אין בכלל שאלה: שנות העשרים של האלף הן העשור הדו-גלגלי בתל אביב. הדרך היחידה לחמוק מהפקקים, הדרך הזולה להתנייד בעיר, הדרך הפשוטה להגיעה מנקודה א' לנקודה ב', כשההבדל הדרמטי הוא רשת שבילי האופניים המתפתחת שמשדרגת בשנים האחרונות את חוויית הרכיבה ובטיחותה. אבל מהם צירי התחבורה הדו-גלגלי המרכזיים ששינו את פני תל אביב ואת הרגלי התנועה שלה? בחברת BIRD שרטטו לנו את התשובה באמצעות מפת הביקושים של הקורקינטים השיתופיים, והתוצאות די מפתיעות.
>>המנצחים הגדולים של טקס פרסי האקדמיה: הנאומים הפוליטיים

חברת BIRD, שייסדה את תחום הקורקינטים השיתופיים בישראל, מפרסמת נתונים חושפים את מפת הנתיבים המבוקשים ביותר בתל אביב משרטטים את מסלולי התנועה המרכזיים של הרוכבים בעיר, ובמפתיע פארק המסילה המקשר בין דרום העיר לחוף הים אינו אחד מהם, גם לא אבן גבירול ושדרות בן גוריון הסואנים.

על פי נתוני החברה, שדרות רוטשילד הן כאמור ציר התנועה המרכזי ביותר, המרכז 6% מכלל הרכיבות בעיר. מיד אחריהן נמצא רחוב דיזנגוף עם 5% מהרכיבות. שדרות בן ציון (2.5%), רחוב הרצל (2%) ושדרות ח"ן (2%) משלימים את רשימת חמשת השבילים הפופולריים ביותר. זה לא בהכרח צריך להפתיע מישהו, שכן צירים אלו מקשרים בין מוקדי התרבות, המסחר והפנאי המרכזיים, ומהווים את עורקי התחבורה העיקריים עבור משתמשי הכלים השיתופיים. נתוני המיקום אף מראים דפוסי תנועה שמתרכזים בציר מנחם בגין ומרכז עזריאלי, מתחם שרונה וכיכר הבימה, כאשר בדרום העיר אפשר לראות תנועה תדירה סביב שוק לוינסקי ושכונת פלורנטין, תסיקו מזה מה שתסיקו.

במקביל לנתוני המיקום, סקר רוכבים שערכה החברה באזור המרכז מנתח את הסיבה שבה לקוחות בוחרים בכלל בקוקרינט ממונע – 38% בוחרים בו בשל החיסכון בהמתנה בפקקים, 33% ציינו כי זו האופציה המהירה ביותר עבורם, 15% בוחרים בו כפתרון למחסור בבעיות חנייה. בנוסף, כרבע מהנשאלים ציינו שהם רוכבים כי מדובר בחווייה נעימה, והרשו לנו לנחש שאף אחד מהם לא בחר בכלי בשל הבטיחות שלו. נתון בולט ומעניין אף לא לגמרי מפתיע הוא כנשים מהוות רק כ-25% מכלל המשתמשים בשירות. בקיצור, כלים ממונעים הם מסיבת נקניקיות על גלגלים. לפחות עכשיו כשאתם יודעים את הצירים המרכזיים, תוכלו להיזהר קצת יותר מהם.

• הבועה
• שבילי אופניים
• בירד bird
• רחוב דיזנגוף
• שדרות רוטשילד

בתל אביב של 2026, הקלישאה החבוטה "משנה מקום משנה מזל" הופכת לפרקטיקה הישרדותית. בעלי עסקים נאלצים להתמודד עם כבישים חפורים, חסימותובניינים קורסים– שלא לדבר על טילים – ולפעמים שינוי כתובת אינו רק הזזת נעץ במפה, אלא שיקוף של התאמות הכרחיות כדי להמשיך לעבוד. רשת בורגר סטיישן הגיעה לתל אביב חמושה באמביציה וכוונות טובות והתמקמה ברחוב קפלן (אל תבלבלו עם רשת בורגרס סטיישן 23 שליד בלומפילד), ימים ספורים לפני השבעה באוקטובר.
>>

באופן מפתיע, נתוני הפתיחה המאתגרים הללו דווקא תרמו להצלחה. "עבדנו מצוין, ולצערנו המלחמה עשתה לסניף שירות מאוד טוב. פתחנו במספרים דמיוניים שלא ציפינו", משחזר הבעלים שלומי גדות (יחד עם אנדריי בוברוב). העתיד נראה ורוד, אבל הרי לכל שבת יש מוצ"ש, ובתום שנתיים נחת על הדלפק צו פינוי. "ארגון הסוכנות היהודית העולמית, שהוא בעל הנכס, החליט שיותר לא מתאים לו. בבניין יושבים גופים בטחוניים, וחיפשו דרך להוציא אותנו בתואנות של רעש וריחות. בית משפט דחה את התביעה וגלגל אותה מכל המדרגות. השופטים אמרו 'מה אתם חושבים לעצמכם, שנתיים משלמים לכם בזמן ופתאום לא בא לכם, אז אתם מעיפים את הדייר?'. לבסוף נקבע שמותר לנו להישאר, אבל החלטנו לא להיות היכן שאנחנו לא רצוים". חוזה השכירות, שהיה לקראת סיום, לא חודש, ובתוך זמן קצר נמצא לוקיישן חלופי, "הרבה יותר טוב עם פחות אנשים שיושבים לנו על הראש".

הסניף החדש של בורגר סטיישן נפתח בצפון דיזנגוף, בחלל שבו פעלה בעבר מסעדת "איצקו ורפאל". גדות ובוברוב גייסו את הזכיין הצעיר ביותר ברשת ("הוא השתחרר לא מזמן מהצבא וזה תמיד היה החלום שלו") והטמיעו במטבח את סוד ההצלחה – בשר כשר שנטחן במקום. הבחירה בכשרות אינה נובעת מאידיאולוגיה, מדגיש גדות, ומודה שהוא עצמו אינו שומר כשרות. "בחרנו בכך נטו מסיבה עסקית כדי להגיע לנתח שוק גדול יותר, וגם על מנת לאפשר לזכיין לנוח. זאת עבודה מאוד סיזיפית".

לשאלה אם יש בתל אביב סיכוי להמבורגר כשר מול קציצות עטופות צ'דר, בייקון ושאר תועבות אהובות הוא משיב בחיוב חד משמעי. "בעיר יש ביקוש אדיר לכשרות. בעיר יש כ-200 המבורגריות, ומתוכן רק כ-30 כשרות, וחלקן לא ברמה גבוהה. לכן נתח השוק שלנו גדול והסניף כבר הגיע למחזור של 400 אלף ש"ח בתוך פחות מחודש". במחשבה שניה, אפשר לוותר על האקסלים ופשוט לראות מה קורה מול פתח הדלת של המבורגריית "אסתר המלכה" ברוטשילד, שמספקת תשובה מלאה לתהיה.

על אף העובדה שסניפי הרשת פועלים בזכיינות, הבעלים ושדרת הניהול נמצאים כל הזמן עם היד על הדופק. הדבר נכון לתפעול ("אנחנו יודעים בכל דקה מה קורה בכל סניף. אם משהו לא בסדר, אוטומטית למחרת מגיע מנהל האזור ומטפל") ולתפריט, שמשתנה תדיר. בכל שבוע מכונסת ישיבת מטה שבמהלכה נבדקים נתוני מכירות והעדפות הקהל. בהתאם לביקוש מנות מתווספות, עוברות שינוי או יורדות מהרשימה, והכל בזריזות מרשימה.

ברשימת המנות החדשות תמצאו קריספי צ'יקן פריך ולוהט עם איולי שום ושיפקה (55 ש"ח), פופקורן עוף קטנים וכיפיים ברוטב מתקתק (44 ש"ח) וסמאשבורגר חריף עם סריראצ'ה, ריבת בצל וגבינה טבעונית נמתחת (66 ש"ח). הסמאשבורגר, חריף ורגיל, נמצא בראש רשימת המועדפים בתל אביב לצד מנת הדגל הבלתי מעורערת: המבורגר מוגזם – שתי קציצות במשקל 200 גרם כל אחת ומעליהן פרוסות חזה אווז, רצועות אסאדו מעושן שום קונפי וביצת עין. המחיר בהתאמה, 109 ש"ח, אבל מדובר במפלצת שמיועדת לקרניבורים רעבים במיוחד.

לאחר שהסניף החדש בדיזינגוף יתייצב, במגירה כבר ממתינות תוכניות לסניפים חדשים. על הכוונת נמצאים אזורי בילוי ועסקים כמו רמת החייל ופלורנטין, "לוקיישנים שבהם אפשר להתפרנס. בכל מקום שאנחנו פותחים אנחנו עובדים טוב", מסכם גדות. "זה תמיד מלחיץ את הזכיין, אבל ברגע שהוא רואה שהעסק מרוויח ולקוחות מגיעים – עם מספרים אי אפשר להתווכח".
דיזינגוף 269, ראשון-רביעי 10:00-חצות, חמישי 00:30-10:00, שישי 15:00-09:00, שבת חצי שעה אחרי צאת שבת ועד 00:30, ובאיסוף עצמי/משלוח

• אוכלים שותים
• המבורגר
• רחוב דיזנגוף

>> איילת פטאל (כדאי שתעקבו), השף קונדיטורית של קפה אירופה, עברה לתל אביב מירושלים אחרי עצירה בבאר שבע ללימודי עבודה סוציאלית. לקונדיטוריה, תחום שהיא מוצאת בו דמיון לעבודה סוציאלית כאשר המטבח הוא גם מקום טיפולי, היא הגיעה די במקרה כשחיפשה עבודה בתקופת התיכון ומצאה מקום במאפייה השכונתית. "מאז אני מכורה", היא מעידה על עצמה לאחר כ-15 שנים בתחום. בשלוש השנים האחרונות היא משמשת שף-קונדיטורית בקפה אירופה.

>>מיץ התפוזים הכי טוב וחנויות ספרים כמו בחו"ל. העיר של שקד בשן
>>קצת ירוק לנשמה ומקומות שהיו חסרים בעיר // העיר של נטעלי בראון
>>קפה בת"א של פעם והממולאים הטובים בעולם. העיר של יסמין רביב

בנוסף לקינוחים היא אחראית גם על כמה מנות בתפריט יחד עם השף אריק שנברגר ועלהמסיבראנץ'– בראנץ' סופ"ש חדש ובו גרסאות בוקר לא מתנצלות למנות הערב ולביסים הליליים שהמקום מזוהה עמם, ביחד עם תפריט קוקטיילים מפתה, הופעות חיות, אירועי תוכן ושיתופי פעולה קולינריים מתחלפים. "זה בעצם מה שמושך אותי בקונדיטוריה של מסעדות – העובדה שיש אצלי את המיומנות והידע גם להרים לתפריט האוכל, עם פסטות וניוקי בעבודת יד או פוקאצ'ה בת 72 שעות. בקיצור, לא משעמם אצלנו".

1. הטיילת

או בכלל, הים. כבר כמעט שנתיים שאני גרה בכרם התימנים והקרבה לים עושה לי טוב על הלב. בוקר פנוי בקיץ, שקיעה לקראת הערב או הליכה בטיילת בסוף היום. משהו בעוצמה של הים נותן לי נחת ופרופורציות ומחזיר לי את האוויר לריאות.

2. שוק לוינסקי

תבלינים אצל חבשוש או השלמות של ציוד אצל גרובשטיין: שתי הסיבות האלה הן רק תירוץ להעביר שם לפחות שעה באמצע היום בין חנויות, מעדניות וביס מתוק או מלוח לדרך. אזור שנעים לשוטט בו ויש בו הכל.

3. סטודיו גורשה

אלעזר טמנו ודנה חי יצרו את אחת המסעדות הכי טובות שיש היום בעיר לדעתי. הסיפור, האוכל והשירות מייצרים חוויה באמת מיוחדת, ברמה גבוהה ומקצועית ועדיין בגובה העיניים. הייתה לי הזכות להיות חלק מהמסלול המקצועי של דנה ולהכיר את הזוג הזה גם ברמה האישית, ואני באמת שרופה עליהם. ממליצה להגיע רעבים כדי לטעום כמה שיותר מידיו של אלעזר, וגם להשאיר מקום לקינוחים של דנה.
סלמה 13 תל אביב

4. טים צורי (Team Zuri)

סטודיו לאימונים ברחוב גרוזנברג, ממש באמצע הדרך בין הבית שלי למסעדה. מורגשת בו החשיבה על כל פרט ופרט, ויש שם צוות מאמנים נעים ומקצועי שדוחף את המתאמנים בו לעבוד קשה – כמו שאני אוהבת. המקום שעוזר לי לשמור על עצמי חזקה ושפויה.
גרוזנברג 18 תל אביב

5. רחוב דיזנגוף (והסנטר)

גם בימים של שופינג אונליין, אני תמיד אעדיף למדוד במקום ולצאת מהחנות עם שקיות. אחת לתקופה אני לוקחת בוקר חופשי ועוברת בין חנויות. לשטוף את העיניים בקולקציה החדשה של זארה או להתחדש בנעליים – משמח לבב אנוש. הרחוב הזה, שתמיד חי, גורם לי להרגיש תיירת בתל אביב ליום אחד, ואז אני נזכרת שאני בעצם גרה פה. איזה כיף.

מקום לא אהוב בעיר:

הכבישים. תל אביב היא המקום היחיד בעולם שבו גם כשיש לי רמזור ירוק, אני מפחדת לנהוג. הפקקים, רוכבי הקורקינטים והאופניים והמון הולכי רגל ממהרים ומחוברים לאוזניות. הפתרון שלי בינתיים הוא לעלות על ההגה רק כדי לצאת מהעיר, ולהיות אקסטרה זהירה – בעיקר עד היציאה לאיילון. חמסה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
זכורה לי מאוד מאוד ההופעה של אודי כגן הגאון. האיש הזה הוא השראה של כישרון-על ואומץ. במיוחד בתקופה הלא נורמלית הזאת, הלוואי שנראה יותר אנשים שמרשים לעצמם להיחשף ולהביא פגיעות. זה דבר מחבר ומרפא. הוא גרם לי לבכות מרוב צחוק ולצחוק מרוב בכי. ממליצה בחום.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
הספר "כוחו של הרגע הזה" מאת אקהרט טולה. בעיקר במובן שאין לנו הרבה שליטה על המציאות, אלא על מה נעשה בתוכה. הכל זה בחירה, ובחירה עוזרת לי להחזיר שליטה גם במצבים שבהם אני מרגישה הכי חסרת אונים. לא פשוט לחיות יום-יום במודעות הזאת, אני חושבת שזה דומה קצת לשריר שצריך לתרגל ולחזק. אז אני על זה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
המילואימניקים ומשפחותיהם. כבר יותר משנתיים שהם משלמים מחירים כבדים בגוף, בנפש או בשגרת החיים – כדי שכולנו נוכל להמשיך לחיות, לעבוד ולבלות. זה (תמיד) הזמן להגיד להם תודה ולהחזיר להם עד כמה שאפשר. לא חסרות דרכים לעשות את זה; תמיכה בעסק של מילואימניק דרך רשימת העסקים של חנוך דאום, עזרה ישירה למשפחות דרך מיזם העוגן ועוד.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
גאיה גפן, יוצרת תוכן חשוב מאוד באינסטגרם. היא מקלילה נושאים הכי אקטואליים מעולמות הפוליטיקה והמשפט. זה נשמע בלתי אפשרי אבל זה נכון! ממליצה למי שרוצה להבין את המציאות המורכבת שאנחנו חיים בה וגם לספוג קצת תקווה.

מה יהיה?
אין לי מושג. יחד עם זאת אני אופטימית ומאמינה בכוח שלנו כחברה לצמוח מתוך השבר הענק הזה. יהיה טוב, חייב להיות. מגיע לנו.

• העיר שלי
• קפה אירופה
• בראנצ'ים
• סטודיו גורשה
• רחוב דיזנגוף
• דיזנגוף סנטר

בספר דברי הימים של ענף המסעדות בעיר, 2025 תיזכר כשנה דיכוטומית של פתיחות גדולות וסגירות כואבות. בעמודת הפתיחות ניצבים פרויקטים מרשימים שבהקמתם הושקעו מיליונים כמו ASA היפנית מקבוצת הלנה, שילה החדשה ו-O של תומר אגאי והאחים אבידן. לא פחות מרשים אבל הרבה יותר כואב הוא טור הסגירות, שאינו מבחין בין מקומות ותיקים (מאנטה ריי, סאלוף ובניו, קפה מרסנד) לחדשים (קונתאי, פרדס) ובין ברים (דדה, וינונה פוראבר) לבתי קפה (הסטריטס, נחמה וחצי). קבוצת גוצ'ה נמצאת משני עברי המתרס: הדיינר באבן גבירול נסגר לאחר 14 שנות פעילות, אבל המסעדה בדיזינגוף נפתחת מחדש לאחר מתיחת פנים ותפריט יסודית.
>>משהו חדש לנגב: ב"חומוס פרנקל" חולמים לבסס קהילה סביב החומוס

עבור תל אביבים בורן אנד רייזד, גוצ'ה היא נקודת ציון עירונית חשובה. בעשרים השנים האחרונות חולשת המסעדה על פינה בצומת דיזינגוף-בן גוריון, "עוד מהימים שלא היה פה כלום. היינו המסעדה היחידה ברחוב במשך עשר שנים", צוחק שף איתן ששון, שכיום מוקף מכל עבר במסעדות אופנתיות. התחרות העזה והחלל שהתבלה במהלך השנים התכנסו לשיפוץ בשיטת זבנג וגמרנו – חמישה שבועות שבמהלכם קירות נשברו, ויטרינות הותקנו והמקום כולו עבר מייקאובר יסודי. "עשינו עדכון גרסה ושיפור מתקנים. האופי נשאר והקסם ממשיך, אבל צריך להתחדש". צבעי אדמה ונגיעות של כחול עמוק, שולחנות עגולים ובר ישיבה חדש יוצרים חלל פתוח, דינמי וסקסי שמשתנה במהלך היום ומתאים לארוחת צהריים וגם לדייט רומנטי.

במקביל לשינוי הקוסמטי-מבני עבד ששון על עדכון התפריט. בשלב ראשון נוספו כעשר מנות חדשות שתכליתן חיזוק מעמדה של גוצ'ה כמסעדת דגים. "אנחנו מוכרים המון דגים, ובגלל שבשלט כתוב 'גוצ'ה פירות ים' – אנשים לא מזהים אותנו כמסעדת דגים. בפועל אנחנו מוכרים יותר דגים מאשר פירות ים ורצינו לתת לזה במה", הוא מסביר, ודוחה חשדות להדתה. המנות החדשות, רובן בגודל בינוני ומתאים לחלוקה, שואבות השראה מהמטבח היפני (ראשון ברשימתהטרנדים הקולינריים שעשו את השנה) ומעונות השנה.

כך למשל מנת טרטר טונה אדומה מוגשת עם אבוקדו ברוטב ויניגרט יוזו־זעפרן וסלט מלפפונים מתובל בפוריקקה (82 ש"ח), ופילה קוד שחור במיסו עם אורז קוקוס, בוק צ׳וי, ג׳ינג׳ר כבוש ורוטב חמאת מיסו (147 ש"ח). ומה יהיה בתום עונת האבוקדו? "אאתגר את עצמי ואחשוב על מנה חדשה, בדיוק כפי שקורה עם השרימפס במנגו", מסביר ששון, ומתייחס למנה ותיקה ואהובה – באנקר בשפה המקצועית – שנולדה לפני שנים רבות כאשר אחיו, חקלאי במקצועו, הביא מהמטע כמות גדולה של מנגו, והשאר היסטוריה.

קרפצ'ו טונאטו, שילוב של קרפצ'ו פילה בקר מיושן ופרוס בסכין ורוטב על בסיס טונה אורטיז ואנשובי (82 ש"ח) ובשר סרטנים ברוטב בר־בלאן עם כיסוני אניילוטי במילוי קרם מסקרפונה (98 ש"ח) משקפים את אירופה הקלאסית, לצד פיש אנד צ'יפס (83 ש"ח), קארי פירות ים וחלב קוקוס (105 ש"ח) וצ'יזבורגר (78 ש"ח) משאר קצוות העולם.

בשעת ערב מוקדמת הבר החדש תפוס כמעט כולו. זוגות ישראליים צעירים מנשנשים מצלחות ולוגמים קוקטיילים, וכמה חבר'ה שלא ברור אם הם תיירים או עולים חדשים מפטפטים בצרפתית. הרשו לנו להמר שהם בעלי נכס פה. האווירה זורמת ונעימה, ונראה שגוצ'ה 2.0 נמצאת לא רק במקום הנכון, אלא גם בכיוון הנכון. "בעבר היה לנו הרבה נחת מתיירים. עכשיו אנחנו מנסים להביא קהל מקומי שגר באזור ומסתובב כאן, וליצור מקום שהוא גם לבילוי ולא רק לאוכל", מסכם ששון בסיפוק. "הבנו שאנחנו לא צריכים להפוך לבר יין סופר טרנדי – זה לא מה שהקהל שלנו רוצה – אלא להתחדש ולהתעדכן ולהתאים את עצמנו. אחרי השיפוץ גוצ'ה מרגישה ממש כמו מסעדה חדשה".
דיזינגוף 171, ראשון-שבת 23:00-12:00, 03-5222886, ראשון-חמישי 19:00-16:00 האפי האוור 20 אחוז הנחה על כל התפריט

• אוכלים שותים
• גוצ'ה
• רחוב דיזנגוף
• פירות ים
• מסעדות דגים