Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
הסוכריות באות: להקת New Candys תופיע בישראל בנובמבר
בנובמבר בלבונטין 7. New Candys. צילום: Mauro Nuti
הניו קנדיז מאיטליה, אחת הלהקות מז'אנר הרוק הפסיכדלי/שוגייז תגיע להופיע בלבונטין 7 במסגרת הטור האירופאי שלה. עכשיו זה הזמן להזמין כרטיסים (לבהות בנעליים יהיה לכם זמן אחר כך)
עכשיו זה רשמי: ה-New Candys, להקת הרוק הפסיכדלי מאיטליה, תופיע בישראל ב-28.11.23. זה יהיה הביקור הראשון של הלהקה בישראל, והוא יתקיים במסגרת הטור האירופאי שלה.
הניו קנדיז, בהנהגת הסולן והגיטריסט פרננדו נוטי, נוסדה ב-2008 בוונציה נחשבת לאחת מלהקות הרוק הגדולות והחשובות שיצאו מאיטליה בעשור האחרון. הם מנגנים רוק פסיכדלי ושוגייז – הז'אנר המוזיקלי שמאופיין בשירה עדינה וחלומית שגורמת למבצעים ו/או למאזינים לבהות לא פעם בנעליהם. לג'יט.
הסטייל האיטלקי של חברי הלהקה בא לידי ביטוי לא רק במוזיקה, אלא גם בעטיפות האלבומים והסינגלים שאותם מעצב בעצמו סולן הלהקה נוטי וכמו השירים – גם הם אסתטיים, שיקיים ומדוייקים.
בשנים האחרונות מופיעה הלהקה בכל העולם, וערכה טורים ארוכים ברחבי אירופה, בריטניה, ארה"ב, קנדה, מקסיקו ואוסטרליה. היא השתתפה בפסטיבלים נחשבים כמו SXSW ,Treefort Music Fest ו-Psycho Las Vegas ב-2022, פסטיבל Levitation France ו-Desert Stars ב-2019, סידני ומלבורן Psych Fests כהדליין ב-2018, ובאותה שנה הם גם הקליטו סשן עבור KEXP.
לאורך השנים הם שימשו גם כמופעים פותחים ללהקות כמו The Brian Jonestown Massacre, The Dandy Warhols, The Black Angels ועוד. ב-2017 שולבו שירים שלהם במספר פרקים של סדרת הלהיט של שואוטיים Shameless.
ההופעה היא הפקה משותפת של המון ווליום ו-Un-Titled Productio, שכבר שיתפו פעולה בעבר כשהביאו לארץ את אמנים כמו LYDIA LUNCH, LEE RANALDO (Sonic youth) , MONO, BORIS, Crime & the City Solution, Lebanon hanover.
New Candys, 28.11.23, לבונטין 7. פתיחת דלתות: 20:00; הופעה: 21:00. 139 שקלים לכרטיס.להזמנת כרטיסים
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
לא רצינו להביא עוד עצב לעולם. בוריטו (צילום: תומר פוקס)
יעל קופלנד ניצלה את שנת הקורונה כדי להשתעשע עם שירים שמחים, ויחד עם חבריה ללהקת בוריטו יצרה בועה של צבעוניות, שמחה ותמימות שעזרה להם לצלוח את אתגרי השנה האחרונה. עכשיו היא מזמינה אתכם להיכנס אל הבועה הזאת \\ טור אישי
בעוד שלוש שעות אני אהיה בת 28. אני מנסה לקחת את זה באיזי ולא לתת יותר מדיי חשיבות ל-24 השעות האלה שנקראות "יום הולדת". בכל זאת, אני מוצאת את עצמי מהרהרת על השנה שהייתה לי. גיל 27 ייזכר כגיל שבו שרדתי מגפה עולמית, תחושה אמיתית של סוף העולם, משבר זהות, משבר אמון – ואיכשהו לצד זה הרבה יופי והוקרת תודה.
בין הדברים הטובים שסיפקו לי אוויר לנשימה היו הלהקה שלי – Borito. אין כמו להיות חלק מלהקת אינדי כדי לחוות אסקפיזם. ביחד עם שחר, יוני וסיוון יצרנו לנו בועה של צבעוניות, שמחה ותמימות, ילדותיות שעזרה לנו לצלוח את האתגרים של השנה האחרונה.הלהקה נולדה בסוף 2019. הניצנים היו השירים שכתבתי. באותה תקופה נמאסו עליי שירים עצובים. לא רציתי להביא עוד עצב לעולם והתחלתי לכתוב על מה שכן טוב. אני ושחר לוי, סאונדמן בנשמתו, נפגשנו בפסטיבל מוזיקה. הוא היה על עמדת הסאונד ואני על הבמה. התחלנו לצאת לא הרבה אחרי והשתעשענו עם השירים השמחים. אני על הגיטרה החשמלית והוא על התופים.
יצרנו יש מאין בדמות הלהקה והיא קיבלה חיים משלה. החיים האלו נתנו לנו אנרגיה להמשיך. ספגנו מוזיקה ואסתטיקה מעולמות שונים, להקות בינלאומיות, הרכבים שמובלים על ידי נשים ועוד. הוא גילה לי את ההם, אני גיליתי לו את אלה וביחד התאהבנו בעבר, הווה ועתיד מוזיקלי.האלבום הוקלט בעזרת חברים טובים (חשוב להזכיר את רועי אבני שעזר והקליט הרבה מהשירים), ביניהם יוני דויטש שהקליט את כל הבס לאלבום ביום אחד (!) ומאותו רגע הלהקה היא שלו כמו שהיא שלנו. את סיוון דהן הערצנו מרחוק, היא הצטרפה אחרי ההקלטה של האלבום (הקלידים באלבום הוקלטו על ידי שני קלידנים מופלאים עמית טנא ושון פרג'). סיוון נהייתה חלק בלתי נפרד מBorito – הלב הנשמה וא. תפאורה.
המיקום הפיזי כבר לא רלוונטי. שחר, יוני, סיוון ויעל, להקת בוריטו (צילום: תומר פוקס)
במהלך השנה הצלחנו להופיע ברגעים קטנים שבהן הנורמליות התאפשרה ובמקביל הוצאנו מוזיקה. עד כמה שהבחירה לחכות עד שהסערה תחלוף היא מובנת ולגיטימית, לא יכולנו לעצור. העשייה נתנה לנו משמעות וקיווינו שאולי השירים יעשו את מה שהם נועדו לעשות – לשמח.אחד הדברים שגילינו תוך כדי הישיבה בבתים היא שהעולם כולו נמצא בבית, אז לא משנה איפה הבית שלך נמצא. כלומר, זה לא היה משנה אם היינו להקה מישראל או מבלגיה, המיקום הפיזי לא רלוונטי, וכך נוצר מצב שיכולנו לבנות קשרים עם בלוגים ותחנות רדיו בחו"ל.
זכינו להכיר מאנגליה את ריצ'רד, אוהב אינדי מושבע שעוקב אחרי הסצינה הישראלית או שני שדרנים מקסימים מהולנד שהעלו אותנו על הקו לראיון חגיגי לכבוד האלבום או הבוקר שבו קמנו וגילינו שאנחנו בבחירות העובדים של צוות Sub Pop, הלייבל האגדי ועוד.המוזיקה שלנו הגיעה למקומות פיזיים שאנחנו לא יכולנו לדמיין אפילו להיות בהם. בימים שבהם המגבלה הייתה 100 מטר, המוזיקה אפשרה לנו להרגיש שאנחנו יכולים להיות בכל מקום ובכל זמן.בעיקר לא הפסקנו להיפגש ולנגן ביחד כל התקופה הזאת, המשכנו בעקשנות להתראות. אם היה אפשרי לסוע לאולפן של שחר (שם אנחנו מתאמנים) היינו עושים את זה. מזמינים פיצה, נוסעים אחרי להפגנה, נוסעים אחרי לחיסון, נוסעים אחרי למקלט. ארבעתנו עברנו את כל החוויות האלו ביחד ובין לבין הופענו ופגשנו אנשים שעמדו מולנו ורצו לשמוע מוזיקה.
סוף סוף הגיע הרגע שבו פגשנו את האנשים האלה. בין ההופעות שזכינו לעשות מהרגע שהתאפשר הייתה את ההופעה בלבונטין, מעוז האינדי הישראלי, תחנת חובה לכל מוזיקאי ואוהב מוזיקה. שם במרתף החשוך פגשנו את הקהל. מהבמה לא זיהיתי בין האנשים אבל הרגשתי שכולנו יחד, עם כל הקשיים של השנה האחרונה, כולנו נמצאים ברגע המיוחד הזה. שאלתי אם אפשר לנגן שיר חדש מהאלבום השני ( שכבר מתבשל) וקול אחיד וחזק ענה לי "כן!". עשינו את שלנו.
אז עכשיו כשאני יושבת כאן, והנה עוד שעתיים אני אהיה בת 28, אני חושבת לעצמי שבתוך כל הטירוף הזה, אי של שפיות עבורי היה ועודנו הרביעיה שנוצרה השנה. ההישגים שהגענו אליהם נתנו לנו דלק להמשיך וליצור, הם אמצעי למטרה האמיתית שהיא – לעשות מוזיקה. לצד זה הסיבה שהמשכנו להיפגש, שאנחנו ממשיכים להופיע, לנגן ולהיכנס להקליט אלבום שני היא החברות שנוצרה בינינו והתחושה שיש באולפן של שחר שאנחנו רק ארבעתנו, מנגנים.ב-17.6 תוכלו לראות אותנו עושים בדיוק את זה בחנות התקליטים היפה בעיר, חולית. שם, באינטימיות של המקום, נוכל להיפגש פנים מול פנים ולחלוק את המוזיקה. ונשמח.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
סרטון של ארבע מחברות להקת חמסה (נעמה אתל, פזית הרמן, יסמין סוויסה, אתי קסטרו, ללא כרמית שמרון שנעדרה מהאירוע במסתוריות) חרך השבוע את הפייסבוק מטעם עמוד הפשוטע, והותיר מאחוריו שובל של שאלות ותובנות. המסקנה הראשונה היא שעדיף מאוד שלא לקרוא ללהקת בנים/בנות שלכם על שם מספר, כי באופן סטטיסטי אחד תמיד יהיה לא מרוצה ויערוק – דבר שאף אחד לא היה מבחין בו אלמלא הטעות האסטרטגית הזאת (אס קלאב סבן הם כבר שנים שלישייה)
אני לא נושמת אתמול בערב בנות להקת חמסה התאחדו תזכירו לי מי אלה בנות ספייס מה רבו מעשייך השם
דבר שני, למרות שהרגשות הנוסטלגים שלי כבר מזמן נמצאים על מצב של גריית יתר, עדיין היה באיחוד משהו נוגע ללב. כוכבי עבר מרגשים באופן אינהרנטי, כיוון שהם משוטטים שם על סיפו השברירי של החלום. כוכבי עבר ישראלים זה כמובן טוב יותר, כי כפי שיודע כל מי שהיה בהופעה חגיגית של יום העצמאות, החלום עצמו הוא די מעפן. כך גם היה עם הבנות של חמסה, שמפזזות בסרטון הזה כשהן לבושות במבחר וילונות יוקרתיים ומרימות בהנאת אמת. איך הן מרגישות היום? האם הן חושבות שהיו קורבנות של תקוותיהן? האם הן מרוצות מהמקום שבו הן נמצאות עכשיו, ומצאו סיפוק ללא הצורך להיות תמיד במרכז תשומת הלב? מה הן חושבות על העובדה שיש שני להיטים בשם "בננות" באלפיים ותשע עשרה, והאם גם הן השתכנעו מתאוריית הקונספירציה הגורסת שיש כאן מזימה נוספת של מועצת הפירות והירקות?
בכל אופן, עיקר החן היה טמון כמובן בכך שמדובר באיחוד חד פעמי, ולא חס וחלילה "מופע" כמו במקרה גיל ססובר המסכן, שההמון שיקר לו והטעה אותו שיש רצון אמיתי בחומריו העכשווים. מי יתן והחבורה לא תתאחד שוב, ותשאיר את הטעם הנוסטלגי מתוק בפה. נוסטלגיה היא רגש עמום שעיקר חינו בערפיליותו. ברגע שמשהו מהעבר נקרש וחוזר לחיים הוא הופך להיות סתם עוד משהו בהווה, ואת ההווה הרי אף אחד לא אוהב.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
בחנו את עצמכם: האם זו להקה ישראלית אמיתית או שקר כלשהו?
בין אם זה מוניקה סקס, הדג נחש או זקני צפת, למוזיקאים ישראלים תמיד היתה חיבה לשמות מוזרים. כמה מוזרים? ובכן, בואו נראה אם תצליחו להבדיל בין להקות אמיתיות לבין אלו שהמצאנו
