• Facebook
• Twitter
• Email

ביום השביעי, אחרי שהאורחים האחרונים עוזבים, ויקי ספיבק (יבגניה דודינה) עולה לקבר בעוד בעלה אייל (שי אביבי) מחליט שיותר דחוף לו לחזור להוספיס לחפש את שמיכת הפיקה הצבעונית שהשאיר בחדר בנם רוני. במקום שמיכה אייל מוצא את חבילת הגראס הרפואי של רוני ומחליט לדפוק את הראש, אבל הוא לא יודע איך לגלגל ולכן הוא מזעיק את זולר, הבן המחופף של השכנים (תומר קאפון), שהיה פעם חבר של רוני. זולר בן ה־29 עדיין גר אצל ההורים ועובד כשליח סושי, והשניים מעבירים יום וקצת בפנאן. "שבוע ויום", סרטו הארוך הראשון של אסף פולונסקי, הוא מעין קומדיית סטונרים על אבל מוכחש – על אימא שמתעקשת לחזור לשגרה מיד בתום השבעה ועל אבא שמנתב את רגשותיו לדברים אחרים – לשמיכה, לגורי חתולים בחצר ובעיקר לבן של השכנים.

אחרי שגילם את הפנטזיה הציונית/רומנטית של נטלי פורטמן ב"סיפור על אהבה וחושך" והופיע בסדרות "בני ערובה" ו"פאודה", זולר הוא התפקיד הראשי הראשון של קאפון (31), בעוד שב־yes כבר משודר הטריילר לסדרה החדשה שלו, "תאג"ד". בעוד שבועיים נדע אם קאפון, פולונסקי והסרט יזכו בשלל פרסי האופיר שהם מועמדים להם ("שבוע ויום" כבר קטף את פרס הסרט הטוב בפסטיבל ירושלים) ובינתיים ישבתי לשוחח איתם לרגל יציאתו למסכים של הסרט המבדר ובסופו של דבר מאוד מרגש הזה.

איך נפגשתם?

פולונסקי: "לעומת התפקידים של שי וז'ניה, שראינו בשבילם חמישה־שישה שחקנים, לתפקיד זולר ראינו כ־60 שחקנים, מוזיקאים וסטנדאפיסטים. לא הכרתי את תומר. כשהוא הגיע לאודישן, פתחתי את הדלת לקבל את הבא בתור וראיתי מישהו שאני לא מזהה לבוש כמו זולר. הוא לא הציג את עצמו, פשוט נכנס והתחלנו באודישן ורק באמצע נזכרתי שזה תומר שראיתי בתמונות. מהשחקנים שהזמנו לאודישן חוזר ביקשנו להכין סצנה של אייר גיטאר (פנטומימה של נגינה בגיטרה). תומר הכין מיקסטייפ של שלושה קטעים ולקח את זה עד הסוף. בדרך כלל יש פחד מלעשות כזה דבר באודישן מול שני אנשים – אני והמלהקת. זה נתן לי הרגשה טובה שהוא חסר פחד. דרך אגב, אלוף העולם באייר גיטאר ראה את 'שבוע ויום' וכתב למפיץ האוסטרלי שהוא מת עליו. אחרי זה בדקנו את ההתאמה עם שי".

קאפון: "באתי עם תוכנית לגרום לשי להרגיש שאני זולר ולא אחר. שוחחנו על זה שבארץ אוהבים להשאיר שחקנים באזור הבטוח שלהם, ושאחרי 'פאודה' הגיע הזמן שאני אעשה טרנספורמציה".

פולונסקי: "אתה ביקשת ממני להפסיק לראות את 'פאודה' אחרי שני פרקים".

קאפון: "פחדתי שהוא יתקבע על זה. לאודישן באתי לא מקולח והדבקתי חתיכת בריסטול בין השיניים שיהיה לי רווח בין השיניים. בפגישה הראשונה עם שי וז'ניה נורא התרגשתי. לא ידעתי אם הם מכירים אותי. אז לפני שניגשתי אליה בכוונה מעדתי ונתתי לה חיבוק מוזר כדי לגרום לה מהתחלה להרגיש מי זה. פחדתי שאם נעשה חזרות הם יעלו עליי שאני לא הדבר הזה".

מאיפה בכלל בא הסיפור המאוד לא טיפוסי הזה?

פולונסקי: "זה הגיע משני מקומות. בת זוגו של חבר טוב שלי נפטרה מסרטן. הלכנו כמה חברים אליו הביתה ולא ידענו מה לומר עד שמישהו שאל 'נשאר לך קצת מהגראס הרפואי שלה?'. זה היה רגע כל כך מוזר וכואב. נשאר משהו שהיה אמור להקל על בן אדם אחד ועכשיו מקל על אדם אחר. ובהמשך, ההספד שנושא אורי גבריאל זה הספד שאבא שלי כתב על אחותו. תמיד עניין אותי הרגע שאחרי השבעה. זאת מסורת חיובית – תקופה שהחיים בפאוזה. ואז אתה נאלץ להתניע מחדש, והשאלה היא איך אתה מתניע".

קאפון: "אחרי שקיבלתי את תפקיד זולר נעתי בין אקסטזה מוחלטת לחרדות תהומיות. במקביל קיבלתי את תפקיד יואב בן צרויה בפיילוט של ABC לאופרת סבון תנ"כית בשם 'מלכים ונביאים' שצולמה בקייפטאון. נורא התלהבתי, אבל אז קראתי את התסריט הגרוע וזה ביאס לי את התחת. היה לי ברור שהפיילוט לא יתקבל. חשבתי 'נעשה כסף' אבל הראש שלי היה 'זולר זולר זולר'. שיתפתי את אסף בזה שסבתא שלי הייתה חולה בסרטן ואלה היו ימיה האחרונים. זה היה מאוד קשה כי הייתי נורא קשור לסבא וסבתא שלי שגידלו אותי. יש משהו בזולר, שכמה שהוא סטלן מוזנח, הוא מתמודד עם השכול ברגישות ילדותית כזאת והוא אופטימי ופוזיטיבי. עם כל המטען הזה טסתי לקייפטאון, יומיים אחרי שקיבלתי את תפקיד זולר".

פולונסקי: "ביקשנו ממך לעלות במשקל ואמרת לי שאי אפשר".

קאפון: "בקייפטאון אחד המפיקים העיר לי שהשמנתי. הייתי שם חודש וזאת בירה קולינרית. יום אחרי שחזרתי סבתא שלי נפטרה. דוד שלי הזמין לשבעה סושי. צילמתי, שלחתי לאסף את התמונה, ואמרתי 'מתחילים'".

איך התחברת לבן ה־16 שבתוכך?

קאפון: "אמרתי לאסף שאני רוצה פאה, רווח בין השיניים. אסף כל הזמן אמר 'אני איתך' והרגשתי שבעצם הוא אומר 'תשכח מזה'. הייתי בא עם הצעות מוזרות, והוא היה הולך הצדה, חושב וחוזר עם תשובה, לא משאיר אף אחד בחוץ. לאט לאט תוך כדי עבודה התחלנו להקטין את זולר, בלי תוספות חיצוניות. רק הקול שלו מבוסס על חבר שלי – משהו ציפציפי כזה, טיפה ילדותי – והליכה כזאת שכאילו לא רוצה להיות בולט. גם כשעמדתי ליד שי או ז'ניה שמרתי על ברכיים מכופפות".

זולר נופל הרבה.

פולונסקי: "דווקא הנפילה הכי טובה לא בסרט, לפעמים אתה צריך לחתוך. מישהו אמר פעם שאתה לא מסיים לערוך עד שאתה חותך את הרגע שאתה הכי אוהב".

סצנת ההספד שנושא אורי גבריאל לקראת הסוף מאוד מהותית לטון של הסרט.

פולונסקי: "ההספד תמיד היה שם. השתתפתי בחממת התסריטים של סם שפיגל ונפגשתי עם רנן שור אחרי שהסתיימה. הוא הנחית את התסריט מולי על השולחן ועבר לעמודי ההספד. העביר חמישה עמודים ואמר 'קראתי את ההספד בפעם הראשונה ומאז כל פעם שאני קורא אני מדלג. אתה צריך לדאוג שבזמן ההספד הקהל לא יחשוב על הכביסה ועל הקניות שצריך לעשות'. אז הוספתי שם סיפור. כשהגשתי את התסריט לקרנות, לחלק מהלקטורים היה קשה עם זה – איך זה שאתה עובר 70 עמודים ופתאום יש דמות חדשה. אבל זה הלב של הסרט. עכשיו רוב האנשים אומרים שזה הרגע האהוב עליהם".

"שבוע ויום", מחמישי בקולנוע

• יבגניה דודינה
• תומר קאפון
• שבוע ויום
• שי אביבי
• סרטים
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

כרמל מיכאלי (28), מוזיקאית ואמנית פרפורמרית

מיכאלי התחילה את דרכה כזמרת בלהקת Pאנק ירושלמית כשהייתה בת 17. בערך כל סיפור טוב במוזיקה ישראלית מתחיל במילים דומות. אבל ההופעה ששינתה את המסלול שלה התרחשה לפני חמש שנים, במהלך לימודיה לתואר שני בבצלאל, בשיעור סאונד אצל אהד פישוף. "זה היה מעין טקס שבו תופפתי ושרתי בעודי חובשת פאה בלונדינית ארוכה. בקושי ידעתי לנגן אבל זה בכל זאת היה רגע די מרגש בשבילי", היא נזכרת. בשנה שעברה החל שיתוף הפעולה שלה עם ניסים טרטיאקוב, שאותו פגשה כשהשתתפה באירוע בביתן הלנה רובינשטיין, והשניים יצרו יחד את הפרסונה המוזיקלית העדכנית של מיכאלי, Karma She. "שנים התחבטתי איך לשלב את העולמות שלי יחד. אני עושה וידיאו ארט או קליפים? מתישהו הבנתי שלא מעניין אותי להגדיר. דרך האלטר אגו שלי אני מרכיבה את האהבות הגדולות שלי – אסתטיקת היפ הופ, תרבויות רחוקות, ענטוזים. הכי חשוב לסמוך על האינסטינקטים".

וורד. מה את מתכננת?
"אני עובדת על וידיאו לשיר חדש שנקרא 'Coconut Breez' שצולם במידברן (הגרסה הישראלית לפסטיבל ברנינג מן) ובקובה, שיהיה הסינגל הראשון מתוך אי.פי הבכורה
שלי. ב־4.2 יהיה גם פרפורמנס פופ נרטיבי בשם שאנ־גרי־לה במוזיאון תל אביב".

הדר מורג (32), במאית קולנוע

כשצופים ב"למה עזבתני" (כבר בקולנוע) קשה להאמין שזהו סרטה הראשון של הדר מורג. מדובר ביצירה מורכבת, מטלטלת ומלאת רבדים שהצפייה בה לא יכולה להשאיר אף צופה אדיש, בייחוד אם הוא חרד לגורל איבר המין הזכרי שלו. מורג היא בוגרת החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, וסרט הגמר שלה עשה מסלול פסטיבלים נאה שכלל את פסטיבל קאן ופרסים שונים לסרט ולה כבמאית. "למה עזבתני", הבחירה הרשמית של פסטיבל ונציה וזוכה פרס סרט הביכורים ופרס תא המבקרים האירופי בפסטיבל חיפה, מסמן אותה באופן מובהק כקול קולנועי חזק ודומיננטי. בימים אלה היא שוב בחדר העריכה, בעבודה על סרט דוקומנטרי בשם "מנעי קולך רחל", המגולל את סיפורה המשפחתי המורכב של השחקנית תהל רן, שכלל התעללות נפשית בה ובאחותה מצד הוריה ותועד בספרה "בשם אחותי". מורג גם שוקדת על כתיבה של סרטה העלילתי השני, אבל בינתיים לא מוכנה לספק עליו יותר מדי פרטים.

ובכל זאת?
"אני יכולה להגיד שהוא יותר קיצוני מ'למה עזבתני', יותר כואב, והפעם תהיה במרכזו אישה".

תומר קאפון (30), שחקן

2016 היא השנה שבה תומר קאפון עומד להתבגר מתפקידי משנה לתפקידים ראשיים. עד לעמדה הזאת הוא עשה את הדרך הארוכה, למרות הקשר המשפחתי לבמאי שי קפון (הוא בלי א', תומר עם). "אחרי הצבא וכמה טיולים בעולם, פגשתי את סוכן האמנים אריק קנלר בחוות סוסים שעבדתי בה, והוא עורר בי מחדש את האומץ לתת צ'אנס למשחק. הגעתי לבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין ואחרי שנה עזבתי. הרגשתי שהספיק לי". מאז הוא נחת בשתי סדרות שלא היו יכולות להיות שונות יותר זו מזו – "גאליס" ו"פאודה". "אני בר מזל שאני אוהב את מה שאני עושה ואני מתכוון להמשיך. זה לא מובן מאליו".

איפה נראה אותך השנה?
"בעונה החדשה של 'בני ערובה' וגם ב'שבוע ויום', פיצ'ר מופלא על החיים והמוות ומה שביניהם של הבמאי אסף פולונסקי. בתמונה הגדולה – רוחניות ואהבה חשובים לי. מאחל לעצמי לקחת את הזמן, לזהות אופציות, ליהנות מהחיים, להיות נוכח. אה, וללמוד לנגן במפוחית".

אביתר חלימי (31), קומיקאי וכותב

אביתר חלימי הצחיק אותנו כבר ב־2007 ברדיו תל אביב, כשהגיש עם מתן בלומנבלט (יוצר הקומיקס "הו לא") את תוכנית המערכונים "ץ סופית". מאז הוא למד קולנוע במכללת ספיר, יצר שני סרטים קומיים (אחד מהם, "החבורה האחרונה", הוקרן בפסטיבל אוטופיה האחרון) וכמה סרטונים ויראליים, וכיום הוא אחראי על פינת המתיחות הטלפוניות הידועה גם בכינויה "הדבר הטוב ביותר שיש ללייט נייט של גורי אלפי להציע".

פרגן למתחרים מאסף הראל.
"כולם שם חברים מוכשרים שעושים ויעשו דברים מצוינים. עמית הרשקוביץ וקארין כהן מעולות, גיא אדלר עושה פינה נפלאה ככתב מהעתיד, ואסף 'קראטה' קפלנסקי נורא מצחיק אותי. אולי למישהו זה נראה כמו תחרות, אבל מבחינתי יש לנו אתגר – להראות ששווה להשקיע ביוצרים קומיים. בכל פעם שמשהו מצליח, זה טוב לכולנו. חוץ מזה, יש לנו פי אלף יותר לייקים בעמוד, אז מה מתחרים? זה מתחרים זה?".

הדס נסטל (21), רקדנית פלמנקו

הדס נסטל התחילה לרקוד בגיל 4 בסטודיו למחול ברעננה, אבל היא זוכרת את עצמה
מתבטאת בתנועה כ"תגובה פנימית למוזיקה" (זו אכן ההגדרה המדויקת של ריקוד), פחות או יותר מאז שידעה לעמוד על שתי הרגליים. "צרובה לי בראש תמונה ברורה שלי כילדה משמיעה בטייפ מוזיקה צוענית ורוקדת לצליליה. מבחינתי הפלמנקו תמיד הרגיש כמו בית". בגיל 15, בעודה תלמידה בתלמה ילין, היא טסה עם שתי רקדניות נוספות לקורס באקדמיה לפלמנקו במדריד, ושנה לאחר מכן קטפה את המקום השלישי בתחרות הפלמנקו הארצית על שם קרן עדי בסוזן דלל. מהר מאוד היא התברגה כסולנית בלהקת הפלמנקו הישראלית, המופיעה כ־200 פעמים בשנה, ובמסגרתה היא רוקעת ברגליה עד היום.

לאן הרגליים ייקחו אותך בשנה הקרובה?
"כיום אני סטודנטית לתואר ראשון במחול בסמינר הקיבוצים. אני מקווה להשאיר את העתיד לבן ופתוח, כך שאוכל בסיום לימודיי לצבוע אותו כראות עיניי עם כל הצבעים שברשותי, כשהמכחול הוא הפלמנקו".

עדה זמורה (20), דוגמנית

האם אי פעם תהית איך זה להגיע לאודישן לצילומי קמפיין של יוז'י ימאמוטו כשאת אחת מתוך 50 (!) בנות הדומות לך באופן מטריד? זה נשמע כמו התחלה של חלום בלהות, אבל לעדה זמורה זה המשיך יפה מאוד. טלפון אחד מהסוכן שלה למחרת בסוכנות יולי בישר לה: "חמודה, את בפנים". זמורה, במקור מניר צבי ועדיין משרתת בצה״ל, פרצה אל תודעת הציבור כשדגמנה עבור המותג Twentyfourseven שלו היא גם משמשת כפרזנטורית, ובדיוק בעת ההודעה חזרה מזנזיבר, שם צילמה את קמפיין הקיץ שלו. "לא מזמן הסוכן שלי התקשר אליי בקשר לשלוש אופציות. אחת הייתה הסוכנות בפריז, השנייה הסוכנות במילאנו ועוד אחת דרך הסוכנות בניו יורק. פתאום הבנתי: עשיתי את זה – אני דוגמנית בינלאומית עובדת ואני בדרך הנכונה".

מה צפוי בהמשך המסלול?
"מפני שאני חיילת אני לא יכולה להיות כל השנה בחו"ל, לכן אני מתרוצצת מפה לשם. לאחרונה חזרתי מחודש בפריז ובמילאנו, הצטלמתי להפקה מדהימה למגזין 'מאדאם פיגרו' שיצא בפברואר וצילמתי עונה נוספת ליוז'י. אני משתחררת בעוד פחות משנה, ואז הבסיס שלי כבר יהיה באירופה".

יהב סבן (27), דוגמן ומוזיקאי

יהב סבן הגיח אל חיינו מעכו הרחוקה, והוא ללא ספק המוזיקאי והדוגמן עם הזקן המרשים/המפחיד ביותר שראינו אי פעם. מה הוא יודע לספר על עצמו? בגיל 15 הוא עבד בחוף קאן בקריות בתפקיד חשוב מאין כמוהו: לחסום עם הרגל את התור למגלשה המפחידה. "אבא שלי ניהל את המקום והוא היה משלם לי בטילון עוגיות", הוא נזכר. מהון להון ועם כל הכבוד לטילון, בקיץ האחרון סבן חתך לדוגמנות ביום שסוכנת הדוגמנים אלינור שחר פרשׂה עליו את חסותה. מאז הוא מדגמן לגולף, דורון אשכנזי, פולגת, רנואר ועוד. "שום דבר לא קורה ביום בהיר, הדרך עוד ארוכה", הוא אומר, "אני מתקדם בעיקר על ידי מודעות, חיבור וחיפוש אחר האני הפנימי. כוח החיים עושה את שלו והאמת כבר תגיע החוצה".

סבבה, בכיף. מה התוכניות שלך ל־2016 ?
"אני הולך להוציא את האלבום הראשון עם הלהקה שלי, ילדי השדה. הופעת ההשקה לסינגל הבא תתקיים בתמונע ב־4.3. על יד שמאל שלי מקועקעת האמרה Seize The Day. אני פחות חושב על העתיד הרחוק ויותר חי את הדרך. חשוב לי להביא לעולם כמה שיותר שירים יפים".

עידן נויברג (32) וגל בולקא (30), מעצבים תעשייתים

עידן נויברג וגל בולקא הכירו בלימודי עיצוב תעשייתי בבצלאל. החיבור שלהם עבד מיד והניב כבר בשנה ד' אטבים סולריים שהפכו לאחד מהאייטמים הכי לוהטים בבלוג העיצוב הנחשב Designboom וכן את הפרויקט המשעשע "יש פיל בחדר" – בובת פיל המתלבשת על שקעים חשמליים כך שהכבל המחובר יוצר חדק. פרויקט נוסף שלהם מתקופת הלימודים, שבו עיצבו מוצרים למטוסים, קיבל סיקור נרחב בעיתונות העולמית והמקומית. כך מצאו את עצמם נויברג ובולקא הצעירים וחסרי הניסיון ביחסי עבודה צפופים עם אל על, וכיום הם מבלים את עיקר זמנם בסטודיו בעיצוב מוצרים עבור חברת התעופה – שמיכה מפנקת למחלקת התיירים שבימים אלה נכנסת באופן קבוע לקו תל אביב־טורונטו, עיצוב מגשי אוכל קונספטואליים למחלקת העסקים (בשיתוף עם השף משה שגב) ולאחרונה – עיצוב מחדש של המחלקה הראשונה במטוסי 777. עכשיו כבר מותר לספר שהם נמצאים במגעים מתקדמים להפוך לסטודיו הבית של אל על.

עפים על עצמכם?
נויברג: "בהחלט. אם היו שואלים אותי בזמן הלימודים מה אני הכי רוצה לעשות, הייתי אומר שלעצב לחברת תעופה. פיליפ סטארק מעצב לאייר פראנס ופה בארץ שני צוציקים איכשהו הצליחו להיכנס לעסק".

עמית דרוקר (19), שחקנית

ילדות פלא – מתברר שהן עדיין קיימות. לדרוקר הצעירה אין ברזומה ניסיון במשחק ואפילו לא לימודים במגמת תיאטרון. היא גם לא נולדה ולא גדלה בתל אביב כמו רוב השחקנים שמתברגים לברנז'ה בגיל צעיר. מדובר פשוט בנערה כריזמטית להפליא אשר הגיעה לאודישן אחד להצגה "האזרח ק'" על פי קפקא בבימויה של יעל קרמסקי, שרצה בימים אלה בתיאטרון הקאמרי, וקיבלה את התפקיד מיד. דרוקר, שנולדה בכפר סבא אבל נדדה בכל הארץ בעקבות אביה מאמן הכדורסל, כבר הספיקה לתחזק בלוג אופנה בגיל 14, להצטלם להפקות אופנה ולדגמן לרוני קנטור ולאנה קיי.

מה הלאה?
"אני עוד בוחנת אופציות כי אני לא באמת יודעת. אני חושבת שאתחיל ללמוד משחק, אבל אני גם אוהבת לדגמן, ויש לי גם חלום להיות פסיכולוגית".

בני אסתרקין (26), ראפר

אסתרקין, שנולד בבלרוס וגדל בבת ים, הוציא לאחרונה אלבום בכורה (בעל השם האופטימי "יום אחד כל זה יהיה שלנו") ומנסה לזכות להכרה שזכו לה בשנה החולפת חבריו קפה שחור חזק, טונה ונצ'י נצ' (שכבר כמה שנים מתפקד על תקן המנטור של אסתרקין). ״אני לא חושב שעליתי על איזשהו גל, כולה אחד השירים מתוך האלבום שלי ('ווילי') נכנס לפלייליסט ערב של גלגלצ. זה שימח אותי, אבל עדיין לא באמת הצלחתי. אני פשוט בעשייה מתמדת, אוכל המון חרא, אומר על זה תודה ומתענג על רגעים קטנים ומתוקים״.

2016 תהיה שנת הפריצה שלך?
"התחלתי לעבוד על האלבום הבא שלי שיראה אור בתקווה עוד השנה. ב־21.1 יש מופע סיום טור חגיגי במועדון גגרין. חוץ מזה ממשיך לבשל, להבשיל ולתת בראש".

מיכאל סוויסה (20), ראפר

"אני סוויסה. ראפר לפעמים, וכשאני לא – אני עושה דברים אחרים כמו לאכול פלאפל, להאזין למוזיקה ולעשות סרטונים מפגרים". זו התשובה של מיכאל סוויסה לשאלה "מה בעצם אתה עושה?". טייטל אמורפי לבחור אמורפי, שבכל זאת כבר ראה במות ותפס פינת ראפ קומית בתוכנית הלילה הטרייה של אסף הראל. הראפר הצעיר והקצת מוזר הזה, שעושה מוזיקת טראפ הזויה ועדכנית בעברית, הוא הדבר הבא, ויש לו מספיק גב בסצנה בשביל להעיד על כך שמדובר בחוות דעת נפוצה.

תספיק להוציא אלבום לפני גיל 21?
"האלבום נמצא כרגע בשלבי סיום. בינתיים התארחתי בשיר של כהן@מושון, שיתפתי פעולה עם די.ג׳יי מאש ועם לוקץ׳, וכאמור עם אסף הראל. אני תמיד פתוח לעבוד עם אנשים חדשים ולהתנסות. לא מינית, אבל גם".

לארה סנואו (27), מוזיקאית

ללארה סנואו אמנם יש שם של גיבורה מסרט אקשן, אבל היא בכלל מוזיקאית. "אני מאמינה בלבחור שם לכל פרויקט שאנחנו יוצרים. זה משאיר לאמן את האופציה להיות המון דברים שונים במהלך חייו אם הוא רוצה בכך. השם 'לארה' תמיד הלך איתי ו'סנואו' הגיע כשחיפשתי משהו משלים. רציתי משהו אמיתי, טהור, רך אבל סוער. מה יותר טהור משלג?". לאורך השנים למדה לארה סנואו – טוב, ולרי שרמן – פיתוח קול, פסנתר וגיטרה. היא גם בילתה קצת זמן בבית ספר רימון, אבל התפנית האמיתית קרתה בקורס קיובייס (תוכנה להפקת מוזיקה) שלקחה במכללת BPM. מאז היא מסומנת כמי שיכולה להיות עדי אולמנסקי הבאה – כיפית, מתוחכמת, עם ביטים עדכניים והמון כריזמה. לצד החבר הכי טוב שלה, יונתן חרפק (המתופף של (Useless ID), היא כבר עמוק בפרויקט הבא.

מה אתם מבשלים שם?
"אי.פי חדש. באפריל נצא לטור ראשון באירופה ומשם נטוס לקנדה להשתתף ב'שבוע המוזיקה הקנדי'. שיר שלנו נכנס לא מזמן לפלייליסט ערב של גלגלצ והתקבלנו לפסטיבל החשיפה CMJ בניו יורק. זה היה אחד הרגעים הראשונים שהבנתי שיש לנו פה משהו אמיתי".

עידית פדידה (30), שפית

פדידה, במקור מבית שמש, היא מסוג האנשים החכמים שלא ממהרים לשום מקום, ובמקצוע תובעני ומונע מאגו כמו שלה זה מוסיף לה לא מעט נקודות. היא החלה את דרכה בקורס בישול במכללת הדסה ומשם הספיקה לצבור רזומה מרשים כטבחית וכסו־שפית במטבחים מובילים בתל אביב – מול ים, כתית, הוטל מונטיפיורי ופרונטו, לצד התמחויות במסעדות מישלן בסן סבסטיאן ובסטוקהולם. לפני חמישה חודשים, אחרי שמיצתה את הטייטל "מספר 2", החליטה לעשות את הצעד המתבקש ולפרוץ קדימה. היא קיבלה מדיוויד פרנקל את ההובלה של הרסטו־בר זו ביזו, ובקרוב היא תעזוב אותו לאחר שהוכיחה שהיא יכולה להיות גם מספר 1 מצוינת. היא ללא ספק מוכנה לצעד הבא – מקום עם מטבח משלה.

שהוא?
"אין משהו על הכוונת. אני יודעת שזה נשמע מוזר, אבל אני צריכה הפוגה כדי לנוח ולהחזיר לעצמי כוחות. ההקמה בזו ביזו הייתה מאוד קשה ולקחה ממני הרבה אנרגיות. השאיפה היא לפתוח מקום משלי, שהוא יותר מסעדה מבר".

שי צבי הורודי (22), אמן

צבי הורודי עשה את מה שנראה בלתי אפשרי: הוא רק בן 22 ולפני שבוע ננעלה תערוכת יחיד שלו ("בית הבליעה") במוזיאון תל אביב, היכל שלא בדיוק מורגל בזיהוי כישרונות צעירים. ככה זה קרה: "לקראת תערוכת הגמר במדרשה הפגישו את הסטודנטים עם אוצרים ואמנים והתחלתי לפנטז על האפשרות, שנראתה אז קלושה, להציג משהו במוזיאון. בטקס הסיום של תערוכת הגמר הוענק לי פרס של 4,000 ש"ח על שם רפי לביא, ובשילוב עם הפנטזיה להציג במוזיאון, התגלגל בראשי הרעיון לעבודה ׳אכילת המלגה על שם רפי לביא׳. מגיל צעיר אבא שלי חזר באוזניי על הססמה 'צריך להיות חצוף', וזה נותן הרבה כוח במקרים כאלה, בייחוד כשרעדתי מול המקלדת בניסיון לנסח את המייל שמציע לאוצרת אלן גינתון להיפגש".

אילו מלגות אתה מתכוון לאכול ב־2016?
"כרגע אני ברזידנסי דיסלדורף, יש לי פה זמן לחשוב ולעבוד על דברים, אולי אצור פה באזור קשרים. אירופה מעניינת אותי כמקום שבו אפשר לחיות וליצור בנוחות. לפני שטסתי עבדתי בכמה עבודות נוראיות בשכר מינימום".

גיא נחום לוי (21), צלם אופנה

גיא נחום לוי היה בולט בנוף צלמי האופנה המקומי גם אם היה מבוגר בעשור, אבל הוא עילוי בן 21 וכבר הספיק לצלם עבור דורין פרנקפורט, לארה רוסנובסקי, אפרת קסוטו, פטיט מלר ולהקת בת שבע (שאת חבריה הוא הפשיט לטובת קמפיין התכשיטים של אלון ליבנה ואפרת קסוטו). נחום לוי, שגדל בדרום תל אביב ולמד בבית הספר לאמנויות ובתלמה ילין, עשה את הדרך ללב תעשיית צילום האופנה דרך חיי הלילה (הוא היה צלם הבית של הברקפסט) ומספר שהגיע לצילום במקרה. "צילמתי את החבר'ה בבית הספר. תמיד נמשכתי ליופי, והעובדה שהייתה לי שליטה ביצור מהמם שעומד מולי ריגשה אותי. זה התחיל כמשהו שטחי, עד שהבנתי שאני נמצא בסיטואציות מדהימות. קצת כמו טיפול פסיכולוגי מבחינתי. מרגש אותי קונספט הקדושה והזונה. אני אוהב דברים עם מתח, עם סיפור. המתח שבין גועל נפש לאלגנטיות בלתי נתפס".

אילו מתחים אתה הולך לחקור ב־2016?
"אני כרגע עובד על פרויקט לאדידס ועם עוד כל מיני לקוחות מגניבים. בינתיים זה סוד. לא יודע מה צופן לי העתיד. נולדתי לפני דקה, אני מרגיש שלא התחלתי עדיין".

• גיא נחום לוי
• Twentyfourseven
• יוז'י ימאמוטו
• עדה זמורה
• הדס נסטל
• פלמנקו
• החבורה האחרונה
• ץ סופית
• אביתר חלימי
• יהב סבן
• ילדי השדה
• עידן נויברג
• שי צבי הורודי
• עידית פדידה
• ולרי שרמן
• לארה סנואו
• מיכאל סוויסה
• עמית דרוקר
• גל בולקא
• שבוע ויום
• תומר קאפון
• עיצוב תעשייתי
• פאודה
• דוגמנות
• קולנוע
• אהד פישוף
• ריקוד
• גאליס
• בני אסתרקין
• Karma She
• כרמל מיכאלי
• הדר מורג
• למה עזבתני
• אנשים
• מוזיקה