Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

מגיפה

כתבות
אירועים
עסקאות
קו החוף בתל אביב, תראו איזה יופי. צילום: גיל כהן מגן  \\ גטי אימג'ס

קטן עלינו אבעבועות הקוף: 5 מגפות שתל אביב כבר הצליחה לשרוד

קטן עלינו אבעבועות הקוף: 5 מגפות שתל אביב כבר הצליחה לשרוד

קו החוף בתל אביב, תראו איזה יופי. צילום: גיל כהן מגן  \\ גטי אימג'ס
קו החוף בתל אביב, תראו איזה יופי. צילום: גיל כהן מגן \\ גטי אימג'ס

מאז פברואר 2020, הפוסט טראומה של ״מקרה ראשון התגלה בישראל״ מקפיצה את כולנו מהכיסא. למול אבעבועות הקוף, המגפונת החדשה שמדליקה את ההיפוכונדרים, יצאנו לחפש קצת אופטימיות ומצאנו חמש מגפות תל אביביות שכבר הספיקו לזעזע אותנו - ולחלוף כמו שבאו

כל מי שחי פה יותר משנה כבר יודע שבתל אביב כמו בתל אביב – טרנדים באים והולכים. כשהם באים הם יכולים להדביק עיר שלמה תוך רגע, ובמרחק הזמן, עם ההתפיידות, אנחנו מסתכלים לרגע אחורה ושואלים.ות – למה עשינו מזה כזה עניין גדול? למה עשינו מזה משהו בכלל?

אז עכשיו זה אבעבועות הקוף. בסדר, נעשה קצת טררם, אולי נראה קצת חבר׳ה רציניים עם כפפות באוטובוס (נו מה, אמרו שזה עובר במגע!), וגם זה יחלוף. איך אנחנו יודעים? כי כבר צלחנו אלף כאלה. קורונה זה עוד לייט, איפה אתן הייתן במגפת השקפקפים הצבעוניים של 2014? הרי לכם חמש מגפות תל אביביות שהן ההוכחה הבטוחה לשרידות המדהימה של העיר כשהיא מתמודדת עם התופעות הקרינג׳יות ביותר של העשור:

התחבורתית: סגווייז והאבר-בורדים

הו, פאק. היינו יכולים לעצור בצמד המילים האלה, כי הן מתארות באופן מדויק את הסלידה העמוקה שלנו מכמויות הכלים הסמי-אוטונומיים שפקדו את רחובותינו בין שנת 2010 ל-2016, בערך. הן מתארות באופן מדויק גם את מה שבוודאי היה יוצא לנו מהפה אם היינו רואים כלי כזה מתקרב לעברנו, נשלט על ידי איזה גיק מנוזל שעושה עליו דאווינים.

סעו, ואל תחזרו לכאן. סגווי בתל אביב. צילום: shutterstock
סעו, ואל תחזרו לכאן. סגווי בתל אביב. צילום: shutterstock

הסגווייז היו הראשונים, עוד לפני דושים מההייטקס – שילוב שהיה עובד אש היום, אגב – כל מי שרצה להיראות עשיר ופרוגרסיבי היה ממהר לרכוש את הכלי ה׳סביבתי׳ והמעוצב הזה, וסביר שהוא גם היה עובר איתו תאונה קלה ומאבד שן קדמית. בכלל – זוכרות ימים שהליכה לטיילת לוותה בחשש מצמית מלהידרס על ידי קבוצת תיירים מתגלגלים?

בשנים האחרונות תפסו ההאבר-בורדים את קדמת הבמה, שהם בעצם בדיוק אותו דבר רק בלי כידון. יופי, בואו ניקח מהם עוד קצת שליטה וביטחון. עשירי הנדל״ן התחלפו בבנים שלהם, שהידיים החופשיות מאפשרות להם לגלול בטיק טוק ולחטט באף תוך כדי, ואנחנו קיבלנו רחובות שנראים כמו סצנה מ"WALL-E". לאחרונה, לשמחתנו, גם אלו נעלמו ברובם מהרחובות ואנחנו נותרנו לחכות למגפה התעבורתית הבאה. תתכוננו לרחפני משלוחים בגובה עיניים.

החברתית: היפסטרים

אח, זוכרים שזו הייתה המילה הכי מושמעת בעיר? ההיפסטרים כמובן לא נעלמו, הם עדיין כאן, עם הקעקועים המיוחדים שהם עשו ידנית, השפמים המאפירים ועגילי החישוק בשתי האוזניים. אבל אנחנו כאן כדי להזכיר שהיו ימים קשים יותר בעשור שעבר, בהם תל אביב רק התחילה ללמוד את תחום ההיפסטריות ממקבילותיה באירופה. חייבים להודות שהעיר קרטעה מאוד בצעדיה הראשונים בתחום – וכולנו נשאנו בהשלכות. בשם המגניבות נאלצנו לשאת חולצות כפתורים אובר סייז לא מכובסות בצבעים אפילפטיים, זקנים עבים ולא מקולחים, ובקשות לדרינקים כמו: ״תעשה לי מוסקו מיול, אבל שיהיה על טקילה ושים לי דאש של איזה ביטר מלמעלה״. וזה עוד מבלי לדבר על פטישיזציה של אבי ביטר.

כמה טוב שנרגענו מהאננס. היפסטר בן גוריון. איור של עמית שמעוני
כמה טוב שנרגענו מהאננס. היפסטר בן גוריון. איור של עמית שמעוני

היום ההיפסטרים הם קצת כמו קורונה: אנחנו כבר מתורגלים בהם והם נטמעו בקרבנו יפה. כל כך יפה, עד שאנחנו כמעט לא יודעים האם יש מצב שגם אנחנו, כמוהם, אוהבים באמת את ניקולאס ג׳אר. יש לנו פינה חמה בלב אליהם, שלא תטעו – הם אמנם הכניסו לעיר סוס טרויאני של טכנו, אבל הם גם גורמים לפלורנטין להרגיש קצת כמו ברלין, וזו משימה לא פשוטה.

הקולינרית: ופל בלגי ופרוזן יוגורט

הייתה תקופה, בעיקר כשהמהפכה הגלובלית התחילה לתת את אותותיה בתחילת המילניום, בה רצינו מאוד להיות אמריקה. עשרות המבורגריות, רבבות פיצריות וגלידריות, שפע, שפע, שפע בכל מקום. הדברים התחילו להתגלגל לכיוון פחות מעורר תיאבון כשטרנדים קולינריים יותר ספציפיים התחילו לצוץ בעיר כמו סניפי מקדונלד׳ס אחרי גשם הניינטיז.

בהתחלה הגיעו חנויות הפרוזן יוגורט. בשלב מסוים נדמה היה שכל חנות שהתפנתה בלב העיר הפכה לאיזה ׳יוגו׳, ומשכה אליה תורים של בני 14 ותחרות על למי יש אוריאו אמיתי ולא מזויף. היום נראה שהטינאייג׳רים מעדיפים דברים שמצטלמים יותר יפה, אך הספוטים החזקים לפרו-יו, שהיו חזקים גם אז, שרדו את המפלה – דוגמת ׳תמרה׳ ברוטשילד או ׳אניטה׳ במתחם שרונה.

באמת? בלגים? אתם יודעים מה הם אוהבים חוץ משוקולד? וופל בלגי. צילום: Shutterstock
באמת? בלגים? אתם יודעים מה הם אוהבים חוץ משוקולד? וופל בלגי. צילום: Shutterstock

לאחר מכן הגיע הוופל הבלגי – עוד להיט אמריקאי במהותו, שגווע קצת יותר מהר בעיקר בגלל שגם בארה״ב הוא כבר פאסה עשרות שנים. רשת ׳ופל בר׳ סגרה את סניפיה בתל אביב במהלך הקורונה, אבל ׳לה גופרה׳ הוותיקה והטובה עודנה עומדת בשלל סניפים. כנראה שלתל אביבים עדיין יש חיבה לבצק מרובע עם שקעים ממולאים בנוטלה והרים של קצפת בצד.

ה-(לא) אופנתית: שקפקפים, מוצרי שפם וינשופים

שנת 2014 תיזכר לעד בקרב מוקירי האופנה בעיר כשנת האסונות. למזלי, בתור מי שהייתה טינאייג׳רית בעצמה בשנת 2014 – אני יודעת היטב מה היה מקורם. הפופולריות הגואה של רשת חברתית אמריקאית בשם ׳טאמבלר׳, ותחילת התהוותה של אינסטגרם כמעצמת לייקים וצומי – איחדו בני נוער מכל קצוות תבל סביב טרנדים קרינג׳יים בשפע. אז לצד פאן פיקשן של וואן דיירקשן ותמונות ׳דאק ליפס׳ בפילטר שחור לבן – הגיעו גם טרנדים אופנתיים גרועים לא פחות.

בחורף: מוצרים עם הדפס שפם. כן כן, מה ששמעתם קוראים בני דור ה-z יקרים: סוודרים, טי שרטים, שרשראות, המשוגעים לדבר אפילו קעקעו שפם בצד הפנימי של האצבע המורה רק כדי שיוכלו להצטלם איתו מעל השפה כאילו זה איזה קווירק חמוד ולא סטייה. גם תכשיטי ינשופים צצו באותו שלב מסיבה מסוימת, בחסות סניפי רשת Accessorize ועשרות חנויות בסנטר, שהפכו למוקד עלייה לרגל לנערות עם כובעי גרב וטייטס איילים. בקיץ: השקפקפים, בעיקר של רשת Havaianas הברזילאית, היו הבשורה החמה. ככל שרכשת ביותר צבעים, שעם הזמן הפכו להדפסים (קרוקס כבר היו שם חמודים, גם אותם זה לא הציל), כך הוטב מעמדך החברתי והאופנתי.

כן, זה הגיע עד לתינוקות. מוצץ שפם. (מתוך Amazon)
כן, זה הגיע עד לתינוקות. מוצץ שפם. (מתוך Amazon)

לאנושות קרו כל מיני דברים מאז שנת 2014 – התחמם פה, הזדהם פה ובהחלט נהיה פה יותר מצולם ומתועד בכל פינה. הטאמבלר גווע, האינסטגרם התחזק, ולפתע טרנדים הפכו לדבר שלא מסתמך על סימבולים וחיות אקראיות. מי יודע – אולי עוד עשור יסתכלו על פיד אינסטגרם מעכשיו ולא יבינו למה אנחנו מצטלמים בוואנזיס או למה החזרנו את הג׳ינס בגזרה נמוכה לאופנה, ריבונו של עולם.

הבליינית: מגה ברים

נתחיל מהסוף: לאחרונה מרגיש שלפחות בתחום הזה, תל אביב קצת נרגעה. יש תורים – אבל הם לפיקוק, לגזטה, למוזנר ולאוקטובר, המקומות השכונתיים, הקטנים והאינטימיים שכולנו אוהבים לאהוב. אולי זו ההתייקרות המחרידה שלא מאפשרת לנו לשלם יותר 65 שקלים לג׳ין טוניק, אבל נדמה שדווקא כוחם של המגה ברים – אותם קומפלקסים ענקיים שנפתחו בעיר בהמוניהם בצמוד זה לזה ומנסים לכסות את כל נישות הבילוי – דווקא נחלש.

כן, חוויית קוקטיילים מפונפנים ואוכל מפונפן עוד יותר לצידם, ולאחריהם מוזיקת דאנס שמנסה להשאיר אותך במקום מ-21:00 עד 1:00 – עוררה התלהבות מהירה שדעכה כמות שבאה. הטי האוס הענק והשאפתני, למשל, ששכן בבית ציוני אמריקה והציע תפריט ענק של קוקטיילים מבוססי תה ו-20 מנות חלוקה, נסגר תוך פחות משנתיים ואת מקומו תפס הסניף החדש והמשגע של ״האחים״. ה-״ביצ׳ קלאב״ שהיה הבטחת הטיילת הפך לבר-מסעדת חוף יחסית סולידי באווירתו, עם מסיבות מפעם לפעם. אפילו ה-״פנטסטיק״ הפומפוזי והמקושט כבר פחות מדובר והפך יותר ליעד עלייה לרגל לחובבי תמונות אינסטגרם מאשר לבליינים.

הטרנדים בחיי הלילה התל אביביים באים והולכים, אבל הידיעה שגם בעידן הפוטוגניות אנחנו עדיין מעדיפים את הבירה שלנו במקום שנקבל בו חיוך מהמלצרית האחת שאנחנו אוהבים ולא יחמיצו לנו בו פנים כשנלך – היא די מנחמת.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

מאז פברואר 2020, הפוסט טראומה של ״מקרה ראשון התגלה בישראל״ מקפיצה את כולנו מהכיסא. למול אבעבועות הקוף, המגפונת החדשה שמדליקה את...

מאתתומי שטוקמן25 במאי 2022

האם הכרחי לעצור את קדחת הזיקה?

האם הכרחי לעצור את קדחת הזיקה?

בדצמבר 2015 דווחו בברזיל 2,400 מקרים של יילודים פגועי מוח. הרשויות חושדות שנגיפי הזיקה הם הגורמים לתופעה החמורה. האם זה באמת כך?

במחצית דצמבר 2015 הכריזו רשויות הבריאות בברזיל על מצב חרום, לאחר שהצטברו דיווחים על 2,400 מקרים של יילודים פגועי מוח. ילדים אלה נולדו עם תסמונת הראש הקטן (מיקרוצֶפָלוס) – היקף ראש קטן מהרגיל המלווה בעיכוב התפתחותי של המוח. 29 מהם מתו כתוצאה מכך. רוב האחרים יישארו עם נזקים נוירולוגיים שילוו אותם כל חייהם. לשם השוואה, בשנת 2014 נולדו בברזיל רק 147 ילדים עם תסמונת כזו.

במקביל פרצה במאי 2015 בברזיל קדחת זיקה (Zika) – מחלה נגיפית "קלה" שפגעה בעשרות אלפי בני אדם. נגיפי הזיקה מועברים על ידי יתושי נמר (Aedes), אך ייתכן שגם ביחסי מין (יש תיעוד של מקרה אחד כזה). הרשויות חושדות שנגיפי הזיקה, שיכולים גם לעבור מאישה הרה דרך השליה לעובר, הם הגורמים לתופעה החמורה. בניתוח שלאחר המוות של ילד שנפטר נמצאו בגופו נגיפי הזיקה, וגם בנוזל השליה של חמש אימהות שילדיהן לקו בתסמונת, אך האם הנגיפים אכן גורמים לתסמונת, או שהקשר בין עלייה במספר הלוקים בתסמונת לנגיף הזיקה בברזיל הוא מקרי?

מה אנחנו יודעים על הנגיף?

נגיף זיקה התגלה לראשונה ב־1947 בקופי מקוק רזוס, ביערות זיקה באוגנדה שבאפריקה (ומכאן שמו). ב־1968 הוא אותר לראשונה באדם בניגריה. עד שנת 2007 היו מוכרים רק 14 מקרים של בני אדם שחלו בו באפריקה ובדרום מזרח אסיה. ב־2007 הייתה התפרצות משמעותית באיי יאפ שבאוקיינוס השקט – אז חלתה כשלושה רבעים (11 אלף איש) מכלל אוכלוסיית האי. ב־2013 חלו בו 28 אלף איש לפחות בטהיטי ובאיים אחרים של פולינזיה הצרפתית. ב־2014 הייתה התפרצות באיי קוּק ובקלדוניה החדשה. במאי 2015 החלו התפרצויות בברזיל ובאיי הפסחא (השייכים לצ'ילה). בהמשך דיווחו על התפרצויות בפנמה, הונדורס ופורטו ריקו, גם הן בדרום אמריקה, ובקייפ ורדֶה שבמערב אפריקה.באף אחת מהתפרצויות אלה לא נצפתה עלייה בשכיחות של תסמונת הראש הקטן.

הנגיף עצמו הוא נגיף RNA מקבוצת נגיפי הפלווי (Flaviviruses), שאליה משתייכים גם נגיפי הדנגי, נגיפי קדחת הנילוס המערבי, נגיפי קדחת המוח היפנית, ונגיפי הצ'יקונגוניה. המחלה הנגרמת על ידו אינה נחשבת לחמורה, וסימניה הם עלייה בטמפרטורת הגוף, פריחה אדומה אופיינית על העור, כאבי פרקים מלווים בהתנפחויות בידיים וברגליים, ודלקת בלחמית (עיניים ורודות). לעתים מופיעות גם הקאות ורגישות לאור. המחלה נמשכת כמה ימים, והסתבכות של המחלה המחייבת אשפוז היא נדירה מאוד. אין טיפול ואין חיסון לנגיף הזיקה, ועד להתפרצות הנוכחית, אף אחד לא חשב שדחוף לפתח כאלה. סיבוכים של המחלה הקלה קיימים אך נדירים, והקשה מכולם הוא העלייה בכ־20 אחוז בשכיחות של תסמונת גילאן בארה (Guillain-Barré) – מחלה אוטואימונית נוירולוגית ממושכת שבה מתפתח שיתוק, מלווה בכאבים חזקים שלפעמים אף מוביל למוות. אלא שתסמונת זו מוכרת כתופעת לוואי של לא מעט מחלות.

יתושים מהונדסים גנטית

הרשויות בברזיל מנסות להקטין את ממדי התחלואה על ידי עידוד התושבים לשימוש בדוחי יתושים והימנעות משהייה במקומות בהם היתושים (או בעצם היתושות) פעילים. כמו כן, הם מנסים להקטין את מספר היתושים על ידי ריסוס המקומות בהם הם מתרבים. בהמשך, יש כוונה לשחרר אלפי יתושים זכרים מהונדסים גנטית (שצאצאיהם אמורים למות צעירים) שייתחרו עם יתושי הבר על הנקבות. כל אלה אמורים לצמצם את התפשטות התחלואה.

כדי ליצור את היתושים המהונדסים החוקרים החדירו להם טרנספוזון שמקורו בנגיף צמחי. הטרנספוזון מכיל שני גנים: גן המקודד חלבון פלואורסצנטי זוהר שמקורו ביצורים ימיים לשם זיהויים בחשכה של יתושים מהונדסים, וגן נוסף (שמקורו בזבוב התסיסה) שתוצרו החלבוני רעיל לזחלים. בנוכחות האנטיביוט טטרציקלין התוצר הרעיל לא נוצר והזחלים יכולים להתבגר. בתנאים טבעיים, בהם אין טטרציקלין, נוצר החלבון הרעיל והזחלים לא שורדים.

מה מטריד את החוקרים?

שאלות רבות מטרידות את החוקרים, וטרם יש להן תשובה ברורה: מה גרם לנגיף שהיה "רדום" – מקרי הידבקות ספורים במשך 60 שנה – להתעורר, ולגרום למגפות המוניות? האם הנגיף השתנה, או האם היתוש השתנה? האם נשמרו במעבדה כלשהי נגיפים עתיקים שיסייעו לבדוק את הרצף? כיצד עבר הנגיף למרחקים: האם באמצעות בני אדם, באמצעות יתושים, או באמצעות בעלי חיים אחרים?

במערכת הבריאות של ברזיל ישנם מומחים הסבורים שהנגיף הגיע אליה ב־2014 מפולינזיה הצרפתית על ידי מבקר בגביע העולם בכדורגל. אם תסמונת הראש הקטן אכן קשורה לנגיף, מה גרם לה להופיע רק בברזיל ולא במקומות האחרים שבהם התפרץ הנגיף? זו גם אחת הסיבות שאפידמיולוגים רבים סבורים שאין קשר בין שתי התופעות, וכי להגדלת מספר המקרים של תסמונת הראש הקטן יש גורם אחר שלא אותר עדיין.

עד שיתברר בוודאות מהו הגורם לתסמונת הראש הקטן, הורו השלטונות בברזיל לאוכלוסייה לנסות להימנע מהיריונות עד חלוף המגיפה, ולאלה שכבר נמצאות בהיריון המולץ לנקוט בכל האמצעים כדי להימנע מעקיצות של יתושי הנמר. אירגון הבריאות העולמי והמרכז לבקרת מחלות בארצות הברית הרחיבו את ההמלצה לכל מרכז ודרום אמריקה.

ונגיפי הזיקה – הם צפויים להתפשט בעקבות הנשאים שלהם, יתושי הנמר, כמעט לכל מקום בעולם. לארצות הברית, לישראל ולמדינות נוספות הם כבר הגיעו, אך בינתיים רק באנשים שחזרו מאזורים נגועים, ולא ביתושים.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

בדצמבר 2015 דווחו בברזיל 2,400 מקרים של יילודים פגועי מוח. הרשויות חושדות שנגיפי הזיקה הם הגורמים לתופעה החמורה. האם זה באמת...

מאתדרור בר־ניר2 בפברואר 2016
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!