• Facebook
• Twitter
• Email

אני רחוקה מלהיות מבינה גדולה בכדורגל, אבל כחובבת בינונית מינוס אפילו אני מכירה את החשודים המיידיים – מנצ'סטר, בארסה, ריאל וחברותיהן, הקבוצות שבהן הכסף הוא שם נרדף לניצחון וכל שחקן עולה כמו שני רכבי יוקרה חדשים. אבל דווקא בעידן שבו כדורגלנים כבר לא צומחים בפאבלות של ברזיל, גיליתי (אמרו לי) שהרבה יותר מעניין לעקוב אחרי קבוצות מתחת לרדאר כמו ולנסיה ונאפולי, איפה שיש הרבה פחות כסף אבל לא מעט כדורגל.
מה הקשר ליין, אתם שואלים? להתראות בורגון, שאבלי ובורדו – שלום קוט ד'אוזר, ז'ורה, ארדש ועוד רבים וטובים. אני קלאסיקנית מושבת, חובבת בורגון, ריזלינגים פריכים וחדים ושמפניות מלטפות – אבל אין כמו להכיר את אזורי היין האנדרדוגס, הממוקמים לעתים ממש ליד אחיהם המיוחסים אבל נותנים תמורה היסטרית בבקבוק, לפעמים בחצי המחיר. אז בפעם הבאה שאתם מביאים יין לחברים, תשוויצו בשמות האלה:

קוט ד'אוזר, צרפת – Côtes d'Auxerre, France

קילומטרים בודדים מפרידים בין אזור קוט ד'אוזר לבין שאבלי המפורסמת. כ־20 דקות נסיעה מהכפר שאבלי ואתם דורכים בטרואר דומה למדי לזה של האחות הגדולה המפורסמת אך עם הרבה פחות יחסי ציבור ופרסטיז'. היסטורית, יינות האזור היו חלק משאבלי עד שמגפת הפילוקסרה השמידה את הגפנים כליל בשלהי המאה ה־19 של המאה הקודמת, ולאחר ביסוס מחדש, האזור נותר כאפלסיון עצמאי. האדמה כמעט זהה לזו של שאבלי ומורכבת גם היא מריכוזים שונים של מאובנים עם אבן גיר וחמר, המפיקים את המינרליות הטהורה האופיינית כל כך ליינות הטובים משאבלי, וגם לאזור זה. והיינות – שמורים ליצרנים קטנים הנאמנים לטרואר ולעשייה איכותית, והרבה פחות נדרשים למלא את צורכי הגלובוס בבקבוקים עם התווית שאבלי, שלא תמיד ברור מה איכות הנוזל שבתוכם.

בכמה מילים:שאבלי למביני עניין.

Gueules de Loup, Goisot, Côtes d'Auxerre France 2015

היבוא הסדיר של יינות דרום צרפת של אורי כפתורי מאיספרווינום התרחב לאחרונה לאזורי יין נוספים והשמחה גדולה. גואזו הוא מוותיקי יצרני אזור קוט ד'אוזר וסט. ברי, ומראשוני הייננים שם לעבוד בפרקטיקות אורגניות וביו דינמיות. גפני שרדונה בנות 40 שנים מכרם יחיד, גל דה לו, מפיקים יין טהור ומינרלי, כמעט אתרי אך עם מורכבות ודיוק היסטריות. יין ברמת שאבלי פרימייה קרו ואף יותר.

מחיר:170 ש"ח

ז'ורה, צרפת – Jura, France

שעה נסיעה מזרחה מבון העיירה החשובה בבורגון, וכשמהצד השני שווייץ במרחק יריקה, נמצאת ז'ורה, ממלכת הגבינות והנופים המוריקים. האקלים כאן דומה לזה של בורגון עם חורפים קרים וחדים, אך האזור הקטנטן מפיק כמה סגנונות יין יוצאי דופן וטעימים להפליא. בעבר ז'ורה הייתה ידועה בעיקר בזכות יינות ה־vin jaune שלה, יינות שעוברים תהליך חמצון מכוון בעשייה שדומה ליינות שרי מספרד. כיום מהז'ורה יוצאים גם יינות בסגנון הרבה יותר "בורגוני" עם פרי חד ולימוני, מינרליות ונפח משגע בלבנים מבוססי שרדונה והזן המקומי סאבינייה, ובאדומים יינות בעלי פרי אדום טרי ומפתה מלווים באדמתיות מזנים כמו פינו נואר, פולסאר וטרוסו. ואיזה יופי, לארץ מגיעים כמה יצרנים מהטובים שניתן למצוא באזור.

בכמה מילים:ז'ורה אהובתי.

Trois Cépages, Domaine du Pélican, Jura France 2015

בלנד משלושה זני הענבים האדומים של הז'ורה – פולסאר, טרוסו ופינו נואר. דומיין דה פליקן הוקם ב־2012 על ידי יקב מרקיז ד'אנג'רוויל, היצרן המוביל היום בוולנה שבבורגון, לאחר שגילה את פוטנציאל האזור. היין שופע פרי אדום טהור ועסיסי, אדמתיות ועישון. מפתה ופרוע.

מחיר:180 ש"ח

בכמה מילים:ז'ורה אהובתי.

ארדש, צרפת – Ardèche, France

ארדש נמצאת בדיוק בתפר שבין עמק הרון הצפוני לבין זה הדרומי ובשנים האחרונות בעקבות טרנד ה־natural wines עלתה על המפה עם כמה יצרנים מעולים ויינות סופר מרשימים. באזור מגוון זני ענבים, רובם אופייניים לעמק הרון כמו סירה וגראנש באדומים וויונייה ורוסאן בלבנים. וכשבוחרים את היצרן הנכון, היינות מביאים לידי ביטוי את האופי האלגנטי והמפולפל של צפון הרון עם קצת יותר בשלות ונגישות האופיינית לדרום.

בכמה מילים:כשזה טוב זה טוב מאוד.

Syrah, Hervé Souhaut, Ardèche France 2016

100% סירה מגפנים בנות 10־100 שנים. הרבה סואה הקים את היקב ב־1993 ומאז הפך היקב לשם דבר באזור. היינות עוברים תסיסה באשכולות שלמים בלבד ומביאים לידי ביטוי את האלגנטיות הצפון רונית עם פרחוניות עזה ומיצוי טאנינים רך ומפתה. יין עסיסי, שופע פרי שחור ומתובל, מלא פרחים ועידון מופתי.

מחיר:180 ש"ח

עוד כתבות שיעניינו אותך:
המדריך הקולינרי המלא לשכונת שפירא
מסעדת שף צרפתית-איטלקית משדרגת את רמת השרון
הברים הכי טובים בעיר לבילוי בגשם

ואל ד'אוסטה, איטליה – Valle d'Aosta, Italy

מתי לאחרונה שתיתם יין מהמון בלאן? אזור ואל ד'אוסטה שוכן למרגלות ההר הלבן המוכר יותר דווקא לחובבי סקי, ונמצא במרחק שעה נסיעה מפיימונטה מלכת פטריות הכמהין ויינות הברולו והברברסקו המרשימים.

כיאה לאזור קר וצפוני היינות הלבנים הם גולת הכותרת כאן ומיוצרים מהזן המקומי פרי בלאן (Prie Blanc). כרמי האזור הם הגבוהים ביותר באירופה, בגובה של 1,200 מ' מעל פני הים, ומפיקים יינות חדים וחומציים עם מינרליות מלוחה ומודגשת. אז אחרי שאכלתם פסטת 40 חלמונים עם כוס ברולו בפיימונטה, עלו לוואל ד'אוסטה לקצת סקי ופולנטה, עם כוס בלאן דה מורג'ה בצד.

בכמה מילים:מינרליות ומליחות הן המשחק.

Piagne, Cave Mont Blanc, Valle d’Aosta Italy 2015

100% ענבי פרי בלאן מאזור מורג'ה, העיירה שידועה הרבה יותר בשל מיקומה הסמוך למון בלאן ופחות בזכות היינות הלבנים החומציים והטהורים שהאזור מפיק. ה־Cave הוא פרי שיתופם של כמה כורמים המסורים לעבודה בלעדית עם הזן פרי בלאן. יין טהור ונקי ולגמרי אלפיני.

מחיר:110 ש"ח

בקעת הנדיב, ישראל

אפשר לומר שישראל היא בכלל עדיין אנדרדוג בפני עצמה אבל בכל זאת אם קצת נכנסים לענייני טרואר מקומי, גם בתעשיית היין הכחולה־לבנה אפשר כבר למצוא אזורים מעט יותר טרנדיים ומוכרים מאחרים. גולן, גליל והרי יהודה בשנים האחרונות נמצאים בכותרות וכל חובב יין כבר יודע לדקלם משפט או שניים על איכות הכרמים בכרם בן זמרה. אך נוסף לאלו, יש כמה אזורים שעדיין נמצאים מתחת לרדאר.

אזור בקעת הנדיב מבחינה היסטורית מוגדר כאזור היין הוותיק של ישראל, ובשנים האחרונות עולה על המפה עם יקבים ותיקים כמו מרגלית ושחקנים חדשים כמו בר מאור ויקב וורטמן. האזור שופע אבן גיר וכרמים ותיקים, ובעשייה נכונה מייצר יינות מרשימים ומרגשים לא פחות מאחיו המפורסמים יותר.

בכמה מילים:ימי בנימינה זה כאן.

ירח אדום, בר מאור, בקעת הנדיב ישראל 2015

רמי בר מאור הוא מיינני הדור החדש של בקעת הנדיב. הפרקטיקות ביקב דוגלות במינימום התערבות, ללא השקיה בכרמים, והיינות נעשים כולם מהמיץ הראשוני ללא סחיטה. ירח אדום הוא 100% מרלו, אפשר לומר יין הדגל של היקב, שנעשה בכמויות מזעריות. שפע של פרי אדום ועסיסי, מלווה בעישון אדמתי ועשבי תיבול יבשים. מזרח תיכון חדש זה כאן.

מחיר:120 ש"ח

• אוכלים שותים
• אלכוהול וקוקטיילים
• יינות
• יינות אדומים
• יינות לבנים
• הכי טובים

• Facebook
• Twitter
• Email

אם תבקשו מסומלייה מיומנת שתמליץ לכם על יין לבן מלוח, היא תבין מיד על מה אתם מדברים. זוהי בעצם מילה אחרת לאותו מונח חמקמק הקרוי מינרליות, מונח שרובנו למדנו לדקלם ושאוגד בתוכו קשת של ארומות (בעיקר) וטעמים (קצת) כגון אבק שרפה, אבן צור, ריחות של חלוקי נחל רטובים ומלח ים. נשמע ביזארי אבל בעצם מדובר ביינות לבנים מרעננים, עם גוף שיהיה לרוב קל או בינוני, אלכוהול מתון וחמיצות נאה. יינות שמתאימים לסביצ'ה קיצי או לסשימי על הקרח, אבל גם לאוכל מתובל היטב ולפעמים אפילו למטבח הים תיכוני. אז מאיפה מגיע המלח הזה שאנחנו מרגישים בצדי הלשון כבר עם הלגימה הראשונה?

עוד כתבות שיעניינו אותך:
9 הקוקטיילים הקפואים הכי טובים בתל אביב
המקומות הכי טובים לשתות בהם בירה בתל אביב
אוקטוברפסט 2018: האירועים הכי שווים בעיר

מקרקע גירית או וולקנית

ישנם כמה סוגי קרקעות אשר עשויים לתת לנו את הטעם המלוח. בבורגון למשל ובייחוד בשבלי, ממלכת השרדונה, האדמות מתאפיינות בתכולת גיר גבוהה ובמשקעים ימיים (מאובנים). דוגמה נוספת היא אדמת הסילקס בסנסר ופואי פומה, המניבה את יינות הסוביניון בלאן הנהדרים של עמק הלואר. אדמות וולקניות תורמות גם הן למליחות ביין. בהר האתנה בסיציליה גדלים כרמי קריקנטה וקטראטו על מורדות הר הגעש הפעיל ומפיקים את יינות האתנה ביאנקו החומציים, מלוחים ומינרליים. גם יינות העשויים מענבי אסירטיקו מהאי סנטוריני ביוון נהנים מקרקע וולקנית ומקרבה למליחות הים, והם מושלמים למי שאוהבת טעמים מלוחים ביין שלה.

מזני ענבים עם נטייה למליחות

יש זני ענבים אשר באופן טבעי מניבים יינות בעלי חומציות גבוהה התורמת לתחושת המליחות ביין. כאלו הם הריזלינג, השרדונה, האליגוטה, המלון דה בורגון של יינות מוסקדה והאסירטיקו היווני. אם גם אתן התאהבתן במליחות המרעננת הזאת – חפשו אותם.

מן הים

סיבה נוספת, אפשר לומר טריוויאלית, היא קרבה לים. אזורי יין השוכנים לצד גופי מים גדולים כגון ימים ואוקיינוסים, סופגים את מלח הים הנישא על ידי הרוח. המלח נספג בקרקע ואף נדבק לדופנות ולקליפות הענבים, ויש האומרים שמשפיע על טעם היין ומפיק יינות בעלי מליחות עדינה. דוגמה קלאסית לכך הם יינות מאזור גליסיה בצפון מערב ספרד על גבול האוקיינוס האטלנטי כגון יינות מזן האלבריניו, ויינות המוסקדה מצדו המערבי של עמק
הלואר (שידוך מושלם לצלחת אויסטרים טריים) ויינות שרי מנזנייה מאזור סנלוקאר דה בראמדה שבאנדלוסיה.

מחשיפה מבוקרת לחמצן ושימוש בשמרים מיוחדים

שיטות עשייה ייחודיות כמו אלו האופייניות ליינות ריוחה לבנים, שבהם ענבי הוויורה (Viura) עוברים התיישנות ארוכה בחביות עץ עם חשיפה מבוקרת לחמצן, יוצרות יין עם קשת של ארומות המזכירות אגוזי מלך ושקדים מלוחים. יינות שרי פינו ומנזנייה מדרום ספרד עוברים התיישנות תחת שמר הנקרא פלור, והוא יוצר יינות יבשים ומלוחים עם ארומות של שמרים, שקדים ואפייה.

חמישה לבנים מלוחים

1. פואי פומה לה שאן דה ביון, מישל רד, 2014

מיינות הדגל של יקב רד שבעמק הלואר. 100 אחוז ענבי סוביניון בלאן מגפנים בנות 30 שנה ויותר המגיעים מחלקה בודדת מפיקים יין יבש וחד כתער, בעל נפח ואלגנטיות מופתיים, הדריות עדינה וסיומת מלוחה (250 ש״ח).

2. שבלי, ז׳אן פול, ובנואה דרואן, 2015

אחד היקבים הוותיקים באזור שבלי שהועלה על המפה על ידי ז׳אן פול האב, וכיום מנוהל
על ידי בנואה הבן. שבלי קלאסי למדי, ללא כל התיישנות בעץ, חד, מלוח ומינרלי, בדיוק כפי
ששבלי צריך להיות (140 ש״ח).

3. תלאסיטיס, גאיה, 2016

אולי אחד היינות המרתקים המגיעים לארץ. יקב גאיה, מלך האסירטיקו באי סנטוריני, מציג יין המיוצר מגפנים בוגרות בנות 80 שנה, הגדלות בצורה ייחודית המגנה עליהן מפני הרוחות החזקות של האי. יין עם חומציות משגעת, מבנה מהודק ונפח מרשים. שבלי ים תיכוני (135 ש״ח).

4. קפלניה, מרקז דה, מורייטה, 2012

האנדרדוג של החבורה. ריוחה לבן מ־100 אחוז ענבי ויורה מכרם יחיד העוברים התיישנות
של שנה וחצי בחביות עם חשיפה עדינה לחמצן, דבר היוצר את פרופיל הארומות של אגוזי מלך ושקדים מלוחים הכה ייחודי לריוחה לבנים. יין לבן עם אופי של אדום (160 ש״ח).

5. אלבריניו, זאראטה, 2016

האלבריניו תפס מקום טרנדי בתפריטי יין בשנים האחרונות ואפשר למצוא אותו בשלל גרסאות הנעות מחצי ארומטיות אפריטיפיות ועד סגנון יותר מהודק וחומצי. בגרסה הנוכחית תמצאו אלבריניו קלאסי ויבש עם מרקם רך ואופי חד ומלוח. יין מרשים ללא שמץ של התחנפות (98 ש״ח).

• אוכלים שותים
• אלכוהול וקוקטיילים
• יינות
• יינות לבנים

• Facebook
• Twitter
• Email

אם נשאל אנשים אקראיים ברחוב "מה היין האהוב עלייך"? סביר להניח שהתשובה שנשמע הכי הרבה תהיה "שאבלי". לפחות בתל אביב של השנים האחרונות. שאבלי הפך להיות המותג הכי חזק, משאיר מאחור אפילו את הגוורצטרמינר שהיה אופנתי עד לפני רגע (ובכל זאת נתקלים באנשים שרוצים "או גוורץ או שאבלי", אף שמבחינה סגנונית מדובר בהפכים גמורים). יש משהו נחמד בכך שגם עולם היין מתנהג כמו כל תחום אחר: אופנות ולהיטים, בלי שתמיד עומד מאחוריהם כיסוי של ממש, וּודאי משמח שאנשים מעדיפים לשתות יין לבן ופריך גם בלי לדעת מה זה בדיוק אומר על פני קברנה אדום וכבד מנשוא. מנגד, לא נעים להודות, אך טרפת השאבלי גורמת לכך שכל מה שכתוב עליו שאבלי נחטף, ולא חסרים יינות שמאחורי התווית היקרה מסתתר יין בינוני ומטה. תוסיפו לכך שאזור שאבלי נפגע בבציר האחרון (2016) ממכת ברד שפגעה קשות ביבול, ותסמכו עליי – הגיע הזמן לעבור הלאה. הלאה לאן? הלאה למוסקדה.

משאבלי לעניים לשאבלי למבינים

בתחילת דרכי בעולם היין אהבו להגדיר את המוסקדה בתור "שאבלי לעניים". אמנם מדובר באזורים שונים (המוסקדה מגיע מעמק הלואר והשאבלי מבורגון) ובזן ענבים שונה (השאבלי הוא על טוהרת השרדונה, והמוסקדה הוא מזן המלון דה בורגון), אבל האופי בהחלט דומה: יין לבן קריספי, יבש ומינרלי. כל מי שביקר בצרפת ודאי מצא עצמו זולל צדפות בעמידה באחד השווקים, לצד כוס מוסקדה צוננת. לא מעט יינות מוסקדה נחתו לאחרונה בארץ – ההימור שלי הוא שהיבואנים היטיבו לזהות את הצורך והפוטנציאל – ואחרי טעימה מקיפה שלהם ועל רקע המחיר שתיאלצו לשלם על בקבוק שאבלי, אפשר לקבוע כי המוסקדה הוא לא עוד "שאבלי לעניים". אם כבר אז המוסקדה הוא "שאבלי למבינים".

יינות המוסקדה מגיעים ממערב עמק הלואר ומתחלקים לשלושה תת אזורים, המוכר והחשוב שבהם (ומה שמגיע לארץ) נקרא בשמו המלא "מוסקדה סוור א מיין סור לי"; "סור לי" (sur lie) פירושו "על השמרים", שכן היינות מתיישנים על שאריות השמרים המתות ומבוקבקים ללא סינון. הזמן על השמרים מעניק ליין קצת נפח וטקסטורה ייחודית, דבר הנע בין תחושה שמרית עדינה למינרליות. האלכוהול נמוך (לרוב סביב ה־12%), החמיצות גבוהה, והיינות יבשים וחדים ונשתים כמים. נותר רק לקרר היטב את היין ולחלום על סלסילת פיקניק עמוסת אויסטרים, אולי איזה חריץ גבינה, ונוף של יער אירופי.

Muscadet de Sevreet Maine Sur Lie, La Mariniere, Vignerons du Pallet 2015:

יין רענן מאוד, פשוט ונעדר מורכבות, אך שופע חן וקלילות משמחת. יין נהדר לפיקניק ולשתייה לא מחייבת, ובקטגוריית המחיר שלו, שמחזיר עודף מ־50, מדובר באחד היינות המוצלחים שטעמתי השנה (46 ש"ח).

Muscadet de Sevreet Maine Sur Lie, Guy Saget 2015:

גיסאז'ה מייצרים יין מסוף המאה ה־18, ואף שמדובר באחד היצרנים הגדולים עם יינות מכל רחבי עמק הלואר, בכל זאת זוהי חברה משפחתית המנוהלת על ידי הדור התשיעי. המוסקדה שלהם פשוט וקלאסי לסוגו עם מינרליות שמרית, אולי גסה מעט, קצת לימוניות באף ובפה ויופי של חמיצות (55 ש"ח).

Muscadet de Sevreet Maine Sur Lie, Chereau Carre 2015:

מוסקדה קלאסי, לא מתיימר אך עושה עבודה נהדרת: מינרליות, מליחות עדינה ופירותיות נעימה. בדיוק כמו שמוסקדה בסיסי צריך להיות וצריך לעלות (55 ש"ח).

Muscadet de Sevreet Maine Sur Lie, Chateau de la Gravelle 2015:

הענבים מגיעים מכרמים בנות 65 שנה המעובדים באופן אורגני. יחסית למוסקדה יש כאן הרבה נפח; הזמן על השמרים מורגש היטב. יין עם אופי פרוע שכזה, ובניגוד ליינות הקודמים – כאן אנחנו כבר מתחילים לקבל מורכבות ואישיות. יבוא חדש ומבורך לארץ (55 ש"ח).

Uscadet de Sevreet Maine Sur Lie, Gorges, Chateau de la Gravelle 2013:

היין הגבוה יותר של היקב מבוסס גם הוא על גפנים בוגרות, אלא שהפעם הוא משביח לא פחות מ־36 חודשים על השמרים. זה אומר שמצד אחד אנחנו קצת מאבדים מהרעננות הבועטת של המוסקדה, אך מצד שני – מרוויחים נפח ומשקל על החך. יין הרבה "רציני" יותר עם לא מעט פרי ופרחים לצד המינרליות, וכזה שכבר דורש אוכל לצדו (106 ש"ח).

Muscadet de Sevreet Maine Sur Lie, les Dabiniere, Bonnet-Huteau 2015:

עוד יבוא חדש ומבורך לארצנו, של איש היין אורי כפתורי שלאחרונה מרחיב את הפורטפוליו מעבר לדרום צרפת, אזור ההתמחות שלו. יקב משפחתי (מנוהל כעת בידי הדור הרביעי) המייצר יינות ביו־דינמיים טהורים ומדויקים. משלושת היינות המיובאים לארץ זהו האלגנטי ביותר – מעודן, מינרלי ובקבוק שמתחסל מבלי משים (80 ש"ח).

Muscadet de Sevreet Maine Sur Lie, les Gautronnieres, Bonnet-Huteau 2015:

מצד אחד טהור, "שתי" כמעט כמו מים, וממד שני עוצמתי וארוך. מינרלי מאוד, כמעט מלוח, רזה ומהודק. החביב עליי ביותר מכל היינות שטעמנו, וכמובן מעניק תמורה נהדרת למחירו (80 ש"ח).

Muscadet de Sevreet Maine Sur Lie, les Laures, Bonnet-Huteau 2015:

מכל יינות היקב זהו המרשים ביותר – יותר נפח, גוף ומשקל. לצד המינרליות יש כאן גם פרי עסיסי, הדרי, הממלא את הפה (100 ש"ח).

• אוכלים שותים
• יקבים ויין
• שאבלי
• יינות לבנים

• Facebook
• Twitter
• Email

כרם שבו, רוזה 2015

רוזה מענבי ברברה, שופע חינניות ורעננות. פרי עסיסי שממלא את הפה, אבל נשאר חד ויבש. רוזה שאני יכול לשתות בכמויות, ואין טוב ממנו לארוחת בוקר מאוחרת של יום חג (85 ש"ח).

פלדשטיין, רוזה קריניאן 2015

לא פשוט למצוא את יינותיו של אבי פלדשטיין, שהיה היינן המיתולוגי של יקבי סגל במשך שנים וכעת יצא עם יינותיו הפרטיים בכמויות קטנות, אך זה בהחלט שווה את המאמץ. הרוזה קריניאן (פלדשטיין מייצר גם רוזה מצוין נוסף, מענבי גרנאש, אבל הקריניאן הוא הפייבוריט שלי) מציג הרבה נפח פרי וים של רעננות, הכל עטוף בהידוק אלגנטי. זה רוזה גסטרונומי – כזה שיודע ללוות היטב ארוחה טובה (150 ש"ח).

דלתון, עלמה לבן 2015

סמיון, פינו גרי וויונייה חוברים לממסך ייחודי למדי. זנים ארומטיים – יש כאן ריחות אפרסק, משמש ופרחים – אך הארומטיות אינה מעיקה לרגע והיין יבש וחד, עטוף מסגרת עץ דקיקה וילווה נהדר ארוחת בראנץ' סתווית עם שלל מאפים וגבינות (69 ש"ח).

צרעה, הרי יהודה לבן 2015

שרדונה לצד מעט סוביניון בלאן מכרם שורש של היקב. היין הזה, מבציר 2015, הוא בעיניי הלבן הטוב ביותר שיוצר ביקב, ואחד הלבנים הטעימים ביותר שזכורים לי מהארץ בשנים האחרונות. עבודת עץ מושכלת ויישון על השמרים (Sur lie) הופכים את היין למורכב ומעניין והחמיצות הגבוהה והמפתיעה תורמת לרעננות כך שמתקבל השילוב המופלא בין מורכבות ורצינות ליין לבן שפשוט כיף לשתות (110 ש"ח).

עבייה, לבן 2015

אני, בלשון המעטה, אינני נמנה עם חובבי הוויונייה, אבל בידיים של יוסי יודפת – האיש מאחורי יקב עבייה – הוויונייה הופך למשהו אחר: רק 11.5% אלכוהול ושפע של מינרליות. יין דק ומדויק, רזה במובן החיובי, עם פרי לבן ורענן במרכזו. מהלבנים המקוריים בארץ (85 ש"ח).

יתיר, ויונייה 2014

ביתיר הלכו עד הסוף עם הארומטיות של הוויונייה – פרחים, דבש, סלסילת פירות, כיף של יין רענן שמדגדג את גבולות היבש. אם תרצו, אפשר להגדיר את היין הזה כגוורצ למתקדמים (90 ש"ח).

ספרה, סוביניון בלאן 2015

היקב של דורון רב־הון, המוקדש לעשייה לבנה בלבד, עושה עבודה מצוינת, והפעם בחרתי להמליץ על הסוביניון בלאן. נאמן לזן עם כל הארומות הפירותיות על הגבול הטרופי לצד עשבוניות מרעננת. יין מדויק וחד, שובב, חצוף ומלא חן (95 ש"ח).

ויתקין, גוורצטרמינר 2015

מהדורה מוגבלת שנמכרת כמעט אך ורק ביקב, שגם בלי קשר ליין הזה מצדיק ביקור (והוא נמצא פחות משעת נסיעה מהעיר!). זה גוורצ שלא כל כך אופייני לזן, או לפחות למה שאנחנו מכירים כאן, ואולי לכן כל כך חיבבתי אותו. במקום הסגנון החנפן והמתוק שהורגלנו אליו, כאן מדובר בגוורצ יבש לחלוטין, עם כל חבילת הוורדים, ליצ'י ואשכולית אדומה, אך הכל מאופק ואלגנטי. יין נהדר למטבח האסייתי (90 ש"ח).

לוינסון, שרדונה גאראז' דה פאפא 2015

שרדונה חד ורענן, בסגנון עשייה אירופי שופע איפוק ושואף לאלגנטיות. הימנעות מתסיסה מלולקטית (תסיסה ההופכת חומצה מאלית לחומצה לקטית ותורמת ל"חמאתיות" האופיינית לחלק מיינות השרדונה) שומרת על רעננות הפרי הירוק ויישון מדויק בחביות תורם לנפח ולמורכבות מבלי להאפיל (150 ש"ח).

תבור, ריזלינג שחר 2015

לכאורה ריזלינג הוא אחד הזנים הכי קשים לגידול בארץ – הוא בכלל אוהב את הקור של גרמניה ואוסטריה, אבל איכשהו יש לא מעט ריזלינג מקומי ומוצלח למדי, כמו זה של תבור. זהו ריזלינג יבש, אך שופע פרי טרופי ופרי לבן טרי, לצד מעט מינרליות. לבן קיצי קליל ונהדר (79 ש"ח).

יעקב אוריה, אלפא אומגה 2014

יעקב אוריה משמש כיינן של יקב פסגות וגם של עמק האלה, אבל הוא מפיק כל שנה יין שלו, תווית עצמאית בכמויות מזעריות, ולכן סליחה מראש, אבל תצטרכו להתאמץ כדי להשיג בקבוק. היין מורכב מרוסאן, ויונייה וסמיון שהותססו על קליפותיהם (כמו בייצור יין אדום) והתוצאה היא יין אישי, מורכב, ייחודי שאינו דומה לשום דבר, וּוודאי יתיישן היטב כמה שנים. כרגע הוא זקוק לאוויר (אני אישית מעדיף אותו אחרי שהוא פתוח יום שלם) ולהתמסרות מצד השותה. זהו יין אלגנטי ומהודק המבקש תשומת לב מלאה (220 ש"ח).

בנימינה, גוורצטרמינר בציר מאוחר 2015

משום מה יינות קינוח ממש לא תופסים אצלנו, וכמה חבל שכך, שכן בחיי שאין דרך טובה יותר לסיים ארוחה, לצד הקינוח או חתיכה של גבינה חריפה, או פשוט במקום קינוח – לא צריך יותר מכוסית קטנה. היין הזה עשוי ענבי גוורצטרמינר שנבצרו מאוחר מאוד ברמת בשלות גבוהה ועל חלקם אפילו התפתחה פטריית הבוטריטיס – "הרקב האציל" – שפוגשים ביינות הקינוח הטובים בעולם, והיא מעניקה לענבים אופי ייחודי הקיים גם כאן. רק האשכולות הבשלים ביותר נבחרו סלקטיבית וכן התקבל יין מתוק, עשיר ומרוכז. מי ורדים ופירות טרופיים, בעיקר ליצ'י, מובילים את הקו, וחמיצות מפתיעה עוזרת לאזן את המתיקות. מטובי יינות הקינוח המקומיים (60 ש"ח).

• אוכלים שותים
• אלכוהול וקוקטיילים
• יינות ישראלים
• יינות לבנים