Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

מי יודע מדוע ולמה

כתבות
אירועים
עסקאות
מתן שרון מדען מטעם עצמו. צילום: איליה מלניקוב

מדע ביזיוני: האם יש אמת מאחורי מחקרים פופוליסטיים?

מדע ביזיוני: האם יש אמת מאחורי מחקרים פופוליסטיים?

לבכות במקלחת זה יעיל במיוחד, כדאי לצאת לברים לבד, תוכניות ריאליטי הופכות אתכם לאנשים אמפתיים יותר ולעיסת מסטיק משחררת את המוח משירים טורדניים? מתן שרון, שפנפן ניסיונות מטעם עצמו, יצא לבדוק על גופו אוסף מחקרים פופוליסטיים ששטפו לו את הפיד לאחרונה. לא תאמינו מה קרה אחר כך

מתן שרון מדען מטעם עצמו. צילום: איליה מלניקוב
מתן שרון מדען מטעם עצמו. צילום: איליה מלניקוב

מחקר חדש קובע: יש יותר מדי מחקרים. ברצינות. מחקר שפורסם לפני כחודשיים בעלון אוניברסיטת קורנל תחת השם "Attention decay in science" ונערך בשיתוף עם חוקרים מאוניברסיטת אאלטו מפינלנד, מצא כי למדענים וחוקרים אין אפשרות להקיף את צונאמי המידע בתחומי המדע, וההצפה הזאת מובילה למחקרים סותרים, לאובדן אינפורמציה ולסתם עבודה כפולה. בקרוב: מחקר על משמעות האירוניה בעולם המדעי.

לא שזה מפתיע מישהו. תרבות המדע הפופולרי קפצה את הכריש עם התקדמות האינטרנט. אתרי חדשות רבים למדו שפרסום של תוצאות מפתיעות של מחקרים, בייחוד מחקרים הנוגעים לסכנות מוות או לשיפור החיים, הוא מקור בלתי נדלה לטראפיק במינימום מאמץ. רק מִצאו פרסום על מחקר דמיקולו, תרגמו ביד חופשית פן אחד מתוכו שמושך את העין והתאימו כותרת קליקבייט הולמת. כתבת מדע פופוליסטית פורסמה בכל אתרי החדשות – לא תאמינו מה קרה אחר כך (רמז: מלא כניסות).

לא רק עולם התקשורת מרוויח מהתופעה, גם לעולם המדע יש אינטרסים לבדוק שוב ושוב למה מלח מזיק/מועיל לבריאות וכמה קפה צריך לשתות כדי למות. אחד ממקורות המימון החשובים ביותר למדע הוא תרומות, רבות מהן מגופים מסחריים, כך שמחקרים רבים נובעים מתקציב כסת"ח של חברות מזון, מוצרי ספורט, יצרני קונדומים וכל מה שתוכלו להעלות על דעתכם. תמיד אפשר למצוא כמה מדענים שיאשרו את מה שאתם רוצים שהקהל יחשוב על המוצר שלכם. הסיטואציה המעגלית הזאת הובילה להצפת השוק באינספור מחקרים מטופשים שבודקים את כל מה שלא צריך לבדוק וקובעים כי מה שנקבע כשלילי בשבוע שעבר יהיה הלהיט הבריאותי החדש בשבוע הבא, וחוזר חלילה.

גם אנחנו רוצים פרוסה מהעוגה העסיסית הזאת, אבל בהיעדר מימון למחקר, ידע מדעי כלשהו או יומרה להעמיק מתחת לפני השטח – כל מה שנותר לנו זה לתפקד כשפני ניסוי אנושיים. אספנו רנדומלית כמה מחקרים מושכי עיניים מהתקופה האחרונה ונתנו להם את אותה תשומת לב, השקעה וחשיבות שהקהל הרחב צריך לתת להם – ממש כלום. בלי מתודולוגיה, באופן בלתי מבוקר וללא שום שיטת מחקר ממשית למעט ניסוי סובייקטיבי מוחלט. לא תאמינו מה קרה אחר כך.

מתן שרון מדען מטעם עצמו. צילום: איליה מלניקוב
מתן שרון מדען מטעם עצמו. צילום: איליה מלניקוב

גבינות שמנות בעצם טובות לכם

מחקר שמנסה לפתור את הפרדוקס הצרפתי, המתאר את העובדה המוזרה שבקרב הצרפתים יש אחוז נמוך יחסית של חולים במחלות כולסטרול ולב למרות תזונה המורכבת מגבינות שמנות, בגטים ויין אדום. לשם כך הם בדקו דגימות שתן וצואה של 30 אנשים – חצי מהם אכלו כמות מוגברת של גבינות ומוצרי חלב במשך שבועיים וחצי הורשו לאכול אך ורק חמאה באגף מוצרי החלב.

הממצאים:

החוקרים מצאו אצל אוכלי הגבינות בוטיראט – חומצות שומן שמיוצרות במעיים – הנחשבות לאנטי דלקתיות ושעשויות אף להגביר את ייצור האנרגיה בגוף ולהוריד את רמות הכולסטרול.

ממעבדתTime Outנמסר

שאולי זה נכון במידה מסוימת, אבל אכילת גבינות שמנות בלבד במשך יום שלם עלולה להיגמר רע גם אם אתם לא רגישים ללקטוז. במהלך שלוש ארוחות נצרכו גבינת ברי פטריות, אמנטל צרפתי, צ'דר שמנה במיוחד, גבינה סקנדינבית, קממבר רכה וגבינת שמנת 40 אחוז. עם קוראינו הטבעונים הסליחה והבחילה.

תוצאות המחקר

מישהו יודע איך אומרים חלושס בצרפתית?

לצאת לבלות לבד מהנה הרבה יותר מכפי שאתם חושבים

צמד החוקרות רבקה רטנר ורבקה המילטון בחנו התנהגויות חברתיות של קבוצות אנשים מארצות הברית, מסין ומהודו כדי לגלות מדוע אנשים מסוימים נרתעים מבילוי בגפם, בייחוד בסיטואציות הנחשבות נהנתניות.

הממצאים

רבקה בריבוע מצאו שעיקר החשש מבילוי עם עצמך מתבטא בשאלה "מה אנשים יחשבו עליי". הן גילו שמרגע שהאדם מתגבר על החשש הזה, הוא כמעט תמיד נהנה הרבה יותר מכפי שציפה מראש ומתייג את החוויה כחיובית.

ממעבדתTime Outנמסר

שיש אמת בפרסום, אבל זה לא בהכרח אומר שתיהנו יותר לבד מאשר בחברת אנשים. מכיוון שדרישת המחקר התמקדה בבילויים הדוניסטיים, שכן לצאת לשווארמה לבד לא ממש מרתיע אף אחד חוץ מצמחונים, נבחרה מסעדת פופינה שבפאתי נווה צדק. הדוניזם היא בדיוק המילה – אוכל נהדר של מטבח פיוז'ן מהודק, שירות צמוד ואדיב, אווירה רומנטית של השכונה המתחדשת, ואני על הבר. לבד. כמה שזה מהנה, וזה מהנה, החוויה נפגמת ללא מישהו לחלוק אותה איתו. כשאין אף אחד ליצור איתו קשר עין, המבט נודד מהעיצוב לסועדים האחרים ולברמן, ששאל אותי בראשית הארוחה "סוליקו?". הזמן עבר מהר מהצפוי ואפשר להתגבר על המבוכה מספיק כדי להתענג, אבל יש מצבים שדורשים חברה יותר קומוניקטיבית ממזלג.

תוצאותהמחקר

פרויד אמר "אנו באים לעולם לבד ועוזבים אותו לבד", ואני אומר: בין לבין עדיף להיות ביחד.

אבוקדו יעשה אתכם שבעים

לא אחד ולא שניים – המוני מחקרי עוסקים כל הזמן בסגולות האבוקדו: הוא עתיר סיבים תזונתיים, מעלה את הכולסטרול הטוב בגוף ומשמש תחליף טבעוני למאכלים רבים. אבל כדי להבין למה הוא באמת מומלץ כל כך, שאלו את החוקרים שבחנו את השפעת האבוקדו על התיאבון.

הממצאים

חוקרים מאוניברסיטת לומהלינדה (זה קיים, נשבעים!) בחנו 26 מבוגרים בעלי עודף משקל וגילו כי כאשר הם אוכלים אבוקדו אחד ביום, תחושת השובע שלהם גוברת והם אוכלים פחות מהרגיל.

ממעבדתTime Outנמסר

שזה לא ממש עובד אצל מי שלא סובל אבוקדו נטורל. כן, זה גרם לי למשוך את הארוחה להרבה יותר זמן מהצפוי, אבל זה לא שאכלתי פחות, פשוט אכלתי לאורך יותר זמן. למחרת הוספתי לאבוקדו פלפלים, שמנת חמוצה, צ'ילי מתוק וטבסקו וכך היה קל יותר לאכול אותו ואפילו די התמלאתי, אבל יש מצב שהנאצ'וס הם האחראים לתחושת השובע.

תוצאות המחקר

מחר – ארוחת טורטיות!

חכמים מקשיבים לרדיוהד, טיפשים לביונסה

את הטענה המפוצצת הזאת לא העלה מדען, אלא מתכנת שבנה אלגוריתם לבדיקת תוצאות בחינות כלל ארציות ברחבי מוסדות אקדמיים בחיתוך הלייקים שעשו הסטודנטים במוסד בפייסבוק. בקיצור – הוא בדק מה ה"חכמים" יותר אוהבים.

הממצאים

ובכן רבותיי, הבשורות לא טובות. נראה שלדושבגים ששומעים רדיוהד ובוחרים להתנשא על אלה שלא יש על מה להסתמך. אמנים אהובים על הצד החכם כוללים את רדיוהד, סופיאן סטיבנס, בוב דילן ואפילו, השם ירחם, את U2. בצד המבריק פחות של הכיתה נמצאים ביונסה וג'יי זי, ליל וויין ובלינק 182. עם זאת יש לזכור שבאופן מעשי המחקר בדק יותר מה אנשים חכמים רוצים שיראו שהם אוהבים. תודה, פייסבוק.

ממעבדתTime Outנמסר

שכדי לבחון אמפירית את הטענה המכעיסה – כי מי אתה שתלכלך על ביונסה, יא חתיכת מתכנת עלוב – הלכנו למקור המידע הכי לא אמין באינטרנט – שאלון בן חצי שעה שאומד את ה־IQ שלך. האזנה למיטב של רדיוהד הניבה תוצאה ממוצעת של 109 נקודות שאלון אינטרנט שקרי. ובכן, האזנה למיטב של ביונסה הניבה תוצאה זהה בדיוק עם שאלות שונות. וואו, זה אמנם מערער את טענת המחקר אבל גורם לי לחשב מחדש את דעותיי על שאלוני IQ אינטרנטיים.

תוצאות המחקר

החוכמה האמיתית חבויה באקלקטיות. ובשאלוני אינטרנט.

ריאליטי עושה אתכם אמפתיים יותר

בניסיון להראות איך צפייה בריאליטי משפיעה על בני האדם (כי בסופו של דבר זה מה שרבים מבני האדם עושים בשעות הפנאי שלהם, תפסיקו להכחיש!) בחנו חוקרים פעילות מוחית של צופים והתמקדו בייחוד ברגעים שבהם המתמודדים המסכנים מושפלים על המסך.

הממצאים

מתברר שבזמן שצופים במתמודדים שסופגים השפלה, החלקים הפעילים ביותר במוח הם האזורים שאחראים על חמלה, אמפתיה והדחקת האגו. כן, לטענת המחקר צפייה בריאליטי תעשה אתכם אנשים טובים יותר. כמה אכזרי יותר, כך טוב יותר.

ממעבדתTime Outנמסר

שצפייה אינטנסיבית בת ערב אחד במיטב הקטעים המביכים ביותר בתולדות הז'אנר הטלוויזיוני המושמץ נתנה את אותותיה. עם סיומה הרגשתי תחושה חמימה של שנאת אדם, ייאוש קיומי ורצון עז לראות עוד מהטינופת הזאת. מה שכן, כן חשתי אמפתיה מסוימת לילדים מתיכון קולומביין.

תוצאות המחקר

מישהו יודע איפה אפשר להשיג תת מקלע בשעה כזאת?

עישון מריחואנה משאיר אתכם רזים

חוקרים מאוניברסיטת הארוורד ניתחו נתונים רפואיים של 4,600 מבוגרים, חלקם מעשני מריחואנה וחלקם סחים להחריד, כדי להבין את השפעת הצמח על גוף האדם לאורך זמן.

הממצאים

מעשני המריחואנה התגלו כבעלי רמת אינסולין מאוזנת, רמה גבוהה של כולסטרול טוב והיקף מותניים נמוך מהלא מעשנים. באופן כללי, למרות צריכת 600 קלוריות מיותרות ביום בממוצע, מעשני המריחואנה היו פשוט רזים יותר.

ממעבדתTime Outנמסר

הנה המחקר שחיכיתי לו כל חיי. אני מרגיש כמו רוקי לפני הקרב עם אפולו קריד. שלפתי כבר מגוון נרחב של כלי עישון וחיככתי את ידיי בציפייה, עד שנזכרתי: רגע, אני הוא הניסוי! כמעט עשור של צריכה סבירה ובערך 15 ק"ג במקרה הטוב לימדו אותי שעישון מריחואנה לא עוצר את הגדילה לרוחב, ושאם יש לי כמות סבירה של כולסטרול טוב, הוא ברגעים אלה סופג מכות מהכולסטרול המרושע שלי כאילו היה חייל אתיופי חייכן. לעזאזל, למה הייתי צריך לאכול את כל הנאצ'וס האלה?

תוצאות המחקר

מישהו יכול להעביר לי את הגוואקמולי?

לבכות במקלחת מספק הרבה יותר

התיאוריה הסוציולוגית הגורסת שבכי אצל מבוגרים (כמו אצל לתינוקות) מתפקד כאמצעי תקשורת בין בני אנוש, לא תואמת כל כך למחקרים שמצאו כי 35 אחוז מאירועי הבכי מתרחשים בבית, ללא קהל כלל. כמה חוקרים הולנדים החליטו לבדוק את השפעת הבכי על מצב רוח האדם.

הממצאים

החוקרים בחנו סיטואציות שונות של בכי וגילו, כמה מפתיע, שבכי משמש גם כפורקן. הסקופ – על הדרך הם גילו שהנשאלים ציינו תחושה חיובית יותר לאחר בכי שהתרחש מתחת למים הזורמים במקלחת.

ממעבדתTime Outנמסר

שקשה הרבה יותר לגייס בכי בזמן שדואגים מכך שייגמרו המים החמים. האתיקה המדעית שלי מנעה ויתור, מה שהוביל לישיבה מזרחית מתחת לזרם המים המתקרר תוך כדי מחשבות סף אובדניות. שום דמעות לא עלו, הסיפוק לא סופק ואף עין לא נרטבה בדבר למעט מים קרים וסבון.

תוצאות המחקר

גם סתם להיות עצוב במקלחת זה מספק במידה. בפעם הבאה אחפוף את העיניים עם תרחיף כינים ונראה מה יקרה.

אפשר להוציא שירים מהראש עם מסטיק!

בניסיון לפתור את הבעיה המעיקה ביותר של העידן המודרני בדקו החוקרים אם יש דרך להוציא מהראש שירים שנדבקו לשם – תופעה הקרויה Earworm (תולעת אוזן). הם בחנו מגוון הסחות דעת (כולל מלמול, מגע עם הלשון בחניכיים ופעולות מטופשות נוספות) לאחר שהשמיעו לנבדקים שירים דביקים, ובמהלך שלוש הדקות שלאחר מכן ביקשו מהם ללחוץ על כפתור בכל פעם שהשיר ששמעו מתנגן בראשם.

הממצאים

החוקרים גילו שהדרך היעילה ביותר להפחית את אלמנט הדביקות של שיר היא באופן אירוני באמצעות לעיסת מסטיק. מתברר שהפעולה הזאת דורשת די פעילות מוחית כדי להסיח את הדעת מהפזמון הקליט. לפעמים ללעוס מסטיק ולא לזמזם שיר זה חיובי.

ממעבדתTime Outנמסר

לצורך הניסוי ותוך הקרבה אישית חסרת תקדים הודבקתי בשלושה שירים. הראשון היה "Payphone" של מארון 5 – שיר שהושמע במחקר המקורי – והוא לא הרפה לי מהמוח גם אחרי שטעם המסטיק נגמר. כדי להעלות את הסיכון נבחר לאחר מכן להיט הניינטיז "What Is Love" של האדאווי. הוא נתקע בראש ברמה פוגענית ממש, אבל הפעם רמת הדביקות ירדה במחצית בעזרת לעיסה אינטנסיבית. כדי לסיים סופית את הסאגה הלכתי על הסופר גלו החזק ביותר, טורדני כמו ספאם של טייטל הפקות – "דרך השלום" של פאר טסי. לא ברור איך, אבל המסטיק רק החמיר את המצב.

תוצאות המחקר

הצילו, המאש-אפ המוזר בעולם תקוע לי בראש!

חליפה משנה את הדרך שבה אתה חושב

חוקרים מאוניברסיטת נורת'רידג' בקליפורניה ניסו לבדוק, בניסוח מופשט מעט, אם האדם עושה את הבגדים או הבגדים עושים את האדם. הם ביקשו מקבוצת סטודנטים ללבוש בגדים ברמת הידור משתנה והעבירו אותם מבחנים קוגניטיביים שבדקו את אופן החשיבה שלהם.

הממצאים

החוקרים גילו שאנשים מכל סקאלת התעסוקה חשבו באופן שונה לאחר יום שבו היו חנוטים בחליפה. לובשי החליפות חשבו בצורה יותר מערכתית ופחות נקודתית והרגישו כאילו יש להם השפעה רבה יותר על סביבתם מאנשים פשוטים שבחרו בג'ינס וטי שירט.

ממעבדתTime Outנמסר

שיש אמת במחקר, אם כי אמת שלא בהכרח תואמת לממצאי החוקרים. יום שלם של עבודה בחליפה של טומי הילפיגר אכן לימד אותי לחשוב באופן רחב יותר, נניח איך אני אוכל ארוחת צהריים בלי להשאיר כתמי טחינה על המשכורת החודשית שלי. מלבד זאת תחושת ההשפעה אכן מתעצמת, אבל יש סיכוי סביר שרובה נוגעת בתשומת הלב לאידיוט שלבש חליפה לא שלו, ויושבת עליו בהתאמה מפוקפקת. לסיכום – זה הרגיש טוב בסך הכל, אבל נשמעו גם טענות שאני נראה כמו "הומלס שמצא חליפה", כך שיש סיכוי שהמראה היה פחות מוצלח מאשר התחושה שלי. חליפה שקרנית ארורה!

תוצאות המחקר

חם ומגניב. יותר חם ממגניב.

לסיום: האם אמות בשש השנים הקרובות?

לאחרונה פורסמו שני מחקרים המתארים תרגילים פשוטים שאפשר לבצע בבית כדי לגלות את מצבכם הבריאותי: הראשון פורסם על ידי המועצה לחקר רפואי באנגליה (MRC) ודרש מקבוצת גברים לעמוד על רגל אחת למשך עשר שניות ולאחר מכן להספיק להתיישב בכיסא ולקום ממנו 37 פעמים במשך דקה אחת. במחקר השני שערך רופא ברזילאי בשם קלאודיו ג'יל התרגיל היה לשבת ישיבה מזרחית ברגליים יחפות ולקום ממנה ללא עזרת הידיים.

הממצאים

כישלון בכל אחד מהתרגילים הנ"ל אמור להצביע על סכנה ממשית למוות, ולטענת ג'יל – למוות בתוך שש שנים. אבל למה שתקשיבו לו? קוראים לו קלאודיו ג'יל.

ממעבדתTime Outנמסר

את התרגילים ביצעתי פעמיים: פעם אחת לפני סדרת הניסויים ופעם אחת אחריהם. אמנם לפי המחקרים הקודמים חיי היו אמורים להיות משודרגים עשרות מונים, אבל תוצאות סיבוב התרגילים השני שלי היו גרועות אף יותר, וזה לא שעברתי את הסיבוב הראשון, כן?! כנראה אחרי צפייה מסתכלת בריאליטי, בטן מלאה בגבינות שמנות ואבוקדו, האזנה לביונסה ורדיוהד ועישון וויד כל היום – אין ממש יכולת להתעסק במחקרים מטופשים. רוצים הוכחה? בואו לבדוק מה איתי עוד שש שנים.

תוצאות המחקר

כעבור שש שנים – סביר להניח שעוד אוכל נאצ'וס עם גוואקמולי מול תוכניות ריאליטי ואעשן משהו להרזיה. בטח אלבש חליפה. היא כנראה כבר לעולם לא תשב עליי טוב.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

לבכות במקלחת זה יעיל במיוחד, כדאי לצאת לברים לבד, תוכניות ריאליטי הופכות אתכם לאנשים אמפתיים יותר ולעיסת מסטיק משחררת את המוח...

מאתמתן שרון13 במאי 2015
נתנו לסבא להאזין לניקי מינאז'. לא תאמינו מה קרה. הוא אהב את זה. צילום: GettyImages

כולי אוזן: האם באמת מפסיקים להאזין למוזיקה חדשה בגיל 33?

כולי אוזן: האם באמת מפסיקים להאזין למוזיקה חדשה בגיל 33?

מחקר הטוען כי בגיל 33 אנחנו מפסיקים להאזין למוזיקה חדשה מבאס את הרשת. 33 זה ה־88 החדש? אורי זר אביב לא מתרגש

נתנו לסבא להאזין לניקי מינאז'. לא תאמינו מה קרה. הוא אהב את זה. צילום: GettyImages
נתנו לסבא להאזין לניקי מינאז'. לא תאמינו מה קרה. הוא אהב את זה. צילום: GettyImages

לאחרונה חורך את הרשת מחקר שקובע כי נותרה לי כחצי שנה עד שאהפוך לזומבי. ליתר דיוק, על פי כתבות שהתפרסמו בעקבות אותו מחקר, מגיל 33 הטעם המוזיקלי מתקבע ואנחנו מפסיקים להאזין למוזיקה חדשה. כלומר, אנחנו נהיים גרסה עלובה ודהויה של מי שהיינו עשור קודם לכן. האם אני באמת אמור להיות מודאג? הרי מוזיקה חדשה עדיין מעניינת אותי, אך לא בדיוק אותה המוזיקה שעשתה לי את זה לפני עשור.

ובכן, המחקר מטעה, בלשון המעטה. ראשית יש לציין כי אין מדובר במחקר מדעי אלא בניתוח נתונים סטטיסטישהתפרסם בבלוג פרטי של עובד שירות הסטרימינג ספוטיפיי, בשילוב נתונים של חברת Echo Nest שמדרגת בין השאר פופולריות של זמרים ושל להקות. הכותב אכן ניתח כמויות עצומות של האזנה דרך ספוטיפיי, ומסקנותיו העיקריות הן שטעמם של בני נוער נשלט על ידי מוזיקה פופולרית חדשה, שהפרופורציה של ההאזנה לאותם מוזיקאים פופולריים יורדת באופן קבוע בשנות ה־20, ושבהגיעם לעשור השלישי אחוז המיינסטרים המוזרם בחשבונות הספוטיפיי שלהם קטן מאי פעם. "המאזין הממוצע מגיע באמצע שנות ה־30 לחייו לבגרות בכל הנוגע לטעמו המוזיקלי", נאמר במאמר. כלומר, זה נגמר בשבילו, הוא לא עומד להשתנות עוד. הוא זומבי שמאזין ל"הוטל קליפורניה".

תקליטים. זה מה שהצעירים אוהבים היום. צילום: GettyImages
תקליטים. זה מה שהצעירים אוהבים היום. צילום: GettyImages

מה שהכי מטעה הוא ההנחה כי מוזיקה פופולרית היא בהכרח חדשה. הנתונים שבחן הכותב אינם מבדילים בין מוזיקה ישנה למוזיקה חדשה. צר לי לאכזב את הכותב, אבל "פופולרית" לא שווה תמיד "חדשה". אתם יכולים להיות בטוחים שהביטלס עדיין זוכים לאחוזי האזנה גבוהים בשירות הסטרימינג הנפוץ בעולם.

כמו כן, אי הימצאותה של להקה באלף ההלהקות המושמעות ביותר בספוטיפיי לא הופכת את המוזיקה שלה לעתיקה. יתרה מכך, ייתכן מאוד שמה שקורה בגבול האלף הוא תחילתה של תופעה מוזיקלית מהפכנית. אולי מדובר בלהקת קאלט שאת סגנונה יביאו יוצרים אחרים לצמרת הטבלה בשנים הבאות. מאזין בן 33 שמגלה את אותה להקה יכול בהחלט להרגיש שהוא עם היד על הדופק, יותר מהצעירים שיגלו את הלהקה הזאת בעוד שנתיים בזכות להקות אחרות שיציינו אותה כמקור להשפעה.

מלבד זאת הכותב עושה שימוש במילה "ממוצע" הרבה מעבר לממוצע. האם אתם מחשיבים עצמכם למאזין "ממוצע"? אם בגיל 33 אתם עדיין מאזינים למוזיקה חדשה, כנראה שלא תפסיקו לעשות את זה בשנה הבאה או בזו שאחריה. ומה העניין עם ההיטפלות לגיל הספציפי – 33? בשום מקום במאמר הגיל הזה לא מוזכר. מדובר על שנות ה־30 המוקדמות שהן הגיל הממוצע שבו הטעם המוזיקלי מתייצב. ומה אם אנשים באמצע שנות ה־30 ואילך מאזינים למוזיקה בדרכים אחרות ולאו דווקא דרך ספוטיפיי? הרי הם לא גדלו עם פס רחב כמו בני העשרה של היום. מה גם שאחרי שנות הנעורים אנשים נוטים להאזין למוזיקה שאינה בהכרח בשיא הפופולריות.

אל לנו לשכוח שרוב מוזיקת הפופ כוללת מוצרים מהונדסים מאוד שמוכוונים באופן תעשייתי לקהל צעיר. הגיוני מאוד שמי שכבר לא כלול בקהל היעד של קייטי פרי או טיילור סוויפט, יתחבר פחות לחומרים שלהן בגיל 27. המאמר גם מציין שככל שאנשים מתקרבים לאמצע שנות ה־30 לחייהם, הם נוטים יותר ויותר לחזור למוזיקה שהייתה פופולרית בשנות ההתבגרות שלהם. ובכן, מובן שהם חוזרים אליה, כי הם יכולים. לנער בן 16 עוד אין לאן לחזור, והעובדה שאדם בן 30 אוהב לשמוע להיטים מהניינטיז לא הופכת אותו למקובע. למען האמת, במקרים רבים מאוד ההפך הוא הנכון, שכן חובבי מוזיקה בעלי רצינות תהומית ביחס לתחביב שלהם נוטים להיפתח רק בגילים מאוחרים למוזיקה שהייתה פופולרית בצעירותם – אותה מוזיקה שממנה התנערו כשהייתה בראשי המצעדים – כי אז הם היו בגיל שהיה להם חשוב מאוד להרגיש מיוחדים, שונים, אחרים, מבינים. ייתכן שעכשיו הם כבר פיתחו אופי יציב דיו ולא מפחדים שהאזנה למיינסטרים תערער אותו, ואולי הם כבר יודעים אילו אלמנטים במוזיקה עושים להם את זה ולפיכך הם יכולים להיפתח למוזיקה שתדבר אליהם אישית, בין שהיא חדשה רק להם ובין שהיא חדשהבכלל.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

מחקר הטוען כי בגיל 33 אנחנו מפסיקים להאזין למוזיקה חדשה מבאס את הרשת. 33 זה ה־88 החדש? אורי זר אביב לא...

מאתאורי זר אביב13 במאי 2015
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!