• Facebook
• Twitter
• Email

לפני שהוציאה לפני כשנתיים את אלבום הבכורה שלה, "Develerle Yaşıyorum" ("חיה עם גמלים"), אף אחד לא ממש הכיר את גאיה סו אקיול, והיום היא נחשבת ללא פחות מהסנסציה הכי בולטת בסצנת האינדי והאלטרנטיב התורכית. אקיול בת ה־31 משלבת פולק תורכי קלאסי עם פסיכדליה, אלקטרוניקה ורוק אלטרנטיבי מערבי. בשירתה האקספרסיבית והעמוקה היא מהדהדת דיוות תורכיות מלפני 100 שנה, ועם האטיטיוד החריף שלה, המודעות הפוליטית והגאווה התורכית, היא אחד הדברים הכי מעניינים שיצאו מתורכיה מאז מהפכת הרוק האנטולי של שנות ה־70.

לקראת הופעתה הראשונה בישראל, שתתקיים ב־9 במרץ במרכז ענב, תפסנו אותה לריאיון טלפוני שהמחיש לנו עד כמה תל אביב ואיסטנבול הן אחיות אובדות. הופעתה כאן היא חלק מפסטיבל סאונד פורטס, שמתקיים בתל אביב ובאיסטנבול ומביא מוזיקאים מכאן לשם ולהפך. "בחמש השנים האחרונות יש פריחה גדולה של אינדי צעיר בתורכיה", מספרת אקיול, "יש המון להקות ודי.ג'ייז מעולים, ואני חושבת שזה רק יגבר ככל שהמצב הפוליטי במדינה ימשיך להחמיר (אקיול מדברת בעיקר על כפייה דתית ממוסדת – אז"א). זה מזכיר לי את מה שקרה עם השתלטות הצבא על המדינה בשנות ה־80 ואת האיום של התנועות המוסלמיות על הליברליות התורכית".

קצת לפני אותה תקופה שעליה אקיול מדברת, התפוצצה סצנת הרוק הפסיכדלי האנטולי, ששילב רוק קלאסי עם שירי עם אנטוליים. רוק אנטולי (על שם המחוז שבו התפתח), הפך פופולרי במהלך שנות ה־60 ותחילת שנות ה־70 בזכות ערבוב של פולק תורכי עם השפעות של רוק מערבי. אגדות פולק ורוק מקומיים, בהם באריש מאנצ'ו, ההנדריקס התורכי ארקין קוראיי וסלדה בהג'ן, הנהיגו את מהפכת הפסיכדליה בתורכיה והיו מהראשונים לשלב השפעות מערביות במוזיקה שמוזיקולוגים נוטים לכנות ערבסק, כלומר מוזיקה תורכית־ערבית עם השפעות בלקניות ומזרח תיכוניות נוספות.

"ניסו לדחוק את המוזיקאים החוצה, סגרו מועדונים וכתוצאה מכך רק צצו עוד ועוד מקומות עצמאיים שנתנו במה למוזיקאים ייחודיים", אומרת אקיול. בין אותם אמנים היאסלדה בהג'ןשמהווה את ההשראה הגדולה ביותר עליה. בהג'ן היא זמרת המחאה החשובה ביותר בתורכיה, והיא נכלאה עם עליית הצבא לשלטון בשל שיריה נגדו. לאחר ששוחררה הופיעה לראשונה בישראל ב־1990, שיתפה פעולה עם מיקי גבריאלוב ואפילו ביקרה כאן לפני כשנה וחצי והופיעה עם בום פם כלהקת הליווי שלה (ותעשה זאת שוב בפסטיבל פרימוורה הקרב בברצלונה). כשגאיה סו אקיול החלה להתפרסם לפני כשנתיים היא נבחרה על ידי המגזין התורכי הנחשב "Bantmag" לראיין את גיבורת ילדותה כמעין מפגש בין יוצרת מדור ליברלי אחד שפוגשת יוצרת מדור ליברלי אחר.

"מה שקורה עכשיו דומה מאוד לדעתי", ממשיכה אקיול, "המוזיקה מתחזקת ונעשית מעניינת יותר. זה אותו סיפור שחוזר על עצמו במקומות שונים בעולם. כשהפוליטיקה מסריחה ומנסה לדכא את האמנות – התוצאה המתקבלת היא הפוכה. אך מובן שהייתי מעדיפה שהעם שלי יהיה שמח על פני שיהיה לו על מה למחוא, גם אם באופן יצירתי".

את מחשיבה את עצמך לזמרת מחאה? כי אני לא בטוח שאת נתפסת ככזו באופן מובהק.

"לא בטוחה שאני זמרת מחאה בדיוק, אבל אי אפשר לומר על המוזיקה שלי שהיא לא פוליטית. במילות השירים תמיד מתחבאים מסרים כאלה. לדוגמה, פירוש שם האלבום שלי הוא 'חיה עם גמלים'. יש לא מעט משמעויות חבויות בתוך השם הזה: ראשית זה שם סרקסטי ביחס לתפיסה האוריינטליסטית שרואה את תורכיה כאיזה מקום פרהיסטורי שבו כולם רוכבים על גמלים. מה נסגר עם אנשים, אין להם גוגל? בפילוסופיה של ניטשה, גמל הוא סמל לצניעות מצד אחד ולבורות מנגד. אבל בוא לא ניכנס לזה ולמשמעויות הנוספות, זה נהיה מסובך. אני מעדיפה שאנשים פשוט ירגישו את המוזיקה, גם אם לא מבינים את המילים".

יש רושם שחשוב לך לא להיות עוד זמרת שמחקה את המוזיקה המערבית, אלא אמנית שמביאה עמה את הבית ואת המסורת.

"זה חשוב לי מאוד, כי מה שאתה מאזין לו הוא מה שאתה הופך להיות. זאת מי שאני. אני מנסה לחפש בתוך עצמי אחר מה שבאמת נותן לי השראה, ולכן אי אפשר בשום אופן להתעלם מהמוזיקה המקומית שגדלתי עליה. ההיסטוריה שלי נטועה במוזיקה תורכית לא פחות מאשר ברוקנ'רול".

ספרי לי באמת על הרקע המוזיקלי שלך.

"המוזיקה שאהבתי מאז שהייתי ילדה היא ערבוב מסובך של סגנונות, החל במוזיקה תורכית קלאסית, רוק אנטולי וכמובן אינדי ורוק מערבי. אבל הכל התחיל במוזיקה של תחילת־אמצע המאה שעברה עם אמנים כמו הזמרת מוזיין סנאר וזקי מורן (זמר שעורר שערוריות כשנהג להופיע בבגדי נשים – אז"א). הם היו מהפכנים עם התלבושות והאטיטיוד שלהם ושינו את פני המוזיקה התורכית. אימא שלי הייתה משמיעה לי אותם בתור ילדה, היא הייתה מעריצה נלהבת. כשנהייתי טינאייג'רית התחלתי להאזין גם לנירוונה, ג'ימי הנדריקס ומוטורהד, כך שמה שאני עושה היום היא מין ערבוב של המוזיקה התורכית הקלאסית עם הרוק".

יצא לך לשמוע את האדיט שהצמד רד אקסס עשה לאחרונה לשיר שלך "Cehennem Meyhanesi"?

"אני מתה על זה! יש המון מעריצים של רד אקסס בתורכיה. רק לפני כמה ימים הייתי במועדון והדי.ג'יי סיפר לי שהוא נדלק על הרמיקס ובאמת ניגן אותו בהמשך אותו ערב. אני ממש מקווה שייצא לי לפגוש אותם בתל אביב".

תורכיה היא מדינה גדולה. האם רוב המוזיקה העצמאית בה נוצרת באיסטנבול או שיש עוד מוקדי יצירה?

"בעיקר באיסטנבול, אולי גם באנקרה ובאיזמיר. כל תעשיית המוזיקה מרוכזת באיסטנבול. אני חושבת שבמקומות אחרים קשה יותר להיחשף למוזיקה שתפתח לך את הראש, קשה יותר להשיג ציוד מתאים ויש פחות גישה לקהילה שיכולה להפרות אותך כאמן ומוזיקאי. הייתי שמחה אם יותר אנשים מוכשרים מכל המדינה היו מגיעים לאיסטנבול לקחת חלק במה שקורה בה בשנים האחרונות".

מה לגבי קו הגבול הצפוני של תורכיה לאורך חוף הים השחור? שמעתי שיש שם קומונות ממש מעניינות של מוזיקאים.

"נכון, אבל כמו שאמרתי, עד שלא יגיעו למרכז העשייה באיסטנבול הן יישארו כקומונות מקומיות שיוצרות בעיקר לעצמן. אני לא רוצה לדבר יותר מדי על פוליטיקה, אבל אני מוכרחה: הממשלה, באופן חשאי, לא ממש מברכת על יצירת מוזיקה שמתערבבת עם המערב. הם מנסים שם לקצץ את הכנפיים של אמנים, לקצץ מימונים, וכתוצאה מכך תעשיית המוזיקה נעשית קטנה יותר ויותר, ואנחנו עדיין צריכים את תעשיית המוזיקה כדי לצאת לסיבובי הופעות ברחבי המדינה, לדוגמה".

זה מפני שהיוצרים הצעירים והעצמאיים הם חילונים מדי בעיני הממשלה?

"אני חושבת שכן. הם לא יאמרו את זה בגלוי בתקשורת, אבל זו הסיבה".

מרכזענב, רביעי 22:00, 103 ש"ח. תפתח את ההופעה נוגה ארז

עוד בפסטיבל סאונד פורטס

בורהן אוצ'ל

נגן כלי ההקשה ומוזיקאי הג'אז האוריינטלי בורהן אוצ'ל, בליווי האנסמבל האוריינטלי של איסטנבול, יארח את שי צברי ואת נבחרת הגרוב של המזרח התיכון. אוצ'ל הוא מלחין ונגן דרבוקה וירטואוזי, שהוציא אלבומים שזכו להצלחה והכרה רבה באירופה ובעולם וזכו בפרסים רבים.

שישי (11.3) 13:00, רדינג 3, 119־159 ש"ח

מסיבת פסיכדליה אוריינטלית עם ג'ונט ספצ'י

הקלרניטן ג'ונט ספצ'י מהרובע הצועני של איסטנבול מגיע עם להקתו אחרי שהוציא אלבום בלייבל של ג'רמי ברנס מלהקת ניוטרל מילק הוטל. ספצ'י מתבלט בנגיעה המודרנית שהוא ולהקתו נותנים למוזיקה הצוענית־תורכית הקלאסית וכן לשירי עם מאלבניה, מקדוניה וספרד.

רביעי (9.3) 22:00, שד' רוטשילד 12, כניסה חופשית

די.ג'יי מחמט אסלן

אחד הדי.ג'ייז הנחשבים של התקופה, שוויצרי בעל שורשים תורכיים, שהתברג לתוך סצינת המועדונים של באזל ומשם לשאר אירופה. ההפקות של מחמט מציגות נוסחה מיוחדת לחיבור בין הצלילים הפולקיים מתורכיה לביטים אלקטרוניים מימינו, שמתגבשים יחד לסגנון ה"חמאם האוס" שמזוהה איתו. אל תפספסו את הסט שתיקלט בבוילר רום.

רביעי (9.3) 22:00, מועדון כולי עלמא, מקווה ישראל 10, כניסה חופשית

די.ג'יי באריש קיי וההרכבInsanlar

את ההרכב המדובר Insanlar, המונה חמישה נגנים, הקים איש הפולק־דיסקו האנטולי באריש קיי. קיי, די.ג'יי מפורסם ומיסיונר אובססיבי להפצת מוזיקה תורכית בעולם, אסף בהקפדה נגנים וסאונדים ייחודיים של דרבוקות, תופים, זמרים, רקדניות בטן וכלי מיתר תורכיים כגון בגלמה וסאז אשר מנוגנים במהלך המופע בקצב אחיד על ביטים אלקטרוניים אטיים והיפנוטיים. אחרי ההופעה יסיים באריש קיי באפטר פארטי בברקפסט.

שבת, 12.3 17:00, דייגו סאן, כניסה חופשית

• בהג'ן
• מוזיקה טורקית
• מוזיקה תורכית
• גאיה סו אקיול
• סאונד פורטס
• רד אקסס
• מוזיקה
• נוגה ארז
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

התוכנית משודרת בימי שני ב-13:00ברדיו הקצהוברדיו הבינתחומי.לאור בזויותבפייסבוק

[tmwdfpad]

Tunng – "With Whiskey"

אחת הלהקות היותר מזוהות עם תת ז'אנר הפולקטרוניקה. טאנג הלונדונית משלבת נסיוניות אוונגארדית וכלי נגינה בלתי קונבנציונליים בשירים שלעיתים קרובות פשוט יפים ומרגשים בלי כל צורך במילים המסובכות. זה אחד המקרים האלה. חנטו את אהוביכם/ן!

Cass McCombs – "Twins"

קאס מקומבס, ששבר לי את הלב יותר מדי פעמים עם האלבום "Wit's End" מ-2011, הוציא לאחרונה את "A Folk Set Apart" – אלבום ביסיידס וקטעים נדירים מבולגן ועמוס סגנונות (כולם באיזורי האמריקנה). "Twins" התבלט לי מתוכו כבלדה מהסוג שגרם לי מלכתחילה להאזין למוזיקאי הנהדר הזה.

Daughter – "How"

להקת Daughter הוציאה עכשיו את "Not To Disappear" – אלבום שני בלייבל המעולה 4AD, ונדמה שמדובר בפצצה אמוציונלית חכמה שעוד אצלול לעומקה בחודשים הקרובים.

Marissa Nadler – "Janie in Love"

אני מת על מריסה נדלר, שממשיכה להפציץ אלבומים בקצב קבוע ובטוח. זהו הסינגל הראשון מתוך אלבומה השביעי הקרב שייקרא "Strangers". השיר החדש נשמע הרבה יותר כבד ועמוס מהחומרים האקוסטיים שאליהם הרגילה אותנו. ייתכן שיש ברוק הכמעט גותי הזה שלה השפעה ישירה של המפיק ראנדל דאן שעבד עם להקות כמו בלאק מאונטיין ו-(((Sunn O.

טל פוגל – "ציפור שחורה"

אחת היוצרות הכי טובות בישראל בשנים האחרונות. הנה, אמרתי את זה. לא מתרגש מההצהרה, שמעתי את עצמי חוזר עליה כבר כמה פעמים מאז יצא אלבום הבכורה של פוגל, "ערימות של חלומות" מ-2014. היא באמת כזאת טובה. "ציפור שחורה" המצוין ממשיך את אותו קו ילדותי, חלומי ועם זאת קשוח שלה.ראיון שעשיתי איתהעם צאת "ערימות של חלומות".

Dia Malo – "A Lot Alike"

מה זה ההרכב הזה, מאיפה הוא צץ? מדובר בשוגייז מהוקצע ומרגש הרבה יותר מרוב החומרים שיוצאים כיום בז'אנר, כאן או בעולם. מבסוט מזה מאוד. מתוך אלבום הבכורה "Stillness".

The Underground Youth – "I Need You"

כשמם כן הם, להקה אנדרגראונדית ממנצ'סטר שמשלבת שוגייז עם בובדילניזם ופסיכדליה. יש מצב טוב מאוד שבקרוב נזכה לראות אותם בהופעה לראשונה בישראל. השיר הזה לקוח מתוך "Delirium" המעולה שיצא ב-2011.

She Past Away – "Sanri"

דארק ווייב תורכי!

Gaye Su Akyol – "Ölü Bir Adama"

יצא לי לשמוע את האלבום של כוכבת האינדי התורכייה בעיקר בזכות הידיעה על הגעתה לכאן (9 במרץ במרכז ענב), ושמעו – היא ממש שווה (כן, היא יפהפיה. לא לזה התכוונתי). שילוב מעניין ונטול מאמץ יתר בין שירה תורכית קלאסית, רוק פסיכדלי אנטולי מהסבנטיז, אלקטרוניקה והשפעות של אינדי ורוק מערבי. אחלה של דבר.לראיון שעשיתי איתה.

Gaye Su Akyol – "Cehennem Meyhanesi" (Red Axes and O. Behr edit)

לקראת הגעתה של הגב' גאיה סו אקיול, הצמד רד אקסס הפשיל שרוולים ונכנס לקרביים של אחד מהשירים שלה. התוצאה, כצפוי מרד אקסס, מרקידה, עמוקה ועושה הרבה כבוד לשיר המקורי. דיברתי לאחרונה עם גאיה סו אקיול וכנראה שהחיבור בינה ובינם הופך ללהיט רציני עכשיו בדאונטאון איסטנבול.

Breakplus – "An Atol Alien"

חבר גילה באמצע סט של דיקסון בבלוק (ותודה לשאזאם) את הקטע הזה של ברייקפלוס, מפיק ודי.ג'יי מז'נבה שממשיך לנו את הווייב התורכי. השם של הקטע מרפרר לסצנת הרוק הפסיכדלי של אנטליה בסבנטיז ושם האלבום, "אינסטנט בול", ובכן.. הבנתם.

DoomPuppy – "Sixtyy"

קטע היפ הופ שבחיים לא הייתי מנחש שישראלי, למרות הפתיחה האוריינטלית שלו (שמתחברת יופי לקטע הקודם. תודה). מדובר בפרויקט חדש של צבי פרוש והמפיק המוזיקלי שמעון טל, וזה הקטע הראשון שהם חושפים מתוכו. לפי השמועות, לא מדובר בהרכב היפ הופ, אלא במשהו אקלקטי יותר. נחכה ונשמע.

Noa Babayof – "Friend" (Yoav Brill "Friendly Ghost" Remix)

אם יש משהו שלא חשבתי שיקרה זה גרסת דיסקו לסינגר-סונגרייטרית הפולקיסטית נועה בביוף. אבל יש המון דברים שלא חשבתי עליהם, כמו לדוגמה גלידה אבוקדו (זה מגעיל, אל תנסו). מה שחשוב הוא שמי שניגן ואף עיבד מוזיקלית את האלבום היפה שלה, "Blue Bound", כן חשב על זה (לא על הגלידה אבוקדו) – וגם ביצע. סחטיין עליך יואב בריל.לראיון שעשיתי עם נועה בביוף.

Gelbart – "He Who Speaks Through Pyramids"

גלברט הוא יוצרי מבריק ויוצא דופן ברמות חלליות. האלבום החדש שלו, בעל השם מעורר היראה, "Preemptive Musical Offerings to Satisfy Our Future Masters", נשמע כמו גרסה משלנו לסאן רא, אם האחרון היה בקטע של מחשבים וצעצועים שבורים. וזה מדהים.

Carter Burwell – "Opening"

נעימת הפתיחה המדהימה ביופיה מתוך פסקול הסרט "Carol".

התוכנית משודרת בימי שני ב-13:00ברדיו הקצהוברדיו הבינתחומי.לאור בזויותבפייסבוק

• יואב בריל
• צבי פרוש
• doompuppy
• שמעון טל
• דה אנרגראונד יות'
• the underground youth
• מוזיקה תורכית
• מוזיקה טורקית
• Tunng
• גלברט
• גאיה סו אקיול
• מוזיקה
• רד אקסס
• נועה בביוף
• עדי גלברט
• הרדיו הבינתחומי
• אור בזויות
• אור בזוויות
• פודקאסט
• רדיו הקצה
• טל פוגל
• מריסה נדלר
• Dia Malo
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

בשנות ה־70 כבר נחשבה סלדה בהג'ן לגיבורת מעמד הפועלים, קול נשי ענק של מחאה והזמרת הראשונה שהעזה להתגרות בשלטון התורכי. ועוד יותר מזה – היא עשתה את זה בסטייל. עם גיטרות חשמליות מתודלקות בפאז ובדיסטורשן, ובלי לזנוח את העוּד ואת הבגלמה המסורתיים, הטמיעה בהג'ן את רוחות השינוי שנשבו מהעולם המערבי של שנות
ה־60 אל תוך התרבות התורכית.

שנות ה־70 בתורכיה היו שנים של חוסר יציבות פוליטית. מאבקי כוחות בין פשיסטים ימנים למהפכנים שמאלנים הסתיימו לעתים קרובות בשפיכות דמים, עד שב־1980 שם הצבא סוף לחוסר היציבות ובהפיכה אלימה השתלט על המדינה. בהג'ן, שזוהתה עם הצד המהפכני־שמאלני של המאבק, מצאה את עצמה בכלא בעוון כתיבת שירים פוליטיים וחיזוק רוח המהפכה השמאלנית הצעירה. היא אמנם לא הייתה היחידה, שכן כחצי מיליון תורכים נכלאו ומאות מהם אף מתו מאחורי סורג ובריח, אך כליאתה של סלדה, שכבר הייתה מפורסמת מאוד באירופה, יצרה הדים והפכה אותה לסמל של מאבק תרבותי. אחרי שלוש שנות מאסר היא השתחררה, אך הרשויות המשיכו להקשות ואסרו עליה להופיע בתוך מדינתה או לצאת מגבולותיה עד 1987. כשחזרה להופיע ברחבי אירופה ומחוצה לה, כבר הייתה סלדה לאגדה בחייה. היא זכתה להשוואות לאדית פיאף, לג'ואן באאז ולמרסדס סוסה, וזכתה למקום ברשימות מחמיאות ובהן רשימת המוזיקאיות המשפיעות ביותר במאה ה־20 של המגזין "טיים".

ב־2006 בחרה חברת התקליטים הבריטית Finders Keepers להוציא מחדש ולהפיץ את אלבום הבכורה המהפכני שלה, וכתוצאה מכך בהג'ן חווה בשנים האחרונות מעין עדנה מחודשת, בעיקר בקרב צעירים. חובבי מוזיקה פסיכדלית, רוק, מוזיקת נשמה וקולות נשיים יוצאי דופן מוצאים היום בסלדה את הרטרו האוריינטלי המושלם. כעת, לקראת הגעתה להופעה במסגרת פסטיבל הקצב שיתקיים ביום חמישי בגני התערוכה, ובו היא תשתף פעולה על הבמה עם בום פם, קיימנו ראיון מיוחד עם הגברת הראשונה של המחאה המוזיקלית התורכית.

נדמה כי אחרי הפריחה של מוזיקת המחאה התורכית בשנות ה־70, ההפיכה הצבאית די הצליחה במשימתה לשים סוף לכל ההיפים האלה שחושבים שהם יכולים לשיר על כל מה שעולה על רוחם. את מסכימה?

"ההפיכה אכן הנחיתה מכה קשה על מוזיקת המחאה כמו על כל חיי החברה. העובדה שכלאו אותי רק בגלל המילים של השירים שלי הפחידה את מי שאהב להאזין לי ובטח את מי שרצה ליצור בעצמו מוזיקה בעלת אופי מחתרתי. צעירים ויתרו על הרעיון של מוזיקת מחאה מתוך פחד להיכלא. אני הייתי הדוגמה האחרונה למוזיקאית מחאה, כמו אחרונת המוהיקנים. זו בהחלט הייתה תבוסה בשם המוזיקה".

עם זאת חשוב לציין שבהג'ן לא ויתרה ובמשך 25 שנים עמדה בראש חברת התקליטים שהקימה Majör Müzik Yapım, שחרטה על דגלה "לעשות כמיטב יכולתנו להתעמת עם שחיתות באמצעות המוזיקה והתרבות התורכית". כששאלתי אותה איך זה מרגיש להיות הילדה שהיא הייתה בחברה התורכית – שבגיל 10 כבר ניגנה בגיטרה, ועוד בעידוד אביה – העמידה אותי סלדה במקום על תפיסותיי שחוטאות באוריינטליזם. "עצם העובדה שאבי דחף אותי לכיוון מוזיקלי לא הייתה מעשה רדיקלי, אלא החלטה אינטלקטואלית", היא קובעת ומוסיפה עקיצה: "לא כולם פה בתורכיה מסתובבים עם תרבושים על הראש, יש המון מוחות אינטלקטואליים, והרבה הורים מעודדים את ילדיהם ללמוד לנגן". כאזרח במדינה מזרח תיכונית, הרגיש לי החטא חמור עוד יותר. "לי הייתה את הפריווילגיה להיות בתו של אבא מיוחד שהיה גם מוזיקאי וגם וטרינר", היא מוסיפה. "הוא נתן לי מנדולינה כשהייתי בת חמש, ידעתי לקרוא תווים עוד לפני שידעתי קרוא וכתוב. התחלתי לנגן בגיטרה בגיל 10, רק אחרי שהוא נפטר".

זו לא תהיה הפעם הראשונה שבהג'ן מופיעה בישראל, ואף יותר מכך, היא שיתפה בעבר פעולה עם מיקי גבריאלוב ועם יהודה פוליקר. "הייתי אורחת בתוכנית הטלוויזיה של גבריאלוב ('שירה בשידור' בערוץ הראשון, שאותה גבריאלוב ניהל מוזיקלית. אז"א). וב־2002 התארחתי בהופעה שלו בירושלים". גבריאלוב אף נסע לתורכיה בשנת 1991 ושיתף עמה פעולה בהקלטות אלבומו "כשחלמתי על הבית". עוד היא מספרת ש"אבותיו של יהודה פוליקר הביאו עמם מיוון מילות שיר רמבטיקו שאני ביצעתי ב־1992 והפך ללהיט בתורכיה".

יש לציין כי למרות שבהג'ן הקליטה עד כה מעל 400 שירים, רק עשירית מתוכם היא כתבה ואת היתר בחרה מתוך התרבות התורכית העשירה. היא רואה בעצמה קודם כל מלחינה ומעבירת מסרים, ואינה מתהדרת בתואר משוררת. אחד מהמסרים שהיא רוצה להעביר לעולם הוא של יופי השפה התורכית, ולכן היא בוחרת שלא לשיר באנגלית. "לפעמים אני שרה באנגלית, אבל אף פעם לא חשבתי לפרסם את השירים האלה. בשבילי לשיר באנגלית יהיה מעין כניעה לדומיננטיות של התרבות האנגלוסקסית. המשימה שלי היא להשמיע את שפת האם היפהפייה שלי בכל העולם".

צפו בסלדה עורכת חזרות עם בום פם בתורכיה:

כשהיא נשאלת על הקשר בינה ובין הז'אנר שהתפתח בשנות ה־60, בהג'ן אומרת כי "רוק פסיכדלי הוא מונח חדש יחסית". למרות שהיא מתייחסת לשנים רבות של תרבות עותמנית שקדמה לה, המקורות המודרניים הראשונים שלה היו אגדות פולק ורוק מקומיים ובהם באריס מאנצ'ו וסם באבא, שהחל את תנועת הרוק האנטולי בסוף שנות ה־60. אמנים אלו היו מהראשונים לשלב השפעות מערביות במוזיקה שמוזיקולוגים נוטים לכנות ערבסק, כלומר מוזיקה תורכית־ערבית עם השפעות בלקניות ומזרח תיכוניות נוספות. "בשנות ה־70 היינו צעירים ושאפתנים ורצינו להציג לעולם את מוזיקת הפולק שלנו", בהג'ן אומרת. "במובנים מסוימים, לא הצליח לנו. בימים אלה מוזיקת פופ שולטת בענף והרוק מנסה למצוא דרכים חדשות החוצה".

התאהבות במוזיקה של סלדה כלל לא מחייבת הבנה של השפה התורכית. קולה הייחודי מעביר כל כך הרבה כוח, רגש ולעתים קרובות גם כאב, שהוא פשוט מצליח לגשר על הפער. מה גם שהמוזיקה מאוד קצבית כך שלפעמים המילים לא מחייבות דבר. "בתורכיה אנחנו צועקים Yuh כדי למחות על משהו. בכל שפה יש ביטוי כזה, באנגלית זה 'בו', ובעברית יש לכם בטח גם קול דומה. אז את השיר 'Yuh Yuh' אנחנו הולכים לבצע בהופעה בישראל ואתה מוזמן להצטרף ולצעוק את ה־Yuh Yuh שלך בעברית".

• זלדה
• סלדה
• מוזיקה טורקית
• מוזיקה תורכית
• פסיכדליה
• מחאה
• חדשות מוזיקה
• חדשות תרבות
• בהג'ן
• תרבות