יש מעט דברים בעולם הזה שאפשר לסמוך עליהם, אבל הנה אחד מהם (יותר כיפי מ"שמאלנים תמיד מתאכזבים בבחירות"): סוויד, אחת מהלהקות הגדולות של הבריטפופ, תופיע בישראל ב-2023 בפעם השביעית (!). סוויד תגיע לישראל ב-15 ביוני של השנה הבאה, להיכל מנורה מבטחים, במסגרת מסע הופעות עולמי המלווה את האלבום החדש והמוצלח "Autofiction". את האלבום הזה, אגב, סוויד תכננו לקדם בשורה של הופעות קטנות תחת שם בדוי של להקה אחרת, תוכניות שנגנזו בגלל התפרצות הקורונה והוחלפו בסיבוב הופעות מלא. את שירי האלבום הסולן ברט אנדרסון תיאר כ"אכזריים, גסים וקצרים", ואכן מדובר באלבום הכי קרוב שלהם לפאנק עד כה.

סוויד הופיעה לראשונה בישראל עוד בגלגול המקורי שלה, טרם הפירוק ב-2003. בעשור וקצת שחלף מאז האיחוד שלה ב-2010 סוויד אימצה את ההרגל המבורך לא סתם להגיע לישראל פעם אחת, להבטיח בסוף ההופעה ש"ווי וויל בי באק, תל אביב", אלא גם אשכרה לבוא שוב ושוב – וזו תהיה ההופעה השביעית שלהם בישראל בסך הכל, זאת מבלי עוד לציין את ביקורי הסולו של ברט אנדרסון בישראל. בישראל של הניינטיז, הם גם היוו את ההשפעה הגדולה ביותר על קרח תשע ונועם רותם, הלהקה הכי קרובה לבריטפופ שצמחה פה.

הלהקה נוסדה ב-1989 על ידי אנדרסון, בת זוגו ג'סטין פרישמן (שפרשה מהלהקה – ומהיחסים עם אנדרסון – והקימה את להקת אלסטיקה. היא גם ניהלה מערכת יחסים ארוכה עם אגדת בריטפופ אחרת, דיימון אלברמן, וכמה מהשירים הגדולים ביותר של בלר נכתבו עליה) והבאסיסט מאט אוסמן. בגל הבריטפופ ששטף את אנגליה ולאחר מכן את העולם כולו, אל מול האינטלקטואליות של פאלפ, החוצפה והפשטות של אואזיס והקוליות האינסופית של בלר, סוויד נשאו בגאון את הקשר למוזיקה הבריטית מהסבנטיז והאייטיז, כשהם מחברים את הגלאם של דיוויד בואי עם הפוסט פאנק המחוספס של האייטיז, ואנדרסון הצנום, היחיד בחבורה הזאת שעסק באירוטיקה בשירים שלו באופן ישיר (מצטערים, ג'ארביס – על אף כל החרמנות, תמיד שמרת על יותר מדי ריחוק אירוני מהנושא בשביל לזכות בתואר) הפך לאחד מסמלי הסקס של התקופה. בין הלהיטים הגדולים שלהם מוכרים ואהובים "The Beautiful Ones", "Animal Nitrate", "Trash" ועוד ועוד.

סוויד יופיעו בהיכל מנורה מבטחים, יגאל אלון 51, ב-15 ביוני 2023.כרטיסים החל מ-299 ש"ח כאן

• ❤ תרבות
• מוזיקה
• הופעות
• בריטפופ
• סוויד

• Facebook
• Twitter
• Email

ב"Night Thoughts", האלבום השני של סוויד מאז האיחוד ב־2013, ברט אנדרסון ממקם את רוב האלבום בין שני שירים שנקראים "When You Are Young" ו"When You Were Young", שהם השיר הפותח והשני מהסוף בהתאמה. מכאן אפשר לצפות שתקופת חיים שלמה תעבור ביניהם באלבום, אבל זה בכלל לא מה שקורה. הזמן עובר, אבל אנדרסון והאובססיות שלו נשארים כפי שהיו. אלו עדיין המנונים לאאוטסיידרים חרמנים שנפגשים במחשכים (לשיר הכי סוחף וכיפי כאן קוראים, כמובן,"Like Kids").

מאז ומעולם גילמו סוויד בצורה הטובה ביותר את האובססיה הסודית של בריטפופ לנעורים. בלר היו קולים מדי בשביל להתעניין בזה ואואזיס חצופים מדי בשביל לשים לב לזה (פאלפ דווקא נגעו בזה, וג'רביס קוקר אימץ כמה פעמים פרסונה מבודחת־טרגית של אשמאי זקן, ספק חרמן ספק מאוהב). סוויד חיו את התשוקה שלהם לבשר עד הסוף, גם אם משמעות הדבר הייתה להיתקע לנצח בתפיסת עולם של תיכוניסטים במגמת תיאטרון. אבל הפעם הלחנים חדים מאי פעם, השירה של אנדרסון קיבלה מרכז כובד חדש והפומפוזיות נשמעת מודעת לעצמה.

לפעמים, כמו ב"Pale Snow" או ב"Tightrope", התיאטרליות הזאת מוגזמת. העניין אינו בשירה של אנדרסון שהמנעד שלו טוב ועשיר כתמיד, אלא בכך שב־2016, הן מבחינת רוח הזמן הן מבחינת הגיל של הלהקה, דרמה מחליקה בקלות רבה מדי למלודרמה. אבל אחרי "Pale Snow" הלהקה כמו נאספת, מתאפסת ומשיבה מלחמה עם אפוס גיטרות סוחף ב"I Don’t Know How to Reach You". אנדרסון, שתמיד הרגיש נוח יותר מהקולגות שלו במחוזות הפאתוס העמוק, מגייס בשיר הזה את כל ההשפעות – בעיקר שומעים כאן את ימי ברלין של דיוויד בואי (בפרט "Heroes" ו"Lodger") – ואת כל הידע שהם צברו לאורך השנים. בדומה לכך, אחרי המעידה של "Tightrope", סוויד משיבים אש עם "Learning to Be" המינימליסטי, שיש בו גם פלצטו נהדר של אנדרסון, גם פריטת גיטרה עתידנית־מרושעת וגם שימוש מדויק בסאונד של פיצוץ מרוחק בסוף הקטע.

אי אפשר לומר על סוויד שהיא להקה מקורית במיוחד, אבל היא להקה מלאת חיוניות, אנרגיה וכוונה טהורה. למרות התשוקה והגעגוע שלה לנעורים, שנשפכים פה מכל תו; דווקא בזכות הקמטים של אנדרסון, הסיבוב הזה של הלהקה, שבו הניהיליזם והארוטיקה של סוויד מקבלים משקל רב יותר, מתחיל להרגיש פחות כמו קאמבק ויותר כמו פרק שני.

השורה התחתונה:שיבה טובה

• I Don’t Know How to Reach You
• Tightrope
• Just Kids
• When You Were Young
• When You Are Young
• ברט אנדרסון
• סוויד
• Night Thoughts
• ביקורות מוזיקה
• ביקורות
• Learning to Be
• תרבות