נגה קדם היא מלחינה בת 27 שנולדה וגדלה בחיפה, ומשם המשיכה ללימודים בברקלי ולנסיה. במסגרת לימודיה החלה לעבוד עם המלחין מרק יגר ("מלכת המדבר"), והתמחתה אצל בן טיפוחיו של הנס זימר, קלאוס באדלט. זה אומר שהיא בדיוק בשלב שבו היא מלחינה סרטים על הקו שבין הוליווד לתל אביב, ולמרות שבשלב הזה רובם עוד לא יצאו לאקרנים (למעט הדוקו "מרד בממלכה: סיפור אהבה מפתיע" בנטפליקס), יש הרבה עבודה בדרך, לרבות סרט של טיילר פרי. זמן טוב לזכור את השם.

>> חוף לשחייה לילית וחנות להרגיש בה מכשפה // העיר של אוקסנה פרוב
>> בר שעשוי מחומר של חתיך וספסל שלא מאכזב. העיר של עינת שחק
>> נווה מדבר של יופי והפסל המקסים בעולם // העיר של עינת צרפתי

1. 85/15

פאב הדייטים הנצחי שלי, עם מלא זכרונות טובות גם מכל מיני ישיבות-של-אחרי-הצגה עם חבורות שונות של חברים. משהו בללכת לשם אחרי הצגה במרכז ענב או בית לסין מזכיר לי תחושות התרגשות מהסוג שמגיע בגלל השראה מאומנות חדשה ואנשים מוכשרים ואת התחושה של הזדמנויות חדשות בקצה האצבעות. הסיפוק הזה של אחרי שנגעתי באומנות אמיתית ועכשיו אני חופשייה יותר. זה ממש ייצוג של המשמעות של תל אביב בשבילי – אומנות, אנשים מוכשרים, הזדמנויות, חופש. האוכל גם פשוט מעולה.
מלכי ישראל 15, תל אביב

2. סטודיו

מסעדה. הכי טעים שיש. מקום שמייצג בשבילי רגעים חשובים בחיים, אבל בעיקר אנשים טובים ואוכל כ״כ מספק ומנחם, שגם אחרי שחיפשתי בכל הסיבובים שלי בעולם עוד לא מצאתי משהו שמשתווה לו.
ניסים אלוני 10, תל אביב (צמרת G)

3. כיכר רבין

עוד לפני שהתחילו השיפוצים, כשאני הייתי בתיכון והייתי חזק במסלול של שירה קלאסית בדרכי להיות זמרת אופרה (וממש לפני שהפסקתי את המסלול הזה), הכיכר היה מין נקודת מפגש שאני והחברות הטובות יכולנו להתייחס אליה, בעיקר בין קונצרטים ששרנו בהם לבין שיעורי פיתוח קול אצל המורות הכי טובות. הרגעים שאני זוכרת הכי לטובה מכל זה בסוף הם רגעי הרביצה בכיכר עם השמש על הפנים.

4. צוותא

אחד המקומות הראשיים שבהם התחילה האהבה שלי לתאטרון. בהתחלה לקחו אותנו מטעם מגמת תאטרון, ואחר כך התחלנו ללכת לבד, ומאז ועד היום הלובי שם עושה לי טוב על הלב. וכמובן שגם ההצגות עדיין מעולות!
אבן גבירול 30, תל אביב

5. קפה חמנייה בבזל

מקום מושלם וקסום שנסגר בעקבות התקופה המאתגרת של המלחמה, ב-13.3. השקט והאווירה הנעימה של מתחם בזל בשילוב עם ארוחת הבוקר המושלמת וקפה תל אביבי מדויק. גם כזה עוד לא מצאתי בשום מקום אחר בעולם. איזה באסה שנסגר.

מקום לא אהוב בעיר

ללא כל ספק השיפוצים באמצע הרחוב באבן גבירול, וספציפית חוסר ההתאמה של הסיטואציה לרוכבי אופניים לאורך זמן כ״כ ארוך. אני מאוד בעד פיתוח העיר והרכבת הקלה שמתכננים שם, אבל כשמשהו מתארך לכ״כ הרבה שנים אז הוא כבר לא זמני – הוא כמעט קבוע והוא דורש טיפול – מה רוכב אופניים אמור לעשות שם? השביל – פשוט נגמר. סכנה להולכי רגל!

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
קריאה מבויימת במסגרת ״חברותעשייה", ובכלל הארועים והפעילות של הקבוצה. בהובלה של קטיה ליפובצקי ונועה חדד, פעם בחודש בערך מתכנסת בתל אביב קבוצה של נשים בלבד מתוך ״התעשייה״ – קולנוע תיאטרון וכו׳. משם השם חברות-תעשייה. ממש נחרטה לי בלב ספציפית קריאה חמודה של תסריט מעולה של אחת מחברות הקבוצה (Zoe Karbe). נשות התעשייה – אתן מוזמנות להצטרף!

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
״הלביאות מטהראן״. התחלתי לקרוא את הספר הזה עוד לפני המלחמה, סתם כי חיפשתי מה לקרוא אחרי שסיימתי ספר אחר שסחף אותי לחלוטין (״שיעורים בכימיה״) והשאיר לי חור בלב בצורה של דפים עם כריכה. אז אמא שלי המליצה לי על הלביאות מטהראן, ובערך כשהגעתי לאמצע – שזה היסטורית תקופת ההפיכה באיראן ועליית המשטר הנוכחי שאנחנו כ״כ רוצים שיפול – אז התחילה המלחמה.

החלטתי שזה יהיה הספר מקלט שלי, שמתי אותו במקלט, וכל פעם שהיתה אזעקה ישבתי במקלט וקראתי עוד על איך המשטר הנורא הזה עלה לשלטון, בעודו כרגע משגר טילים לכיוון הבית שלי. זה נתן לי המון השראה, כי הגיבורות בספר תמיד נלחמו בשלטון הזה, תמיד נלחמו לחופש, והן מייצגות בשבילי את כל הנשים האיראניות שהכל נלקח מהן ושביחס אליהן מצבנו כרגע עוד ממש בסדר.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
קודם כל לחיילים במילואים. יש המון עמותות שעושות את זה. ציוד טקטי ואוכל חם איפה שחסר. בנוסף, לחיות בכבוד – ארוחות חמות לניצולי שואה. הסיבה היא פשוט שהזמן מאוד קצר עד שלא יהיה כבר אנשים כאלה לתרום להם, ודווקא בעשור האחרון שעוד יש – זה המצב שהם צריכים לחיות בו, כשהכל סגור וקשה ושומעים פיצוצים מבחוץ ממש כמו שהיו שם אז במלחמת העולם השנייה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
הבמאי והתסריטאי טל דוידוביץ׳. טל בשירות מילואים פעיל מה-7.10 ועד עכשיו – מעל 650 ימים – ותוך כדי זה הוא גם כתב וביים את אחד הסרטים הכי יפים מוצלחים ומדויקים שראיתי בתור סרט ביכורים, או בכלל בקולנוע הישראלי. היה לי את המזל ליצור את המוזיקה לסרט שלו. על המוזיקה עבדנו תוך כדי השבועות שלפני ואחרי שנולדה לו בת ראשונה, בין ימי מילואים, ובכל זאת הוא היה מנהיג רך ומבין לצוות שלו, שמוביל דרך השראה והבנה ובלי לחץ, ומביא לתוצאות מעולות בזמנים מעולים. אתם עוד תשמעו עליו!

מה יהיה?
לא יודעת. יהיה מדהים, נעשה כל מה שאפשר בתוך הסיטואציה, נהנה מהחיים שיש לנו.

• העיר שלי
• מוזיקאים
• ישראלים בחו"ל
• 85/15
• צוותא
• כיכר רבין

לפתוח עסק אוכל בתל אביב זה לא עניין של מה וכך, אבל כשעסק מקומי מצליח להתפרש לסניף שני או שלישי, זו בכלל חגיגה. השבוע ביקרנו בסניפים חדשים של מסעדת האוכל הביתי האהובה שושו שהתרחבה משוק הכרמל, ושל בית הקפה השכונתי איזי קפה, שהגיעו למרכז העיר עם לוקיישנים חדשים שמציעים את מרכולתם לתושבי אזור כיכר רבין בואך קינג ג'ורג'.

ראשית, נתחיל עם ארוחה טובה. אי שם בקיץ 2022, כשעוד היינו תמימים ושמחים (יחסית), שושו נפתח על ידי יוסי פריאנטי, שיצא ממשחקי השף וכבר זכה להצלחה מסוימת עם ישבתח. שושו נפתח כדוכן אוכל קטן ואינטימי, שהיה מיועד להגשת פריקסה עסיסי מימי ילדותו של פריאנטי. שמן רב עבר במחבת מאז, ואת הפריקסה כבר לא מגישים בשושו – אך החליפו אותו תבשילים בנוסח ביתי דוגמת קוסקוס בשרי, עוף וירקות, עראייסים דשנים ושלל כריכים בפרנה. הלקוחות הפכו קבועים, העסק תקתק היטב ובשושו החליטו להתרחב לסניף נוסף בכיכר רבין, בלוקיישן המפורסם של מלכי ישראל 8, שקבר לא מעט עסקים לאורך השנים.

ישפה בן צבי, שהחל כטבח בסניף בשוק הכרמל והפך לשותף בסניף החדש, סיפר לנו בין קבב אחד לשני כי בשושו לא חוששים מהמוג'ו ההיסטורי של הלוקיישן, ושמחים על ההתרחבות. "בשוק יש יותר אווירה של בסטה, דוכן – כאן כבר ממש יש מקומות ישיבה ולא צריך לאכול על הדרך", הוא אומר. "בינתיים אנחנו מאוד שמחים על ההתרחבות, אנשים מכירים אותנו מהשוק ויש פה גם תנועה של לקוחות חדשים שמתעניינים. כרגע זה אותו התפריט אבל בהמשך נוסיף עוד מנות שיותר מתאימות לפורמט של המקום החדש, כמו צ'יפס קישואים, כנפיים ועוד".

ובמרחק של כמה דקות הליכה משם, אם תמשיכו על קינג ג'ורג', תגיעו ללוקיישן בו עמד עד חודש אוקטובר האחרון בית הקפה סטריטס. בעודנו מתמודדים עם האובדן, הלוקיישן המבוקש כבר נחטף ובית הקפה איזי נכנס לאירוע. איזי היא רשת קטנה ומקומית של בתי קפה שהחלה את דרכה בעיר לפני עשור, ועד כה כללה רק שני סניפים – אחד בפלורנטין-הרצל, והשני בארלוזרוב. הוא ידוע בקפה מוצלח, שירות חייכני, תפריט רחב ומחירים נוחים יחסית.

למעשה, זה מרגיש שאיזי מתאים כמו כפפה לחלל החדש, ועל כך מעיד גם עידן ויצמן, אחד מהבעלים: "זה מרגיש טוב, טבעי. כאילו אנחנו כאן כבר תקופה", הוא מספר. "מגיע לכאן קהל שאנחנו מכירים יחד עם קהל תל אביבי מהאזור, ואנחנו שמחים על ההתרחבות ויחד עם זאת עושים מאמץ לשמור על תג מחיר נמוך יחסית. זה לא פשוט, אבל אנחנו מתעקשים על זה בכל הכוח".

בתפריט תמצאו סלט פאטוש שישאף לתפקד כתחליף לסלט שגית האייקוני, כריך עוף קיסר משגע, מנת קארי נפלאה ושלל מאפים ודברים טובים. וחלק מהם תמצאו רק בסניף של קינג ג'ורג, דוגמת סלט קפרזה ופוקאצ'ה סביח, שני דברים שבהחלט מדברים אלינו. אה, ולא פחות חשוב מכך – הוא גם פתוח בשבת. כל מה שנותר זה לבוא עם הלפטופ, להישאר לכל היום ולהיזכר בנוסטלגיה בסטריטס.
שושו כיכר רבין, מלכי ישראל 8, תל אביב. א'-ה' 11:00-23:00, ו' 9:00-15:00
איזי קפה, קינג ג'ורג' 70, תל אביב. א'-ה', 6:30-20:00. יום ו' 6:30-16:00. ש' 7:00-20:00

• אוכלים שותים
• איזי
• כיכר רבין

בר "הכוסית" שבכיכר רבין הגיח בגלגולו הנוכחי לחיינו בתזמון קשוח במיוחד – שבוע לפני המלחמה. מאז עברו בכוסית המדוברת לא מעט ורמוט, ובחודשים האחרונים גם לא מעט קפה, מאז החלו לפתוח את שערי המקום גם בשעות הבוקר. כעת מגיע חידוש נוסף בדמות "הברוש"- נקסט דור חדש שנפתח בחלל הצמוד לכוסית, מקום קטן ואינטימי שמהווה חוויה משלימה לערב בכוסית, ומצד שני גם עומד בפני עצמו.

״אנחנו מתבגרים, ובהתאם לכך פותחים מקומות שמתאימים למה שבא לנו, מקומות שהיינו יוצאים אליהם בעצמנו״, מספר גלעד הרפז, חלק מקבוצת הבעלים יחד עם ענבר קובץ׳. גם אנחנו היינו יוצאים בשמחה בעצמנו לברוש, ולמעשה זה בדיוק מה שעשינו. המקום קרוי על שם חנות לציוד לאופנועים ששכנה בחלל לפני הבר, אך מאז המקום שופץ כהלכה, והפך לחלל קטן ומתוק באווירה ניו יורקית עם בר שיש סקסי, תאורה אפלולית, קצת יותר מתריסר מקומות ישיבה בקומה התחתונה ועוד מספר מקומות בקומה שמעל, שנשארת חשוכה ומסתורית, ובעיקר אידיאלית לכל חבורה קטנה שרוצה לחגוג יחדיו.

התפריט בנתיים מהודק ומצומצם, וסביר שלא יגדל בהרבה, אך תאמינו לנו שלא חסר בו דבר. מלבד יינות לבנים, אדומים ומגוון ורמוט שנעים בטווחי המחירים של 49-58 ש"ח לכוס (או 176-260 ש"ח לבקבוק), תמצאו במקום בסך הכל ארבעה קוקטיילים:"חסמין", הומאז׳ לג׳זמין הידוע עם טוויסט מעושן שכולל אליחמדור, מזקל, פמפל, סוז, כוסברה ואשכוליות (56 ש״ח), "יפה שלי", קוקטייל המבוסס על ורמוט איטלקוס, סודה וקאווה (56 ש״ח), "סייד קאר" שמורכב מהנסי, טריפל סאק ולימון (56 ש״ח) וגם "גאד דאם אמריקן" עם צינאזנו אדום, קמפרי ואסטרה דיאם (52 ש״ח).

בזירת המזון, לאלכוהול משודכים ביסים קטנים ולא יומרניים שעונים בדיוק על הצורך הבסיסי – צלחות קטנות של זיתים, חמוצים או תפוצ'יפס (16 ש"ח לצלוחית), קוביית פוקאצ'ה גבוהה ופריכה (18 ש"ח), צלחת ירקות חתוכים עם גבינת המאירי (38 ש"ח), צלחת סטראטצ'לה, אנשובי וצ'ילי (36 ש"ח), תמנון אסקבץ' (32 ש"ח), שרימפ רול (31 ש"ח) ואפילו אויסטר (28 ש"ח).

"חיכינו תקופה שהחלל הצמוד יתפנה, כי רצינו ליצור חוויה משלימה ואינטימית יותר", מספרת ירדן גולדנברג, שמנהלת גם את הברוש וגם את הכוסית."המטרה שלנו היא לבנות כאן בר כמו של פעם, מקום שאפשר להתיישב בו לבד אפילו, ולדבר עם הברמן. הוא מתאים ברוחו לכוסית ולוייב הספרדי, אך הדגש פה הוא על האלכוהול, ועל חווית השתייה". אז אל תשאירו את הברוש לבדו, ובואו לתפוס ראש.
ברוש,מלכי ישראל 5, תל אביב. א'-ש', מ-19:00 עד אחרון הלקוחות

• אוכלים שותים
• הכוסית
• ברים בתל אביב
• כיכר רבין

>> איתי לב בדיוק חזר לעיר אחרי חודשיים אינטנסיביים בצפון, שבמהלכם צילם סרט חדש. לב, במקרה שהחמצתם, הוא קולנוען עצמאי שכותב, מפיק ומביים סרטים למעלה מ-30 שנה – בערך אותו פרק זמן שבו הוא חי בתל אביב. סרט הבכורה שלו מ-2002, "חמש דקות בהליכה", זכה בפרס הבמאי המבטיח בפסטיבל ירושלים והפך לקאלט מקומי. בסופ"ש הבא (28.11) יוקרן בסינמטק סרטה התיעודי של מיטל גל, "השוט האחרון", שעוקב אחר הפקת הסרט ההוא ומתעד את תל אביב של תחילת המילניום.אתם רוצים לראות את זה. פרטים וכרטיסים כאן

>> הבר הכי יפה בעיר ומפגש עם משורר של מזון // העיר של גלעד כהנא
>> קסם של פארקים ותחושת מרחבים מופלאה // העיר של קימל-אשכולות
>> תשוקה קולינרית על הבר וקצת ירוק בעיניים // העיר של נועה צפריר

1. סינמטק תל אביב

יידע כל קולנוען ישראלי שפסגת התהילה שלו תהיה בסינמטק ברחוב קטנטן. זה שלנו, זה תל-אביבי, פה זה לא אמריקה. "חמש דקות בהליכה" הוקרן בסינמטק במשך חצי שנה ומאז יש לי מקום חם בלב לפיני, שאחראי על התוכנייה האיכותית כבר למעלה מ-20 שנה. אשתו יהודית ז"ל עיצבה את הפוסטר היפה של הסרט.

2. אוניברסיטת תל אביב

אני חושב שהייתי הסטודנט היחיד שישן בחדר עריכה שהיה בגודל מטר על מטר. כשלמדתי לערוך הבנתי שאני יכול לבלות שם את הלילות. גיליתי שם משפחה. היה לנו מחזור מדהים בבית ספר לקולנוע – אסף סודרי, עודד רסקין, אמיר בן סירה, רני סער, כולם עבדו איתי ב"חמש דקות בהליכה". הייתה אז תחרותיות בריאה ושיתוף פעולה מקסים.

3. כיכר רבין // בר השופטים

פעם ניסיתי לשכנע את יוסי מדמוני שאנחנו צריכים להרים יוזמה שבכיכר רבין יהיה שעון גדול על גג העירייה שיראה לכולם את רוח הזמן. זה מקום טוב לראות בו מה השעה, אפילו ברמה המטאפיזית, איפה אנחנו עכשיו בעולם, ולזכור את הכיכר על כל רגעיה. צילמנו שם הרבה סצנות מ"חמש דקות בהליכה", כולל את סצנת הירייה בשרון אלכסנדר, ואחר כך הלכנו לחגוג בבר השופטים את המילניום. אני אסיר תודה לעד לבעלים של השופטים, דרור פקטור, שנתן לי לצלם אצלו את הסרט במשך כמה שנים.

4. הקנטינה

ג'ו מרסיאנו, הבעלים של הקנטינה, חברי הטוב, אמר לי פעם שהוא אוהב קולנוע ושהוא רואה שאני עובד קשה ושאם אני פעם רעב אני מוזמן לבוא לאכול, ומאז אני בן בית שם כבר 20 שנה. כשהזמן דוחק זה תמיד הצלה שיש לך בית, והקנטינה זה המקום הכי משפחתי וביתי שיש לי בעיר.
רוטשילד 71 תל אביב

5. המשרד שלי ביצחק שדה

המשרד שלי זה האינקובטור של היצירה שלי. מקום שאני נלחם כדי להחזיק. הוא ממוקם בלב המוסכים של יצחק שדה – המקום קשוח ולפעמים רועש, אבל ברגע שאני סוגר את הדלת, אני בעולם שהוא כולו שלי. אני תמיד שמח שאנשים שאני אוהב באים לבקר. צילמתי במשרד הזה לא מעט סצנות לסרט שלי "החיים אחרי לאון" שצפוי לצאת במהלך 2026, ואני מצלם בו עכשיו סצנות גם לסרט שאני עובד עליו בימים אלה, "ילד כאפות" או "פינג פונג", נחליט כבר בהמשך.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

אני לא אוהב כל מקום שיש בו התקהלויות, יש לי חשש מהן. אני אוהב את המקומות השקטים, ככה שכשהעיר קצת עמוסה זה אולי טוב לעיר אבל לא לי. אולי זה קשור לזה שבגיל 4 הלכתי לאיבוד בבימת יום העצמאות והייתי תקוע בקהל עד שהגעתי לבמה וקראו לאמא שלי במגהפון.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הופעה של אוהד קוסקי באזור. אוהד הוא מהמוזיקאים מהמוכשרים בישראל וחבר טוב שלי. בקורונה הקמנו להקת קאברים בשם THE BILLS וניסינו לפלס דרך לעוד מדיום. אוהד אירח אותי בעולם שלו, אני תופפתי גרוע ושרתי מכל הלב. אני מקווה שהשירים שלו יגיעו לכל בנאדם.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
כשהבנתי שלא יגייסו אותי בגלל גילי המתקדם הלכתי ללמד כיתות ז'-ח' ברופין. כששמעתי את הילדים שרים הבנתי איזה כוח יש למוזיקה לייצר מסגרת רגשית להתבטא בה, גם אם השירים לא תמיד קולעים לטעם המוזיקלי שלי. הילדים נתנו לי הרבה כוח ותקווה בעצם זה שהם הצליחו לשים את הפחד בצד ולהבין את גודל השעה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
ההיסטוריה עוד תתייחס להתגייסות האזרחית שהייתה לנו מאז ה-7.10. הכוח האזרחי כאן עצום. אז בין אם זה סיוע לפוסט טראומטיים, שזה אחוז גבוה מהאוכלוסייה פה, ובין אם זה אחים לנשק. לכל גוף כזה שאני רואה בו אלטרואיזם מוחלט ורצון להציל את המדינה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
יהודית רביץ. אישה שכשהיא הולכת ברחובות תל אביב היא עושה את העיר יפה יותר. כל שיר שלה נוגע במקום אחר, בזמן אחר. הקול שלה מרגש כל פעם מחדש.

מה יהיה?
הדרך ארוכה מאוד, או שהיא תיגמר עוד שעה. כולנו הבנו שהעולם עלה על איזשהו מסלול נטול שליטה. ככל שאתה מסתכל למעלה אתה מבין שהקודקוד של העולם קצת יצא מאיזון. יש ג'וקר שעומד כרגע בראש העולם, ואנחנו צריכים כל אחד לדבוק בעשייה היומיומית שלו ולחכות עד שהסדר ישוב על כנו ונרגיש יותר בטוחים בעולם הזה. שיהיה בו יותר היגיון ויותר מוסר ושיהיה יותר קל להיות ישראלי גם ברמה הכלכלית הפשוטה, לשרוד את היום, וגם ברמה המוסרית, להאמין שאנחנו בדרך להיות מקום שפוי ואולי יום אחד להיות אור לגויים.

• העיר שלי
• קולנוע ישראלי
• סינמטק תל אביב
• כיכר רבין
• השופטים
• אוניברסיטת תל אביב
• קנטינה

>> טל גנור היא זמרת, נולדה וחיה בתל אביב, סולנית באופרה הישראלית מאז 2016, ובקרוב תופיע בתפקיד בלינדה בהפקה החדשה של "דידו ואניאס" מאת פרסל, בבימויו ובעיצובו של סטפנו פודה, לפתיחת עונתה ה-40 של האופרה הישראלית.כדאי לכם להיות שם. בנוסף מופיעה גנור עם מיטב התזמורות בארץ והופיעה גם עם יוני רכטר ושם טוב לוי.

1. המנזר

מהמקומות הבודדים שהיינו יוצאים אליו בתיכון ועדיין קיים, ואף פעם לא יימאס לי ממנו. הוא יודע להכיל הכל – בירה עם חבר שלא פגשתי המון זמן, יום הולדת עם חברים, דייטים… הוא גם חלק מהדייט האהוב עלי ועל בן הזוג שלי (עם ג'סמינו לפני). למרות שאני יודעת שסוף כל מקום להסגר אני מקווה שהמנזר תמיד ישאר במקומו.
אלנבי 60 תל אביב

2. סטודיו אנט

חלל יפה לקונצרטים בקריית המלאכה עם אקוסטיקה של מלאכים. אפשר לשמוע שם רסיטלים לפסנתר, רביעיות מיתרים, הרכבים ווקאליים וגם הופעות קטנות של יוצרים עצמאיים, הכל באווירה אינטימית ונינוחה. בא לי שעוד אנשים יכירו את המקום ויהיו סקרנים לכל המופעים המיוחדים שקורים שם.
שביל המרץ 2 תל אביב (קריית המלאכה)

3. ללכת בעיניים עצומות בכיכר רבין

מאז שאני ילדה יש לי תחביב לחצות את הכיכר בעיניים עצומות. אפשר ללכת בה כמעט דקה מהמדרגות הדרומיות ועד שמתחילים לשמוע אופניים בלי להיתקל באף אחד (בהנחה ששאר האנשים בה הולכים בעיניים פקוחות), זה משחק מחדד חושים וגם קצת מסוכן 🙂 בינתיים הכיכר סגורה למעבר בגלל עבודות הרכבת הקלה ועוד לא מצאתי מגרש משחקים חלופי.

4. דגי בטשון

ארוחת צהריים כייפית של דגים טריים ואויסטרים וכמובן שאפשר לקנות הכל הביתה. טעים, טרי והמחיר הוגן
קרליבך 29 תל אביב

5. המספרה של קטיה בזמנהוף

כל החברות מסתפרות אצל קטיה, גם מתולתלות וגם חלקות ותמיד כיף לי לבוא אליה.
זמנהוף 10 תל אביב

>> פנינה קטנה בלוינסקי ואחלה בשר בשוק // העיר של מיכל אפשטיין חמו
>> תל אביב של פעם ותקווה להחלפת המשטר // העיר של יצחק בן-נר
>> היא בת 27 והיא זכתה באולימפיאדת הברמנים // העיר של קורי לויס

מקום לא אהוב בעיר:

גרתי המון שנים ברחוב בלוך שזה אחד הרחובות עם הכי הרבה פינוי-בינוי בתל אביב והוא גם בשכונה שבה גדלתי. יש משהו עצוב בזה שמחליפים את כל הבתים ומשנים נוף שמחובר לזיכרונות ילדות. כשהיינו ילדים היינו עושים מחנות וקיצורי דרך בחצרות שסביב הבתים ועכשיו מחליפים את כל החצרות, עצי הפרי והגדר החיה בבטון, ולאט לאט הרחובות הופכים מירוקים לאפורים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הייתי בהופעה של נור דרוויש בגלריה צימבליסטה, הם עושים כל כמה זמן הופעות אינטימיות בחלל הגלריה או בחצר, וזו הופעה שפתחה לי את הלב. משהו בקול של נור ובמוזיקה חדר תחת שכבות של ייאוש, זה היה כל כך יפה שפשוט ישבתי שם ובכיתי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
השיר "טיפות בזרם" של זאב טנא. בודהיזם, תקווה ושותפות גורל.

כולנו טיפות בזרם
כולנו נהר עובר
שאת מימיו לוקח
משם למקום אחר
ואין בנו כל פחד
ואין בנו מורא
לעת ייפול השקט
לעת תבוא החשכה

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
תרבות של סולידריות. הן נותנות כתף לכל כך הרבה קצוות של האוכלוסיה ויודעות לעשות את זה בהמון יצירתיות, להצביע על מה שדורש תיקון ועל הדרך להוסיף יופי לעולם. יש להן מערך מתנדבים.ות גדול שאפשר לקחת בו חלק בהמון צורות – הצלת מזון, אריזת סלי מזון, תמיכה טלפונית, תרומות בגדים, וגם תרומות כספיות דרך מכירת תוכן של יוצרים.ות מקומיים.ות.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לאמא שלי, שהיא כל כולה טוב לב, צניעות ונדיבות. ואני מקווה שירשתי קצת מהאופטימיות שלה.

מה יהיה?
אני לא יודעת איפה המטוטלת נמצאת כרגע, אם בקצה הנורא או שיש לה עוד כמה סנטימטרים לשם, אבל היא תמיד בתנועה. וצריך לזכור שכל הזמן יש גם וגם. אפילו בתקופות שקורים בהן דברים נוראיים, נולדים ילדים ואנשים יוצרים אמנות.

• העיר שלי
• האופרה הישראלית
• המנזר
• סטודיו אנט
• כיכר רבין
• מספרות
• תרבות של סולידריות
• זאב טנא