ושלום מיכאלשווילי הוא אחד השחקנים הכי נחמדים בארץ. בכלל, מדובר בשלושה יוצרים קומיים מבריקים שבאמת מביאים משהו חדש לתרבות הישראלית, הוא פשוט לא ממש נוכח בלהיט האוטומטי והרפטטיבי "לשחרר את שולי", וגם אם "לשחרר את שולי-סאן" מוצלח מקודמו, האם זה סיבה להפוך לשובר קופות ברמה היסטורית? אם זה לא מעיד על ניוון תרבותי, אני לא יודע מה כן.

אייל גולן מופיע בבלומפילד

באמת לא ברור איך עיריית תל אביב-יפו אפשרה פעם אחר פעם את ההופעות של אייל גולן בתל אביב. הדבר הכי עצוב זה שאנשים עוד צריכים להפגין מחוץ להופעות, בזמן שבפנים הקהל מגדף את הקורבנות בעודם לובשים לבן. זה כמובן מצטרף לשנים קודמות, שבהן אייל גולן נהנה מהיחס המיוחד שנתנה לו שרת התרבות דאז, מירי רגב. תכל'ס אני מתחיל לחשוב שעדיף שתחזור לתיק התרבות – גם ככה המצב כבר אבוד כאן, שלפחות את הכבישים היא תעזוב.

"סברי מרנן" אמנם הסתיימה, אבל יש סרט בדרך

אני באמת צריך להסביר?

• ❤ תרבות
• סיכום שנה
• תקשורת
• טלוויזיה
• פודקאסט
• אייל גולן