היינות האדומים שהכי אהבנו השנה
בתעשיית היין המקומית תשע"ו תיזכר כשנה שבה היינות האדומים המעניינים הם אלה שאומרים מקוריות, מקומיות ים תיכונית ואופי. אלו הם 14 היינות האדומים שהכי אהבנו השנה
הזמן הזה בשנה – לפני החגים החשובים של ענף היין (ראש השנה ופסח) – מלמד לא מעט על התעשייה המקומית שלנו ועל אופייה. אפשר לדבר, למשל, על התבגרות הקהל, בוודאי זה החי ב"בועה התל אביבית" רבתי, ולראיה פריחת היינות הלבנים של השנים האחרונות. אבל רוב היינות הנמכרים לחג נמכרים ברשתות השיווק הגדולות ודומני כי המחיר משמש כפרמטר החשוב ביותר, יותר מכל ציון והמלצה של מבקר. בשביל לקנות יין בסופר אתם לא צריכים אותנו; יתרה מכך, בואו נודה באמת: רוב מה שמיוצר היום מסחרית בארץ ראוי וטוב, וקשה לדבר על הבדלים מהותיים בין יין כזה או אחר בז'אנר ה־4 ב־100.
אז הפעם בחרתי אדומיםמעניינים מעט יותר, ואפילו בלא כוונה תחילה יצאה רשימת המלצות (כמעט) ללא קברנה ומרלו, אלא יינות שכולם אומרים מקוריות, מקומיות ים תיכונית ואופי. ועוד משהו קטן אבל חשוב מאוד: עניין הטמפרטורה ביינות אדומים חשוב ביותר ויכול להשפיע על חוויית השתייה לאין שיעור. לכן גם אם אין לכם מקרר יין בבית (התביישו לכם, איזה מן שמאלנים תל אביבים אתם?), פשוט שימו את הבקבוק במקרר לאיזה רבע שעה, שיצטנן, והאמינו לי שיהיה הרבה יותר כיף לשתות אותו. גם פתיחה מראש של היין – כשעתיים מראש – תעשה חסד עם רובם המוחלט של היינות המוזכרים כאן.
נטופה, טינטו 2013
היקב הגלילי מתרכז בזנים ים תיכוניים, נעימים לשתייה, כאלו שלא מנסים להרשים בכוח אלא לגרום לך לסיים את הבקבוק בלי לשים לב. הטינטו מורכב מטמפרניו וטוריגה נסיונל, זנים שלא מרבים לפגוש כאן. אדום עם חמיצות מרעננת, אלכוהול נמוך – תופעה מבורכת בעיניי – ופרי עוצמתי שמחליק נהדר בגרון (75 ש"ח).
קסטל, 2015 La Vie
היין החדש של היקב, מסדרת לה וי הבסיסית (האח הלבן יצא לשוק כבר לפני כמה חודשים), הוא בדיוק מסוג האדומים שחסרים לנו כל כך בארץ: צעיר, רענן, פרי טרי, ללא נוכחות עץ, בול כמו שאדום קיצי ולא מחייב צריך להיות (85 ש"ח).
כרמל, 2015 4 Vats
מרסלאן, קריניאן וגרנאש מרכיבים את היין הזה, שתסס והתיישן מעט בארבע חביות גדולות של 5,000 ליטר (המכונות ואטס, ומכאן שמו). יין ים תיכוני שמח וקיצי, מתובל וקליל, ובמחיר המעניק תמורה יוצאת מן הכלל (55 ש"ח).
מונטיפיורי, אדום 2015
פטיט סירה, שיראז ומלבק, וגם כאן – ללא כל התיישנות בעץ; זה נהדר. אדום שכזה אפשר לשתות בקלות בלי לעשות עניין. הפרי בשל, עוצמתי וממלא את הפה בבשרניות עסיסית. אמנם השם "מונטיפיורי" בוודאי מתקשר יותר לאירועי אצולה מפונפנים ומלאי רושם, אבל אני דווקא הייתי זורק בקבוק כזה לצידנית ולוקח איתי לפיקניק חגיגי (65 ש"ח).
סומק, קריניאן 2012
סומק הוא מהיקבים המשפחתיים הקסומים שיש בארץ, עם כרמים המעובדים בידי המשפחה מאז 1882. הקריניאן הזה מציג פרי בשל ובשרניות עסיסית, ויהיה מלווה נהדר למנת בשר עיקרית בתיבול ים תיכוני (115 ש"ח).
בר־מאור, לילית 2014
75 אחוז קברנה סוביניון והשאר סירה (בכלל, השילוב הזה של קברנה־סירה צובר תאוצה בארץ ומפיק יופי של יינות). פרי רך עם הרבה אופי ועניין, כפי שאני מצפה לפגוש ביקב קטן ואינדיבידואלי. על הדרך גם מרוויחים את אחת התוויות היפות והמקוריות ביותר על המדף (120 ש"ח).
דלתון, D, שיראז 2014
מדגים היטב את מה שעושים הכי טוב ביקב דלתון: יינות מדויקים ומהנים של "אמצע דרך" במובן החיובי של המילה, ותמיד בתמחור הגון. שיראז לא מורכב במיוחד אבל בהחלט נאמן לזן – פלפל שחור, בשר מעושן, ופרי עסיסי המשתלב נהדר עם העץ. יין לא מתיימר שעושה עבודה נהדרת (59 ש"ח).
כישור, סירה 2014
מאחורי יקב כישור מסתתר סיפור חברתי מקסים, אבל על כפר כישורית אתם יכולים לקרוא לבד, אנחנו בעניין של היין: מתובל ועסיסי כמצופה מהזן, סיומת ארוכה, ובשלות שתהפוך את היין לחביב גם אצל מי (עדיין יש כאלה?) שמוכן להישבע שהוא שותה "רק קברנה" (90 ש"ח).
אמפורה, Voyage 2012
אפילו באמפורה, יקב המזוהה עם יינות כבדים ובשלים מזנים בורדולזיים, החליטו להפיק יין על טוהרת זנים ים תיכוניים: קריניאן, גרנאש, מורבדר ואליקנטה. ועדיין, האופי ה"אמפוראי" נוכח כאן היטב, בצורת פרי בשל, כזה שממלא את הפה. בקיצור, יין ים תיכוני לחובבי קברנה עצבני (175 ש"ח).
טפרברג, לגסי, קברנה פרנק 2013
סדרת העל של טפרברג מגיעה עם כל הגשעפט הלכאורה הכרחי ליינות "דגל" בתג מחיר שכזה – בקבוק זכוכית כבד מדי, אריזה מהודרת; בקיצור – הרבה רושם מיותר שמסתיר יין מצוין. הסגנון הוא עשיר ובשל, כמעט בניגוד לקו של היקב שדוגל (ובצדק) ביינות אלגנטיים ומעודנים יותר, אבל בז'אנר המפלצות היין הזה מהמוצלחים – בנוי היטב,עם מעט ירקרקות של הקברנה פרנק. היין הזה ישתבח היטב בשנים הבאות (195 ש"ח).
רמת הגולן, ירדן, קברנה סוביניון 2013
בכל זאת אי אפשר לסיים רשימה כזו בלי איזה קברנה אחד קלאסי. ומה יותר קלאסי מקברנה סוביניון של ירדן? כרגע – ובשנים הקרובות – הפרי הנהדר קצת נעלם מאחורי ריחות הקפה, הקקאו והתבלינים המתוקים המגיעים מהחביות, אבל עד ראש השנה בעוד עשור מסתמן כאן פוטנציאל מנצח שכדאי לשים עליו את היד כבר עכשיו (140 ש"ח).
יתיר, פטי ורדו 2013
לא סתם הפטי ורדו משמש בדרך כלל כמעין תבלין באחוזים בודדים בבלנדים שונים. לזן יש נטייה להיות קשוח ועז טעם, והמחשבה על פטי ורדו זני בוודאי יכולה להעביר כמה ייננים אירופאים קלאסיים על דעתם. למרות זאת יש בארץ לא מעט פטי ורדו זניים, המפתיעים לא פעם לטובה. זה של יתיר בשרני ושופע אך שומר על דיוק. בהמה מתורבתת (140 ש"ח).
תבור, סופה 2013
פטיט סירה וקברנה סוביניון, ממסך ייחודי למדי. יין עוצמתי ובועט המוכיח כיצד אפשר לייצר יין מעניין עם טוויסט קטן ועם זאת לפנות למכנה משותף רחב (85 ש"ח).
הרי גליל, כרם יפתח 2013
יין חדש בפורטפוליו של היקב, ולמעשה סינגל ויניארד ראשון להרי גליל מכרם יפתח המשובח. מרלו ופטי ורדו שזכו לטיפול מסור, והתוצאה היא יין עשיר, עוצמתי ובשל, כזה שיהיה הימור בטוח על שולחן החג (180 ש"ח).
![אסף פז, ויתקין. צילום: יח"צ](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2016/09/sizes/אסף-פז-יקב-ויתקין_p_wo_500_343.jpg "אסף פז, ויתקין. צילום: יח"צ")
![ערן פיק, צערה. צילום: יח"צ](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2016/09/sizes/ערן-פיק_p_wo_500_360.jpg "ערן פיק, צערה. צילום: יח"צ")
