>> בשנה האחרונה אבישי כהנא הוא המנהל האמנותי של סינמטק תל אביב, אך לפני כן כיהן כסגן דיקן הפקולטה לאמנויות בסמינר הקיבוצים, היה מנהל פסטיבל קולנוע דרום ושנים לפני כן, גם מנהל פיתוח התוכן של הסינמטק, כך שהוא בסך הכל חזר הביתה.

1. כפר שלם

חברים שלי כבר יודעים: אם לא יצאתי בשישי ואני קם מוקדם בשבת, אני נוסע לשם לסיבוב אופניים תמהוני. בבוקר של שבת, מזרח העיר וכפר שלם מרגישים כמו… ואללה, כמו כפר. בלי רחובות מסודרים, לפעמים יש סוסים, ויש שקט שאני זקוק לו כמו אוויר. מקום שהקפיטליזם עוד לא סיים לבלוע. וברור שגם זה רגע זמני, שכונה שעוד רגע משתנה לי.

2. גן צ’רלס קלור

הרבה לא יודעים, אבל הייתה שם מלחמה. מנשייה הייתה שכונה שנמחקה במלחמת 48’, מקום טעון, בלי זכויות בטאבו ועם היסטוריה שלא נעלמה, אלא שינתה צורה. ומה שיש שם היום הוא כמעט ההפך מאנדרטה: חיים, ים, אנשים, תנועה, נשימה. בלי מונומנטים כבדים שמקבעים מוות, אלא מרחב שמאפשר להמשיך. בעיניי, ואני יודע שלא כולם אוהבים לשמוע את זה, ככה צריך להתנהל פה. לא עוד גבעת התחמושת, אלא מקום שבו חוויות טובות הופכות לתשובה לזיכרון. חיים מעורבים ומעורבבים, עם שקיעה ואופק. זה לא מחיקה של נרטיב, וגם לא הטלת ספק בו, אלא מרחב לחלום מחדש.

3. הקאנטרי העלייה

על פניו עוד קאנטרי עם בריכה עירונית, אבל בפועל עבורי זה אחד המקומות הכי קהילתיים בעיר. יש שם רוב של יחידים ומשפחות קשת, נקודת מפגש מרכזית של הקהילה הלהט״בית. בשבילי, כהומו שמתבגר בתוך העיר הזאת, זה מקום נדיר שאפשר פשוט להיות בו: להרגיש לבד אבל לא בודד, להרגיש את הגוף, לנהל איתו דיאלוג, ולחזור אליו. יש שם גם מתח עדין בין חופש לגבולות, בין ציבורי לפרטי. מין הבנה שקטה בין אנשים. זה חלק מהקסם.
העלייה 28, תל אביב

4. סינמטק תל אביב

בשבילי הוא חלק מרשת של מוסדות תרבות בעיר שהם בית מיון לרגשות ובית הבראה לנפש. מקומות שאפשר להיכנס אליהם טעון לגמרי ולצאת עם איזו בהירות. הסינמטק הוא הדוגמה הכי מדויקת: הוא מתיר לכעוס, לאהוב, להתפרק דרך קולנוע. בתקופות כאלה זה לא מותרות. זה צורך. תל אביב יודעת להחזיק רגש דרך תרבות, וזה אחד הדברים הכי חשובים שהופכים אותה למה שהיא.
הארבעה 5, תל אביב

5. קפה קאנה

קפה קטן, אולד-סקול, מהסוג שלא סופר לך זמן ישיבה על לפטופ. יש בו משהו לא מתאמץ, לא “אינסטגרמי”, שפשוט נותן לך לנחות. בשבילי הוא מרגיש יותר תל־אביבי מהרבה מקומות אחרים בעיר.
פרנקל 56, תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

רחוב קפלן.איכס. מכל הסיבות של הקושי שהוא מזכיר. אין שם צל, וזה מרגיש כמו רגע מדברי באמצע תל אביב – חשוף, קשוח, לא אנושי. ובתוך כל זה, לצידו יושבת הקריה, מתחם צבאי סגור. טירה זרה בלב העיר. יש שם נתק בין עיר חיה ונושמת לבין אזור שלא מדבר אותה ואיתה. זה מקום שצריך לחשוב עליו מחדש, ובעיקר לדמיין איך בעתיד אולי הוא לא יהיה נחוץ.

השאלון:

איזה אירוע תרבות סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
״שדה 21״ של נהרין ובת שבע,שעלתה מחדש. לקחתי את כל המחלקה שלי לראות את זה. זו לא יצירה שמסדרת את הראש – להפך. היא מפעילה את הגוף, את העצבים, משהו מאוד ראשוני. יש בה אלימות, תשוקה, קצב שלא נותן לנוח. אבל דווקא בתוך זה קורה משהו, נפתח מרחב שמאפשר להרגיש בלי להסביר הכול. בתקופה כזאת, זה הרגיש כמו הדבר הכי נכון לעשות יחד.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
“ואם פרידה” של דיקלה. אני איכשהו תמיד בתדר של פרידה, חי כאילו הכול עוד רגע יכול להתהפך. ודיקלה מזכירה לי שאפשר גם אחרת להישאר רגע, לתת לדברים להשתנות.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מסעדת “לשובע” שלעמותת לשובע ברחוב צ’לנוב. אני מתנדב שם לפעמים בארוחות שישי בערב בדלת, ואז ממלצר, מפנה שולחנות, פחי זבל. אני ממליץ על זה מכל הלב. יש בזה משהו שמוחק רגע את הזמן: אתה נכנס לאיזה אוטומט, אבל אוטומט של תדר שמנקה לי את הבפכונו. במיוחד בתקופה כזאת, זה מחבר חזרה לבני אדם לחשוב על מזל גורל למי יש למי פחות.

מי התל אביבי/ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
רעות ענבר. פרשנית פוליטית עצמאית ברשת. מחזיקה מציאות. מקורקעת, עם עיניים על הכדור. ישירה, בהירה, בסטייל – ואיכשהו גם לא מתנשאת. ויש על מה.

מה יהיה?
לא טוב, ואז טוב, ואז שוב לא טוב, ואז טוב. הכול חולף. וטוב שכך.

• העיר שלי
• סינמטק
• סינמטק תל אביב
• פארק צ'ארלס קלור
• כפר שלם

Allan Tune (הלא הוא איתמר שדות), הוא אמן ומפיק בן 23 שגדל במושב ערוגות, ומתגורר כעת בתל אביב. טיון והוציא עד כה שני אלבומים שכתב והפיק בעצמו, וגם הפיק מוזיקלית עבור אמנים מוכשרים כמו עלמה גוב, ילד, נרקיס רעם ועוד. אלבומו החדש "I think u should leave" יצא היום, זמן קצר אחרי אלבומו הקודם, שיצא בינואר 2024. כן, זו תחילת השנה. מרשים.

>>הקיוסק הבינלאומי והחור בלב של תל אביב. זאת העיר של פבלו אוטין
>>העיר שלנו: 7 המלצות מתוקות על דברים שכדאי לעשות בתל אביב

1. לבונטין 7

זה מקום סופר מיוחד עבורי. יש שם את כל ההתחלות הכי מרגשות שיש. הופעתי שם ב-2018 עם הלהקה הראשונה שלי וכל החברים הגיעו (הסרטון עדיין ביוטיוב) וזה נתן לי המון ביטחון להמשיך! ואני אוהב שזה נראה כמו מערה תת קרקעית של קסם.
לבונטין 7

2. אולפני פלוטו

שם לקחתי את קורס ההפקה שלי. זה מקום אגדי שמרגיש לי שהוא נמצא ביקום מקביל כל פעם שאני נכנס אליו. יש שם אהבה מטורפת למוזיקה ולסאונד, ומלא אנשים שיודעים הכי טוב מה הם עושים. פלוס, יש להם איזה חדר סינטיסייזרים שאני אישית יכול להישאר שם שבועות כמו ילד קטן שבדיוק קנו לו פלייסטיישן.
לבנדה 45

3. כפר שלם

פעם עשיתי שם סאבלט לחודש וזה היה כמו סרט פנטזיה. אני ילד שמגיע מהמושב ואני נורא אוהב עצים ודברים שצומחים וזה ידוע שזה פחות קיים בסביבה עירונית אבל יש מקום קטנטן אי שם במזרח תל אביב שהוא כמו חווה. בשלב מסוים גם קראתי לו נרניה – פשוט מתוך עיר בטון הולכים ונכנסים למקום עם פארק ועצים וזה מרגיש לא אמיתי. גרתי שם בדירת סטודיו וסיימתי שם את האלבום שלי באווירה הכי קסומה בעולם. הלוואי שכפר שלם הייתה כל תל אביב.

4. קפה שפירא

כל מקום עם עצים בעיר הוא בונוס ולמרות שאני בכלל לא מבין למה קפה זה טעים, אני כן אוהב האווירה שם ואת העצים. ובכללי, שפירא זה שכונה כלכך מגוונת ומעניינת, זה כמו סרט אקשן עם מלא רגעים טובים.
רלב"ג 15

5. הבית שלי

אני אוהב לצאת מידי פעם אבל אם יש משהו שאני הכי אוהב זה להישאר בבית ולהתעסק ביצירה בסטודיו שלי או לשבת על הגג עם חברים ולהתווכח על מוזיקה במשך שעות ואז לנגן שירים ולזייף מלא.

מקום לא אהוב בעיר

הים– אני מגיע לים כי חברים שכנעו אותי שכיף שם, ואז עוברות עשר דקות ואני פשוט רוצה ללכת. חם ויש מלא חול ומלא אנשים יושבים לך על הפרצוף ואתה שומע איזה 5 בוקסות במקביל. ואז אתה חושב לעצמך "אולי אני אכנס למים?", ואז גם המים חמים ועם מדוזות, ויש אופציה מסוימת שכריש יטרוף אותך. ואז אתה הולך לקנות מים וזה עולה חמש אלף שקל לבקבוק בלי כוס. החלק הכי טוב בים זה ללכת ממנו לכל מקום אחר. זה יכול להיות יער או אגם או הספרייה הציבורית. וחשוב לי לומר שאני בעיקרון לא כל כך אוהב להתלונן על דברים, כי זה מרגיש לי כמו בזבוז אנרגיה, אבל שאלתם על מקום שאני לא אוהב בתל אביב – אז הנה.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הייתי בתערוכת פופ אפ עם אמא שלי במלון אימפיריאל שעסקה באסקפיזם והיה שם מלא חדרים בעיצובים שונים של אומנים מטורפים. פשוט משוטטים בין החדרים ורואים השקפות עולם שונות על המלחמה. היו שם כמה חדרים שהתמלאתי בדמעות מהם וכמה חדרים שצחקתי ואיזה חדר מפחיד אחד. כל חיי אני מתעסק באסקפיזם כי מוזיקה זה אולי הבריחה הכי טובה שאפשר לעשות ממציאות של מלחמה נוראית, והתערוכה גרמה לי להבין שזה אפילו חשוב מידי פעם לקחת נשימה ולא כל הזמן להתרכז בבעיה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אני ממש אוהב את "Free in the Knowledge" של דה סמייל. השיר הזה מתחיל באמביינט מרחף שמרגיש כמו כאוס ומסתדר לאט לאט עם גיטרה עדינה שנכנסת ואחריה עיבוד מיתרים שובר לב ותום יורק שהוא בעצם אבא 2 שלי אומר בפזמון שזה רק רגע רע אחד ושזה לא כל החיים ( קצת אופטימי מצידו ) וממשיך לספר שם על פוליטקאים מושחתים שמשתמשים בפחד כדי לקחת שליטה. הדיסוננס של המילים והמוזיקה היפייפייה גורם לי לרחף ולא להרגיש את הכאב של המלחמה.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
חשבתי לאחרונה אם קיים ארגון במקרה של אנשים שמנקים אחרי ההפגנות, ואם כן צריך לתרום לו את הכל. אבל אם הוא לא קיים אני חושב שצריך לתרום לארגון כלשהו כסף כדי שייקחו את ביבי לירח וישאירו אותו שם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
יש מוזיקאית בשם עירית רוז שרון שכרגע הוציאה את האלבום שלה בשם "מכשפה" והוא אחד מהדברים היותר קסומים ומדהימים ששמעתי לאחרונה. היא לוקחת לעולם מלא באגדות ומכשפות תוך כדי התמודדות עם דברים מציאותיים כמו אהבה של גדולים והרצון להזדקן ביחד ושאלות קיומיות שפותחות את הראש.

מה יהיה?
שאלה גדולה וחשובה לבן אדם קטן וחסר כל מכונת זמן כדי לנסוע לעתיד ולחזור לספר לכם. אני יכול לנחש ולקוות שיהיה טוב. עדיף להיות אופטימי וטועה מפסימי וצודק, וצריך להמשיך לשרוד ולהתקיים בתוך המציאות הישראלית. זה לא יהיה פשוט אבל זה יהיה שווה את זה. אני מאמין שאנחנו מיוחדים ומדהימים, והאומנות שלנו פסיכית ולאנשים פה יש לב ענק של עזרה ונתינה ואהבה. לפעמים מחשבות על העתיד הן מיותרות, מהסיבה הפשוטה שהוא לא קיים וצריך עכשיו לקום ולעשות את הכי טוב שאפשר. יהיה הכל מהכל. מישהו ימות ומישהו אחר יתאהב ומישהו אחר יכעס שהמיסים יקרים מידי.

• העיר שלי
• מוזיקאים ישראלים
• לבונטין 7
• קפה שפירא
• כפר שלם

היום (שני) ייפתח בכפר שלם הפסטיבל העירוני "נפגשות" שייערך במשך שלושה ימים רצופים ברחבי השכונה ובגינת ראש הכפר. הפסטיבל, בניהולה האמנותי של איילה פרנקל, יעמוד בסימן ערכי הרב תרבותיות, פמיניזם וחיבור בין אמנות לקהילה, ובמסגרתו יעלו יצירות בכורה לצד מופעי הרצה ממדיומים מגוונים כמו מחול, מוזיקה, שירה מדוברת, פרפורמנס. הפסטיבל יתקיים בשיתוף קהילת כפר שלם, לצד המופעים האורחים של הכוריאוגרפיות. כלל היצירות המוצגות בפסטיבל נוצרו על ידי נשים ושמות זרקור על החוויה והפרספקטיבה הנשית.

פסטיבל "נפגשות" בכפר שלם מתקיים לאחר מספר חודשים בו מובילות אמניות נבחרות תהליכים אמנותיים בשיתוף קהילת כפר שלם. בין תוצרי התהליכים שיוצגו בפסטיבל: מופע ספוקן וורד של נשים בגיל השלישי בהובלת האמנית הרב תחומית ענת דרימר; מופע מחול עממי של נשים יוצאות בריה"מ לשעבר, תושבות השכונה, בהובלת הכוריאוגרפית לוסי ממן; מופע מחול ופרפורמנס של נערות שלומדות מחול בשכונת כפר שלם בהובלת הכוריאוגרפית ר'ייצל ארדוס; מופע מחול של נערות שלומדות מחול בשכונת נווה עופר בהובלת הכוראוגרפית מיה תמיר; לצד אלו יופיעו תלמידות בוגרות מבתי הספר למחול של מרכזי הקהילה בשכונה ובעיר כולה.

כמו כן, במסגרת תכנית "שהות אמנית",יצרו שלוש אמניות מופעים תלויי-מיקום ברחבי השכונה שיעלובבכורה בפסטיבל: מורן יצחקי אברג'ל, נועה זמיר ותמר בנימיני.בנוסף לאלו, יוצגו לראשונה שני פרויקטי ענק בהובלתן של הכוריאוגרפיותרננה רז, ענת דניאלי וטליה בקובשיתופם של המוסדות להכשרת רקדנים מקצועים ושל אילנית תדמור וראבעה מורקוס בשיתוף סדנאות גילה, הקבוצה ומכללת סמינר הקיבוצים.בפסטיבל יתארחו גם מופעי הרצה של כוריאוגרפיות נבחרות כמואורלי פורטל, רוני חדש ונינה טראוב ויתקיימו סיורים בשכונה. אם ככה נראית ג'נטריפיקציה אז אנחנו בעניין.

>> פסטיבל "נפגשות בכפר שלם", ב'-ד' מ-17:00 ועד שעות הלילה.כל הפרטים על כל ההופעות הצפויות מחכים לכם כאן

• ❤ תרבות
• הבועה
• כפר שלם
• מחול
• עיריית תל אביב