השבוע עלו ב-Hulu שני הפרקים הראשונים של "משפחה אמריקאית טובה", סדרה עם סיפור מסוג "אם זה לא היה סיפור אמיתי, אף אחד לא היה מאמין לתסריט": ילדה בת 9 מאומצת למשפחה ממוצעת, ולא הרבה אחרי ננטשת על ידם כי הם מאמינים בכל ליבם שהיא אישה בת 22 שמנסה להונות אותם. יאייקס. לכבוד ההזיה החדשה החלטנו לחפש את הסדרות שהתבססו על סיפורים מוגזמים, וחזרנו עם סדרת חרדות חדשה מהמציאות. יאי, תודה!

>>פוסט אמת: איך הטלוויזיה והקולנוע התמכרו ל"מבוסס על סיפור אמיתי"?

הפסיכיאטר מהבית השכן

בין מיליארדי הפודקאסטים שהוקדשו לפשעים אמיתיים ומטורללים נמצא גם הסיפור של אייק הרשקוף – מטפל שדגל בגישה ישירה עם מטופליו, גישה שאפשרה לו להשתלט בהדרגה על חייו של אחד ממטופליו. לאורך שלושים שנה הוא תפס בעלות על כסף, עסקים ורכוש של אותו מטופל, ואפילו ניתק אותו ממשפחתו. הסיפור המזעזע הזה עובד לסדרה של אפל טי.וי, בכיכובם של וויל פארל בתפקיד המטופל ופול ראד בתפקיד המטפל המתעלל.

חי בסרט

ראשית היה The Room, סרט הקאלט שכונה לא פעם הסרט הגרוע הטוב ביותר. אחריו הגיע The Disaster Artist, הספר שכתבו גרג ססטרו וטום ביזל על סיפור ההפקה המשוגע לגמרי של אותו סרט, שכל קשר בינו לבין הפקה קולנועית תקינה מקרי לגמרי. ואז הספר הפך לסרט בעצמו – קומדיה שחוזרת להזיות הגדולות ביותר מההפקה המקורית אבל גם מעין דרמה מוזרה על החברות בין ססטרו לבין טומי וויזו, הדמות האניגמטית שאחראית לכל הביזאריות הזו.

דוב הקוקאין

עוד מקרה של סיפור שהשתנה קלות בדרך למסך הגדול, וב״קלות״ אני מתכוונת מאוד מאוד (מאוד). דוב הקוקאין האמיתי לא יצא למתקפת אמוק מפחידה נגד בני אדם בעקבות צריכת לבנת קוקאין שסוחרי סמים איבדו ביער, בין היתר בגלל שהוא מת רבע שעה אחר כך. אז כן, הסיפור האמיתי פחות מעניין קולנועית אבל עדיין מטורלל לגמרי, בעיקר בזכות תוצאותיו – הדוב קיבל את הכינוי ״פבלו Escobear״ ופוחלץ והוצב בקניון בקאנטקי, שם הוא נמצא עד היום, למקרה שתרצו לבקר.

GLOW

הסדרה הלא מוערכת דיה של נטפליקס אמנם בדיונית ברובה, אבל בליבה סיפור אמיתי משנות השמונים – ליגת האבקות טלוויזיונית נשית, זולה אך נועזת, עתירה בדמויות סטריאוטיפיות, גימיקים וקאמפ. צמד הפרסונות היריבות שבמרכז הסיפור – הנבלית הרוסייה זויה דה דיסטרויה והגיבורה הכל-אמריקאית ליברטי בל, נקראו במקור קולונל נינוצ׳קה ואמריקנה. גם לדמויות נוספות בסדרה הייתה מקבילה מציאותית, כולל ביירות המחבלת המשוגעת, שבמקור נקראה פלסטינה.

חריף אש

בשנים האחרונות הוצפנו בסרטים על המצאות של מוצרים כאלה ואחרים. זה המוזר ביותר ביניהם – דרמה הקומית בבימויה של השחקנית אווה לנגוריה, שמספרת כיצד שרת בחברת חטיפים המציא את הצ׳יטוס החריף אש. על פי הסרט הוא עשה זאת בעזרת זיהוי מבריק של קהל היעד הלטיני, שחיבתו לחטיפים חריפים לא נענתה עד אז על ידי התאגידים האמריקאיים, מה שהוביל אותו לפתח בעצמו את הטעם האייקוני. הסרט מבוסס על האוטוביוגרפיה של ריצ'רד מונטנייז, סיפור סינדרלה אמיתי ומרגש חוץ מהעובדה שהוא… אממ.. נו… זה… כנראה לא אמיתי. עדויות של קולגות מהעבר של מונטנייז שמות סימן שאלה ענק על כל העניין, ברמה שהובילה לעזיבתו של מונטנייז את תפקידו בחברת פפסיקו, ובהמשך להגשת תביעה מצידו נגד אותה החברה. באמת חריף.

ארגו

לנו יש את הדראג של אהוד ברק ולאמריקאים את המבצע של ה-CIA לשחרור דיפלומטים שנלקחו כבני ערובה באיראן. המסווה שאיפשר את המבצע, ועומד במרכז הסרט זוכה האוסקר ״ארגו״, היה של הפקת סרט אמריקאי. כמובן שבסרט יש גם חרטוטים הוליוודיים – מהוספה של סצנת מרדף דרמטית להשמטה של דמויות מפתח בסיפור האמיתי או צמצום החשיבות של קנדה במבצע. אבל גם אחרי שמורידים את השינויים האלה, נשארים עם סיפור היסטורי מספיק ביזארי כדי להיראות כמו המצאה מוחלטת.

זה יכול לקרות גם לך

ספיקינג אוף דברים שנשמעים כמו המצאה מוחלטת – מה תגידו על קומדיה רומנטית שבה שוטר מציע למלצרית להתחלק איתו בטופס לוטו במקום להשאיר טיפ, אבל אז הטופס אשכרה זוכה? הסרט הזניח למדי משנות התשעים, בכיכובם של ניקולס קייג׳ וברידג׳יט פונדה, נוצר בהשראת מקרה אמיתית שהתרחש בפיצריה בניו יורק, בעקבותיו זכו השניים ב-6 מיליון דולר והתחלקו בו שווה בשווה. כמו רוב העלילה עצמה גם הטוויסט הרומנטי לא היה ולא נברא (הדמויות האמיתיות היו נשואות לאחרים כשכל זה קרה), אבל בתכלס, עדיף טיפ של 3 מיליון דולר מאשר להתחתן עם ניקולס קייג׳.

לא

סרטו של הבמאי הצ׳יליאני פבלו לארין חוזר לאחד האירועים הכי מעניינים בהיסטוריה של מדינתו – משאל עם שהוביל לנפילת החונטה הצבאית של אוגוסטו פינושה. ״לא״ מספר את הסיפור הזה דרך עיניו של פרסומאי שלוקח לידיו את הקמפיין לעידוד הצבעה נגד פינושה ובעד קיום בחירות דמוקרטיות. במקום תשדירי שירות מדכדכים על פשעי הדיקטטורה, הוא בוחר בגישה ארטיסטית ואבסטרקטית – הבטחה לעתיד מלא שמחה ורוח נעורים. הסיפור ההיסטורי היה כמובן מורכב יותר מזה שהוצג בסרט וכלל עוד שלבים בקמפיין חוץ מסרטונים מגניבים, אבל זה לא מפחית מהעניין והייחוד של האירועים האמיתיים.

חמישה ימים בממוריאל

מוכנים לדיכאון קיצוני? הסדרה מבית אפל טי.וי, שהתבססה על ספר מאת העיתונאי שרי פינק, חוזרת לאחד האירועים הקשים בעקבות הוריקן קתרינה – בית חולים בניו אורלינס שנפגע מהצפה, אובדן החשמל ותנאים הולכים ומחמירים. בסדרה ובמציאות אנשי הצוות נדרשו לדילמות מוסריות בלתי נתפסות, כולל האפשרות לבצע המתת חסד במטופלים שלא ניתן להציל.

הנערה עם המחט

ואם כבר נכנסנו לדיכאון, נמשיך לסרט תוצרת דנמרק שהיה מועמד השנה לאוסקר לסרט הבינלאומי הטוב ביותר. סיפורה של הדמות הראשית בו – אישה צעירה שנכנסת להריון בלתי מתוכנן בשנת 1919 – בדיוני, אך הוא כולל דמות אמיתית ומחרידה מההיסטוריה הדנית בתפקיד מרכזי. מדובר ברוצחת סדרתית בשם דגמר אוברבי, שמספר קורבונותיה איננו ידוע עד היום. מה שכן ידוע היה שהיא פגעה בתינוקות וילדים שהיא עצמה אימצה. בררר.

אנשי המסיבות

ונחזור לדברים קלילים יותר – אחד הסרטים הכיפיים והפחות נוסחתיים בז׳אנר הביופיק המושמץ. סטיב קוגן מגלם כאן את טוני ווילסון, איש שעזר להפוך את מנצ׳סטר לבירה תרבותית עם חברת התקליטים פקטורי רקורדס ומועדון ההאסיינדה המיתולוגיים. הסרט חוזר להצלחותיו הגדולות וגם לכישלונות המפוארים של הטיפוס הזה – נניח, ההחלטה להפיץ סינגל של ניו אורדר בגרסה בלתי רווחית שגרמה לכך שהוא הפסיד עוד כסף עם כל תקליטון שנמכר.

נערות הרדיום

סרט הדרמה הזה צולם ב-2018 וקצת נפל בין הכיסאות בעקבות מגפת הקורונה, על אף שזכה לביקורות לא רעות. ועדיין, קשה להאמין שהסרט מצליח להיות מטלטל ומרתק כמו המקרה האמיתי שמאחוריו: סיפורן של נשים צעירות שבמסגרת עבודתן צבעו שעונים וחפצים נוספים בצבע זוהר בחושך, שנוצר בעזרת החומר הרדיואקטיבי רדיום. ההשלכות הבריאותיות של העבודה במפעל היו מזוויעות ברמה קיצונית, והמאבק המשפטי שלהן השפיע על האחריות אליה נדרשים מעסיקים מאז ועד היום.

האיש שלא היה

במקור הסרט הזה נקרא ״מבצע קציצה״ (Operation Mincemeat), כשמו של ספר רב מכר שעסק במבצע הסודי שהוביל המודיעין הבריטי בזמן מלחמת העולם השנייה. ביקום מקביל היה אפשר להעניק לו שם אידיוטי כמו ״לעבוד על היטלר״ כי, נו, זה מה שקורה – גופה של מחוסר דיור הופכת לגופה מזויפת של קצין בדיוני לחלוטין, שעליו השותלו מסמכים מזויפים כי להטעות את האויב בנוגע לתוכניות של בעלות הברית. התוספת היצירתית לצרכים קולנועיים הפעם – משולש רומנטי. איך לא. פרט מידע מפתיע שדווקא היה במציאות – מעורבות במבצע של מחבר ״ג׳יימס בונד״ איאן פלמינג.

• מבוסס על סיפור אמיתי
• המסך
• סדרות
• סרטים
• פשע אמיתי

בפרק הפארודיה הבלתי נשכח של ״משפחת סימפסון״ על "תיקים באפלה", שנקרא כראוי The Springfield Files, הציג השחקן לנרד נימוי סיפור אמיתי על מפגש עם חייזרים. ״וכשאני אומר אמיתי, אני מתכוון שגוי. הכל שקרים. אבל אלה שקרים מבדרים״, חידד נימוי בגרסתו הצהבהב. ״ובסופו של דבר, האם לא זו האמת האמיתית? התשובה היא – לא״. בשנים האחרונות הרעיון של ״אמת אמיתית״ עובר התפוררות ומעורר רגשות קשים מכל כיוון וזווית, בין החרטוטים של צ׳אט GPT ודומיו לביטויים כמו ״פוסט אמת״ או ״עובדות אלטרנטיביות״, ועד למאבקי נראטיבים בין מדינות וקבוצות שונות. על רקע כל הבלאגן הזה, סדרות וסרטים המבוססים על סיפור אמיתי הם סחורה מבוקשת ואהודה.

>> מבוסס על סיפור מטורף: הסיפורים האמיתיים הכי מוזרים שעובדו למסך

״חומץ תפוחים״, ״Better Man – סיפורו של רובי וויליאמס״, ״אנונימי לגמרי״, ״המתחזה״, ״ג׳ואן״, ״אלף מכות״, ״אלטו נייטס״, ״מריה״, ״אני עדיין כאן״, ״המורה שהבטיח את הים״, ״לוקרבי״ – אלה רק חלק מהעיבודים שראינו רק בחודשים האחרונים לסיפורים אמיתיים, לא כולל דוקו. השבוע מצטרפת לרשימה הזו גם ״משפחה אמריקאית טובה״ – סדרה על פי הסיפור הדפוק לחלוטין של נטליה גרייס, ילדה שאומצה על ידי זוג אמריקאי בשנת 2010 אך ננטשה שנה לאחר מכן על ידיהם בטענה כי היא בכלל צעירה נמוכת קומה בת 22.

הסדרה החדשה הזו משתלבת עם שניים מהטרנדים הבולטים בתחום ה״זה סיפור אמיתי אחי, נשבע״ מהשנים האחרונות: מיחזור נושאים שכבר טופלו (בדרך כלל טוב יותר) ביצירה דוקומנטרית קודמת, והאובססיה לסיפורים מזעזעים אמיתיים. ״משפחה אמריקאית טובה״ מגיעה למסך אחרי סדרת סרטים שעסקו באותו הסיפור בדיוק, תחת השם The Curious Case of Natalia Grace, והעמידו במרכזם ראיונות עם נטליה גרייס האמיתית. במקרה זה מדובר ביצירה נישתית יחסית שלא הפכה ללהיט, אבל ככל שהביקוש ליצירות ״אמיתיות״ עולה צצים עוד ועוד מקרים של יצירות תאומות או מתחרות, תיעודית לצד עלילתית.

כך היה במקרה של אליזבת הולמס, היזמת שהבטחותיה להמציא מחדש את בדיקות הדם התגלו כתרמית. כבר ב-2016 הוכרז סרט עלילתי אודותיה, בבימויה של אדם מקיי (״מכונת הכסף״) ובכיכובה של ג׳ניפר לורנס. קרוב לעשור אחרי כבר יש לנו ספר, פודקאסט בשם The Dropout שעובד למיני סדרה באותו שם, וגם סרט דוקומנטרי של HBO. הסרט העלילתי מעולם לא צולם, ולורנס פרשה ממנו סופית לאחר שראתה את הופעתה של אמנדה סייפריד באותה מיני סדרה. באותה צורה, סיפור עלייתה ונפילתה של רשת We Work הופיע במרכז של סדרה מבית אפל וגם בסרט תיעודי, בהפרש של חודשיים בלבד.

הדוגמה האחרונה היא זו של ריאליטי ווינר – עובדת ב-NSA שהדליפה מסמכים מסווגים שהוכיחו מעורבות רוסית בבחירות 2016 בארה״ב. ווינר היא דמות מעניינת בזכות סיפור המעצר והמשפט שלה, בשל הרלוונטיות של הסיפור שאותו בחרה לחשוף, אבל גם בשל הדיסוננס המסקרן בין אופייה והחזות שלה לבין הביוגרפיה שלה. ב-2021 הושק סרט דוקומנטרי אודותיה שנשא את שמה, ובשנתיים האחרונות הצטרפו אליו גם שני סרטים עלילתיים שונים שנקראו, תאמינו או לא, ״ריאליטי״ ו״ווינר״.

ההבדלים בין היצירות האלה הן הזדמנות מעניינת לבחון את הדרכים השונות לתאר את אותו הסיפור, כשכל אחת מהדרכים האלה ״מדויקת״ בדרכה. הסרט התיעודי מורכב, כמקובל, מראיונות עם ווינר, משפחתה ואנשים נוספים שהיו מעורבים בפרשה, לצד מכתבים ושירים שכתבה ווינר. ״ריאליטי״ (2023), בכיכובה של סידני סוויני, הוא עיבוד למחזה שחורג מהנוסחה המוכרת ליצירה ביוגרפית: הוא מתרחש כולו ביום מעצרה של הגיבורה כשהדיאלוג בו מבוסס, עד רמת הגמגומים והמלמולים, על תמלול החקירה של ווינר על ידי ה-FBI. ״ווינר״ (2024) הוא ביוגרפיה קולנועית מעט סטנדרטית יותר, עם טאץ׳ של קומדיית נעורים שחורה. הוא נפרש על פני שנים מחייה של הגיבורה, אותה משחקת הפעם אמיליה ג׳ונס (״CODA״).

היצירות התאומות מהסוג הזה לא תמיד מפותחות במקביל – במקרים רבים הסרט או הסדרה העלילתית הגיעו שנים אחרי שהמקבילה התיעודית שלהם כבר הוכיחה שיש תוכן ועניין ציבורי באותו הסיפור. ״איש על חבל״ ו״אזרח מספר 4״, שניים מהסרטים התיעודיים המוערכים ביותר של המאה ה-21, הפכו ל״על חבל דק״ ו״המרגל סנודן״ הבינוניים. האחרון אף מציג את במאית הסרט התיעודי כדמות של ממש. היה גם העיבוד של HBO Max ל״המדרגות״ החלוצי; הדוקו של נטפליקס ״הרוצח שבפנים״, שאחרי חמש שנים קיבל אח תאום עלילתי בדמות "סיפור ספורט אמריקאי: ארון הרננדז"; סרט טלוויזיה עם דרו ברימור על פי ״גריי גארדאנס״ האייקוני ו״הפשע: ג׳יפסי רוז״ כשנתיים אחרי סרט הפשע האמיתי שזכה בארץ לשם המרהיב ״אמא נרצחה לי״.

אם נחזור רגע ל״משפחה אמריקאית טובה״, נגלה סדרה שמבוססת על סיפור קיצוני וחריג מאוד, כזה שיש בו התערבות משפטית, האשמות הדדיות ומאבקי גרסאות. כלומר, אולי לא מדובר בסדרת פשע, אבל היא עומדת בשורה אחת עם סוג הסיפורים שהפכו לסחורה הכי לוהטת בשוק בשנים שאחרי עליית ז׳אנר הפשע האמיתי. אם נהיה כנים, בני אדם התעניינו בערך מאז ומעולם בפשעים ובתעלומות אמיתיות – זה היה עיקר האפיל שהביא קוראים לספרוני פאלפ או צהובונים שהבטיח לחשוף את ״האדם האמיתי מאחורי ג׳ק המרטש״, זה היה האפיל העיקרי של סדרות עם פשעים "היישר מהכותרות" כמו ״חוק וסדר״, וזה גם האפיל של הסדרה התורנית בנטפליקס שמבטיחה להכניס אותנו למוח המסתורי של רוצח מפורסם כלשהו. אלימות, פשעים, רצח, התחזות או הורים מאמצים שחושבים שהבת שלהם היא אישה מבוגרת – זה בידור כיפי, וזה יכול להיות טראש גמור אפילו תחת הכותרת הסו-קולד איכותית ״מבוסס על סיפור אמיתי״.

בתצורתו העדכנית, ז׳אנר ״הפשע האמיתי״ הפך לפופולרי במיוחד בעשור הקודם, בעיקר דרך יצירות דוקומנטריות ופודקאסטים מצליחים. בשיאו, הפורמט הזה לא רק איפשר לבדר את הקהל ולהאיר בזרקור סיפורים מעניינים, אלא גם להוביל שינויים של ממש: רוברט דרסט נעצר בעקבות ״הג׳ינקס״, בעוד ״לעשות רוצח״ פתחה מחדש את התיק של ברנדון דסי. במהרה ההצלחה הזו המשיכה גם לפורמט מתוסרט, ששילב את המסורת הוותיקה של ״דרמטיזציה לאירועים אמיתיים״ (ע״ע כל דבר שבכותרת שלו כתוב "The X Story") עם אסתטיקה ורגישויות שמזכירות יותר את הטרנד החדש.

אחד השמות הגדולים בקטגוריה המסוימת הזו הוא ריאן מרפי – היוצר הבלתי נלאה שנראה כאילו הוא עובד על אלפיים סדרות במקביל בכל רגע נתון. כמובן שלא כל סדרה שלו היא כזו, אבל משנת 2016 והלאה יותר ויותר מהן מתמקד בסיפורים ״אמיתיים״, מי יותר ומי פחות. ראשונה הייתה ״סיפור פשע אמריקאי״ על משפטו של או.ג׳יי סימפסון, שבהמשך סיפרה גם על רצח ג׳יאני ורסאצ׳ה ועל פרשת מוניקה לוינסקי וביל קלינטון. אז הגיעו גם ״אויבות: בטי וג׳ואן״ ו״אויבות: קפוטה נגד הנשים״, ״הצופה״ שהתבססה באופן רופף על מאמר של מגזין The Cut, ״הלסטון״ הביוגרפית וגם ״הוליווד״ ו״פוזה״, שאולי לא היו ״על פי סיפור אמיתי״ במהותן – אך נוצרו עם אירועים ודמויות מסוימות כמקורות השראה ברורים.

מרפי הוא בדרן, לא רודף צדק או חובב היסטוריה. הבידור שלו מושקע, סוחף ומלהיב, אבל לא פעם גם שטחי, מוגזם ונוטה לאי דיוקים, או עיוותים מוחלטים. הוא נותן לקהל ״מה שהוא רוצה״ – בהגדרה, אבל גם בפועל, כשהסדרות שלו הופכות שוב ושוב לשיחת היום. אנתולוגיית ״מפלצת״ שלו, על שתי עונותיה, עוררה ביקורת רבה מהרגיל על בחירות אתיות, מסגור ושינויים. העונה הראשונה, ״דאהמר״, עוררה תגובות קשות מצד משפחות וחברים של קורבנותיו של הרוצח הסדרתי האמיתי. גם העיתונאית שחשפה את סיפורו של ג׳פרי דהאמר, אן שוורץ, ביקרה שינויים והחלטות שונות של הסדרה, בפרט בהקשר לייצוג קריקטורי של מערכות החוק. במקרה של העונה השנייה, שעסקה בסיפורם של אריק ולייל מננדז, הביקורת הגיעה מאריק עצמו שמחה על ״שקרים בוטים״ ועל דרך ההתייחסות של הסדרה לפגיעה המינית שחוו הוא ואחיו מאביהם.

זה מוביל אותנו לכך שלא מעט מהסדרות הביוגרפיות/היסטוריות העכשוויות מציבות את הפושעים, המתחזים, הרוצחים וכו׳ בתפקיד מרכזי, כשהפוקוס הוא על הניסיון להבין איך ולמה קרה הדבר במקום לפתור תעלומה. במידה מסוימת גם זו ירושה מהפשע האמיתי, על אף שזה צעד אפילו יותר מועד לפורענות ברמה האתית כשמדובר בסדרה מתוסרטת. זה המצב ב״מפלצת״ אבל גם ב״לזייף את אנה״, ״חומץ תפוחים״, The Dropout, ״קנדי מונטגומרי: מוות בטקסס״ ו-״אהבה ומוות״ (שתיהן מבוססות על אותו סיפור), ״הנערה מפליינויל״ ועוד.

בואו נניח לרגע לבעיות האתיקה הספציפיות של סדרות וסרטים על פשעים וזוועות כדי להזכיר ש״נאמנות לאמת״ היא סוגייה מתעתעת וחמקמקה בכל סוג של יצירה היסטורית או ביוגרפית. קחו לדוגמה אתהפרויקט של האתר Information is beautiful, במסגרתו נבדק לעומק הדיוק ההיסטורי של סרטים כמו ״רפסודיה בוהמית״, ״נאום המלך״ או ״מאחורי המספרים״. כל סצנה בסרטים המדוברים נבחנה באופן פרטני' והתוצאה נפרשת באופן ויזואלי כשלכל סרט ציון סופי באחוזים. אממה – הגולשים באתר יכולים לבחור את רמת הקטנוניות בין שלוש דרגות: ״יאללה, זה סרט!״, ״אפשר לקחת קצת חופש דרמטי״ ו״רק האמת המוחלטת״. הדרגה הרופפת ביותר, למשל, מעניקה ל״רפסודיה״, סרט שנקטל לא פעם על שינויים בציר הזמן והצגת גרסה סטרילית והרבה פחות קווירית מהסיפור האמיתי של פרדי מרקורי, ציון נאה של כמעט 80 אחוז. המחמירה ביותר כבר מורידה אותו ל-50 אחוז בלבד.

אותנטיות או נאמנות למקור הן הרי עניין של הגדרה – מה יותר משנה עבורנו, העיקרון והרעיון או ההיצמדות לפרטים או לאסתטיקה המקורית? איזה סרט מדויק יותר, כזה שמשלב שפה ושירים מודרניים כדי להעביר את רוח התקופה במונחים מודרניים, או כזה שבו כל תלבושת ולוקיישן עוצבו בדיוק כמו במקור, אבל הגיבור רב כל הזמן עם אמו, החביבה במציאות, כי זה דרמטי יותר? והאם ייצוג מעוות לחלוטין של דמות היסטורית דפוקה – נגיד, מה שעשו לפי.טי ברנהאם ב״האמן הגדול מכולם״ – באמת משנה לצופה שסתם רוצה לראות סרט כיפי? לצופים עצמם – וכמובן לכריש שצץ בקוליסאום של ״גלדיאטור 2״ – הפתרונים.

במובנים מסוימים, המקרים היותר בעייתים הם לא ה״סיפורו של אביר״ או ה״מולאן רוז׳״ים של העולם, שנוצרו כפסטיש מוחלט ומכוון – אלא הסרטים היוקרתיים יותר שכן יש להם יומרה היסטורית כלשהי, מעבר לבחירות בידוריות ואמנותיות. קחו לדוגמה את ״חייו של אמיל זולא״, סרט זוכה אוסקר משנות ה-30 שמתאר את תולדות חייו של מחבר ״אני מאשים״, אבל מצליח להתעלם כמעט לגמרי מהאספקטים האנטישמיים של פרשת דרייפוס המתוארת בסרט, וכנראה שלא במקרה. דוגמה שונה להפליא אפשר לראות ב״המאבקים״ – דרמה קורעת לב על ההיסטוריה המחרידה של משפחת ואן אריק, שעל הדרך מוחקת מהעץ המשפחתי את אחד האחים האמיתיים (וגם מעלימה כמה אחיינים כדי להעצים את הטרגדיה). אפשר להצדיק את ההחלטה הזו ברמה התסריטאית, אבל ערכית יש בזה משהו מטריד – נו, מה זה כבר אח מת אחד פחות?

מה שכן, כמה וכמה יצירות מצוינות הגיעו אלינו בשנים האחרונות עם הטייטל ״מבוסס על סיפור אמיתי״. בניכוי ז׳אנר הביופיק המוזיקלי, שממשיך לספק עוד ועוד סרטים נוסחתיים וממוחזרים מהסוג שהפארודיה Walk Hard כבר היתה אמורה לחסל, ההגדרה הזו מכילה בימינו שלל סוגים, גוונים וז׳אנרים. נראטיבים מורכבים (״אני, טוניה״), ריבוי נקודות מבט (״מכונת הכסף״, ״גברת אמריקה״, ״דופסיק״), התמקדות באירוע או תקופת חיים מסוימת במקום ביופיק סטנדרטי (״לילה אחד במיאמי״, ״המתמחה״), יצירות שמשלימות זו את זו (״פרסילה״ ו״אלביס״) וגם טרלולים מוחלטים כמו ״וירד: סיפורו של אל ינקוביק״.

עוד עניין הוא הסקפטיות המסוימת – והמבורכת – שצופים רבים פיתחו כלפי היצירות ההיסטוריות האלה. המעגל שנפתח ביצירה אחת ממשיך ליצירות אחרות, שחוזרות לאותן התקופות או הסיפורים מזווית אחרת, ומושלם עם השיח הנלווה שמתעורר על אותם הדברים ברשתות החברתיות או בתקשורת. השיח הזה הוא לא רק בדיקת עובדות יבשה או ניטפיקינג קטנוני, אלא גם דרך להפוך את הבחירות האמנותיות הכי מפוקפקות להזדמנות ללמוד. יוטיוב ואפליקציות הפודקאסטים מפוצצות ביוצרי תוכן שרק מחכים לפרק לגורמים את הסרט או הסדרה ההיסטורית התורנית (לכל מקצוע כבר יש גרסה משלו ל״עורכי דין אמיתיים מגיבים לבוסטון ליגל״), או לפחות לסרט דיסני חדש כתירוץ לדבר על היסטוריה או אופנה היסטורית אמיתית. לפעמים זה הורס את הכיף, אבל לא פעם זה פשוט חלק מהחוויה, שיכול להיות כיפי בפני עצמו (להיות חנונים זה חוויה ממש, ממליצה לכם).

• המסך
• סדרות
• מבוסס על סיפור אמיתי

מדי ערב אנחנו מפרסמים כאן באתר "טיים אאוט" אתהמלצת הצפייה הלילית שלנו. מראש אנחנו לא מכוונים גבוה: דברים שאפשר לצפות בהם בלילה בלי לשרוף את המוח במנת יתר של טפשת (את זה אתם יכולים לעשות לבד) גם אם אינם יצירות מופת על-זמניות. ההמלצות מבוססות לפעמים על צפייה בפרק בודד שמראה פוטנציאל כלשהו למשהו, אבל אתם בהחלט מוזמנים להתלונן להנהלה אם לא אהבתם את אחת ההמלצות, והן ינוכו ממשכורתנו הבאה. לכבוד תחילת השבוע ולנוחותכן אנחנו מקבצים את כל ההמלצות במקום אחד, לטובת הלילות המתים בשבוע שלפנינו, מדורגות על פי הפרמטר "כמה בא לנו שתראו אותן". וזיכרו: תמיד יש מה לראות בטלוויזיה אם מוכנים להתפשר מספיק.

>> בואו תראו יש מכות: 12 סדרות מעולות שיבעטו לכם בפרצוף
>>בדרך לגיהנום: האמת על "ניתוק" הרבה יותר מוזרה ממה שחשדנו

1. "דרדוויל: נולד מחדש" // Daredevil: Born Again // דיסני+

טוב, אנחנו יוצאים כאן קצת פאן-בויז, אבלמזמן לא התלהבנו ככה מסדרה של מארוול. אולי אפילו מאז ש"דרדוויל" עלתה בנטפליקס לפני כמעט עשור. ככה זה כשיש לך גיבור על באמת חריג ומעניין, וגם את הנבל הכי מורכב וכריזמטי, וגם ריאליזם מחוספס של פשע בעיר הגדולה. ואלימות. המון אלימות קשה. לא להאמין שדבר כזה בכלל אפשרי בעולמות של מארוול, אבל הנה. זה קורה. וזה מרשים מאוד.

2. "אלף מכות" // A Thousand Blows // דיסני+

בול כמו שלירון רודיק כתב מוקדם יותר השבוע, "'אלף מכות' מנסה להיות המון דברים, ולמען האמת די מצליחה. קשה להימנע מההשוואה לכל מה שהגיע לפניה, אבל בעידן של היום זה בלתי אפשרי, כי כבר עשו הכל. עכשיו השאלה הכי חשובה עבור יוצרים היא לא 'מה עוד לא עשו?', אלא 'איך אני הופך את זה לשלי?'", ובמובן הזה מדובר בעוד הצלחה אדירה של סטיבן נייט, היוצר הוורסטילי של "פיקי בליינדרז". אנחנו קיבלנו סדרה מעולה, מלאה בקרבות אגרוף מצוינים, עם בנייה מורכבת של עולם הפשיעה של לונדון וסיפור נפלא. תענוג.

3. "עולה להתקפה" // Running Point // נטפליקס

קומדיה פשוטה וקלה לעיכול, בת חצי שעה, 10 פרקים, ובינג' מושלם שכמו "טד לאסו" – שבהחלט שימש לה השראה – מתאים גם לאוהבי ספורט וגם למי שלא בטוח אם גם בכדורסל יש נבדל. יהיו מי שיגידו שההשראה הברורה כאן היא סיפורה של ג'ני באס, הבוסית של הלוס אנג'לס לייקרס, אבל תכלס למי אכפת.מזמן לא הייתה לנו קומדיה כיפית בנטפליקס. אז הנה.

4. "תשע גופות בחדר מתים מקסיקני" // Nine Bodies in a Mexican Morgue //יMGM+

לא ציפינו להרבה מדרמת תעלומת רצח של שירות הפרימיום החוסה תחת צילה של אמזון פריים, אבל צריך להודות שהסדרה הזאת היאהרבה הרבה יותר כיף ממה שחשבנו שיהיה. הטוויסט הוא שאנחנו מקבלים סוג של ספוילר בשם הסדרה: אם 9 גופות נמצאות בחדר המתים המקסיקני, ועשרה נוסעים שרדו התרסקות בג'ונגל – טוב, אתם כבר יכולים לעשות את המתמטיקה לבדכם. מדי יום בג'ונגל נרצח מישהו חדש, וחבורת הזרים מנסה לעבוד ביחד תוך כדי חשד הדדי עמוק, סוג של גרסה מסויטת למשחקי דינמיקה קבוצתית עם שעון מתקתק.

5. "הרלן קובן: דיו חיוור" // Just One Look // נטפליקס

גרטה חולמת שוב ושוב על ערב ששינה את חיה לפני בערך 20 שנה – הופעת רוק מפוארת שהסתיימה באסון מזעזע. באחד הימים היא מתעוררת מהחלום ומגלה בביתה תמונה מאותו ערב נורא, עם כמה אנשים לא מזוהים ופרצוף אחד מוכר – בעלה הנוכחי, אותו בכלל לא הכירה אז ולא ידעה שנכח באותו הערב. ואז בעלה נעלם והיא מקבלת איומים על חיי ילדיה. נשמע מקריפ ומסקרן? נו ברור,זאת סדרה מבוססת הרלן קובן, מה חשבתם שיצא, קולה?

6. "באהבה, מייגן" // With Love, Meghan // נטפליקס

קבלו את מה שיהיהכנראה הסדרה השנואה ביותר של השנה. הפקת הדוקו-ריאליטי שארגנה לעצמה מייגן מרקל, דוכסית סאסקס, הידועה גם בתור אשתו של הנסיך הארי. אם עשיתם טעות ונכנסתם לאינטרנט במהלך 8 השנים האחרונות, כנראה ששמתם לב שהיא אחת הנשים השנואות בעולם. הבריטים שונאים אותה כי לקחה להם את הבן האהוב של הנסיכה דיאנה, השאר שונאים אותה כי נראה שהיא באמת אדם לא נעים ואנחנו שונאים אותה כי ראינו את התפקיד שלה ב"Suits", והבנו שהיא לא שחקנית מספיק טובה כדי להעמיד פני אשת חברה גבוהה מעצבנת. זה בא לה טבעי, כפי שאפשר לראות בקלות ב"באהבה, מייגן".

• המסך
• מה רואים הלילה
• דיסני+
• נטפליקס
• סדרות

אין מה לומר, העולם בצרות מאיפה שלא מסתכלים עליו, וסדרות הטלוויזיה שנוצרות ברחביו משקפות את העובדה הזאת כבר זמן רב, אבל תמיד אפשר לסמוך עליהן שתמיד אפשר לברוח אליהן מהמציאות הקשה והעתיד השחור שבפניו הן אוהבות להתריע, וכך אפשר להיות מודאגים בטירוף וחסרי דאגות לחלוטין ממש בו זמנית. זה סידור נוח מאוד בדרך לאפוקליפסה בסך הכל, אבל מדי פעם מתגנב חודש שבו זה פשוט לא מספיק. חודש מרץ עומד כנראה להיות חודש כזה, עם מעט מאוד סדרות שנראות על הנייר כמו Peak TV. נתנחם בבבריחה אל עונת הסיום של "משפחת ג'מסטון" המצוינת, הסיטקום הקורע של HBO שמבשר כבר מספר שנים את ניצחון האוונגליזם המטורלל והמושחת על אמריקה. איזה מזל שזה רק בטלוויזיה.

>> חשבנו שכבר ראינו הכל: 20 הסדרות הכי טובות על המסך כרגע
>> הסדרה של פיקסאר היא חובת צפייה לילדים. ועוד יותר מזה להורים

במהלך החודש // שבאבניקים 3 // HOT3

הדרמה הקומית המצליחה של HOT חוזרת לעונה שלישית, קצת יותר משבע שנים אחרי הראשונה ושלוש וחצי שנים אחרי השנייה, ואנחנו לא זוכרים כלום. אבל היי, יש שם חרדים חתיכים ומופרעים בסטנדרטים חרדים – אה כן, בעונה הקודמת הם הקימו ישיבה בניהולם שתאפשר להם לחמוק משירות צבאי אחרי שנזרקו מישיבה אמיתית. ב-2021 זה עוד נחשב לקומדיה. מייחסים למארק טוויין את המשפט "קומדיה היא טרגדיה פלוס זמן", כאן זה עובד הפוך.

28.2 // בקיצור // Bref // דיסני+

"בקיצור" הייתה קומדיית קאלט צרפתית ב-2011 שבמרכזה רווק בן 30 וקצת שכושל בכל אספקט בחייו, וזכתה להצלחה עצומה במהלך שידור 82 הפרקים שלה. הקאץ'? כל פרק היה בן 2 דקות. עכשיו הזרוע הצרפתית של דיסני+ מחדשת אותה לעונה שמתרחשת כל הזמן הזה אחרי, כשמרכז יש לנו רווק בן 40 פלוס שכושל בכל אספקט בחייו. שישה פרקים שבנויים מכמה אפיזודות קצרות כל אחד, והפרק הראשון שכאן לפניכם מתוק ביותר.

1.3 // תשע גופות בבית קברות מקסיקני // Nine Bodies in a Mexican Morgue //יMGM+

אנתוני הורביץ, סופר ותסריטאי עם קריירה עניפה בתחום המתח והמסתורין, יצר כאן תעלומה בלשית לגמרי בעצמו, בלי להתבסס על ספר או פודקאסט או כתבה ממגזין, עניין נדיר ביותר בימינו כפי שתיווכחו בהמשך הרשימה. במוקד העלילה תשעה נוסעי מטוס שמתרסק בג'ונגל במקסיקו, ותוך כדי שהם מנסים להיחלץ מהג'ונגל, הם נרצחים בזה אחר זה וצריכים להבין מי מהם הוא הרוצח. נשמע כמו אחלה ריאליטי.

1.3 // בנות גילמור // Gilmore Girls // דיסני+

זה הולך להיות הבינג' של כל הבינג'ים: שבע עונות ו-153 פרקים של סדרת הבנות האיקונית משנת 2000 הרחוקה עולות בבת אחת לדיסני+, ואין מספיק גלידה, טישיו ויין רוזה בעולם. הסדרה שהציבה רף חדש של דיאלוגים מהירים וסרקסטיים השיקה גם את הקריירות של היוצרת איימי שרמן-פלאדינו ("גברת מייזל המופלאה") ושל התסריטאית והמפיקה ג'נג'י קוהן ("העשב של השכן", "כתום זה השחור החדש"). לא רע בשביל סדרה קטנה וישנה.

4.3 // באהבה, מייגן // With Love, Meghan

אז כן, זו סדרת הדוקו-לייף-סטייל המושמצת של מייגן מרקל המושמצת ויופיע בה גם הנסיך הארי הסורר, והיא תארח שחקניות ונשות עסקים ותבשל ותדבר על החיים, וכולם ידברו על זה וישמיצו את זה ואת בני הזוג שהרסו את הסיפור היפה של משפחת המלוכה, והכל יהיה מוזר וקרינג'י. זו דרכו של עולם.

5.3 // דרדוויל: נולד מחדש // Daredevil: Born Again

מארוול מחזירה לחיים את דרדוויל, שהיה גיבור העל הטלוויזיוני הכי מוצלח שלה בימים הרחוקים שבהם הופקו סדרות של מארוול לנטפליקס. הקמתה של דיסני+ הרגה את הסדרה ההיא, אבל הנה היא חוזרת לחיים עם צ'רלי קוקס בתפקיד הראשי, ועם וינסנט ד'ונפוריו הענק בתפקיד הנבל ווילסון פיסק שהוא ראש העיר עכשיו, וקאסט נהדר שכולל בין היתר גם את איילת זורר ומייקל גנדולפיני. "דרדוויל" הייתה סדרה מחוספסת ואלימה מאוד בסטנדרטים של מארוול ודיסני בגלגולה הראשון, ולפחות לפי הטריילר נראה שהיא גם נשארה כזאת. יש למה לחכות.

5.3 // הנמר // The Leopard

הפקת ענק מושקעת שמגיעה לנטפליקס מאיטליה, ומבוססת על ספרו האיקוני (באיטליה) של דון ג'וזפה טומאסי שנושא את אותו שם ("Il Gattopardo"). במוקד הסיפור נסיך סיציליאני, הזמן הוא המאה ה-19, ומה שקורה זה שלאיטלקים נמאס ממשפחות מלוכה והם הולכים לאחד את כל הנסיכויות תחת דגל אחד, שזאת כנראה בעיה אם אתה נסיך סיציליאני. יצרים, תשוקות, כסף, שחקנים איטלקים חתיכים – אנחנו בעניין.

6.3 // דלי בויז // Deli Boys

קומדיות מהגרים אמריקאיות זה תמיד נחמד, וקומדיית אקשן על צמד אחים ממוצא פקיסטני שגדלים כבני עשירים מפונקים לאבא שהקים רשת חנויות נוחות משגשגת, מגלים עם מותו שהוא היה למעשה ראש משפחת פשע חסר רחמים ושעכשיו הם צריכים להיכנס לעסק המשפחתי. כבר ראינו את בדיוק את הסיפור הזה אצל "האחים סאן" המאוד כיפית בנטפליקס, ובטח יהיה כיף לראות את זה שוב.

7.3 // משפחת ג'מסטון 4 The Righteous Gemstones //יHBO

כבר אמרנו מספיק פעמים שכל מי שלא רואה את הסדרה הזאת מפסיד, אז עכשיו כשהי מגיעה אל עונת הסיום שלה נותר לנו רק לבוז לכל מי שעדיין לא גילה אותה, או חמור מכך, גילה אותה ולא אהב אותה. שורה תחתונה: אם אתם רוצים להבין משהו על העולם אליו אנחנו מידרדרים במהירות – זאת צפיית חובה.

7.3 // דיו חיוור // Just One Look // נטפליקס

הדיל הרב-שנתי של הארלן קובן עם נטפליקס ממשיך לספק תוצרים, ואחרי "הנעדרים" הבריטית שסיפקה לנו בינג' נאה בינואר, מגיעה הפעם הפקה פולנית (!) שמבוססת על רב מכר נוסף של קובן, הפעם על אישה שמגלה תצלום ישן של בעלה, והגילוי גורם לו לארוז ולהיעלם, מה שגורם לה לצאת למסע שבו היא תגלה מן הסתם הרבה יותר ממה שהתכוונה. אבל בפולנית.

"הארלן קובן: דיו חיוור" (צילום: אנה ולוך/נטפליקס)

9.3 // יולו ריינבו טריניטי // Yolo Rainbow Trinity //יAdult Swim/Max

"יולו" הייתה סדרת רשת קצרצרת ימים ומטורפת לחלוטין של יוצר האנימציה האוסטרלי מייקל קיוזאק, והיא שודרה ביוטיוב בתחילת העשור הקודם. ב-2020 נתנו לו ב-Adult Swim להפוך אותה לסדרה בת שמונה פרקים, והתוצאה הייתה אחד הדברים הכי מוזרים שנראו אי פעם בתולדות הטלוויזיה. עכשיו מגיעה העונה השלישית, ואם בדיוק נגמרו לכם כל הסמים הקשים אז זה הולך להיות תחליף נהדר. פשוט תראו את הטריילר.

12.3 // כללי המשחק // Tracker

הלהיט הענק של CBS חזר לחלק השני של העונה השנייה שלו לקראת פינאלה שישאיר את העולם במתח לעונה הבאה, ומגיע באיחור קצרצר גם אלינו. ג'ייסון הרטלי ממשיך להפתיע לטובה בתפקיד הראשי, ולמרות המבנה האולד-סקולי שלה באווירת "תעלומת השבוע" יש איזה ייחוד באנושיות שלה שמדביק את הצופים (ואולי בעיקר את הצופות?) אל המסך.

12.3 // כולם לייב עם ג'ון מולייני // Everybody's Live with John Mulaney

ג'ון מולייני הנהדר כבר הוכיח שהוא יכול להחזיק לייט נייט משלו. אחרי ההצלחה האדירה של "כולם באל.איי עם ג'ון מולייני" ששודרה בנטפליקס בשנה שעברה והצליחה להיות גם פארודיה על הלייט נייט של שנות ה-70' וה-80' וגם אחלה לייט נייט מקורית ומרננת בפני עצמה, הוא ינסה לשחזר את הקסם המוזר של התוכנית ההיא בפורמט שבועי חדש. אם זה יעבוד – זה גיים צ'יינג'ר לנטפליקס בכל הקשור לתוכניות בשידור חי.

13.3 // כישור הזמן 3 Wheel of Time // אמזון פריים

אפוס הפנטזיה המושקע של אמזון לא מצליח אולי למשוך צופים מעבר למעגלי הקוראים של סדרת הספרים המצליחה שכתב רוברט ג'ורדן. שתי העונות הקודמות היו עשויות היטב ויש כאן גם את אחד הקאסטים הכי יפים בטלוויזיה, וחוץ מפנטזיה ועולם קסום (ולא אפלולי!) יש כאן גם הרבה אקשן והרפתקאות, כך ששווה מאוד לתת לה צ'אנס אם הז'אנר לא גורם לכם פריחה.

13.3 // התבגרות // Adolescence // נטפליקס

זאת כנראה הולכת להיות הסדרה האיכותית של החודש: שחקן האופי הבריטי המעולה סטפן גרהאם תפר לעצמו סדרה יחד עם התסריטאי ג'ק ת'ורן ("אנולה הולמס" והמחזה "הארי פוטר והילד המקולל"), ובה הוא משחק אב משפחה שחייו מתרסקים כשבנו בן ה-13 נחשד ברצח של בת כיתתו. במשך ארבעה פרקים עוקבת הסדרה בשוט אחד-לכאורה אחר ההתפתחויות, מרגע המעצר ועד לנקודת השיא בסיום. נשמע אינטנסיבי.

13.3 // נהר ארוך בוהק // Long Bright River // פיקוק

אמנדה סייפריד המהממת מככבת בסדרה שמבוססת על ספרה של ליז מור הנושא את אותו שם. סייפריד מגלמת שוטרת מקוף שמפטרלת ברחובות פילדלפיה, בשכונה שנפגעו קשה במיוחד ממגיפת ההתמכרות לאופיואידים במרשם, וכשסדרת רציחות מזעזעת את השכונה היא מתחילה לחשוד שיש להן קשר להיסטוריה הפרטית שלה. אבל מה שבאמת מעניין בסדרה הזאת היא הבמאית שלה: הגר בן אשר המופלאה שהיא לגמרי לגמרי מכוחותינו הטובים ביותר. נאחל לה בהצלחה.

14.3 // גנב הסמים // Dope Thief // אפל TV+

זה כנראה הולך להיות כיף גדול: ואגנר מאורה ("נרקוס") ובריאן טיירי הנרי ("אטלנטה") מגלמים צמד נוכלים שמתחזים לפרנסתם לסוכני רשות הסמים האמריקאית, ושודדים כך מסוחרי סמים קטנים את כספם וסחורתם. העסק עובד נהדר עד שדי בטעות הם שודדים קרטל סמים גדול וכמובן מסתכים מעל הראש. מבוסס על ספרו רב המכר של דניס טאפויה מ-2009, כי כל סדרה עכשיו מבוססת על משהו.

19.3 // משפחה אמריקאית טובה // Good American Family //יHulu

אם חסרות לכם סדרות מקריפות, קחו את זה: אלן פומפאו ומארק שדופלאס המצוינים תמיד מגלמים כאן זוג שמחליט לאמץ ילדה הסובלת מפגם גנטי שעיוות את גופה, ואז לאט לאט מגלים שאולי בעצם היא בכלל לא ילדה. מבוסס על הסיפור האמיתי ושובר הלב של אימוץ הילדה האוקראינית-אמריקאית נטליה גרייס שאומצה ב-2010 כשהיא בת 7 וננטשה ב-2011, כשהוריה המאמצים טוענים שהיא למעשה בת 18 שהסתננה לארצות הברית באופן בלתי חוקי. ברררר.

20.3 // פרצוף שמח // Happy Face // פרמאונט+

לא הספיקו לכם דרמות משפחתיות מקריפות? אז הנה דרמה שמבוססת על פודקאסט מצליח שמבוסס על אוטוביוגרפיה מצליחה ועל סיפורה האמיתי והמצמרר של מליסה מור, שגילתה שאביה הוא הרוצח הסדרתי "פנים שמחות", שרצח לפחות שמונה נשים שלא הכיר וטען שהרג עוד עשרות נוספות, טענה שמעולם לא נמצא לה סימוכין. את דמותו המחליאה מגלם דניס קווייד הענק שנותן לכל העסק סטאמפה של איכות. תבלו, מה שנקרא.

20.3 // המשכן // The Residence

תעלומת רצח שמתרחשת מאחורי הקלעים של הבית הלבן בהפקת שונדה ריימס? למה לא. ז'אנר הדרמה הבלשית הקומית ממשיך לכבוש את המסכים, וגם נטפליקס רוצה כזה, אז הנה: במהלך ארוחה נשיאותית רשמית מתרחש רצח, כל 157 עובדי הבית הלבן חשודים, ובלשית קווירקית (אוזו אדובה, "כתום זה השחור החדש") מגיעה לחקור. קאסט עצום שכולל את ג'יאנקרלו אספוזיטי, קיילי מינו בתפקיד עצמה, אל פרנקן, ג'ייסון לי ("קוראים לי ארל") ועוד, ואין כל סיבה שזה לא יהיה כיף.

20.3 // כנופיות לונדון 3 Gangs of London //יAMC+/SkyTV

הסדרה האולטרה-אלימה שייצר גארת' אוונס, במאי האקשן המוכשר שמאחורי הסרט האדיר "הפשיטה", מבוססת על משחק וידאו מ-2006 ונתנה עונה ראשונה כבדה ואולטרה-אלימה על רקע מלחמות הכנופיות של לונדון. בעונה השנייה הוא היה מעורב פחות והיא הייתה טובה פחות אבל אפילו אלימה יותר. בקיצור, זאת הסדרה הכי אלימה בטלוויזיה, ואם "הבנים" מנופפת בתירוץ שהאלימות המופרזת בה קומית ומבוססת על קומיקס, כאן האלימות המופרזת מבוססת על משחק וידאו ואינה קומית כלל.

24.3 // דיוויד בליין: אל תתפתו לנסות // David Blaine: Do Not Attempt

אמן האשליות דיוויד בליין חוזר אל אור המצלמות, אחרי כמה שנים מתחת לרדאר בעקבות האשמות בתקיפה מינית שלא הבשילו לאישומים, עם סדרה שבה הוא מסתובב בעולם ומחפש אנשים שונים מתרבויות שונות שעושים את הדברים הכי פסיכיים – כמו להבעיר לעצמם אש על הראש, לענוד זקן שעשוי מצרעות, לשבור זכוכיות באגרופיהם ועוד אקטים שפויים ונורמליים – רק כדי לעשות את אותם דברים גם. אוקיי, רק לא לתקוף מינית, סבבה?

26.3 // האולפן // The Studio // אפל TV+

סת' רוגן ואיבן גולדברג חוזרים לשתף פעולה, ולמרות שראינו לאחרונה כבר כמה ניסיונות עגומים לייצר דרמה קומית שמתרחשת מאחורי הקלעים של תעשיית הקולנוע ההוליוודית והסתכמו בכישלונות צורבים (הייוש, "דה פרנצ'ייז"), יש לנו תחושה שאם מישהו מסוגל להרים את זה – הם האנשים. סת' רוגן מגלם את מאט רמיק, המנכ"ל החדש של אולפני קונטיננטל הפיקטיביים (שהם קריצה לאולפני יוניברסל כמובן) שמנסה להציל את הביזנס הקורס מבלי לקרוס בעצמו. צפויות גם מלא הופעות אורח, מבריאן קרנסטון וג'וני נוקסוויל ועד למרטין סקורסזה, רון האוורד ושרליז ת'רון בתפקיד עצמם. פליז אל תהרסו את זה.

26.3 // סייד קווסט // Side Quest // אפל TV+

טוב, זה נראה כמו כיף גדול: סדרת ספין-אוף אנתולוגית ל"Mythic Quest" המתוקה של רוב מקלהני ואפל TV+ שמתרחשת בעולם הגיימינג שמגלגל מיליארדים, התשובה הפיל-גודית לאוקיינוס הקרינג' של "עמק הסיליקון". במסגרת הספין-אוף, כמו בקווסט צדדי של משחק וידאו, מתמקד כל פרק בדמות משנית או עלילה שולית אחרת, והאמת היא שזה רעיון די אדיר שהלוואי שסדרות נוספות יאמצו.

27.3 // האנטומיה של גריי 21 Grey's Anatomy // דיסני+

חלקה השני והמסיים של העונה ה-21 בסאגה הלא נגמרת של ד"ר מרדית' גריי. אנחנו כבר לא מצליחות לעקוב, אבל מי שעוקבות מדווחות שזו אחת העונות הטובות ביותר מזה זמן רב, ואין לנו סיבה לא להאמין להן. השקעתם בזה כבר 20 שנה, לא תמשיכו?

27.3 // שורדת בגדול // Survival of the Thickest // נטפליקס

עונה שנייה לסיטקום הבודי-פוזיטיבי שיצרה הקומיקאי מישל בוטו לנטפליקס, שגם מגלמת את הדמות הראשית. עם לא עקבתם אחרי העונה הקודמת: מייביס בומונט היא סטייליסטית כבדת משקל שמוצאת את עצמה לבד אחרי פרידה מזעזעת ומנסה לבנות את חייה מחדש, ואיכשהו הכל יוצא די פיל-גוד. העונה החדשה לוקחת אותה לרומא, שם ודאי ישרקו לה ברחוב והיא תאכל גלידות לרוב. אנחנו בעניין.

27.3 // בוש: מורשת 3 Bosch: Legacy // אמזון פריים

"בוש" הייתה אחת הסדרות המצליחות ביותר של אמזון, ובמשך שבע עונות מוצלחות ואנדרייטד למדי היא סיפרה את סיפורו של הארי בוש, לוחם מובחר לשעבר ובלש פרטי לשעבר שהופך לחוקר הוליוודי במשטרת אל.איי, פותר פשעים לרוב ולוחם בשחיתות במלוא עוזו. סדרת הספין-אוף "בוש: מורשת" חוזרת לעונה שלישית ואחרונה, ומי שעשה איתו את כל הדרך בעשור האחרון בוודאי ירצה לראות איך זה נגמר (לחילופין, ואם לא שמעתם על "בוש" מעולם, לפניכם בינג' ממש אחלה של עשר עונות).

• המסך
• סדרות
• דיסני+
• נטפליקס
• אפל טיוי
• אמזון פריים

האמת? חודש חלש להחריד צפוי לאורך מרץ בנטפליקס, לפחות בכל הקשור לסדרות חדשות, אחרי תקופה טובה של סדרות טובות ומושקעות ואפילו מפתיעות. אבל גם בחודש חלש לא חסר מה לראות, ואנחנו עומדים לקבל את סדרת הדוקו-לייף-סטייל המסקרנת ומושמצת של מייגן מרקל הנסיכה, עוד סדרת הארלן קובן, תוכנית לייב לייט נייט שבועית חדשה, קומדיית תעלומת רצח שמתרחשת בבית הלבן ועוד ממתקים שיעזרו לכם לשרוף עוד חודש מול המסך. ומה אפשר לבקש יותר מזה.

>> מה חדש בדיסני+: 7 סדרות מסקרנות שבטח תרצו לראות בחודש מרץ
>> לאכול עשירים ולנוח: 20 הסדרות הכי טובות בסטרימינג עכשיו

4.3 // באהבה, מייגן // With Love, Meghan

אז כן, זו סדרת הדוקו-לייף-סטייל המושמצת של מייגן מרקל המושמצת ויופיע בה גם הנסיך הארי הסורר, והיא תארח שחקניות ונשות עסקים ותבשל ותדבר על החיים, וכולם ידברו על זה וישמיצו את זה ואת בני הזוג שהרסו את הסיפור היפה של משפחת המלוכה, והכל יהיה מוזר וקרינג'י. זו דרכו של עולם.

5.3 // הנמר // The Leopard

הפקת ענק מושקעת שמגיעה לנטפליקס מאיטליה, ומבוססת על ספרו האיקוני (באיטליה) של דון ג'וזפה טומאסי שנושא את אותו שם ("Il Gattopardo"). במוקד הסיפור נסיך סיציליאני, הזמן הוא המאה ה-19, ומה שקורה זה שלאיטלקים נמאס ממשפחות מלוכה והם הולכים לאחד את כל הנסיכויות תחת דגל אחד, שזאת כנראה בעיה אם אתה נסיך סיציליאני. יצרים, תשוקות, כסף, שחקנים איטלקים חתיכים – אנחנו בעניין.

7.3 // דיו חיוור // Just One Look

הדיל הרב-שנתי של הארלן קובן עם נטפליקס ממשיך לספק תוצרים, ואחרי "הנעדרים" הבריטית שסיפקה לנו בינג' נאה בינואר, מגיעה הפעם הפקה פולנית (!) שמבוססת על רב מכר נוסף של קובן, הפעם על אישה שמגלה תצלום ישן של בעלה, והגילוי גורם לו לארוז ולהיעלם, מה שגורם לה לצאת למסע שבו היא תגלה מן הסתם הרבה יותר ממה שהתכוונה. אבל בפולנית.

"הארלן קובן: דיו חיוור" (צילום: אנה ולוך/נטפליקס)

12.3 // כולם לייב עם ג'ון מולייני // Everybody's Live with John Mulaney

ג'ון מולייני הנהדר כבר הוכיח שהוא יכול להחזיק לייט נייט משלו. אחרי ההצלחה האדירה של "כולם באל.איי עם ג'ון מולייני" ששודרה בנטפליקס בשנה שעברה והצליחה להיות גם פארודיה על הלייט נייט של שנות ה-70' וה-80' וגם אחלה לייט נייט מקורית ומרננת בפני עצמה, הוא ינסה לשחזר את הקסם המוזר של התוכנית ההיא בפורמט שבועי חדש. אם זה יעבוד – זה גיים צ'יינג'ר לנטפליקס בכל הקשור לתוכניות בשידור חי.

13.3 // התבגרות // Adolescence

זאת כנראה הולכת להיות הסדרה האיכותית של החודש: שחקן האופי הבריטי המעולה סטפן גרהאם תפר לעצמו סדרה יחד עם התסריטאי ג'ק ת'ורן ("אנולה הולמס" והמחזה "הארי פוטר והילד המקולל"), ובה הוא משחק אב משפחה שחייו מתרסקים כשבנו בן ה-13 נחשד ברצח של בת כיתתו. במשך ארבעה פרקים עוקבת הסדרה בשוט אחד-לכאורה אחר ההתפתחויות, מרגע המעצר ועד לנקודת השיא בסיום. נשמע אינטנסיבי.

20.3 // המשכן // The Residence

תעלומת רצח שמתרחשת מאחורי הקלעים של הבית הלבן בהפקת שונדה ריימס? למה לא. ז'אנר הדרמה הבלשית הקומית ממשיך לכבוש את המסכים, וגם נטפליקס רוצה כזה, אז הנה: במהלך ארוחה נשיאותית רשמית מתרחש רצח, כל 157 עובדי הבית הלבן חשודים, ובלשית קווירקית (אוזו אדובה, "כתום זה השחור החדש") מגיעה לחקור. קאסט עצום שכולל את ג'יאנקרלו אספוזיטי, קיילי מינו בתפקיד עצמה, אל פרנקן, ג'ייסון לי ("קוראים לי ארל") ועוד, ואין כל סיבה שזה לא יהיה כיף.

27.3 // שורדת בגדול // Survival of the Thickest

עונה שנייה לסיטקום הבודי-פוזיטיבי שיצרה הקומיקאי מישל בוטו לנטפליקס, שגם מגלמת את הדמות הראשית. עם לא עקבתם אחרי העונה הקודמת: מייביס בומונט היא סטייליסטית כבדת משקל שמוצאת את עצמה לבד אחרי פרידה מזעזעת ומנסה לבנות את חייה מחדש, ואיכשהו הכל יוצא די פיל-גוד. העונה החדשה לוקחת אותה לרומא, שם ודאי ישרקו לה ברחוב והיא תאכל גלידות לרוב. אנחנו בעניין.

• המסך
• נטפליקס
• סדרות