Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
הוא מהווה פינת טבע יפהפייה בעיר, מקום מסתור לסטודנטים חולמניים ובעיקר, מרכז מחקר מתקדם לזנים נדירים של צמחים. החל מעכשיו – עתידו של הגן הבוטני באוניברסיטת תל אביב מוטל בספק, אחרי שמשרד החקלאות החליט לקצץ בתקציב באופן ניכר.
בישראל קיימים עשרה גנים בוטניים שמקבלים תמיכה ממשלתית. התקציב מתחלק בין הגנים באופן דיפרנציאלי, בהתאם לגודלם ולהיקף פעילותם. בשנת השיא הגיע התקציב ל־6 מיליון ש"ח לכל הגנים ביחד, ובשנת השפל – ל־2 מיליון ש"ח בלבד. השנה קיבלו העובדים הודעה כי משרד החקלאות יקצה לכל הגנים ביחד סכום של כ־100 אלף ש"ח.
"בשנה שעברה התקציב שלנו היה בסביבות 400 אלף ש"ח, והשנה הוא צפוי להיות משהו כמו 22־25 אלף ש"ח", אומר ד"ר יובל ספיר, מנהל הגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב. "זה כמו שני חודשי משכורת לאדם מקצועי אחד". הגן באוניברסיטה משמש גם כיחידה מחקרית. המחקר ממומן מתקציב נפרד ועל כן הפעילות תמשיך להתקיים. בימים אלה קם מוזיאון אוספי הטבע הלאומי, אך הקיצוץ צפוי לפגוע בתחזוק הגן, גם באופן בסיסי. מנהלי הגנים מנסים מאז קבלת הבשורה להיפגש עם השר אורי אריאל, ללא מענה.
ממשרד החקלאות נמסר:"תקציב המשרד קוצץ בכ־40 אחוז, לאור החלטת הממשלה לתעדף תוכניות אחרות כמו שיקום עוטף עזה ותמיכה בחקלאים בערבה. שר החקלאות רואה חשיבות גדולה בגנים ובהמשך פעילותם, ועל כן פועל לקבל תוספת תקציבית לקראת אישור תקציב המדינה".
בכל יום אנשים נותנים ביטוי למחשבותיהם ולרגשותיהם באמצעות כתיבה ברשתות החברתיות. בכל יום? התכוונו בכל שעה או דקה. את התוצרים, חשובים או מיותרים ככל שיהיו, כולנו חולקים עם חברינו הקרובים, מיודעינו הרחוקים, עם הפרופיל הפיקטיבי שהוסיף אותנו בפייסבוק ומשום מה אישרנו, עם Ḟäćeƅoộk Šĕčủrıtƴ או אפילו עם העולם כולו. התוצאה: השפה הכתובה, הנאגרת בפוסטים ברשתות החברתיות באין מפריע, הפכה למקור עשיר ובלתי נדלה של מידע פסיכולוגי על אנשים.
מקור עשיר – אבל לא מנוצל. חִשבו על כמות המידע שאפשר היה להפיק ועל איכותו – לו ידעו החוקרים לתרגם את השפה הכתובה הנאגרת ברשתות החברתיות לכלי מדידה אמינים ותקפים. למה הכוונה? דמיינו שיכולתם לקבל מידע מפורט ומהימן על האישיות של אנשים ששלחו לכם הבוקר מייל, בלי להצטרך להשתמש בשום מידע נוסף, אפילו לא בילוש נוסף אחריו בפייסבוק.
כעת נראה שהמציאות הזו קרובה מתמיד: במאמר שפורסם בכתב העתJournal of Personality & Social Psychologyמציג צוות חוקרים בראשות גרגורי פארק שיטה לניתוח אישיות באמצעות אלגוריתמים לניתוח של השפה הטבעית בטקסטים שאנשים כתבו על עצמם ברשתות החברתיות באינטרנט.
השיטה שפיתחו המדענים מושתתת על תחום שנקרא "עיבוד שפה טבעית". כחלק מתחום ידע זה נבנים אלגוריתמים משוכללים שמטרתם לנתח באופן ממוחשב טקסטים שנכתבו ב"שפת בני אדם" (כלומר, בשפה טבעית). התחום מושתת על אוצר ידע מדיסציפלינות שונות, בהן מדעי המחשב ובלשנות.
איך הכתיבה שלנו מעידה על האופי שלנו?
במהלך העשור האחרון התפרסמו כ־100 מחקרים שקישרו מאפיינים שונים של שפה – למשתנים פסיכולוגיים. כך, למשל, נמצא כי אנשים שקיבלו ציונים גבוהים יותר בשאלונים הבודקים נוירוטיות, נטו יותר להשתמש יותר בשם הגוף "אני" בכתיבתם; כך גם התגלה, אולי שלא במפתיע, אבל באופן מוכח – שאנשים מוחצנים נטו להשתמש יותר בשמות תואר כמו "גדול" ו"אדיר" במסגרת הכתיבה שלהם.
הכל פרוץ. צילום: Shutterstock
עד להתפתחות הרשתות החברתיות, חוקרים בתחום השפה הטבעית נאלצו לנתח טקסטים "ישָנים" או "היסטוריים", כפי שהם מכונים על ידי החוקרים, כלומר – הם ביססו את מחקריהם על קטעי ספרות, מאמרים או מכתבים, או שביקשו מנבדקים לכתוב טקסטים חדשים במיוחד עבור המחקר. נשמע מסורבל לעומת המצב כיום – ההתפתחות העצומה של הרשתות החברתיות מימשה עבור חוקרי השפה הכתובה מאוויים נכספים שבעבר יכלו רק לדמיין: מעבדה טבעית שמייצרת מיליוני טקסטים חדשים מדי יום. כדי לסבר את האוזן, לפי דיווחים רשמיים, משתמשי הרשת החברתית טוויטר כותבים יותר מ־500 מיליון פוסטים ("ציוצים") ביום.
לניתוח של השפה הטבעית ברשתות חברתיות יש יתרון משמעותי נוסף כמובן, מעבר לכמות המידע האדירה -והוא שמדובר בשפה שנכתבת מתוך הקשר אמיתי של חיי היומיום, ושרובה מושתתת על כתיבה לחברים ולידידים, או לפחות לאנשים עם תחום עניין משותף ועניין הדדי אלה באלה – ולפיכך רמת הפתיחות בה גבוהה ביותר. ואמנם, לא מפתיע לגלות כי מחקרים קודמים הצביעו על כך שנושא הכתיבה החביב ביותר על אנשים ברשתות החברתיות הוא – אתם יושבים? הם עצמם. אלא שהמחקרים גילו גם כי רבים נוטים להציג את העצמי האמיתי שלהם, ולא פרסונה מזויפת.
אלוהים אדירים, מה גיליתי! צילום: Shutterstock
קחו את זה אישית – כך בוצע המחקר
במחקר הנוכחי שפורסם השתתפו לא פחות מ-66,732 נבדקים, שנדרשו להתקין אפליקציה בפייסבוק בה הם ענו מעת לעת על שאלונים פסיכולוגיים, וקיבלו משוב מידי מצד החוקרים. המשתמשים גם אישרו לחוקרים לעשות שימוש בפרסומים שכתבו למעגל החברים שלהם בפייסבוק. החוקרים השתמשו בפוסטים שנכתבו מינואר 2009 עד נובמבר 2011, ובסך הכל -בלמעלה מ־15 מיליון הודעות.
החוקרים בנו אלגוריתמים מורכבים לניתוח השפה של המשתמשים; הם כללו מדדים כמו תדירות שימוש במילים, תדירות ההופעה של ריגשונים (סמיילים. דוגמת 🙁 ), סימני פיסוק (!!!), איות לא קונבנציונלי (u במקום you) ותדירות השימוש בביטויים ובנושאים שונים. החוקרים הצליבו את נתוני השפה ושאלוני האישיות, ובנו מודל המאפשר לתאר את אישיות הכותב על בסיס ניתוח השפה בלבד. לאחר מכן, בדקו החוקרים את יכולת הניבוי של המודל שפיתחו על קבוצה חדשה של 4,824 משתמשי פייסבוק אחרים, שסיפקו אף הם גישה לפוסטים שלהם ומילאו שאלוני אישיות. חלק מנבדקי הקבוצה השנייה התבקשו גם שאדם קרוב יספק מידע נוסף וחיצוני על אישיותם.
מניתוח של נתוני השפה של קבוצת הניבוי (קבוצת הנבדקים השנייה), התברר כי המודל המנתח את השפה של משתמשי הרשת החברתית מספק מידע תקף ואמין על אישיותם. המידע שהפיק המודל עלה בקנה אחד עם המידע שאפשר היה להפיק משאלוני האישיות שמילאו המשתמשים ועם המידע שסיפקו המקורבים שנבחרו על ידי המשתתפים והעריכו חיצונית את אישיות הנבדק.
הרשתות החברתיות מהוות כר בלתי נדלה לאותה "שפה טבעית" העשירה במידע אישי על משתמשים, אולם חשוב לזכור כי הנתונים שהוצגו במחקר הנוכחי תקפים למשתמשי פייסבוק שהיו מעוניינים בניתוח אישיותם, ושאפשרו לחוקרים גישה לדברים שכתבו. כמובן שעולה השאלה עד כמה הם יהיו תקפים למשתמשי פייסבוק שלא אפשרו גישה חופשית לסטטוסים שלהם, או לאוכלוסייה בכלל. עם זאת, הפוטנציאל הגלום בשיטה זו הוא אדיר.
מפחיד? כי זה כבר כאן
לפני סיום, בשבועות האחרונים געשו הרשתות החברתיות ואתרי האינטרנט מהשקתו של אתר המאפשר שירות חדשני: מקלידים את שמו של אדם, והאתר מספק ניתוח אישיות מפורט. לדברי יוצרי האתר, הם עשו שימוש בנתונים שאנשים כתבו על עצמם בפרופילים שלהם ברשת החברתית עסקית Linkedin. כמו פארק ועמיתיו, גם יוצרי אתר זה בנו אלגוריתם של עיבוד שפה טבעית המתרגם מידע הזמין לכל לתכונות אישיות. "מבהיל", "מחריד" ו"מבעית" טענו גולשים רבים שהקלידו את שמם והצטמררו לגלות ניתוח מדיוק למדי של עצמם.
ההשלכות של אתר זה, כמו של תחומי מחקר נוספים המתבססים על הממשק שבין ניתוח שפה טבעית ופסיכולוגיה, הן רבות. בעתיד אולי אפשר יהיה לנבא את מצב רוחו של הבוס מתוך המייל האחרון שכתב לכם, או להפיק מידע על עמדותיהם ואמונותיהם של אנשים בלי שפגשתם אותם כלל. המרחק מכאן לשאלות קיומיות קצר: האם זה סופו המוחלט של עידן הפרטיות? האם אי פעם הייתה לנו בכלל פרטיות מאז עלייתן של הרשתות החברתיות? יתכן שלא נדע בוודאות. אולי תשאלו את החברים שלכם בפייסבוק.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
לאחרונה חורך את הרשת מחקר שקובע כי נותרה לי כחצי שנה עד שאהפוך לזומבי. ליתר דיוק, על פי כתבות שהתפרסמו בעקבות אותו מחקר, מגיל 33 הטעם המוזיקלי מתקבע ואנחנו מפסיקים להאזין למוזיקה חדשה. כלומר, אנחנו נהיים גרסה עלובה ודהויה של מי שהיינו עשור קודם לכן. האם אני באמת אמור להיות מודאג? הרי מוזיקה חדשה עדיין מעניינת אותי, אך לא בדיוק אותה המוזיקה שעשתה לי את זה לפני עשור.
ובכן, המחקר מטעה, בלשון המעטה. ראשית יש לציין כי אין מדובר במחקר מדעי אלא בניתוח נתונים סטטיסטישהתפרסם בבלוג פרטי של עובד שירות הסטרימינג ספוטיפיי, בשילוב נתונים של חברת Echo Nest שמדרגת בין השאר פופולריות של זמרים ושל להקות. הכותב אכן ניתח כמויות עצומות של האזנה דרך ספוטיפיי, ומסקנותיו העיקריות הן שטעמם של בני נוער נשלט על ידי מוזיקה פופולרית חדשה, שהפרופורציה של ההאזנה לאותם מוזיקאים פופולריים יורדת באופן קבוע בשנות ה־20, ושבהגיעם לעשור השלישי אחוז המיינסטרים המוזרם בחשבונות הספוטיפיי שלהם קטן מאי פעם. "המאזין הממוצע מגיע באמצע שנות ה־30 לחייו לבגרות בכל הנוגע לטעמו המוזיקלי", נאמר במאמר. כלומר, זה נגמר בשבילו, הוא לא עומד להשתנות עוד. הוא זומבי שמאזין ל"הוטל קליפורניה".
תקליטים. זה מה שהצעירים אוהבים היום. צילום: GettyImages
מה שהכי מטעה הוא ההנחה כי מוזיקה פופולרית היא בהכרח חדשה. הנתונים שבחן הכותב אינם מבדילים בין מוזיקה ישנה למוזיקה חדשה. צר לי לאכזב את הכותב, אבל "פופולרית" לא שווה תמיד "חדשה". אתם יכולים להיות בטוחים שהביטלס עדיין זוכים לאחוזי האזנה גבוהים בשירות הסטרימינג הנפוץ בעולם.
כמו כן, אי הימצאותה של להקה באלף ההלהקות המושמעות ביותר בספוטיפיי לא הופכת את המוזיקה שלה לעתיקה. יתרה מכך, ייתכן מאוד שמה שקורה בגבול האלף הוא תחילתה של תופעה מוזיקלית מהפכנית. אולי מדובר בלהקת קאלט שאת סגנונה יביאו יוצרים אחרים לצמרת הטבלה בשנים הבאות. מאזין בן 33 שמגלה את אותה להקה יכול בהחלט להרגיש שהוא עם היד על הדופק, יותר מהצעירים שיגלו את הלהקה הזאת בעוד שנתיים בזכות להקות אחרות שיציינו אותה כמקור להשפעה.
מלבד זאת הכותב עושה שימוש במילה "ממוצע" הרבה מעבר לממוצע. האם אתם מחשיבים עצמכם למאזין "ממוצע"? אם בגיל 33 אתם עדיין מאזינים למוזיקה חדשה, כנראה שלא תפסיקו לעשות את זה בשנה הבאה או בזו שאחריה. ומה העניין עם ההיטפלות לגיל הספציפי – 33? בשום מקום במאמר הגיל הזה לא מוזכר. מדובר על שנות ה־30 המוקדמות שהן הגיל הממוצע שבו הטעם המוזיקלי מתייצב. ומה אם אנשים באמצע שנות ה־30 ואילך מאזינים למוזיקה בדרכים אחרות ולאו דווקא דרך ספוטיפיי? הרי הם לא גדלו עם פס רחב כמו בני העשרה של היום. מה גם שאחרי שנות הנעורים אנשים נוטים להאזין למוזיקה שאינה בהכרח בשיא הפופולריות.
אל לנו לשכוח שרוב מוזיקת הפופ כוללת מוצרים מהונדסים מאוד שמוכוונים באופן תעשייתי לקהל צעיר. הגיוני מאוד שמי שכבר לא כלול בקהל היעד של קייטי פרי או טיילור סוויפט, יתחבר פחות לחומרים שלהן בגיל 27. המאמר גם מציין שככל שאנשים מתקרבים לאמצע שנות ה־30 לחייהם, הם נוטים יותר ויותר לחזור למוזיקה שהייתה פופולרית בשנות ההתבגרות שלהם. ובכן, מובן שהם חוזרים אליה, כי הם יכולים. לנער בן 16 עוד אין לאן לחזור, והעובדה שאדם בן 30 אוהב לשמוע להיטים מהניינטיז לא הופכת אותו למקובע. למען האמת, במקרים רבים מאוד ההפך הוא הנכון, שכן חובבי מוזיקה בעלי רצינות תהומית ביחס לתחביב שלהם נוטים להיפתח רק בגילים מאוחרים למוזיקה שהייתה פופולרית בצעירותם – אותה מוזיקה שממנה התנערו כשהייתה בראשי המצעדים – כי אז הם היו בגיל שהיה להם חשוב מאוד להרגיש מיוחדים, שונים, אחרים, מבינים. ייתכן שעכשיו הם כבר פיתחו אופי יציב דיו ולא מפחדים שהאזנה למיינסטרים תערער אותו, ואולי הם כבר יודעים אילו אלמנטים במוזיקה עושים להם את זה ולפיכך הם יכולים להיפתח למוזיקה שתדבר אליהם אישית, בין שהיא חדשה רק להם ובין שהיא חדשהבכלל.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
