>> שירי ברוק־שגיא (כדאי שתעקבו) היא משוררת ועורכת בעיתון "הארץ". נולדה ב-73' בקיבוץ איילת השחר ומתגוררת בתל אביב. ספר שיריה החדש, "נבואות לאחור" (השקה: חמישי 5.2, הנסיך הקטן), נע בין תקווה להכרה מפוכחת ובין נבואות קדומות לקינה עכשווית. ברקע מבצבצות סצנות תל אביביות יומיומיות. אתם יכולים ורוציםלרכוש את הספר כאן(שיר אחד מתוכו מחכה לכם בקצה השני של הטור)

>> חנות של פסנתרים ואהבה ובר שהוא בית // העיר של סי היימן
>> מקום מפגש מנחם וגן להיבלע בו עם ספר // העיר של נועה סוזנה מורג
>> מקדונלד'ס נוסטלגי ומקדונלד'ס עם כפיל של דרייק // העיר של גיאגיא

1. בית אריאלה

אני אוהבת לשלם מראש על קורסים כדי לסנדל את הלו״ז שלי כך שיחייב אותי ללמוד משהו כי שילמתי עליו ואז אין לי ברירה אלא להגיע. כך מצאתי את הקריאות המודרכות בהנחיית סופרים בבית אריאלה. המחירים לתושבי העיר מסובסדים, ויש אפילו קפה ותה פושטים (לצד הרגילים) במחיר מסובסד. עד כה הספקתי לקרוא בחברותא בכתבי פסואה, קאמי וסארטר, ורוב שיחות הספרייה זלגו למדרגות בסוף השיעור.יש משהו אופטימי, שלא לומר נאיבי, להתדיין בלהט על אקזיסטנציאליזם כרעיון מופשט, כשמעל ראשנו מרחף באופן תמידי איום קיומי קונקרטי, במיוחד במרחב שעד לא מזמן שימש ככיכר החטופים. ובכל זאת, לפעמים נעים לדמיין שאנחנו חיים ב"מקום תחת השמש", ממש כמו שם הספר שכתב פעם, ב־95' (כשעוד היינו תמימים) בחור צעיר בשם בנג'מין ניתאי, ולא ב"מקום תחת".
שאול המלך 27 תל אביב

2. הדשא ברוטשילד

אחרי יום עבודה אני אוהבת לצעוד ברגל, מרחוב העלייה דרך שדרות רוטשילד ועד הבימה, או לחוף בוגרשוב. אם צריך לבחור ספוט אחד שאליו מתנקז הכל, זה הקצה של השדרה שנושק לעיגולים של הבימה.בשעת השקיעה אני חולצת את נעלי היום, מתיישבת על הדשא (המלאכותי) ועושה לעצמי קיבוץ בלב העיר. אני נותנת לנערים ולנערות לשחק לפניי, וכשהם מתרגלים אקרו יוגה מקווה שאף לוליין לא ייפול, כדי שיהיה לי מה לצלם.גם אחרי 30 שנה בתל אביב אי אפשר להוציא את הכפר מהנערה. המתח בין הכפרי לאורבני חוזר אצלי שוב ושוב, ובספר יש שורה אחת שמדברת אותו במדויק:
אִי אֶפְשָׁר לַעֲלוֹת עַל עִיר בְּאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ שֶׁיּוֹרְדִים בָּהּ כְּפָר
אני משתדלת לשמור על איזון דק בין הזהויות.

3. שוק לוינסקי

פעם בשבוע אני עוברת בשוק החמוד הזה כדי להצטייד באבות המזון שמרכיבים את התפריט שלי – פירות יבשים. בדרך, אני טוחנת כמות שמסכנת את ענף התמרים והקשיו. את תאוות השופינג אני מספקת בקפיצה ל"תבלינסקי" ולרוב יוצאת משם עם צרור מרווה לטיהור, פרחי לוטוס כחול וחליטת ורדים – שילוב שנראה כמו רשימת קניות של מכשפה. עם השקיות, אני עוצרת לנוח קצת בקפה קאימק על כוס צ'אי מקושטת בעלי כותרת.
>> תבלינסקי / לוינסקי 57 תל אביב // קפה קאימק / לוינסקי 49 תל אביב

4. המציאון

אם הייתי בגד כנראה שהייתי שמלה שחורה קטנה. יש לי אוסף גותי שמתחרה בהיקפו בקולקציית הנעליים של אימלדה מרקוס. תקציב להרחבת האוסף קצת פחות. את רוב הבגדים שלי אני קונה ביד שנייה – גם חסכוני לכיס ולסביבה, וגם מזמן לארון הבגדים של מורטישיה אדאמס וריאציות חדשות על שחור. היתרון במציאון הוא החלוקה המסודרת לקטגוריות של צבעים, שמאפשרת לי לפסוח על כל הצבעים בדרך למדור האופל. ועוד נקודת זכות, בעיר של חמוצים, המוכרות.ים שם הכי נחמדים בעיר וגם הפלייליסט שמכבד את האוזן שעייפה ממקומות צעקניים. קיצר, אם מחפשות פרזנטורית, אתן יודעות למי לפנות.
דיזנגוף 50 תל אביב (דיזנגוף סנטר)

המציאון (צילום באדיבות דיזנגוף סנטר)

5. הסטריטס, יהי זכרו ברוך

נפלה עטרת ראשנו. כך חולפת תהילת עולם. זה לא כל כך נעים לראות סטריטס סגור. כל הקלישאות דומות זו לזו, אבל אנחנו אומללים על פי דרכנו – ולא קלה היא לא קלה דרכנו. כי בכל פעם שבתי ואני חולפות בדרך הקבועה מול הוויטרינות הריקות (שבטח תכף יתמלאו במשהו חדיש ומחודש), עולה בזיכרוני תמונה נוסטלגית מן העבר, שמככבת בה ילדה קטנה עם שניצל ענק. לנצח אחי, נזכור אותך תמיד.
קינג ג'ורג' 70 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

הבולען הבא של תל אביב.בגדול זה יכול להיות בכל מקום בעיר. הכל מזל. בעיר שחרתה על דגלה את חדוות החפירות ואת אימת רוכבי הוולט, כל מה שנותר הוא לייסד ריאליטי מוניציפלי נושא פרסים לסיכון הבא. ראו הוגרלתם. אפשר לפתח גם פורמט ארצי, כי המצב הכללי גם ככה נראה כאן under construction.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?

הסרט "כן" של נדב לפיד. מניחה שאמרו את זה קודם אבל זה לא משנה. אין נביא בעירו. לפחות פריז איז ברנינג. ישבתי בקולנוע הכי פצפון של לב עם עוד שניים וחצי אנשים ומה אני אגיד – ברגע הראשון התפוצצו לי העיניים מרוב דימויים. אחר כך התפוצץ לי הלב מכל הטו מאץ' הזה. אחר כך צחקתי, גם ההם לידי צחקו במקומות הלא נכונים. אחר כך בכיתי. זה היה מסעיר, פומפוזי, מניפסטי, קיטשי לפרקים, סרט אנטי־תיירותי – אבל לתיירים בלבד.

אבל החלק שמצדיק את קיומו כהמלצה כאן הוא לראות, ואשכרה להרגיש, את תל אביב חיה ונושמת בתוך מציאות רוויה מוות, מ־7 באוקטובר ועד הסיוטים מעזה. מצטרפת לדף המסרים הממש לא רשמי של הסרט: לא למלחמה, לא למיליטריזם, לא לקפיטליזם, לא לשחיתות. כן לאבות החתיכים על אופניים בשדרה. כן לחוף הים האהוב. כן לדירות הרעועות שמרגישים בהן צעירים לנצח. כן לקרחנה, אבל לא כמו זו הנובורישית שבסרט, אלא קרחנה של שמחת חיים. כן לסרט שמדבר, למרות כל האנטי, עברית ואהבה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
בניגוד להמלצה הקודמת, הגלויות של שושקה (זאב אנגלמאייר). הרבה יותר קל לבטא מחאה ברוח של אנטי. קשה יותר לזעוק על דרך החיוב. הציורים הצבעוניים של שושקה, מראשית המלחמה ועד סיום הפרויקט, הצליחו ליצור אהדה ואמפתיה – גם מחוץ להפגנות שם נישאו כשלטי ענק – הודות לבחירה באופטימיות, בסולידריות ובאהבה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
במקום מתוקן, המדינה הייתה צריכה למסד את התמיכה במשפחות החטופים ששבו, ולא היה נדרש שנור מהאזרח הקטן. אבל כיוון שאין אנו חיים במקום מתוקן אלא ברפובליקת בננה (כן ביחיד, מה יש?) – והמשפחות האלה צריכות מעטפת רחבה גם בהמשך החיים – מצווה לעזור. אני תרמתי ואמשיך לתרום ככל שידי משגת כמובן.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לכל מי שלא ירש דירה מסבתא ונושא, כמוני, בעול השכירות העושק חודש בחודשו. מרימה לכםן, יודעת כמה זה כבד לבד. אבל לא רק למי שאין להן חדר משלהן, אלא גם לכל אלו שאין להן דרכון משלהן. גם אני נסיכה שנלחמת בדרכונים זרים, ואין לי אחד כזה.

מה יהיה?
אלוקימי יודע, וכפי שזה נראה, הוא גם הכי מקורב כרגע למקום שמתקבלות בו החלטות. אמנם התנבאתי לא רע בספר (שהתחלתי לכתוב לפני יותר מעשור ורואה אור אחרי שרוב הסיוטים התממשו), אבל לא בא לי לבאס. תכל'ס, הכי קל ללכת על נבואות זעם בישראל, כי לרוב הן גם מתגשמות, ואז אנחנו יוצאים צודקים. הלוואי שנחליף אותן בנבואות טעם. יהיה כיפי, תרבותי וטעים, ובטח ייפתחו עוד מלא מקומות אוכל ובילויים בתל אביב. מה לא?

—

"יְמֵי פּוֹמְפֵּיי הָאַחֲרוֹנִים לִמְהִירֵי הַחְלָטָה וַחֲטָאִים קַלִּים" // שירי ברוק-שגיא

אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ עוֹמֵד בְּכִכַּר הַלֵּב
מַחְנִיק צְעָקָה פְּנִימִית וּמֵת
שֶׁמִּישֶׁהוּ יִשְׁמַע
אֲבָל הָעִיר שׁוֹתֶקֶת בַּאֲדִישׁוּת
הִיא סְתָם הוֹמְלֶסִית עֲיֵפָה
שֶׁלֹּא רוֹאָה מַטְבֵּעַ שֶׁל אֲגוֹרָה בְּתוֹךְ הַקִּישׁ קִישׁ קָרְיָא שֶׁלָּהּ
רַק תָּבִיא לָהּ עוֹד קָפֶה בַּחֲמִשָּׁה שְׁקָלִים – שֶׁתִּתְעוֹרֵר כְּבָר.

בַּלֵּילוֹת הָאַחֲרוֹנִים הִיא כָּל הַזְּמַן עֵרָה
עַד שֶׁהִיא מְסֻגֶּלֶת לִשְׁמֹעַ חֲתוּלִים מְיֻחָמִים
בֵּין הַחֹשֶׁךְ לְזַנְבוֹת הָאוֹרוּבַלֵּילוֹת הַלְּבָנִים הָאֵלֶּה
הַתִּקְרוֹת הַגְּבוֹהוֹת מְחַשְּׁבוֹת מַסְלוּל מֵחָדָשׁ
כָּמָה זְמַן יִקַּח עַד שֶׁהַטִּיחַ יָבִין אֶת הַסְּדָקִים
הָעִיר נֶהֱפֶכֶת לְמִטָּה עֲמֻקָּה לָגוּר בָּהּ
לִתְקֹעַ בָּהּ יָתֵד בְּלִי לְשַׁלֵּם אַרְנוֹנַת תְּשׁוּקָה
רַק לִשְׁתּוֹת אֶת הָרֶגַע בְּדוּכְנֵי הַמִּיצִיּוֹת שֶׁמִּתַּחַת
וּבֵינְתַיִם בַּיָּמִים, הַחַיִּים בַּחוּץ מַמְשִׁיכִים לִקְרוֹת לַאֲחֵרִים
כְּשֶׁאַתָּה, אֲנִי וְהָעִיר – כְּבָר יוֹתֵר בַּרְזֶל מִנּוֹצוֹת

נוֹשְׁמִים תִּקְוָה בַּלֵּילוֹת
וּמֵתִים חַיִּים בַּיָּמִים
וְיֵשׁ לְהַכּוֹת עָלֵינוּ
יֵשׁ לְהַכּוֹת חָזָק
כָּל עוֹד אֲנַחְנוּ חַמִּים.

• העיר שלי
• שירה
• בית אריאלה
• שדרות רוטשילד
• שוק לוינסקי
• קאימק
• יד שנייה
• הסטריטס

(הכתבהפורסמה במקורבמגזין את, 20.11.25)
אם פעם בגדים יד שנייה היו שמורים לפאשניסטות אמיצות במיוחד או לסטודנטיות עם חור בכיס וטעם משובח, היום וינטג' ויד שנייה הם כבר מזמן מיינסטרים – אבל חשוב לזכור: לא כל יד שנייה הוא וינטג'. וינטג' מדבר בשפה של תקופות, סגנון ונשמה; יד שנייה יכולה להיות גם שמלה של מישהי מזארה מהעונה שעברה. בתל אביב, בירת הקוליות הבלתי מתאמצת, שתי הקטגוריות האלה חיות זו לצד זו, ובחנויות הכי שוות, הן אפילו משתלבות נהדר. יצאנו לסיבוב (כן, עם שקית בד רב־פעמית), כדי לאתר את 11 חנויות הווינטג' והיד השנייה שכדאי לך להכיר – בין אם את מחפשת לוק חד־פעמי, פריט עם עבר או פשוט אלטרנטיבה ראויה לבזבוזים נטולי מצפון.

צ'לסי

מה שהתחיל בתשוקה אמיתית לאופנת יד שנייה הפך לאחת החנויות המרשימות בז׳אנר – וזה לגמרי בזכות מיכל סונסינו-גנור, לשעבר מעצבת אופנה, שהקימה את צ'לסי לפני כעשור. העין האוצרותית החדה שלה באה לידי ביטוי בכל מתלה ובכל מדף, והעובדה שמדובר בתצוגת תכלית של כ-7,000 פריטים אינה סותרת את הרמה הגבוהה של הסינון המוקפד במקום. החנות משתרעת על פני שתי קומות רחבות בשכונת גן החשמל, עם שילוב מדויק של בגדי וינטג' ויד שנייה: מזארה ומותגים מוכרים ועד שמות יוקרתיים של מעצבים. פרויקט הארונות החדש שלהם הוא בונוס נוסף – יוזמה חכמה שמאפשרת לנשים לשכור ארון אישי ולמכור פריטים מהארון הפרטי שלהן כאילו מדובר בבוטיק קטן. תחנת חובה לחובבות הז'אנר.
מקווה ישראל 22, תל אביב

אדרת: הגברת הראשונה של היד שנייה

כבר שני עשורים ש"אדרת" היא שם דבר בסצנת היד השנייה המקומית. מאז 2004, החנות שבמרכז תל אביב מציעה שילוב ממכר בין וינטג', רטרו, עודפים של מעצבים ומותגים (מכאן וגם מעבר לים), בגדי נשים, גברים וקצת ילדים – והכל באוצרות סופר-מדויקת ובמצב מעולה. מתוך אמונה באופנת בת-קיימא, הבגדים מגיעים מהארונות של לקוחות החנות, ולא בייבוא ממרחקים. ב"אדרת" תמצאו את הכל – מג'ינס של ליוויס וסניקרס של אדידס, דרך שמלות של אתא וטי שירטים של להקות מהאייטיז, ועד תיקים של מותגי-על או פריטי קפסולה של זארה וטופשופ. והמחירים? בערך שליש ממחיר מקורי. כל יום מגיעים עשרות פריטים חדשים, כך שיש סיבה לחזור שוב ושוב (ושוב). אגב, אם הארון שלכן קורא לפינוי – באדרת מציעות גם שירות סידור ארונות ומיון, ואפילו סטיילינג אישי.
בוגרשוב 53, תל אביב

ארגמן: פריטי יוקרה במחירים נגישים

אם אתן בעניין של שאנל, פראדה ושות' – אבל התקציב פחות מאפשר – כדאי לכן להכיר את ארגמן: אחותה האופנתית והמהודקת של חנות היד שנייה "אדרת", שנמצאת ממש ליד. מדובר בגן עדן למי שמחפשת פריטי יוקרה במצב מעולה, ובמחירים שנשמעים כמעט מומצאים. מאחורי הקסם עומדת אופירה אובר, הלוא היא האימא של אדרת וארגמן, עם חוש נדיר לאוצרות של פריטים מהזן שמרגש באמת. זה המקום שבו אפשר למצוא תיק של קלואה ב-250 שקל או ג'ינס של גוצ'י בפחות מארוחה זוגית – כולם מהארונות של תל אביביות אחרות. ניצחון צרכני, סטייליסטי ואקולוגי.
בוגרשוב 53, תל אביב

איתי גונן וינטג': מסיבת האייטיז הכי סטייל בעיר

מה קורה כשמחפשות וינטג' אמיתי עם אופי ולא עוד חולצת רטרו מפוברקת? מגיעות אל איתי גונן. האספן הבלתי נלאה הזה יודע לזהות פריטים חד-פעמיים, כאלה שמסגירים סיפור, תקופה ואישיות – משנות החמישים ועד הניינטיז. בחנות האינטימית והצבעונית שלו, שנמצאת ממש בלב הפועם של תל אביב, מסתתרים פיסים נדירים שלא תראו באף קניון או חנות רשת, וזה בדיוק הקסם. יש גם פינה מושקעת שמוקדשת למותגי על ומעצבים – לטובת מי שאוהבת את היד השנייה שלה עם טוויסט יוקרתי.
המלך ג'ורג' 21, תל אביב

Verde: מאיטליה באהבה

וינטג' עם גלאם איטלקי? תכירו את Verde, הבוטיק של אורנה שאול – אספנית עם עין חדה ודרכון פתוח. כל פריט כאן מגיע מאיטליה בייבוא אישי, ונבחר בקפידה כאילו מדובר במלתחה של כוכבת קולנוע אירופאית. מדובר באוסף על-זמני של פריטי מעצבים מהנחשקים בעולם, שמצליח לשלב שיק אירופי עם חמימות יפואית, בדיוק כמו הלוקיישן היפהפה בשכונת נגה. בקיצור, תחנת חובה.
תרצה 13, מתחם נגה, תל אביב

ביי קילו: סטייל במשקל

עוד לפני שהמילה "קיימות" הפכה להאשטאג שגור, ב־2014 נחת בתל אביב קונספט אירופי שקיבל טוויסט מקומי: אופנה על המשקל. חנות Buy Kilo הראשונה נפתחה בשכונת מונטיפיורי, במקום שבו שכן פעם בית מרקחת, והחליפה תרופות בפריטי וינטג' ממכרים. מאז הצטרפו עוד שני סניפים, כולל זה שבפלורנטין שנחשב לפרוע והאקספרימנטלי מכולם. הרעיון פשוט: בוחרות פריט, שוקלות, ומשלמות לפי הקטגוריה. טווח המחירים נע בין 100 ל־400 ש"ח לקילו וקיבלתן חוויית שופינג עם ניחוח פריזאי, וייב תל אביבי ותחושת מציאה ששווה כל גרם.
הרצל 83, תל אביב

לולו וינטג': אוסף פרטי למבינות עניין

מה שהתחיל בתקופת הקורונה כיוזמה אישית, הפך לאחת מחנויות הווינטג' הכי מדויקות בעיר. אביה קליינמן שרון פוטרה מהעבודה והחלה למכור פריטים מהאוסף הפרטי שלה באינסטגרם – עד שהבינה שלא רק היא מאוהבת בווינטג' איכותי. מהר מאוד היא התחילה לאסוף עוד ועוד פריטי יוקרה, וכיום לולו וינטג' היא בוטיק קטן ומלא סטייל ברחוב שינקין – הרחוב שהיא קוראת לו בית כבר יותר מ-15 שנה. האוצרות כאן נוטה למותגי עילית ופריטים נדירים, אבל התחושה היא ביתית ונגישה, ממש כמו אביה עצמה.
שינקין 18, תל אביב

קאסימה: הכי נכון בסצנה

יש אנשים שאוספים וינטג' – ויש את אבישי פיס, שהוא פשוט סצנה שלמה. מעבר לטעם המשובח שלו, מדובר באחת הדמויות הכי מלאות סטייל בסביבה, והחנות שלו, קאסימה, לגמרי משקפת את זה. זה מקום שחוגג וינטג' במובן הכי רחב, צבעוני ומקפיץ של המילה – עם שפע של פריטים מהאייטיז, הניינטיז וה-Y2K, בול למי שמתגעגעת לימים שבהם ג'ינס בגזרה נמוכה נחשב שיא הסטייל. לא מזמן קאסימה עברה לוקיישן והתמקמה מחדש בדרום העיר, אבל הקסם נשאר אותו דבר.
דרך יפו 28, תל אביב

פלאשבק: רמיקס ליד שנייה

בלב רחוב המלך ג'ורג', בין חנויות קעקועים לדוכני שייקים, מסתתרת אחת החנויות הכי יצירתיות בעיר. בפלאשבק לא מסתפקים בבגדי יד שנייה, הם לוקחים אותם צעד קדימה ועושים להם רמיקס. טרנינגים הופכים לטופים, ג'ינסים זוכים לשטיפות, קרעים וסטייל, וכל פריט עובר מיני מייקאובר שהופך אותו לפיס. בקיצור, כל מה שהייתן עושות לבד, אם רק היה לכן כוח, זמן או מכונת תפירה. בין הקולבים תמצאו שמלות וינטג', ג'ינסים בשלל גזרות, מעילי רוח מהניינטיז וטייצים צבעוניים שעושים שמח בעין ובלב, וכמובן, חתיכת פלאשבק לעבר.
המלך ג'ורג' 72, תל אביב

לוני וינטג': קוטור ונוסטלגיה ביפו

לוני וינטג' של לידיה מסינג היא לא סתם חנות – זה ממש מוזיאון חי לנוסטלגיה אופנתית. מדובר באחת מחנויות הווינטג' הוותיקות והמרשימות בעיר, שמושכת אליה סטייליסטים, אספנים ומכורות אופנה כאחד. מסינג, שפשוט חיה ונושמת וינטג', טסה למכירות פומביות ברחבי העולם כדי להביא ליפו פריטים נדירים, כמו למשל כפפות אופרה ויקטוריאניות, כובע צבאי מימי נפוליאון, או שמלה שגרייס קלי אולי לבשה באמת. בין השמות תמצאו את גוצ'י, שאנל, פראדה, סלין, פנדי ודיור, אבל יש גם לא מעט מציאות במחירים נגישים יותר (הכל יחסי בחיים) – למי שבאה בשביל הווייב, לא רק בשביל הלוגו.
יועזר איש הבירה 6, יפו

סגונדה וינטג': פריט עם סיפור

על רחוב לוינסקי השוקק, לא רחוק מדוכני התבלינים והמעדניות הוותיקות, שוכנת Segunda – חנות וינטג' עם נשמה. שלי כץ, הבעלים והאוצרת, מלקטת כל פריט כאילו הוא האחד והיחיד: שמלות עם עבר, טופים נדירים, וג'ינסים בכל גזרה ומותג, כולל ליווייסים שווים שמסתתרים בחצר האחורית של החנות. האווירה משפחתית, חמימה ונטולת פוזה, כזו שגורמת לך להרגיש בבית. כמעט בלתי אפשרי להיכנס בלי לצאת עם משהו – כי כל פריט כאן מגיע עם אופי, ועם התחושה שהוא חיכה רק לך, אבל באמת, לא כקלישאה.
לוינסקי 35, תל אביב

>> Treasure hunting: 11 great vintage and second-hand shops in Tel Aviv

• אופנה
• יד שנייה
• ❤ תל אביב
• קניות