Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
"בחרתי מקום שהוא כמוני – תל אביבי חמוד". העיר של יוסי שטרית
יוסי שטרית, לא ההוא מהטלוויזיה (צילום אייפון 14)
"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: יוסי שטרית (מסעדת "יוסף" בירמיהו, לשעבר דוד ויוסף) אף פעם לא מתאכזב במסעדת הדגים הכי טובה בעיר ויודע בדיוק איך הוא מסיים סרוויס. כן, ברור שעם טוסט אצל אבולעפיה
מעדנייה שאני מאוד אוהב בגלל המגוון, הגודל והשפע. תמיד אפשר למצוא שם הכל. אני עובד עם הבוראטה שלהם במסעדה וביצי המשק שלהם תמיד טריות, אבל הדבר הכי טוב בעיני בחוות נעמי הוא האנשים והשירות. החשמונאים 107
חוות נעמי (צילום גיל אבירם)
2. 85/15
השף אלי שטיין חבר טוב. עבדנו יחד בעבר ויש לו יד פצצה וסגנון דומה לשלי. אני אוהב את מנעד הטעמים ב-85/15 ואת האווירה. מקום שהוא כמוני, תל אביבי חמוד. מלכי ישראל 15
בלבן של העיניים: סיכום היום השני של שבוע האופנה בתל אביב
יוסף הניף דגל לבן מול כל המבקרים, גדי אלימלך הפך את אולם התצוגות לרחבת דיסקו ושרון טל הוכיחה שוב מדוע הקאמבק של משכית כה מוצדק. כך נראה היום השני של שבוע האופנה
יומו השני של שבוע האופנה בתל אביב נפתח בהנפת דגל לבן. לא היה זה אקט של תבוסה, אלא של ניצחון מוחץ.יוסף, שבחר לכנות כך את הקולקציה שהציג על המסלול אתמול בבוקר, כבר רגיל ליחס הדו קוטבי שהוא מקבל מהקהל. תאהבו אותו או תשנאו אותו – ליוסף לא אכפת. הוא מזמן כבר לא מחפש את האישור החברתי או את הגושפנקה התקשורתית – הפרא האציל של זירת האופנה המקומית נמצא כאן בשביל לעשות אמנות. זה המסר שעלה אתמול מבין שלל הדגמים שהעלה המעצב על המסלול.
ויוי בלאיש, מעוז דהאן ושי שלום: דיווח על היום הראשון של שבוע האופנה
יוסף אביב קיץ 2017. צילום: אבי ולדמן
למעט דגם כסוף סורר אחד, הציג יוסף קולקציה שכולה על טהרת הלבן – מה שאיפשר לו להזכיר למי ששכח שהוא לא רק אמן של הדפסים, אלא בראש ובראשונה מעצב. הבחירה בצבע הלבן איפשרה לו להתייחס אל הבד כאל קנבס חלק, ולהציג את המהות שלו כמעצב בצורה הכי מזוקקת שיש, על שלל האלמנטים הגיאומטריים, הצלליות המפוסלות וחיתוכי הקאט-אאוט המזוהים עמו.
את הסוסים שמעטרים את קיר החנות שלו ביפו, הוציא יוסף לטיול. המעצב גייס את האמנית אנה סבצ'נקוב שציירה סוסי פרא בצבעי אקריליק על גבי חלק מהדגמים, ואילו את אוזני הדוגמניות עיטרו עגילי נייר לבנים דמויי סוסים שעוצבו על ידי המעצבת מירב פלג.
יוסף אביב קיץ 2017. צילום: אבי ולדמן
שעות ספורות לאחר מכן, שעט על המסלול צי הדוגמניות שלגדי אלימלך. המעצב בהווה והסטייליסט בעבר, הפגיש בין שני עשורים ובין שני ז'אנרים של גלאם – שנות העשרים הנוצצות ושנות השבעים הבוהמייניות.
גדי אלימלך. צילום: אבי ולדמן
מתחת לכדור הדיסקו האימתני, צעדו דוגמניות בשמלות קוקטייל שונות – משמלת מקסי צמרירית וחובקת קימורים, דרך חצאיות פליסה מטאליות וקצרצרות ושמלות פלאפר בגרסאות עכשוויות וכלה באוברולים שעירים ונדיבי מחשוף.
גדי אלימלך. צילום: אבי ולדמן
את היום נעלה התצוגה שלמשכית.בית האופנה שמציין חמש שנים לקאמבק המתוקשר ויום הולדת 100 למייסדת רות דיין, חתם את יום התצוגות השני במפגן מרשים במיוחד.שרון טל, המעצבת שהחייתה את בית האופנה המיתולוגי, נאלצת להתמודד מדי עונה עם זכוכית המגדלת התקשורתית שבוחנת את ההצדקה ואת הרלוונטיות בעצם השבת משכית לחיים. אמש, הוכיחה טל את שניהם. הציטוטים של ימי העבר של משכית לא נעדרו מהקולקציה, אך לא הייתה זו קולקציית מחווה כמו שהיה זה שלב נוסף בהתפתחות של משכית גרסת שנות האלפיים.
משכית בעיצוב שרון טל. צילום: אבי ולדמן
הקולקציה שאבה השראה מהמדבר, מה שבא לידי ביטוי בצבעי החאמרה והאדמה, החרוזים הזהובים כחול וסרטי המשי המפותלים שניסו להתחקות אחר השבילים המדבריים. טל ניווטה בכל המדבר הזה באלגנטיות ובאינטילגנטיות. היא שייטה בין העבר להווה, ותיבלה בעדינות את המורשת של משכית באלמנטים עכשוויים. בצד שמלות כלה נקיות ואציליות ודגמים יומיומיים ונושמים יותר, העניקה טל פרשנות מחודשת לשני דגמים איקוניים.
משכית בעיצוב שרון טל. צילום: אבי ולדמן
האחד, מעיל המדבר שזכה שוב לאדפטציה מודרנית וצמודה יותר, והשני- דגם שמלת הפסנתר המבוסס על שמלה מקורית של משכית שעוצבה לפני כ-60 שנה. הדגם שפתח את התצוגה זכה לאדפטציה מרהיבה בדמות שמלת צמר בשחור ולבן שאופן הסריגה שלה מדמה קלידים, ומעבר לכל הזכיר כי לפעמים כל מה שצריך בשביל תצוגה טובה – זה לעשות בגדים טובים.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אין לה אופי אפילו במיל': למה סצינת האופנה התל אביבית חסרת ייחוד?
מושפעים חברתית, רודפי טרנדים, היפסטרים שעבר זמנם, או בקיצור - חסרי אופי. שבוע האופנה שיתקיים בשבוע הבא בתל אביב גרם לנו לתהות מהי בכלל אופנה תל אביבית. התשובות שגילינו בכלל לא מחמיאות
הקולקצייה החדשה של האחים מוסלין. צילום: רותם רייצ'ל חן
"מה פתאום שבוע האופנה ישראל? זה לא בא בחשבון", יוצא נחרצות מוטי רייף נגד ההצעה השמית שעולה בישיבת הצוות של אנשי שבוע האופנה תל אביב 2015. "תל אביב היא לא בירת מדינת ישראל", משיב לו איש יחסי הציבור רני רהב. רייף, יזם ומפיק האירוע, לא מרפה עד שתל אביב לוקחת את ישראל בקרב על הטייטל. הדילמה הזאת מגיחה כבר בחמש הדקות הראשונות של "סיפורי בדים", סרטה התיעודי של עידית אברהמי שעסק בנעשה מאחורי הקלעים של תעשיית האופנה המקומית מבעד לשבוע האופנה המקומי.
בשבוע הבא יתמלא מחדש מתחם התצוגות של גינדי בשמות מקומיים – מי מהם ותיקים, מי חדשים, מי תל אביביים יותר ופחות – לתצוגת תכלית של מיטב האופנה המקומית. אבל אם חושבים על זה, מה זה אומר בכלל "אופנה מקומית"? אמנם יש כאן עשרות מעצבים מוכשרים וגם מוסדות ראויים להכשרת דור העתיד, אבל מה קורה אם מנסים לשים את האצבע על הדופק או יתרה מזאת – לעשות בדיקה גנטית ולברר מהו ה־DNA האופנתי שלנו?
רייף. צילום: תמר קרוון
"זו שאלה שכל הזמן מרחפת מעל מי שעוסק בתחום הזה", אומר המעצב גדי אלימלך, ממשתפי שבוע האופנה הקרוב. "חוסר הזהות מורגש מאוד. יש בעיקר התחקות אחרי מה שקורה בחו"ל – הגיע הסקיני אז כולם הולכים עם סקיני, הגיע הבומבר (דגם הז'קט הכי מדובר השנה, ר"ו) אז כולם הולכים עם זה. מנגד יש מלא היפסטרים שמערבבים זארה עם וינטג' וסמרטוטים יד שנייה. חוסר הזהות מורגש מאוד. פעם הזהות האופנתית שלנו הייתה הרבה יותר מובהקת, כמו למשל בשנות ה־70, בימי הזוהר של משכית ואתא".
"ה'מקומי' של רבים מאיתנו מושפע מהתכנים הלא מקומיים שאנחנו נחשפים אליהם, כך שקשה לומר מה מבחין בין המנטליות האופנתית שלנו לזו של ערים אחרות בעולם", מסכימה יעל שנברגר, המעצבת שעומדת בראש המותג אתא גרסת המאה הֺ־21. אתא ששב לחיים בשנה שעברה לאחר 31 שנות תרדמת, נחשב בעבר למותג מקומי בעליל – כובעי טמבל, חולצות פועלים ומכנסי ברמודה הי באותה תקופה סממנים אופנתיים מקומיים מובהקים בצד הגלביות הרקומות והבגדים המדבריים של משכית.
אתא לדרס קוד. זהות יותר מובהקת. צילום: רותם לבל
אך שנות ה־70 חלפו, מפעלי הטקסטיל נסגרו, היבוא נפתח והאינסטגרם מאפשר להתעדכן בקלות בטרנדים החמים בעולם. בעולם שמיום ליום מתגבש והופך לכפר גלובלי אחד נטול גבולות, נדמה שלאף אחד כבר לא אכפת משיוך.
"האם יש דבר כזה אופנה תל אביבית? התשובה היא לא", טוען מוטי רייף באופן מפתיע. "הכל כל כך מעורבב וגלובלי, שגם ביפן, למשל, קשה לדעת אם האופנה היא מקומית או לא. אם אני בכל זאת מנסה לחשוב במונחים מקומיים, אז אפשר להבחין באופנת קז'ואל שהיא קצת מתוחכמת יותר וחדשנית יותר שמגיעה מכיוונם של מעצבים צעירים – כמו אלה שמשתתפים בפרויקט Upcoming Desginers".
הפרויקט המתוקשר בחסות מפעל הפיס שיצא לדרך בשבוע האופנה הקודם יעניק גם הפעם חשיפה למעצבים צעירים שפועלים בשוליים – במה שנחשב לאחת התצוגות המסקרנות באירוע. הילי יעקובוביץ', הזווית הנשית שמאחורי המותג הילי ארי שישתתף בתצוגה, לא חושפת עמדה שונה משל הקולגות. "אין אמת אחת מוחלטת, אלא כמה תסריטים שיוצרים הלכי רוח שונים. כל העולם הולך לכיוון הטרוגני יותר ואני דווקא מחבבת את זה", היא אומרת. "אני חושבת שכמו שאנחנו לא אחידים חברתית, ככה זה גם באופנה".
"אנחנו מדינה שבטית צעירה שעדיין נמצאת בהתהוות", אומרת דורין פרנקפורט. המעצבת הוותיקה פעילה בסצנת האופנה המקומית זה יותר משלושה עשורים, אך גם היא לא מצליחה לזהות סממנים אישיותיים ברורים. "יש כאן המון עדות, מגזרים ונטיות פוליטיות, ובאופן כללי כל הזמן מנסים לפלג אותנו, אז פלא שאין כאן הלך רוח אופנתי אחיד?", היא שואלת. תשובות כאמור אין לה, והיא כלל לא בטוחה אם מישהו יכול להשיב על כך: "אני לא חושבת שאפשר לעשות האחדה אופנתית, לא כאן ולא באף מקום בעולם".
דורין פרנקפורט. מדינה צעירה בלי אופי אופנתי. צילום: איליה מלניקוב
להרים מהמדף
עד כה נשמע שאחד המאפיינים הבולטים של האופנה המקומית הוא חוסר האפיון שלה, אך מה בכל זאת מאפיין אותנו סגנונית? "אם להשיב בכנות, אז האופנה המקומית מסתכמת כיום בשמלות לאירועים ובשמלות כלה. אני לא יודע אם בכלל אפשר לקרוא לזה אופנה, ואני אומר את זה בתור מי שמתפרנס מנשים שמחפשות בגדים לאירועים", ממשיך אלימלך. "אין מה לעשות, אנחנו לא חיים בפריז או במילאנו ואין כאן אנשים שמשקיעים בלבוש שלהם שלא בנסיבות האלה".
"ריבוי האירועים המשפחתיים והחברתיים החגיגיים שנחגגים בהשקעה לא פרופורציונלית באמת הביא לפריחה חסרת תקדים, ובעקבות זה הרבה מעצבים פונים לאפיק של עיצוב שמלות כלה וערב", מחזקת את דבריו לאה פרץ, ראש מחלקת האופנה בשנקר המנפקת מדי שנה עשרות מעצבים חדשים. "האם קיימים סממנים של אופנה מקומית? אני חושבת שלא. עם זאת, הפער בין האופנה היומיומיות הנינוחה לבין ההקצנה בלבוש לאירועים כמו חתונות, בריתות ובר מצוות – הוא ישראלי מובהק".
גדי אלימלך. האופנה הישראלית מסתכמת בשמלות כלה? צילום: יולי גורודינסקי
אז הנה מאפיין נוסף שאולי מחמיא לגזרה שלנו אבל פחות לסטטוס – אנחנו נוטים להשקיע בלבוש שלנו כשאנחנו מתבקשים להרים. מי אמר פרובינציה ולא קיבל? תשאלו את יוסף פרץ, גם הוא ממשתתפי שבוע האופנה, שדווקא רואה את הדברים קצת אחרת.
"מגיעות לחנות שלי ביפו לקוחות מכל הארץ, הרבה מהן מחוץ לתל אביב, ודווקא שם, בפריפריה, אפשר לראות הרבה יותר מקוריות", הוא משתף. "דווקא חוסר החיבור לצו השעה מוליד שילובים אותנטיים ומעניינים יותר. כאן בתל אביב יש תחושה של עדר או של כת שכל חבריה נראים אותו הדבר, זה ניכר בעיקר אצל הגברים התל אביביים שמתלבשים כאילו הם קנו את המדריך הלא מעודכן להיפסטר המתחיל. אני מרגיש שכבר ראיתי את כל זה לפני 15 שנה בברוקלין, אלא ששם זה היה מקורי ופה אין לזה נשמה, הכל מרגיש כמו שיבוט מקולקל".
מוטי רייף חולק על פרץ. "בתל אביב יש ריכוז גבוה של מעצבים, אמנים ושאר אנשים יצירתיים – מה שמבדיל אותה אופנתית", הוא אומר. "כחיפאי במקור אני יכול להגיד שיש הבדל עצום בין קהל חיפאי לתל אביבי, ואני לא מדבר בהכרח על הסגנון ההיפסטרי. פה בתל אביב אפשר להתלבש איך שרוצים, וגם ללכת עם תרנגול על הראש אם רוצים. האנשים הם סוג של קישוטים בעולם שבו אנחנו חיים".
יוסף פרץ. לא מתרשם מהגבר התל אביבי. צילום: רון קדמי
רייף מתאר את חופש הפעולה ואת חופש הביטוי כסממני סטייל תל אביביים מובהקים ביחס לערים וליישובים המקיפים אותה. לעומתו תמר לויט, המחצית הנשית שעומדת מאחורי המותג האורבני מוסלין בראדרס, מתקשה להבדיל בין מה שקורה בתוך הבועה למה שמחוץ לה.
מתוך קולקצייה האחים מוסלין. צילום: רותם רייצ'ל חן
"אנחנו לא ממש מפרידים בין תל אביב לישראל כשאנחנו ניגשים לעצב, וגם לא מוצאים הבדלים דרמטיים, אולי רק בהעדפת הצבעים", היא תוהה. "תל אביבים אוהבים שחור, אולי כי זה צבע שמשדר נונשלנטיות ולא משויך מגדרית. לקוחות מחוץ לעיר מרגישים נינוחים יותר בבגדים צבעוניים".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
שלוש שנים חלפו מאז שחרר יוסף את קולקציית הגברים הראשונה שלו, ובמהלכן הספיק להיפרד מהחנות הוותיקה בדיזנגוף, להתמקם מחדש בשוק הפשפשים ולהתחיל לייצר רהיטים. עכשיו כשהעניינים התייצבו והטמפרטורות ירדו, המוזות חזרו: "בקיץ משעמם לעצב לגברים, כל מה שאפשר לעשות זה טי שירט. בחורף אני מרגיש הרבה יותר יצירתי".
בקולקציה החדשה ששחרר אל אוויר החנות היפואית שלו בשבוע שעבר, התחבר המעצב אל הצד הלוחמני שבו וברא פסיפס אורבני קודר המורכב מ־26 דגמי לבוש – רובם מיועדים לשני המינים. הקולקציה נוצרה בהשראת הפנתרים השחורים, תנועת זכויות האדם השחורה המהפכנית שהחלה לפעול בארצות הברית בשנות ה־60 ואף זכתה לפולו־אפ מקומי הנושא את אותו השם בשנות ה־70.
יוסף קולקציית חורף. צילום: בנימין אדםיוסף קולקציית חורף. צילום: בנימין אדםיוסף קולקציית חורף. צילום: בנימין אדם
"תמיד גיליתי עניין בנושא, ולאחרונה עם גל המחאה האתיופית בארץ וכל תקריות הירי בשחורים בארצות הברית – הרגשתי שזה בוער בי מתמיד", מנמק יוסף את פרץ האקטיביזם, שתורגם, למשל, לשכמייה בגזרה משולשת עם ברדס מהונדס שתיפוריו יוצרים אפקט מרובע, למכנסי סקיני עם פאנלים בוהקים ולאפוד משופע ספוגים דו שכבתיים המעניקים אפקט תלת ממדי עתידני. "סווטשירט קוטור", יוסף מכנה זאת ומסביר: "יש פה כל כך הרבה אלמנטים – רצועות, רשתות, מתכות ואבזמים, כך שעל כל פריט כזה יש יותר עבודה מאשר על ארבע שמלות משי ביחד".
יוסף, 590־3,000 ש"ח, בית יוסף ויעקב, יהודה מרגוזה 28 יפו
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
לפני פחות משנה הגשים יוסף חלום עיקש והחל לעצב רהיטים נוסף על הבגדים שהוא מייצר כבר שני עשורים כמעט. העונה הפגיש המעצב לראשונה בין שתי האהבות שלו וביסס את שתיהן על אותם ההדפסים.
"רהיטים זה רהיטים ובגדים זה בגדים – אני לא מבלבל ביניהם חלילה", הוא אומר, "עם זאת יש משהו מדהים בלייצר סיפור מסגרת שלם". הסיפור העונתי של יוסף מורכב משתי עלילות, האחת עתירת אלמנטים של אר דקו, והשנייה צמחית וחייתית. את ההדפסים פיתח יוסף בעזרת האמנית והמאיירת הדס פרידלנד־חיון, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, שעמה הוא עובד כבר כשנה וחצי. אך כאמור, להבדיל מעונות הקודמות, הפעם בחר יוסף להשתמש בהדפסים לעיצוב 28 דגמי לבוש ורהיטים המתכתבים עמם, בהם ספות, כורסאות, שטיחים וגופי תאורה. כך לדוגמה אפשר למצוא שמלת קוקטייל אדריכלית בסגנון שנות ה־20 החולקת הדפס הנדסי ייחודי עם מנורת שולחן, או שמלת ערב א־סימטרית ושטיח שנוצרו מאותו הדפס רווי ציפורים וצמחייה פראית.
יוסף, 2,500־8,000 ש"ח, יהודה מרגוזה 28 יפו
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
