מידי פעם העיריה מודיעה על מבצע אכיפה נרחב כנגד רוכבים פרועים (או סתם נטולי קסדות) על כלים חשמליים. לא תמיד ניתן להבין במה מדובר כשאומרים "מבצע אכיפה נרחב", אז שלחנו את כתבנו להצטרף למשמרת אחת של שני פקחי עירייה. אמנם לא יצא לו להחרים קורקינט לאף אחד, אבל היה אקשן
לפני מספר חודשים נפתח מבצע אכיפה כנגד הכלים החשמליים שדוהרים לנו ברחובות, מתנגשים בזקנות וילדים ונערים ומבוגרים ומה לא. לאחר כמה שנים של אכיפה שנתפסה על ידי הציבור כמנומנמת יותר מהפוקימון סנורלקס, העירייה החליטה לעלות הילוך. התלוויתי לחן ומאור, צמד פקחים מהיחידה לתנועה וסדר ציבורי, לראות איך גורמים לשינוי לקרות בשטח.
התמקמנו ברחוב הוברמן. בקושי הספקנו להתמקם וכבר מגיע הפושטק הראשון, נער עם שפם בר מצוה בשם סשה שרוכב על אופניים חשמליים ללא קסדה ומחזיק בידו טלפון. מאור עוצר אותו בסמכותיות וסשה התייר מתעצבן במבטא צרפתי כבד. הם בודקים את הדרכון שלו ומחליטים לשחרר אותו בנזיפה בלבד. סשה אפילו לא הודה להם וכבר פתח בספרינט כאילו נמלט מזירת רצח. אני עומד המום ובתוכי מבעבעת התחושה הישראלית שהם יצאו פרייארים, אבל מאור מסביר לי שבשל בהיותו תייר קיים סיכוי שלא היה מודע לקנס אלף השקלים שהיה אמור לקבל על רכיבה ללא הקסדה, וגם בגלל גילו הצעיר יעזור יותר שיזהירו מאשר שיקנסו. אולי ייקח את הכסף וישקיע במכונת גילוח.
!["פקח לא יכול להיות נרקיסיסט". מאור מועלם וחן קויפמן (צילום: רועי רוה רוביצ'ק)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2022/11/DSCF1420-750x500.jpg ""פקח לא יכול להיות נרקיסיסט". מאור מועלם וחן קויפמן (צילום: רועי רוה רוביצ'ק)")
זה קשה להיות פקח?
"זה לא כמו ללכת לחלק פרחים בבית חולים. רוב האנשים לא אוהבים שאתה נותן להם דו"ח. גם הילדים שלי לא אוהבים כשאני מעניש אותם", אומר חן, שמסתמן בתור המצחיקן של הצוות. הוא מוסיף, "פקח לא יכול להיות נרקיסיסט, כל היום אתה באיפוק". טוב, זה לא מפתיע אף אחד שהפקחים האלה מקבלים קללות על ימין ועל שמאל, מי מאיתנו לא ראה את זה קורה ברחוב או אפילו, לא נעים להודות, שלח בעצמו לפקח איזה איחול נחמד. מבין כלל הנקנסים מאור מעריך שכ-50% מהם משתלחים עליהם, אך חן אופטימי יותר ומעריך שמדובר רק ב-15 או 20% סוררים. מקרי אלימות הם באופן אישי לא חוו, אך מספרים שהיה מקרה אחד בו פקחית הגיעה לבית חולים לאחר שאיש דחף אותה על ויטרינה של חנות.
בעודנו מדברים על אלימות וקללות הם מבחינים בנוסע נוסף על אופניים חשמליים ללא קסדה ועם שתי אוזניות ומפסיקים את השיחה כדי לעצור אותו. הוא מסביר שיונה חרבנה לו על הקסדה וכשחן ומאור לא מוותרים ונותנים לו דו"ח הוא משטח בפניהם רפרטואר מרשים של קללות אשכנזיות קלאסיות כמו "לכו קיבינימט" ו"תתביישו לכם". אחריו נעצר על ידם עובד זר שנוסע על אופניים גדולות. מאור ישר מוציא את המפתחות של הרוכב מהמנוע ומודיע לו שהחרים אותם עד שיזדהה, דבר שהוא מסרב לעשות. הם מזמינים משטרה שתעזור לזהות אותו. בינתיים האיש מתקשר לבוס שלו להודיע שיאחר, הלחץ והבאסה ניכרים על פניו וליבי יוצא אליו. הקנס, כאמור, עומד על אלף ש"ח, לאחר שהכנסת אישרה לא מזמן את הרחבתם.
מרחוב הוברמן עברנו לרחבת הבימה הסמוכה והתמקמנו ליד מיצג הפופ-אפ התורן. מתחם החרמת הקורקינטים נפרס שם, למען יראו ויראו, כבר לפני שבועיים ועדיין מעורר עניין רב יותר מכל המיצגים המוזרים שראינו בחודשים האחרונים (זוכרים את הרימון? ואת הנשים התלויות?). כחלק מהמבצע, החליטו לא רק להכפיל את מספר נקודות האכיפה אלא לעלות את כמות ההחרמות מממוצע של כלי ביום לכ-10. מי שרוצה לשחרר את הכלי צריך לשלם גם דמי גרירה בנוסף לקנס (258 ש"ח) ולבוא לרחבת הבימה אחרי 24 שעות. אבל, כמו שמסביר משה זגה, מנהל יחידת התנועה והסדר הציבורי, למרות כל המבצע וההתייעלות, הפער המרכזי של היחידה נותר עניין כוח האדם. משה טוען שתקנים יש, תנאים ושכר טוב יחסית יש אבל אף אחד לא רוצה לבוא להיות "פקח קורקינטים". אפילו אני באתי רק למשמרת אחת.
האקשן האמיתי הגיע כשחן זיהה רוכב קורקינט נוסף שנסע מאוד מהר וללא קסדה. הוא בא לעצור אותו אך הרוכב המשיך לנסוע, מנסה להתחמק אבל חן מתעקש – ובא לאחוז בכידון הקורקינט שלו. בשבריר שניה קצרה התחולל קרב של ממש על מי יוותר ראשון, וחן נאלץ לשחרר אותו. מהצד היה נראה שחן ממש נדרס, אך הוא לא נפגע – הוא מעיד שהיה יכול לעצור את הרוכב אם היה מחליט ללכת עם זה עד הסוף, אבל החליט לוותר למען ביטחונו וביטחון הרוכב.
שאלתי אם קרה לו פעם שנאלץ ממש להפיל רוכב מהקורקינט. הוא מחייך ומספר בגאווה על פעם אחת שראה ממש כאן בבימה ילד קטן משחק על הרצפה באבנים, ורוכב קורקינט נוסע במהירות בשביל שבין היכל התרבות לבימה. הוא הבין שאם לא יפיל את הרוכב הוא יפגע קשה בילד, וכך עשה. הוא מרגיש שחיי, או לפחות בריאותו של הילד בן השנתיים ניצלו בזכותו.
בכלל, ניכר שכל הפקחים מרגישים גאווה מאוד גדולה במה שהם עושים. למרות שהיו כמה וכמה קנסות שחולקו בזמן שהצטרפתי אליהם, חן ומאור נראים מבסוטים מכמות האנשים עם קסדות ושלא חורגים מנתיב האופניים הצר. איפה זה ואיפה מה שהיה פה לפני שנה, הם אומרים, כשהיו עוצרים לפעמים שלושה אנשים בו זמנית בנקודה חמה כמו הבימה. לפני שאני הולך אישה מבוגרת ניגשת אלינו. נראה כאילו היא באה להתלונן אך היא דווקא מודה לפקחים על זה שהם נמצאים שם.
כמה זה קורה?
"אתה תופתע, לא מעט".
