• Facebook
• Twitter
• Email

נרקיס טפלר

היא לא רק תקליטנית מעולה, היא גם אחת הדמויות הכי רהוטות בסצנת הלילה המקומית – מהמעטות שמעדיפות לפתוח את הפה (על חיי לילה, על פמיניזם, על מה שביניהם) ולא לשמור על דממת אלחוט של פרגון אוטומטי. אבל קודם כל היא תקליטנית מנוסה, מעולה
ואינטליגנטית.

הטרק שעשה לה את השנה:Moscoman – Dévoué

[tmwdfpad]

טל כהן

לא קל להיות רזידנט בבלוק. מדי שבוע מגיע למועדון עוד מקבץ של די.ג'ייז עטורי שבחים ועתירי הייפ, שמשאירים לרזידנטים משימה לא פשוטה: לאפסן את האגו ולבנות אווירה. טל כהן עומד במשימה הזאת בגבורה מדי שבוע, עד כדי כך שלפעמים, במהלך הסטים של האורחים היוקרתיים, כבר עולים געגועים לטעם המצוין והרגיש שלו.

הטרק שעשה לו את השנה:DJ Koze – XTC

ירדן רוקח

רוקח היא מורת הדרך הנכונה ביותר למציאות שבה ההיפ הופ שכפל את עצמו ל־DNA של כל פינה מוזיקלית. עם תיק תקליטים שמתפקע מסוואג, הסטים שלה משדרים שפע, ריבוי ועומס (במובן הטוב ביותר). חוץ מזה אנחנו הכי אוהבים די.ג'ייז שרוקדים כמו משוגעים בעמדה.

הטרק שעשה לה את השנה:Mike WiLL Made It – Drinks on Us (ft. Swan Lee, Future)

ניב הדס

זה לא הידע הנרחב שלו, זה לא הבלוג האלקטרוני המנוח והאהוב תפו"ד וזה לא הבוקינג האיכותי־סנובי בליין Later. מה שהכניס את ניב הדס לרשימה הזאת היא היכולת העקבית להיכנס לעמדה ופעם אחר פעם לנגן טרק מעיף אחרי טרק מעיף.

הטרק שעשה לו את השנה:Matthias Reiling – Outplace

חן אלמליח

היא החלה דרכה בסצנת ההיפ הופ והרגאיי, ותוך זמן קצר הרחיבה את מנעד החומרים שהיא מתקלטת עד כדי כך שהמסיבות שלה הפכו לשיעור מאלף ברב תרבותיות. ההיפ הופ עדיין שם, לצד מוזיקה ערבית לסוגיה הרבים והמגוונים, כולל מוזיקה תימנית, דבקה פלסטינית, פופ ים תיכוני ועוד, והיא יודעת ללהטט בין כל אלה במקצועיות מרשימה. בדקו את תקלוט הבוילר רום שלה – תצוגת תכלית מרשימה.

הטרק שעשה לה את השנה:L'Algérino – Bawa

רד אקסס

דורי סדובניק וניב ארזי נכנסים בול לתוך אחד הנרטיבים הקלישאתיים והאהובים ביותר בסצנת המועדונים: הנסיקה המטאורית. בשנה האחרונה הפך הצמד לשם בינלאומי מדובר, עם ריליסים שיוצאים בקצב מסחרר בלייבלים נחשקים והזמנות לנגן במועדונים ופסטיבלים ברחבי העולם. מספיק לשמוע סט אחד שלהם בשביל להבין איך ולמה זה קרה.

הטרק שעשה להם את השנה:Simple Symmetry – Mimino

מיטל שבח

שמה של שבח נמצא בשנה האחרונה בעליית מניות תמידית. הסטים האקלקטיים והצבעוניים שלה, בעלי הזיקה החד משמעית לפופ (אם לא כז'אנר אז כסנטימנט), חושפים בו זמנית שני צדדים באישיות שלה: חובבת רחבות והרמות וגיקית מוזיקה אובססיבית.

הטרק שעשה לה את השנה:Format:B – Chunky

יותם אבני

2015 הייתה שנה סוערת ליותם אבני. הוא ניגן ונוגן בברגהיין (ההפקות שלו חביבות במיוחד על בן קלוק), הפך לראפר, הואשם במיזוגניה (נו, ראפר) והביא לתל אביב עשרות די.ג'ייז מצוינים, במסגרת הליין Avadon. בתוך כל זה הוא התייצב כמה פעמים בשבוע מאחורי העמדה והמשיך לחדד את הסאונד והכישורים שהופכים אותו לאחד הכישרונות הגדולים בסביבה, עם אגו תואם (שמתבטא בין היתר בכך שבסעיף הבא הוא בחר טרק של עצמו).

הטרק שעשה לו את השנה:Yotam Avni – This Is How (Original Mix)

אנה הלטה

אשת הליין פאקוטק, שנוסד במחתרת הירושלמית לפני יותר מעשור, היא דיג'יית שמסוגלת לגרום לך לנענע את הראש בעונג במקום בילוי קטן בשעות הערב המוקדמות, וגם להרים מועדון גדול לעננים בשעות הבוקר המוקדמות. באמתחתה האוס וטכנו שיש בהם עדינות יוצאת דופן, גם כשמדובר בחומרים קשוחים, אפלים ואטיים.

הטרק שעשה לה את השנה:Mr. Beatnick – Stutter

TV.Out

הצמד TV.Out (דורון "צ'רלי" מסטיי ואורי יצחקי) הפך בשנה האחרונה לאחד השמות החמים בעיר, עם ריליסים בלייבל המקומי Parallax באווירת טכנו פאנקי עם שרירים. מדובר בנציגים חשובים של דור חדש של די.ג'ייז תל אביבים שאנחנו מקווים שיעשו בקרוב את הזינוק לזירה הבינלאומית.

הטרק שעשה להם את השנה:Hodge – Forms of Life

בהכנת הכתבה השתתפה תמר רפאל

• טל כהן
• חן אלמליח
• מיטל שבח
• ירדן רוקח
• די.ג'יי
• נרקיס טפלר
• יותם אבני
• אנה הלטה
• ניב הדס
• TV.Out
• רד אקס
• חיי לילה
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

בשישי בערב תיערך בדופלקס המסיבה השנתית של תחנת הרדיו קול הקמפוס, שתציין 20 שנים להיווסדה. בימיו הטובים של הרדיו היו מעורבים בו כ־140 סטודנטים ואנשי סגל, הוא זכה בכמה וכמה פרסים מוצדקים, והמסיבה השנתית שלו הייתה בגדר אירוע חובה לסצנת המוזיקה וללוויינים שלה.

"רק היית אומר שאתה מקול הקמפוס והיית מקבל גיג תקלוט במסיבה", חוגג לאון "נפולאון" פלדמן, מוותיקי התחנה, שכמו רבים מהסטודנטים לבית הספר לתקשורת אז, מעיד על עצמו שבעצם בא ללמוד "רק בשביל הרדיו". בשנה שעברה, במסגרת קיצוצים מרחיקי לכת בבית הספר, פוטרו כמעט כל אנשי הסגל של התחנה, "ללא כוונה להחליפם". על הנייר, כלומר באתר התחנה, הכל נראה כמעט כרגיל: רבות מהתוכניות הוותיקות כגון "נפולאון" של פלדמן, "פילים" של ליאור רחמני, "אור לגויים" של אורלי יעקבי, "אספסוניק" של אסף קרת ועוד רבות וטובות עדיין שם, בצד תוכניות חדשות יותר ומצוינות לא פחות כמו "נאודליקה" של יבגני צ'רטקוב ו"אמנות רדיו" הרדיקלית של מאירה אשר. אבל בפועל, כמו שמגדיר זאת סער גמזו – מי שהיה העורך הראשי מ־2010 ופוטר אף הוא – התחנה "כבר לא נושמת עצמונית אלא מחוברת למכונות".

האם זו תקופת "תוכן מהמם לכל פועל" שהרגה את התחנה שהייתה – ואולי עודנה – הכי חוד החנית של הרדיו בישראל? או אולי היה זה רדיו הקצה שאיגף אותה ממרכז תל אביב? אולי זהו המעבר הגורלי לראשון לציון (בעקבות המכללה למנהל)? ואולי הדור של בני ה־30 וה־40 היום, אלו שיש להם רגל אחת בעידן האנלוגי, נותרו רדיקליים יותר מהסטודנטים הצעירים שאין להם שום עניין במרד אבל הרבה עניין בכסף? ואולי בכלל מדובר במספרים יבשים: פחות נרשמים ללימודי תקשורת, פחות תקציב מוזרם לתחנה? הכל נכון, כמעט.

בשנת 1995 קיבל בית הספר לתקשורת של המכללה למינהל תדר ממשרד החינוך. "באו סטודנטים וניגנו את השלום חנוך שלהם", מפטיר ליאור רחמני, מנהל התחנה השני והאחרון של התחנה, "היו שם כל השטיקים הרגילים שאת יכולה למצוא בתחנות רדיו חינוכיות והמון שעות פנויות. ואז הגיעו אורי בנקהלטר ושירי פעמוני – שמגישה עד היום את 'אפריקה' – והם התחילו לפוצץ את התחנה במוזיקה – בעיקר אלקטרונית, נינג'ה טיון וכאלה – שנוגנה ברוטציה משבע בערב עד הבוקר. פתאום אנשים שהיו צמאים נורא לקבל כזה רדיו התחילו להגיב. קרה משהו גדול. נוצרה סצנה".

"שילוב של סקרנות וחובבנות", מגדיר את התחנה נדב רביד, שהיה עורך המוזיקה הראשי בתחנה בשנים 2003־2004 וכיום מנהל של הנמסיס, גלגל"צ. גלגל"צ המצליחה, שהוקמה רק שנתיים לפניה, הייתה לקול הקמפוס כעמוד עשן – לא כזה שיש ללכת אחריו, אלא כזה שיש לברוח ממנו.

"הסלוגן של התחנה במשך שנים היה: קול הקמפוס, לא מתחנפים לאף אחד. כלומר, להיות ההפך הגמור מגלגלצ", אומר פלדמן, ורחמני נזכר: "בייחוד בשנים שבהן הכל הלך לכיוון ההפוך: ערוץ 2 הוקם, ספינת השלום הוטבעה, עיתון 'חדשות' נסגר, גלגלצ הוקמה, 88 הייתה בסכנת סגירה תמידית. רצינו להראות שיש עוד אוקיינוס מלא בתוכן ושתרבות הרייטינג אולי שייכת לרוב אבל חייבים להשאיר משהו גם למיעוט. כוחה של התחנה הזאת באמונה השלמה של השדרנים לפתוח ולהיפתח כל הזמן לכיוונים חדשים וגם לשמש סוג של תחנת מעבר ליוצרים. גבע אלון ואסף אבידן הם דוגמה מצוינת לאמנים שקיבלו אצלנו במה ראשונה וביטחון עצמי".

סער גמזו, שהיה העורך הראשי של התחנה בשנים 2010־2013, מחזק: "הבריחה מאזורי הנוחות ומעשייה אוטומטית היא ערך שספגתי בתחנה מהיום הראשון. היה לי חשוב שלא יישמע טון פסקני ומלא בחשיבות עצמית, אלא כזה שמאפשר דיאלוג או לפחות משאיר מקום לספק. קול הקמפוס עיצבה עשרות אנשי תקשורת שלקחו את הרעיונות שלה איתם לתפקידים בגופים שונים. היא הייתה המקום היחיד ברדיו הישראלי שיכולת לשמוע בו מטאל או טראנס בפריים טיים – אנטיתזה לממלכתיות של בית הספר הגדול והוותיק לתקשורת בארץ, גלי צה"ל".

ניב הדס, שהחליף את נדב רביד בתפקיד העורך המוזיקלי, דווקא תופס את קול הקמפוס לא כאנטיתיזה לגל"צ, אלא כהמשך לרוח הגל"צניקית של האייטיז, התקופה היפה ההיא שבה ידע מוזיקלי היה סיבה מספיק טובה להתנשאות: "ידוע שרדיו סטודנטים הוא המסד והטפחות של התרבות האלטרנטיבית בכל העולם. קול הקמפוס הייתה תחנת הקולג'ים היחידה בארץ שהתנהלה לפי העיקרון המנחה הזה, ובמובנים מסוימים ירשה את גל"צ של שנות ה־80, שהייתה סוג של רדיו קולג' על חאקי. בעידן החשוך ביותר של הרדיו בישראל – תקופת האינתיפאדה השנייה, עליית תוכניות הזמריאליטי ושגשוגם של יוצאי בית הספר רימון – היא הייתה המפלט הבודד לחובבי המוזיקה".

"עם השנים קמו לתחנה חלופות", מודה גמזו, "הקהל שלה צמח עם האינטרנט ויודע לבנות לעצמו בכוחות עצמו תפריט מוזיקלי אישי". פלדמן מסכים לקביעה, אבל טוען שדווקא בעידן העודפות יש חשיבות יתר ליד מכוונת: "דווקא בתוך השפע המטורף אין תחליף לפינצטה, לטעם אישי, למידע ולתשוקה שיש לעורך מוזיקלי שרוצה להשמיע וללמוד בעצמו".

מלבד הטעם, אחת מהחוזקות המשמעותיות של קול הקמפוס הייתה החיבור לסצנת האינדי המקומית. תוכניות כמו "אור לגויים" של אורלי יעקבי ו"נפולאון" הביאו ומביאות מדי שבוע את המרכז של השוליים אל המאזינים. "אני הייתי אלטרנטיבה בתוך האלטרנטיבה", מעיד פלדמן, "מסביב הייתה כל האלקטרוניקה, ואני התעסקתי בלארח ישראלים ולהשמיע מוזיקה ישראלית". הכיוון הלוקאלי הלך ותפס מקום נכבד יותר בתחנה, עד שבשנותיה האחרונות לא הייתה רק אכסניה לתרבות מקומית, אלא גם יצרנית שלה. שיתופי פעולה רבים, למשל עם האוזן השלישית ועם בית הספר BPM (שכיום מאכסן את רדיו הקצה), הקמת הלייבל חרקה, הפקה של כמה אוספים, בהם "פרויקט הלביא" שבו בוצעו מחדש שירי אריק לביא ועוד רבים. באופן פרדוקסלי, ככל שנחלשה התחנה כרדיו, התחזקו האגפים היצרניים שלה.

"בסרטי קולג' במעונות יש תמיד מבוגר אחד שנשאר שנים ומסביר איך להתפלח ולהשיג באנג. זה אני. בן 44 ועובד בהתנדבות. בשבוע הבא אני מארח בתוכנית את Tree וחוגג יום הולדת שנה לבת שלי", אומר פלדמן. "המחסור בדם חדש הקטין את טביעת הרגל שהתחנה משאירה והיא עסוקה בלשרוד", מסכים גמזו. מרואיין נוסף שביקש לא להזדהות אומר את הדברים בפשטות מקוממת: "איכות הסטודנטים ירדה עם השנים. על הנייר אני חושב שתחנה כמו קול הקמפוס הייתה צריכה להשתייך למקום כמו בצלאל או שנקר, ולא למכללה למינהל. התחנה מנסה למכור משהו יותר יצירתי, והמכללה היא סוג של מכללת מיינסטרים".

לנוכח אמירה כזאת קשה לא לשאול אם קול הקמפוס לא לוקה באליטיזם או ביוהרה שפשוט לא מתאימים לאכסניה שלה או לישראל.

"אני לא חושב שקול הקמפוס אליטיסטית מדי", אומר נדב רביד, "תלוי איך מגדירים את המטרות שלה. היא בית ספר לרדיו? היא חוצבת נישה מוזיקלית משל עצמה? היא באה לקדם את המכללה למינהל?".

WNYU ו־WKCR (תחנות הרדיו של אוניברסיטת ניו יורק ושל אוניברסיטת קולומביה, בהתאמה) הן מתחנות הרדיו הטובות בעולם, אבל אולי בישראל אין מקום לתחנת קולג' שמנסה להיות משהו מחוץ למגרש ההתנסות המקצועית בשביל סטודנטים?

"תחנת רדיו יכולה להיות משהו קטן, רזה וצנוע. אין סיבה שמכללה לא תחזיק בתחנה כזאת. לא מדובר בתקציבים גדולים ולא חובה שהשדרנים יהיו רק תלמידי החוג לתקשורת. השאלה היא איך הקולג׳ מגדיר את המטרות של התחנה".

"קול הקמפוס בא לעולם כמכשיר פדגוגי, חינוכי ואקדמי. אמנם במהלך השנים הוא התפתח למותג מרשים משל עצמו, אך הוא נועד בראש ובראשונה למען הסטודנטים", אומר ד"ר יובל דרור, דקאן בית הספר לתקשורת והאיש שנאלץ לקצוץ בעצמו בבשר החי של התחנה. "האם בעידן שבו ידו של הווידיאו על העליונה אל מול האודיו יש עדיין הצדקה להמשך הפעלתו של רדיו סטודנטיאלי המשדר 24 שעות ביממה? זו שאלה שבה אנחנו, ולא רק אנחנו, מתחבטים רבות. בבית הספר הוקם צוות שתפקידו למצוא פתרונות יצירתיים שיאפשרו את המשך הפעלתו של הרדיו במתכונתו הנוכחית או במתכונת אחרת".

רבים מהמרואיינים פה הזכירו את המעבר לראשון לציון כמכת המוות של התחנה. לאון פלדמן מספר שלהקות לא רוצות להגיע, ופעם אחת הוזמן הטריו קין והבל 90210 אך הגיע רק המתופף.

"ראשית, אני מסרב לקבל את המסגור שבשאלה שמדברת על מכת מוות. שנית, עיסוק במדיה היה באופן מסורתי עיסוק תל אביבי, והמעבר לראשון לציון סימן, כמעט באופן מתבקש, גם שינוי בטעמי הסטודנטים. בעיניי מה שמשפיע על עתידו של הרדיו הוא לא מרחק של שבעה־שמונה ק"מ מתל אביב, אלא שאלות גדולות ועקרוניות יותר כמו מקומו של רדיו אלטרנטיבי, חינוכי וסטודנטיאלי בנוף תקשורתי שונה לחלוטין מהנוף שלתוכו הרדיו נולד. עם השאלות האלו לא רק אנחנו מתמודדים, אלא גם הגדולות, החשובות והוותיקות שבאוניברסיטאות בעולם".

• לאון פלדמן
• ליאור רחמני
• 106fm
• קול הקמפוס
• רדיו
• ניב הדס
• נדב רביד
• סטודנטים
• מוזיקה
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

הדי.ג׳יי והמפיק Huerco S, שמככב ברשימה כאחת ההבטחות הגדולות של הטכנו החדש, יגיע מחר לתיקלוט בדלי (שישי 31.7). לכבוד המסיבה, אנשי ליין המסיבות "לייטר" בוחרים ארבעה די.ג'ייז מעולים נוספים שנולדו אחרי צאת אלבומו המכונן של קרל קרייג – "The Climax" מ-1995.

הבחירות של אנשי "לייטר"

הבחירה של עפרי גופר: קייל הול

"מי שגדל תחת חסותם של מייק האקבי וריק ווילייט נועד לגדולות מגיל צעיר, ועוד לפני שהיה בן 20 כבר הפך לדטרויט את הצורה".

הבחירה של בנג'י לנפנט: סידני וסולימן

"שומרי הסף של אנינות הטעם האלקטרונית הפריזאית, בעלי הלייבל המהמם Latency ובעלי תואר ראשון בעיצוב אופנה. מחברים בין אמביינט, דאב האוס, שיקגו ג'ק ודיפ טכנו ביד אמן".

הבחירה של ניב הדס: ג'נריישן נקסט

"עוד נציג דטרויטי, והפעם עם שורשים משפחתיים שנטועים עמוק בטכנו – אבא שלו היא ביג סטריק ודוד שלו הוא עומאר אס. אנחנו יודעים מה הם עשו יחד במקום לשחק בייסבול בחצר האחורית".

הבחירה של אור סוקר: ג'יי דניאל

"טיילור דה קריאייטור של הטכנו – ילד מחונן עם נפש של דחקיונר וקטעים מוזהבים שאומץ על ידי תיאו פאריש".

בפה אחד: אורקו אס

• עפרי גופר
• בנג'י לנפנט
• אור סוקר
• הוארקו ס
• ניב הדס
• לייטר
• דלי
• טכנו
• חדשות מוזיקה
• חדשות תרבות
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

מועדון דלי האהובחוגג בסוף השבוע הקרוב יומולדת 4עם מסיבה בת 24 שעות (!) שתתחיל בשישי ב-13:00 ותסתיים ב-13:00 למחרת. במסיבה יתקלטו (לפי הסדר): ג'ניה ועמרי גואטה, אורון קיי ודן אורבך, יובב ארזי, אסף שמואל ונדובה, גלן הולמס ואורי קנת, עמרי אבן זיו ומתן עובד, מוזס, עידית פרנקל, סטפן בזבז, דוט ועפרי גופר, בנג'י, אגוזי וניב הדס, דור ציפורי וצ'ארלי (TV OUT), *אורח מיוחד*, עדי שבת ואנה הלטה.

לכבוד המאורע המרגש, הדי.ג'ייז שיתקלטו ביום ההולדת הרכיבו פלייליסט המייצג את רוח המקום:

אנשי הדלי על הבחירות:

כל הדי.ג'ייז שמשתתפים במסיבת יום ההולדת בחרו את הקטע אותו הם מקדישים לדלי. התוצאה היא תאונה מושלמת – מיקס אקלקטי שאי אפשר היה לתכנן, ומייצג נאמנה את הפסקול של דלי לאורך שנות קיומו של המועדון. הוא כולל קלאסיקות אלמותיות כמו "Whistle Song" של פרנקי נאקלס ו"Dreams" של פליטווד מק, לצד אוצרות נשכחים כמו קטעים של פליקס דה האוסקט, קרל קרייג ולורן גרנייה, לצד הצייטגייסט של האלקטרוניקה הרקידה החדשה – Call Super, דניאל אייוורי או פנדר סטריט סטפרז. וכמובן שיש גם ייצוג מקומי עם רד אקסס כדי להרגיע את מירי רגב. יש דיבור שהיא מעריצה בסתר את דורי סדובניק.

המשתתפים בחגיגות לקחו ברצינות את השיר האלמותי "אין חגיגה בלי עוגה", והצטלמו אחרי שחטפו עוגה צבעונית בפרצוף. התוצאה לפניכם:

• עופרי גופר
• עדית פרנקל
• אמיר אגוזי
• אנה הלטה
• יום הולדת 4
• האוס
• ניב הדס
• דלי
• טכנו
• מסיבה
• מועדון
• חדשות מוזיקה
• חדשות תרבות
• חיי לילה
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

הבוקר (14/01) נפתחת "ועידת תל אביב ווליום 2015", הפסטיבל העירוני השנתי לחובבי המוזיקה האלקטרונית על רבדיה. הטייטל אולי נשמע מרתיע לאנשים שלא מעורים עמוק בסצנה, אבל מובטח שגם אלו שפעילים בחיי הלילה ברמת חובבנות בלבד ימצאו ממה להתלהב.

הוועידה תימשך ארבעה ימים, ולה שני פנים: בבוקר פעילה ועידת יום במתחם האוזן השלישית, שפונה לקהל יותר מקצועני, עם הרצאות וסדנאות בנושאים חמים: פאנל תקלוט נשי עם עדי לב, אלה גוטמן, אליוט, אנה הלטה, עדי שבת ואחרות; פאנל על יצירת סאונד ייחודי בהשתתפות AZAX SYNDROME, DJ Braindead, Flippers, Vini Vici), ובזווית הטכנית – סשן המסביר כיצד להופיע עם Abelton live (איציק פינלי).

בערבים מתעורר פסטיבל מוזיקה של ממש, רק שבמקום להידחק בין ארבע במות ואוהלים מפוצצי חול – הוא מתפרש על פני כ־20 מועדונים ודרכי אספלט סלולות. כך, לילה אחר לילה, יחרכו די.ג'ייז מהארץ ומהעולם את העמדות האהובות בעיר, וביניהן: טריסטן הגרמני עם ניב הדס המקומי שמרימים את הדלי בחמישי, נדב אגמי במופע המאש־אפים שלו, קוביזם, באוזןבר בשישי ואסטרל פרוג'קשן פותחים את מועדון האזור כבר ב־14:00 בשבת. הליין אפ המלא עד להתפקע זמין ומזמין באתר הוועידה ובעמוד הפייסבוק.

ומה לגבי הנזק בשקלים? המחירים לפסטיבל הלילה הם לרוב המחירים הסטנדרטים של כל מקום בילוי, דהיינו – החל מחינם בפאבים הקטנים ועד 80 ש"ח לערב במועדונים הגדולים. ועידת היום, לברי המזל מביניכם שעוסקים בתחום, עולה 128 ש"ח ליום, אבל כמו בכל אירוע גדול ניתן לקנות כרטיסים בשלל תשלובות והנחות, המאפשרות גם כניסה חופשית לכל אירועי הלילה. כך או כך, עיקר הכסף שלכם יעוף – כרגיל – על אלכוהול.

חזרתי מברלין והכנתי לך מיקסטייפ:

משתתפי "תל אביב ווליום 2015" בוחרים את הטראק הכי טוב של 2015 עד כה

מידל סקיי בום (ג'וזף ליימן)

The Mansisters / “S.S.W.S. Vox”

"Got me slightly unprepared in the best way”

טל ארגמן

"Elastic Heart" /Sia

"הסינגל השני שיצא מהאלבום הקסום 1000 Forms of Fear מלווה בקליפ מרהיב ועוצר נשימה, שכמיטב המסורת מעורר סערה גדולה ברשת. אותי הוא הפנט וריגש מאוד, כמו השיר."

צח זמרוני

"Better Days" /Yotam Avni

"צד B (השווה יותר בעיניי) של הריליס האחרון של יותם אבני – אגדה בהתהוות (מישהו רוצה להתערב על זה?). אחד הכשרונות הבולטים של עירנו האהובה תל אביב, עם סאונד שמרפרר לשנות התשעים כולל פסנתרים ממסים ומלודיה כובשת. למרות הצליל הנוסטלגי הקטע מרגיש רענן, טרי ולוהט ובא לי להתחתן עם מי שיצר אותו ולעשות לו מלא ילדים."

ניב הדס

Beautiful Swimmers / “Sleepyhead”

"התקליטים שהכי חסרים לי הם כאלה ששומרים על מתח גבוה מבלי לפרק אותו או לפוצץ אותו. Sleepyhead של הצמד ביוטיפול סווימרז מוושינגטון הוא בדיוק כזה: יש לו מקצב אלקטרואי חצי שבור שנותן קונטרה למונוטוניות המובנית בהאוס וטכנו, והקלידים המרחפים והאלמנטים הדאביים שומרים אותו ממסטל, מחויך ואווירתי".

נמרוד קציר

DMX Krew – Electro Worm

"המייקל ג'קסון של Rephlex מוציא בשבוע הבא איפי צנוע של אלקטרו־פ'אנק מדויק ומקורי".

• מוזיקה אלקטרונית
• ניב הדס
• חדשות מוזיקה
• חדשות תרבות
• תרבות