בתחילת השנה, ההורים של שיר קנובלר – יוצרת אנימציה מתל אביב – עברו דירה ופינו את בית ילדותה ברחובות. בין החפצים שפונו התגלה אוצר של ממש: 182 גליונות של מעריב לנוער מסוף שנות ה-90 ותחילת המילניום, ששיר ואחיה הצעיר קראו בנעוריהם, בתקופה שבה קוצים מחומצנים ומכנסי אקסבוי נחשבו לוק לגיטימי, ורק גילינו את האינטרנט.והנה עוד לא התאוששנו מהפודקאסט שמנתח לעומק את פרקי "קופיקו", וכבר מגיע אלינוטיפשעשרה, המוקדש לקריאה מחודשת של עיתוני הנוער שעיצבו את תפיסת העולם של ילידי שנות ה-80 וה-90. הפודקאסט, שיש לו גם גרסה מצולמת וחשבוןאינסטגרםנוסטלגי, חוזר לפינות המוכרות ממעריב לנוער – בחן את עצמך, מכתבים למערכת, עצה אישית ועוד.

בפרקים עתידיים הפודקאסט יעסוק בטרנדים, אופנה וסלבס מהתקופה, כתבות ופרסומות מופרכות, וכמובן במדורים מיתולוגיים כמו "זבנג", "הקו העצבני", ו"על בנים ועל בנות" (הידוע יותר כ"האם אני בהיריון?"). הוא יתרחב גם לעיתוני נוער אחרים, כך שאם קראתם דווקא את כולנו או ראש1 בזמן שפוצצתם חצ'קונים – לא תצאו מקופחים.

קנובלר מנחה את הפודקאסט יחד עם דור צח, בן זוגה ושותפה היצירתי (השניים עומדים גם מאחורי סטודיו התוכן/אנימציהחתול תקול). פרק חדש עולה בכל יום שלישי, ובפרקים הבאים צפויות להתארח גם דמויות הקשורות לעיתוני נוער – כמו כתבים לשעבר ומכורי נוסטלגיה אחרים.בינתיים טיפשעשרה אספו עבורנו 10 דברים תמוהים שהם מצאו בשיטוטיהם בין הגליונות הנשכחים של מעריב לנוער:

1. מי פה העצלן?

"'בחן את עצמך' היה אחד המדורים הכי פופולריים במעריב לנוער: בכל שבוע הקוראים גילו מה תכונות האופי שלהם, ומה מעריב לנוער חושבים עליהן. חלק מהמדורים היו סטנדרטיים ('האם אתה נועז?'), אחרים מוזרים למדי ("האם אתה יאפי בפוטנציה?'). בגיליון מ-96' המדור בדק אם יש לקוראים כושר ריכוז, ואם לא – הם הואשמו בנטייה לעצלנות. כעבור שנה וחצי פורסם בעיתון אותו שאלון בדיוק".

2. כשבויזון פגשו את מיסטר בין

"פוסטרי האמצע של מעריב לנוער כיכבו בחדרי מתבגרים ועל אריזות של מסיכות אב"כ, עם מיטב המפורסמים של שנות התשעים והאלפיים. אלא שלעתים הפוסטר הציג בחירות עריכתיות… לא סטנדרטיות. אמנם בויזון באמת תרמו באותה תקופה שיר לפסקול הסרט 'בין', אבל האם מישהו באמת תלה את התמונה של רונאן קיטינג וחבריו יחד עם רואן אטקינסון?"

3. הוט אור נוט

"אחד המדורים הפחות זכורים בעיתון, מראשית שנות ה-2000, הציג נערות ונערים שסיפרו על עצמם בצירוף תמונה. נציגי המין השני (אז עוד קראו לזה ככה) התבקשו לדרג את הקורבן. היי, גם מארק צוקרברג בנה אתר כזה לפני שהקים את פייסבוק".

4. מדור שידוכים

"באמת שקשה לדמיין שער יותר ניינטיז מזה, בכיכובו של פיטר אנדרה (זוכרים אותו או שנולדתם מאוחר מדי?). כוכב פופ שיגיד היום לקוראותיו הנערות 'אני מחפש חברה בישראל' כנראה יואשם בגרומינג. אגב, בת זוגו האמיתית של פיטר אנדרה אינה ישראלית, ואינה נערה".

5. כוכב מוזר

"לא חסרים עמודי שער שנראים מצחיק במבחן הזמן (הפרק הראשוןשל טיפשעשרה מוקדש להם). הנה אחד אהוב במיוחד, ובו נינט ושירי מימון נראות כמו אמא ובת שנסעו לחופשה באילת. חדי עין יבחינו בצד גם במשחק ה'סקסופון', שמסמל את הכיוון החדש שמעריב לנוער ניסה לתפוס בתחילת המילניום".

6. ארטיק בטעם רע

"בשנות ה-2000 מעריב לנוער הפך למיני ופרוע יותר, אולי בניסיון להתמודד עם עליית האינטרנט. קחו לדוגמה את הכתבה הזאת, שבסך הכל נועדה לסקור ארטיקים שונים, בלי שום קשר לאילוסטרציה. מדאיג".

7. קצת גלשנו

"לא משנה עד כמה מעריב לנוער היה גס בימי המילניום, התוכן השיווקי שהופיע בו עקף אותו בסיבוב. זכור במיוחד מותג הסלולר הבוטה ESC מבית פלאפון, שפרסם בעיתון מודעות עם רמיזות ברורות לאקטים מיניים. אבל הם לא היו לבד – כמו שמעידה הפרסומת הזאת לספידו. היי, לפחות שומרים על איזון מגדרי".

8. יש מכות

"במעריב לנוער אמנם זרמו על החפצה, אבל אלימות מבוימת היתה מבחינתם קו אדום. הנה לדוגמה הביקורת על עליית תכניות ה-WWE בערוץ ספורט 5+. בשנים שחלפו מאז ענפי ההיאבקות והלוחמה המשולבת שרדו דווקא טוב מאוד – הרבה יותר טוב מהפרינט, זה בטוח".

9. עניין של טיימינג

"שני פרטים לגבי השער המצורף: א. דודי בלסר הוא כיום מנהל יחידת החדשנות של חברת מקורות. ב. הוא פורסם יומיים אחרי 11 בספטמבר 2001. הגיליון ירד לדפוס לפני שהמטוסים פגעו במגדלים בניו יורק, וכולל גם סיכום שנה שבו הניין אילבן לא מוזכר".

10. ולסיום

"הנה המשפט הכי מילניום שנכתב בשפה העברית אי פעם".

• ❤ תרבות
• מעריב לנוער
• פודקאסטים

• Facebook
• Twitter
• Email

זה לקח כמה עשורים אבל לבסוף זה קרה: המגזין "ראש 1", שנוסד בשנת 1988 והיה יחד עם "מעריב לנוער" לאחד השבועונים הפופולריים בישראל, שגידל כמה דורות של נערים וראה כמה מאות אופנות וטרנדים חולפים, כבר לא יחגוג 30. עם זאת, "ראש 1" ימשיך להתקיים: לעמוד הפייסבוק שלו יש יותר מ־150 אלף עוקבים ובאינסטגרם יותר מ־70 אלף. אבל הוא כבר לא יודפס על נייר. ככה זה כשהמדיום הוותיק ביותר הוא גם הכי פחות מבוקש בקרב בני הנוער, קהל היעד של העיתון. ולמרות זאת, המדיום הזה ממשיך להתקיים גם אצל הדור שגדל על מסך מגיל 0. אם בעולם המבוגרים חלק ניכר מהקהל עוד מעדיף לצרוך את החדשות שלו שחור על גבי לבן, בעולם הילדים והנוער מדובר באנומליה. אז איך המדיום הזה שורד, בהתחשב בקהל שלו?

"ההתחלה לא הייתה פשוטה. אני עבדתי זמן רב מאוד תמורת סכום סמלי יחסית והתחלנו לשמור על הפסדים שפויים", אומרת רינת פרימו, העורכת של "אדם צעיר", הירחון לילדים ולנוער של "אדם עולם", מגזין ברוח האנטרופוסופיה וחינוך וולדורף. למי שהתיאור הזה נשמע כמו פילוח קהל היעד הספציפי ביותר בעולם מחכה הפתעה. זה לא שהמגזין הקטן מוכר בכל בית בישראל, אבל הוא מצליח להחזיק קהל מנויים קבוע בלי קשר לאג'נדה שעומדת מאחוריו. "זה שהמדיום הוא המסר זו לא המצאה שלי, כן?", אומרת פרימו, "המדיום הווירטואלי גובה מחיר עמוק ויש הצהרה בללכת לפרינט. (הדיגיטל) הוא כמו בולמוס אכילה: אתה צורך עוד ועוד אבל זה טראש".

אבל זה לא שאי אפשר לעזוב עיתון בשביל הטלפון.

"זה נכון, אין לי מה להגיד. הדרך היחידה היא לעשות תוכן מגניב ומעניין וכיפי ואז אין עניין של חוסר ריכוז. אני אף פעם לא אהיה יותר מגניבה מערוץ יוטיוב, אבל אני לא אמורה להיות מגניבה, והילדים בכל זאת בוחרים בעיתון. אני מרגישה שאנחנו לא באמת מאמינים מהמקום הכי עמוק במוח שלנו שילדים יודעים מה טוב בשבילם, ואני אומרת לך, גם בתור אימא, שהם כן יודעים".

המנטרות האלו כבר מוכרות: הקהל יודע לזהות איכות, הדיגיטל פוגע בכושר הריכוז, התכנים באינטרנט רדודים. אמנם נוח לתייג את הפרינט כמדיום חינוכי, אבל בסופו של דבר כמעט כולם צורכים את התוכן שלהם באינטרנט, שם תכנים מהפינה הכי חשוכה של באזפיד נמצאים לצד תוכן לא פחות "חינוכי".

"עיתונים לילדים יכולים לחזור עם תוכן מסוג מסוים", אומר הסופר איטו אבירם, אחד האחראים לאופנת ה"יומנוער" מלפני עשור וקצת ועל הדרך עבד גם כעיתונאי ועורך לילדים. בעברו היה גם ב"מעריב לנוער" וגם ב"ראש 1" אך כיום הוא רחוק מהעולם הזה. "הדף המודפס נמצא כאן כדי להישאר, כמו שפטיפונים חוזרים אצל דור צעיר יותר. יש הנאה פיזית אחרת מהם, וזה לא רק למבוגרים. הבת שלי ברגעים אלה עוד רגע תגיע למיטה אחרי יום שלם ביוטיוב. היא בעצם יוטיוברית בעצמה ומייצרת לא מעט תכנים, אבל במיטה היא תיקח ליד ספר ותקרא אותו. אין לי בעיה שתעשה את זה באייפד, אבל היא היא מעדיפה ספר מודפס".

זה נחמד, אבל זה ספר. איך עיתון מודפס מחזיק את עצמו כלכלית?

"אני חושב שהפרינט יכול לשרוד, אבל בצורה אחרת. צריך פשוט לא להשתעבד לפרסומות, תגיע צורה אחרת של תוכן".

אבל זה רק מסמן אנטי מגמה, לא? זה הופך את העיתונות המודפסת לאנדרדוג.

"לעיתונות המודפסת אין סיכוי להתחרות עם כל סגנון שיעבוד בדיגיטל. מה שילך זה טייק אחר, שיש בו כיוון מחשבה חדש או כזה שמפעיל את הקורא בדרך כלשהי. תראה, התחלתי בזמנו את עניין יומני הנוער, שהזכיר יותר מגזין מאשר יומן, וזה זכה להצלחה מטורפת. היום זה כבר גוסס, אבל הז'אנר המיושן לכאורה הזה שרד שני עשורים. היום מה שנראה מובן מאליו יכול להיות חדשני אם מישהו ימצא זווית חדשה. המרווח בין האופנות ברשת הולך ומתקצר, ולכן אופנה שתבוא מחוץ לרשת תחזיק יותר זמן, זה מדיום עמיד יותר".

• ראש 1
• מעריב לנוער
• עיתונים
• עם הילדים